אחת מהשפעות הלוואי החיוביות שיש לחומרים פסיכדלים היא היכולת שלהם לשנות את הרגלי התזונה של האדם. אלברט הופמן מספר בספרו ל.ס.ד. הילד הבעייתי שלי איך לאחר טריפ הל.ס.ד. הראשון שלו התחדד חוש הטעם שלו פלאים. לפתע קיבל כל ירק ופרי את טעם גן עדן המקורי שלו והיה זה כאילו הוא טועם אותו לראשונה. את ההרגשה הזו, של נגיסה בחסה או בגזר, לאחר חוויה פסיכדלית, והתפעמות עמוקה לנוכח פלא המתיקות העשירה שלהם, אני יכול להשוות רק לתחושה שהייתה לי לאחר שצמתי פעם אחת שישה ימים רצופים.
אכילה פסיכדלית
חוויות פסיכדליות נוטות לשנות באופן כללי את היחס שלנו לאכילה. באיורוודה (ובמסורות רבות אחרות, אני בטוח) ממליצים לקיים לפני האכילה טקס של התרכזות במזון ושל אמירת תודה על כך שמסר את חייו כדי שנוכל לחיות דרכו. עוד מורה האיורוודה להקדיש לאוכל שאנחנו אוכלים תשומת לב מלאה, כפי שראוי בעת פעולת הקורבן, בעת שאנחנו מקבלים את חייו של האחר – לא לדבר בזמן האוכל, לא לצפות בטלוויזיה או לקרוא עיתון. לאכול במדיטציה, בריכוז. כל אכילה אחרת היא סוג של ברבריות, של רצח מחוסר מחשבה.
החוויה הפסיכדלית נוטה להדגיש את משמעות האכילה באופן התואם את זה שמצביעות עליה מסורות רוחניות, ובמהלכה מקבלת האכילה מימדים חדשים לחלוטין. אני יכול להזכר ברגעים שבהם אכלתי אשכולית וראיתי אותה במלוא חיותה. החזקתי אותה דקות ארוכות כנצח, ממשש אותה, מריח את ניחוחה העשיר ומרגיש אותה חיה ופועמת בידי. אני זוכר את רגע קילוף הקליפה, שהזכיר לי ביתוק בתולים רק מועצם בהרבה – כי היחסים הללו שקיימנו היו חד פעמיים לגמרי, ועמדו להסתיים במהירות בתמזגותנו המוחלטת שאין להשיבה. בשרה האדום של האשכולית נחשף לאור העולם ובעודי מבתק את קליפותיה ראיתי אותה מורכבת מרבבות חתיכות פרי קטנות ועסיסיות השזורות זו בזו בשלמות כמו כנפיים ומחוברות זו לזו בקרומים חצי שקופים.
קשה לתאר את ההרגשה ההיא של אינטימיות חסרת קץ עם המזון. לפתע הרגשתי כאילו אני רואה כעת לראשונה את האוכל שבא לפי. כאילו בפעם הראשונה אני מודע לו, והדבר הזה העצים את חווית האכילה. מעשה האכילה הזכירה לי באותו רגע את טקס הגריקה בספר גר בארץ נוכריה האכילה קיבלה ברגעים ההם את מלוא משמעותה – כטקס מיסטי, כמעשה של התמזגות עם הדבר, מעשה שניתן לעשותו בקדושה מלאה. מעשה שלווה בציווי קטגורי לשנות לחלוטין את האופן שבו אני אוכל ולתת למזון שאני אוכל את הכבוד הראוי.
תזונה פסיכדלית
אני לא בא לטעון שכל מי שמשתמש בפסיכדלים ישנה את התזונה שלו. כמובן שאפשר להשתמש בפסיכדלים ולהמשיך להתחזר. אחד הדחפים הנפוצים אחרי טריפ פסיכדלי הוא הרבה פעמים לרוץ מיד להמבורגריה. אפשר לפול לו קורבן פעם אחת, וגם במשך שנים ארוכות. אבל מי שמשתמש בפסיכדלים ברצינות יתחיל בסופו של דבר (אבל לא תמיד) לקבל מסרים הקוראים לו:
א. להפסיק להחריב את הגוף שלו בתזונה מזיקה – שכן תזונה מזיקה הינה המשך הזיהום הסביבתי שהמין האנושי גורם לכדור הארץ, ברמת המיקרו של הגוף.
ב. להפסיק לגזול בחזירות את החיים של אחרים. לפתח שלד מוסרי לצורת האכילה שלך, להתחיל לאכול במודעות – שכן אכילה ברברית היא בסיס לקיום ברברי.
בסופו של דבר, למרות שיש כמובן רבים שיחלקו עלי (ועובדתית יש להם על מה לסמוך), שימוש בפסיכדלים הוא בעיני בלתי קומפיטבילי לאכילת בשר – או יותר נכון לאכילת הבשר המתועש, המגודל במחנות ריכוז, שנצרך כיום בכמויות גדולות מאי פעם בהיסטוריה של התרבות שלנו. מי שנמצא ביחסים קרובים עם הפטריות (או פסיכדלים אחרים) יקבל בסופו של דבר שוב ושוב את אותו המסר הקורא לו לשוב מדרכו הרעה. הוא יכול להתעלם מזה פעם, פעמיים, ואפילו מאה פעמים – אבל בסופו של דבר, אצל הרבה אנשים, המסר נקלט בסופו של דבר. הם מפסיקים לאכול בשר או לכל הפחות מגבילים את צריכת הבשר שלהם בצורה זו או אחרת. ראיתי את זה קורה כבר הרבה פעמים.
באופן משעשע אפילו מתנגדים לשימוש בחומרים פסיכדלים מודעים לעיתים בצורה מסולפת להשפעה שלהם על הרגלי האכילה שלנו. סרטון האנטי LSD הבא משנות השישים מספר על בחורה שלוקחת לראשונה טריפ ויוצאת כהרגלה לדוכן הנקניקיות אבל אחרי שהיא מטביעה את הנקניקיה שלה בקטשופ וחרדל, רגע לפני שהיא מוכנה לתחוב אותה לפיה ברעבתנות, היא שומעת קול. לפתע היא רואה את הנקניקיה כיצור חי, וזו מתחננת בפניה שלא תאכל אותה ותגזול את חייה. בעיני יוצרי הסרט רגישות מתעוררת זו היא כמובן סימן לכך שה-LSD הפך אותה למשוגעת…
תרבויות בשר ותרבויות פטרייתיות
וזה מביא אותי לחברת הצריכה המודרנית והמכורה לבשר. בעוד הפטריות אוסרות על אכילת בשר, הרי חברת הבשר אוסרת בכל תוקף על אכילת פטריות. אכילת בשר ואכילת פטריות, כך נדמה, מציגות שתי אלטרנטיבות תרבותיות שונות בתכלית שכל אחת מוציאה את השניה מכלל אפשרות.
בעוד האלטרנטיבה הפטרייתית מייצגת פוטנציאל לתודעה וחברה של של מודעות לגוף, לסביבה האקולוגית ולאחינו בני האדם – חברת הבשר היא חברה המושתתת על:
1. הרס של הגוף -אכילת בשר אדום גורמת על פי מגוון מחקרים לסרטן, בעיות לב ועוד. על פי מחקר שפורסם לאחרונה "11%ממקרי התמותה בגברים ו-16% ממקרי התמותה בנשים ימנעו אם אנשים יפחיתו את כמויות הבשר האדום בתפריט".
2. נזק אקולוגי – האו"ם כבר הכריז שהגורם הראשון במעלה לאפקט החממה הוא כמויות הבקר הבלתי הגיוניות על פני הכוכב שלנו וכמויות המתאן שהן משחררות. על פי גורמים באו"ם צמצום צריכת הבשר שלנו הוא צעד חשוב ביותר אם ברצוננו לשרוד כמין.
3. נזק כלכלי – מהוצאות הבריאות המאמירות כתוצאה ממאות מליונים של אזרחים מפוטמים החולים במחלות לב, סרטן וסובלים מאנספור סיבוכים רפואיים הנגרמים כתוצאה מאכילת בשר.
4. נזק מוסרי – חברת הבשר היא חברה שמושתתת על הרג המוני של חיים בתנאים של מחנות השמדה. החברה הזו, שבסיסה בחטא, אינה יכולה שלא להיות חברה אלימה ביסודה. וזאת מבלי להכנס לפירושים אבסטרקטים יותר שיתנו מגוון מסורות רוחניות על התכונות הנפשיות השליליות שמטפחת אכילת בשר באדם.
לעומת עשרות המליונים שמוצאים את מותם כתוצאה מאכילת בשר, את מספר הקורבנות של אכילת פטריות בעשרות השנים שנמכרו באופן חופשי באמסטרדם ניתן למנות בעשרות (וגם את מספר זה היה ניתן למנוע, מאחר שברובם המכריע של המקרים נפגעו המשתמשים בגלל המודל הקפיטליסטי השגוי מיסודו שבו נמכרו פטריות ושתוצאתו הייתה אנשים צורכים פטריות ללא ידע עמוק ותוך הפרות גסות של החוקים הבסיסיים לשימוש נבון בחומרים פסיכדלים).
אין פלא, אבל, שאכילת פטריות היא אסורה בעוד אכילת בשר מותרת, שלא לומר מעודדת על בחברה שלנו. עבור החברה הקרינבורית המקדשת ערכים של מלחמה ובשריות, ערכי ההרמוניה של הפטריה הם אלטרנטיבה מאיימת שיש להדחיקה בכל מחיר, שכן הם עשויים להעמיד בסימן שאלה את הציביליזציה הבשרית כולה על ערכי הכח והשלטון שלה.
אכילת בשר ואכילת פטריות הן יותר משתי אופציות תזונתיות – הן אלטרנטיבות תרבותיות, מודוסים של חשיבה, של יחס לגוף, לסביבה, לאחר. כל עוד החברה שלנו בוחרת לבצר את הראשונה בעזרת טיפוחם של קואופרטיבים מפלצתיים לגידול ושחיטת בשר, ולאסור את השניה בעזרת תקציבי מיליארדים שמופנים ל"מלחמה בסמים", אין היא יכולה להתפלא על מצבם העגום של הכוכב והתרבות.
טכנומיסטיקה 
תגובות
הסיפור של על האשכולית הזכיר לי סיפור על ביאליק.
בגמרא נאמר "כל האוכל מצה בערב פסח, דומה לבועל ארוסתו בבית אביה".
על כך הגיב ביאליק "ניסיתי את שניהם. לא דומה."
אהבתי את הפוסט שלך.
אמן!
כמובן שהתכוונתי בכותרת "לעידו" ולא "לעידון" אבל אולי יש דברים בגו'…
לגבי סעיף 1, לא ניתן למנוע את המוות, אפשר לדחות אותו. כמה שנות חיים יתווספו לאותם אחוזים של נשים וגברים ומה יהרוג אותם בסופו של דבר?
רק אם אפשר לבקש משהו
בבקשה
אל תצטט שוב מחקרים בריאותיים מ
ynet
אם כל מיני אחוזים של כל מיני מקריים מחלה מכל מיני מחלות
מחקרים לא עיקביים שנועדו למשוך רייטינג ולהוכיח לנו שוב שאפשר לתת לציבור מסרים סותרים בנוגע לתזונה והוא כל פעם ישנה את דעתו בהתאם ל"מחקר" המדובר.
אם אפשר
לצטט כמה שפחות מחקרים ובפרט סטטיסטים
בהם במיוחד
כל אחד מצליח להוכיח מה שהוא רוצה להוכיח
הופסט הזה יפה ואין צורך להוריד אותו לרמה של המחקריים האלה כדי כביכול להוסיף לו כביכול הוכחות כביכול
16% ממקרי התמותה בנשים ימנעו אם אנשים יפחיתו את כמויות הבשר האדום בתפריט""
?
אני באמת מתכוון לתת כאן ביקורת בונה
ומתנצל אם אני נשמע בקורתי מדי
ציטוט המחקר הזה הוא פשוט שערורייתי
אחלה פוסט
אהבתי
אתה צודק לגמרי
באופן כללי אני מסכים איתך. במקרה הספציפי הזה מדובר במחקר מאוד רחב היקף, שהתנהל עם נסיינים רבים לאורך שנים ארוכות. למרות שאתה צודק לגבי האופן שהמסקנות מנוסחות.
ובכל זאת, בלי סימוכין אי אפשר, לא?
זה בכלל לו סימוכין לדעתי
אני מתנצל
אני כותב מהר
ולא בודק
האם שמת לב שאוכלי בשר סובלים יותר מבחילות של פטריות מאשר טבעונים?
קשה לי לחשוב על פטריות הזייה כתחליף לבשר בתפריט שלי
אני רוצה לראות איך יגיבו החבר'ה במשרד אחרי ארוחת הצהריים.
אני מסכים שכל אכילה צריכה להיות מקודשת. ובכל זאת, פטריות הן חומר מקודש המכניס לחוויה רוחנית אינטנסיבית והן צריכות להאכל עם התכוונות מאד מסוימת וספציפית.
אני לא רואה אותן מתנגשות באכילת בשר או יכולות להחליף אותו באיזושהי דיאטה. גם להפך, אגב, לא נראה לי. כלומר, להחליף את הפטריות בבשר. שני הדברים מספקים פשוט פונקציות שונות.
הדבר היחיד שאני יכול לחשוב עליו הוא שחומרים מסויימים, לאו דווקא תזונתיים ולאו דווקא פטריות, חלקם כימיקלים שנספגים ישירות אל מערכת העצבים ((לאו דווקא דרך מערכת העיכול) יכולים לגרום לבן אדם להבין את העוולות הנגרמות בתעשיית הבשר ולרצות להיות צמחוני.
זה דבר אחד. אני לא רואה את הפטריות כתזונה חלופית באופן כלשהו.
כמובן, לזה התכוונתי. לא התכוונתי שבחברת הפטריות ניזונים רק מפטריות, כמו שגם בחברת הבשר לא ניזונים רק מבשר (ופטריות הן חלק קטן ושולי כמותית עוד יותר מהתזונה בחברה פטרייתית). הדבר שאליו כיוונתי היה הרוח או התפיסה של המזון והעולם שאותן מעוררת הפטריה לעומת זו של הבשר. כלומר, החברות הללו נקראו כאן בשמות אלו לא על פי התפריט שלהן (אם כי בקשר אליו) אלא על פי הלך הרוח שלהן.
אז אני מסכים לחלוטין עם מה שכתבת בשורות האחרונות של תגובתך.
כל טוב,
עידו
פוסט נהדר.
תוכל להרחיב קצת על "החוקים הבסיסיים לשימוש נבון בחומרים פסיכדלים"?
זה מאוד חשוב בעיני.
הסרטון עובר על מי נעימים עד שמשום מה היא חייבת לצרוח. ככה עושים שטיפת מוח.
שאלה מצוינת, לצערי נדמה לי שהיא דורשת פוסט בפני עצמו. אני חושב שארצה לכתוב אותו בעתיד. בינתיים מספיק לומר כמה דברים בסיסיים על קצה המזלג כמו:
1. להכיר את החומר
2. להכיר את המקור של החומר
3. להכיר את עצמך
4. ליצור סביבה מתאימה
5. לבצע הכנה מתאימה
אלו הבסיסיים…
ועוד…
לפטריות הזיה?
בביקורי האחרון בקוסמוי האי הקסום סמוי בתאילנד
סיפר לי אחד מהתרמילאים הוותיקים ביותר על האי שהפטריה הקסומה אוהבת לצמוח בצואתם של הבאפולו הרגועים והנפוצים שם באי
ועוד סיפר לי אדם אחר לקטן פטריות במקצועו שחי בקליפורניה שכל סוגי הפטריות הם מושבות של יצורים מן החלל החיצון שקנה מידה ומימדים כלל לא חשובים להם
הם מתקשרים בכל מידה ובכל גודל
אותו לקטן סיפר לי שלא פעם אחת צמחו פטריות באופן ספונטני להראות לו את הדרך ביער כאשר איבד כיוון
http://www.themeatrix.com/
אני באופן אישי צמצמתי את כמות הבשר באופן משמעותי לאחר צפייה בסרטונים אלה.
אחלה טור, כמו תמיד
בתור זכר שגדל בחברה בשרונית לא הצליחו רגשות החמלה כלפי פרות או כבשים חהפוך אותי לצמחוני, ואילו, לאחר כמה שנים של היתבגרות שמתי ל למשהו:
בשר זה בכלל לא טעים! ברוב המקרים לפחות.
למשל סטייק -צריך ללעוס אותו כל כך הרבה שזה גומר לי על השיניים, שאח"כ מלאות בחתיכות תקועות, וזה הרבה פחות טעים מאבטיח!
או מכרובית.
אז אני לא צמחוני, אבל פשוט כבר לא אוכל בשר (כמעט)
למרות שגם פטריות אני לא עושה 🙂