טכנומיסטיקה

טיים אאוט מקדיש את הגיליון השבועי שלו לתופעת הפייסבוק, עם כמה וכמה כתבות מעניינות בנושא. אייל דץ ראיין אותי בנושא לצורך הכתבה הראשית בנושא. להלן התשובות שלי:
 
 
בעמוד 124 בספרך הגדרת את פייסבוק כ"כלכלה של תשומת לב". כתבת כי המכנה המשותף והקבוע לכל הדברים שעושים בפייסבוק זהו הדימוי העצמי העצמי של הגולש. הצגת את פייסבוק כדבר עגום. הייתי שמח לשמוע מעט הרחבה על הדברים שכתבת בגנות פייסבוק בעמוד 124.
 
כבני אדם יש לרובנו המכריע צורך מכריע באישורים על כך שאוהבים אותנו, אנחנו צריכים כל הזמן את הסימנים הללו שמישהו ער לקיומנו, שמישהו חושב עלינו, שמישהו אהב או רק שם לב למשהו שעשינו, כתבנו או צילמנו, זניח ככל שיהיה. עבורנו, כיצורים הזקוקים לתחושת אישור תמידי הבעת תשומת הלב הזו היא מעין אישוש לכך שאנחנו קיימים, אמיתיים, נושמים.
בעבר היו מנגנוני ההיזון הללו איטיים מאוד במושגים של היום: הקצב של המערכות הטכנולוגיות כמו מכתבים, או המערכות החברתיות שבכפר או בעיר הפרה-מודרנית הזינו את הנפש תוך הפסקות ממושכות יותר.
בשניםה אחרונות יישומי רשת כמו המייל, טוקבקים, בלוגים ורשתות חברתיות מאפשרים הזנה תמידית של התאווה האנושית בתשומת לב. אני מפרסם פוסט בבלוג וזוכה תוך שעה ל-5 או 20 תגובות, אני פותח את המייל אחרי שיצאתי לכמה שעות מהבית ומייד מחכות לי כמה הודעות שמיועדות רק לי. הדברים הללו הופכים מקור לריגוש גובר, שמחזק עוד יותר את הצורך שלנו באישוש מתמיד של הזהות שלנו על ידי אחר – ולכן ההתמכרות לבדיקת תיבת המייל או התגובות לפוסט שכתבתי.
פייסבוק מביא את הטרנד הזה לשיא. על ידי ריבוי היישומים שלו, ועל ידי הרישות המסועף שהוא יוצר, שבו האדם חושף כל הזמן עוד ועוד מעצמו. הארכיטקטורה הפייסבוקית בנויה על מנת לאפשר לי לקבל מקסימום טוקבקים על כל דבר שאני עושה: על תמונה מהיום בבוקר, על התוכניות שלי לאחה"צ ועל התחומים שמעניינים אותי.
 
חשוב לציין שבפייסבוק לא עושים – בפייסבוק מדווחים. אני לא הולך למסיבה בפייסבוק, אני מדווח על כך ברשימת האירועים שלי או מעלה תמונה משם. אני לא שומע מוזיקה, אני מדווח על כך בשורת הסטטוס שלי. בפייסבוק לא מבלים אלא מדווחים על איך שאנחנו מבלים (שזה גם סוג של בילוי), בפייסבוק לא הווים אלא מדווחים על מה שהווים (שזה גם סוג של הוויה). הפעילויות בפייסבוק הן אולי גם סוג של עשיה אבל הן קודם כל סוג של הצהרה שמכוונת להציג את התדמית שאותה אני מעוניין לחשוף בפני העולם. כמובן שכל זה לא היה עובד, אם לא היה לנו את היצר המציצני שמעודד אותנו לשים לב גם למה שאחרים עושים ולהשוות את עצמנו אליהם.
מה שפייסבוק יוצרת הוא בסופו של דבר את ההיפר-קישוריות שמאפשרת לנו בקצב הולך וגובר לדווח ולקבל בחזרה דיווחים מאחרים על מה שאנחנו עושים, על מה שאנחנו חושבים, על מה שאחרים עושים ועל מה שאחרים חושבים על מה שאנחנו עושים. בתוך המציאות המנוכרת שבה אנחנו חיים, שבה אנשים מעבירים את רוב חייהם מול מסכים מלבניים וזוהרים, לדבר הזה יש ערך רב. האדם הוא חיה חברתית והמסרונים הקטנים הללו שנשלחים ברשת, מאפשרים לנו להרגיש שאנחנו חייים, שאנחנו חלק ממשהו, שאנחנו לא בודדים מאחורי מסך מחשב.
זה כיף, זה יכול להיות בלתי מזיק, אבל צריך להיישיר עיניים לעובדה שחלק גדול מהפעילות הזאת מושתתת קודם כל על האגו שלנו ועל הצורך להזין אותו, ובמקרים רבים הוא יכול להפוך לממאיר – כלומר לסוג של התמכרות שמתבטאת בצורך לבדוק שוב ושוב את ההודעות שאולי השאירו לי בפייסבוק או במקום אחר, וחוסר יכולת להתנתק מהן. ההתמכרות הזאת הופכת לדבר שכיח יותר ויותר בימינו.
 
 
 כמו כן הייתי שמח לשמוע מה לדעתך הם הצדדים החיובים של פייסבוק (במידה ויש כאלו) הקסים אותי התיאור של דה שארדן. האם אתה באמת חושב שהרשתות החברתיות יממשו את החזון שלו?

פייסבוק הוא דגם לחברה אנושית חדשה. הוא בורא עולם חדש שלמרות מחלות הילדות שלו מבצע (עדיין באופן ראשוני, סבלנות) כל מיני דברים שצורות הארגון הישנות יכלו רק לחלום עליהם. הוא מארגן את החברה מחדש לפי דפוסים חדשים שאינם מבוססים על גבולות גיאוגרפיים אלא על קישורים אלקטרוניים, הוא מאפשר לאנשים שלא הכירו זה את זה להתאגד יחד למען מטרות, או תחת תחומי עניין. הוא מאפשר לאנשים לשמור על קשר עם אנשים מתקופות חיים קודמות. הוא הופך למפה המהימנה ביותר אי פעם של האנושות והקשרים שקיימים בתוכה: חברתית, רעיונית, אסתטית וכו'. בסופו של דבר, ככל שאנחנו הולכים ומתרשתים, המפה הזו הולכת והופכת יותר חשובה, עד שהיא הופכת לחלק מהנוף – ובוראת אנושות חדשה "פייסבוקית". וכאן נכנס דה-שארדן. האינטרנט הביא לתודעה שלנו את הלינק, ופייסבוק הוא המיצוי המשוכלל ביותר עד כה של הלינק: רשת לינקים חסרת תקדים בין אנשים, רעיונות, מחשבות, אירועים ועוד. האם הרשתות החברתיות יממש את החזון של דה שארדן לרישות האנושות כולה לכדי סופר-אורגניזם בעל תודעה אחת? זה יהיה מופרך מדי אם אומר שכן, אבל הן בהחלט שלב אחד ומאוד חשוב בדרך לשם.