טכנומיסטיקה

אחת התובנות ששבות ועולות בקורס הטכנואופטימיזם וטכנופסימיזם שאני מלמד היא שהשורש של רבות מהבעיות הטכנולוגיות שלנו הוא בכלל פוליטי. משבר האקלים מהווה דוגמה טובה. אפשר לטעון טענה חזקה שהמשבר הזה פתיר עדיין מבחינה טכנית, אבל היכולת שלנו לפעול כדי למנוע את הקטסטרופה שבפתח מוגבלת בגלל כוחות פוליטיים חזקים שפועלים למניעת הטיפול בבעיה.

לא ניתן למחוק את הפוליטי מהטכנולוגי, וזו אחת הסיבות העיקריות מדוע גישת הפתרונאות הטכנולוגית (Techno-solutionism) של עמק הסיליקון לוקה כל כך בחסר. כל הטכנולוגיות החדשניות שבעולם לא יעזרו כשאנחנו מנוהלים על ידי כוחות שאינם מעוניינים בפתרון המצב.

הבעיה של הפוליטי והטכנולוגי מסתבכת כשאנחנו קולטים שגם הפוליטי הוא טכנולוגי. מערכות בחירה ושלטון הן מערכות טכנולוגיות. הן יכולות להיות מוצלחות יותר והן יכולות להיות אבסורדיות ושערורייתיות כמו שיטת האלקטורל-קולג' בארה"ב שם נבחר טראמפ ב-2016 על ידי מיעוט קולות בשל שיטה מגוחכת שבה בוחרים במדינות חקלאיות קטנות (ולרוב אדומות) נחשבים באופן סגולי פי 2.5 מבוחרים במדינה גדולות, ושבה יתרון של 80% במדינה ויתרון של 51% מתרגמים שניהם לתוצאה של 100% מהאלקטורים של אותה המדינה, ועקרונות דומים שמאפשרים גם מניפולציות טכנופוליטיות כמו חלוקה מוטה פוליטית של איזורי ההצבעה באופן שישרת מפלגה מסוימת  (Gerrymandering). כטכנולוגיה לשלטון, הטכנולוגיה האמריקאית של האלקטורל קולג' היא מערכת שבורה שמוטה מבסיסה ליצירת סילופים והטיות מסוגים שונים – אלו שאפשרו לבוש ולטראמפ להבחר בעבר עם מיעוט מקולות הבוחרים. למערכת הפוליטית האמריקאית התווספו בשנים האחרונות עוד הבטים טכנולוגים נוספים עם פוטנציאל עיוות מסיבי למדי. למשל חוקי ה-Super PAC שעברו בארה"ב ב-2010 ומאפשרים לתאגידים להוציא סכומים בלתי מוגבלים כדי לפמפם פוליטיקאים שנוחים למטרותיהם.

בנוסף, המערכת הפוליטית בת זמננו מושפעת גם מההטיות של מערכות טכנולוגיות דיגיטליות שמעצבות את הפוליטיקה כמו בועות פילטר שמציגות לאנשים שונים ברשת גרסאות שונות של המציאות, כניסה של בוטים זדוניים לשיח הפוליטי, ועצם המדיום הדיגיטלי שמעצב את השיח הפוליטי בדמותו (אופי השיח שמתהווה בטוויטר שונה מזה בעידן הדפוס). הדוגמאות הללו ממחישות שזה לא רק הפוליטיקה שקובעת את הכיוון הטכנולוגי – זו גם הטכנולוגיה שקובעת את הכיוון הפוליטי (בעודה מתעצבת על ידי הפוליטי, כמובן).

מדי פעם, כשאני שומע על עוד איזה סטארט-אפ שמציע פתרון טכנולוגי לבעיה חשובה יותר (או לרוב פחות) בא לי לבקש מכל הסטארט-אפיסטים הטכנו-פתרונאים האלה שיפנו חלק מהאנרגיות החדשניות שלהם לתיקון המערכת הפוליטית שלנו. לפתרונות טכנולוגים שיתקנו את הספירה הפוליטית תהיה תועלת שולית גדולה לאין ערוך מלכל גאדג'ט או אפליקציה שאיזשהו סטארטאפ או תאגיד על הפלנטה מסוגל לייצר, אף שלקרנות הון סיכון יש לאין ערוך פחות עניין להשקיע בהן.

לאורך השנים היו כמובן רעיונות טכנולוגים לתיקון המערכת הפוליטית כמו רעיונות של דמוקרטיה ישירה אינטרנטית. לא בטוח שזה רעיון טוב, אבל זה לפחות אלטרנטיבה למערכת הקיימת והשבורה ובמצב שלנו כל מחשבה יצירתית שתחלץ אותנו מהמשבר הדמוקרטי המוביל לכאוס פוליטי ודיקטטורות היא מבורכת. בו בזמן, מציאת פתרונות טכנולוגים ליצירת פוליטיקה מוצלחת והוגנת יותר הוא כמובן פרויקט עם משמעויות פוליטיות נרחבות, כך שאין ספק שכל ניסיון לפתור את הטכנולוגיה של הפוליטי יתקל בהתנגדויות פוליטיות עזות.

אם הייתי יכול להצביע על כשל טכנולוגי אחד בסיסי במערכת הפוליטית שלנו שאני לא לגמרי בטוח איך להתגבר עליו אבל המחיר שאנחנו משלמים עליו הוא בלי יתואר הייתי מצביע על מנגנון ה-51%. באופן לא לגמרי ברור, המערכות הפוליטית שלנו בנויות כך שבחירות מוכרעות שוב ושוב בהפרשים צרים, ולא משנה מה הבעיות, השאלות או הפתרונות שעל הפרק אנחנו תמיד מסיימים עם דיקטטורה של ה-51% שמתעמרים ב-49% האחרים (במקרה של טראמפ ב-2016 מדובר בדיקטטורה ה-46%!). הנטיה הזו הועצמה בשנים האחרונות עם התפוררות המרכז ועליית הקיצון. מערכות השלטון במערב נראות יותר כמו סדרה של הפיכות שבהן צד אחד שזכה ביתרון קל משליט באופן אלים את מרותו על כל השאר, וזה לא מפליא שבמצב כזה רמות המרמור נשארות תמיד גבוהות, גם אם הן עוברות מצד לצד. אם היינו מצליחים, לעומת זאת, לייצר מערכת פוליטית שמדגישה את המשותף, ושבה התוצאה הסופית היא ממשלה שמחזיקה בעקרונות שנתמכים על ידי 70-80% של האנשים לדבר הזה הייתה תועלת אדירה עבורה החברות שלנו.  אני לא בטוח מה הפתרון הטכנולוגי לבעיה הזו, או אם יש אחד כזה. אולי מערכות פוליטיות בנויות באופן טבעי כך שיתארגנו סביב סוגיות מפלגות ויוכרעו על שברירי אחוז. אם כן, אנחנו בבעיה רצינית. הבעיה הפוליטית סבוכה, וזו אולי הסיבה שפתרונאים טכנולוגים התרחקו ממנה עד כה, אבל אם יש אתגר טכנולוגי אחד שראוי באמת שכל הטכנו-אוטופיסטים מלאי הבטחון העצמי יפנו אליו את תשומת ליבם הרי שמדובר בטכנולוגיה של הפוליטיקה.