האח הגדול והפסיכואקטיבי

כבר שנים רבות שאני לא עוקב באמת אחר התוכניות הפופולריות בערוץ מרכזיים. כוכב נולד והשרדות הוציאו ממני מקסימום צפיה בתכנית סיום העונה, תכניות אחרות בקושי את זה. אבל הפעם משהו בסיפורים שחבר שלי אורי סיפר לי על התכנית האח הגדול VIP אמר לי שאסור לי לפספס את זה. לעזאזל זה רק 30 יום, אמרתי לעצמי, התמכרות נראתה המוצא הקל והמרתק. מאז אני הולך ומעמיק במחילת הארנב.

האח הגדול, לא בשונה מהרבה חומרים אחרים שאני עוסק בהם פה בבלוג, הוא כלי רב עוצמה לשינוי תודעה, וכשאני מכנה את האח הגדול כלי משנה תודעה אני מתייחס קודם כל לחוויה הסוחפת ומתמירת התודעה שעוברים הדיירים בבית האח הגדול בימים אלו, חוויה שמזכירה בכל מיני רמות כמה מהפרקטיקות הרוחניות הקיצוניות יותר הנהוגות בימינו בקהילות של מחפשי אמת ונוודים תודעתיים.

האח הגדול כפרקטיקה תודעתית
רציתם טלוויזיה רוחנית? האח הגדול VIP (כמו גם הורתה, האח הגדול) חודרת לקרביים של הרוח והתודעה של החברה והמדיה הישראליות. ביקור בבית האח הגדול, אם מסתכלים עליו לרגע כפרקטיקה רוחנית, מזכיר שילוב של סדנת ויפאסאנה בת 30 יום  עם סדנת Who Is In כדוגמת זו שגידי גוב הלך אליה אתמול בערב בתכנית "פעם בחיים" שבה ביקר בפאצ'ה ממה שבקוסטה ריקה אצל המורה הרוחני הישראלי טיוהר.

כמו בוויפאסאנה הדיירים באח הגדול נכנסים בווילה לתהליך משנה תודעה של ניתוק מהעולם החיצוני, מעולם המדיה (טלוויזיה, רדיו, עיתונות, טלפונים סלולארים וכל השאר) ואפילו מהזמן (הדיירים אינם מורשים לענוד שעונים). בעוד הקשר לעולם החיצוני אובד ונושר, המקום שתפסה המדיה בחייהם ובנפשם של הדיירים מתמלא בתהליכי נפש פנימיים ובמעין סדנה פסיכותרפויטית משותפת שאותה חולקים דיירי הבית. אבל בעוד בויפאסאנה משקיטים את התודעה בעזרת התנזרות ממילים בבית האח הגדול מביאים אותה לכדי סערה בדיבור בלתי פוסק שמזכיר את סדנת ה-Who Is In, סדנה שבה המשתתפים מתחלקים לזוגות מתחלפים ומבלים את זמנם בדברור השאלה Who Is In, מה אתה חושב/מרגיש כרגע?

הפרקטיקה הזאת, לא כדאי לזלזל, היא אחת הטכניקות רבות העוצמה ביותר שאני מכיר לשינוי תודעה. מספיק להתבונן באמיר פיי גוטמן, מיה בוסקילה או מנחם בן של הפרק הראשון באח הגדול לעומת אלו של הפרק החמישי ששודר שבועיים מאוחר יותר על מנת להבין שהאנשים הללו עברו תהליך תודעתי חודר ופסיכואקטיבי לא פחות ממי שיוצא למדבר לעשרה ימים או אוכל איזו פטריה.

מדיהמאגיה
אלא שמה שהופך את האח הגדול ליותר מעוד סשן של פרקטיקה רוחנית איזוטרית הוא שכל מה שעובר על האנשים הללו מצולם ומשודר 24 שעות ביממה על ידי עשרות מצלמות ומשודר למאות אלפי בתים בישראל. התקשורת הופכת לכלי מדיהמאגי לשידור מצבים נפשיים ורוחניים מתוך בית האח הגדול להמוני בית ישראל, כל מי שצופה מושפע והרי לכם טכניקה לשינוי תודעה קולקטיבי.

כאשר המשתתפים באח הגדול הם אזרחים מן השורה האפקט שלו הוא ניתוק מאמצעי המדיה שאליהם המשתתפים מכורים והיפוך מוחלט של כיוון זרימת המדיה – מניזוני מדיה לגיבורי מדיה, מצרכני מדיה ליצרני מדיה. מה שהעונה הראשונה של האח הגדול עשתה זה לקחת את המשתתפים בה ולהפוך אותם מצופים לנצפים.

תכנית ה-VIP של האח הגדול לעוומת זאת מפעילה היגיון שונה לחלוטין. מה שהיא עושה זה זיקוק של המהות הסלבריטאית על ידי יצירת כוכב נולד לסלבריטאים, תכנית שבה המנצח הוא זה שהופך לסלבריטאי הגדול מכולם, כלומר מי שזכה במירב תשומת הלב וקולות הקהל. מה שמבדיל את האח הגדול מסדנאות כמו ויפאסאנה ו-Who Is In הוא שבעוד שם המשחק הוא שחרור קוסמי הרי כאן שם המשחק הוא שליטה במדיה.

אם יש שחקן אחד שהתייחס לשהות שלו בבית האח הגדול במשהו שדומה למושגים רוחניים הלא הוא מנחם בן. התייחסות של מנחם בן לחוויה של האח הגדול הייתה בתחילת הדרך בעלת איכויות זניות ממש. הוא דיבר עליה במונחים של מסע רוחני. מסע של חקירת התודעה והעצמי, מסע של קבלת ההוויה על כל גווניה. האמירה של בן בפרק השני כי "אני אומר את מה שאני חושב ומה שיקרה יקרה. זה כל העניין" תואמת במדויק את המטרות של סדנת ה-Who Is In שמטרתה לחשוף את האמת הפנימית על ידי דיבור. כך גם ההצהרה שלו למאיה בוסקילה בפרק הרביעי שמבחינתו הוא כבר ניצח במשחק משום שהוא אמר את האמת שלו. בן אולי נראה בתחילת הדרך יותר כמי שיצא לסדנה מאשר כמי שיצא להתחרות בתכנית טלוויזיה, אבל השפלים המילוליים שאליהם הגיע במהלך התקופה שחלפה מאז מעידים על הסכנה שבקיום עבודה רוחנית בסביבה לא תומכת כמו תכנית פריים טיים בערוץ 2.

האח הגדול VIP היא יצירת מופת של עידן הריאליטי. זו אחת התכניות החתרניות ביותר לתרבות הסלבריטיז כי היא מציגה את המלך במלוא עירומו. היא דוחפת לנו לפנים את האלילים של התרבות הפופולרית כשהם בלי איפור, סוכני יח"צ ופלייבק ומבצעת דה-מיסטיפיקציה וטריוויאליזציה מוחלטת של הזהות שלהם. האח הגדול VIP מנתצת את העבודה הזרה,  מסירה את המסיכות ומותירה רק את משחקי הכח הגסים על הבכורה, או כמו שאמרה פנינה טורנה "זה בושה לעם ישראל". הזעקה של טורנה השבוע שהדברים שמופיעים על המסך מחללים אותו ויטמאו את החברה הישראלית כולה היו מעין נבואת זעם של נביאה מדרמה יוונית. האח הגדול VIP היא מאגיית מדיה שחורה. בתוך כדור הבדולח שלה ניתן לראות כל מה שתרצו לראות על העתיד של החברה והמדיה בישראל. זה מחריד ומהפנט.

ועוד יצירת מופת טלוויזיונית
הפרק האחרון של הסדרה Extras שם את אנדי מילמן (ריקי ג'רוויס) בבית האח הגדול, שם הוא פוצח למול המצלמות במונולוג קורע על תרבות הסלבס בת זמננו. מומלץ!

תוספת קטנה (20.3)

תרגיל נחמד שאפשר לעשות כשמשעמם או סתם כשבא. בזמן שאתם יושבים עם כמה אנשים באיזה סלון, תדמיינו שהחדר מלא במצלמות ושמה שמתרחש בו משודר למאות אלפי בתים בישראל. מי אתם בבית הזה? איך נראית ההתנהגות של שאר האנשים פה? מה קורה?

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • זנבון  On 17 במרץ 2009 at 15:42

    כמעט כל מי שאני מכיר וצופה בתוכניות הריאלטי למינהן, מסביר שהתרבות הרכילות בכלל לא מעניינת אותו ומנסה למצוא כל מיני הסברים למה זה כן טוב לצפות בראילטי החביב עליו.

    לדעתי אנשים רוצים לצפות ברכילות בשידור חי ונוח להם יותר לנמק את זה כפעילוות אינטלקטואלית וצפייה בניסוי אנתרופלוגי.

    באח הגדול אין שום שאלה אנתרופולוגית מעניינת ובטח שלא תשובה – זאת סתם סיבוב של מעלה נוספת בחוגת הריאלטי המתפתחת ומשתלטת על התרבות.

    הסלבריטאים-בקושי שמשתתפים שם באים במטרה לקבל תשומת לב בדיוק כמו באח הגדול הרגיל (וגם בשביל הכסף במקרה הנוכחי) ברור שההתנהגות שלהם תשתנה אחרי חמישה ימים כמו שקורה בכל סביבה חדשה.

    זה נחמד להשוות ויפאסנה לחבורת אנשים שגרים ביחד ומתחזקים אחד על חשבון השני, אבל לדעתי, במקרה הזה, רב השונה על הדומה.

    כמו כן, האמירות המצוטטות של "אני אומר מה שבא לי ולא אכפת לי מכלום" ממש לא מרשימות אותי בתור אמירות זן והשפלים המילוליים בכלל לא מרשימים. בכלל לא. השפלים האלה נחקקים חזק בתודעה של הציבור כהומור-ברמה-גבוהה. יתכן והחוויה של להשתתף בסדרה הזאת משפיעה על המשתתפים במשחק, ובכל זאת, לא הייתי מכנה אותה ' כלי רב עוצמה לשינוי תודעה' ולא הייתי מצפה לראות את הציבור מסתובב עם תודעה מפותחת יותר עם סיום העונה.

    אני מסכים שהסדרה מראה את המלך בעירומו, אבל היא לחלוטין לא חתרנית, שהרי הבדיחה במקרה הזה על חשבון הצופים שלובשים בהנאה את בגדי המלך החדשים בזמן שהחייטים (רשת הטלוויזיה וגם המשתתפים בתוכנית) משלשלים לכיסם את המזומנים –במחיר התודעה של הצופים. אין כאן חתרנות כי אף אחד לא מסתיר את זה שהמלך הוא עירום, הכל מוצג בגלוי. אוהבים רכילות? בואו לראות.

    תוכניות הריאלטי בארץ מתחלקות לשני שלבים – בחצי הראשון של העונה, כולם מתלהבים (ניסוי אנתרופלוגי, אינטריגות חברתיות וכו). בחצי השני כולם מתחילים להגיד כמה שהתוכנית גרועה אבל ממשיכים לצפות כדי לראות מה יקרה ובעיקר בגלל ההרגל.

    זה יקרה גם לתוכנית הזאת. חכו חכו מה יקרה אחרי שיעיפו את מנחם בן וההערות הפרובוקטיביות שלו. השעמום יתעצם ברמות-על ואז יהיה הרבה יותר קשה לספק תיאוריות חתרניות שמסבירות למה אנחנו בכלל צופים בזה ובכל זאת כולם ימשיכו לצפות ואחר כך להגיד לכולם "איזה שטויות".

    סלח לי שאני אומר את זה אבל להגיד על הסדרה הזאת שהיא יצירת מופת זה פשוט שימוש בלתי מבוקר במילה מופת . בעולם המושגים שלי יצירת מופת היא משהו מושקע, יפה ומעשיר את הצפוה ולא דוגמנית, זמרת סליזית ועיתונאי פרובוקטור וחבורה של סליברטאים שרוצים לקדם את הקריירה שלהם שצריכים לגור ביחד חודש תמורת הרבה כסף ופירסום.

    אני מסכים עם הביטוי "מחריד ומהפנט" – זאת תרבות הפיתויים, תרבות האשליה והשקרים, תרבות שמזמן כבר שכנע את הציבור ש'המלך הוא עירום' זה הכי כיף ושבגדים אמיתיים זו טירחה מיותרת.

    סלח לי שאני אומר עוד משהו; הפוסט הזה מסוכן והוא מפתה את קוראיו לתוך אותה מאגייה שחורה שאתה מדבר עליה.

    הרי לכם טכניקה לשינוי תודעה קולקטיבי? השם ישמור.

    אוהב אותך,
    זנבון

  • עידו  On 17 במרץ 2009 at 16:00

    אני מסוגל להסכים עם כל מה שכתבת, כמו שנדמה לי שגם אתה יודע.

    פה התגובה שלי נגמרת. אין לי משהו לומר נגד מה שאמרת כי אני באמת גם מסכים איתו לחלוטין ומקבל אותו לחלוטין.

    ובכל זאת, אם לנסות להסביר קצת יותר את נקודת המבט שלי, אני אישית מאמין שאפשר להעלות ניצוצות מהמדיה, ושהחשפות מבוקרת למדיה (גם בצורותיה השפלות ביותר) יכולה להיות חשובה ומפתחת מאוד מבחינה תודעתית, אם האדם מוכן אליה ולא פשוט מתמכר אליה. במקרה הנוכחי עשיתי בשביל עצמי את החשבון שלי, שאיתו אני מרגיש שלם לחלוטין ואני מרגיש שאני לומד הרבה מאוד. בו בזמן, לא הייתי הופך את זה להרגל קבוע בחיים.

    לגבי השימוש במונח מופת. כצרכן תרבות חובב אני חושב שכמה מהרגעים בפרקים האחרונים של האח הגדול היו לא מופתיים מיצירות הקולנוע והספרות הגדולות של זמננם, ובוודאי רלבנטים עוד יותר. מה זה מופתיים? אפיים כמו מערבון של סרג'יו ליאונה, סמר לי העור.

    אני מבין את הפיתוי לחסום את הכל. אני גם חושב שזה בסדר גמור לעשות את זה ואין לי וויכוח עם אף אחד שעושה את זה. למעשה אני נוטה לאהוב אהבה עמוקה אנשים שמנתקים את עצמם מהמדיה באופן טוטאלי. בו בזמן אני גם חושב שגם כאן אסור להכנס לדוגמטיות.

    עידו

  • אמנון  On 17 במרץ 2009 at 16:02

    מנחם בן מתקיף אנשים דרך זריעת מלח על הפצעים, הוא שומע שלמישהו כואב משהו תכף יגיד לו דבר הפוך שיפגע בו, אם זה נקרא חוכמה כמו , אז הוא אידיוט, ואם ככה הוא מבקר שירה אז בושה וחרפה הבחירות שלו במשוררים שמאה אחוז מהם לא ראויים להתייחסות.
    להגיד לאשה שרוצה ילד בגיל 45 שבגילה אין לה מה לחלום על זה יותר, להגיד לצעיר בן 19 שהוא מפגר התפתחותית, להגיד לצעירה ממנו בגיל הבת שלו שתשב עם בגד ים שהוא יקרא לה מהתנך
    ולעצבן אותם נו באמת, אלה דברים קטנים ומרושעים, מי אמר שהוא חכם? ועוד גאון???????

    עם ישראל מעריץ מרושעים, כולם היום כאלה
    במה הוא יוצא דופן? בתעוזה שלו?
    בזה שהוא מעצבן אחרים הוא חכם? גאון????? היום הוא דיבר למצלמה ואמר שמי שכותב עם שגיאות כתיב צריך לקרוא הרבה, ושלא צריך ללמוד מתמתיקה, זאת גישה מימי הביניים היום יודעים שאין קשר בין קריאה לכתיבה בלי שגיאות כתיב, אלה שני חלקים שונים של הקניית שפה
    הקריאה היא הבנת הנקרא, והכתיבה היא יכולת לזכור מצילום מהזיכרון איך מאייתים מילים, כל כך הרבה בולשיט, והוא מוגדר גאון?

    לא סדנא ולא נעליים, הכל כסף מלוכלך ושנאת אדם

  • זנבון  On 17 במרץ 2009 at 16:12

    אפשרות להעלות ניצוצות מהמדיה בצורה מבוקרת – בהחלט. החשפות מבוקרת היא אפילו הכרחית בשביל שיהיה אפשר להכיר ולהיזהר ואולי גם למצוא דברים טובים. לצערי, אני חושש שזה לא מה שעושה הרוב המוחלט של צופי האח הגדול (גם אם חלק מנסה להסביר שכן).

    ברור שאסור להכנס לדוגמטיות ולחסום את כל הפתחים לעולם ולא הייתה לי, חלילה, שום כוונה כזאת. אלא שחששתי מתופעה אחרת שנתקלתי בה, של אנשים שאוהבים את הרכילות ונותנים לה לעצב להם את התודעה בשימוש בלתי מבוקר בעליל אבל מסתמכים על מאמרים כגון הפוסט הזה בשביל לטעון לשימוש מבוקר וכביכול 'ניסוי אנתרופולוגי' (שלי בכלל לא ברור אילו תובנות יש מהניסוי הזה חוץ מהעובדה שראליטי מוכר).

    יכול להיות שהיו שם רגעי מופת – אני לא יודע – לא ראיתי.

    בכל זאת, אני עדיין סבור שאין כאן כלי רב עוצמה לשינוי תודעה, בטח לא של התודעה של הצופים.
    ואני משוכנע למדי שהציבור לא יעבור שינוי תודעתי קולקטיבי בעקבות הסדרה.

    אני מעריך מאד את הניצוצות שאתה דולה משם, ובכל זאת, ניצוצות זה דבר אחד ושינוי תודעתי קולקטיבי דבר אחר.

  • עידו  On 17 במרץ 2009 at 16:22

    הוא מאוד משנה את התודעה של האנשים בבית האח הגדול, גם אם לא לטובה.

    ולפי דעתי הוא גם משנה את התודעה של הצופים באופן קולקטיבי, גם אם השינוי הזה הוא בעוצמה פחותה בהרבה. ובכל מקרה הוא שינוי שלילי בעיקרו.

    לא התכוונתי לתת פה צידוק לאנשים לצפות בסדרה. מי שרוצה יצפה כנראה גם בלעדי ומי שלא לא. כתבתי את המחשבות שעלו לי בעקבות צפיה בסדרה. כל אחד יבין מה שהוא מבין, כתבתי כאן בבלוג גם הרבה על צדדים אחרים של הטלוויזיה על מנת שמי שדעתי משנה לו יבין שלדבר הזה יש עוד הרבה צדדים אחרים.

    כל טוב,
    עידו

  • זנבון  On 17 במרץ 2009 at 16:42

    אוקי, את זה אני מקבל ומאחל לכל הצופים שיהנו מהצפייה ושיפיקו ממנה את המיטב ושיצעדו בזהירות בדרך הזאת.

  • עידו  On 17 במרץ 2009 at 16:52

    מצטרף אליך
    🙂

  • תמוז  On 17 במרץ 2009 at 17:27

    לא ידוע לי שצפיה באח הגדול יכולה להביא מישהו לבית חולים. שימוש לא נכון בנוגדי דיכאון או ממריצים או פיטריות או גראס יכול לשלוח מישהו לבית חולים.

    אני מקווה מאוד שמי שמלהק לתכניות ריאליטי ימנע מ"ניסויים בבני אדם" ולא ילהק אנשים עם הפרעת אישיות כזו או אחרת .

    ליהוק למלחמב שהורגים ונהרגים בה גרוע הרבה יותר מלהיות שחקן בתכנית ריאליטי.

  • קפיצי  On 17 במרץ 2009 at 19:32

    אני רוצה להתנצל בשם זנבון על כל התגובות המתנגדות שלו, להביע כלפיו את הערכתי על זה שהוא בכל זאת הגיב ולאחל לכל בית ישראל שיעשה עם זמנו הפנוי ומשאבי התודעה הפנויים שלו כל מה שבא לו ועושה לו טוב

    תודה

  • זנבון 2  On 17 במרץ 2009 at 20:36

    גם לצופים קבועים של אופרות סבון זולות סומרות השיערות כשמשהו דרמטי מתרחש. זה עדיין לא הופך אותן ליצירות מופת. בטח שלא בהשוואה ליצירות המופת של הקולנוע במאה שנה האחרונות. אני חושב שאחד המאפיינים של יצירת מופת היא ייחודיות בלתי ניתנת לשיחזור ואני ממש לא חושב שהמאפיין הזה קיים באח הגדול, ואפילו להפך, קל מאד לשיחזור וכבר שוחזר, משתחזר, וישתחזר.

    אני חושב שהריגושים שמספק האח הגדול הרבה יותר דומים לריגושים שמספקות אופרות סבון מאשר לריגושים שמספקות חוויות פסיכדלית (אלא אם כן אתה עובר חוויה פסיכדלית בזמן שאתה צופה באח הגדול שזה כבר סיפור אחר :). אופרות סבון גם משפיעות מאד על התודעה של הצופים הקבועים ובכל זאת אני חושב שזאת קצת הגזמה לקרוא להן טכניקות לשינוי תודעה קולקטיבי.

    אני חושב שזה מאד ראוי לגנות סוג כזה של בידור (כמו שעושה אנדי מילמן באקסטרס או תנועות לשיחרור תודעתי למשל) ולא להלל או לשבח אותו (כמו שעושה הרשות השנייה).

  • עידו  On 17 במרץ 2009 at 20:58

    אנחנו נכנסים כאן להגדרות מאוד לא ברורות של מהי יצירת מופת.
    האם באמת מה שמגדיר יצירת מופת הוא היותה משהו בלתי ניתן לשחזור? בעיני גם פרח יכול להיות סוג של יצירת מופת, אפילו אם יש מליונים כמוהו. אבל שוב, זה כבר עניין של פרשנות והגדרה.

    בעיני מה שהפך את הצפיה ליצירת מופת היה עוצמת ועומק החוויה שהיא העבירה אותי מבחינה אסתטית, רגשית ומבחינת התובנות שהיא מעוררת על החברה והמדיה הישראליות.

    בכל מקרה, אני יודע שההגדרה שלי היא לא היחידה, כמו גם החוויה שלי, ואפשר בהחלט שלא להסכים איתה.

    אני מתאר לעצמי שיש אנשים שמגדירים אופרות סבוןן מסוימות כיצירות מופת. בקונטקסטים מסוימים אני מתאר לעצמי שהן אפילו עשויות להיות כאלה. אני חייב להודות שמעולם לא הכרתי את העולם של אופרות הסבון מספיק כדי לחוש כך כלפי אופרת סבון. אבל באח הגדול VIP היה בעיני משהו אמיתי הרבה יותר מסתם אופרת סבון. יש לו איזושהי אסתטיקה שמתארת את רוח התקופה בצורה לא פחות גאונית מזו שקיל ביל עשה זאת ב-2005 או הפוסט הפסיכדלי ב-1967.

    ואולי יש לנו הבדל במושגים. כשאני מדבר על טכניקות לשינוי תודעה קולקטיבי אני לא מתכוון למשהו חיובי דווקא. אני חושב שהמדיה באופן כללי (טלויזיה, רדיו, עיתונות) הם אמצעים לשידור תודעות קולקטיבי. מה שהופך את האח הגדול VIP למיוחד זה שהוא קודם כל משנה אצל המשתתפים בו את התודעה בסוג של תרגיל תודעה משותף (השהות בבית האח הגדול) ולאחר מכן מפיץ את זה לכל הארץ. אני חשבתי שזה מודל מעניין במיוחד.

    גם אני חושב שמאוד ראוי לגנות את סוג הבידור הזה. בו בזמן אני גם חושב שהוא קיים ושאי אפשר להעמיד פנים שהוא לא. בסיטואציה הזו, אסור לתת לו להשתלט לך על החיים או אפילו לתפוס מקום משמעותי, אבל כן אפשר לנסות ללמוד להכיר אותו ולהבין אותו טוב יותר. מבחינתי כמי שלא צפה בסדרה כזו מעולם למרות שסדרות ריאליטי משודרות כבר כעשור אני מרגיש שכרגע אני עדיין לומד יותר ממה שזה מזיק לי.

    בכל מקרה, מעריך את הדאגה ואת דבריך החשובים.

    כל טוב,
    עידו

  • שרון  On 17 במרץ 2009 at 21:21

    "הגיע הזמן שתכניסו את זה לכם טוב טוב לראש. הטלויזיה היא לא חברה שלכם. הטלויזיה לא רוצה בטובתכם. היא לא רוצה לבדר אתכם: היא רוצה להשתלט על מי שאתם ולתכנת אתכם לצרכיה. תכבו את המסך. יש עולם שלם בחוץ של חיים אמיתיים ולא מסונתזים. תכבה את זה כבר. תכבה.
    "

    דברים אלה שכתבת לפני שנתיים מתאימים לאח הגדול.
    כל המטרה של התכנית הזאת היא כסף. אין בה שום מופת ושום אמת ושום דבר רוחני. היא מעוררת את היצרים האפלים ביותר של האדם כדי להשיג שליטה . "האח הגדול עינו פקוחה תמיד"

  • ציפורני  On 17 במרץ 2009 at 21:30

    לכל מי שנכנס לקישור לאתר של שרון
    ישמח לראות שם שהוא ממליץ לצפות בסרט דרכים של ליאור גלר במקום לצפות באח הגדול.

    ישר כוח!

  • אתי  On 23 במרץ 2009 at 0:29

    נמאס ממאיה ואמיר, הביתה
    פנינה ודודי הכי מקסימים

  • ורה  On 30 במרץ 2009 at 22:46

    כל הכבוד 🙂
    ותודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: