פוליטיקה פסיכדלית

כמעט לכל מי שהתנסה מתישהו בחומר פסיכדלי או אמפתוגני יצא לחשוב לעצמו: "מה היה קורה אם היו תוקעים את ערפאת וברק או את ביבי ומשעל בחדר אחד ונותנים להם את החומר הזה"". הקלישאה הפופולארית גורסת שהשניים היו רואים את האור, מגלים את הנדיבות האינסופית שבתוכם ופותרים את הסכסוך במזרח התיכון תוך דקות ספורות.

הרעיון הבסיסי של פוליטיקה פסיכדלית הוא לשים בחדר אחד את המנהיגים שלנו , לתת להם משנה תודעה פסיכדלי רב עוצמה ולאפשר להם לפתור את הבעיות של האיזור בתוך קונטקסט של תודעה מורחבת. (בדרך, הם צריכים לפתור את הבעיות שלהם עם עצמם, וגם בזה הפסיכדלים יכולים לעזור).

היו גם מי שביקשו להפוך את הרעיון למציאות. אחד מהסיפורים הססגוניים על ההיסטוריה של ה-LSD בשנות השישים הוא זה על הנסיון של סולנית הג'פרסון איירפליין גרייס סליק להחדיר LSD למשקה של ריצ'רד ניקסון. סליק נעצרה מבעוד מועד על ידי אנשי הבטחון, ובמקרה הזה אני חייב להודות שאולי טוב שכך. כאשר מחדירים לאנשים חומרים פסיכדלים ללא ידיעתם החוויה היא בדרך כלל בלתי נעימה ובלתי פוריה כפי שקרה למלך חוסיין מירדן או כפי שקרה גם לחברי הביטלס בטריפ ה-LSD הראשון שלהם. למעשה שתי הדיברות העיקריות בדת שינוי התודעה שטימותי לירי הקים בשנות השישים היו: 1. לא תשנה את תודעתם של אחיך בני האדם ו-2. לא תמנע מאחיך לשנות את תודעתו שלו.

שינוי תודעתם של אנשים בכפיה אינו דבר טוב לעולם (לא בטריפים כפויים, לא בחינוך מחדש ולא בפרסומות בטלויזיה). ועדיין אפשר אולי להשתמש בחומרים פסיכדלים למטרות פוליטיות, ויש גם מי שניסו. מחקר שערכו Janiger ו-McGlothin העלה ש-42% ממשתמשי ה-LSD  בניסוי שלהם חשבו שיש להשתמש בחומר על מנת לסייע לאנשים להבין אחד את השני טוב יותר. ז'אניגר וחלוץ ה-LSD אלפרד הבארד ערכו במהלך שנות החמישים סשנים של LSD שבהם, על פי הטענות, השתתפו ראשי ממשלה, שגרירי או"ם של מדינות וגם חברים בפרלמנט האנגלי.

אני לא בטוח ש-LSD הוא החומר הנכון שאיתו צריך לעבוד על מנת להביא שלום עולמי. למעשה אני מאמין שיש כמה צמחים אחרים בארסנל הפסיכדלי שהיו מתאימים יותר לעבודה על השגת שלום עולמי, ואני מאמין מאוד שלחומרים פסיכדלים יכולה להיות השפעה מיטיבה מאוד על הפוליטיקה.

מי שיצא לו לבקר באירועים פסיכדלים (למשל מסיבות טבע) מכיר את ההרגשה הזו שאם כל האנושות הייתה משתתפת עכשיו בחווית הקיום האקסטטית הזו היינו יכולים היום בבוקר לפתוח דף חדש. מה שנדרש בשביל לשנות את הפוליטיקה המזרח תיכונית הוא שינוי תודעה, אבל שינוי התודעה הזה חייב להתרחש בקפיצה נחשונית שתכלול לא רק קבוצה מצומצמת של אנשים, אלא מליוני בני אדם שמזנקים ביחד לעבר אופק תודעתי חדש. אולי הדבר היחיד שיכול לעזור למזרח התיכון הוא סשן ריפוי פסיכדלי משותף שבו ישתתפו כל עמי האיזור?

כל צורת השלטון הפוליטית מעוותת
הפוליטיקאים חולי נפש
וזה טירוף לתת להם לשלוט

במקום שאנחנו נלמד מפוליטיקאים שרק נלחמים זה בזה
הם צריכים ללמוד מאיתנו
הם צריכים ללמוד ממי שכן מצליחים לחיות ביחד

למה זה יכול לעבוד – כמה רעיונות מוטרפים על פסיכדלים ופוליטיקה
במהלך עבודה עם חומרים פסיכדלים קורים כל מיני דברים מדהימים למדי שעל חלקם איני יכול לכתוב כאן – הם פשוט מופלאים מדי. אחד הדברים הללו שהייתי רוצה להזכיר כאן בקצרה הוא ההרגשה כאילו מעל קליפת המח החדשה (הניאו-קורטקס) מופיעות כמו איברי פאנטום קליפות מח חדשות. וכך, החוק הביוגנטי של הקל המדבר על כך שההתפתחות האינדיבידואלית של כל יצור חי מכילה בחובה את כלל ההתפתחות האבולוציונית שהובילה עליו, מורחב לעבר העתיד, לעבר השלבים האבולוציונים שעתידים לבוא.

(אני מודע לכך שכל זה נשמע כמו מדע בדיוני זול, אבל אני מרגיש צורך להמשיך עם המטאפורה הזו כי היא הניבה עבורי הרבה פירות בעבר. אני לא דורש מכולם להמשיך לקרוא הלאה אחרי שרעיון מוטרף כל כך הופרח לחלל האוויר אבל אני מזמין את מי שיש לו מספיק סבלנות על מנת להמשיך איתי מבלי לבטל את הרעיון במהירות ללא שניסה אותו בעצמו.)

וכך, כמו שביום יום אנחנו מופעלים על ידי אנסמבל של מוחות שנרכשו במהלך האבולוציה (בהפשטה גסה: השלדה הדגית, המח הזוחלי, המערכת הלימבית והניאו-קורטקס), במהלך חוויות פסיכדליות מופיעה לעיתים ההרגשה כאילו מעל הניאו-קורטקס מופיעים חלקי מח חדשים המאפשרים למשתמש לחשוב מתוך רמת תודעה מתקדמת בהרבה מהנוכחית. אלו חלקי המח שאינם מופיעים עוד כחומרה אלא כתוכנה. זה כאילו ש-90% מהחומר האפור במח שלך מתחיל להריץ כל מיני תוכנות רקע שלא ידעת בכלל שקיימות באיזושהי מערכת וירטואליזציה מטורפת שמדמה את החלקים הבאים באבולוציה האנושית.

אני מתגלגל לתוך חייזר, אבל החייזר הזה הוא למעשה אני מהעתיד. זה העתיד האבולוציוני שלי.

וזהו הכח הפלאי של הפוליטיקה הפסיכדלית. היא פותחת עבורנו פורטל תודעתי שמאפשר לנו ליצור קשר עם שלבים שונים בהתפתחות האבולוציונית שלנו. אלדוס האקסלי, בעקבות אנרי ברגסון ואחרים, פיתח את תיאוריית שסתום, התיאוריה הגורסת שהתפקיד העיקרי של התודעה הוא לצמצם את שטף הרשמים שנקלט על ידי החושים על מנת לאפשר לנו להתמקד רק ברשמים הרלבנטים להשרדות. על פי האקסלי חומרים פסיכדלים מאפשרים לנו לפתוח את שסתום התודעה הזה ולקלוט את רשמי החושים במלוא עוזם וחיותם.

הפסיכדלים הם גשר לעבר שנחסם מפנינו במהלך האבולוציה, אבל הם גם גשר למה שצפון בעתיד. וזו עוד משמעות פוליטית של הפסיכדליה: הבעיות הפוליטיות מורכבות
כל כך שאנחנו לא מסוגלים לפתור אותן לבד. הפסיכדליה מאפשרת לנו לצאת מהבדידות ההיסטורית ולהיות יחדיו עם דורות העבר ועם דורות העתיד בזמן שאנחנו חושבים על הבעיות הפוליטיות שלנו. להשתמש בכל סוגי האינטיליגנציה על מנת לפתור את הבעיות שלנו ששורשיהם והשלכותיהם נפרשות אחורה אל המח הזוחלי וקדימה אל עבר המדע הבדיוני.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • avivsky  On 13 במאי 2009 at 14:26

    ג'ואנה מייסי http://joannamacy.net/ עושה את מה שאתה מדבר עליו – שינוי תודעה פוליטי, חיבור לסוגי אינטליגנציה אחרים ומיטיבים – ללא שימוש בחומרים פסיכדליים.
    יש בארץ כמה אנשים שמיישמים את העבודה שלה:
    http://www.notes.co.il/aviv/53948.asp

    לא שפסיכדליה זה רע (לי אישית אין מושג) אבל למה אתה חושב שלשכנע אנשים לקחת טריפ זה יותר קל מאשר לשכנע אותם לעשות שלום?
    לי נראה שהאתגר שלך הוא לתרגם את מה שאתה הגעת אליו כך שיהיה יותר נגיש לציבור הרחב. אחרת תיאלץ להסתפק בהשפעה על קבוצה מצומצמת .)שולית?) של אנשים.

    מה אתה חושב?

    אביב

  • סקרנית  On 13 במאי 2009 at 14:51

    למסיבות ה"טבע" האלו שמארגנים בעלי התודעה, מוזמנים גם ערבים או שזה רק לבעלי תודעה מעם מסויים?
    נזכרתי בעוד שאלה: בעלי התודעה הם כאלה רק בלקיחת חומרים או שהם נשארים גם אחרי כן ככה?
    פשוט, רוב החבר'ה סביבי שלוקחים חומרים, אם ככה נראים בעלי תודעה, לא משהו…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 13 במאי 2009 at 15:12

    אחלה מאמר…

  • יורי  On 13 במאי 2009 at 15:34

    אם אתה קורא על היסטוריה של כנסיית סנטו דאימה, אתה נתקל ביחסית הרבה פיצולים וסכסוכים בהנהגה.
    עכשיו, אלה אנשים שאתה לא יכול להאשים בלקיחת מעט מדי חומרים פסיכדלים 🙂

    נדמה לי שהחוויה הפסיכודלית לא מבטלת את הדינמיקות של מאבקי כח ו אגו אחרי הכל.

  • עידו  On 13 במאי 2009 at 16:45

    תודה על הלינק. העבודה של מייסי בהחלט ברוכה ומעניינת, עם זאת בעיני לפסיכדלים יש כח מיוחד משל עצמם: ההשפעה שלהם מיידית, יכולה לשנות את השקפת העולם לחלוטין בתוך שעות ספורות ולא צריך להאמין בכלום. גם הסקפטיקן הכי גדול יכול להתנסות ולהיווכח.

    אני מסכים שזה לא דווקא יותר קל לשכנע אנשים לקחת טריפ מלעשות שלום. לצערי, נדמה ששניהם קשים מאוד. במקרה הראשון, זה גם דבר משהו לא מומלץ. מקסימום לשכנע אנשים לפתוח את הראש לרעיון של לקחת טריפ ואחר כך לתת להם להבין בעצמם אם זה נכון עבורם.

    להעביר את מה שאני (או אחרים שאני שותף לדעותיהם) הגענו אליו, זה בדיוק התפקיד של הבלוג הזה (או של פרויקטים נוספים שהייתי מעורב בהם כמו מפלגת הגאולה). בינתיים נראה שהפופולריות של המסרים הללו מוגבלת לקבוצות חברתיות מצומצמות. זה בסדר גמור מבחינתי.

    אז לא, אני מצפה שמחר בבוקר ביבי ומשעל יקחו טריפ ביחד. ובכל זאת, חשבתי שיהיה מעניין להעלות כאן את הרעיון הזה, כי זה משהו שכל פסיכונאוט מתחיל חושב עליו, ונדמה לי שמשהו כזה באמת היה יכול, אם היה מבצע אותו שאמאן בעל ידע נכון, להביא לשינוי יותר גדול מאלף מתווכים. אני אישית מדמיין אותם משתתפים בטקס פסיכדלי ענקי. ואני מדמיין את ביבי ומשעל בסוף הטקס מתחבקים, בוכים זה על כתפו של זה ומודיעים על הסכם שלום מיידי 🙂

    מחשבות די הזויות כנראה, וגם לא ברור כמה ההסכם הזה היה מחזיק בשטח – אבל בעיני זה היה יכול להזיז כמה דברים אצל המנהיגים שלנו. ובכלל, המנהיגים שלנו היו יכולים להרוויח לכל הפחות מאיזה פסיכותרפיסט טוב שיפתור את הבעיות הנפשיות שלהם, שלצערנו כרגע עמים שלמים סובלים מהן…

    עידו

  • עידו  On 13 במאי 2009 at 16:51

    🙂

    שתי שאלות מצוינות.

    בנוגע לשאלה השניה. האתגר הוא כמובן לשמור על משהו מהתובנות שמגיעות במצב התודעה הזה גם אחר כך ביום יום. על עבודה נכונה עם חומרים פסיכדלים אני כותב בספר שלי שיצא בעז"ה בקרוב. ברור שיש אנשים שמשתמשים בהם בצורה שהיא לא דווקא חיובית. בעיני מה שקובע הוא האם העיקר הוא הסם, או העבודה הפנימית שהאדם עושה בעזרתו. כאשר המרכז הוא רק הסם, החוויה נוטה בסופו של דבר להפוך לזולה, וזו אכן בעיה גדולה בשימוש בסמים מכל סוג.

    לגבי הלאומיות באירועים מסוג זה. כמו בריינבואו גת'רינגס יש את המישור האידאלי שבו מדובר על אחוות כל העולמות, ויש את המצב בשטח, שהרבה פעמים מושפע יותר מדי מהנסיבות הפוליטיות הקיימות. אני חושב שברוב האירועים הללו יש כיום בעיקר ישראלים. אבל יש גם אירועים אחרים כמו הטקניוול שהתקיים בירדן בסתיו האחרון ושהמשתתפים בו היו ישראלים-פלסטינים-ירדנים ואירופאים. בקיצור, יש לכאן ויש לכאן. החזון שאני רואה לנגד עיני הוא של חבורות של ישראלים ופלסטינים שעושים סשנים פסיכדליים יחדיו. נדמה לי שיכול לנבוט משם שינוי אדיר.

    עידו

  • עידו  On 13 במאי 2009 at 16:54

    אתה צודק במאה אחוז. זה דברים שצריך לחשוב עליהם ולקחת אותם בחשבון, וברור שמה שהעליתי כאן צריך להתקבל כהצעה מאוד כללית. בכל מקרה, מה שבטוח הוא שפסיכדלים לא פותרים במטה קסם את כל הבעיות כמו שהשתמע מהפתיחה הנאיבית במכוון של הפוסט שלי. טוב נו, לפחות הם לא יורים אחד בשני 🙂

    כל טוב,

    עידו

  • בן  On 13 במאי 2009 at 19:38

    אבל אי אפשר שלא להיזכר במאיה, באצטקים ובטולטקים.

  • ממ  On 13 במאי 2009 at 19:54

    אתה טוען שאתה בעצם מין מוח על? השלב הבא באבולוציה? אני לא רוצה לפגוע, אתה עושה רושם של אדם חכם וחביב ואתה כותב טוב, מאוד מסודר ובהיר (לא משהו שהיית מצפה מטיפוס פסיכידלי, כלומר הסדר בעיקר) אבל בוא נגיד שאתה לא עושה רושם סופר יצירתי או שופע תובנות, ורוב האישים הדגולים בהיסטוריה של האנושות בכל זאת הגיעו להישגים אומנותיים/אינטלקטואליים טיפה יותר גבוהים ממך. ובלי סמים פסיכידלים יוצאי דופן.

    ככה שהרשה לי להטיל ספק שזה מה שישנה את האנושות ויקח אותנו לשלב הבא באבולוציה. נראה לי שהשינוי צריך להיות טיפה יותר תרבותי/חברתי וטיפה פחות כימי. (למרות שאני לא שולל שמי שבא לו יקח מה שבא לו כמובן…)

  • עידו  On 13 במאי 2009 at 22:26

    סתם כדי להסביר את עצמי.

    לא, אני לא טוען שאני מוח על, מין סוג של מחשבה מצחיקה שכזו 🙂

    כתבתי על הרגשה שיכולה להופיע במהלך חוויה פסיכדלית, כאילו האדם מזנק מישורי הוויה לעבר סוג חדש של קיום. היא לא קשורה בי אישית, אלא יכולה להופיע בכל אחד – וחשוב מכל, היא הרגשה ולגבי התקפות האובייקטיבית שלה אפשר להתווכח. לי היה חשוב כאן בעיקר להתייחס אליה כסוג של מטאפורה. לרעיון הזה שהחוק הביוגנטי של הקל יכול להיות מורחב לעבר העתיד.

    לגבי הדבר שיקח אותנו לשלב הבא באבולוציה. אפשר לדבר על זה שעות. זה גם חברתי ותרבותי. בעיני זה בראש ובראשונה טכנולוגי, אבל כל הדברים הללו שזורים זה בזה.

    בכל מקרה, אחלה שאתה לא שולל. חשוב לשמור על ראש פתוח.

    ערב נעים,
    עידו

  • נעה  On 21 במאי 2009 at 21:48

    יש הרבה מאוד אנשים שמתעסקים עכשיו בעולם במה שמוגדר פה בבלוג כפסיכדליה.
    והם עושים את זה בלי סמים כלל.
    יש המון טכניקות אנושיות בעזרתן מגיעים לעבודה על ההוויה והמודעות.
    להגיע לזה דרך סמים זו כנראה אחת הדרכים היותר מסוכנות וחסרות האחריות שבנמצא.
    בייחוד למי שאין לו נסיון קודם.
    בשרבויות בהן נהוג לקחת סמים כחלק מחניכה זה תחת הדרכה והשגחה צמודות והתנסות של דורות.
    כדאי לשקול טוב את הדברים האלה.
    לא פוסלת- אבל חייבים איזו אחריות אישית.

  • נעה  On 21 במאי 2009 at 21:49

    בשרבויות – בתרבויות

  • אפי אבישר  On 17 במרץ 2015 at 22:31

    לאיזה חומרים פסיכדליים אתה מתכוון? חוץ מLsd אתה יכול להרחיב על צורות שונות של כניסה למרחב תודעתי חדש אולי איוואסקה אולי עוד דברים טבעיים שאני ארצה להכיר,
    בתודה,
    אפי

  • Ido Hartogsohn  On 18 במרץ 2015 at 9:52

    למשל פטריות וקקטוסים כמו סן פדרו או פיוטה,

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: