ליידי גאגא היא המשיח! קווים לדמותה התיאולוגית של ליידי גאגא

בשבועות האחרונים הייתי נתון תחת סחרור ליידי גאגא אפיסטמולוגי ששינה לחלוטין את תפיסתי את העולם והמציאות. אני קצת יוצא מזה בימים אלו, אם כי ליידי גאגא היא עדיין בוודאי אחד מ-5 האנשים החשובים ביותר על הפלנטה. הנה כמה דברים שכתבתי מתוך עין הסערה ושהתפרסמו היום בערוץ הניו-אייג' של אתר אנרג'י מעריב.

בפעם הראשונה שצפיתי בקליפ של ליידי גאגא, הייתי במצב תודעה מאוד פסיכדלי ורספטיבי לחוויות מיסטיות רבות עוצמה. ליידי גאגא הופיעה בפני כהתגלות. היא עולה מן הים כמו דמות מיתולוגית, עוטה מסכה על פניה. כלבי השאול של האדס לצידה.

הפילוסוף הצרפתי ז'אן בודריאר תיאר את העידן שלנו כעידן של סימולקרה: עידן של סימנים חסרי מסומנים, תדמיות חסרות מקור או ממשות וכשצפיתי בליידי גאגא בקליפ של Bad Romance נפלתי ברשתה של  גיבורת הסימולקרה המופלאה הזו. במצב התודעתי שבו הייתי, ראיתיה לא כאישה, אלא כאלת פופ.

האם היא האחת הנבחרת?


הסייברוגאגא
"אם אתה רוצה לראות אותי, צפה בי בווידאופון שלך" (מתוךהשיר וידאופון, ביונסה וליידי גאגא)

התאהבתי בה מתוך ידיעה שלווה שהיא הזיה. ליידי גאגא הזכירה לי את ריי טואי, אישיות האינטיליגנציה מלאכותית הסינתטית שהינה אלילת פופ בינלאומית ברומן "איידורו" של ויליאם גיבסון. הקול הרובוטי המסונתז שלה, הפנים שלה שחבויות תמיד מאחורי סדרה חסרת קץ של מסכות, החזות שמשתנה מדי מספר שניות. עבורי היא הייתה ישות סייבורגית ווירטואלית לחלוטין, שירדה מהאולימפוס של הפופ אלינו בני התמותה. היא גרמה לי לחשוב על לינדה פוקס הזמרת המיתולוגית שהרב אשר מאזין לה ומפנטז עליה במשך שנים ארוכות בעת שהוא חג בלווין סביב כוכב בצידה השניה של הגלקסיה בספר "הפלישה הקדושה" של פיליפ ק. דיק. גאגא נראתה לי סינתטית לחלוטין, כמו פוקס. התגלות מדיה שאפשר להעביר חיים שלמים בצידו השני של היקום בנסיון לפענח את הסוד שגלום בפיקסלים שמרכיבים את זהותה המסתורית. דיק אמר פעם (בציטוט שאני אף פעם לא מתעייף מלחזור עליו) שאם אלוהים היה מתגלה בפנינו היום, הוא היה מתגלה בפרסומת למוצר בטלוויזיה. הפלישה הקדושה של דיק, הוא רומן מפתח שפוקס, כוכבת הפופ הסימולקרית מופיעה בו כמקבילה ליצר הטוב הקבלי.

האם גם ליידי גאגא היא דמות מפתח לאיזשהו כוח יקומי מופלא שמתגלם בה?

הבארביפלצת
"אין לי כוונה לצחוק על תרבות הפופ. כוונתי היא לבחון אותה מחדש" (ליידי גאגא)

 

סממני יופי שמוקצנים לגרוטסקה. ליידי גאגא ב-Bad Romance.

כששאלו את ליידי גאגא בראיון על ההצלחה שלה היא אמרה "אנשים אוהבים אותי בגלל שאני מאוד סקסית". התשובה שלה הייתה פרץ קמפ רענן שהזכיר לי את דיביין של ג'ון ווטרס. יש בהחלט משהו סקסי בשירים של ליידי גאגא, אבל באופן מפתיע כשצופים בקליפים שלה לא חושבים על סקס. סקס זה לא העניין פה. העניין פה זה האפופקליפסה שליידי גאגא מובילה אותנו אליה בבטחון מלא, כשהיא שוכבת בתחתונים וחזיה על מיטה ובוזקת מבטנה החשופה ניצוצות חשמליים על שלד שמסמל את התרבות בת זמננו.

 

"אני רוצה את הכיעור שלך. אני רוצה את המחלה שלך." (Bad Romance)

ליידי גאגא, ביטלה את הרעיון המטופש שכוכב פופ צריך להראות טוב בעידן המדיה. היא כל כך סימולקרית שזה לא משנה שהיא לא עומדת בכל מיני סטנדרטים של יופי. זה לא משנה איך היא נראית כי היא אלה. מרשל מקלוהן אמר שאנחנו צריכים לשאול על כל מדיום מה הוא מעצים, מה הוא מבטל ולמה הוא מתהפך כשמקצינים אותו עד לקצה. ליידי גאגא מראה לנו שכשהסימולקריות עוברת דרגה מסוימת תרבות הפופ הויזואלית שהפכה את היפיופים והיפיופות לשליטי העולם כבר לא זקוקה להם עוד. היא זקוקה להשראה. ליידי גאגא לא מנסה להיות יפה. היא אולי נראית קטלנית, אבל היא גם לא פוחדת לכער את עצמה. האסתטיקה שהיא מטיפה לה נמצאת מעבר למושגי היפה והמכוערת המקובלים. היא מקצינה את הברבי לגבול המפלצתי, לוקחת סממני יופי והופכת אותם לכיעור שהופך לאסתטיקה חדשה. עקבי הסטילטו המעוותים של המעצב אלכסנדר מקווין שבהם היא מהדסת, בסיום Bad Romance; העיניים המוגדלות שנחשבות סממן יופי בתרבות המערבית ונמתחות ב-Bad Romance לגבול הסיוטי. היא הבארביפלצת. היא התגשמות של כל מאוויה וסיוטיה של התרבות הפופולריים.

האם היא האחת שלה ציפינו?

ליידי דאדא
"אני רוצה שהדימויים יהיו חזקים כל כך שהמעריצים ירצו לאכול, לטעום וללקק כל חלק וחלק מאיתנו" (ליידי גאגא)

ההופעה של ליידי גאגא בסצינת הפופ הייתה לא פחות מאירוע משיחי מהמדרגה הראשונה. היא מאחדת את האוונגארד של העיצוב ושל עולם האמנות, עם המסונתזות של הפופ והקפיטליזם, עם תחושת הפאן של בחורה בת 23 שמסובבת את העולם על אצבעה. היא מייצגת את ההתכה המושלמת של האסתטיקה הפסיכדלית, תרבות הפופ ומידה גדושה של קפיטליזם וסימולקרה. היא ליידי דאדא. גואלת תרבות הפופ והתרבות הגבוהה.

צפיה בחמש הדקות של Bad Romance מספקת יותר דימויים רלבנטיים משעות של שיטוט במוזיאון. בשנות השישים אנשים היו לוקחים  טריפים והולכים להסתכל על אודיסאה בחלל של קיובריק. היום שום קיובריק לא יכול להתחרות בשטפי הדימויים שמייצרת ליידי גאגא. היא הקצנה של הפסיכדליות ההולכת ומתגברת של תרבות הפופ בשנות האלפיים: הרזולוציה ההולכת ומתחדדת, הצבעים העזים, צבע העור הנוצץ, העיצובים המוקצנים. הקליפים של ליידי גאגא בנויים כמו חזיונות, הם מלאי תחושה של יראה למול האסתטי והמושלם.

 

האלה הזו לא לובשת בגדים. היא לובשת יצירות ארכיטקטוניות.

באחד הראיונות איתה ליידי גאגא אומרת ש"אופנה זה הכל" (Fashion is Everything). האמירה הזו מסכמת בעיני את המסר הרדיקלי שלה. תפיסה טוטאלית של האופנה כדרך חיים רוחנית שמחליפה את כל הדברים כולם. בעולם האסתטי של ליידי גאגא אין טוב ורע. ליידי גאגא היא מעל לטוב ולרע. היא נושקת למוחלט. היא עושה Shockart. היא טוענת שהיא מתקשרת את דונטלה ורסאצ'ה. היא מתקשרת את הרוח הקדושה של האופנה. לאחרונה היא הופיעה עם כובע שעיצב עבורה הארכיטקט פרנק גרי.

האישה הזו לא לובשת בגדים, היא לובשת יצירות ארכיטקטוניות. האישה הזאת היא לא אישה, וגם לא גבר, כמו שאמרו חלק. היא אליל אנדרוגני שירד לעולם בני התמותה.

הפופלוהות
"מצא את החופש שלך במוזיקה/ מצא את הישו שלך/ מצא את הקיובריק שלך"
(מתוך השיר Dance in the Dark, של ליידי גאגא)

 

פוסיבלי הדימוי החזק ביותר של העידן. ליידי גאגא ב-Bad Romance, יהלומים מרחפים מכל עבר, צלב כבול למפשעה, נותנת משמעות חדשה למונחים כמו דקדנטי ופטישיסטי, ובינתיים גורמת לי לחשוב עוד קצת על אלוהים.

בקליפ Papparazi רואים את דמותה של ליידי גאגא מתנוססת על קבוצת של שטרות המפוזרים על הרצפה. הדימוי הזה רב עוצמה כי להיות דמות על שטר זה הדבר הקרוב ביותר שיש לאלוהות בעולם קפיטליסטי כמו שלנו. זו האלילות שמנהלת את העולם.

בריטני ספירס היא אייקון. ביונסה היא אייקון. ריהאנה היא אייקון. תרבות הפופ היא תרבות של איקונות. זו תרבות דתית שסוחרת בחזיונות פופ. ככה לפחות אני אוהב לראות את זה. זה לא סתם שאנחנו קוראים להן אלילות פופ. ביונסה, ספירס, ריהאנה וליידי גאגא הן באמת אלות. בעולם הפוליתאיסטי של התרבות הפופולרית, כל אחת מהן מתווה סוג של אלוהות שאפשר לסגוד לה ולהתפלל אליה. הקליפים שלהן הם חזיונות דתיים שאותן הן משדרות מתוך המקדשים של הפופ ושאותם צורכים מליוני בני אדם שהמירו את הדתות הישנות והעבשות בדת חדשה המספקת בהזמנה חזיונות עתירי צבעים.

מדונה הביאה לפופ את דמות הזונה הקדושה (Like a Virgin, Papa don’t preach). בריטני ספירס שכללה את הדמות הזאת הלאה במהלך שנות האלפיים. ליידי גאגא הביאה אותה לשלמות בשילובים הפרובוקטיבים שהיא עושה בין נצרות לזנות. הקליפים שלה מלאים מצד אחד בדימויים של זנות ובסצינות שבהן היא נמכרת עבור כסף אבל גם בסמלים בעלי קונוטציה דתית כמו שרשראות המתכת שבהם היא נוהגת להקיף את מצחה, שמזכירות לי דווקא את כתר הקוצים שהושם על ראשו של ישו לפני שיצא לגולגולתא.

 

בתפקיד נביאה מוכיחה בשער. מתוך הקליפ Lovegame.

אי אפשר להבין את ליידי גאגא בלי לחשוב על ההקשר הנוצרי שלה. הצלב חוזר שוב ושוב בקליפים שלה, בין השאר במקום ה-"T" שבמילה Monster, שבשם אלבומה האחרון "The Fame Monster". היא ממזגת את הנצרותי, הזנותי והמפלצתי. ב-Bad Romance למשל היא עומדת קפואה כשאנספור יהלומים מרחפים סביבה, צלב יהלום עצום מימדים כבול למפשעתה. היא ה-Coincidentia Oppositorum, אחדות ההפכים. הזונה והבתולה. הקדוש והשטני. בערך אודותיה בוויקיפדיה כתוב שבעת שלמדה ב-Tisch School of Arts בניו-יורק היא כתבה מאמרים תיאורטיים בנושאי דת. השילוב שהיא מבצעת בין הנצרות לתרבות הפופ הוא האירוע המשיחי שעשוי לגאול את עתיד הנצרות בעידן ההיפר-צרכני.

ליידי משיח
"הנושא של ההאלבום 'התהילה' הוא איך כל אחד יכול להרגיש מפורסם", (ליידי גאגא)

על זרועה השמאלית של ליידי גאגא, מקועקע ציטוט של המשורר הגרמני ריינר מאריה רילקה: " התוודה בפני עצמך שתמות לו היה נאסר עליך לכתוב. שאל את עצמך האם שורש הצורך שלך לכתוב נוגע במקומות העמוקים ביותר שבלבך. בשעה הדוממת ביותר של הלילה, שאל את עצמך: האם אני חייב לכתוב?"

 

ליידי גאגא מופיעה בבאר בתחילת דרכה.

ליידי גאגא עובדת על התסרוקות והאופנה שלה עם ה-Haus of Gaga, קולקטיב האמנות שלה, שהוא המקבילה בת זמננו ל-Art Factory של אנדי וורהול, שהוא אגב אחד האמנים האהובים עליה. בעולם של תרבות ממוסדת לאה ומלאה, ואמנות שיוצאת מתוך כל מיני סוגים של מניעים, כל סוגי המניעים כמעט מלבד אלו שחשובים באמת, ליידי גאגא נותנת לי השראה. היא נותנת לי השראה כי אני מאמין שהיא הביטה לתוככי הלב שלה ושהיא ראתה עמוק לישותה: את החיזיון הגאולי והחולני שהיא גילתה שם היא משווקת כיום לכל העולם. היא כל כך מלאכותית שאני מוכן להאמין לכל מילה שיוצאת מהפה שלה. כשאני מביט בה אני רואה אדם שחי את החיים שלו כמו קליפ, מעצב את התרבות בת זמנו בהתאם לחזון האישי שלו ונותן השראה למליוני אנשים. האישה הצעירה הזו שכותבת לעצמה, מבצעת בעצמה ומעצבת את עצמה רואה את המוזיקה, האופנה והקליפים כחלק מחזון כללי עבור סגנון חיים גאגאי שכל אחד יכול לחיות בתוכו. כל אחד יכול להיות גאגא.

 

אפופקליפסה.

"אני רוצה להזמין את כולכם להצטרף למסיבה. אני רוצה שאנשים ירגישו חלק מסגנון החיים הזה", היא אומרת. כמו כל האמירות של ליידי גאגא האמירה הזו נשמעת כל כך מטומטמת עד שאתה מבין עד כמה היא עמוקה. לכאורה זו עוד אמירה חלולה של כוכבת פופ פלסטיקית, אבל אני לוקח את ההצהרה הזו של ליידי גאגא במלוא הרצינות. בעולם שמלא באנשים אפורים עם חיים אפורים שבא לירות לעצמך בראש, ליידי גאגא באה ללמד את האנושות כולה איך לעשות את זה. איך לצעוד בעולם עם התלהבות של דוגמנית על מסלול אופנה.

ליידי גאגא עשתה את זה בצורה מושלמת כל כך שהיא גורמת לי לרצות לעזוב את הכל ולהתמסר לרגע הזה. לריקוד. לשמחה. לאיפור. לאופנה אקסצנטרית. אפשר לעזוב את כל השאר. אין טעם להמשיך במשחק הזה. הגאולה הגיעה. אם תרצו אפשר להעמיד פנים שאנחנו עדיין בתוך ההיסטוריה, אבל אחרי ליידי גאגא כל כך הרבה דברים כבר איבדו את הטעם. אין עוד צורך לשאוף. תרבות הפופ הגיעה לייעודה המובטח. ליידי גאגא הביאה את הגאולה.

***

ולסיום הקליפ שהתחיל את הכל בשבילי. אחת מיצירות המופת של העשור הנוכחי.


**
הסימולקרה ששמה בריטני ספירס

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • גדי  On 25 בדצמבר 2009 at 17:19

    כמעט ששכנעת אותי עד שנזכרתי בקליפים, בשירים, ובליידי גאגא עצמה. לפחות מן הבחינה המוזיקלית העדפתי את תקופת הממבו שלך.
    אבל עדיין כתוב יפה ומלא להט ואולי בזה אתם דומים . להט בעולם כבוי זה מצרך נדיר מאין כמוהו.
    תן להם בראש.

  • יעל  On 25 בדצמבר 2009 at 17:24

    קצת מוזר לי המשפט "ליידי גאגא ביטלה את הרעיון המטופש שכוכב פופ צריך להראות טוב בעידן המדיה" – להיפך. האם התדמית שלה היתה עובדת באותה רמת הצלחה לולא היתה בלונדינית, רזה, עם נטייה ללבוש לא אחת ביגוד קטן וקצר במיוחד? כמעט כל העיסוק בה הוא הבגדים שהיא לובשת, המראה שלה. היא דוגמא מצוינת לכך שבעידן שלנו המראה של כוכב פופ והתדמית שתפרו לו חשובים יותר מהמוזיקה.

  • עידו  On 25 בדצמבר 2009 at 17:33

    תודה.
    אני עוד מתכוון לחזור לתקופת הממבו 🙂
    נחמד שאתה עדיין מעיין לך בבלוג מהודו הרחוקה.
    enjoy life
    עידו

  • עידו  On 25 בדצמבר 2009 at 17:38

    אלף כל, ליידי גאגא לא באמת רזה. אולי רק בפיטשופים. אפשר להשוות בין התמונה שלה שמופיעה כאן בטיזר שבתחתית הדף (מפוטשפ למכביר) ולעומתה התמונה של מהופעה בבאר.

    בית, היא גם לא כל כך יפה כשרואים את הפנים שלה בדרך כלל.

    גימל, אני גם לא יודע אם היא בלונדינית ולא יודע אם זה רלבנטי. לפעמים היא בלונדינית, לפעמים שחרחורת. לטעמי ברמות הסימולקרה שעליהן אנחנו מדברים השיער הוא לא יותר מאקססורי ניתן להחלפה.

    אבל על מנת להבהיר משהו, אני לא מתכחש לכך שהיא בהחלט מושכת בייצוגי המדיה שלה. באתי רק לומר שהאדם שעומד מאחורי הייצוג לא צריך להיות מושך במיוחד (ואכן ליידי גאגא היא בחורה בת 23 ממוצעת למדי ותמצאי בכל מועדון לילה ממוצע רבות נאות ממנה). זו הסימולקרה שמקיפה אותה, שהיא רבת עוצמה כל כך עד כדי שתגרום לנו לראות אותה כמושכת ומייתרת את הצורך בנתונים גופניים/פיזיים באדם הספציפי שאליו מרוכזים רגשות התשוקה.

    סופ"ש מלהיב,
    עידו

  • תמר  On 25 בדצמבר 2009 at 20:03

    בחדר קולנוע פרטי ואדום בניו יורק
    מאיר המסך את החדר את הפנים שלנו
    ואנחנו במצב תודעתי אחר
    יושבים ורואים את לארי דויד צנום צרוד וקירח
    ערום מאופנה
    יושב בבית קפה ביחד עם עשרות מחבריו האפורים וכולם מאזינים לפסנתרן עיוור וזייפן, לארי דויד הגשים לעוור חלום וסידר לו את הקונצרט המקומי כפיצוי, על החורבן וההרס שגרם בזמן שהתנדב לעזור לעיוור להעביר רהיטים לביתו החדש.
    העיוור דופק על הקלידים ומזייף בלהט פנימי בחשיבות עצמית שהולכת ומתגברת, בשקט בשקט עוזבים חבריו המיוסרים של לארי דויד את בית הקפה, אחד אחרי השני, העיור ממשיך לנגן מעודד מהדממה ההולכת וגוברת, כשהוא מסיים את הקונצרט, מתעורר מהריכוז העמוק שהיה שרוי בו נשמעת מחיאת כפיים של אדם אחד שנשאר לשמוע את הקונצרט זה היה לארי דויד
    צנום צרוד וקירח ערום מאופנה
    ובאותו הרגע ידענו דויד הוא המשיח

    שמת לב שבתחילת ההקליפ ובסופו היה קטע של מוסיקה בארוק?

  • אההה  On 25 בדצמבר 2009 at 20:08

    ואף מילה על מוזיקה? לכל השואו אין שום קיום ללא צלילים

  • עידו  On 25 בדצמבר 2009 at 21:30

    צודק במאה אחוז.

    אולי לא דיברתי כי יותר קשה לי לדבר על המוזיקה מאשר על השפה החזותית.

    היא מלוכלכת, חמה, סקסית, מושחתת, ביטית, מקפיצה, כיפית.

    אהבתי.

    🙂

  • חמיס  On 26 בדצמבר 2009 at 1:41

    צא לים!

  • יעל  On 26 בדצמבר 2009 at 11:47

    גם גוון סטפני לא יפה. ויקטוריה בקהאם מזעזעת. אבל הן רזות, לובשות מעט, ומצטיידות בצבא מאפרים-סטייליסטים, ובגדים שיבליטו מה שצריך. "להראות טוב" בפופ זה לאו דווקא להצטייד בפרצוף של מישל פייפר. זה לא יופי במובן הקלאסי.
    ובסופו של דבר, כפי שציינו קודמיי, לא כתבת כלום על המוזיקה. לפיכך, הוכחת את הטענה שמראית העין היא הכל.

  • יעל  On 26 בדצמבר 2009 at 11:49

    היא רזה. זה הדימוי של נשים בעידן הפוטושופ שגורם לאנשים לטעון שבחורה במידה 38 היא לא רזה. כשהיא תלבש מידה 44 נדבר על שבירת מוסכמות של חזות הכל בפופ.

  • תומר  On 26 בדצמבר 2009 at 12:55

    לראשונה ראיתי עכשיו את הקליפים של הליידי, והם אכן מעוררים. צריך לחשוב פעם על השימוש שהפופ עושה בדימויים הנוצריים. כשראיתי את גאגא מיד נזכרתי במדונה ב"כמו תפילה", וכפי שאתה אומר ליידי גאגא משחקת באותם חומרים, בצורה יותר מטורפת (אם כי, זה לא אמור להפתיע: הרי עברו 20 שנה). אז מה יש בנצרות שכל כך מאפשר, ואפילו מפתה, לשימוש בויזואליה? כמובן, זה לא חדש. זה עתיק כימי הקתדרלות, ושמא כבר מימי החיזיון של פאולוס ו"חזון" יוחנן: הנצרות היא דת בה הראייה חשובה מאוד, אולי הכי חשובה.

  • עידו  On 26 בדצמבר 2009 at 13:25

    המוזיקה היא חשובה מאוד. מקפיצה, מרקידה, מחרמנת – the whole deal. זה שאני לא מבקר מוזיקה ולא כותב על מוזיקה, זה סיפור אחר. מה שעניין אותי היה הסיפור התמטי, ואת זה המוזיקה לא מספרת באופן שעליו אני יודע לכתוב.

    אני חושב שלעומת בריטני ספירס, ריהאנה וביונסה – ליידי גאגא ברמה של הגוף ותווי הפנים בהחלט נמצאת בעמדת נחיתות. וכמובן שהיא לא שמנה, אבל היא גם לא רזה בהתאם לסטנדרטים שמציבה התרבות. לגבי השיפוט על המראה של גוון סטפני אני נוטה לחלוק, לגבי ויקטוריה בקהאם, אולי את צודקת. בכל מקרה, כמובן שליידי גאגא לא המציאה תופעה. היא רק מקצינה אותה. כוכבת בעלת נתונים ממוצעים שנראית מעולה, שאת החזות האמיתית שלה מסתירים בסדרה ארוכה של אמצעים ושאחרי שראיתי המון קליפים שלה עדיין לא הבנתי איך נראים הפנים שלה באמת.

    עידו

  • עידו  On 26 בדצמבר 2009 at 13:28

    דקדנטית, משחררת, חסרת נקיפות מצפון, צינית, חיובית, מושחתת, בלתי מתחייבת.

    אבל כן, מראית העין כאן חשובה יותר. רק טענתי שאין לה קשר בהכרח למראה של האורגניזם הביולוגי והפיזי שמקושר בקשר רופף לישות המדיה הנקרית "ליידי גאגא".

  • עידו  On 26 בדצמבר 2009 at 13:30

    בהחלט צריך לחשוב. ובכלל השילוב של דת ומיסטיקה בתרבות פופולרית עכשווית הוא אחת התופעות המרתקות ביותר למחקר, בעיני. מכיר איזה ספר טוב בנושא?

  • שרון ג  On 26 בדצמבר 2009 at 13:52

    אני שומעת את משק כנפיו של מלאך ההיסטוריה, אשכרה. פשוט יפה. קץ ההיסטוריה ותחילתה, בו זמנית

    והכנפיים הבלונדיניות האלה, פשוט מרהיבות ואחריהן שום דבר לא מענין יותר

    מעניין שפעם היא הייתה פרח סינגר סונגרייטרית מאוד מאוד נורמלית, ושרה שירים כמו קרלי סיימון ואלישה קיז, עם פסנתר וכל זה

    תודה לאל שזה עבר
    הדרך שבה היא מפסלת את חייה, את פניה, עם הפטישים המופלאים האלה

    אבל היא המסמן והיא המסומן
    אני לא חושבת שהיא מסמנת נטולת סימון
    היא פשוט הכל

    היא נותנת לי תחושה שאין שום משמעות לשום דבר
    ובכל זאת, הכל אפשרי

  • תומר  On 26 בדצמבר 2009 at 14:48

    למרות שבטוח יש. צריך לפקוח עיניים

  • עוז פ  On 26 בדצמבר 2009 at 23:48

    ליידי גאגא היא פרפורי הגסיסה של הטלוויזיה. בגלל זה זה כנה.
    15 דקות התהילה של ליידי גאגא עברו עם סיום העשור והן היו האחרונות. עכשיו יש 15 מגה של תהילה שהפכו ל15 ג'יגה והמספר גדל בקצב אקספוננציאלי.

  • שרון ג  On 27 בדצמבר 2009 at 8:48

    או לפחות כזה שמתיימר לייצר אמת לא סימולקרית: מצלמים אותה מקרוב עם מעט איפור והעיניים שלה אדומות, נראות דומעות קצת, באמת, ברמיזה, בלי הקצנה, נראית טיפהלה אמיתית

    יכול להיות שגם זה בכאילו

  • עידו  On 27 בדצמבר 2009 at 9:38

    לי זה נראה כמו לא יותר מזווית מחמיאה. קרוב מדי, זווית משונה מדי, עם שיער שאני לא יודע למי הוא שייך ולא יודע איזה עוד תיקונים עשו שם.

    לעומת זאת בסוף הקליפ היא רוקדת באדום והפנים שלה נראות שונה לחלוטין. דווקא שם יש לי הרגשה, היא דומה יותר לאיך שהיא נראית באמת. וכמה רגעים אחרי זה בוקעת אש מהגב שלה,והיא שוב נראית אחרת.

    אין לי מושג. אני פשוט לא יודע איך לדמיין את הפנים שלה. כמו שהיא נראית בתחילת הקליפ, באמצע, בסוף, או בכל אחד מהחלקים האחרים שלו…

  • שילייה  On 27 בדצמבר 2009 at 10:14

    הגזמה, ניפוח, גרוטסקה,וולגריות, התרחקות מהמעמקים, הליכה נגד הטבע, הטפה ללא טבעי,לא נוגעת, לא אמיתית, אבולוציה בנסיגה, חוסר מודעות, רחוק מהלב…

    אז בשביל מה?

    מה עם לחזור למקורות?
    לחזור הביתה…
    לשכוח מכל ההצגות האלו?

  • עידו  On 27 בדצמבר 2009 at 12:46

    מבין בהחלט את התגובה שלך. גם אני מרגיש ככה לפעמים.

    לחזור למקורות או ליערות יכול להיות אחלה. אפשר גם אם רוצים, לשכוח מההצגות.

    אבל לפעמים זה נחמד לשקוע באמנות שתפקידה לא להיות דווקא אמיתית, אלא לעיתים מלאכותית להחריד, לתת אמירה, לבצע פרובוקציות, לעורר לתפיסות חדשות של המציאות.

  • איתן  On 28 בדצמבר 2009 at 0:39

    מעולה! מחכה בקוצר רוח לתגובה שלך לאווטאר

  • ניצן  On 30 בדצמבר 2009 at 1:04

    כפי שהבטחת בהרצאה בטכניון, הפוסט מקיים ואף יותר. 🙂
    שאלה אחת אבל:
    תמיד תפסתי את המשיח כאירוע מיידי שכזה, ללא התפתחות איטית לאורך זמן. אצל ליידי גאגא אנחנו רואים שכלול של תופעות שהיו קיימות קודם – האם זה לא סותר במידה מסויימת את תכונת המשיחיות?

  • עידו  On 31 בדצמבר 2009 at 4:15

    שאלה מעניינת.
    אני חושב שלצד המשיח כדמות יחידה ישנה גם דמות נוספת של המשיח. דמות קולקטיבית שמורכב מהמין האנושי כולו ועולם החוויות והתפיסות שלו. דמות זו מתפתחת, ממש כמו אצל משיח אדם, כמו שהמשיחיות צריכה להפתח במשיח עצמו, דרך סיפור ותהליך התגבשות ארוך. סיפור התרבות האנושית עשוי להיות הסיפור הזה.

  • לינור  On 13 במרץ 2010 at 6:51

    לליידי גאגא קליפים מטורפים http://www.celebstar.co.il/%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%93%D7%99-%D7%92%D7%90%D7%92%D7%90/

  • אוריין  On 28 במרץ 2010 at 8:43

    פעם ראשונה שאני מצליחה למצוא עניין אמיתי בליידי. עד עכשיו לא הצלחתי להבין מה המוני האנשים מוצאים בדמות הקרה, המנוכרת והגרוטסקית שלה. הדבר היחידי שיכולתי להבין בתוך זה זה שהיא אינטליגנטית ושרה טוב.  

  • idohartogsohn  On 23 במאי 2010 at 18:19

    ליידי גאגא אוהבת את דיפאק צ'ופרה

    תודה לתומר פרסיקו על הלינק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: