איך לקדם את המדע והטכנולוגיה בעזרת חומרים פסיכדלים

מאמר שסוקר את החשיבות שיכולה להיות לחומרים פסיכדלים עבור המדע והטכנולוגיה כחומרים שמסייעים בתהליך החקירה המדעית והפיתוח הטכנולוגי. פורסם בערוץ הניו-אייג' של אתר אנרג'י-מעריב.
ב-1966 ד"ר ג'יימס פדימן היה עדיין דוקטורנט לפסיכולוגיה באוניברסיטת סטנפורד. פדימן היה רק בן 26  אבל כבר היה לו נסיון חיים עשיר. הוא הספיק לחיות תקופה ארוכה כסופר זרוק ודפוק בפריז עד שיום אחד ב-1961 הופיע בפתח חדרו לא אחר מהפרופ' האהוב עליו ריצ'רד אלפרט (לימים רם דאס). אלפרט שהיה מלווה בפרופ' טימותי לירי נתן לפדימן לטעום מנה יפה של פסילוסיבין, החומר הפעיל בפטריות פסיכדליות.

החוויה הפסיכדלית שעבר פדימן אותו היום בבולבארדים של פריס הספיקה על מנת לשכנע אותו לחזור לארה"ב ולהקדיש את עצמו למחקר של חומרים פסיכדלים. במהלך השנים שלמד באוניברסיטת סטנפורד הוא חי חיים לא כפולים אלא משולשים – כדוקטורנט מעונב באוניברסיטת סטנפורד, כמשתתף בסשנים פסיכדליים מחקריים של האוניברסיטה וכנספח האקדמי לחבורתו הפסיכדלית ופורעת החוק של הסופר קן קיזי.

ב-1966 עמד עולם המחקר של הסמים הפסיכדלים בפתחו של משבר. לאחר עשור שבו נערכו מאות רבות של מחקרים מבטיחים בחומרים פסיכדלים עמד תחום המחקר הזה בסכנה.  למרות השגים משמעותיים שהשיגו החוקרים הפסיכדליים בטיפול באלכוהוליסטים, חילול חוויות מיסטיות וטיפול פסיכולוגי, קולות רבים (בחלקם הגדול, יש לציין, היו אלו פסיכיאטרים שמומנו על ידי ה-CIA, עובדה שאיש לא ידע באותה התקופה) טענו שהסמים הפסיכדלים מסוכנים ושאין להם שום אפליקציה חיובית.

פדימן ידע כמובן שלומר שלסמים פסיכדלים אין שום אפליקציה חיובית זה שטויות. הוא בעצמו חווה בעזרת סמים פסיכדלים את החוויות הרוחניות, הפסיכולוגיות והיצירתיות העמוקות ביותר שחווה בכל ימי חייו. אבל איך אפשר לשכנע בכך את הממסד? פדימן ידע שכל פעם שאנשים מדווחים על כך שהגיעו בעזרת סמים פסיכדלים לגבהים מיסטיים או לעומקים פסיכולוגים שאליהם לא הגיעו מעודם פוטר זאת הממסד כשטויות הזויות של תמהונים. גם  כאשר אמנים מדווחים על פרץ יצירתי יוצא דופן שמופיע במהלך טריפ פסיכדלי אומר הממסד: אמנים גם ככה משוגעים, אז מה הפלא שאם תתן להם סמים פסיכדלים הם יהיו עוד יותר משוגעים. 

הטכנאים הפסיכדלים

הדרך היחידה לשכנע את הממסד שסמים פסיכדלים לא סתם מעוררים הזיות אלא באמת פותחים אפשרויות חדשות באדם תהיה להוכיח לו את זה במגרש של הממסד, בתחום שבו ההשגים של הסמים הפסיכדלים יוכלו להיות מכומתים באופן אובייקטיבי, באופן שמוכר כמועיל לחברה, ללא שאיש יוכל לטעון שמדובר רק בהזיות. פדימן הכיר רק תחום אחד שבו אפשר להוכיח את הדברים הללו מעל לכל ספק: המדע.

אבל איך עושים ניסוי כזה? כיצד ניתן להראות שחומרים פסיכדלים יכולים לשפר את איכות העבודה של מדענים? בשביל לפתח את היצירתיות שלו עצמו כמדען ולמצוא פתרון לשאלה החליט פדימן להתנסות יחד עם עמיתיו למחקר באותם חומרים שבהם תלו יהבם. לאחר מנה בריאה של LSD הם גיבשו לעצמם תוכנית מחקר שתבדוק את ההשפעה של סמים פסיכדלים על עבודה מדעית.

הניסוי שנרקח היה אפקטיבי ופשוט. פדימן והמנחה שלו, דר' וויליס הרמן, יבחרו קבוצה של אנשי מדע וטכנולוגיה שצריכים להתמודד עם בעיות יצירתיות במסגרת העבודה היומיומית שלהם. "מה שעשינו זה שהחלטנו לאסוף אנשים שהמקצוע שלהם הוא בתחום טכני וביקשנו מהם שיבחרו בעיה מקצועית שהם תקועים איתה כבר לפחות 3 חודשים מבלי שהם מצליחים לבצע כל התקדמות משמעותית" מספר דר' פדימן בראיון.

בניסוי שנערך הספיקו להשתתף  27 איש וביניהם 16 מהנדסים, פיזיקאי אחד, שני מתמטיקאים, שני ארכיטקטים, פסיכולוג אחד ועוד מספר אנשים מדיסציפלינות אחרות. ל-19 מתוך המשתתפים לא היה כל נסיון מוקדם בחוויות פסיכדליות. נבדקי הניסוי חולקו לקבוצות של 3-4 משתתפים וקיבלו מנות של מדודות של מסקלין (החומר הפעיל בפיוטה ובסן פדרו) או LSD.

"ביקשנו מהנבדקים שיבואו עם בעיה ספציפית שיש לה חשיבות גדולה עבורם" מספר פדימן "משום שמה שגילינו הוא שהבעיה שהאדם עוסק בה חייבת להיות בעלת משמעות בעבורו, אחרת הוא לא יוכל להתרכז בה ודעתו תוסח על ידי השפעות אחרות של החוויה הפסיכדלית. גם כשנתנו לקבוצה של אנשיםLSD  וביקשנו מהם לעשות לדון בבעיה מסוימת הם נטו להתפזר בשיחה ולמרות שעלו רעיונות מעניינים בסופו של דבר לא הגענו לפתרון. ללא כוונה חזקה ועניין עמוק בפתרון של בעיה אנשים יאבדו ריכוז. זו הסיבה שכאשר קבוצה ניסתה לפתור בעיה היא איבדה עניין. זה פשוט לא הייתה הבעיה שלהם. לעומת זאת כשאתה נותן את ה-LSD למישהו שחשוב לו לפתור בעיה כלשהי, אתה יכול לקבל תוצאות מעניינות מאוד".

תהיה הפוטון

התוצאות של הניסוי אכן היו מעניינות מאוד. ראשית כל, אף אחד לא נכנס לטריפ רע. לעומת זאת המדענים שהשתתפו במבחן דיווחו שהצליחו להגיע לפריצות דרך מחקריות ורבים מהם דיווחו שהצליחו להגיע למצב יצירתי שלא חוו כמותו מעודם.

במאמרים שעליהם חתום פדימן במשותף עם חוקרים אחרים כמו הסוציולוג וויליס הרמן, הפסיכולוג רוברט מוגאר והחוקר הפסיכדלי מיירון סטולארוף מופיעים 11 מדדים פסיכולוגים שלטענת הספרות המחקרית בנושא יצירתיות משפיעים על היכולות היצירתיות של האדם ובהתאמה 11 דרכים שבהן יכולים סמים פסיכדלים להשפיע לחיוב או לשלילה על המדדים הללו. בין המדדים השונים: מידה הגישה לתת-מודע; יכולת לשחק עם היפותיזות, מטאפורות ופרדוקסים; מידת הרוגע והפתיחות; רגישות אסתטית; הנטיה לשיפוטיות שלילית ועוד.

התגובות בדפי המשוב של המדענים השונים מגלות שיפור ניכר ב-11 המדדים הללו. חלק מהמדענים דיווחו שיכלו לראות לפתע את הבעיה שעמה נאבקו תקופה ארוכה בצורה חדשה: "יכולתי לבחון את הבעיה בצורה בסיסית הרבה יותר משום שיכולתי לעצב ולשמור במח תמונה רחבה הרבה יותר" אמר אחד מהם.

יש שדיווחו שעבדו במהירות שיא מתוך ניסיון להדביק את שטף הרעיונות. אחרים דיווחו על כך שיכלו לראות את הרעיונות שלהם באופן ויזואלי למול עיניהם ולסדר אותם בעיני דמיונם. באופן מפתיע היו מי שדיווחו על יכולת גבוהה יותר של ריכוז. "יכולתי לעקוב בקלות אחר שרשרת המחשבות היישר אל המסקנה במקומות שבהם דעתי מוסחת בדרך כלל"

מדען אחר דיווח. "בחנתי את תהליך הפוטו-קונדוקטיביות.. שאלתי את עצמי שוב ושוב, 'מהו אור?' ולאחר מכן 'מהו פוטון?' על השאלה השניה חזרתי בפני עצמי מספר מאות פעמים עד שהיא נאמרה בהתאמה עם כל נשימה. כנראה שמעולם לא לחצתי על עצמי בתשומת לב כזו עם שאלה כפי שעשיתי עם זו".  אחר אמר "קשה להעריך כמה זמן היה נדרש על מנת לפתור את הבעיה הזו ללא החומר הפסיכדלי, אבל זה היה סוג הבעיה שאולי לא הייתה נפתרת לעולם".

ארכיטקט אחד דיווח שהפתרון הופיע לנגד עיניו כאילו משום מקום. "לפתע יכולתי לראות את הפרויקט הסופי. עשיתי מספר חישובים מהירים. הוא יתאים לשטח ולא רק זה, אלא גם יתאים לדרישות העלות וההכנסות. הוא יאכלס מספיק מכוניות. הוא יתאים לכל הדרישות … הייתה לי תפיסה ויזואלית מנטלית חדה. יכולתי לדמיין מה שהיה נחוץ, נדרש או בלתי אפשרי ללא כל בעיה כמעט. בתוך עשר דקות פתרתי את הבעיה".

הדיווחים הסובייקטיבים הללו לוו בתוצאות אובייקטיביות. המדענים שהשתתפו בניסוי הגיעו למגוון מרשים של פריצות דרך וביניהן: גישה חדשה לתכנון של אזמל-מיקרו, תכנון לבניין מסחרי שהתקבל על ידי הלקוח, שיפור הנדסי לטייפ מגנטי, עיצוב חדש לכסא שהתקבל על ידי היצרן, תיאורמה מתמטית בנוגע למעגלים חשמליים המורכבים משערי NOR ועוד.

המדענים עברו גם מבחנים פסיכולוגים סטנדרטים שמטרתם לבדוק יצירתיות: ה-Purdue Creativity Test, ה-Miller Object Visualization Test וה-Witkin Embedded Figures Test. תוצאות המבחנים הראו על עליה חדה של עד 200% ביכולות המנטליות של הנבדקים.

מספר שבועות לאחר הניסוי יצרו פדימן ועמיתיו קשר עם נבדקי הניסוי כדי לבדוק מה שלומם. מרביתם דיווחו שהם עדיין חשים שיפור ביכולות המנטליות והיצירתיות שלהם.

הלובריקנט האולטימטיבי

העתיד נראה היה מבטיח. "המשתתפים בניסוי היו כל כך נלהבים מהאפשרויות שהניסוי הזה פתח בשבילם שלא עבר זמן רב עד שחבריהם מקבוצות מחקר אחרות שמעו על הניסוי והגישו בקשות להשתתף גם הם במחקר" אומר פדימן.

אלא שהאופוריה לא נמשכה זמן רב. יום אחד בתחילת 1966 כשפדימן ישב עם מי שיהיו קבוצת המחקר האחרונה שלו והתכונן לסשן פסיכדלי-מדעי נוסף הוא קיבל לפתע מכתב בהול מסוכנות הסמים והתרופות האמריקאית. המכתב היה קצר והודיע שמעתה ועד להודעה חדשה הניסויים בחומרים פסיכדלים הינו הינם בלתי חוקיים. "אני חושב שאנחנו צריכים להסכים על כך שקיבלנו את המכתב הזה מחר", הייתה תגובתו המיידית של פדימן לנוכחים בחדר. הניסוי נמשך, אבל הוא היה האחרון. פדימן שעשה את הדוקטורט שלו בנושא של תרפיה פסיכדלית נאלץ להפסיק את המחקר שלו בתחום הפסיכדליה. הוא הפך לפסיכולוג וסופר ופרסם מספר ספרים על סופיות, פסיכולוגיה טרנספרסונלית וגם על קיץ האהבה של 1967.

"רצינו לבצע את הניסוי שלנו בצורה נרחבת יותר ובעזרת קבוצת ביקורת על מנת להוכיח בצורה מובהקת עוד יותר את ההשפעה של החומרים האלה על יכולות פתרון הבעיות בתחום הטכני והמדעי, אבל הדבר הזה מעולם לא קרה" הוא אומר היום. "המאמר שלנו אמנם התפרסם במגזין מכובד, אבל כבר לא היו אפשרויות לבצע מחקר מהסוג הזה לאחר מכן" הוא אומר.

איך אתה מסביר את האופן שה-LSD והמסקלין שיפרו את היכולות היצירתיות של המשתתפים במחקר?
"בתנאים הנכונים חומרים פסיכדלים יכולים לחזק את כל יכולת מנטלית שאנחנו מבצעים. גם במדע, גם באמנות, גם בפסיכולוגיה, גם במדיטציה ובכל תחום בעצם. הדימוי שבו אני אוהב להשתמש בהקשר שלהם הוא זה של חומר סיכה. לחומרים פסיכדלים אין השפעה אחת ספציפית. הם משמשים כחומר סיכה שמקל על פעילות מנטלית".

אפשר היה לחשוב שממשלות או מוסדות מדעיים שיש להם עניין בשיפור היכולות של המדענים שלהם יביעו התעניינות בניסוי של פדימן אבל לדברי פדימן איש מהם לא יצר איתו קשר לאורך השנים בנוגע לתוצאות הניסוי. קשה לאמוד את האימפקט של הסמים הפסיכדלים על הקהילה המדעית לאורך ההיסטוריה, מכיוון שמסיבת אי חוקיותם והסנקציות החברתיות המאיימות על המשתמשים בהם כנראה לא נדע על רוב מי שהשתמשו בהם. כאן אפשר לציין רק  שגם זוכה פרס הנובל, הכימאי פרנסיס קריק מגלה ה-DNA וגם זוכה פרס הנובל הכימאי קארי מוליס הכריזו שניהם שנעזרו ב-LSD על מנת להגיע לתגליותיהם. מעניין אגב ששני זוכי פרס הנובל שהודו בעבר פסיכדלי הם כימאים, עובדה הקשורה אולי לכך שכימאים הם היחידים שיש להם מתוקף מקצועים גישה ויכולת ליצור חומרים פסיכדלים.

"אין לי ספק שלחומרים פסיכדלים יכולה להיות תרומה אדירה למדע על ידי הגברת היכולות היצירתיות ויכולות פתרון הבעיות של אנשי מדע וטכנולוגיה" הוא אומר. "מדברים היום על רנסנס במחקר הפסיכדלי ובעשור האחרון באמת חזרו לחקור את השימוש בהשפעות פסיכדלים ויש סדרה של מחקרים, רבים מהם בשיתוף עמותת MAPS ואחד מהם אפילו מתקיים בישראל. הבעיה היא שהמחקרים האלה מתמקדים תמיד במצבים רפואיים כמו מצבי חרדה או שנותנים חומרים פסיכדלים לחולים סופניים שכבר עומדים לפני המוות. אני מאמין שיש עוד שימושים חשובים רבים שאפשר לעשות בחומרים האלה ושהמחקר הפסיכדלי של ימינו בכלל לא מתייחס אליהם".
קישורים ל-2 מאמרים שנכתבו בעקבות המחקר המקורי.
PSYCHEDELIC AGENTS IN CREATIVE PROBLEM-SOLVING
Selective Enhancement of Specific Capacities Through Psychedelic Training

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אורן  On 25 בפברואר 2009 at 12:25

    לא קראתי את המאמרים כך שאני מגיב על מה שכתבת אתה –

    אין שום דבר מדעי-כמותי בניסיון שכזה. החל מהעובדה שהיה כאן ניסוי על 27 ושבעה אנשים בלבד (ועוד מדיסציפלינות שונות) ועד העובדה שאי אפשר לכמת מראש או בדיעבד את "קושי" הבעיות עליהם הצהירו המשתתפים. אולי לצורך המחקר הצהירו כולם על בעיות "קלות" יחסית או שחלק הצהירו על בעיות קלות וחלק על בעיות קשות באמת (קשות במובן של אין פיתרון: NP=P, השערת גולדבאך וכו').

    הניסוי הזה נותן אינטואיציה ולא "הוכחה במגרש של הממסד".

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 13:41

    כמובן שנדרשת בדיקה נוספת של הנתונים, הנקודה כאן היא שהדבר הזה עבד ל-27 אנשים, ומבחינה סטטיסטית באופן הכי מובהק שיכול להיות. לא עליה של 5%, אלא עליה של עד 200% בביצועים וחבורת מדענים המומים שטוענים שהדבר שיפר באופן קיצוני את הביצועים שלהם.

    כאמור, אפשר וצריך מאוד לחקור את זה עוד, ואני אהיה הראשון לתמוך בכך. הסיבה שהיו רק 27 נחקרים היא הממסד שאסר באופן דוגמטי כל ניסוי בחומרים הללו.

    אתה אומר שהם נדרשו לפתור בעיות קלות בלבד. אני לא יודע מה זה בעיות קלות. פדימן והרמן ביקשו מהנבדקים שלהם לבוא עם בעיות שהם לא הצליחו להגיע איתן להתקדמות במשך שלושה חודשים. 27 אנשים באו והצליחו בסשן בודד להגיע להתקדמות שכמותה לא הצליחו במשך שלושה חודשים של עבודה מקצועית על הנושא במשרד. לפי דעתי זה אומר כל מה שצריך. (ושוב, אפשר להזכיר כאן שני זוכי פרס נובל שהודו ל-LSD על פתירה של בעיות שהיו שוות פרס נובל [במקרה של קריק העדויות הן חצי רשמיות. במקרה של של קארי מוליס הוא כתב על זה באופן מוצהר)

    כאמור, כמובן שאפשר לתקוף כאן את המתודולוגיה והריגורוזיות. כל העניין הוא שזה היה מחקר מקדים שבא לבדוק את השאלות האלה לקראת מחקר מקיף יותר. המחקר הזה השיג תוצאות מרחיקות לכת ומובהקות ביותר, אבל מאז 1966 מחקרים מהסוג הזה נאלצו לרדת למחתרת במסגרת של grassroots science.

    מנסיוני האישי בשימוש בחומרים הללו אני יכול לומר לך שאין לי ספק קל שבקלים שהמחקר של פדימן השיג תוצאות נכונות וכל בדיקה עתידית שתשחזר את הניסוי הזה בצורה נבונה תגיע לתוצאות דומות. שוב, אני לא מצפה שהמדע תקבל את העמדה הזו ללא הוכחות נוספות. בשביל זה, אם יש עדיין פרטנציה ל"מדע חופשי" ו"חופש אקדמי" הממסד צריך לאשר ניסוי מחודש כזה. אני בטוח שהתוצאות יפתיעו הרבה אנשים בממסד המדעי והטכנולוגי.

    כל טוב,
    עידו

  • ברוך אובמיה  On 25 בפברואר 2009 at 14:44

    המחקר המצוין איננו מדעי כמובן, והסיבה שהיא שלא נתנו לו לסיים ולהסיק תוצאות אשר תואמות את כללי המדע. לא מפתיע במיוחד נוכח העובדה ממסד בדיוק מאותם שנים בערך ובמשך עשור ביצע רצח עם נוראי בכמליון ויאטנמים.

    לפני שחושבים על תיעול של המערכות אני ממליץ לחשוב מעט על עקרון ה"לא להרע" ורק אחר כך על שאר השטויות.

    וממך, מר הרטוגזון היקר, אני מבקש, אם אתה מאמין שחוויה פסיכאדלית שכזאת עשויה לעזור לנו לפתור שאלות מסובכות, ואם יצא לך גם בעתיד, לא עלינו וחלילה לא במדינתינו, לעבור חוויה שכזאת, הרי לך קושיה שפתרונה ישמח את כולנו, איך מפסיקים את הרוע? כאן בעולם זה ובמגבלותיו הקיימות היום?
    אם זה גדול מדי אתה יותר ממוזמן לצמצם את רוחב היריעה למזרח התיכון תחילה…

  • אורן  On 25 בפברואר 2009 at 16:06

    אני כמובן לא שולל את אפשרות שלמרחיבי תודעה למינהם יש גם (לפעמים) השפעהחיובית. השאלה מהי מידת הנזק המיידי, מהו הנזק לטווח רחוק ובכלל – מה מידת האפקטיביות. כל זה לא נחקר ברצינות ואני לא משוכנע שזה בדיוק אתי לחקור את זה.
    מצד שני זה גם לא אתי לצפותבזבל של ערוץ 2 ואין חוק נגד זה. עדיין.

  • א.  On 25 בפברואר 2009 at 16:09

    מצויין שם במפורש שמדובר בפיילוט. כחוקר אני יכול לומר לך שתוצאותיו של פיילוט אומרות מעט מאוד. היכן התפרסם המאמר המקורי?

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 17:20

    דווקא יצא לי לחשוב קצת על הסוגיה
    בהקשר עולמיים, פנימיים, קוסמיים וגם של המזה"ת

    ראה:
    http://www.geula2009.com

    כל טוב, עידו

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 17:26

    קודם כל אני שמח שאנחנו מסכימים בגדול. קשה לי להכנס כאן בפרטים מאחר שבלוא הכי נגעתי בנושאים האלה כאן כבר באריכות בבלוג הזה. אציין רק שהשימוש בחברות האלה מתקיים בחברות אנושיות מסביב לעולם כבר אלפי שנים, כך שאין צורך לעשות ניסויים בשביל לדעת מה בדיוק כמות הנזק. כשזה נעשה בצורה נבונה היא כמעט אפסית. ובמחקרים קליניים שנעשו בשנות השישים אחוז התקריות השליליות הייתה נמוכה בהרבה משל טיפולים מקבילים (8 מתוך 25,000).

    אם אתה אומר שזה לא אתי לבדוק את החומרים האלה, מה הופך את החקירה של חומרים אחרים שנבדקים לאתית יותר? באופן כללי, כאמור, אנחנו יודעים הרבה יותר על הנזק האפשרי של חומרים פסיכדלים מאשר על הרבה "תרופות" שנמצאות בבדיקה. ובאופן כללי לפי כל מה שידוע לנו בשימוש נבון (ואני חוזר שוב ושוב, בשימוש נבון) הנזקים בהם מזעריים לעומת אלו של רבות מהתרופות המאושרות (ובוודאי שבמונחים פיזיולוגים הם רעילים וממכרים פחות מתרופות שונות שנעשה בהן שימוש).

    אבל כאמור, זה נושא לדיון ארוך וכבר כתבתי עליו באריכות בבלוג הזה ובבמות אחרות.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 17:35

    כמובן שמדובר בפיילוט. כפי שציינתי מעלה, למרות התוצאות המבטיחות המחקר הופסק על ידי מנהל התרופות והסמים האמריקאי.
    הפיילוט הזה הוא התחלה של הוכחה מדעית למה שידוע (שלא לומר טריוויאלי) לרבים ממי שמתנסים בחומרים הללו, שנטען על ידי לא מעט מדענים ואנשי טכנולוגיה שהתנסו בהם ושהמדע התחיל לבדוק אותו פעם אחת, גילה שזה עובד, ואז נכבל בכבלים של מלחמת סמים דוגמטית ומחוסרת היגיון. כך שלצערנו המדע המהולל שלנו לא התקדם חצי סנטימטר בנושא. זה לא כל כך קשה לבחון את ההיפותיזה הזו. כל מה שצריך זה לבדוק אותה בעצמך, התוצאות הן די ברורות, מדובר בחומרים מעוררי יצירתיות. כאמור, למי שהקדיש לעניין ולו מעט מחשבה והתנסות מדובר בעניין טריוויאלי לחלוטין. מה שמיוחד כאן זה רק הנסיון שנעשה להוכיח את זה (עד שנאסר).

    עידו

  • נכון  On 25 בפברואר 2009 at 18:41

    החברות שאתה מדבר עליהן הן לא מדד אמיתי כי הן הרי לא טרחו לערוך מעקב סטטיסטי על אחוז הנפגעים כתוצאה מהשימוש בחומרים האלה וגם ככה המדדים שלהם לנזקים נפשיים לא תואמים את המערביים. בכלל, אם מסתמכים על האספקט ההיסטורי ומגדירים קידמה כטכנולוגית, אפשר להניח, על סמך אותן חברות, שהסמים לא מקדמים את האנושות יותר מדי.

    אוליי זה נובע כתוצאה מכך שהצורך בהתקדמות טכנולוגית פוחת בלקיחת אותם חומרים. זאת אומרת שאותן חברות לא התקדמו טכנולוגית כי הן לא ראו בזה חשיבות עליונה כמו שבני המערב רואים.

    מצד שני, בכל מה שקשור לאמנות, אין בכלל וויכוח, יצירתיות וחומרים פסיכדליים הולכים יד ביד.

    כבונוס קטן, הנה לינקים לאמן חובב חומרים פסיכדליים:

    http://www.conceptart.org/forums/showthread.php?t=150938

    http://www.conceptart.org/forums/showthread.php?t=94340

  • א.  On 25 בפברואר 2009 at 18:43

    ראשית, לגבי הפסקת הניסוי- כחוקר מוח אני יכול לומר לך ש ניסויים פשוטים בהרבה אינם מאושרים כיום על ידי ועדות אתיקה ללא קשר למלחמת חורמה עקרונית כזו או אחרת. מדובר בעניין משפטי נטו. כאשר יש חשש שהפרוצדורה הניסויית תגרום נזק (ואני חושב שגם אתה תודה כי שמץ חשש כזה קיים כשזה נוגע לסמים), האוניברסיטה חוששת מתביעה עתידית. זה הכל. בארהב בה אני עובד העסק הזה נהיה מטורף עד כדי כך שלעיתים יוצרים שיתופי פעולה עם מדינות פחות מחמירות רק כדי שאפשר יהיה להריץ את הניסוי.
    לגבי ההיפותזה. הפרוצדורה הניסויית שהורצה בפיילוט היא עלובה ביותר עד כדי שגויה מכל כך הרבה בחינות עד שגם אם המחקר היה מסתיים ספק אם היה מתפרסם בג'ורנל יוקרתי או מתפרסם בכלל. מחקר רציני היה משתמש בתפעול פרמטרי של מטלות וסוג וכמות חומר פעיל במערך תוך נבדקי עם מדידות חוזרות לפני ואחרי הטיפול הניסויי.
    לגבי הדווח האנקדוטלי של זוכה הנובל, מניין לו לדעת שהסם הוא האחראי על פתרון הבעיה? אולי כן, אולי לא. איך שלא יהיה זה חסר משמעות.

  • א.  On 25 בפברואר 2009 at 19:03

    בכל זאת מענינת מאוד. כיון שאין נתונים אמפיריים לגבי השפעתם של סמים על פתרון בעיות, הלכתי לחפש בספרות את הדבר הכי קרוב-צריכת אלכוהול. פה יש לא מעט חומר ומסתבר שצריכת אלכוהול (מודרטיבית) פוגעת קשה ביכולת לפתור בעיות. זה רומז שאם מישהו יעשה פעם מחקר רציני עם סמים, התוצאה תהיה הפוכה מזו לה אתה מצפה.

  • שי  On 25 בפברואר 2009 at 19:59

    ראשית כמה מהתגליות הכי גדולות של המדע נעשו בתנאים לא שיגרתיים, ובאופנים לא שיגרתיים, ולא בתנאי מעבדה סטריליים.
    שנית המוח הוא אניגמה, ולטעון כי בגלל שהוכח שאלכוהול פוגע ביכולת פתירת בעיות אין זה אומר שסמים אחרים יעשו זאת אף הם.
    מעודדים אנשים לעשות פעילות גופנית סדירה כדי לשפר את פעילות המוח (יכולות ריכוז ושיפור מצב הרוח) החשיבה שמאחורי תפיסה זו הינה ששחרור האדרנלין בדם יעודד את קליטת הסרוטונין בנוירונים. על אותו משקל יתכן ביותר כי LSD
    סם אשר פועל אף הוא על הסרוטונין, יצור השפעות חיוביות אף הוא במינונים הנכונים.
    ולסיום בבסיס המדע ישנו כלל חשוב- לא תדע עד שלא תבדוק, אל תסגור דלתות שיכולות לפתוח פתח לעולמות חדשים, ומה יותר מתאים להגדרה זו מאשר סמים פסיכדלים?

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 20:08

    אענה בהמשך ברגע שיהיה לי זמן לתגובה השניה שלך. רק רציתי לציין שאני מתייחס במאמרי לחומרים פסיכדלים בלבד ובוודאי לא לחומרים ממכרים רעילים ומזיקים למח כמו אלכוהול.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 25 בפברואר 2009 at 23:06

    אציין אגב שהמחקר פורסם ב-Psychological Reports שהוא למיטב ידיעתי ג'ורנל אקדמי לכל ענין ודבר.

    שנית, אני מבין שיש היום בעיות במתן אישורים לניסויים. אין לי הרבה ידע בנושא הזה, אבל בכל מקרה זה לא הייתה הסיבה שהדבר הזה נאסר אז, כי באותה תקופה היה לאיסור קונטקסט פוליטי מאוד ברור.

    בכל מקרה, גורמים בעלי אינטרס כבר שפכו כמויות כסף אדירות על מנת להוכיח את הנזק של חומרים פסיכדלים, עד כה ללא הצלחה ראויה לשמה. למיטב ידיעתי חומרים רבים בעלי השפעות לוואי מתרופות אנטי דכאוניות, דרך קפה, רטלין, כדורי הרגעה וחומרים אחרים ניתנים עם ובלי מרשם רופא ומתבצעים בהם ניסויים ללא כל בעיה. אני לא רואה סיבה למה זה אתי שחברות התרופות יחקרו אנספור קומפאונדים שסונתזו לראשונה ושאיש אינו יודע את ההשפעות שלהם בעוד זה לא אתי להשתמש בחומרים שחברות אנושיות השתמשו בהן באופן מסורתי כבר מזה אלפי שנה ללא שהתפתחה סביבם איזושהי תדמית של חומרים מזיקים, ומוסיפות לעשות זאת בלוא הכי גם היום בחלקים שונים בעולם. זה פשוט לא הגיוני.

    לגבי הניסוי. זה ויכוח סרק, מאחר שמדובר בניסוי פיילוט. שנינו מסכימים על כך שנדרש ניסוי מדוקדק יותר על מנת לבחון את הטענות ברצינות. כרגע, מכיוון שהמדע הפסיכדלי נחסם יש לנו רק דיווחים אנקדוטליים. אציין שדיווחים אנקדוטליים הם אולי לא הרבה בשביל מי שאינו מכיר את התחום אבל בשביל מי שמכיר את התחום מדובר בוודאות כמו בשבילך שקפה מעורר או שסיגריות יכולות לגרום לאדם תחושת רוגע. לו היה נאסר מחקר בתחום הזה גם היינו מכנים את הדברים הללו דיווחים אנקדוטליים, עדיין הכינוי "דיווח אנקדטולי" על כך שקפאין מעורר היה נראה מגוחך במידה מסוימת למי שמתנסה בחוויה הזו באופן סדיר.

    למיטב זכרוני מוליס כתב שה-LSD עזר לו להגיע להשגים שלו בגלל שהוא סייע לו באופן ספציפי בתהליך הפיתוח שעבורו זכה בפרס נובל. עבור אנשים שנעזרים בחומרים הללו לצורך פיתוח מדעי/טכנולוגי העזרה שלהם מאוד מוחשית. היא כמו מוט שמאפשר לקפוץ מעל בעיות שנראו עד אז בלתי ניתנות למעבר. בכל מקרה, כאמור, כרגע כל עוד אי אפשר לבצע מחקר מדעי בנושא אני מותיר את זה ברמת הדיווח האנקדוטלי לצערי, ועם זאת אנקדוטה שכל אחד יכול לברר ולשפוט עבור עצמו.

    עידו

  • merry prankster  On 25 בפברואר 2009 at 23:12

    חבל שפחד ואטימות מונעים מהממסד לחקור את החומרים המדהימים האלה,
    שהם חלק בלתי נפרד מן העולם.
    לאחד הקוראים,שכתב שהיה רוצה למצא פתרון לבעית הרוע בעולם,
    הייתי משיבה שרוע, כמו טוב הוא חלק מן העולם,
    ותפקידו הוא גם, ללמד אותנו על הטוב.
    הסמים הפסיכדליים, בוודאי נמצאים בעולם מסיבות רבות (ומי שניסה יודע)
    וכדי ללמד אותנו הרבה,
    חבל שפחד ואטימות מונעים גישה הגיונית,
    לחומרים האלה,
    כולל מחקרים וניסויים.
    האנושות יכולה להפיק רק תועלת
    מהניסיון,
    ולא רק תועלת מדעית.

  • רעות  On 26 בפברואר 2009 at 4:22

    Full Journal Title: PSYCHOLOGICAL REPORTS
    ISO Abbrev. Title: Psychol. Rep.
    JCR Abbrev. Title: PSYCHOL REP
    ISSN: 0033-2941
    Issues/Year: 6
    Language: ENGLISH
    Journal Country/Territory: UNITED STATES

    ולמה שבאמת חשוב –

    5-Year Journal Impact Factor Information

    Cites in {2007} to items published in: 2006 = 85 Number of items published in: 2006 = 267
    2005 = 108 2005 = 280
    2004 = 184 2004 = 385
    2003 = 133 2003 = 395
    2002 = 150 2002 = 359
    Sum: 660 Sum: 1686
    Calculation: Cites to recent items 660 = 0.391
    Number of recent items 1686

    האימפקט פקטור הוא מדד אחד
    (מתוך כמה יש לציין) שמודד את חשיבות הירחון לאורך שנים בקהילה המדעית.
    בהשוואה לשאר הירחונים באותו התחום הירחון הספציפי הזה הוא קצת מתחת לחציון, כלומר לא ירחון יוקרתי ו\או נחשב למרות שאכן, הוא ותיק וקיים החל משנת 1955

  • רעות  On 26 בפברואר 2009 at 4:52

    רק שלצערי אני לא יכולה להביא את מלוא הטקסט של המאמר. עם זאת, האבסטרקט (מעין תקציר של המאמר) מעניין. להלן –

    "Is it time to revisit the role of psychedelic drugs in enhancing human creativity?"
    Author(s): Sessa B (Sessa, B.)
    Source: JOURNAL OF PSYCHOPHARMACOLOGY Volume: 22 Issue: 8 Pages: 821-827 Published: NOV 2008

    Abstract: Human creativity is difficult to define and measure, but it is undoubtedly an important cognitive process. This makes it an interesting challenge for modern neuroscientific exploration – especially given the current interest in developing cognitive enhancers for commercial and clinical uses. There are similarities between the typical traits of creative people and the subjective psychological characteristics of the psychedelic (hallucinogenic) drug experience. This phenomenon was studied in a number of small trials and case studies in the 1960s. Results were inconclusive, and the quality of these studies – by modern research standards – was merely anecdotal. Nevertheless, with today's current renaissance in psychedelic drug research and the growing interest in cognitive enhancing drugs, now may be the time to re-visit these studies with contemporary research methods

    זהו מאמר סקירה בירחון אקדמי מאוד נחשב, ואם הוא שואל את השאלה הכה מתבקשת, מאוד ייתכן ונראה מחקרים ותוצאות מענינות ביותר בשנים הקרובות.

    שלכם ובשבילכם,
    🙂 רעות

  • מכאל  On 26 בפברואר 2009 at 6:11

    אומרת הכל.
    Results were inconclusive, and the quality of these studies – by modern research standards – was merely anecdotal.

  • עידו ג.  On 26 בפברואר 2009 at 9:35

    מבחינה מתודולוגית, כפי שכבר נאמר ועל סמך המידע שהוצג כאן, המחקר שבוצע הוא חסר משמעות. אין זה אומר, כמובן, שמסקנותיו שגויות בהכרח, אך בוודאי אי אפשר להסתמך עליו כתמיכה לעמדה כזו או אחרת.

    השאלה שלי היא אחרת: היכן כל אותן תובנות מדהימות שהושגו באמצעות חומרים פסיכוטרופיים? איפה העומק הפסיכולוגי המדהים לכאורה שהושג תחת השפעת סמים? אני מודה, לא קראתי את כל הטקסטים שנכתבו על ידי לירי ואחרים, אבל להתרשמותי אנשים אחרים הגיעו לעומק רב הרבה יותר ללא עזרה כימית. כנ"ל לגבי יצירתיות מדעית – ייתכן שלאחדים זה עזר, ועובדה שלאחרים עזרו חלומות, צירופי מקרים בחיי היומיום או כל שיטה אחרת שאינה כרוכה בסמים למיניהם. אז איפה התוצאות בשטח?

  • רעות  On 26 בפברואר 2009 at 13:04

    אבל זה נאמר בסה"כ בנימה מאוד חיובית – הכותב חושב שיש בהחלט מקום לחזור על כל הניסויים האלו במדע המודרני.
    באותה מידה, אגב, חזרו לא מזמן על הניסוי של אורי-מילר שנעשה לפני כ-50 שנה וכלל מרק של חומרים כימיים, שבעזרת קצת חום וזרמים חשמלים יצרו תרכובות אורגניות והנחו דור שלם של מדענים על איך כדה"א היה בראשיתו.
    לדעתי – תמיד שווה לחזור על ניסויים. ואני אשמח לראות דור חדש של חומרים פסיכדלים רק שהפעם ניתן למצות אותם בצורה מוצלחת יותר ולהגיע לרמות ריכוז חומר מזעריות שפעם יכלו רק לחלום עליהם, ולמדוד את פעולתם.

    ניסויים התחלתיים יכולים להיות עם החומרים האלו וחיידקי אי-קולי שהמערכת הגנטית שלהם ידועה מאוד.
    ניתן היום בגנומיקה לבדוק בבת אחת פעילותם של אלפי גנים בו זמנית , ולראות האם לחומרים הללו יש השפעה מרוממת או מדכאת גנים מסויימים – ומשם להסיק הלאה.
    בדרך זו לא צריך לערב אפילו ועדת אתיקה בהתחלה אלו יהיו רק מדידות ביו-כימיות ומולקולריות.

  • עידו  On 26 בפברואר 2009 at 14:10

    את מבחן התוצאה אפשר לראות אצל אנספור אמנים, בפסיכותרפיה הפסיכדלית ובהגות פסיכדלית עשירה ןבתחומים רבים אחרים. באמת שקצרה היריעה מלסקור. הבלוג הזה מתעסק בנושאים הללו מדי פעם, אני ממליץ לך לבדוק את הטור של "פסיכדליה" בצד ימין של הדף. אני בטוח שתמצא שם רפרנסים מעניינים רבים. אציין שהקהילה הפסיכדלית ייצרה כבר מאות ספרים בנושאים שונים שסביב לחוויה הפסיכדלית מאנתרופולוגיה ופרה-היסטוריה ועד לביקורת המדע ופסיכולוגיה, טקסטים שהעשירו במידה רבה את התרבות המערבית של עשרות השנים האחרונות.

    בעיני כחוקר תרבות ההשגים של התרבות הפסיכדלית בתחומים הללו הם לא פחות ממדהימים ובהתחשב בכך שהם נוצרים כולם באנדרראונד ללא כל עזרה מהממסד, ולמעשה תחת התנכלות מתמדת, מעניין שהם עולים בערכם על הרבה ממה שמופק על ידי ההוגים שמחונכים באוניברסיטאות שלנו.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו ג.  On 26 בפברואר 2009 at 22:18

    אני יכול להבין כיצד אנשים שהשתמשו בסמים הללו מוכשרים יותר מאחרים לדבר על החוויה הפסיכדלית והקשריה, אבל אני שואל לגבי השפעה מוחשית על עולם הידע שמחוץ לה. לצורך הדוגמה בלבד, אם המשתמש אכן חווה תובנות פסיכולוגיות עמוקות וניתנות להכללה (כלומר, לא רק חוויה פרטית וסובייקטיבית), היכן תיאוריית האישיות המוצלחת שאמורה לנבוע מתובנות שכאלה? מדוע לא הופיעה והשתלטה בסערה על שדה הפסיכולוגיה ששרוי בבוץ של תאוריות לוקות בחסר פרי "החינוך הממסדי"? כמובן תחת ההנחה הסבירה (לדעתי) שאי אפשר לתרץ כל דבר ב"התנכלות מכוונת".

    בהסתכלות ראשונית בקישורים לא מצאתי מידע כזה, אני ממשיך לחפש.

  • עידו  On 26 בפברואר 2009 at 23:56

    תמשיך, כדאי מאוד לקרוא על דברים שקרו בשנות השישים. לפסיכולוגים היו הצלחות מדהימות עם החומרים הללו בשנות השישים והם היו אחת המגמות החמות של התקופה ההיא. הסיבה שהמחקר נפסק הייתה כי הדבר נכפה עליהם כנגד רצון רוב קהילת הפסיכולוגים שעסקו בתחום הזה וכנגד התחושה של רבים מהם שהאמינו שהצליחו להגיע עם החומרים הללו להשגים חסרי תקדים מבחינתם.

    אתה יכול לקרוא כאן בקצרה על הדברים שנערכו בתקופה זו
    http://www.notes.co.il/ido/45367.asp
    אני בימים אלו עובד על המאמר האקדמי המלא בנושא שמרחיב על הדברים הללו וכולל מראי מקום.

    בנוסף, אני ממליץ להקשיב להרצאה ששמעתי השבוע של הפסיכותרפיסט סטניסלב גרוף שעובד עם החומרים הללו בצורה רצינית מאוד מאז שנות השישים וכתב ספרים רבים בנושא.

    http://www.matrixmasters.net/blogs/?p=1025

    גרוף הוא הדובר השלישי בפודקסט הזה והדברים שהוא אומר מעניינים מאוד. כדאי לשמוע.

    כל טוב,
    עידו

  • רעות  On 27 בפברואר 2009 at 9:17

    ואכן הוא מאוד מעניין ומומלץ לכווווווווווולם לשמוע. באמת.
    עם זאת, מצאתי עצמי מרחמת על גרוף (ובהכללה פרופסורים בתחום) שנאלצים להתמודד לעיתים עם קהל ניו אייג'י שאין לו מושג ולו קלוש איך להוכיח משהו ואיזו עבודה מפרכת זו.

  • עידו  On 27 בפברואר 2009 at 11:35

    שמח שנהנית 🙂
    עם זאת אין לך מה לרחם על גרוף. אני חושב שחלק ממה שיפה בקהילה הפסיכדלית זה שהמחקר שלה מבוסס על אנשים שהדברים האלה באמת נוגעים להם, ושהם עושים אותם לא רק בשביל כסף. והאנשים שמתעניינים במחקר שלהם באים מהרבה רקעים שונים, חלקם לחלוטין לא מדעיים וזה דבר טוב. ויש גם הרבה אנשים רציניים ואנשים שבאים מהרבה זוויות שונות, כי אפשר לבוא מהמון זוויות לדבר הזה – ומומלץ שכל אחד יביא את הזווית שלו לתוך זה.

    אגב, אני לא בטוח שהשם קהל ניו-אייג'י מתאים כאן, למרות שאני מסכים שיש כאן דמיון גדול. בעיני זה יותר קהל של הקהילה הפסיכדלית וזה טיפה שונה מבחינת הרגישויות שלו והאוריינטאציה של הדברים כולם. (זה זרם מסוים בתוך הניו-אייג', שהוא בת'כלס היום משהו גדול ונרחב כל כך שאנחנו מכניסים בו כמעט כל מה שקשור לרוח). סתם הערת אגב.

    עידו

  • עידו  On 27 בפברואר 2009 at 13:21

    (זה שהתייחסתי אליו שלוש תגובות למעלה)

    אציין שההרצאה של גרוף מתחילה בדקה ה-32

    עידו

  • עידו ג.  On 28 בפברואר 2009 at 23:55

    ולצערי החומר הזה הוא ברמה כה אנקדוטלית, שפשוט אין לי מה לעשות איתו.

    זה מה שהיה לי להגיד, רק כדי לא להשאיר את השיחה פתוחה. כל טוב 🙂

  • עידו  On 1 במרץ 2009 at 10:39

    מדובר בסקירה תרבותית כללית של התחום כך שאני לא חושב שיש כאן קשר לאנקדוטליות. לא כל מה שאינו מורכב מנתונים מדעיים קשים הוא אנקדוטלי. יש הרבה רמות לניתוחים תרבותיים, פילוסופיים או מטא-מדעיים שאינם מתנהלים בשפה של נתונים קשים ושהם עדיין רלבנטיים.

    אם מה שמעניין אותך זה נתונים יותר קונקרטיים, הרי שמאז שנות השישים התפרסמו גם מאות מחקרים אקדמיים ו"מדעיים" יותר על הסוגיה. אתה מוזמן להתחיל לנבור ביותר במאמרים משנות השישים וגם מאמרים שהתפרסמו בשנים האחרונות. יש הרבה כאלה אבל מטבע הדברים קשה לי לתת כאן הפניות לכל תחום המחקר העצום הזה, מאחר שכמו כל חקירה רצינית היא דורשת מחויבות וכניסה לתוך החומרים עצמם.

    כל טוב,
    עידו

  • עידו  On 12 ביוני 2009 at 12:36

    טכנולוגיות.

    הבחור הזה מתאר כאן את השימוש שעשה ב-LSD לצורך פיתוח מערכות מחשב.

    http://www.maps.org/news-letters/v18n1/v18n1-MAPS_24.pdf

    עידו

  • אלחי  On 14 בינואר 2010 at 19:18

    בכל זאת סמים זה סמים-זה נראה תירוץ טוב מידי למה לקחת סמים..

  • עידו  On 15 בינואר 2010 at 15:24

    תחשוב על משמעות המשפט "סמים זה סמים"? יש לו בכלל משמעות? איך אתה מבחין סמים מחומרים אחרים? מה ההגדרה של סם ואיך ניתן להבחין אותו מתופעות אחרות כמו מזון, ויטמינים, טלוויזיה או פרקטיקות גוף-נפש כמו ויפאסאנה או פאראניאמה.

    אלו שאלות גדולות מאוד שלא ניתן לענות עליהן כאן בקצרה, אבל הבלוג בגדול עוסק בנסיון לענות עליהן.

    ממליץ לך לקרוא את הפוסט "אין קונצנזוס לתודעה" כאן בבלוג.

    וחוץ מזה, גם אם "סמים זה סמים", מניין לנו שיש בהם דבר רע? כלומר יש המון סוגי סמים, וצריך לשקול כל אחד לגופו ובהקשר של השימוש בו. גם סוכר, קפה, ואלכוהול הם סמים – מזיקים למדי. ובכל זאת הם חוקיים.

    כל טוב,
    עידו

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: