איך להציל את תעשיית התרבות: מודלים כלכליים אלטרנטיביים לעידן הדיגיטלי

לא חסרות דוגמאות לדברים שלא עובדים בצורתה הנוכחית של השיטה הקפיטליסטית, ולא חסרות דוגמאות לכך שהקפיטליזם אינו מתגמל אנשים על פי ערכם ותרומתם לקיום החברה (השוו למשל את התגמול שמקבלים חקלאים, מורים ועובדות סוציאליות לעומת התגמול שמקבלים פרסומאים, בנקאים ועורכי דין תאגידיים למשל). אחת הדוגמאות הברורות בעיני לאופן שבו השווי הכלכלי של משהו בקפיטליזם שונה מאוד מערכו לחברה וחבריה היא נושא המודל המסחרי.

שומר על ערכו הייחודי. הספר

שומר על ערכו הייחודי. הספר

 מתישהו בעידן השעתוק הטכני של יצירות התרבות, ואז עוד פעם עם עליית הרשת והשכפול הדיגיטלי, ענפי התרבות השונים קיבלו כל אחד מודל מסחרי הייחודי לו. תחום האמנות למשל זכה במודל מסחרי מוצלח יחסית, שבו כל יצירה הורשתה לשמור על הילת המקוריות שלה, מה שאפשר לה לקיים ערך ייחודי, כך שמחירן של יצירות אמנות יכל לטפס לרבבות ואף מיליוני דולרים. תחום הקלטות המוזיקה, לעומת זאת, סבל מכך שבהקלטות מוזיקה אין מושג של הקלטה מקורית, ולכן ברגע שניתן היה להעתיק מוזיקה בקלות ו"בחינם" הקלטות מוזיקליות הפכו אובייקט לשכפול ואיבדו את ערכן. כיום אפשר לשמוע בבית בחינם את הסימפוניה החמישית של בטהובן בביצוע הפילהרמונית של ברלין, תזמורת שהפעלתה עולה ממון רב, בעוד שלהחזיק ציור של צייר מהמדרגה השלישית יכול לעלות סכום נאה. הסיבה שמוזיקאים כבר לא יכולים להרוויח ממוזיקה מוקלטת אינה קשורה לכך שאנשים כבר לא מאזינים למוזיקה מוקלטת, אלא לכך שהרווח ממוזיקה מוקלטת טיפס במעלה סולם האגרגטורים של הרשת. מהקלטות מוזיקה מרוויחים כיום לא המוזיקאים שטרחו עליהן אלא בעיקר רשתות כמו יוטיוב שסוחרות במוזיקה כסוג של פיתיון שמטרתו לקבץ גולשים ולאסוף עליהם נתונים המשמשים לביצוע ניתוחי שוק ולכיוון מדויק יותר של פרסומות. העובדה שהקלטות מוזיקליות יקרות להפקה הן חינמיות ואילו ציור מקורי יעלה לכם ממון רב לא אומרת שלשני יש ערך רב יותר – רק שהוא מוערך במסגרת מודל כלכלי שונה (כזה של מחסור, לעומת כזה של שכפול דיגיטלי). תחום הספרות, מצדו, זכה לגורל טוב במקצת מזה של הקולנוע והמוזיקה המשתכפלים מכיוון שלמרות השכפול נשמר בו במידה מסוימת הקשר לאובייקט הפיזי (אם כי לא כמו לאובייקט ייחודי ברמה של יצירת אמנות). למרות שקל הרבה יותר (מבחינת נפח הנתונים) לשכפל ספר מאשר תקליט או סרט, הקשר ששומר מוסד הספר לאובייקט הפיזי (משום שרבים עדיין מבכרים לקרוא ספרי נייר) מגן עליו מלאבד סופית את ערכו בעידן השכפול הדיגיטלי (ויש גם מי שמציעים לרתום את האיכות הבלתי-משתכפלת הזו של הספר ולהפוך אותו למוצר מחסור כדוגמת יצירת האמנות, כזה שיוצא במהדורות מוגבלות ומהודרות, כמו סדרת הדפסים של אמן).

בגדול, אם לשים בצד את ההבדלים בין ענפי התרבות השונים, אפשר לומר שכל תחום התרבות והמקצועות היצירתיים סבל קשות מהמהפכה הדיגיטלית. אם ברצונכם לראות מה לא עובד באופן שבו קפיטליזם מתגמל על עשיה בתחומים שונים, אחד המקומות להתבונן בהם הוא תעשיית התרבות ואובדן הערך המהיר שלה בעידן השכפול הדיגיטלי. אם מטרת השיטה הכלכלית שלנו היא לתגמל עבור יעילות, יצירתיות ויצירת ערך עבור בני האדם הרי שבכל הקשור לתחום התרבות היא נכשלת כשלון חרוץ.

אין תחום אנושי, חוץ מתחום הטכנולוגיה אולי, שמנקז אליו כל כך הרבה יצירתיות וכשרון, ושמפיק תוצרת בעלת חדשנות וערך על בסיס קבוע כל כך כמו בתחומי הקולנוע, הטלויזיה, המוזיקה והספרות. אם איכות השירות בתחום החשמל או המים הייתה משתפרת כמו שמשתפרת איכות ועלות הסדרות לצרכן היינו כבר חיים באוטופיה של חשמל ומים חופשיים לכל. אבל ה"קפיטליזם" בן זמננו בנוי על קרטלים, מונופולים וחסמים מלאכותיים, כך שתאגידי מים וחשמל מסורבלים ומסואבים יכולים לגבות מחירים מופקעים על שירותיהם הכושלים בעוד שעובדיה היצירתיים של תעשיית התרבות, גם האנשים המבריקים שמפיקים את הסרטים והסדרות פורצי הדרך שכולם צופים בהם באדיקות דתית, מתקשים לסגור את החודש.

מזהיר מאיון הכלכלה, ומציע מודל כלכלי חלופי שימנע אותו. ז'ארון לאניר

מזהיר מאיון הכלכלה, ומציע מודל כלכלי חלופי שימנע אותו. ז'ארון לאניר

תעשיית התרבות לא במצב ייחודי. היא רק מקדימה את זמנה. תחומים רבים בכלכלה בת זמננו נמצאים בסכנה של אינפורמטיזציה – תהליך שבמהלכו הם מתאיידים בעקבות טכנולוגיות מידע חדשות המייתרות מקצועות ותהליכי ייצור. בין הקורבנות האחרים ואלו הבאים בתור אפשר להזכיר את סוכני הנסיעות, אנשי המלונאות, נהגי מוניות ומשאיות, ובהמשך החקלאים, אחיות בתי החולים, הרופאים, רואי חשבון, עורכי דין, עובדי פס הייצור, המורים ורבים רבים אחרים. ככל שיותר תעשיות יהפכו לברות שכפול באמצעות מדעי האינפורמציה והרובוטיקה כך ייעלמו מגזרים נוספים מהכלכלה שלנו והפונקציות שלהן יועברו אחר כבוד למערכות מידע אוטומטיות מבוססות ביג דאטה ולמידה מלאכותית. בהמשך המאה, כאשר שיטות כמו הדפסה תלת ממדית וננוטכנולוגיה יאפשרו לשכפל בבית שורה מתרחבת של מוצרי צריכה תעשייתיים ממזון ותרופות ועד מכשירים אלקטרונים תחומים נוספים של הכלכלה יהפכו למיותרים ויעברו דה-מונטיזציה (Demonetization), תהליך שז'ארון לאניר מדבר עליו בהרחבה בספרו האחרון Who owns the future.

כבר שנים שאנשים כמו קאלה לאסן ואחרים מדברים על כך שהקפיטליזם הוא מכונת ההשמדה העצמית של הכוכב. אחרים מדברים על הצורך ב-Degrowth, נטישת הגישה שמשווה בין קדמה לבין הצמיחה הכלכלית שמכלה את משאבי כדור הארץ. הדיבור על Degrowth מגיע בדרך כלל מהחשודים המיידים: פעילים ירוקים, פעילים אנטי-קפיטליסטים ושוחרי איכות סביבה למיניהם, אלא שעל פי לאניר ה-Degrowth המדובר של הכלכלה יתרחש לא דווקא כתוצאה מפעילות של אידאליסטים סביבתניים אלא כתוצאה מהכלכלה הדיגיטלית והאופן שבו היא תשלוק את הערך מתוך יותר ויותר תחומים מהכלכלה בת ימינו.

בניגוד לפעילי ה-Degrowth שרואים בתהליך הזה תהליך שהכרחי כדי להגן על הכוכב ולהפוך את החיים לפשוטים יותר, על פי לאניר מדובר בתהליך שלילי שיעצים את הפערים החברתיים ואת ריכוז ההון בידי המעטים המחזיקים בבעלות על מערכות האינפורמציה שהחליפו את כולם בעבודות שלהם באמצעות התבססות על ביג-דאטה שהופק ממעקב אחר פעולות העובדים והמשתמשים. כדי שה-Degrowth הזה לא יוריד מנכסיהם את כל מי שאינם חלק מהאליטה הקטנטנה השולטת בטכנולוגיה לאניר מציע לחלק את רווחי השימוש ברשת ובאינטיליגנציות המלאכותיות בין התאגידים לבין המשתמשים, כך שכל פעם שחברה מרוויחה משימוש בדאטה שהופק מפעולותיהם של משתמשים/עובדים (למשל בשימוש באינטליגנציה מלאכותית מבוססת ביג-דאטה), מי שתרמו את הידע הזה, כלומר ציבור העובדים והציבור הרחב יתוגמלו עבור כך. זו שיטה מעניינת שלאניר מודה שהיא תכניס הרבה סיבוכים למערכת ושהיא לא נטולת חסרונות, אבל לטענתו היא עדיפה על המצב הקיים.

נעזוב את זה כאן, אם אתם רוצים לקרוא על זה עוד, אני יכול להמליץ בחום על הספר האחרון של לאניר Who owns the future, ואם אתם רוצים ללכת קצת פחות רחוק קראו את הפוסט שלי על עידן הרובוטיקה והפוסט-עבודה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • רוני ה.  On 6 בפברואר 2017 at 8:11

    אני חושב שאפשר להתבונן בזה במבט מורכב יותר. אמני במה יכולים גם היום להשתכר סכומים ניכרים בהופעות, לדוגמה שלמה ארצי או אייל גולן. מוזיקה קלאסית היא חריג לדעתי, כי במידה מסוימת אפשר להתייחס אליה כאל יצירה שזכויות היוצרים עליה פגו, ולכן אין עליה תגמול גדול. לכן אני לא בטוח שהתהליך הזה הוא הרסני כמו שמתארים אותו. יכול להיות בהחלט שיוצרים שיתאימו את עצמם לעידן החווייה האישית יוכלו להמשיך ולהתפרנס היטב גם בעידן החדש.

    • Ido Hartogsohn  On 6 בפברואר 2017 at 8:37

      רוני, לאניר מתייחס לטיעון הזה בספר שלו. אפשרות להרוויח מהופעה על במה הייתה גם בעבר, אלא שהיא הייתה דרך להשלמת הכנסה וכרגע היא הופכת לאמצעי היחיד לפרנסה עבור מוזיקאי. אלא שלא כל המוזיקאים רוצים/יכולים להופיע באופן קבוע – פרקטיקה שמתאימה יותר לאנשים צעירים בלי משפחות, ובאופן כללי תמיד יגיע הרגע שבו אתה חולה, או מבוגר או נבצר ממך להופיע מסיבות אחרות.
      במאה העשרים למוזיקאי תמלוגים מהקלטות היוו רשתות הגנה ששמרו על מוזיקאים (לא על כולם, כמובן, אבל עם מי שזכה להצלחה בינונית ומעלה אצל הקהל) במסגרת המעמד הבינוני. בעולם החדש רשתות ההגנה האלה נעלמו, וכל שינוי קטן כמו תקופה של נבצרות משאיר את המוזיקאי חשוף לחלוטין.
      אגב, הדוגמאות של שלמה ארצי ואייל גולן לא ממש רלבנטיות – הן בדיוק הדוגמאות של כוכבי-על שגורפים את כל הקופה אבל לא נוגעות כהוא זה למצבם של המוזיקאים הסבירים ושל מוזיקאים כמעמד

      • librowski  On 6 בפברואר 2017 at 13:03

        מסכים עם שניכם, ועדיין רוצה להוסיף שעידו מדבר בעיקר על מכירת שירים פופולאריים. מלבד העובדה שמוזיקאים עדיין מקבלים תמלוגים על מוזיקה פופולארית מוקלטת, מוזיקאי יכול להקליט מוזיקה לפרסומות, ל"ספרייה" (טלוויזיה/ קולנוע) וכמובן להשכיר את שירותיו כנגן אולפן.
        בתכלס הרעיון של להקליט שירים ולמכור אותם הוא יחסית חדש ומאוד לא עקבי. כל כמה עשורים בודדים הוא עובר טרנספורמציה- מתקליטון לתקליט לקסטה לדיסק לקובץ, כשגם הם מתחלקים לפורמטים של שירים בודדים/ אוספים/ יצירות ארוכות יותר וגם הם נלחמו בכל מיני סוגים של פיראטיות, שלא לדבר על חלוקת רווחים משתנה בגלל מודלים דרקוניים.

        אז אני מסכים עם שניכם, אבל זה הרבה פחות מוחלט מאיך שאתם מתארים את זה.
        ונורא נהניתי לקרוא

  • אורי היפו  On 7 בפברואר 2017 at 12:08

    היכולת להפיץ מוזיקה חינמית ברשת נותנת הזדמנויות לאמנים מתחילים שלא היו מתגלים אחרת ולא היו יכולים ליצר קהל שיבוא להופעות. היום הכל בא מפרסומות, החל מעתון שמוכר את עצמו חינם אבל מתקיים מפרסומות וכולל זמר שההכנסות שלו באות מפרסומת של בנק.
    מה יקרה כשניצר תרופות במדפסת תלת מימדית האם יהיו וירוסים שימנעו מאתנו לתת אמון בתוכנות ורק לעשירים יהיו את התרופות המקוריות?

    • Ido Hartogsohn  On 7 בפברואר 2017 at 13:38

      תשאל את שלל העיתונים שנסגרו בשנים האחרונות או צומצמו משמעותית תוך כדי שהם נאלצים לוותר על הכנסות ממנויים ורואים בעיניים כלות את הכנסות הפרסום שלהם הולכות לפייסבוק וגוגל שבלעו את התוכן שלהם לתוך הממשק שלהם, איך זה עובד להם?

      גם עבור מוזיקאים המצב התדרדר משמעותית. האפשרויות לפרנס משפחה ולהיות חבר במעמד הבינוני כמוזיקאי הן מצומצמות כיום משמעותית, כשגם אם יש יותר אפשרויות לחשיפה היחידים שמרוויחים ממנה הם אגרגטורים כמו יוטיוב ורק במקרים חריגים האמנים עצמם (בהופעותיהם של כמה מהאמנים שהאזנת להם ברשת בחינם באמת ביקרת? אצלי זה אחוז זעום ביותר).

      מומלץ לקרוא את הספר the killing of the creative class כדי להבין עוד על התהליך הזה, אלא שזה נוגע לא רק למעמד היצירתי אלא בסופו של דבר לכלכלה כולה…

      תאמין לי שהייתי רוצה להציג פה גם תמונה אופטימית לגבי עתיד העיתונאים והמוזיקאים במערכת הקיימת אלא שנכון להיום המציאות אינה מעודדת למרבה הצער וזו הסיבה להתעורר ולשקול מחדש את המבנה כולו

  • אורי היפו  On 8 בפברואר 2017 at 13:04

    הקפיטליזם אומנם לא משלם כראוי ליצרנים, העורך דין שלי רוצה בשביל מכתב לעיריה אותו סכום שהרצף שלי לוקח ב 10 ימי עבודה בהם הוא מרצף דירה שלמה בזמן שהמכתב נח על שולחן פקיד בעיריה (שחי מהמיסים שלי) שלא מבין מה העורך דין כתב לו.
    כמו שאתה מתאר במאמר, כולנו בסופו של דבר נחיה על מלגה ממשלתית ונעשה מה שמתאים לכשרון שלנו בשביל הכרה וסיפוק ולא בשביל הכנסה כלכלית.
    המצב שאתה מתאר לא חדש וכנראה יחמיר אז איך נחלצים ממנו? איך נגיע למצב שאנשי שרותים לא יקבלו את הנתח הארי של המוכשרים ביצור? אולי ניתן למחשבים להחליט אבל מי יתכנת אותם להחליט?
    אני מקווה שזה לא כך בפתוח תרופות וטכנולוגיה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: