אתמול באחה"צ הסתובבתי ברחבי תל אביב וקוננתי לארוסתי על כך שלמרות שאנחנו כבר בשנת 2007, ולמרות שקורים סביבנו בשדה הטכנולוגי והוירטואלי המון דברים עתידניים לחלוטין, העולם סביבנו עדיין לא נראה עתידני במיוחד.
שיפוט פסקני זה השתנה לו מקצה לקצה כשנכנסנו מאוחר יותר לדיזינגוף סנטר ונתקלנו במסך פלסמה חדש ועגול שהוצב בכניסה שליד שער 5. מסכי הפלזמה שמופיעים ביותר ויותר מקומות בשנים האחרונות תורמים כנראה את התרומה המשמעותית ביותר כיום להפיכת המראה של העולם למראה עתידני. הפלזמה היא אחלה טאץ' עתידני למציאות ולראיה גם הקולנוע מתחיל להשתמש בה כשם נרדף לעתידניות: בסרט המופתי "הילדים של מחר" למסכים הללו יש תפקיד עיקרי בהקניית המראה העתידני ועם זאת המאוד ריאליסטי שאלפונסו קוארון נותן לשנת 2027 בעזרת שילוב של מסכי פלזמה ומסכים שטוחים מכל מיני סוגים.
המסכים החדשים משקפים את המבנה החדש של החיים הפוסטמודרנים כקולאז' של צורות מדיה סימולקריות, שטוחות ומשוכפלות המתגדלות, מתעצמות ומשתלטות כפרזיטים על מרחבי התודעה המקיפים אותנו. לחזות העתידנית תורמות במידה רבה גם הפרסומות שמוקרנות בתוך מסכי הפלזמה הללו.
פרסומות ועתידניות
לפרסומות יש טאץ' עתידני. בעולם הפרסומות הכל יפה, מושלם, חלק – אלו דמיונות על האלטר-אגו המושלם של האנושות וזוהי גם הדרך שהאנושות דמיינה לאורך דורות את העתיד (למשל באנספור סרטי מדע בדיוני שהעתיד נראה בהם לפני הכל נקי, תחשבו על החללית באודיסאה בחלל 2001). אבל לפרסומות אין רק חזות עתידנית הן גם סוג של נבואה. הפרסומות מוכרות לנו את העתיד כי המוצרים הם העתיד של התרבות שלנו. כשהפרסומת מציגה בפניך מוצר היא מציגה לך את מה שאתה עשוי להפוך אליו בקרוב מאוד.
פרסומות כיצירת אני
מרשל מקלוהן אמר שהטכנולוגיות סביבנו הופכות לאיברים שלנו. המכונית הופכת לרגליים החדשות שלנו, הפטיש ליד החדשה, מערכות התקשורת למערכות העצבים החדשות שלנו. כשאנחנו צופים בפרסומות למוצר: למכונית חדשה או לשמפו חדש עם מנה יומית של אומגה 3 וחיידקים פרוביוטים נגד קסקסים בקרקפת אנחנו בעצם מקבלים הצעות למכרז שאנחנו מפעילים מדי יום להינדוס איברים חדשים לגוף שלנו. מי אתה רוצה להיות היום?
הפרסומות מציעות לאדם אני חדש שאליו הוא יכול להנדס את עצמו במחיר מסוים, ובמובן ידוע הפרסומות הן סוג של נבואה שמגשימה את עצמה. האנשים שאנחנו רואים בפרסומות הם אנחנו. בפרסומות אנחנו רואים עצמנו. זה אנחנו של העתיד, שנשתה את מיץ החיידקים הפרוביוטים המועשר באלקטרוליטים וננהג במכונת החדשה – כי זה מה שאנחנו כאנושות עושים.
פרסומות כמאמן אישי לאנושות
אפשר לראות את הפרסומות גם כסוג של מאמן אישי בשביל האנושות. הן נותנות לאנושות למה לשאוף ומסמנות אפיקי פעולה אפשריים בדרך ההתפתחות שלנו. בהבדל אחד – אנחנו אף פעם לא נהיה מאושרים כמו האנשים מהפרסומות. הפרסומות הן אידאליזיציה שהאנושות עושה ליחסים התלותיים, המסובכים והמעוותים שיש לה עם הקפיטליזם. הפרסומות הן הפנטזיה על הזיווג המושלם עם הכסף, הרכוש והאיברים הטכנולוגים. אבל זוהי פנטזיה שלא יכולה להתממש לעולם במציאות כפי שהיא מופיעה במדיה כי פרסומות הן סרט פרסומת לקפיטליזם.
פרסומות כצורת אמנות מיסטית
לדברי מקלוהן "פרסומות הן צורת האמנות הגדולה ביותר של המאה העשרים". למרות כל הטינה שלי למדיום הזה, הפרסומות הפכו גם בעיני בחודשים האחרונים לצורת האמנות האפקטיבית והמיסטית ביותר שבנמצא. בזמן האחרון אני מוצא את עצמי לא מזפזפ כשהן מגיעות אלא דווקא נשאר לצידן ומתבונן בהן בתשומת לב, מביט היישר לעין הסערה של האפוקליפסה.
"אנשי-הצפרדע-של-המחשבה בשדרות מדיסון מתכננים בקפדנות את הפרסומות לחשיפה מודעת-למחצה" כותב מקלוהן בלהבין את המדיה "פרסומות אינן מיועדות לצריכה מודעת. הן נועדו לשמש גלולות תת-סיפיות לתצרוכת הלא-מודע, כדי להפעיל קסם היפנוטי".
פרסומות מהוות מעין סוג של חלומות קצרים המפעילים עלינו מעין כוח תקשור היפנוטי ארכאי ומשמשות כדי לתקוף את התודעה בתדרים סימולקרים-גבוהים שמעבר לסף ההגנה הרציונליסטי של התודעה האנושית. בימינו מהוות הפרסומות שיקוף טכנולוגי של אותו קול שבטי-אלוהי מצווה שדיבר אל אברהם בעקדה ואל בני ישראל במעמד הר סיני.
הכח המיסטי האדיר של הפרסומות בעיצוב תודעה אנושית גורם לי לשאוף שבמקום פרסומות האגו שאנחנו מוקפים בהן יופיעו גם פרסומות של אור שיפעלו מחוץ לגבולות הקפיטליזם. זהו גם הקונספט העומד מאחורי הנסיון ליצור פרסומות האור בפרק הרביעי של המחתרת האינטרגלאקטית שיופיע בעז"ה בימים הקרובים.
הפרסומות כחוויה מיסטית-עתידנית
איך לחיות עד גיל 138
היום התפרסמה בערוץ הניו-אייג' כתבה על כך שחאג'י חביב מיאן חגג השבוע את יום ההולדת ה-138. קרובי משפחתו של חאג'י טענו שמעולם לא ראו אותו עצוב או מדוכא. בתגובות לכתבה כתב אחד הקוראים: "אז כמה נותר לי לחיות עם אני מתעצבן כל יום, כל היום, בגלל העבודה, בגלל המשפחה, בגלל השכונה , בגלל הבנין , בגלל הכל , בכלל?" (הטעות במקור). אחד הגולשים הנחמדים השיב לקורא שסביר להניח שיתפגר בעשרים שנה הקרובות.
התשובה העצובה-משעשעת הזו הזכירה לי שוב את מה שכולנו יודעים. להיות מאושר זה טוב לבריאות. אינספור מחקרים הראו שצחוק הוא טוב לבריאות, לעומת זאת חרוט בזכרוני מותה של סבתי ז"ל בסמיכות של חודש למות סבי ז"ל, מסיבה שהרופאים לא יכלו להגדיר אותה אלא כ'שברון לב'.
אתם מכירים את ההרגשה הזו שכשרע לכם ממש אתם מרגישים ממש כאב פיזי בבטן או בראש או אולי בכל הגוף? ובכן ההרגשה הרעה הזו לא סתם מרגישה רע. היא באמת רעה לכם. כשאתם מרגישים מדוכאים אתם הורגים את הגוף שלכם. השמחה היא מצווה כי השמחה היא חיים ומרבה שמחה מרבה חיים. לעומתו העצב הוא מוות ועצב יכול גם להרוג.
המסקנה העולה מכל זה, הוא שאם תרשו לעצמכם להיות שמחים על זה שקבלתם עשרים שנה חינם מאלוהים, תוכלו לזכות בעשרים שנה האלה. או במילים אחרות אם רק נרשה לעצמנו להיות שמחים נזכה בהמון חיים ותהיה לנו סיבה גדולה לשמוח.
אם קופות החולים וממשלות הזדון ששולטות בנו היו מתפקדות קצת, הן היו יוצאות במסע פרסום חסר תקדים לאושר. הן היו עוזרות לכל אדם ואדם להשיג את האושר שלו ומלמדות את מדעי האושר. בצורה כזו ניתן היה להעלות את אורך ואיכות חיינו טוב יותר מבעזרת כל מכשור רפואי.
אם המדינה הייתה רואה זאת כאחריות שלה לגרום לאנשים להיות מאושרים, היא הייתה צריכה לנהל דיון אמיתי ועקרוני על מה שאנחנו מבקשים להשיג. אבל אף אחד לא שואל היום את השאלה "איך נעשה את האנשים מאושרים?" הממשל היום עסוק לא באנשים ולא בחיים – הוא עסוק במספרים תיאורטים של בורסות ובמוות.
לכן אנחנו צריכים לדאוג לעצמנו, כי אף אחד לא ידאג לנו. תהיו מאושרים או תהרגו את עצמכם. בפעם הבאה שאתם מרגישים רע, ממש רע כי אתם בדכאון, כי משהו פגע בכם, כי משהו לא הסתדר או מכל סיבה אחרת תדעו שכשאתם מרשים לעצמכם להרגיש רע אתם לוחצים אתם סוחטים החוצה מגופכם את חומר החיים, אתם מכלים את אנרגית הצ'י ומוותרים על רגעים מהעתיד שלכם – כי אתם לא תהיו שם. בקיצור להיות עצוב זה התאבדות איטית. זה נשמע אולי אכזרי לומר את זה, אבל זה חשוב להעלות את זה למודעות לזה כדי שאף אחד לא יגיד שהוא לא ידע. אל תשנא את החיים אם אין לך סיבה ממש טובה כי אחרת אתה באמת הולך לשנוא אותם.
לעומת זאת כשאתם מרגישים טוב, כי קרה משהו טוב, כי אתם סתם באופוריה בלתי מובנת, כי כיף לכם או הכי טוב – בגלל שבחרתם להבין שבעצם הכל טוב – כלומר – בחרתם בטוב, כמצוות התורה. אז דעו לכם שאתם מחיים את עצמכם. שאתם זוכים בעוד רגעי שמחה נוספים בעתיד. בעוד רגעים של אור. הרגישו שאתם צוברים את הצ'י שלכם, מרכזים, מהדהדים ומחזקים אותו בעזרת השמחה שלכם.
כמה מילים אחרונות. החיים לא אוהבים אנשים שמואסים בהם, והם מתנקמים באנשים שמאסים בהם – בנו. החיים ממש אוהבים כשאוהבים אותם, הם רוצים להרגיש את התשוקה שלנו אליהם ואז הם מחזירים אהבה גדולה ומחיים אותנו מעל לכל מה ששערנו.
וכמובן שסיכם זאת טוב מכולם הזמר בובי מקפירן שהביא לעולם את בשורתו של המהר בבה מהודו.
Don't Worry, Be Happy
חוויות מיסטיות מהמלחמה
אני לא עושה סוד מזה שתייאר דה שארדן הוא הכותב שהכי הרשים אותי בשנים האחרונות. מאז שקראתי את הספר 'התופעה האנושית' (בגרסה האנגלית) לפני כשלוש שנים אני מעריץ נלהב של הכתיבה הצלולה והמעמיקה שלו.
הטקסטים של דה שארדן מלאים במעין עירוב של ענווה, מחשבה רדיקלית ואהבה לעולם שהופכים אותם לכובשים בעיני. סגנון הכתיבה שלו ספרותי וצרפתי כל כך. לא נהניתי כל כך לקרוא רצפים של מילים מאז סלינג'ר ופרוסט לפני שנים רבות.
אחד הדברים שתמיד הכי הרשימו אותי בדמותו של דה שארדן, הוא שהיו לו חיים כל כך קשים – הוא עבר שתי מלחמות עולם, חי עשרות שנים כגולה מארצו ונאסר עליו על ידי הכנסיה לפרסם את כתביו [הם התפרסמו רק לאחר מותו] – ועדיין למרות כל הקשיים והזוועות שראה הוא נותר תמיד אופטימי כל כך לגבי העולם ולגבי האנושות.
לאחרונה נתקלתי בחיבור 'נוסטלגיה לחזית' של דה שארדן, בו הוא מספר על החוויות המיסטיות שחווה בתור אלונקאי במלחמת העולם הראשונה. בחיבור הזה ניתן למצוא ראיה אמיצה וייחודית של אדם גדול שיכל לראות גם מתוך תחתית השוחות את המשמעות הגדולה, ובו הוא מתאר צדדים מיסטיים שאנחנו לא מרבים לייחס לחוויה של מלחמה.
כשסיפרתי לגליה עזרן מאנרג'י ניו-אייג' על החוויה שלי מהקריאה בחיבור הזה, היא הציעה שאתרגם חלקים מתוכו.
ניגשתי למלאכה בשמחה ומצאתי בה זכות גדולה ומרגשת מאוד. ההזדמנות להעביר את סגנון הכתיבה המאלף של דה שארדן אל העברית נתנה לי אפשרות להרגיש כאילו אני כותב את הדברים האלה, הנפלאים כל כך מחדש – לשים את הסגנון הנפלא הזה בתוך השפה שלי ולחבר אותן יחדיו.
חווית התרגום התגלתה כחוויה אינטימית מאוד המאפשרת לי כקורא וככותב לכתוב את הדברים הללו מחדש. על ידי אקט הנסוח מחדש הרגשתי שאני חובר לדברים בצורה עמוקה יותר, כאילו אני כותב אותם ממש. והרגשתי שזוהי אחת מצורות היחסים האינטימית ביותר שאפשר לנהל עם כותב נערץ – לתרגם אותו ועל ידי כך לחבר עצמך בו, לקשור כתיבתך בכתיבתו וליצור יחדיו ילד חדש.
מלאכה שמתבצעת בהנאה ובשמחה מתבצעת גם בשטף רב. התרגום הושלם באותו הערב ואת ההתוצאה ניתן לקרוא מהיום באתר של אנרג'י ניו-אייג' ממש כאן.
קריאה נעימה.
חיות עם כוחות על טבעיים
ב-NRG ניו אייג' התפרסמה בסופהשבוע כתבה שלי על חיות עם כוחות על טבעיים. העברתי את סופהשבוע בצפיה בסרטים אקולוגיים של מיאזאקי כך שזה בהחלט התחבר למצב רוח הטבעי שלי.
רוצה להיות קוף
למרות החיבה הבלתי מוסתרת לטכנולוגיה, עבדכם הנאמן חוטא לפעמים בגעגועים לעצים.
על כל הפיתויים והריבויים של העיר הזו, תל אביב, לפעמים אני שואל את עצמי אם לא היה עדיף לנו אם היינו הורסים אותה ובונים כאן במקומה יער טרופי.
כל אדם יכול להעלות בדמיונו את החיים על עץ ביער טרופי.
זה לא חטא, אל תבהלו. זה מה שעשינו רוב ימי חיינו כמין ביולוגי.
זה יותר טבעי אפילו מלשלוח אס.אמ.אס.
זה טבעי להתגעגע.
הלאה האוניברסיטאות
הלאה מקומות העבודה
הלאה משפחת מעבדי קור דואו
הלאה זכרונות DDR2
הלאה אולמות אירועים
הלאה דודות צובטות לחי
הלאה מילים והלאה דימויים
הלאה ממשלה
הלאה משפחה
הלאה כל מה שמחייב עצמו לעבר או לעתיד
הלאה כל מה שאינו עץ אחד שהוא אחד
קוף אחד ששמו אחד והוא אחד
האנושות ידעה כבר כמה בני אנוש שרצו לחזור לעצים
העצים הם המפלט האחרון.
אחרי שכל תוכניות הרווחה יכשלו
אחרי שכולנו נוותר על הגופים שלנו
כדי להפוך לדימויים סופר משוכללים של קונצרנים שיזינו אותנו בשורות קוד.
אחרי המלחמה הגרעינית.
אחרי שכולנו נחזור בתשובה ונחזיר בתשובה ונצטער על היום שחזרנו
יגיע היום שבו כולנו נרצה לחזור לעצים
ביער שלי צומחים צמחים מכל מיני סוגים
יש לנו בריתות ובני ברית מכל מיני עלים
ביער הזה קמים בבוקר והולכים לישון בלילה
שום דבר אינו מובטח אבל שום דבר גם אינו חובה.
כל יום בפני עצמו
חיים מהיד לפה
יש רק יד ויש רק פה
היער הזה הוא עץ
עץ חיים שיוצא מגזע אחד לאנספור ענפים
אבל הענפים כולם שייכים לו
אפוקליפסה בעזריאלי
תוכנית סיכום החדשות 'היום שהיה' שבה צפיתי בערוץ 10 הלילה הזכירה לי את מהדורות החדשות האפוקליפטיות בסרט המופתי 'הילדים של מחר' של אלפונסו קווארון.
כבר הרבה זמן אנחנו מתבוננים בהשתאות בסוף של העיר הזאת, של המקום הזאת.
מחכים למערכה האחרונה של הטרגדיה הזו. מחכים לאסון בקנה מידה תנ"כי.
וזה כבר לא רק אנחנו. השבוע בחתונה דיבר איתי איזה דוד סטנדרטי לחלוטין על כך שימיה של המדינה הזו ספורים. כולם מדברים על זה שזה הסוף. יותר גרוע כבר לא יכול להיות. אנחנו חיים בעונה השישית של הסופראנוס. מה עוד אפשר לומר. זה הסוף.
כולם יושבים ביחד כמו צפרדע על מחבת ולא קופצים החוצה. פלשתינים הורגים אחד את השני בעזה, ממשלה מלאת מושחתים, עם בדכאון קליני, פצצה אירנית מתבשלת, אנשים רעבים ללחם ברחובות, הפוליטיקאי הפופולרי בישראל הוא סוכן נשק מצרפת, הכל מתנהל בצל המלחמה שעלתה ותוך תכנון המלחמה המתקרבת, הגדולה יותר. אפילו מזג האוויר היה בסימן התחרפנות מזג האוויר העולמי. ורק הבורסה עולה, עולה ועולה. כמו בועה מתנפחת שמחכה להתפוצץ.
כולם מדברים על זה כל הזמן. המצב רק מחמיר. ההיסטוריה מקרינה לנו סרט ואנשים מזהים את הכיוון של העלילה. אז למה הם לא בורחים? למה הצפרדע ממשיכה לשבת על המחבת? למה אני יושב על המחבת?

נו, בינתיים אנחנו פה בצמת הכח עזריאלי.
היום כשעמדתי שם בצומת היתה לי אפיפאניה קטנה לגבי משמעותם של הבניינים בצומת עזריאלי.
הרי כולנו ידענו תמיד שהסוף יגיע בעזריאלי. הבניינים האלה, התאומים של תל אביב, רק שהם שלישיה. תמיד הפנטו אותנו, כי הם מועדים לנפילה. הערב שוב דיבר שידידי א' על כך שמי שיזרוק טילים על המדינה יזרוק אותם פה "אי אפשר לפספס כאן. איפה שאתה לא פוגע. עזריאלי, הקריה, משרדי ממשלה."
פתאום הבטתי סביבי וקלטתי שצומת עזריאלי מורכבת משלושה חלקים התואמים את שלושת החלקים של משולש עזריאלי. אלה שלושת החלקים המרכיבים את ישראל.
הבניין המרובע מסמל את הבניינים הרבועים של הקרייה – הצבא.
הבניין העגול מסמל את בניין קריית הממשלה העגול– הפוליטיקה.
הבניין המשולש מסמל את שלוש הבניינים של עזריאלי – הכלכלה.
שלושת החלקים הללו יוצרים את צומת הכח. צומת הכח עזריאלי שאותה מכנים באירוניה ישראלית 'צומת השלום'. מתוכה זורם הכח כולו. זהו כור ההיתוך של שלושת הכוחות. האב (הצבא) הבן (הפוליטיקה) ורוח הקודש (הכלכלה).
שלושת הבניינים הללו תומכים זה בזה וזה בזה יקרסו. כך אומרת הנבואה.
אני באמת לא רוצא לנבא שחורות, ואין לי שום מושג. אבל משום מה אני רואה את הבניינים הללו קורסים אחד לתוך השני. רואה את זה כל פעם שאני מביט עליהם. כאילו זה משהו שנועד לקרות, כאילו זה כבר קורה.

והייתה גם נבואה אחרת.
שפעם כשעברתי ראיתי אותם דווקא כסמל לתקווה
כמו שלושה אנשים שנועדו לפול, אבל שהנפילה תהיה להם לנסיון
שבו הם יכולים עוד לעמוד
שיש עוד בחירה
איך ברגע האחרון הם יסתכלו זה על זה ככה עין בעין והם יחליטו
זה האפוקליפסה או הגאולה?
ברגע שהבניינים נופלים אחד על השני
הם כמו שלושה אנשים
הם מסתכלים זה לזה עין בעין
בעוד הם נדחפים זה לעבר זה בכוחות שמעבר לשליטתם
ואו שהם תוקעים סכינים אחד בחזה השני
או שהם מחבקים אחד את השני
קטסטרופה או גאולה
עד הרגע האחרון לא נדע
בשניה האחרונה יפגשו כולם
הם כבר לא יכולים לשנות את כיוון הנפילה
או שהם מחבקים או שתוקעים סכין
אם אחד יתקע סכין ימותו כולם
ואף אחד לא יודע, מה יצא
גולה או גאולה
וזה המצב כל הזמן
3 הערות טכנולוגיות לסדר היום
1. השבוע קיבלתי משקפיים חדשות – הציפוי של המשקפיים הישנות התקלף והגעתי למצב שכבר לא ראיתי את העולם. השבוע סוף סוף קניתי משקפיים חדשות והחוויה פשוט בלתי יאומנת. זה כמו לעבור מלצפות בעולם באיכות וידאו היישר לאיכות של High Definition.
אני בהלם מכמות האינפורמציה שאני החמצתי בעולם בשנה האחרונה. עכשיו הכל מבריק, ומלא פרטים. אני עדיין נדהם כל פעם שאני פוקח את העיניים ומביט במציאות. איזה עולם יפה?
הזו אכן המציאות המקיפה אותנו כל הזמן? תארו לכם שהיינו יכולים לראות אותה באמת? איזה כיף זה היה יכול להיות? מתי נקבל משקפיים להרחבת התודעה?
2. מה המחשב שלי עושה בזמן הפנוי שלו? – אני לא מאלה שאוהבים להגביל מחשבים ואני חושב שכל מחשב ראוי לו שיהיה לו גם את הזמן האישי שלו. לכן אני מרשה למחשב שלי להשאר מחובר לאינטרנט גם בלילה. ובכל זאת מדאיג אותי לפעמים כשאני שומע אותו לפעמים פעלתני במיוחד באשמורת השניה והשלישית מוציא קולות מההארד דיסק ואלוהים יודע מה עושה שם בשעות כאלה.
אתה יכול לחנך את המחשב שלך ולחשוב שהוא מחשב טוב ממשפחה טובה ותרבות טובה אבל האמת היא שאין לכם מושג עם מי המחשבים שלכם מסתובבים בזמנם הפנוי כשאתם לא איתם. ומי יודע עם איזה טיפוסים המחשב שלכם מסתודד כשאתם לא יודעים. למחשבים היום יש חיי חברה סוערים. הם קצת דומים למתבגרים בסגנון הבילוי שלהם אבל אולי באופן מוקצן יותר. כי התרבות הצעירה באמת היום היא בכלל לא תרבות אנושית אלא תרבות של מחשבים. הייתי רוצה לצאת ולהצטרף אל ה- Hangouts שלהם. אלוהים, תעשה אותי מחשב.
3. צלמי פלאפונים אובססיבים – לפני קצת יותר מחצי שנה חתמתי עם סלקום על עסקה שבמסגרתה אני משלם הון תועפות תמורת הפלאפון החדשני ביותר שניתן היה להשיג באותה תקופה דרך סלקום. בפלאפונים לא מקמצים, זה האידאולוגיה שלי.
הסלולרי החדש הגשים בעבורי אנספור פנטזיות טכנולוגיות רטובות והפך מיידית לחברי הטוב ביותר מה שאיים על המחשב השני שבחיי – המחשב האישי. כן זה נכון, המחשב האישי הוא מאוד אישי והוא ידיד אינטימי מאוד. אבל עליו להבין שהוא מכיר צד אחד שלי – הצד השקול, האבהי, היצירתי לפעמים, הדואג והאוהב בעוד הטלפון הסלולרי הוא מכשיר המעודד קשר גחמתי, מתחצף ומקוטע הרבה יותר כמו רומן שהוא תמיד סוער.
אחת התכונות המצודדות ביותר של מכשיר הטלפון הפלאי הזה היא צילום תמונות דיגיטליות. תכונה כה פלאית שגרמה לי להעביר ערבים שלמים בסשנים סוערים של צילומים. הקיום עם הפלאפון הסלולרי ועם גמישות צילומית מוחלטת יצר אצלי תפיסה חדשה לחלוטין של החיים – חיים שבהם הכל הוא בן אלמוות. כל דבר הופך בעזרת הטכנולוגיה לבעל חיי עד בעזרת המצלמה הדיגיטלית. חיי על או אשליה של חיי על – הפלאפון גרם לי ליחס חדש לחלוטין לעולם כאובייקט צילומי. מעכשיו הזכרון שלי על העולם היה נמצא בתוך הפלאפון שלי. דברים שעשיתי ביום יום שלי וצילמתי נשמרו לעד. כשהייתי מביט בחיי שנה אחרי – יכולתי לראות כל מפגש רחוב אקראי וכל חוויה קטנה. מה שלא צולם – נעלם.
לקח לי כמה חודשים להתרגל למציאות החדשה הזו שבה הכל היה תיעוד ולהרגע ממנה. אלא שאז שבוע שעבר קיבל השותף שלי, חובב צילום מושבע וחובב חיים מושבע עוד יותר פלאפון מצלמה משלו. כשביקרנו במסיבה בסופהשבוע האחרון הוא לא הפסיק לשלוף את המצלמה על כל דכפין. השילוב של זה עם תאוות המצלמה שלי היה טראומתי אפילו בשבילי שלא לדבר על הקהל התמים. שני הצלמים תאווי המציאות צילמו כל רגע ורגע משתי זוויות שונות לפחות.
במהלך המסיבה שמתי לב לעוד אנשים שהסתובבו וצילמו. חשבתי איך היינו מסתכלים על זה לפני מספר שנים. חבורות אנשים שמסתובבות בעיר, מתעדות עצמן לדעת בחברת הפלאפונים שלהם ויוצרות קשרים עם אחרים בעיקר בתיווך של פאלפונים ומצלמות. למרבה המזל עדיין ישנם כאלה שחזקים כנגד פיתויי המצלמות הדיגיטליות. ד' ידידתי טוענת שהמצלמות הרגו את החיים. במקום לחיות את החיים אנשים עסוקים בלביים כל הזמן את החיים. מה שבטוח האנושות בסרט.
ניו-אייג' קוקה קולה
הקמפיין החדש של קוקה קולה. "לאהוב את החיים" הוא שלב חדש בחדירה של הניו-אייג' לתרבות הצריכה והוכחה נוספת לטענה של טרנס מקנה שהתרבות הפסיכדלית הוטמעה והפכה לחלק בלתי נפרד מתפיסת העולם המודרנית.
למי שלא יצא לו לחיות בבבילון בחודש האחרון והצליח לפספס את מסע הפרסום של קוקה קולה, אזכיר שקוקה קולה יצאה במסע פרסומי חדש תחת הססמה "לאהוב את החיים". במסגרת המסע הפרסומי מופיעים על בקבוקים ושלטי חוצות ציורים שבהם פורצים מתוך בקבוקי קולה נחשולים של פרחים ופרפרים צבעוניים.
סמנכ"ל השיווק של קוקה קולה טל רבן הסביר שהמותג של קוקה קולה יבטא מעתה ערכים של גישה חיובית לחיים וערך האופטימיות.
קליפ הפרסומת שעלה בטלויזיה לוקח את הקונספט הזה הלאה. הוא קורא לקהל הצופים להיות חיוביים, לחיות את החיים עד הסוף, למצות את הפוטנציאלים שלהם ולחיות כל רגע עד תומו. אני לא זוכר את הניסוחים המדוייקים משום שראיתי את הפרסומת הטלויזיונית רק פעם אחת [ניסיתי לתפוס הפסקות פרסומות בטלויזיה מאז, אבל התייאשתי במהרה], אבל הרושם העז ביותר שעוררה בי הפרסומת היא שהמסרים שקוקה קולה מוסרת לצופים נשמעים כאילו נלקחו מהטפותיו של איזשהו גורו. ואתם יודעים מה? לא גורו רע כל כך. למרות הקלישאתיות, יכולתי לחתום על כל אחד מהמסרים שהפרסומת משדרת לנו. יותר מזה, הקליפ הזה עשה את העבודה לא פחות ויותר טוב מכל להיט ניו-אייג' בסגנון 'הסוד' או 'הבליפ'. סגנון הרחבת התודעה של הקליפ יצר רושם כאילו הבקבוק האדום שחור בלע טריפ.
אז מה זה אומר כשחברות כמו קוקה קולה, אחד המותגים המפורסמים בעולם (המפורסם שביניהם כך גילינו לאחרונה הוא גוגל) מתחיל לקדם רעיונות ניו-אייג'ים כמו חשיבה חיובית ואופטימיות קוסמית וקורא לחיים של יצירתיות באופן שאינו שונה כל כך מזה של כהני ניו-אייג' כסת'.
היו בין הטוקבקיסטים באינטרנט שכבר הגיבו על הקמפיין החדש בהערה שמי שתאב חיים באמת, אל לו לגעת במשקה השחור. ומהבחינה הזו הצעד של קוקה קולה מהווה דוגמה נוספת לקיצוניות האיכות הסימולקרית של הקפיטליזם המאוחר, אותו ניתוק משווע שבין מסמן למסומן, בין הדבר לדימויו – כאשר ניתן לשווק רעלים בתור 'טעם החיים' ובתור אהבה לחיים.
בו בזמן, יכולתי לשמוע תגובות חיוביות כנות לקמפיין של קוקה קולה ממגוון אנשים שצפו בו. אם כבר לצפות בפרסומות, אומרים חלק מהאנשים, למה לא לצפות לפחות בפרסומות שמתעלות אל נפש האדם מסרים חיוביים במקום אותם מסרים שמתועלים בדרך כלל על ידי פרסומות.
אולי אנחנו נכנסים לעידן שבו המסרים הרוחניים מופרטים כל כך שתורות רוחניות ניתנות לציבור בחסות חברות מסחריות? הרי רק לפני עשור היה זה נראה כחזון עיוועים ששוק הרינגטונים יגלגל מחזורים כספיים גדולים יותר משוק הדיסקים, שחברות הסלולרי יחליפו את חברות התקליטים וש"אומנים" יהפכו להיות יצורים מהונדסים על ידי משרדי יחצ"נות של חברות מסחריות ופסטיבלי "מוזיקה" לפסטיבלי מותגים.
אולי אנחנו נכנסים לעידן חדש לא רק לתיאולוגיה שהופכת להיות מופרטת ופופולרית כל כך שהיא נרקחת במחלקות שיווק הוליסטיות אלא גם בעידן חדש לפרסומות? עידן חדש של פרסומות פסיכדליות, צבעוניות, שמחות, הוליסטיות, אופטימיות. מה שבטוח זה שכל עוד זה תורם למכירות, חברות מסוגה של קוקה קולה לא ירתעו מלהשתמש בארגז הכלים של העידן החדש.
האם זה טוב למוארים או רע למוארים? אני נהנה לצפות בפרסומת של קוקה קולה, באותו הזמן מגעיל אותי לראות את המסרים הבאמת נהדרים האלה מרודדים לרמה כזאת, ובאותו הזמן אני חושב על עצמי שאני אליטיסט על כך שאני בכלל נגעל. אולי תופסת כאן הטענה שמדע הופך למדע אמיתי רק כשהוא הופך למדע פופולרי? הרי ההצלחה של הניו-אייג' זוכה לאישור נוסף כאשר הוא נכנס למיינסטרים התרבותי של אחד המותגים המובילים. הפרסומת של קוקה קולה היא שיא נוסף בהפיכתו של הידע הרוחני לידע נפוץ ומקובל, רק כמה חבל שאותה איכות אסקפיסטית ואטומה של הניו-אייג' המתעלמת מהקונטקסט התרבותי, החברתי, הפוליטי והאקולוגי מקבלת הקצנה נוספת בדמותו ההיפר-קפיטליסטית המעודכנת.
TV Turn Off Week
אני אתחיל בזה שאני ממש אוהב טלויזיה. כמה מהדברים המרגשים ביותר שקרו בעשור האחרון קרו בתחום הטלויזיה ו-HBO הפיקו בשנים האחרונות יותר יצירות מופת מכל אולפן הוליוודי. אבל לא על הטלויזיה הזו אני רוצה לכתוב הפעם, אלא על ה-טלויזיה. אותה הטלויזיה זחוחה ומדכאת שנשקפת אלינו מערוצי השידור המרכזיים. אותה מדורת שבט קונפורמיסטית-קפיטליסטית.
טכנולוגיה להנדוס תודעה
מה שאני רוצה לומר לגבי הטלויזיה הזו הוא: תזהרו ממנה. תזהרו ממנה כי רובנו ממעיטים ובערכה וביכולת שלה לשבש את התודעה שלנו ולהכניס לתוכה וירוסים.
רוב האנשים לא באמת מודעים למה שהם עושים כשהם מבצעים את התנועה הכל כך מורגלת הזו, לוחצים על הכפתור האדום בשלט ומיישרים עיניים אל המסך. הפעולה הזו, השגרתית כל כך היא בעלת השלכות מרחיקות לכת בשביל התודעה.
כל הטכנולוגיות מייצרות תודעה, אבל טכנולוגיות אינפורמציה הן הטכנולוגיה המשוכללת ביותר שהרכיבה האנושות עד היום ליצירת תודעה. כפי שכותב מבקר המדיה אריק דיוויס בספרו Techgnosis, טכנולוגיות אינפורמציה הן טכנולוגיות של העצמי. אלו טכנולוגיות של עיצוב תפיסת העולם, אישיות ותכונות אופי. סוג מסוים של טכנולוגיות אינפורמציה הנחשב רב עוצמה במיוחד בהשפעתו על התודעה הוא זה הקרוי המדיה.
המדיה היא טכנולוגיה תודעתית רבת עוצמה המסוגלת לבצע מניפולציות מרחיקות לכת על התודעה ומאפשרת להנדס אותה באופן אפקטיבי ויעיל כפי שידעו מאז ומעולם דיקטטורים, עורכי מהדורות חדשות ופרסומאים. מבין שלל ערוצי המדיה הכלי החזק ביותר להשפעה על התודעה הוא כנראה טלויזיה.
הצפיה בטלויזיה היא מעין טראנס שבו הצופה מפסיק לשים לב לעולם הסובב אותו. הטלויזיה ממלאת את חוש הראיה של הצופה בעולם חלופי ואת חוש השמיעה בשורות שנכתבו מראש על ידי מומחים לדבר ואשר ומורצות כעת דרך תודעתו של הצופה כפי שמורצות שורות תוכנה במחשב. למעשה, הדבר שהטלויזיה עסוקה בו היא לשדר לנו לתוך המוח איך לראות את המציאות. היא מעבירה חבילות מידע מוכנות משולחנות התכנון של סוכנויות הפרסום, הדוברות והייח"צון ומשדרת אותם היישר לתודעתו של הצופה.
כאשר אתם צופים בטלויזיה אתם למעשה מאפשרים לזרים בעלי אינטרסים ממש לא תמימים גישה חופשית לאיזורים הפנימיים ביותר של התודעה שלכם ומאפשרים להם לסדר אותה כאוות נפשם ולתכנת אותה כרצונם.
המסר הטלויזיוני
לקודים שמשודרים בטלויזיה ישנן מספר פונקציות עיקריות:
א. לגרום לאדם להשאר מרותק למסך.
ב. ליצור אצל האדם הזדהות עם המותגים של יצרני התכנים (קשת, רשת ערוץ 10 וכו')
ג. להסיט את תשומת ליבו של האדם מזהותו העצמית ולגרום לו לחפש אותה בתכנים המשודרים לו בטלויזיה תוך חיקוי של הדמויות המופיעות על המסך: שחקנים וסלבריטאים למיניהם .
ד. חשוב מכל, לבנות לאדם אישיות וזהות כצרכן המגדיר עצמו דרך המותגים שהוא צורך.
כשמוסיפים לבחון בתשומת לב את מה שמשודר בטלויזיה מבינים שהיא משקפת עולם שפל המעודד את החלקים הנמוכים ביותר שבנפש האנושית. רוב התכנים שמוקרנים אליכם ממסך הטלויזיה הינם דימויים של סטטוס, מין, אלימות וכסף המלבים יצרים ונסמכים על העצלנות וצרות האופקים המורגלת של הצופה.
קחו תוכנית כמו כוכב נולד ותראו ממה היא בנויה? מלעג לכל מי שמנסה ליצור משהו מקורי ויוצא דופן, מאנספור פרסומות סמויות, משביעות רצון עצמית של השופטים ומהרבה כלום על כלום שמיועד לרפד את בזבוז הזמן של הצופה. קחו תוכנית כמו המראה שמלמדת אתכם להרגיש חסרי בטחון לגבי איך שאתם נראים ולהביט על אחרים במבט מחפצן של מנתחים פלסטיים.
עכשיו קחו את הפרסומות. אותם תשדירי תודעה מרוכזים המיועדים לשלהב אצל הצופה את התאווה משולחת הרסן: למותגים, לדוגמניות שעל המסך, לסטטוס, לכוח. כל עולם הפרסומות הטלויזיוני בנוי על יצירת חוסר שקט וחוסר שלמות פנימי אצל הצופה על מנת לגרום לו לחפש מזור במוצר מסוים.
עולם הפרסומות בנוי על טיפוח שלוש המידות הרעות על פי היהדות: קנאה, תאווה, וגאווה. קנאה במי שיש לו, תאווה להיות זה שיש לו ולאחר מכן גאווה כלפי אלו שאין להם. את גירוי התכונות הללו של הקנאה, התאווה והגאווה ניתן לראות בכמעט כל פרסומת.
כל אחד יודע שפרסומות זה שקר אבל משום מה אנחנו שאננים. לא מפריע לנו לקלוט את השקרים הללו שוב ושוב לתוך המוח. אנחנו חושבים שהם לא משפיעים עלינו. אבל כשמסתכלים על איך שהחברה שלנו נראית, רואים שלמעשה הפרסומות הם הכוח המשמעותי ביותר השולט בחברה שלנו כפי שהעיר כבר מבקר המדיה מרשל מקלוהן בספר 'להבין את המדיה'. יותר מהפוליטיקאים, יותר מהצבא, יותר מהאמנים, האינטלקטואלים או אפילו בעלי הכסף (שבשירותם פועלות הפרסומות), הפרסומות הן אמצעי הינדוס התודעה החשוב ביותר בחברות של תקופת ההיפר-קפיטליזם.
התחילו לחיות!
אלוהים, היקום או מי שלא יהיה – נתן לנו חיים על מנת שנחיה אותם באופן עשיר ומלא. על מנת שנתחבר לחוויה העצמית, האנושית, הקוסמית: על מנת שנחיה בעולם. הטלויזיה לעומת זאת נסמכת על העצלות האנושית. במקום לחשוב, הטלויזיה מלמדת להסתפק במחשבות של אחרים. במקום לחוות, לקבל חיים של חוויות חלופיות מהמסך.
אנחנו שוקעים וקמלים מול מסך הטלויזיה הזה. אם נתרחק מ
ם נוכל לראות דברים אחרים יפים ומופלאים אבל רבים מעבירים את השנים הטובות ביותר שלהם מולו, מבלי להבין שהם מבזבזים את המתנה החד פעמית של החיים – כדי לשמש ככלים לשכפול של מסרים אינטרסנטים.
הטלויזיה לא תוותר. היא הופכת מושחתת משנה לשנה. עכשיו יש לה יריבים חדשים. האינטרנט מתחיל סוף סוף לגנוב לה את הצופים והיא הופכת תוקפנית יותר ויותר. היא תנסה לפתות אתכם בצורות חדשות ואגרסיביות יותר: עם דוגמניות מנותחות יותר, אפקטים נוצצים יותר, מניפולטיביות גסה יותר ומציצנות ישירה יותר.
הגיע הזמן שתכניסו את זה לכם טוב טוב לראש. הטלויזיה היא לא חברה שלכם. הטלויזיה לא רוצה בטובתכם. היא לא רוצה לבדר אתכם: היא רוצה להשתלט על מי שאתם ולתכנת אתכם לצרכיה. תכבו את המסך. יש עולם שלם בחוץ של חיים אמיתיים ולא מסונתזים. תכבה את זה כבר. תכבה.
















