טכנומיסטיקה

הו המשבר הכלכלי, היישות מיתית של זמננו – מעצבת את התרבות שלנו, את הפסיכולוגיה שלנו, את הצייטגייסט. אני אוהב לחשוב על המשבר הכלכלי וגם לחבר עליו שירים. במקלחת אני מזמר לעצמי שירים בסגנון "המשבר הכלכלי/ בשבילך ובשבילי".

מה יהיה? מה יהיה?
אני לא יודע, אני רק יודע שההיסטוריה היא הסיפור הטוב ביותר בעיר.
וככל שאני חושב על המשבר הכלכלי הזה ועל השילוב בינו לבין המצב הגיאו-פוליטי במזה"ת, לשטף הטכנולוגי הבלתי פוסק שמציף אותנו, לרנסנס התודעתי בן זמננו, רמות האדרנלין בדמי גוברות ועולות.
 
בזמן האחרון כל מיני אנשים הזכירו את האחריות שנושאים בה המחשבים שסוחרים במניות למשבר הכלכלי הזה. המעורבות של מחשבים בקריסות הכלכליות של המין האנושי אינה דבר חדש. מאז שנות השמונים טענו רבים כי הגורם העיקרי לקריסת המניות ביום שני השחור של 1987 היה תוכנות הסחר שמיהרו במפולת להפטר ממניות ובכך החריפו עודו ועוד את נפילת הבורסה.
לפי ההאשמות הללו שגיאות שבבסיסו של המבנה הממוחשב וההיפר-מורכב של הכלכלה העולמית המנוהלת על ידי מחשבים הן שאחראיות לקריסה הכלכלית שגורמת כיום לפיטורים של מליונים, אנספור טרגדיות אישיות ולא מעט מקרי מוות. הקפיטליזם בן זמננו, כפי שמתארים אותו הוגים שונים כמו קאלה לאסן, הוא מכונת יום הדין.

זה מרתק, כי בניגוד לדימויים הפופולריים מסרטים כמו שליחות קטלנית: יום הדין שבהן המכונות משתלטות על המין האנושי ומשמידות אותו, במקרה הנוכחי אנחנו מגלים כי המעורבות ההולכת וגוברת של מחשבים בזירה הפיננסית (מחשבים היום אחראים על חלק אדיר מהמסחר בבורסה, קובעים אם תקבלו משכנתא מהבנק או לא ומנהלים אינספור זירות מסחר ותקשורת אחרות בעלות משמעות קריטית לאנושות) הובילה אותנו למצב שבו הם לא צריכים לירות ולו יריה אחת כדי לחסל אותנו. בניקוד לפנטזיות הנאיביות של סרטים כמו שליחות קטלנית, רשתות מחשבים יכולות כיום להשמיד את האנושות באמצעים הרבה יותר אלגנטיים על ידי מחיקת כל מיני מספרים מדומינים שהאנושות המציאה לעצמה בעזרתם ושלא רשומים בשום מקום אחר חוץ מבתוך המוחות של המכונות.
 
מה זה אומר על התרבות הפיננסית שבנינו לעצמנו? שהיא נסמכת על הזיות קולקטיביות שנעזרות בסמים פיננס-אלקטרוניים רבי עוצמה. חואן אנריקז מספר באחת ההרצאות שלו ב-TED

שכרגע ל-Bank of America יש מינוף של 32 ואילו ל-Citibank מינוף של 47, מה שאומר שעל כל דולר "אמיתי" שקיים מסתובבים כרגע איפשהו בשוק 32 או 47 דולרים (בהתאמה) מדומיינים. הדולרים האלה שהניעו את הכלכלה העולמית שלנו עד לא מזמן ואשר קורעים ושופכים את מעייה בימים אליה, הם לא יותר מהזיה קולקטיבית. רוצים לדבר על סמי הזיה? הנה סם ההזיה האולטימטיבי שסימם את הממסד הכלכלי כולו במהלך העשורים האחרונים ושעושה רושם שהוא מסרב להגמל ממנו.
 
נ.ב.
אם בא לכם לכתוב איזה שיר או חמשיר על המשבר הכלכלי, כאן הוא הזמן והמקום.

יצא לכם לשמוע על דמיטרי אורלוב? המומחה הרוסי-אמריקאי שהופיע בפברואר לפני קרן העכשיו הארוך נותן את אחת מתחזיות האימה המעניינות שיצא לי לשמוע בזמן האחרון. 
אורלוב שגדל בברה"מ, עבר לארה"ב בגיל 12 וביקר מאז בברה"מ מספר פעמים בשנות התשעים, הספיק לחזות בכמה מהשלבים השונים בקריסתה של האימפריה הסובייטית. ב-1995 הוא החל לגלות סימנים המעידים לדעתו על כך שארה"ב עולה על נתיב התרסקות על דומה לזה שבו היו נתונים הסובייטים בעשרות השנים שקדמו להתרסקות ברה"מ. מאז הוא מפתח את התיאוריה שלו על ההתרסקות המתקרבת של האומה האמריקאית במאמרים שהוא מפרסם בבלוג שלו Cluborlov ובספר שלו Reinventing Collapse: The Soviet Example and American Prospects ששניהם זוכים לאחרונה, בעקבות המשבר הכלכלי, לתשומת לב מוגברת. 
אורלוב לוקח לעצמו קרדיט על פיתוח ה-Comparative Theory of Superpower Collapse. תיאוריה חדשה ש"נבחנת כרגע די ביסודיות". הגרעין החשוב ביותר של התיאוריה גורס שארה"ב וברה"מ יתמוטטו מאותן הסיבות, כאשר 4 סיבות ההתרסקות המרכזיות שהוא מונה הינן:

1. ירידה מהירה וחדה בתפוקת הנפט הגולמי

2. גרעון מסחר המטפס במהירות עצומה

3. חוב לאומי עצום וגדל במהירות

4. הוצאות צבאיות מנופחות

 ההבדל בין השתיים, אם לפשט את התיאוריה של אורלוב למספר קווים גסים, הוא שבברה"מ התקיימו תנאים שהקלו על התמודדות עם הקריסה, בעוד ארה"ב בנויה בצורה שתקשה עליה מאוד את ההסתגלות לנסיבות החדשות. כך לדוגמה, בעוד שבברה"מ התושבים חיו בדירות קטנות בערים צפופות יחסית ונהנו מתשתית טובה של תחבורה ציבורית הרי בארה"ב התושבים מפוזרים בפרברים מרוחקים, תלויים בכלי רכב פרטיים שהשימוש בהם יהפוך בלתי מעשי ברגע שהדלק יהפוך יקר מדי ותקועים בבתים פרבריים אדירי ממדים ויקרים מדי לחימום ולתחזוק במהלך ההתרסקות. אורלוב מעלה סיפורים על מחסור הנפט בברה"מ שלאחר ההתרסקות, ועל אנשים הנודדים ימים ארוכים בחיפוש אחר ליטרים בודדים של דלק. בשנים הבאות הוא חוזה נטישה אדירה של הפרברים האמריקאים הבלתי ניתנים למחיה לעבר הערים הגדולות ובו בזמן התרסקות מוחלטת של הנדל"ן האמריקאי בפרברים.  

תיאורית הקריסה של אורלוב מדבר על 5 שלבי קריסה:

1. קריסה פיננסית – של השווקים

2. קריסה מסחרית – אובדן הערך של הכסף. התמוטטות הרשתות והיווצרות מחסורים של מוצרים.

3. קריסה פוליטית – אף אחד לא מצפה מהשלטון שיעזור לו יותר.

4. קריסה סוציאלית – העלמות הלכידות החברתית

5. קריסה תרבותית – כל דאלים גבר

בסופו של התהליך, ואם אני מבין את אורלוב זה יקרה תוך עניין של שנים בודדות, ארה"ב תחדל להתקיים ובמקומה יהיה לנו את ה-FUSA. ה-Former USA (כינוי שקשה להמנע מהרושם שיש בו שמץ של שמחה לאיד). אורלוב מציע בספרו ובהרצאותיו גם מגוון טקטיקות יעילות לטענתו על מנת לשרוד את הקריסה. העולם שהן מתארות הוא עולם אפל שבו אנשים שוכרים לעצמם שוטרים וחיילים להגן על עצמם, ושבו הלכידות החברתית מתנדפת והמטרה העיקרית היא השרדות. 
קשה לדעת עד כמה לקחת את אורלוב ברצינות. ההרצאה שלו ב-Long Now, קרן שמורכבת במידה ניכרת מטכנו-אוטופיסטים ליברלים ואופטימיסטים, לוותה בהרבה צחוקים נבוכים מקהל שנדמה שלא ידע איך בדיוק לעכל את התחזיות של אורלוב (שבחלק מהקטעים נשמע, לא נעים להגיד, כמו סובייטי לשעבר שהגיע ללגלג על האמריקאים בשעתם הקשה). ובכן, כדאי כמובן לקבל אותם בערבון מוגבל, כמו שכדאי לקחת בערבון מוגבל את הדברים של כל מי שאומר שהוא יודע מה יקרה בעתיד, שלא לדבר על מישהו עם תחזיות קיצוניות כל כך. ובכל זאת, כדאי גם להקשיב לדברים שיש לאורלוב לומר ולהרשות לזווית נוספת על המצב העכשווי לחדור לתודעה. אם אפילו שמץ ממה שהוא אומר הוא נכון, התיאוריות שלו יכולות לשמש מפת דרכים לא רעה לחלק מהתהליכים שעומדים בפנינו. ושוב מצד שני, יכול להיות שמדובר בסה"כ בעוד כוכב ל-15 דקות שגורף תהילה וכסף מהפסימיות התרבותית של הצייטגייסט.
 
אורלוב מתייחס בדבריו בעיקר לארה"ב וממה שאני שמעתי ממנו לא הבנתי לגמרי מה דעתו על מה שיתרחש במקומות אחרים בעולם והאם ההתרסקות שהוא צופה תתרחש בארה"ב בלבד או בעולם כולו. מה שבטוח הוא שאם ארה"ב תתרסק גם פה בארץ לא יהיה שקט. 
ומעניין לחשוב איפה אובמה בכל זה. אם התחזיות של אורלוב נכונות, הרי הנשיא האחרון של ארה"ב יהיה שחור. באמת כואב הלב על אובמה. עד שהאדם הנכון מגיע לתפקיד הוא מגיע בדיוק בזמן שבו המערכת כבר מתרסקת, ואם להאמין לאורלוב, כבר לא נותר דבר לעשות מלבד לנסות לשרוד את ההתרסקות. מצד שני, כמי שמעדיף לבחור בתקווה, אני מתחבר יותר דווקא לאנשים מסוגו של אובמה ומאמין שיתכן שדווקא בזמנים קשים כמו אלו שנכונו לנו על פי כל הדעות, יש ערך מיוחד בהמצאותו של מישהו כמו אובמה בצמרת.
 
ההרצאה של אורלוב ב-Long Now (צריך לחפש בתוך העמוד)

 
והנה ראיון קצר עם אורלוב מהטלוויזיה הרוסית

תומר פרסיקו כבר אמר בצורה מבריקה כמה מהדברים החשובים ביותר שיש לומר בפרשת גואל רצון. ובכל זאת הרגשתי צורך להגיב כאן על כל מיני תופעות כמו גואל רצון ואורן זריף שצצו במדיה הישראלית בתקופה האחרונה.
 
הדבר המזעזע באמת בסיפורים של גואל רצון ואורן זריף הוא לא האנשים הלא ברורים האלה אלא קודם כל האופן שבו התקשורת הישראלית משתמשת בהם על מנת לבצע מניפולציות בתודעה של הצופים.
 
צפיתי בכתבה על גואל רצון והדבר שזעזע והבהיל אותי יותר מכל לא היה הסיפור המוזר של רצון ומשפחתו המורחבת אלא  הנכונות האוטומטית של תקשורת ההמונית שלנו להפיץ פאניקה מוסרית ולבצע דמוניזציה חד צדדית בכל הזדמנות שהדבר יבטיח לה רייטינג גבוה.
 
מעבר לשאלות על הקבוצה של רצון (שנדמה לי שאין בכתבה מספיק מידע, ובוודאי לא מספיק מידע בלתי מוטה, על מנת לשפוט אותה בצורה שקולה) הדבר המציק ביותר בשידור של ערוץ 10 היה האופן שבו הפחד מהזר והשונה משמש את הטלוויזיה על מנת להתרווח בנוחות רבה עוד יותר בתוך חיקה החמים של "הנורמליות". יותר מכל העובדות "המזעזעות" על רצון ומשפחתו, הדבר שהכי זעזע אותי בכתבה של ערוץ 10 היה האופן שבו צוות שידור מנצל את האמון שקבוצת אנשים נותנת בו ובהבטחותיו לסיקור הוגן על מנת לבצע בהם לינץ' טלוויזיוני מגמתי שבדיון בשבסופו מופיעה מאחורי המגישות תמונתו של מושא הכתבה כשמעל החלק העליון של ראשו מופיע פס אדום זוהר, מין מחווה סמלית ל"דמוניות" של האדם הזה שהופך לפתע במשפט ראווה טלוויזיוני לאויב הציבור מספר אחת.
 
מי שהרגיז אותי בשידור על גואל רצון היה לא האדם הזה שפועל בשוליה של החברה הישראלית, אלא האנשים שפועלים היישר מהמרכז של כלי התקשורת ההמוניים ושלא יבחלו בשום דבר על מנת להשיג עוד רייטינג. הנכונות להשתמש בהנחות יסוד נסתרות לגבי מה ש"נורמלי" ו"ראוי" על מנת לחזק מציצנות ופחד מהשונה היא הכת שבאמת מפחידה אותי.
 
מה שמוביל אותי לפרשת אורן זריף. לפני כשלושה שבועות קודמה ברחבי המדיה הישראלית החדשה המוזרה על כך שאורן זריף תובע מיצחק תשובה 70 מליון שקל עבור הצלחתו בקידוח של של "תמר 3". למרות היותה של הידיעה הזו ידיעה הזויה לחלוטין, במיוחד בקונטקסט המפוקפק של מר זריף, הידיעה קודמה כידיעה מרכזית, הופיעה במהדורות חדשות ואף בעמודים הראשיים של חלק מהעיתונים.
 
ראה אורן זריף כי טוב ושבועיים מאוחר יותר שוב יצא בידיעה הזויה בסגנון דומה שפורסמה בתקשורת. הפעם דורש זריף מאביגדור ליברמן להיות חלק מהמשא ומתן הקואליציוני של ישראל ביתנו בטענה שהוא האחראי להצלחת המפלגה בבחירות האחרונות. כמו בפעם הקודמת, גם הפעם שתפו כלי התקשורת בהתלהבות עם ההודעות לתקשורת של זריף. לסוגיות כמו הרס סביבתי, עוול חברתי וזכויות אדם אולי אין לעולם מקום בעיתונים שלנו העסוקים כל כך בפוליטיקת מי האפסיים שלנו, אבל מסתבר שלסיפורים מהסוג של זריף יש תמיד מקום.
 
בזמן שהתקשורת מיתממת, היא כביכול "רק מבצעת את תפקידה", היא יוצרת שוב את אותה מציאות שתכליתה לגרות רגשות שליליים ולהציב את הצופים בחיקה של "הנורמליות השפויה" והמיוצרת במקרה הזה בעזרת כל מיני תגובות נפוצות בסגנון "הזריף הזה ממש מטומטם" או "צריך לאשפז אותו". אלא שזריף עצמו הוא אולי אדם חכם מאוד שבעזרת ניצול יצירתי של אמצעי המדיה קונה לקוחות חדשים לעסקיו, המטומטמים, לא נעים להגיד, הם מי שמאפשרים לאמצעי המדיה לבצע עליהם מניפולציות ולמלא את עולמם הפנימי באורן זריפים למיניהם. במילים אחרות הבדיחה היא על חשבוננו, והשותפים במעשה הם אורן זריף ואמצעי המדיה. ועל ההתנהגות של אמצעי התקשורת בנושא הזה אני יכול רק לצטט את מקנה: Culture is the ultimate cult, התרבות היא הכת האולטימטיבית.
 
מה שמביא אותי לסיפור של ריצ'רד דוקינס וקמפיין מודעות האוטובוסים המתוקשר  שלו על כך ש"סביר להניח שאין אלוהים אז תפסיקו לדאוג ותהנו מהחיים". הדבר הראשון העצוב בסיפור הזה הוא שאדם בעל אידאולוגיה בעייתית ובורות רוחנית משוועת כמו דוקינס הופך לאיש רוח לעת מצוא עבור תרבות במצב של עוני רוחני מחפיר. (ואת הבעיות הקשות בספרו של דוקינס אלוהים סיכם בצורה נפלאה  אריק גלסנר במאמרו החשוב בכתב העת המשובח "אודיסיאה" [שנשלח אלי הבייתה ושאני חייב לעשות לו כאן פרסומת קטנה ולציין שהוא אכן משובח, נדיר בנוף המקומי וראוי מאוד לקריאה]).
 
אבל מה שעצוב עוד יותר בסיפור מלחמות האלוהים הבריטיות של המאה ה-21 היא התגובה החד מימדית של הכנסיה שהופיעה בצורה של מודעות אוטובוסים משלה, הפעם עם הכותרת "בטוח יש אלוהים, אז הצטרפו למפלגה הנוצרית ותהנו מהחיים". הדיון הרוחני התקשורתי של המאה ה-21 מנוהל על ידי קבוצות של פנאטים (דוקינס והנוצרים), אינטרסנטים (זריף) ואופורטיוניסטים תאבי בצע (התקשורת) ונפגעים עוברי אורח בעלי כוונות בלתי ברורות (גואל רצון). תקשורת ההמונים, כך נדמה, לא מסוגל
ת להביע עניין בנושא רוחני אלא אם כן מדובר ברוחניות זבל שמעורבת בה סנסציה זולה או לפחות מסר חד מימדי מהסוג הנחות ביותר. מספיק לציין שאין בלוח המשדרים של הערוצים המרכזיים שום תכנית שמסוגלת לטפל ברמה המינימלית ביותר בשום נושא בעל משמעויות שבעולם הרוח.
 
אם רוצים משהו אחר צריכים מהפכת במדיה. בינתיים.