האינטרנט האמיתי – ראיון עם טד נלסון

בקפטן אינטרנט שבגלריה של 'הארץ' התפרסם היום ראיון שלי עם טד נלסון, אחד מהחוזים של מהפכת המחשב האישי וממציא ההיפרטקסט שחושב שהאינטרנט שבו אנחנו משתמשים זה גרסה פשטנית ומוגבלת להחריד של הדבר האמיתי. על נלסון, טיפוס די מיוחד שמתעקש לחשוב מחוץ לקופסה כבר כתבתי קצת כאן בבלוג. אני מפרסם כאן את הגרסה המלאה יותר של המאמר על נלסון.

במהלך הראיון מתנצל טד נלסון. הוא במצב רגשי ומתוח הוא אומר, הוא פשוט לפני דדליין כרגע. הדדליין הזה שעושה אותו קצר רוח מרחף סביבנו לאורך השיחה, כמו השאלה האם הדדליין הזה אי פעם יגיע. האם אי פעם יסיים טד נלסון את הפרוייקט שהקדיש לו את חייו?

 

 

טד נלסון. האינטרנט הוא מתחזה.

כבר 47 שנה עובד טד נלסון על החזון שלו, מערכת הפעלה בשם Xanadu שהינה לטענתו מתוחכמת ורבת אפשרויות לאין שיעור מאלו שהאנושות משתמשת בהן היום: חלונות, מק ולינוקס. על פי נלסון חלונות ומק הם השקר הגדול ביותר של עולם המחשבים, זוג תאומים זהים וחסרי דמיון שמציגים את עצמם בעורמה כשתי אלטרנטיבות שונות.

נלסון הספיק אמנם לאורך השנים לעלות על העצבים של אקדמאים, אנשים מתעשיה ואפילו לעצבן את אלו שניסו לעזור לו להגשים את החזון שלו, אבל אסור לזלזל בו. הילד הרע של עולם המחשבים נושא איתו רשימת השגים שמציבה אותו בפנתיאון של העולם הדיגיטלי.

נלסון שנחשב לאחד מחוזי מהפכת המחשב האישי, כתב לאורך שנות השבעים והשמונים סדרה של ספרים שבהם קרא למהפכה שתשחרר את המחשבים מידיהם של הטכנאים ותעביר את השליטה לידיהם של ההמונים. אבל הוא ידוע יותר מכל כמי שהמציא כבר בשנות השישים את המושג הייפרטקסט, הטקסט המכיל לינקים שממנו מורכבת כיום רשת האינטרנט.

מק זה חיקוי של נייר
הייתם אולי חושבים שנלסון יהיה גאה בתרומה האדירה שלו להמצאת האינטרנט, אבל לא. נלסון קרא לרשת בעבר "גרסה פשטנית באופן גאוני" של הרעיון שלו. "ההייפרטקסט שיש ברשת הוא גרסה פשטנית מאוד של ההייפרטקסט שלי" הוא אומר בראיון "הרעיון בהייפרטקסט הוא לייצג מחשבות, ומחשבות הן מורכבות מאוד".

לטענתו של נלסון הסיבה שממשקי המחשב בני זמננו לא ממשים את הפוטנציאל שהוא רואה בהם, היא שהם ממשיכים את פרדיגמת הנייר. המהנדסים ב-Xerox PARC שבנו את הממשק הגרפי המודרני הראשון בשנות השבעים חיקו את הנייר משום שזו הייתה המטאפורה היחידה שהמנהלים בחברה יכלו להבין. המקינטוש שנבנה על בסיס ממשק ההוא היה על פי נלסון עסקה עם השטן שבמהלכה חונכה האנושות להאמין שהממשק הגראפי של Xerox PARC הוא הממשק הגרפי היחיד. אלא שלדברי נלסון " אם אנחנו כבר לא מוגבלים לנייר אנחנו יכולים לייצג מחשבות בחתיכות שקשורות זו לזו בהרבה דרכים שונות. העולם של המסך יכול להיות כל דבר, לא רק חיקוי של נייר. יש אלפי דברים אחרים שממשק גרפי יכול להיות."

מערכת ההפעלה של נלסון עתיקה הרבה יותר מחלונות ומק, ולמרות זאת היא מסוגלת לטענתו לקחת את המחשבה האנושית לשלב חדש, מעבר לנייר. "אני מאמין שאנחנו באמת יכולים שיהיה לנו משרד ללא נייר". אומר נלסון "כולם אומרים שזה בלתי אפשרי. ובכן, זה בלתי אפשרי אם אתה מנסה לחקות את הנייר. אם אתה מנסה לחקות את הנייר אז אתה נתקע עם כל צורות הייצוג של הנייר ואז אתה יכול כבר פשוט להשאר עם הנייר. אבל אם אתה מייצג את כל הקישורים, אז מתחיל להיות לך משרד ללא נייר".

האינטרנט הוא אסון
להייפרטקסט של נלסון יש תכונות רבות שנאבדו בדרך לאינטרנט כפי שאנחנו מכירים אותו היום. הוא מאפשר שמירה של גרסאות קודמות של הרשת (Backtracking) וחשוב מכל הוא בנוי לא כ"רשת של לינקים חד כיווניים ושבורים" אלא על עקרון שנלסון מכנה אותו (Transclusion). במקום שמידע יועתק שוב ושוב לאנספור מקומות ברשת בסדרה של כפילויות, הוא נמצא במקום אחד שאליו מתבצעת הגישה בכל מקרה הצורך. יתרונות נוספים של ההייפרטקסט של Xanadu הם שהוא מאפשר לקשר לחלקים ספציפים בתוך מסמך וגם לקשר ממילה אחת לכמה מסמכים שונים. מלבד זאת הלינקים ב-Xanadu הם לינקים דו כיווניים, עוד מושג שלעכברי אינטרנט קשה בדרך כלל לתפוס.

כשמבקשים מנלסון להסביר מה זה לינק דו כיווני הוא נאנח ורוטן בליאות של מי שנשאל את השאלה הזו שוב ושוב כבר מספר עשורים. "תראה, שים שתי חתיכות נייר על קיר. עכשיו תחבר ביניהן. זה לינק דו כיווני. אבל אתה לא יכול לעשות את זה בדפדפן. לכולם יש עכשיו את מסגרת הדפדפן הזאת בראש. הדפדפן מגביל את מה שאפשרי. ולכן מסגרת הדפדפן היא האויבת שלי, אי אפשר לעשות את מה שאני רוצה בתוך הדפדפן."

בהתחשב בכל ההבדלים אפשר להבין למה נלסון רואה באינטרנט מתחזה ערמומית שרק מעמידה פנים של הייפרטקסט אמיתי. למעשה הוא כבר הבהיר מספר פעמים בעבר שהאינטרנט היא סוג של אסון. "הרשת הייתה טובה מאוד למין האנושי, אבל היא הייתה צעד בכיוון הלא נכון בשביל חשיבה והבנה".

האם זה בלתי הפיך?
"כנראה אבל אני בטוח שכשהתוכנה שלי תצא היא תתן מנוף חזק לשינוי."

ה-Vaporware הגדול בהיסטוריה
ההייפרטקסט הופיע אצל נלסון דווקא כצורך לוחץ של האהבה שלו לספרות. "כילד קראתי שייקספיר וכשהתחלתי לכתוב ברצינות בגיל 16 חשתי לכוד על ידי הנייר בגלל שהרעיונות רצו ללכת לכל הכיוונים, אבל צריך להחליט האם אני ממשיך עם הסיפור לכאן או לשם? הרגשתי מתוסכל אבל לא חשבתי שהאשמה בי. חשבתי שזו בעיה עקרונית של טיפול ברעיונות. רעיונות הולכים בכל הכיוונים. אז השאלה הייתה איך אפשר לייצג רעיון שהולך בכל הכיוונים? אז לקחתי קורס במדעי המחשב ופתאום זה היה ברור לי באחת שזו הדרך לעשות את זה."

נלסון התחיל לעבוד על המערכת שלו כבר ב-1960 והרטוריקה הכובשת שלו הצליחה לכבוש מאז שוב ושוב דורות של מהנדסים שנשבו בחזונו. אלא שהנסיונות החוזרים ונשנים להרים את קסנדו עלו שוב ושוב על שרטון בנסיבות שונות ומשונות. "הבעיה היא שהיה קשה למנף את הפרוייקט הזה כי אני לא איש מחשבים. היו לי 5 או 6 התחלות שונות. " הוא אומר.

חוסר היכולת של נלסון להגשים לאורך 47 שנה את מערכת ההפעלה שלו שאותה כינה Wired ה- Vaporware (תוכנת נפל) הגדול בהיסטוריה, עורר כבר לעג והשערות שונות. את השם למערכת ההפעלה שלו בחר נלסון במעין אינט
ואיציה נבואית מתוך שיר בלתי גמור של המשורר קולרידג', שבהקדמה לו מקונן המשורר על חוסר היכולת לסיים את הכתיבה. עם השנים הלכה ורווחה הדעה שכמו השיר של קולרידג' גם העבודה על Xanadu של נלסון נועדה שלא להסתיים לעולם.

מעבר לממשק
47 שנה מאוחר יותר לאחר שהתחילה בעבודתו, יצאה ב-2007 סוף סוף לראשונה התוכנה XanaduSpace 1.0 שאותה אפשר להוריד בחינם מהאתר xanarama.net. התוכנה אמנם פועלת רק למחצה – ניתן לצפות בטקסטים אבל לא לערוך אותם, אבל היא מאפשרת לראשונה להתרשם על אמת מהחזון של נלסון. כעת נלסון אומר שהוא קצר רוח לקראת יציאתה של הגרסה הבאה של Xanadu שתאפשר לערוך מסמכים בחלל ההייפרטקסט.

ההתרשמות שלי מקסנדו לא החלטית. כשניסיתי אותה לראשונה חשתי מאוכזב למדי. אולי היה החלום של קסנדו, חלום שלעולם לא יכול להתגשם, מתוק יותר מהגרסה הסופית שמופיעה עכשיו? אבל אחרי שמוש נוסף עלו בי מחשבות נוספות. האם בחומר הגלם הבלתי מלוטש הזה שבו זכיתי להשתמש, ושדורש עדיין שיפורים רבים, לא גלומה מעין אלטרנטיבה רדיקלית לממשק כפי שאנחנו מכירים אותו?

"אני לא מדבר על 'ממשקים'." כתב פעם נלסון "ברגע שאתה מסכים עם מישהו על איזשהו ממשק קנית את כל הקונספט הסטרוקטוראלי. אני מדבר על משהו עמוק יותר – רמות קונספטואליות עמוקות יותר שאינן ממופות לתוך נייר ולא מחולקות לרמות".

 

גלקסיה של טקסטים. קסנדו.

והמערכת של נלסון היא באמת אנטי ממשק. אם עד היום היו הממשקים שלנו מבוססים על מטאפורות כמו תיקיות, ואייקונים, המערכת של נלסון מורכבת ממציאות ישירה ותלת ממדית של טקסטים ערומים התלויים בחלל האוויר. אולי המערכת של נלסון באמת מציעה דרך חדשה לחלוטין לחשוב על מידע, דרך שיכולה לאפשר צורות חדשות לחלוטין של מחשבה. כשחושבים על רשת שלמה מדפים הקשורים זה לזה בטריליונים של לינקים דו כיווניים ויוצרים גלקסיה אדירה של מולטימדיה יש שם פוטנציאל ליקום דיגיטלי עשיר ומוחשי בהרבה מכל מה שיש לנו היום.

אבל גם אם המערכת של נלסון היא אכן בשורה חדשה שתוכל לשנות את איך שהחיה האנושית חושבת, האם המין האנושי מוכן לרעיונות פורצי דרך כל כך? האם אנחנו מוכנים היום לוותר על כל מה שלמדנו על הממשק של מעבדי התמלילים והאינטרנט ולצאת לתוך יקום חדש ולא מוכר? האם קסנדו לא איחרה את המועד?

גם טד נלסון כבר לא כל כך בטוח מה יקרה כקסנדו תצא לרשת, והאם היא תשנה את העולם. "אני לא מתעסק בתחזיות" הוא אומר. אבל גם יש לו חלום. "כש-Xanadu תצא, החלום שלי הוא למכור אותה לאחוז העליון של האנשים הכי אינטילגנטים בעולם. זה עדיין מליונים על מיליונים של אנשים".

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ריקי כהן  On 9 בספטמבר 2008 at 16:39

    קראתי בהשתאות, זה כל כך מעניין, ברור שלא את הכל הבנתי, האיש חושב בצורה על חושית כמעט, אבל חלק מהרעיונות שלו מעסיקים גם אותי בקשר לטיפול ברעיונות והגבלת הנייר.
    כל הכבוד, ראיון חד פעמי.

  • איתי  On 9 בספטמבר 2008 at 21:58

    שמע, זה פשוט מצית את הדמיון בצורה בלתי רגילה. אפילו רק הפעולה הפשוטה של הזום לתוך הטקסט והחוצה ל"גלקסיה" של המסמכים (שמזכירה סרטים הוליוודים מהניינטיז שדמיינו בצורה מצועצעת את האינטרנט כשהיה בחיתוליו) כבר עצמה מסעירה. האפשרויות של זה הן באמת פורצות דרך, במיוחד עבור דור שגדל לתוך האינטרנט ולמעשה "חושב" בלינקים. החסרונות של חשיבה שכזאת, שמאופיינת בחוסר סדר, ועל כל עובדה או דעה מבליעה בסוגריים עוד כמה נלוות, או מראי מקום, הופכים ליתרונות בשיטה כזאת. אני מסכים שמדובר באבטיפוס מאוד פרימיטיבי, שפיתוחים מתקדמים שלו יצטרכו להשליט איזשהו סוג של סדר במבנה האנרכי הזה (או לפחות לתת אופציה לעבור לצד השני של ההיפרלינק בלחיצת כפתור במקום לעקוב ידנית אחרי השביל). המבנה המסורתי של חיקוי הנייר, ושל תיקיות וחלונות וכל מה שנלסון שונא, בסופו של דבר נועד לתת סדר בכמות האינפורמציה הבלתי נתפסת שהמחשב והאינטרנט מאפשרים לנו, והפוטנציאל כאן ליותר חסר סדר מבהירות הוא גדול, ויצטרכו לתת לזה פתרון כלשהו.
    אבל כשאני חושב על מאמרים סגורים שיהיו בנויים בצורה כזאת כמו בהדגמה הנ"ל, עוד לפני שיקושרו לכל אינסוף המידע שבאינטרנט, זה נשמע הרבה יותר מעניין ממה שיש לנו כרגע, והרבה יותר מעורר השראה.

  • עידו  On 10 בספטמבר 2008 at 1:23

    תודה. בעניין הזה אני יכול להגיד שגם אני לא הבנתי את הכל, וקשה להבין את הכל באמת כי זה דורש חשיבה שונה מאוד ממה שאנחנו רגילים ממנה. רק לחשוב על זה ולנסות לחשוב דרך זה, גם אם אנחנו לא מבינים הכל, זה כבר צעד בכיוון הנכון. שלך. עידו.

  • עידו  On 10 בספטמבר 2008 at 1:27

    תודה על התגובה המעניינת. קשה עדיין לחשוב איך זה יעבוד ממש, אבל אני בהחלט חושב שיש בכיוון הזה הרבה אפשרויות שצריך וכדאי לחקור אותן (גם אם לא בדיוק כמו שנלסון מציע) מתוך נכונות לעזוב את הפרדיגמה של הנייר.
    הרבה מהדברים של קסנדו מזכירים לי כל מיני תוכנות מאש-אפ או את הממשק של הסרטים הדומים ביוטיוב. אולי עוד נתקרב לזה באיזושהי דרך מסחרית עקלקלה.
    עידו

  • אסף  On 10 בספטמבר 2008 at 19:14

    אולי אני מחמיץ משהו, אבל נדמה לי שמאגרי המידע האקדמיים הגדולים כבר עושים את זה.

    כל מאמר מקושר לכמה עשרות מאמרים אותם הוא מזכיר (לפעמים קוראים לזה בטעות ביבליוגרפיה). המאגר היום נותן לך גישה ישירה (בקליק) למאמר המצוטט. אבל באותה מידה אתה יכול לראות לגבי כל מאמר איפה הוא מצוטט. זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שאתה יכול לקבל "רפרנס" קדימה בזמן, ולא רק אחורה מהעבר.

    זה כמובן מוגבל למאמרים אקדמיים, ועדיין לא כולם זמינים באופן אלקטרוני, אבל העיקרון של קישור דו-כווני כבר קיים.

  • אסף  On 10 בספטמבר 2008 at 19:33

    הורדתי את זה וניסיתי לשחק קצת. זה הדבר הכי מתסכל שניתקלתי בו לאחרונה. רק לנווט בין המסמכים היה מאוד קשה. טוב, נניח שאפשר לפתור את זה, אבל מה יקרה כשיהיו 1000 מסמכים ולא 10? איך אז אוכל למצוא את דרכי? לי זה נראה לא יותר מגירסה אלקטרונית לתלמוד. נכון שמסמכי וורד לא יודעים לעשות את זה, אבל נדמה לי שהשיפור הנחוץ הוא לא יותר מאשר תוכנה קטנה, ולא החלפה של כל רשת האינטרנט…

    הפילוסופיה מאתגרת, אבל העובדה הפשוטה היא שטקסט הוא באופן עקרוני עניין פחות או יותר לינארי, וככה אנחנו גם חושבים. לכן תמיד נהיה תקועים עם משפטים ופסקאות ומאמרים וספרים. נכון שאפשר יהיה (כבר אפשר) להתוות מסלולים אלטרנטיביים, אבל אנחנו כניראה תקועים עם הלינאריות כל עוד אנחנו חושבים במילים. אני מהמר שהפרויקט הזה יעלם בתהליך האבולוציוני-טכנולוגי.

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: