יצרן זמן, למה הפודקסט הוא ההמצאה המוצלחת של עידן המידע

לא מזמן פרסתי כאן פוסט על קריאת ספרים. האדרתי שם את הרגל הקריאה (בצדק) וכתבתי שם "קריאה הייתה ונותרה האופציה הראשונה במעלה למי שמעוניינים לחקור, להעמיק ולנהל חיי תודעה עשירים ומלאים יותר." זה נכון, אני עדיין מחזיק בדעה הזו. אבל סביב הכתיבה של הפוסט יצא לי לחשוב יותר ויותר על אופציה השכלתית נוספת שהתפתחה בשנים האחרונות לצד הקריאה ושהופכת יותר ויותר מרכזית: פודקסטים.

אני מקשיב הרבה לפודקסטים, ואני חושב שהם אחד הדברים הטובים ביותר שיצאו מהאינטרנט. על פניו, זה דבר קצת מוזר להגיד. האינטרנט הוביל לנחשול של אפליקציות עם רעיונות מקוריים וגאוניים. פודקסט זה בסה"כ תוכנית רדיו שאפשר להאזין לה On-Demand. אבל מה שהופך את הפודקסטים להמצאה אדירה כל כך הוא שהם לקחו פרק זמן בלתי מנוצל ודי מת משגרת היום יום והפכו אותו לגולת הכותרת של הלו"ז היומי.

מהבחינה הזו הפודקסטים המציאו פתרון לאחת הבעיות הבוערות ביותר של עידן המידע. עודף במידע. כפלטפורמה מהפכנית לשיתוף מידע, הופעת אינטרנט פתחה לאנשים גישה לכמויות מידע חסרות תקדים. עד הרשת אנשים חיו בעולם שהגישה למידע בו מוגבלת על ידי מספר הספרים המצומצם שזמין על מדפי הספריה הביתית או העירונית. הרשת שינתה את המצב הזה דרמטית. היא פתחה בפני כל אחד את הגישה למליונים של ספרים, מיליונים של ערכים בוויקיפדיה, ואנספור בלוגים, אתרי חדשות, פורומים, רשתות חברתיות שמתעדכנים באופן שוטף ומטביעים אותנו בנחשול אדיר של מידע.

לצד כל הגישה החדשה למידע שהאינטרנט אפשר, מה שהוא לא עשה זה לייצר זמן חדש בשביל לקלוט את כל המידע הזה. למעשה, בשביל אנשים עסוקים כל השפע הזה היה בעיקר מבלבל. הזמן הפנוי לברור, לקלוט ולהתרם ממידע חדש לא רק שלא צמח, הוא למעשה הצטמצם על רקע שפע הסחות הדעת החדשות ברשתוות החברתיות ובמכשירים הניידים שלנו. כך שבמקרים רבים מדי גם האופק האינטלקטואלי לא רק שלא צמח, אלא אף הצטמצם. שפע אדיר של מקורות מידע וחכמה אפשריים – אבל אפס זמן לקלוט ולעבד אותם, כך שהתועלת היחסית של הרשת הפכה מינימלית ואף שלילית. במקרים רבים אנשים נשארו אובר-וולמד מול כמויות המידע וחוסר הזמן לקלוט אותו והפסיקו לקרוא בכלל. במקום להתעשר חיי התודעה הפכו עניים עוד יותר.

על הרקע הזה הפודקסטים הם אחת ההמצאות המוצלחות ביותר של עידן המידע. בעידן של עודף מידע ומחסור כרוני בזמן – הם הצליחו ליצור עוד מהמשאב החשוב ביותר של עידן המידע: זמן (לא אינפורמציה). ההמצאה הצנועה הזו לא התיימרה לעשות שום דבר מלבד לאפשר גישה להקלטות אודיו על פי דרישה, אבל בניגוד להרבה המצאות אחרות ומקוריות בהרבה היא הצליחה לשנות משהו מהותי במרקם חיי היום יום.

לרוב האנשים כבר יש כל יום לפחות חצי שעה אם לא שעה או שעתיים בדרך לעבודה, ללימודים או למקומות אחרים (ובמקרים אחרים זמנים "מתים" של בישול, שטיפת כלים, קיפול בגדים וכו'). בעבר, הם שטפו בדרכים את הראש עם מוזיקה או תוכניות אקטואליה רנדומליות כדי להעביר את הזמן. הזמן הזה בדרכים או במטלות הבית היה נחשב זמן "מבוזבז." פודקסטים לקחו את הזמן הבלתי מנוצל הזה והפכו אותו לזמן העשרה שבו אתם יכולים לדשן את התודעה שלכם בתכנים האיכותיים ביותר מרחבי הרשת ובנושאים שמעניינים אתכם. הוא לקח את שפע המידע והחכמה שהרשת נתנה אליו גישה, וחיבר אותו עם האלמנט הקריטי שלא היה שם קודם – זמן בשביל לקלוט חלק מהשפע הזה. תוך כדי זה עבור הרבה אנשים עסוקים עם מחסור כרוני בזמן פנוי, הנסיעה לעבודה וחזרה הפכה לגולת הכותרת של היום. זמן איכות שאפשר להתעדכן בו ולהעשיר את התודעה בחיים של שגרה מצמיתה. על הדרך, הפודקסט שינה שוב את האיזון החושי ונקם שוב את נקמתו של מקלוהן שטען שהעידן האלקטרוני מחזיר אותנו מהעולם החזותי הגוטנברגי לעולם השמעי. מאנשים קוראים או צופים הפכנו לפתע לאנשים מאזינים — חוש השמיעה קיבל שוב קדימות בחיים של אנשים כחוש שדרכו הם למדים ומבינים את העולם. המדיום של השיחה חזר וקיבל את הקדימות שאיבד לאורך מאות השנים האחרונות.

שתי הערות מגבילות לסיום. אפשר ללמוד המון מפודקסטים. במקרים רבים אפשר לקבל סיכומים של ספרים שלמים בשעה של הרצאה. כשאני רוצה להעמיק בנושא מסוים, אני עדיין מוצא שאין תחליף לטקסטים (מבחינת העומק, ורמת הארגון של המקור, ומבחינת אפשרויות הניתוח ושליפת המידע של הקורא). בנוסף, לפעמים יש מקום גם לזמנים מתים ביום. יש מקום לנקות את הראש בנסיעה, בשטיפת כלים וכו'. יש אנשים שחשוב להם לשמור את הזמן השקט הזה. זה בסדר. ואנשים שונים מוצאים איזונים שונים, אבל פודקסטים לפחות נותנים בחירה.

אם יש לכם פודקסטים מומלצים במיוחד, שתפו פה.

מודעות פרסומת
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • גיל  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 14:20

    בתור מי שמקשיב לפודקאסטים יותר מעשור, ואף פעם אין לו זמן לשמוע את כולם אני חושב שהם לא פחות ממהפיכה. אני מסכים איתך שפודקאסט הוא פתרון של עודף מידע בזה שהוא מסכם מידע בצורה טובה (לפחות הפודקאסטים המוצלחים עושים את זה). מה שאני חולק עליך זה שהוא לא מייצר זמן אלא משתמש בזמן שעד עכשיו לא נוצל כהלכה. הפריחה שלו מעידה יותר מהכל על תרבות הפנאי בעולם המערבי בעיקר, והעובדה שיש לאנשים שפע זמן פנוי.

    בנוסף, הפורמאט "מציל" אמנות נכחדת של מספרי סיפורים. פעם הם היו אנשים חשובים מאוד ואני זוכר שבתור ילד הייתי הולך לשמוע אותם. הפודקאסט מאפשר למספרי סיפורים טובים להתבטא והטובים שבהם עושים זאת ביד רב אמן. פודקאסט מעולה שמדגים את זה הוא של מייקל לואיס, מחבר מאני בול וספרים רבים אחרים,נקרא Against the Rules. הוא סוקר בו השפעה של שופטים שונים בכל מיני מקומות שאנחנו לא תמיד חושבים עליהם.

    מה שעוד יפה עם פודקאסטים הוא שכל אחד יכול למצוא משהו שמעניין אותו, ספורט, פוליטיקה, מדע, סריגה (יש מאות לפחות בתחום!), ויש דרכים רבות להשתמש בו. הדרך הנפוצה מראיונות או מונולוגים להפקה שלמה ואיכותית סטייל NPR. עם הזמן לומדים מה הסגנון העדיף לך.

    • Ido Hartogsohn  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 14:31

      כן, הפודקסט לא באמת יוצר זמן. הוא מנצל זמן – השתמשתי בביטוי הזה כי הוא כאילו יוצר זמן מאין – ממקומות שנחשבו לפני כן זמנים אבודים של עבודה, והפכו לזמנים של לימוד והשכלה.

      לעומת זאת אני חלוק עליך בשאלת הזמן הפנוי. אתה טוען שהפריחה של הפודקסט מעידה על העובדה שלאנשים במערב הרבה זמן פנוי.

      לדעתי המצב הפוך בדיוק. קצב החיים גבוה יותר. שעות העבודה ארוכות יותר. יותר דברים מתחרים על תשומת הלב ולאנשים יש פחות זמן פנוי מבעבר הלא רחוק לפני 30 או 40 שנה (זה לפחות הדיבור הרווח, ונדמה לי שיש גם לא מעט סטטיסטיקות שיעידו על כך). הפודקסט משגשג משום שלאנשים אין זמן פנוי והם נאלצים למצוא מועדים אחרים כדי למצוא זמן לעשות דברים כמו לצרוך תכנים איכותיים

      • גיל  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 15:54

        יש הרבה מחקרים שמראים שאנשים דווקא עובדים פחות היום מבעבר. פחות שעות שבועיות, יותר ימי חופש ואני לא מדבר על הזמן הפנוי שיש כשעובדים במשרד. הרי אם היית פועל ייצור או עובד במכרה פחם זה לא היה קיים.

        זה נכון שיש יותר פעילויות אחרי העבודה שמתחרות על תשומת הלב של אנשים, אבל זה זמן חופשי שהם יכולים לעשות איתו מה שהם רוצים, לא? אני חושב שאולי אתה מתכוון לזה יש היום הרבה פחות זמן פנוי לא מופרע. הרבה דברים "מפריעים:" לנו באמצע החיים, בין אם מבחירה (ילדים) או לא (מדיה חברתית). זה מתקשר גם לפוסט הקודם שלך על ספרים שאנשים לא מסוגלים יותר לקרוא חצי שעה רצוף בלי הפרעה. במובן הזה, הפודקאסט באמת מתלבש יפה על הזמן ה"מופרע" הזה כי אפשר לשמוע אותו בהפסקות, או בלי רמת ריכוז מקסימלית. אגב, אני מאזין גם לספרים (אודיו בוקס) ואני שם לב שאני פחות זוכר מהם בהשוואה לספר פיזי כי רמת הריכוז לא דומה.

        • Ido Hartogsohn  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 17:25

          לא מוצא כרגע את המידע שאני מחפש על עליית שעות העבודה בעשורים האחרונים, ויכול להיות שאתה צודק, למרות שבהרבה מגזרים אני חושב שעובדים יותר שעות (בוודאי באקדמיה שבה אני נמצא), שלא לדבר על זה שהיום יש לא מעט אנשים שעובדים בכמה עבודות בו זמנית, או שכירים ופרילאנסרים בו זמנית – כלומר הנתונים הרשמיים לא תמיד משקפים מנגנונים אחרים שהניאו-ליברליזם והמהפכה הדיגיטלית מייצרות ושבעקבותיהם אנשים עובדים יותר גם כשהם מחוץ לעבודה הרשימת. שחיקת ערך השכר היא משהו מתועד היטב ואיכשהו צריך לפצות עליו. בכל מקרה גם ללא הנתונים האלה נראה לי שהתחושה הכללית של אנשים היא שיש פחות זמן. כולם מדברים על הקצב ההולך וגובר של החיים וכמה שקשה למצוא זמן למשהו ולתוך זה פודקסטים מתממשקים.

          מסכים איתך לגבי אודיו-בוקס, גם אני זוכר מהם פחות ויכולות הגישה למידע פחותות

          • גיל  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 18:05

            עלית על הנושא החשוב והוא תחושת הזמן הסובייקטיבית שהיא לב העניין. זה קשור לתחום מחקר של זמן פסיכולוגי והתחושה היא באמת של מחסור בזמן. אני חושב שזה בגלל האינטרנט במידה רבה. תחושת הFOMO שמלווה את כולם, הרצון להיות מעודכן בכל דבר בשנייה שזה קורה, גורמים לאנשים להיות פחות רגועים. יש הרבה יותר מידע לעכל ויותר אנשים שאתה בקשר איתם ברשת (גם אם שטחי), מאשר כמה עשרות או מאות שההורים שלנו או הסבים והסבתות הכירו במשך חייהם.

            גם אני באקדמיה ואתה צודק לגבי שעות העבודה שם אבל אנחנו לא דוגמא לכלום. גם בהייטק עובדים שעות מטורפות אבל בסך הכל, אנשים עובדים פחות, הנה קישור לשינויים שעברו ב200 השנים האחרונות: https://ourworldindata.org/working-hours

    • glory  ביום 14 באוגוסט 2019 בשעה 13:41

      https://www.kan.org.il/podcast/program.aspx/?progId=2117 מומלץ מאד !

  • bnayaho  ביום 7 באוגוסט 2019 בשעה 17:02

    יש רשת שלמה של פודקסטים שנקראת NBN – New Books Network.
    יש שם 87 ערוצים שונים שעורכים סקירות ספרי עיון בכל נושא שאפשר לחשוב עליו, ומראיינים את המחברים כשעה.
    אני נוהג להקשיב בערוצים הרלוונטים לי, ולקנות את הספרים אם זה מתאים לי או אם אני רוצה להעמיק.

  • camusutra  ביום 8 באוגוסט 2019 בשעה 6:57

    תודה על הרשימה המצוינת. קראתי אותה מיד לאחר הרשימה המעולה שלך על קריאת ספרים. בזמן האחרון אני מרגיש שספרים ופודקאסטים מתחרים על תשומת הלב שלי, אז אוסיף כמה נקודות/ שאלות למחשבה שעלו אצלי:
    1. אולי בניגוד למה שחשב מקלוהן, קיומן של תוכנות של העברת מסרים (אי-מייל או אפליקציות כמו ווטסאפ) מעידות שאנחנו מעדיפים קריאה וכתיבה על פני דיבור והאזנה.
    2. פודקאסטים עשויים "להימרח" ולהרגיש יותר כמו שיחה בין אנשים בלי עוגן נושאי של ממש. גם ספרים דלים ברעינות עברו איזו עריכה לפני ירידה לדפוס וההפקה שלהם הייתה מעמיקה יותר ממרבית הפודקאסטים (שאני מכיר לפחות)
    3. כריסטופר היצ'נס אמר שאפשר לדעת אם אדם הוא כותב טוב לפי היכולת שלו להיות דובר טוב. מהבחינה הזאת פודקאסט טוב יהיה שווה ערך לספר טוב.
    4. כמו שיחה בין אנשים, המעלות של פודקאסטים על פני ספרות, לדעתי, נמצאות בריבוי הדוברים שהם מאפשרים ובריגוש שנלווה לכך (האפשרות של חילוקי דעות, של יצירת רעיונות חדשים ומפתיעים, אפילו עבור המשתתפים עצמם, ההתלהבות שטמונה בנימת קולם של הדוברים וכן הלאה).
    5. אישית, אני מרגיש נוח יותר לעצור באמצע ספר ולחזור אליו מאשר לעשות זאת עם באמצע שיחה או מונולוג. כך גם פחות נוח לי לדלג בפודקאסט מחשש שאפסיד את "רוח הדברים" שהובילה לרגע מסוים.
    6. לגבי ניצול הזמן, אני חושב שזה תלוי-אדם. יש מי שאוהב ספרים מוקלטים ונוח לו להאזין להם עוד יותר מקריאה ויש מי שקל לו יותר לקבל מידע באופן ויזואלי מאשר אודיטורי.
    7. המלצה לסיום, על הפודקאסט של הפיזיקאי שון קרול: https://www.preposterousuniverse.com/podcast/ שיחות תמציתיות עם מדענים מתחומים שונים על נושא המחקר שלהם.

    • Ido Hartogsohn  ביום 9 באוגוסט 2019 בשעה 11:00

      2. מסכים איתך לגמרי. בפודקסטים יש משהו שיש רגעים שמבריקים ורגעים אחרים שבהם השיחה נאבדת לפרקים. הם מאפשרים להתמקד בנקודות מסוימות או לתת דגש על נקודה זו או אחרת אבל בתור הצגה כוללת של נושא הם בדרך כלל בלתי מאוזנים בהשוואה לטקסטים.
      3. לא מסכים עם היצ'נס בנקודה הזו. לא כל כותב טוב הוא דובר טוב, ולהפך.
      7. תודה!

  • אוריהיפפו  ביום 11 באוגוסט 2019 בשעה 6:43

    מעניין אבל ארוך מדי. אם היית שם את זה על פודקאסט היתי יכול להאזין לך בזמן שאני מנקה את הבית

  • ביולוג ירושלמי  ביום 27 באוגוסט 2019 בשעה 11:32

    חלילה וחס.
    ומה עם פשוט לבהות באוויר? לחלום בהקיץ? להביט אל הנוף בניחותא?
    ומה עם לשמוע ולהקשיב למוזיקה חדשה? מאתגרת? מעניינת? שאינה בשגרה שלנו?
    לשמוע את Animals של Pink Floyd בפעם המאה, או איזה דיסק של Led Zeppelin שלא הספקתי להקשיב לו באריכות, זה "בזבוז זמן"?…
    אני אומר – הישמרו לנפשותיכם מעודף מידע.
    כמו כל דבר שהוא בעודף, ארשה לעצמי לכנות סיטואציה כזו כ"לא בריאה". בטח שלא מועילה.
    המוח זקוק למנוחה. הוא לא זקוק לגירויים אינסופיים.
    ומי בכלל זוכר את כל המידע הזה?…
    אנחנו מופגזים בו והמוחות שלנו לא מותאמים, לא מכויילים ולא מכוונים לכל כך הרבה שפע של מידע וקלט וויזואלי וחושי, הגם שהם מסוגלים לו.
    אבל הם לא מסוגלים לו. הם קורסים. הם מתחרפנים. הם הוזים. והם בעיקר מאבדים קשר עם המציאות הוסבייקטיבית שמתווכת לנו על ידי כלל ערוצי החדשות.
    המוחות שלנו יחזירו לעצמם את השליטה על ידי השתוקקות שלנו לסמים, לחומרים ממכרים, להתנהגויות א-נורמליות ומוזרויות למינהם.
    אנשים נהיים טמבלים מעודף מידע.
    גם פה יש קונסומוריזם של מידע וזה לא מועיל לאף אחד.

    חוץ מזה – "עושים היסטוריה" של רן לוי. אחלה פודקאסט 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: