ביקורת הזויה על האלבום החדש של בריטני ספירס ועל התופעה בכלל
בשנים האחרונות אני עוקב בעניין הולך וגובר אחרי התופעה הקוסמית ששמה בריטני ספירס. מאשפוז, לגילוח ראש, להכאת פפראצי – בריטני הולכת וממצבת את עצמה כתופעת התרבות הפופולרית החשובה ביותר של האלף הנוכחי, הסמל המושלם של עשור הסימולקרה.
נוסטרדמוס חזה שסוף העולם יגיע ב-1999. הדעה הרווחת היא שזה לא קרה, אבל במקרה או שלא במקרה, 1999 היא גם השנה שבה פרצה בריטני ספירס, לילית המודרנית לתודעה הציבורית עם האלבום שלה ."… baby one more time"

בריטני זועקת לעזרה
בתחילת דרכה בריטני לא הייתה יותר מעוד אייקון סקס-פופ שקל לשנוא אותו – דוגמה לאופן שבו בעולם החדש של שנות ה-2000, הפלסטיק מאכל את הטבעי. אבל כמו מדונה לפניה (רק בצורה מעודכנת ואגרסיבית יותר) בריטני ידעה מאז להמציא את עצמה מחדש בתדירות הולכת וגוברת. הפעם הראשונה שהיא לכדה את תשומת ליבי הייתה ב-2003 כשיצא הסינגל Toxic. בשיר הזה, שאני אישית מחשיב אותו כשיר הטוב ביותר של האלף הנוכחי עד כה היא זכתה לנצחיות.
Toxic, סימן את תחילת עידן הסימולקרה של בריטני. היא שחקה שם סוכנת חשאית שמחליפה זהויות ומשחקת בגברים, אבל כבר שם אפשר היה להרגיש משהו אפל בהרבה שמתרחש מאחורי הקלעים. התופעה ששמה בריטני ספירס החלה לצאת מכלל שליטה. היא הזכירה צעצוע שהטעינו אותו ביותר מדי חשמל והוא מתחיל להוציא ניצוצות ולקצר. הריון רדף הריון, נישואים וגירושים, ואשפוזים – ובמקביל תדמית סקסית חדשה שהלכה והתלכלכה במהירות מעוררת אימה ממש.
כל התהליכים הללו רק גרמו לבריטני להראות אנושית יותר. המהלכים הנואשים שלה נראו כמו התרסה כנה מול העולם שהעמיד אותה במקום בלתי אפשרי – ואפשרו לצופים להרגיש כאילו הם מביטים לתוך נשמתה.
בריטני הייתה הצעצוע של האנושות. כמו תופעות כוכב נולד אחרות (ובריטני הייתה כוכב נולד במהותה) הדבר המרתק כאןהיה לראות ניסוי בבני אדם – לראות מה יקרה לילדה הקטנה והקדושה הזו שחדרה לתוך היכלות הכסף והסטרא אחרא ולראות האם תצליח להחלץ משם, באיזה נזקים נפשיים וקארמטיים ומה יעלה בגורלה. לכן הרגע המזעזע ביותר בקריירה של בריטני היה כנראה גילוח הראש שלווה באשפוז בינואר 2007. המשמעות של האקט הזה הייתה יותר מהרס עצמי – בריטני רצתה לשבור לאנושות את הצעצוע שלה.
היה באקט הזה משהו תמים ונואש כל כך, זעקה אדירה לעזרה של מישהי שאיבדה את דרכה בשידור חי ובכל מקום שהיא מביטה היא רואה רק עוד ועוד מסכי טלויזיה מסנוורים שמקרינים לה חזרה את התדמיות המסונתזות של עצמה. התופעה המזעזעת והמרתקת הזו גרמה לך הצופה לרצות לקפוץ לתוך הטלוויזיה לדחוף את כל צלמי הפארפרצי הצידה ולהציל את הילדה המסכנה הזו מעצמה. זה היה כאילו שמתוך ציפוי הפלסטיק זועק לו זרע החיים והניצוץ האלוהי דורש להשתחרר.
אם תשוו את גילוח הראש של בריטני ספירס לתספורת של נינט תדעו מה ההבדל בין תרבות הפלסטיק האמריקאית שעוצמות הסטרא אחרא שלה מעבירות לך צמרמורות בגב לבין תרבות הפלסטיק הישראלית שמקסימום גורמת לך לרצות להקיא. לכן בריטני היא אלמותית ונינט מעניינת בערך כמו קרם לחות חדש של קרוליין.
בריטני בהיכל המראות הסימולקרי
Blackout, האלבום החדש של בריטני הוא לא רק אלבום דאנס מצוין שנשמע כאילו הופק מוזיקלית על ידי בליעל בכבודו ובעצמו, הוא גם חוויה אנושית ומיסטית אפלה ויוצאת דופן. הנושאים העיקריים באלבום הזה הן ההסחפות של בריטני לתוך מחוזות הנפש של השטן בעודה נאבקת על נשמתה ונאבדת בתוך ים סימולקרה שאינה מאפשר לה עוד לראות דבר מהוויתה בבירור.
בריטני מזכירה לי יותר מכל את לינדה פוקס, הזמרת הסימולקרית והטרנס-יקומית מתוך "הפלישה הקדושה" של פיליפ ק. דיק. דיק התעקש שאם אלוהים מגלה את עצמו בפנינו היום הוא עושה זאת בצורה של פרסומת והשירים והקליפים של בריטני שהם כמו שידורים ישירים מתוך מצודת הסטרא אחרא הם כמה מהטקסטים המיסטיים המטלטלים יותר שפיתחה האנושות באלף הנוכחי.
בסינגל הראשון מתוך האלבום, Gimme More היא מתייחסת לתאבון חסר הגבול של האנושות לצרוך עוד ועוד ממנה. האנושות שמכורה למוצר הסינתטי ששמו בריטני ספירס בולסת את בריטני לדעת. יש משהו מצמרר באיך שבריטני מתארת את היחסים שלה עם המאזין "I see you/ And I just wanna dance with you/ Everytime they turn the lights down/ just wanna go that extra mile for you/ you got my display of affection/ feels like no one else in the room". יש משהו מצמרר בדיבור הזה שהוא כאילו פרטי למאזין ולמעשה מכוון לאנושות שלמה שכמהה לתשומת לב מ"בריטני", תדמית סימולקרית של ישות שכלל אינה קיימת. אבל בריטני מבטיחה לתת לכל אחד את האהבה שהוא זקוק לה, אפילו אם היא תמות בדרך. בריטני היא ישוע המודרני המבטיחה להקריב עצמה על מזבח הסימולקרה למען האנושות המבקשת לצרוך אותה למוות.
השורות "center of attention, even when you're up against the wall/ you got me in a crazy position/ if you're on a mission/ you got my permission" מדברות על הנסיכה הנמצאת במרכז תשומת הלב אבל לכודה בו זמנית במצב בלתי אפשרי, עמדה מטורפת. כשהיא פונה במילים "אם אתה במשימה, יש לך את הרשות שלי" היא מתכוונת כמובן למשיח שאליו היא פונה בעזרת שיר בקריאה לחלץ אותה ולגאול את האנושות.
התייחסויות לאובדן המהות הפנימית ולהפיכתה של בריטני להיכל מראות חסר מקור של תדמיות מסונתזות ממלאות את האלבום הזה. בחלקים מתוך הקליפ של Gimme More בריטני נראית מסתודדת עם כפילות שלה, קשה לדעת מי זו בריטני ומי זו לא, ההרגשה הכללית היא של אובדן אוריינטאציה פנימית ושכחה עצמית באופן שמזכיר קצת את Deeper and Deeper, אחד הקליפים האפלים והמופלאים יותר של מדונה.
השיר "Piece of me" מתייחס להפיכתה של בריטני למוצר צריכה בצורה ישירה עוד יותר אפילו. במהלך השיר היא שרה על האו�
�ן שבו ישותה נשברה לרסיסים סימולקרים, חלקי תדמית מפוזרים. בקליפ עצמו היא מפרישה עוד ועוד תדמיות של עצמה מקמטת אותן ומשליכה אותן מאחוריה כאילו היא משליכה גלגולים ממעגל הקארמה. הרושם הכללי הוא שבריטני עזבה את מחוז בני האנוש והיא במהלך של התעלות רוחנית המתרחש בתוך מדיומים דיגיטליים ושבמהלכו היא הופכת למהות קוסמית מזוקקת שבהתהוות בלתי נגמרת – מה שדלז וגואטרי מכנים אותו Becoming Imperceptible.
כולנו בריטני
מה שיפה במיוחד בבריטני הוא שעד עכשיו היא משחקת באופן מעורר הערצה על הגבול המופלא הזה שבו לא ברור האם היא מטומטמת, גאונה, עושה הצגות יח"צ או זועקת לעזרה. מצבה הפנימי של בריטני הוא בו זמנית שמור יותר מהכפתור הגרעיני האדום וגם גלוי וחשוף לעולם כולו. אפשר להקרין על בריטני כל דבר כמעט – ולכן היא מצליחה להיות הפנטזיה של הפלנטה כולה.
ביוטיוב ניתן למצוא את הקליפ הזה שבו רואים את ספירס יושבת לבדה בחדר קטן עם אדם לא ידוע שמצלם ומתוודה "אני מרגישה כאילו אני מחמיצה משהו בחיים", בתוך הרגע האינטימי כל כך הזה (שמשודר כמובן ביוטיוב) היא מדברת על כך שהיא מאמינה שיש קיום אחר ואפילו מזכירה את האפשרות לנוע דרך הזמן והחלל. היא נשמעת אבודה כל כך, קרובה כל כך ורחוקה כל כך, ושוב חוזרת האשליה הזו– כאילו בריטני צריכה שיצילו אותה, כאילו היא נאבקת להשתחרר מול העולם כולו בשידור חי.
אבל את מי צריך להציל? גם בקליפ ביוטיוב קשה להיות בטוחים אם זאת בכלל באמת בריטני או רק מישהי שדומה לה – עוד אחת מההופעות הסימולקריות שלה.
בסוף השבוע האחרון בריטני נלקחה שוב מביתה על אלונקה והיא מאושפזת כרגע בבית חולים לאחר סדרת תקריות מסתוריות למדי, כרגיל. הלב נכמר על הבחורה הצעירה הזו שכאילו נושאת את כל סבל הקפיטליזם על כתפיה. היא אולי הדוגמה הברורה ביותר לכך שהסלבריטאיות היא אחד מהניסויים האכזריים ביותר שאי פעם נעשו בבני אדם, ניסוי שהאנושות כולה מעורבת בו.
בריטני ספירס היא מבחן רוחני לעצמה ולאנושות כולה. זה הולך להגמר בהתאבדות, בחזרה בתשובה או בגאולה. בינתיים בריטני תמשיך להיות הדימוי הטוב ביותר שאני מצליח לחשוב עליו למאבק הרוחני שהאנושות נמצאת בו בימים אלו.
מפורסם תחת רשיון cc-by-sa
תגובות
גם אני אוהב את בריטני
עוד ילדה שהפרסום והתהילה עלו לה לראש. המון ילדי פרסומות וקולנוע נדפקו ככה.
בריטני היא זמרת פופ מהזן הנחות ביותר שיש, וכאלו גם האלבומים שהיא מנפקת (סליחה- שמנפקים לה).
לנתח אותה ואת "יצירתה" כך זה במקרה הטוב מגוחך.
עידו, אתה מבריק. ונשארת מבריק. חותמת על כל מילה.
אפשר לקחת את החומרים האלה ותהפוך אותם לספור קצר. זה "מאורע" שראוי לטיפול אמנותי ולא עיתונאי צהובוני פלקטי.
בכל מקרה, נגעת בדברים חשובים ונכונים.
מאבק איתנים בין הקפיטליזם השטני לבין רוחניות ניו אייג' נבובה לבין מוסר יהודו-נוצרי מלא שנאה לאחר וצדקנות עצמית. שלושה ראשים של בדיוק אותה המפלצת.
לאחר מספר ימים של קריאה בבלוג שלך, הגעתי למסקנה שהעמדות שאתה מציג הן חלק מהבעיה ולא חלק מאיזה גאולה או פתרון.
עסקים כרגיל בעולם המערב.
פוסט מצוין. לא יודע למה אבל הצחיק אותי במיוחד המשפט הבא:
>> נוסטרדמוס חזה שסוף העולם יגיע ב-1999. הדעה הרווחת היא שזה לא קרה…
ושתי הפסקאות האחרונות הן חזקות. ובין לבין יש עוד כמה משפטים שווים.
יפה.
טוב נו, אני משתדל רק לצחוק כשאני קורא הערות כמו שלך. אני מבין למה אתה שולל את כל זה. כנראה שצריך ללכת מאוד רחוק כדי להרגיש את כל מה שאני מרגיש כשאני שומע ורואה את בריטני. אם לא ציינתי את זה, זו חוויה אישית שלי. אני פשוט מרגיש את זה מאוד מאוד חזק… מה שמפתיע למען האמת הוא שיש עוד אנשים שמרגישים את זה, אז אולי יש כמה דברים בגו.
הדבר שאותו אתה מפספס לדעתי הוא שהדברים המאוד מאוד חזקים שאתה רואה ומרגיש מבריטני הם בדיוק הדברים שהמכונה המשומנת היטב שיצרה אותה רוצה שתרגיש. לא הצלחת להרגיש את האדם האמיתי מתחת לטשטושי הסימולקרה אלא את המוצר עצמו. הילדה המסוכסכת עם עצמה הוא לא האמת הרוחנית שמאחורי בובת הפלסטיק אלא בובת פלסטיק נוספת. מייד אין דה יו אס אוף איי.
הרבה אנשים מדברים על בריטני ספירס
הנושא הזה באמת מתחיל להיות מעניין
בהצלחה לבריטני, מי יתן ויאיר האור על הלילה הרוחני שלה
הכל פתוח עוד לא מאוחר
בריטני בהחלט מייצגת את המאבק הרוחני של האנושות אלא שאנשים לא אוהבים להודות בכך
הם לא מודים שהם עצמם, לא רק שהם אוהבים אותה אלא שהם הם עצמם בריטני ספירס
ולסיום
בהצלחה לכולנו בשנה החדשה
מרתק. וההשוואה ללינדה פוקס היא חתיכת הברקה.
נהיתי מאוד כמובן מסגנון ודרך כתיבתך. מדהים עד כמה פרשנות קבלית מדרשית יהודית ונוצרית תופסת לכל כך הרבה חלקי תרבות ושוב אינך יודע לא רק מה אמיתי ומה מזוייף אלא גם מה גבוהה ומה נמוך והנמוך הופך לגבוה במיוחד כמו אצל בריטני . אולי ההבנה שכל מה שאנושי אינו זר לי ממוסס את הגבולות והאליטה -פילוסופי הרשת והעת-לא נותר להם אלא לדלות את הניצוצות מהיום יום והיום יום הוא סיטרא אחרא והסיטרא אחרא הוא אנחנו
מבלבל מחד ומנחם מאידך הלאה ההתנשאות האינטלקטואלית כולנו בריטני ז"א לילית
טוב נו, לית אתר פנוי מליה – אין מקום בעולם שאין בו אלוהים, ועל אלוהים תמיד אפשר לדבר, אין שם גבוה ונמוך.
אבל לא התכוונתי לומר חס וחלילה שכולנו סטרא אחרא, או כולנו לילית.
כשאמרתי כולנו בריטני התכוונתי שאני רואה את המאבק הרוחני המתחולל אצלה, או עליה (זה לא משנה איך אומרים את זה) ובכל אופן המאבק הרוחני שהקריירה שלה משקפת. וזה כולנו. בכולנו יש לילית וסטרא אחרא, אבל כמובן שאנחנו נאבקים שלא להיות הם.
המאבק הרוחני שלה לא משתקף מהקריירה שלה. הוא חלק מהקריירה שלה. זה מצחיק כשאנשים חכמים נופלים בפח ההייפ כל כך בקלות. מישהו חשב שזה טוב למכירות לעשות לדמות הילדה הטובה של בריטני טוויסט לדמות פיקטיבית חדשה עם צדדים אפלים, מאבק רוחני, מרד וסקסיות מלוכלכת יותר. עושה רושם שיועצי התדמית של בריטני עושים עבודה מצויינת, אבל רוחניות אין פה. זו בסה"כ דרך להגדלת חשבונות הבנק של מספר אנשים.
סימולקרה כבר אמרנו?
אני כותב לכם ביחד, כי הטענות שלכם די דומות אני חושב. אם הבנתי נכון אתם חושבים שאני נסחף אחר מכונת שיווק משומנת היטב שמוכרת את המאבק הרוחני של בריטני – וזה בעצם רק עוד מוצר.
טוב אז א', אני חושב שמוצר מעין זה הוא די מוזר, ומוזר מאוד בשביל מכונה שיווקית משומנת ליצור, לכן קשה לי להאמין שהוא מוצר – לפחות לא כמאבק רוחני. ברור שהרבה מהדברים שהיא עושה הם מוצר.
אני מאמין שאפשר לראות מאחורי הפלסטיק, תמיד. אני חושב שהתדמית המסוכסכת של בריטני מסוכסכת מדי בשביל להיות רק תעלול פרסומת – ואני חושב שבכל מקרה היא מעידה על משהו.
וזה העניין, גם אם כל המאבק הרוחני הזה שבין קפיטליזם, חפצון, פרסום וסימולקרה הוא רק מוצר – הוא אחד המוצרים המדהימים, המרתקים והמצמררים ביותר שאני צרכתי השנה.
עידו
קשה להתוכח על טעם, אבל אני חושב שבריטני היא אחד המוצרים השטוחים, הצפויים, המשעממים והמסונטזים ביותר בתרבות הפופולרית. מנעד הרגשות שהיא מיצרת ומשווקת (או יותר מדויק להגיד שהמכונה המשומנת היטב שמשתמשת בדמותה מיצרת) איננו חורג ממנעד צפוי ומקובל של בת טיפש עשרה ממוצעת. זה לא שיר הלל לרגש האנושי והמצב האנושי. זו קריקטורה חד מימדית ועלובה שלו. בדיוק כמו שקפיטליזם יודע לעשות.
אין פלא שחובבי ניו-אייג' נופלים בפחים שיווקיים בגרוש כאלה, בעודם חושבים בטעות שעולמם הפנימי הוא אנטיתזה לעולם הקפיטליסטי (הסיטרא אחרא, לא פחות!). הרי עצם הפתרון הקל לעולם הסבוך שהם מצאו לעצמם (עורו אנשים! ראו את האור! את זומבים ואני חי ונושם! האמינו!), איננו יותר מאשר מוצר מדף.
כמו שההוא למעלה אמר. שלושה ראשים של בדיוק אותה המפלצת.
שלום יוסי,
התחלת יפה. קשה להתווכח על טעם. חבל שאתה פוסל מיד לאחר מכן מבלי לנמק את הטעם של אדם אחר ופרשנות לגיטימית ליצירה/תופעה.
בנוגע לשאר דברים שאתה שם בפי. ראשית כל אני לא לא משווה בין הקפיטליזם לסטרא אחרא. למרות שיש ביניהם קשר, הבהרתי מספר פעמים שזה לא קשר של שיוויון.
מעולם לא אמרתי, חס וחלילה, שהאחרים זומבים ואני חי ונושם – גם אני זומבי רוב הזמן, כמו שכתבתי במאמר הסיכום של קורס של המאסטרים ובמספר הזדמנויות בעבר.
חשוב גם לבצע הבדלה בין מה שמתחולל בקורס לבין מה שאני כותב כעידו ומי שאני כאדם פרטי, למרות שאני מבין שלא תמיד קל לבצע אותה, בוודאי לא כמתבונן מהצד.
הפתרון כפי שכתבת הוא לא קל ופשוט, ורק בגלל שמבטאים אותו לפעמים בשלוש דקות לא הופך אותו לקל יותר.
הפתרון הוא קל מאוד, ובו זמנית קשה מאוד. אין לי התנגדות למוצרים באשר הם, אלא למוצרים מדכאים ומנוונים. הלוואי שהיו לנו יותר מוצרים גאוליים, במיוחד כש"מוכרים" אותם חינם.
כל טוב ושבת שלום
עידו
היי עידו. קודם כל אני רוצה להתנצל על זה שאני נשמע משמיץ ווכחני. הביקורת שלי נובעת מנקודת המבט האישית שלי שלפיה מושגים כמו "גאולה" או "ראיית האור" או "התעוררות" הם מוצרים מדכאים ומנוונים (וזה לא משנה אם הם נמכרים באמצעות דמי מנוי או בחינם). אני מבין (מן הסתם) שאינך שותף לנקודת המבט הזאת.
אין ספק שפרשנותך לגיטימית. אני פשוט מוצה אותה מאכזבת.
שלום יוסי,
אני שמח שוויתרת על על הטון המשמיץ.
באמת חבל לי שמושגים נפלאים כמו שלושת המושגים שמנית הם בעיניך לא ל פחות ממדכאים מאכזבים ומנוונים – בעיני הם באמת שלושה מהיפים ביותר המוכרים לי והנותנים משמעות לחיי, ואני כותב את הדברים האלה בכל הכנות.
אני מתאר לעצמי שעל הבדלי השקפה כאלה קשה לגשר בתגובה אחת בבלוג. כדי להבין את הפרספקטיבה שלי אני יכול להציע רק את מה שיש בבלוג הזה והמקומות שאליהן הוא מקשר – או שהם מדברים אליך ונמצאים בעלי משמעות או שלא.
ובלי כל קשר, אשמח לדעת מה בעיניך הם מוצרים לא מדכאים ולא מנוונים אלא להפך,
בתקווה שתמצאם,
עידו
no matter what you say – i don't think that britney is a symbol of anything, praticularly the fight of our times between good and evil. there's no greater mystery in Britney to me than in Ninet, to tell you the Truth. you can't really compare our modern-day superstars with classic and truly intriging mystories like marilyn monroe for example.
"Living is easy With Eyes Closed, Misunderstanding All You See"
(and i'm sure Nostredamus would agree)
http://www.southparkstudios.com/episodes/164365/
הנה כמה קליפים שלה http://www.celebstar.co.il/%D7%91%D7%99%D7%A8%D7%98%D7%A0%D7%99-%D7%A1%D7%A4%D7%99%D7%A8%D7%A1/
טרקבאקים
י”»ה»¶10124
used excavators6591
display
used cranes9840
י“ח®”ו«ח‰‡25269
cheap cardura