-
על עידו הרטוגזון
-
רסס לבלוג זה
-
פרויקטים נוספים שלי
למי אני לא סולח
פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.
טכנומיסטיקה
טכנולוגיה, מיסטיקה, מדיה, פסיכדליה וביקורת תרבות
טכנומיסטיקה 
תגובות
עם זאת ,עידו. אני חושב שאתה מתעלם (ובאופן קונסיסטנטי,זאת יש לומר לזכותך)מהנזקים האדירים שסמים כמו ל.ס.ד ופסיכדלים אחרים עשויים להביא על המתשמש הלא אחראי. ולמרבה הצער, בחברה המערבית רוב המשתמשים תמיד צרכו וכנראה תמיד ימשיכו לצרוך סמים באופן לא אחראי. כמי שבילה לא מעט משנות ה-90 במסיבות אסיד עליזות ברחבי הארץ, אני יכול להעיד ממקור ראשון על נזקים קשים שנגרמו לאנשים סביבי, ובמידה פחותה גם לי עצמי.כך שלהפיל את הסיבות לאיסור על איזה ניסוי של הסי.איי.איי משנות ה-60, ביזארי ומחריד ככל שיהיה, זה בעיניי שטחי ולא מספיק רציני. יש, לדעתי, סיבה מרכזית יותר לאיסו,ר שאותה ציינתי בתחילת דבריי והיא-פוטנציאל לנזק הרסני כתוצאה משימוש לא אחראי. אתה תטען, כפי הנראה, שיש הבדל בין מי שמתשמש בפסידלים למיניהם למטרות בילוי לבין מי שעושה איתם עבודה רוחנית. אני אשאל אותך, בתגובה, כמה מן המשתמשים אכן עושים זאת למטרת מחקר וצריכה וכמה למטרות בילוי ובריחה. ההנחה שלי היא שלפחות 90 אחוזים נמנים על הקבוצה השנייה. חבל שכך, אך זהו המצב. ומזה, איך לומר, אתה מעט מתעלם.
אני מבין שזה עשוי להראות כפי שאתה אומר שאני מתעלם מהאפשרות לנזקים מהשימוש בסמים פסיכדלים כאשר הוא נעשה באופן בלתי אחראי. אני רוצה עם זאת להפנות אותך למאמרים שכתבתי על אנדרו וייל ושימוש נבון בסמים, גם למאמר שכתבתי על אלברט הופמן וגם למאמרים אחרים שבהם אני מתייחס באופן ישיר לסוגיה הזו, כך שלא ניתן לומר שאני מתעלם ממנה והתייחסתי אליה כאן בעבר בבלוג כמה וכמה פעמים במאמרים ובתגובות שם הוריתי מספר פעמים על כך שאיני ממליץ בשום אופן על שימוש בלתי סלקטיבי, חס וחלילה. אני חוזר על זה כאן שוב אם הדבר היה לא ברור.
עם כל זה, אני ממש לא חושב שזו הסיבה שצמחים פסיכדלים אסורים (אם תשים לב, במאמר שכתבתי ל-NRG התייחסתי לצמחים פסיכדלים ולא לסמים פסיכדלים, ויש לזה סיבה כי אני לא רוצה להתרחק מהגרעין של האמונה שלנו, והיא קשורה בצמחים הללו שבהם נעשה שימוש כבר אלפי שנה. שאר הכימיקלים הם סיפור אחר ומורכב הרבה יותר שבו אפשר יהיה לטפל בזהירות אחרי שהבסיס, שהוא החזרה של הצמחים הפסיכדלים, יוחזר).
למה אני לא חושב ככה? שים לב. בגוש דן לבדו מתים כל שנה 1,000 אנשים מזיהום האוויר הנובע מתחבורה. רק בגוש דן, וזה עוד בלי שספרנו את האלפים שנהרגים בתאונות הדרכים. וזאת מבלי להזכיר שוב את המליונים שמתים כמו שעון מאלכוהול וניקוטין או את המקרים הרבים של התאבדויות שנובעות משימוש בסמים פסיכיאטרים. החברה שלנו מוכנה, בלי לחשוב על זה בכלל, לספוג אבידות גדולות בהרבה ממה שפסיכדלים היו אי פעם יכולים לעולל כאשר זה תואם את המטרות הצרכניות שלה. לא יש כאן משהו עמוק יותר. זה לא שאולמרט דואג לנו וגם לא בוש.
הניתוח שלי על אסירת ה-LSD בגלל ה-CIA ובהקשרים של התנועה כנגד מלחמת ויאטנם אינו מקיף כמובן את ההבטים של הסיפור המורכב הזה, אבל הוא מבוסס על הספר של לי ושליין. כשמתבוננים ברגע ההיסטורי שבו ה-LSD נאסר, וזה מה שקרה שם (הם מספרים שם את הסיפור כמובן באריכות רבה הרבה יותר ממה שיכולתי במאמר הקצר שלי). ההיסטוריה מורכבת מהרבה מקרים די מקריים. זה היה המקרה שקרה שם. מה שבטוח שדיון רציני בסוגיית הסיכונים או בטיחות של ה-LSD או של הצמחים הפסיכדלים מעולם, ואני חוזר – מעולם – לא נעשה.
לגבי ההערכות שלך לגבי משתמשים שמתמשים למטרות בריחה וכאלו שעושים את זה למטרות עבודה רוחנית. מהנסיון שלי דווקא שימוש בקנביס נוטה הרבה יותר פעמים להיות שימוש של בריחה מאשר פסיכדלים. קשה לי לחשוב על צמחים פסיכדלים בהקשרים של בריחה. בריחה קשורה בדרך כלל לסם שנצרך באופן קבוע ולא לסם שרוב האנשים צורכים לא ירצו לצרוך אותו יותר מפעם במספר חודשים. אבל בנוגע לכל ההערכות, זה כנראה תלוי באמת עם מי אתה מדבר. קשה לי להפריד לחלוטין בין בילוי לעבודה רוחנית ואני חושב שעם גראס או כימיקלים כמו אקסטזי או LSD אפשר יותר להגיע למקומות של בילוי גרידא. מסיבות שונות אני חושב ששימוש בצמחים פסיכדלים לא יכול ברוב המקרים להיות חסר עבודה רוחנית לחלוטין. זו בכל מקרה דעתי.
בברכה,
עידו
"המקרים הרבים של התאבדויות שנובעות משימוש בסמים פסיכיאטרים" – תוכל להביא איזשהו לינק לאישוש דבריך? איך, למשל, אפשר להוכיח ש התאבדות כלשהי התרחשה כתוצאה מהשפעתם של סמים פסיכיאטריים, ולא כתוצאה מהדיכאון שהוביל לנטילת אותם סמים הפסיכיאטריים?
כמובן, אתה לא חייב לתת לינק (לא תמיד קל למצוא לינק לכל דבר, אני מודעת לזה) – אבל אני אשמח אם לפחות תרחיב ותנמק / תפרט על מי ועל מה אתה מסתמך בטענה הזאת.
מפנה אותך לעמוד 172 בספרו של אנדרו וייל from chocolate to morphine
"ssri's can produce diferent side effects from the trycyclics: anxiety, impotence in men, and suicidal thinking"
וכתוב על זה גם בערך על SSRI (הסמים הפסיכאטרים "הקלים" הנפוצים היום ממשפחת הפרוזאק הזולופט וכו'):
http://en.wikipedia.org/wiki/Ssri
בטוח שקראתי על זה בעוד מקומות אבל לא יכול לתת כרגע מראי מקום יותר מפורטים. בכל מקרה לא המצאתי את זה.
אני תוהה
זה כמובן שאלה של הגדרה.
ראיתי שייחסו אותו בו זמנית לכל הכיוונים השונים של מפת הסמים: סטימולנטי, דפרסנטי, הלוצינוגני (כלומר גם פסיכדלי) ואפילו אנטי-פסיכוטי.
ויש הרבה שרואים בו פסיכדלי מאוד קליל ורך. שזו הגדרה לא רעה מבחינה מסוימת. איך שרוב האנשים משתמשים בקנביס הוא לא מאוד פסיכדלי ואפילו גולש הרבה פעמים לתלות שזה בעיני דבר בלתי פסיכדלי בעליל, אבל נראה לי שאנשים שמעשנים בפעמים הראשונות יכולים לקבל ממנו חוויות פסיכדליות למדי.
כמובן כשקוראים את תיאורי החוויות של אוכלי החשיש במאה התשע עשרה כמו בודלייר, תיאופיל גוטיה, בלזאק ואחרים מגלים שכשאוכלים חשיש הוא מתנהג כסם שונה לחלוטין יכול להיות חוויה פסיכדלית מאוד. אבל גם חוויה די בעייתית בכל מיני מובנים, במיוחד אם מתמידים בה.
בקיצור, זה תלוי איך משתמשים בו…
עידו
אני חושב שאוכלי החשיש קיבלו כאלה חוויות לאו דווקא בגלל שהם אכלו את החשיש אלא בגלל איכות החשיש שהייתה להם שלעומתו החשיש שיש כיום בישראל הוא לא רק גרוע אלא שהוא בכלל לא חשיש.
על פי מה ששמעתי כשצורכים חמור איכותי מקבל חוויות פסיכדליות שחבל על הזמן מזמן, גם בפעמים הראשונות וגם שעושים הפסקות
התלות היא גם עניין תרבותי שקשור בתפיסת הקוליות של עישון מריחואנה, גם עניין של הטבק שמערבבים בו וגם עניין של חומרי ממכרים רעלניים אחרים שעלולים להיות מעורבים בחשיש וגם בגלל שכל חומר הוא שונה ומה לעשות שזה כיף וזה ממכר
חוץ מזה, יש מעשנים שלא התמכרו בכלל וחוו עם החומר חוויות הגותיות שהקסימו אותם והעשירו את חוויתם את החיים. אני הייתי ממקם את אוכלי החשיש בינהם.
אגב, המוני אנשים אוכלים גם היום חשיש בדרכים רבות ומגוונות והתוצאות לא דומות כלל למה שדיווחו במאה ה19 כך שלדעתי זה לא אופן השימוש אלא כמות החומר והמינון.
בקיצור, אם אני מבין את עצמי נכון, אז לדעתי זה אכן צמח פסיכדלי.
הסיפור על הסי אי איי והאל אס די תופס אולי לגבי ארה"ב והסם הספציפי הזה, אבל איך תסביר את זה שכל הסמים מלבד אלכוהול וניקוטין אסורים בכל מדינות המערב?
האמת נראית לי הרבה יותר פשוטה – כל חומר שיש לו השפעה משכרת משמעותית, ושעשוי לפגוע בפרודקטיביות ובבריאותו של האדם הוצא מהחוק. שני יוצאי הדופן הם הניקוטין והאלכוהול שהשימוש בהם היה נרחב מדי מכדי שיהיה אפשר למנוע את השימוש בהם. אני בספק אם מישהו טרח בכלל לשקול את ההשפעה של כל חומר וחומר לפני שהוא אסר אותו. אני מבטיח לך שאם תצוץ לפתע פטריה שההשפעות שלה זהות לחלוטין לאלו של האלכוהול (שמההשפעות השליליות שלו הייתה שמחה כל חברה "מהוגנת" להיפטר) גם הוא היה מוצא מחוץ לחוק.
אי אפשר להתעלם מההישגים התרבותיים שהושגו תחת השפעת סמים פסיכודליים, אבל גם אי אפשר להפוך אותם לסיבה מספקת להתרת השימוש בחומרים הללו – לפחות לא במדינה שנאלצת אחר כך לשאת בעלויות הרפואיות של שימוש לא אחראי בהם.
הזכרת את הנזקים של התרופות הפסיכיאטריות – אבל תרופות פסיכאטריות, ממש כמו אל אס די, הם סמים בלתי חוקיים. רק שאיפשרו את השימוש בהם תחת מרשם רפואי והשגחה רפואית. ממש כפי שעושים עם קנאביס ברוב מדינות המערב. אני לא יודע אם נעשה שימוש רפואי באל אס די – אבל אני בספק אם מישהו יתנגד לכך שיעשה שימוש כזה אם יוכח שיש בו תועלת רפואית. וכמו עם כל תרופה – התועלת הרפואית צריכה להישקל אל מול תופעות הלוואי. אבל אין בין זה לבין שימוש למטרות פנאי שום קשר.
גם ההשוואה לתאונות הדרכים וזיהום האוויר איננה במקום. שני הנזקים הללו (שניתן להפחית את נזקם, כמובן) הם תופעות לוואי בלתי נמנעות של חברת שפע מודרנית. בהתחשב בעובדה שתוחלת החיים במדינות הללו גבוהה מאי פעם בהיסטוריה, הרי שלפחות כרגע, הנזק כנראה נמוך מהתועלת. מניעה מוחלטת של זיהום אוויר ותאונות דרכים (כלומר הפסקת האוטומציה) תוריד את תוחלת החיים ולא תעלה אותה.
כמובן שאיסור על סמים לא בהכרח אומר לעצור משתמשים – הרבה מדינות נוקטות במדיניות של אי הפללת משתמשים ומפרידות בין המשתמשים למפיצים. גם במדיניות של התרת סמים יש הגיון מסוים (שאומר שמי שזקוק לסם ישיג אותו בכל מקרה, ולגליזציה עוזרת לפקח על תנועת הסמים, מונעת הרבה מהפשע שנלווה לסחר בסמים ומאפשר למדינה לקחת נתח מהכסף של שוק הסמים) – אבל אז אין הגיון בלאפשר סמים מסויימים ולאסור על אחרים.
נראה לי שאחת הסיבות המרכזיות לאיסור של סמים פסיכדלים היא שביסוד החוויה הרוחנית שסמים אלו מספקים יש משהו אנטי קפיטליסטי. קשה לחשוב על אנשים שמתפתחים רוחנית בעזרת (וגם לא בעזרת) פסיכדלים שונים ועדיין משמרים את אותם רצונות שכוחות השוק דורשים מהם לשמר כדי להיות עבדי היי-טק. אלכוהול לעומת זאת זה כבר סיפור אחר, אני בהמון מקומות באירופה מגיעים הביתה מהעבודה השנואה שלהם נכנסים לפאב שותים כמה בירות תופסים ראש ולמחרת אותו דבר, זה פשוט עובד הרבה יותר טוב עם "השיטה",
לדעתי לפחות זאת אחת הסיבות המרכזיות שזה לא חוקי.
מסכים לגמרי
הטיעון שלכם היה הגיוני לולא האלכוהול היה גורם לנזקים אדירים לחברה המערבית (ראו מה שקורה בבריטניה, כמה נזקי שכרות יש שם, מתאונות, דרך מחלות והרס רכוש, ועד אובדן פריון עבודה) ולולא המחוקק הוציא מהחוק גם שפע של סמים אחרים, "קפיטליסטיים" הרבה יותר גם מאלכוהול (מדוע המחוקק המערבי לא מאפשר שימוש בסמי מרץ כאלו ואחרים שהופכים את האדם למכונה יצרנית, שלא ואני לא מדבר על משקאות קפאין למיניהם אלא דברים חזקים יותר, שלא לדבר על קוקאין, הסם הקפיטליסטי בעולם???)
האמת היא שהמחוקק אסר על כל סם שניתן לאסור עליו (כלומר לא אלכוהול, ניקוטין וקפאין) כיוון שנזקיהם של הסמים האלו (במדידה כלכלית טהורה) גדולים מהרווח עליהם, ומדינות קפיטליסטיות הן, מה לעשות, ארגונים כלכליים.
למעשה חוקי הסמים הם תוצאה של שילוב בין תפיסת עולם קפיטליסטית (המדינה היא ארגון כלכלי) לבין אלמנטים סוציאליסטיים מסויימים (המדינה נושאת באחריות מסויימת על בטחונו ובריאותו של האזרח). במדינה קפיטליסטית לגמרי (ואפילו ארה"ב לא קפיטליסטית לגמרי) לא הייתה בעיה לאפשר גישה חופשית לסמים, כיוון שהמשתמש היה נושא על עצמו את כל הוצאות הטיפול הרפואי (או הופך ל"לא בטיח רפואית"), את כל הוצאות הביטחון האישי, ואת כל הוצאות הרווחה שנובעות מהתמכרותו (ואני מודע לעובדה שסמים פסיכדליים הם לא ממש הגורם מספר אחת לתופעות כאלו, אך גם להם יש השפעה שלילית או יותר נכון, השפעה לא רצויה מבחינת החשיבה הקונפורמיסטית של החברה הקפיטליסטית, ולכן הושארו מחוץ לגדר). אני בספק אם הרשויות נבהלות מסמים פסיכדליים בגלל הרוחניות שקשורה אליהם – הם פשוט לא מאפשרים חומרים משכרים שלא ניתנים במרשם רופא.
אפשר לטעון שחוקי הסמים גורמים יותר נזק מתועלת, אבל אז דווקא את הסמים הקשים והמזיקים ביותר הם אלו הראויים ללגליזציה (כדי להקל על הפיקוח עליהם ולמנוע את הפשע הנלווה להפצתם).
הדיעה שלי היא שסמים נעשיים חוקיים כאשר המדינה יכולה לעשות מזה כסף, זה לא משנה עם זה רוחני, או בריא, או פסיכדלי, או בלתי שפוי או השד יודע מה.
סמים כמו מריחואנה הם לא חוקיים בגלל שיש אנשים שעושים הרבה כסף מזה שהסמים האלה הם לא חוקיים ואין פיקוח על הסחר בהם. זה גם הסיבה שעוקפים את החוק לגביהם בצורה כל כך רופפת וכושלת.
להרחבה, צפו בסרט 'הבלתי משוחדים'. שם רואים איך אל קפונה והמאפיה דאגו להוציא את האלכוהול אל מחוץ לחוק כדי שהםם יוכלו לשלוט במסחר שלו ולעשות כמויות של כסף.
בסרט כמובן יש גם את האלמנט המעניין של השוטר הישר הנלחם במאפיה כדי לאכוף את החוק שהמאפיה עצמה חוקקה אבל זה כבר סיפור אחר.
אותו סיפור קורה גם עם הסמים בארץ. המדינה הייתה רוצה להשתלט על השוק הזה, שקיים עם או בלי רצונה, אבל היא פשוט לא יכולה כי יש אחרים ששולטים בו.
הרי זה מגוחך מה שקורה שם בלוד; ניידות שאורבות בכיציאה מהשכונה כדי לתפוס צעירים שבאים לקנות שם סמים במקום ללכת ולעצור את הסוחרים בעמדות המכירה. הרי זה ברור איפה אפשר למצוא אותם, עובדה שכל הצעירים מתל אביב מצליחים.
הפסיכדליים גם נכנסים תחת הפולטיקיה הזאת על אף שהם הרבה פחות נפוצים בכדי לדלל את שוק הסמים ולהשאיר אותו מערופל כדי שהכל יהיה פרוץ, לא יהיה פיקוח והשליטה תשאר בידיים ששולטות בה כיום.
זאת דעתי
עמית – אני מסכים עם רוב מה שאמרת. רק שתשים לב שהמדינה יכולה בקלות להשתלט על שוק הסמים על ידי לגליזציה. הרי גם לאלכוהול יש שוק שחור, שסביר להניח שהוא זול יותר, אבל רוב האנשים רוכשים את האלכוהול שלהם בצורה חוקית, ומוכנים לשלם קצת יותר בשביל הלגיטימציה ולעמוד בנטל המיסים הנלווה. למדינה אולי יהיה קשה להשתלט על שוק ההרואין (בו לסוחר יש שליטה מסויימת על המשתמש) אבל עבור סמים קלים יותר, שרוב משתמשיהם הם אנשים נורמטיביים, סביר להניח שהשוק החוקי היה משתלט מהר מאוד על השוק השחור.
האבסורדים שתיארת רק מחזקים את הטענה שלי – חוקי הסמים וההחלטה על מה חוקי ומה לא נעשה בצורה שרירותית הרבה יותר וקונספירטיבית הרבה פחות ממה שעידו ובעז מתארים.
באופן כללי אתה צודק. וכמובן שהחשיש בישראל רובו באיכות ירודה ושומר נפשו ירחק. מצד שני זה לא אומר שאי אפשר להשיג ממנו חוויות פסיכדליות.
קנביס גם בצורתו הנקיה אמנם לא ממכר פיזית (פחות ממכר מקפה למשל), אבל יכול בהחלט למכר פסיכולוגית, וגם התמכרות פסיכולוגית קשה לשבור.
באופן כללי החוויה ועוצמתה קשורים לאיכות החומר, גם במינון, גם באופן שבו זה נצרך (ואם אוכלים או מעשנים זה הבדל ענקי), גם למי שצורך ולסיטואציה שהוא נמצא בה. כל הדברים הללו חשובים.
עידו
סיגריות כמו קפה הכן הותרו בעולם המערבי (לאחר שהיו אסורים תקופה ארוכה) פשוט משום שאנשים התמכרו אליהם כל כך מהר שכבר בלתי אפשרי היה להוציא אותם מחוץ לחוק.
היום החוק לא מקבל בקלות הרבה סמים חדשים ואני מסכים שאם תצוץ פטריה עם השפעות דומות לאלו של אלכוהול (דבר מגוחך מיסודו, אבל נניח) היא כנראה תאסר.
לגבי אלכוהול, הוא מותר בין השאר משום שהוא היה במשך שנים הסם של חברות האדם הלבן והיה קשור באופן כללי לאורך ההיסטוריה לחברות פטריארכליות ואלימות. סמים פסיכדלים היו קשורים לאורך ההיסטוריה לחברות מסוג אחר שלא הן אלו שהביאו את הפריצה הטכנולוגית שהביאה את הכח לאדם הלבן ואפשרה לו לכפות את תפיסות הסמים של החברה שלו.
למרות שיש בזה משהו, אני לא חושב שהטיעון של הנזקים הכלכליים עומד מאחורי האיסור של סמים פסיכדלים. קודם כל לא ידוע לי שלסמים הללו יש נזק. הדיבורים הללו על נשיאת המדינה בהוצאות של הנזקים הם לטעמי דיבורים בעלמא מאחר שלא ידוע לי על שום תחשיב שמראה שמדובר בהוצאות בעלות איזשהו משקל. כאמור, ב-25,000 מקרי מבחן שנעשו בטפול פסיכיאטרי עם סמים פסיכדלים בשנות השישים רק ל-8 היו תופעות שליליות שנמשכו מעל 48 שעות, שזה הרבה פחות מאשר בסמים הפסיכיאטרים הנהוגים היום. גם לא ידוע לי שבהולנד הדבר הזה הוא איזשהו סוג של בעיה.
הסיבה שהסמים הפסיכיאטרים הנהוגים היום מותרים וסמים פסיכדלים אסורים היא שהסמים הפסיכיאטרים הנהוגים היום הם רווחיים משום שהאדם צריך להמשיך לצרוך אותם שוב ושוב. אם הוא יפסיק הם יפסיקו להשפיע. לעומת זאת סמים פסיכדלים הם זולים להפקה והעקרון שלהם הוא של שימוש מבוקר פעם במספר חודשים אשר מבצע שינוי פנימי. כלומר מספר חד ספרתי (לפעמים אחת) של התנסויות יכול לעזור לאדם להתגבר על איזושהי בעיה והוא לא יזדקק לעוד טיפולים. ברור שזה הרבה פחות רווחי מהסמים הפסיכיאטרים הנהוגים כיום שהמשתמש נזקק לקחת מהם כל יום.
עוד סיבה שהם נאסרו, למרות שהם תורמים לבריאות במגוון צורות הוא שהם תואמים לא את התפיסה המערבית של תרופה (תרופה היא משהו ספציפי שעונה על סימפטום ספציפי ומעלים אותו) אלא על התפיסה ההוליסטית/אלטרנטיבית של תרופה (משהו שמרפא את האדם בצורה כללית ובעל מגוון השפעות חיוביות שלא ניתן לשים עליהן את האצבע – לדוגמה ג'ינסנג, שום או גינקו בילובה).
לגבי תאונות הדרכים ומכוניות באופן כללי. כמובן שזו השקפה צרה מאוד לראות את התוצר הלאומי בתור המדד היחידי לעושר ואושר.
בכל מקרה, אם מסתכלים על צמחים פסיכדלים בראיה רחבה אני חושב שהתוצאות הכלכליות שלהן לא היו שליליות כמו שאתה מתאר. אני חושב שהיתרון הכלכלי שיתנו חברות אלימות פחות, יצירתיות יותר, בריאות יותר (השימוש בצמחים פסיכדלים מלווה הרבה פעמים באמוץ דרך חיים בריאה יותר) ואקולוגיות יותר יהיה בהחלט גדול יותר מהנזקים הזניחים שעשויים להיות להן (כאשר הלגליזציה שלהם היא מושכלת. ואני חוזר פה עוד פעם על הנקודה המכרעת בעיני שהיא שסמים פסיכדלים בכל מקרה לא צריכים להיות מוצר צריכה, כפי שהם היום בהולנד שזה סטטוס בעייתי מאוד).
בכל מקרה, למרות שזה לא נכון. יתכן שהרשויות רואות את זה ככה. רק לא נראה שזה הסיבה שזה אסור.
עקרונית כל הסיבות שעלו כאן נראות לי נכונות במידה זו או אחרת. אבל האמת שההימור שלי הוא שהאיסור (שיש לו שורשים תרבותיים שונים שעל חלקם עמדנו פה) נובע בצורה ישירה רק מכל מיני מקרים היסטוריים די מטופשים. הסיפור עם ה-CIA ועם המלחמה בויאטנם ועם האופן שארה"ב שולטת במלחמה העולמית בסמים הוא המרכז של הסיפור הזה ושמה לא היו יותר מדי שיקולים, רק הרבה טפשות וצרות מוחין.
הערת אגב. סמים פסיכדלים לא היו אף פעם עסק גדול כמו סמים אחרים (ניקוטין, אלכוהול, קפה, הירואין, קוקאין, קנביס) זה לא שוק שמגלגל הרבה כסף.
בברכה,
עידו
עידו – ראיית העולם שהצגתי היא לא בהכרח זאת שלי, אלא זאת של החברה המערבית. התרופות הפסיכיאטריות שאתה מדבר עליהם הם חוקיות בדיוק כמו קאנאביס (כלומר ניתנים במרשם רופא בלבד). אני לא אתווכח איתך על הנזקים של החומרים הפסיכדליים (אין לי מושג בעניין ואני בהחלט מקבל את דבריך) אבל כמו שציינת, החומרים האלו לא משתלבים בתפיסה המערבית של תרופה.
אני לא יודע למה אתה מתייחס כשאתה אומר לגליזציה מבוקרת – האם הם צריכים להינתן במרשם רופא? אני מניח שאת התועלות הרפואיות הסטנדרטיות שיש לחומרים האלו צריך לחקור ולנצל (אם זה טרם נעשה – אני מניח שחלק מהתרופות הפסיכיאטריות בעולם יכולות להיחשב כחומרים פסיכדלים) – אבל קשה לי לראות רופא רושם כזה חומר למוזיקאי שסובל ממחסום יצירתי – שוב, זה לא ממש משתלב בתפיסת הרפואה המערבית. אני מניח שרופאים מעדיפים את התרופות הפסיכיאטריות ה"סטנדרטיות" לא רק בגלל שיקולים כלכליים אלא גם כיוון שאת ההשפעה שלהם קל יותר לאמוד ולהעריך (בהתאם לחשיבה הכירורגית של הרפואה המערבית) בעוד סם פסיכדלי הוא בגדר התנסות אישית שעשויה לסחוף את המטופל לכיוונים פחות צפויים.
נמרוד שלום,
ראשית הקנביס אסור כתרופה ברוב מדינות העולם, ואם הוא ניתן הרי לרוב בהגבלות דרקוניות. בארה"ב ובמדינות אחרות בעולם יש אלפי חולים שקנביס הוא התרופה היחידה שעוזרת לכאבים שמהם הם סובלים וממשלות העולם מונעות אותה מהן. זה בהחלט לא המצב של סמים פסיכיאטרים שניתנים היום באופן חופשי יחסית.
אפשר להתדיין הרבה על הדרך הראויה לבצע לגליזציה של סמים פסיכדלים.
אין לי ספק שבטיפול פסיכולוגי השימוש בחומרים הללו הוא בטוח הרבה יותר מחומרים פסיכיאטרים הנהוגים היום. הדבר הזה נבחן כבר והתוצאות הן חד משמעיות ושם אין בעיה לבצע להם לגליזציה מיד.
לגבי שימושים שמחוץ לממסד הרפואי. כמוך גם אני לא רואה מוזיקאים הולכים לפסיכיאטרים בבקשה למרשם שיעזור להם יצירתית. לטעמי האישי אם החברה באמת רוצה להיות בטוחה שהלגליזציה לא תגרום אבידות מיותרות (כאמור, לדעתי גם אז הפגיעה תהיה זניחה לעומת הסמים המותרים כבר והרווחים יהיו גדולים בהרבה) היא צריכה להציע משהו שנקרא רשיון פסיכדלי ולאפשר לאנשים ללמוד ממורים ובעלי מקצוע כיצד "נוהגים" בחומרים הללו באופן בטיחותי ונכון. המכירה של החומרים הללו צריכה להיות רק לבעלי רשיון כזה. ובאופן כללי אני חושב שלא נכון שאנשים יקנו אותם, יותר נכון שהם יגדלו אותם.
אבל אפשר לדבר על זה עוד הרבה. כתבתי מאמר על הרעיון של הרשיון הפסיכדלי ואני מקווה שהוא יתפרסם בעתיד הקרוב.
אגב התרופות הפסיכיאטריות שקיימות היום בהחלט לא יכולות להחשב פסיכדליות. הסמים האנטי-פסיכוטים עומדים בערך בצד ההפוך של עולם הסמים לעומת אלה הפסיכדלים. ההשפעה שלהם היא מנרמלת והם נוטים לצמצם את רמת התודעה והרגשות, שזה בדיוק ההפך ממה שסמים פסיכדלים עושים.
ואני לא בטוח שרופאים מעדיפים אותם, מאחר שהפסיכיאטרים כאמור מאוד התלהבו מה-LSD ומאוחר יותר מה-MDMA עד שהאיסור שלהם נכפו על ידי הממשל. נכון יותר אולי לומר שחברות התרופות מעדיפות אותן, מהסיבות שנגעתי בהן קודם. אם חלק מעולם הרפואה גם מעדיף את התרופות הפסיכיאטריות אני בהחלט אנטה להסבר שלכם שנתתי קודם ושהעלת גם אתה, והוא שתפיסת המחלה המערבית היא כירורגית תוך התייחסות לסימפטומים ממוקדים וחוסר נכונות לקבל תרופות שיש להם השפעה מיטיבה רחבה על הגוף והנפש ככלל (כלומר מה שנחשב לתרופות ברפואות העתיקות וברפואה אלטרנטיבית).
כל טוב,
עידו