מאמר שסוקר את החשיבות שיכולה להיות לחומרים פסיכדלים עבור המדע והטכנולוגיה כחומרים שמסייעים בתהליך החקירה המדעית והפיתוח הטכנולוגי. פורסם בערוץ הניו-אייג' של אתר אנרג'י-מעריב.
ב-1966 ד"ר ג'יימס פדימן היה עדיין דוקטורנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. פדימן היה רק בן 26 אבל כבר היה לו נסיון חיים עשיר. הוא הספיק לחיות תקופה ארוכה כסופר זרוק ודפוק בפריז עד שיום אחד ב-1961 הופיע בפתח חדרו לא אחר מהפרופ' האהוב עליו ריצ'רד אלפרט (לימים רם דאס). אלפרט שהיה מלווה בפרופ' טימותי לירי נתן לפדימן לטעום מנה יפה של פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות פסיכדליות.
החוויה הפסיכדלית שעבר פדימן אותו היום בבולבארדים של פריס הספיקה על מנת לשכנע אותו לחזור לארה"ב ולהקדיש את עצמו למחקר של חומרים פסיכדלים. במהלך השנים שלמד באוניברסיטת סטנפורד הוא חי חיים לא כפולים אלא משולשים – כדוקטורנט מעונב באוניברסיטת סטנפורד, כמשתתף בסשנים פסיכדליים מחקריים של האוניברסיטה וכנספח האקדמי לחבורתו הפסיכדלית ופורעת החוק של הסופר קן קיזי.
ב-1966 עמד עולם המחקר של הסמים הפסיכדלים בפתחו של משבר. לאחר עשור שבו נערכו מאות רבות של מחקרים מבטיחים בחומרים פסיכדלים עמד תחום המחקר הזה בסכנה. למרות השגים משמעותיים שהשיגו החוקרים הפסיכדליים בטיפול באלכוהוליסטים, חילול חוויות מיסטיות וטיפול פסיכולוגי, קולות רבים (בחלקם הגדול, יש לציין, היו אלו פסיכיאטרים שמומנו על ידי ה-CIA, עובדה שאיש לא ידע באותה התקופה) טענו שהסמים הפסיכדלים מסוכנים ושאין להם שום אפליקציה חיובית.
פדימן ידע כמובן שלומר שלסמים פסיכדלים אין שום אפליקציה חיובית זה שטויות. הוא בעצמו חווה בעזרת סמים פסיכדלים את החוויות הרוחניות, הפסיכולוגיות והיצירתיות העמוקות ביותר שחווה בכל ימי חייו. אבל איך אפשר לשכנע בכך את הממסד? פדימן ידע שכל פעם שאנשים מדווחים על כך שהגיעו בעזרת סמים פסיכדלים לגבהים מיסטיים או לעומקים פסיכולוגים שאליהם לא הגיעו מעודם פוטר זאת הממסד כשטויות הזויות של תמהונים. גם כאשר אמנים מדווחים על פרץ יצירתי יוצא דופן שמופיע במהלך טריפ פסיכדלי אומר הממסד: אמנים גם ככה משוגעים, אז מה הפלא שאם תתן להם סמים פסיכדלים הם יהיו עוד יותר משוגעים.
הטכנאים הפסיכדלים
הדרך היחידה לשכנע את הממסד שסמים פסיכדלים לא סתם מעוררים הזיות אלא באמת פותחים אפשרויות חדשות באדם תהיה להוכיח לו את זה במגרש של הממסד, בתחום שבו ההשגים של הסמים הפסיכדלים יוכלו להיות מכומתים באופן אובייקטיבי, באופן שמוכר כמועיל לחברה, ללא שאיש יוכל לטעון שמדובר רק בהזיות. פדימן הכיר רק תחום אחד שבו אפשר להוכיח את הדברים הללו מעל לכל ספק: המדע.
אבל איך עושים ניסוי כזה? כיצד ניתן להראות שחומרים פסיכדלים יכולים לשפר את איכות העבודה של מדענים? בשביל לפתח את היצירתיות שלו עצמו כמדען ולמצוא פתרון לשאלה החליט פדימן להתנסות יחד עם עמיתיו למחקר באותם חומרים שבהם תלו יהבם. לאחר מנה בריאה של LSD הם גיבשו לעצמם תוכנית מחקר שתבדוק את ההשפעה של סמים פסיכדלים על עבודה מדעית.
הניסוי שנרקח היה אפקטיבי ופשוט. פדימן והמנחה שלו, דר' וויליס הרמן, יבחרו קבוצה של אנשי מדע וטכנולוגיה שצריכים להתמודד עם בעיות יצירתיות במסגרת העבודה היומיומית שלהם. "מה שעשינו זה שהחלטנו לאסוף אנשים שהמקצוע שלהם הוא בתחום טכני וביקשנו מהם שיבחרו בעיה מקצועית שהם תקועים איתה כבר לפחות 3 חודשים מבלי שהם מצליחים לבצע כל התקדמות משמעותית" מספר דר' פדימן בראיון.
בניסוי שנערך הספיקו להשתתף 27 איש וביניהם 16 מהנדסים, פיזיקאי אחד, שני מתמטיקאים, שני ארכיטקטים, פסיכולוג אחד ועוד מספר אנשים מדיסציפלינות אחרות. ל-19 מתוך המשתתפים לא היה כל נסיון מוקדם בחוויות פסיכדליות. נבדקי הניסוי חולקו לקבוצות של 3-4 משתתפים וקיבלו מנות של מדודות של מסקלין (החומר הפעיל בפיוטה ובסן פדרו) או LSD.
"ביקשנו מהנבדקים שיבואו עם בעיה ספציפית שיש לה חשיבות גדולה עבורם" מספר פדימן "משום שמה שגילינו הוא שהבעיה שהאדם עוסק בה חייבת להיות בעלת משמעות בעבורו, אחרת הוא לא יוכל להתרכז בה ודעתו תוסח על ידי השפעות אחרות של החוויה הפסיכדלית. גם כשנתנו לקבוצה של אנשיםLSD וביקשנו מהם לעשות לדון בבעיה מסוימת הם נטו להתפזר בשיחה ולמרות שעלו רעיונות מעניינים בסופו של דבר לא הגענו לפתרון. ללא כוונה חזקה ועניין עמוק בפתרון של בעיה אנשים יאבדו ריכוז. זו הסיבה שכאשר קבוצה ניסתה לפתור בעיה היא איבדה עניין. זה פשוט לא הייתה הבעיה שלהם. לעומת זאת כשאתה נותן את ה-LSD למישהו שחשוב לו לפתור בעיה כלשהי, אתה יכול לקבל תוצאות מעניינות מאוד".
תהיה הפוטון
התוצאות של הניסוי אכן היו מעניינות מאוד. ראשית כל, אף אחד לא נכנס לטריפ רע. לעומת זאת המדענים שהשתתפו במבחן דיווחו שהצליחו להגיע לפריצות דרך מחקריות ורבים מהם דיווחו שהצליחו להגיע למצב יצירתי שלא חוו כמותו מעודם.
במאמרים שעליהם חתום פדימן במשותף עם חוקרים אחרים כמו הסוציולוג וויליס הרמן, הפסיכולוג רוברט מוגאר והחוקר הפסיכדלי מיירון סטולארוף מופיעים 11 מדדים פסיכולוגים שלטענת הספרות המחקרית בנושא יצירתיות משפיעים על היכולות היצירתיות של האדם ובהתאמה 11 דרכים שבהן יכולים סמים פסיכדלים להשפיע לחיוב או לשלילה על המדדים הללו. בין המדדים השונים: מידה הגישה לתת-מודע; יכולת לשחק עם היפותיזות, מטאפורות ופרדוקסים; מידת הרוגע והפתיחות; רגישות אסתטית; הנטיה לשיפוטיות שלילית ועוד.
התגובות בדפי המשוב של המדענים השונים מגלות שיפור ניכר ב-11 המדדים הללו. חלק מהמדענים דיווחו שיכלו לראות לפתע את הבעיה שעמה נאבקו תקופה ארוכה בצורה חדשה: "יכולתי לבחון את הבעיה בצורה בסיסית הרבה יותר משום שיכולתי לעצב ולשמור במח תמונה רחבה הרבה יותר" אמר אחד מהם.
יש שדיווחו שעבדו במהירות שיא מתוך ניסיון להדביק את שטף הרעיונות. אחרים דיווחו על כך שיכלו לראות את הרעיונות שלהם באופן ויזואלי למול עיניהם ולסדר אותם בעיני דמיונם. באופן מפתיע היו מי שדיווחו על יכולת גבוהה יותר של ריכוז. "יכולתי לעקוב בקלות אחר שרשרת המחשבות היישר אל המסקנה במקומות שבהם דעתי מוסחת בדרך כלל"
מדען אחר דיווח. "בחנתי את תהליך הפוטו-קונדוקטיביות.. שאלתי את עצמי שוב ושוב, 'מהו אור?' ולאחר מכן 'מהו פוטון?' על השאלה השניה חזרתי בפני עצמי מספר מאות פעמים עד שהיא נאמרה בהתאמה עם כל נשימה. כנראה שמעולם לא לחצתי על עצמי בתשומת לב כזו עם שאלה כפי שעשיתי עם זו". אחר אמר "קשה להעריך כמה זמן היה נדרש על מנת לפתור את הבעיה הזו ללא החומר הפסיכדלי, אבל זה היה סוג הבעיה שאולי לא הייתה נפתרת לעולם".
ארכיטקט אחד דיווח שהפתרון הופיע לנגד עיניו כאילו משום מקום. "לפתע יכולתי לראות את הפרויקט הסופי. עשיתי מספר חישובים מהירים. הוא יתאים לשטח ולא רק זה, אלא גם יתאים לדרישות העלות וההכנסות. הוא יאכלס מספיק מכוניות. הוא יתאים לכל הדרישות … הייתה לי תפיסה ויזואלית מנטלית חדה. יכולתי לדמיין מה שהיה נחוץ, נדרש או בלתי אפשרי ללא כל בעיה כמעט. בתוך עשר דקות פתרתי את הבעיה".
הדיווחים הסובייקטיבים הללו לוו בתוצאות אובייקטיביות. המדענים שהשתתפו בניסוי הגיעו למגוון מרשים של פריצות דרך וביניהן: גישה חדשה לתכנון של אזמל-מיקרו, תכנון לבניין מסחרי שהתקבל על ידי הלקוח, שיפור הנדסי לטייפ מגנטי, עיצוב חדש לכסא שהתקבל על ידי היצרן, תיאורמה מתמטית בנוגע למעגלים חשמליים המורכבים משערי NOR ועוד.
המדענים עברו גם מבחנים פסיכולוגים סטנדרטים שמטרתם לבדוק יצירתיות: ה-Purdue Creativity Test, ה-Miller Object Visualization Test וה-Witkin Embedded Figures Test. תוצאות המבחנים הראו על עליה חדה של עד 200% ביכולות המנטליות של הנבדקים.
מספר שבועות לאחר הניסוי יצרו פדימן ועמיתיו קשר עם נבדקי הניסוי כדי לבדוק מה שלומם. מרביתם דיווחו שהם עדיין חשים שיפור ביכולות המנטליות והיצירתיות שלהם.
הלובריקנט האולטימטיבי
העתיד נראה היה מבטיח. "המשתתפים בניסוי היו כל כך נלהבים מהאפשרויות שהניסוי הזה פתח בשבילם שלא עבר זמן רב עד שחבריהם מקבוצות מחקר אחרות שמעו על הניסוי והגישו בקשות להשתתף גם הם במחקר" אומר פדימן.
אלא שהאופוריה לא נמשכה זמן רב. יום אחד בתחילת 1966 כשפדימן ישב עם מי שיהיו קבוצת המחקר האחרונה שלו והתכונן לסשן פסיכדלי-מדעי נוסף הוא קיבל לפתע מכתב בהול מסוכנות הסמים והתרופות האמריקאית. המכתב היה קצר והודיע שמעתה ועד להודעה חדשה הניסויים בחומרים פסיכדלים הינו הינם בלתי חוקיים. "אני חושב שאנחנו צריכים להסכים על כך שקיבלנו את המכתב הזה מחר", הייתה תגובתו המיידית של פדימן לנוכחים בחדר. הניסוי נמשך, אבל הוא היה האחרון. פדימן שעשה את הדוקטורט שלו בנושא של תרפיה פסיכדלית נאלץ להפסיק את המחקר שלו בתחום הפסיכדליה. הוא הפך לפסיכולוג וסופר ופרסם מספר ספרים על סופיות, פסיכולוגיה טרנספרסונלית וגם על קיץ האהבה של 1967.
"רצינו לבצע את הניסוי שלנו בצורה נרחבת יותר ובעזרת קבוצת ביקורת על מנת להוכיח בצורה מובהקת עוד יותר את ההשפעה של החומרים האלה על יכולות פתרון הבעיות בתחום הטכני והמדעי, אבל הדבר הזה מעולם לא קרה" הוא אומר היום. "המאמר שלנו אמנם התפרסם במגזין מכובד, אבל כבר לא היו אפשרויות לבצע מחקר מהסוג הזה לאחר מכן" הוא אומר.
איך אתה מסביר את האופן שה-LSD והמסקלין שיפרו את היכולות היצירתיות של המשתתפים במחקר?
"בתנאים הנכונים חומרים פסיכדלים יכולים לחזק את כל יכולת מנטלית שאנחנו מבצעים. גם במדע, גם באמנות, גם בפסיכולוגיה, גם במדיטציה ובכל תחום בעצם. הדימוי שבו אני אוהב להשתמש בהקשר שלהם הוא זה של חומר סיכה. לחומרים פסיכדלים אין השפעה אחת ספציפית. הם משמשים כחומר סיכה שמקל על פעילות מנטלית".
אפשר היה לחשוב שממשלות או מוסדות מדעיים שיש להם עניין בשיפור היכולות של המדענים שלהם יביעו התעניינות בניסוי של פדימן אבל לדברי פדימן איש מהם לא יצר איתו קשר לאורך השנים בנוגע לתוצאות הניסוי. קשה לאמוד את האימפקט של הסמים הפסיכדלים על הקהילה המדעית לאורך ההיסטוריה, מכיוון שמסיבת אי חוקיותם והסנקציות החברתיות המאיימות על המשתמשים בהם כנראה לא נדע על רוב מי שהשתמשו בהם. כאן אפשר לציין רק שגם זוכה פרס הנובל, הכימאי פרנסיס קריק מגלה ה-DNA וגם זוכה פרס הנובל הכימאי קארי מוליס הכריזו שניהם שנעזרו ב-LSD על מנת להגיע לתגליותיהם. מעניין אגב ששני זוכי פרס הנובל שהודו בעבר פסיכדלי הם כימאים, עובדה הקשורה אולי לכך שכימאים הם היחידים שיש להם מתוקף מקצועים גישה ויכולת ליצור חומרים פסיכדלים.
"אין לי ספק שלחומרים פסיכדלים יכולה להיות תרומה אדירה למדע על ידי הגברת היכולות היצירתיות ויכולות פתרון הבעיות של אנשי מדע וטכנולוגיה" הוא אומר. "מדברים היום על רנסנס במחקר הפסיכדלי ובעשור האחרון באמת חזרו לחקור את השימוש בהשפעות פסיכדלים ויש סדרה של מחקרים, רבים מהם בשיתוף עמותת MAPS ואחד מהם אפילו מתקיים בישראל. הבעיה היא שהמחקרים האלה מתמקדים תמיד במצבים רפואיים כמו מצבי חרדה או שנותנים חומרים פסיכדלים לחולים סופניים שכבר עומדים לפני המוות. אני מאמין שיש עוד שימושים חשובים רבים שאפשר לעשות בחומרים האלה ושהמחקר הפסיכדלי של ימינו בכלל לא מתייחס אליהם".
קישורים ל-2 מאמרים שנכתבו בעקבות המחקר המקורי.
PSYCHEDELIC AGENTS IN CREATIVE PROBLEM-SOLVING
Selective Enhancement of Specific Capacities Through Psychedelic Training