טכנומיסטיקה

הכתבה על הספר "משוקולד למורפין: כל מה שעליך לדעת על סמים משני תודעה" של דר' אנדרו וייל התפרסמה לראשונה באתר אנרג'י ניו-אייג'

לפני כחודש, בתגובה למאמר שהתפרסם כאן על המאסטר האינטרגלאקטי אלכסנדר שולגין קיבלתי כאן תגובה מהגולש Rasputin שהתלונן על הדיסאינפורמציה הרווחת בנושא סמים. "העניין הוא שיש 2 צדדים שאומרים 2 דברים שונים כמעט לגמרי, ושניהם מחזיקים בגרסא הזו עד המוות. זה לא משהו שאפשר לשפוט לגביו לפני נסיון", כתב.

הבעיה ש-Rasputin העלה בתגובה שלו היא בעיה שמטרידה אנשים רבים מדי בחברה שלנו. בתחילת המאה ה-21 נהוגה ברוב חלקי העולם מדיניות ממשלתית של דיסיאינפורמציה שמטרתה להפיץ מידע בלתי מדויק ולעיתים שקרי ממש על סמים בלתי חוקיים ועל ידי כך להרתיע אנשים משימוש בהם. העמדות הקיצוניות והמסולפות שמפיצות הרשויות המלחמה בסמים דוחפות את משתמשי ותומכי הסמים הבלתי חוקיים לקיצוניות השניה: שימוש בסמים מתוך בורות ולעיתים עידוד חד צדדי של סמים ללא לקיחה בחשבון של הסכנות השונות שלהם.

וכך נמצא לו משתמש הסמים הממוצע (רובה המכריע של החברה שלנו משתמש בסמים, חוקיים או לא חוקיים, בין אם הם מודעים לכך או לא) בבלבול רב ובחוסר אונים בנסיון שלו להשיג מידע מקיף, אמין ומדויק לגבי ההשפעות, היתרונות והסכנות של סמים שונים.

סמים הם צורך אוניברסלי
על הצורך הדחוף הזה בדיוק בא לענות הספר "From chocolate to morphine: everything you need to know about mind-altering drugs".

הספר שפורסם לראשונה ב-1983 ויצא במהדורה מעודכנת ב-2004 נחשב למקור נדיר למידע אמין מקיף ובלתי מוטה בנוגע לסמים. וייל שנחשב כמייסד תחום הרפואה האינטגרטיבית (הרפואה שמאחדת בין הידע של הרפואה הקונבנציונלית לחכמת הרפואה האלטרנטיבית) הוא דוקטור לרפואה בהכשרתו ומחזיק גם בידע רב בתורות רוחניות ורפואיות אלטרנטיביות מה שנותן לו זווית מעניינת על נושא הסמים החוקיים והבלתי חוקיים.

בראשית דבריו מצביע וייל על עובדה מצביע על עובדה אחת ובלתי ניתנת לערעור. סמים הם כאן והם לא עומדים להעלם לשום מקום. סמים הם דבר אוניברסלי. כל חברה בכל שלב בהיסטוריה האנושית השתמשה בסמים פסיכואקטיבים אלו או אחרים, בין אם מדובר בסמים פסיכדלים, בקפה, באלכוהול, בטבק, בעלי קוקה, בתה או בכל סוג אחר של סם.

שינוי תודעה הוא צורך אנושי בסיסי ואוניברסלי שמתחיל כבר אצל ילדים (שמשיגים זאת בשיטות כמו בסיבובים מהירים סביב עצמם או והיפר-ונטילציה). ההיסטוריה מראה שכל נסיון להלחם בשימוש בסמים נידון לכשלון. יותר אנשים משתמשים היום בסמים מאי פעם בהיסטוריה. את השימוש בסמים אי אפשר לעצור, אבל הדבר שכן אפשר להלחם בו, הוא השימוש בהם לרעה.

אין סמים טובים וסמים רעים
וזה מוביל אותנו אל העקרון הראשון והחשוב ביותר שמתווה וייל ביחס לסמים והוא שאין סמים טובים וסמים רעים. יש שימוש בסמים (drug use) ושימוש לרעה בסמים (drug abuse). בכל סם אפשר להשתמש בצורה חיובית ובכל סם אפשר לעשות abuse ולהשתמש בו בצורה שלילית וקטלנית.

הגישה הזו עומדת אמנם בניגוד מוחלט לרשויות המלחמה בסמים שמנסות לומר לנו שיש הפרדה גמורה בין סמים "טובים" או "נסבלים" (ובחלק מהמקרים סמים שהחברה כלל אינה מתייחסת אליהם כסמים)  כמו קפאין, ניקוטין, אלכוהול, שוקולד, פרוזק, ואליום, רטלין ואפילו אנטי-היסטמינים [נוגדי אלרגיה] לבין סמים "רעים" (drugs of abuse) כמו מריחואנה, פטריות קסם, LSD, אופיום, קוקאין וכו'.

אלא שהשאלה מהו סם רע ומהו סם טוב, היא כפי שמראה וייל בעיקר שאלה תלויית תרבות. בזמן שברוב התרבויות המערביות מסביב לעולם אלכוהול הוא הסם המקובל וסמים פסיכדלים נחשבים סמים מסוכנים, הרי בחברה האינדיאנית השימוש בפיוטה הפסיכדלי הוא מקובל ומעודד בקונטקסט דתי ואילו אלכוהול נחשב לסם שטני ומשחית. קבוצות מוסלמיות מסוימות לעומת זאת עודדו את השימוש בקפה לצרכים מיסטיים ואסרו בחומרה את צריכת האלכוהול ואילו יוגים בהודו משתמשים במריחואנה לטקסים אבל מתנגדים בתוקף לשימוש בחומרים אופיאדים ובאלכוהול.

התפיסה של מהו סם טוב ומהו סם רע משתנה אפילו בתרבות נתונה כשחולף הזמן. כשהטבק הגיע לראשונה לעולם הישן ונעשה בו שימוש כסם משנה תודעה התנגדו לכך הרשויות עד כדי כך שבמדינות מסוימות הוטל עונש מוות על עישון סיגריות. גם הקפה זכה לאופוזיציה חזקה בתחילת דרכו. הוא זכה להתקבל רק לאחר שקבוצות גדולות מהאוכלוסיה הפכו מכורות אליו ללא תקנה… אלכוהול היה סם אסור ברבות ממדינות העולם בתחילת המאה העשרים בעוד מריחואנה הייתה עדיין באותה תקופה חוקית ברבות ממדינות אלו ונאסרה מאוחר יותר מסיבות שונות ומשונות.

בקיצור, אם אתם סומכים על הרשויות בשאלה איזה סמים מסוכנים בשבילכם ואיזה לא, מצבכם רע. לרשויות אין מושג, זה לא מעניין אותם ואם זה מעניין אותם זה מעניין אותם בעיקר בהקשר של איך לעשות ממכם כסף ולהפוך אתכם לאזרחים צייתנים שעובדים הרבה ולא שואלים שאלות. החוקיות או אי חוקיות של כל סם בחברה שלנו היא עניין כמעט אקראי שאין לו לרוב דבר או חצי דבר עם הסכנות או ההשפעות החיוביות שעשויות להיות לאותו סם. בארה"ב לדוגמה ישנם חולים רבים שרק מריחואנה מקלה עליהם את תסמיני המחלה שלהם שממנה הם סובלים והממשלה הפדרלית אינה מאפשרת למדינות השונות לאפשר להם לצרוך את התרופה היחידה שתסייע להם.

הצעד הראשון במילים אחרות הוא להבין שאתם לא יכולים לסמוך על הממשלה בנושא מה שטוב או רע לכם. להזכירכם הממשלה שאוסרת עליכם סמים מסוימים היא אותה ממשלה שנהגה לתמוך ב
תעשיית הטבק והאלכוהול – שניים מהסמים המסוכנים והממכרים ביותר הידועים למין האנושי, וכאלו שהורגים כמויות אדירות של משתמשים, עשרות מונים יותר מכל הסמים הבלתי חוקיים האחרים יחדיו.

ובינתיים… המסטולים באקדמיה
היה לי השנה תענוג קצת מפוקפק לבקר בקורס בנושא סמים ממכרים שהתקיים באחת מהאוניברסיטאות בארץ ולחזות באופן אישי באינדוקטרינציה ממשלתית בחסות של קורס אקדמי בנושא הסמים. כך לדוגמה למרות שהקורס עסק בסמים ממכרים הוא התייחס בהרחבה לסמים פסיכדלים שעל פי כל העדויות הקיימות והמקובלות אינם ממכרים בשום צורה. לעומת זאת הוא התעלם כמעט לחלוטין מהסמים החוקיים שלהם מכורים הרוב המכריע של המכורים במערב: טבק, קפה ואלכוהול.

בין השאר למדנו חצאי עובדות לא בדיוק מבושלות שהייתי מכנה אותן יותר סטריאוטיפים על משתמשי סמים (גראס הורס את המוח, LSD יעשה אותך משוגע); רכשנו הרבה התנשאות ודעות קדומות על משתמשי סמים (מעשני גראס ירביצו לאמא שלהם מכות רצח, מי שלוקח אמפטמינים [ספידים] יאנוס את הסבתא שלו ויאבד את הזכרון, משתמשי סמים חיים בג'יפה ובזבל ומי שמכור הוא "פצצה מתקתקת" "עדיף כבר שימות") וגם צחקנו צחוק גדול לקול הבדיחות שסיפר המרצה על חשבונן של החולדות שמזריקים להן מנות יתר של קוקאין והירואין.

בקיצור, השיעור הזכיר לי בעיקר את הועידה המשטרתית לסמים מוכת הפאניקה והדיסאינפורמציה שבה משתתף האנטר תופמסון בספר פחד ותיעוב בלאס וגאס. המזעזע ביותר הוא שניתן היה לראות כיצד מעוצבים המוחות של הדור הבא של המדענים ומקבלים ללא עוררין את התפיסות המעוותות של מורה שנראה שהידע שלו על סמים הוא מחוסר נסיון כמעט לחלוטין ובוודאי מסולף בעליל. אותם אנשים שמתחנכים פה לגבי סמים ללא שום חוש ביקורתי הם אלו שיפיצו הלאה את הידע השקרי בשם הממסד ויתקבלו כ"אוטוריטות" בנושא.

מערכות יחסים טובות עם סמים
הספר של וייל מספק זווית אחרת ורעננה לנושא. מתוך ניסיון להציג גישה בלתי מוטה לנושא סוקר וייל מאות חומרים שונים ממגוון תחומים: סטימולנטים ודפרסנטים, פסיכדלים ופסיכיאטרים, רפואיים ובילויים ומציג את ממצאי המחקר המדעי בנושא לצד עדויות אישיות של משתמשים. וייל לא חרד להציג את היתרונות שבשימוש בקפה ואת החסרונות של LSD אבל גם לא לעשות את ההפך. הוא מעודד חינוך לסמים שמציג באופן גלוי את האינפורמציה: למה אפשר לצפות, למה לא לצפות וממה צריך להזהר. הוא מרגיע לדוגמה לגבי רבות מההאשמות הממסד לגבי הגראס, אבל כן מתריע שגראס הוא חומר שאפשר בקלות לגלוש איתו לדפוסים של התמכרות, ושיש לאתר את הדפוסים הללו לפני שהם מתפתחים. העצה הפשוטה הזו שלו הייתה יכולה לעזור לכל כך הרבה אנשים בחברה שלנו, והרבה יותר מכל מסעות הפרסום ההיסטרים של האגודה למלחמה בסמים גם יחד.

על הדרך נותן וייל חוקים בסיסיים כיצד לשמור על מערכת יחסים נבונה עם משפחות הסמים השונות ועל מנת להמנע ממערכות יחסים רעות. קריאה של החוקים הללו נראית לי חובה בשביל כל אדם שמשתמש בכל אחת מקבוצות הסמים הנפוצות בחברה שלנו.

למרות שהכללים והדגשים משתנים בין סם לסם, אפשר להצביע על כמה עקרונות בסיסיים למערכות יחסים טובות עם סמים שתקפים בנוגע לכל סם שבו אתם משתמשים, בין אם זה קפה, גראס, אלכוהול או הירואין:
האדם שמשתמש בחומר יודע ומבין שמדובר בסם משנה תודעה ומבין את השפעתו על הגוף. החוויה של השימוש בסם היא שימושית וחיובית לאורך זמן, ולא כפי שקורה למשתמשים רבים (בין אם בקפה, סיגריות, הירואין או גראס) שמפתחים תלות וחסינות אל הסם וסופגים כמויות אדירות ממנו ללא לקבל את ההשפעה החיובית שממנה נהנו בתחילת הדרך. היכולת להתנתק ממנו ללא בעיה. מערכות יחסים רעות עם סמים מאופיינות בתלות. אנשים במערכת יחסים יכולים להתנתק מסם בכל שלב ללא כל בעיה. חופש מהשפעות שליליות על הבריאות או ההתנהגות. משתמש במערכת יחסים טובה עם סם לא יגיע למצב שבו השימוש משפיע באופן שלילי על התפקוד הנפשי, חברתי או כלכלי שלו.

על הדרך מציג וייל גם כמה עקרונות חשובים לשימוש בסמים. כך לדוגמה, ככל שהסם נכנס לגוף שלכם באופן מהיר וישיר יותר כך הוא חזק יותר אך גם ממכר וקטלני יותר, בין השאר בגלל ההתמכרות להשפעה מהירה ומיידית. עישון, הסנפה והזרקה הן לצורך העניין הדרכים הממכרות ביותר לקחת סם. לעומת זאת צריכה אורלית של סם, כפי שהשתמשו תרבויות עתיקות בסמים לאורך רוב ההיסטוריה, היא הבטוחה ביותר משום שהסם עובר באופן איטי ומבוקר יותר דרך מערכת העיכול. כך לדוגמה דפוסי השימוש של מי שלועסים טבק או עלי קוקה שונים לחלוטין מאלו של מי מעשנים טבק או מסניפים קוקאין, הם נוטים הרבה פחות להתמכרות ומשתמשים בכמויות קטנות בהרבה של החומרים הללו.

ועוד, סמים הם מה שאתם עושים מהם. מי שבא לסם מתוך ציפיה לקבל ממנו חוויה רוחנית צפוי יותר להשיג ממנו חוויה רוחנית. לעומת זאת מי שנגש לסם על מנת לברוח מהמציאות צפוי יותר לפתח איתו מערכת יחסים שלילית.

שיעורי סמים
אחד החלקים המרשימים בספר הוא סיומו הכולל 50 עמודים של ראיונות עם משתמשים של עשרות סוגי סמים שונים. וייל מציג כאן עדויות חיוביות ושליליות על סמים שונים משוקולד ומריחואנה, דרך סירופ לשיעול וואליום, ועד אלכוהול, הירואין והתמכרות לריצה. העדויות השונות שוברות את הסטריאוטיפים על הסמים השונים ומדגימות בצורה בהירה את המסר הכללי של הספר: כל סם יכול לעורר באדם תוצאות חיוביות וכל סם יכול לגרום נזקים.

וייל מקפיד להדגיש לכל אורך הדרך שהוא אינו מעודד ואינו מגנה את השימוש בסמים. מטרתו היא להכיר בכך שסמים הם חלק מהחוויה האנושית ולספק מידע מדויק ואמין על מנת לאפשר לאנשים לגבש ידע מושכל בנושא ולתמוך בדופסי טובים יותר למערכות יחסים עם סמים.

תוספת יפה וחשובה לספר היא הפרק הלפני אחרון שבו מציג וייל את היתרונות של טכניקות לא נרקוטיות אלטרנטיביות בשביל היי כמו ריקוד, שירה, תפילה, מדיטציה, יצירה ועוד. הטכניקות הללו אמנם משיגות תוצאות איטיות יותר לעומת סמים אבל לעומת זאת הן לא נשחקות, נוטות להשיג תוצאות משתפרות עם הזמן והן לרוב בריאות יותר (למרות שאפילו התמכרות לריצה יכולה לגרום נזקים גופניים כבדים לא פחות מהתמכרות לסמים). בנוסף הן לא עצמאיות ומאפשרות לאדם להגיע להיי ללא תלות בגורמים חיצוניים.

הספר של וייל מעלה את התקווה שיום אחד תחדל התנסות בתודעה להיות טאבו עבור החברה שלנו. שאולי יום אחד יהיה אפשרי בחברה שלנו דיון מושכל ורציני בנושא של סמים משני תודעה על כל משפחותיהם. שאולי בעתיד בתי הספר לא יסתפקו עוד רק בשיעורי כימיה והיסטוריה אלא ישלבו גם שיעורי תודעה שילמדו מידע מהימן ושימושי על סמים שונים ויתנו כלים לפיתוח המודעות על מנת שאנשים שמחפשים עניין ומשמעות פנימיים בחיים יוכלו למצוא אלטרנטיבות אחרות לסמים.

הספר מומלץ בחום לכל מי שמשתמש בסמים בחברה שלנו. ממעשנים כבדים, לסטלני גראס, מחובבי הקפה ועד לטריפרים כבדים, ממשתכרים סדרתיים ועד למסניפני המועדונים.

"מערכות יחסים רעות עם סמים מתחילות עם בורות או אובדן של מודעות לגבי הטבע של חומר מסוים וההשפעות שלו, ושימוש עודף בו עד לנקודה של איבוד ההשפעה המבוקשת הראשונית. שימוש עודף מוביל בתורו לקושי לעזוב את הסם ובסופו של דבר לפגיעה בבריאות ובפרודוקטיביות. אנשים צריכים ללמוד להכיר ולנתח את מערכות היחסים שלהם ושל אחרים עם סמים. זיהוי שימוש לרעה בסמים אינו עניין של לחפש בחדר של ילד עבור ניירות גלגול או מעקב אחר אישונים מורחבים או סגנון לבוש או התנהגות. הוא כולל את היכולת לזהות התמכרות אצלך ואצל אחרים, לזהות כיצד חוויות עם סמים משתנות לאורך זמן, לאבחן שינויים בבריאות ואת הקשר ביניהם לבין שימוש בסמים, ולראות האם השימוש בסם מפריע עם העבודה, הלימודים, והאם הוא מעודד קשרים עם אנשים בלתי רצויים. זו אנליזה קשה בהרבה מאשר חיפוש בחדר אחר ניירות גלגול" (אנדרו וייל).