אווטאר והרנסנס הפסיכדלי של קולנוע התלת מימד (הפעם בעברית)

בערוץ הניו-אייג' של אתר אנרג'י התפרסמה היום גרסה מתורגמת ומקוצרת של המאמר שפרסמתי בתחילת השבוע באנגלית על אווטאר, והגל החדש הפסיכדלי של קולנוע התלת מימד.

הקהילה הפסיכדלית מצפה כבר מזה שנים להופעה של אמצעי תקשורת חדש בעל איכויות פסיכדליות. הרעיון שלטכנולוגיה ומדיה יכולות להיות איכויות פסיכדליות היה, ככלות הכל, חלק אינטגרלי מהתנועה הפסיכדלית מאז פסטיבלי הטריפים האלקטרוניים של שנות השישים, התגייסותו של טימותי לירי עבור המחשב האישי בשנות השמונים והתמיכה הנלהבת של טרנס מקנה באינטרנט ובטכנולוגיות מציאות וירטואלית בשנות התשעים. בין הטכנולוגיות שהוזכרו בהקשר זה היו התלת מימד, טלוויזיית היי-דפינישן, המציאות הוירטואלית ואחרות, אבל לאורך תקופה ארוכה אף אחת מאלו לא ממש המריאה.

היחסים בין פסיכדליה לתרבות הפופולרית המשיכו עם זאת להתהדק ולהעמיק. כפי שהעירו הוגים פסיכדליים כמו מקנה ואריק דיוויס האסתטיקה הפסיכדלית עברה הטמעה לתוך המיינסטרים של המדיה, לדוגמה בשפה הויזואלית של פרסומות וסרטים הוליוודים.

שנות האלפיים היו עשור פסיכדלי למדי במדיה. הרזולוציה ההולכת ומתעצמת של הצילום והמסכים, השימוש בדימויים צבעוניים ונוצצים בפרסומות ובקליפים, הנופים המדומיינים שיוצרו באנימציית מחשב והשימוש בשפה ויזואלית אקסטרווגנטית ומאוד אסוציאטיבית תרמו כולם לנטיות הפסיכדליות של המדיה בעשור הראשון של המאה העשרים ואחת. כעת מביא איתו קולנוע התלת מימד הממוחשב תקווה למפנה פסיכדלי מז'ורי במדיה האלקטרונית. 

סם המדיה הטוטאלי

 

היפנוט קולקטיבי.

אחד המוקדים העיקריים של החוויה הפסיכדלית היה תמיד מתיחת גבולות התפיסה וההוספה של מימדים חדשים לתפיסתנו את המציאות. באופן דומה, גם המדיה ביקשה תמיד להוסיף באופן טכנולוגי מימדים נוספים למימזיס (חיקוי) שהיא מבצעת למציאות: מצילום הסטיל לתמונה הנעה, מהסרטים האילמים לסרטי הקול, מקולנוע השחור-לבן לסרטי צבע. ושם, נדמה נעצרה ההתפתחות. ב-60 השנה האחרונות לא השתנה הקולנוע בצורה משמעותית מבחינת טכנולוגית ההקרנה. אלא שכעת, דור חדש של סרטי תלת מימד מבקשים להוסיף מימד חדש למדיה הקולנועית.

ומה יכול להיות יותר פסיכדלי ממדיום שדורש מהצופה להרכיב משקפיים בעלי מראה מוזר וחייזרי שמעוותות את תפיסת המציאות שלו? איזו מטאפורה טובה יותר יש לחוויה הפסיכדלית ולרעיון שאנחנו חווים את העולם דרך שסתומים ופילטרים של תודעה מזוג עדשות שחושפות בפנינו מימד חדש לחלוטין של תפיסה.

חווית התלת מימד והחוויה הפסיכדלית גורמות לנו שתיהן להעריך מחדש את העושר הויזואלי של העולם ולהסחף בתחושת הקסמות מהרב-מימדיות של המציאות. חווית התלת מימד, בדומה לחוויה הפסיכדלית, מערערת את תפיסת המימדים שלנו כשהיא מוסיפה מימד שלישי על סרט המוקרן על מסך בשני מימדים. באחת מהקרנות הסרטים המוקדמות והמפורסמות בתולדות הקולנוע ברח הקהל ההמום מהטכנולוגיה החדשה מרכבת מתקרבת שהופיעה על המסך. הצופים בסרטי התלת מימד החדשים מגיבים גם הם באופנים משונים למדי לטוטאליות החדשה של החוויה: הם פוכרים בידיהם, חוטפים גרון יבש ומתנשמים בכבדות. רבים מהם מדווחים על תחושות סחרחורת שתוקפות אותם לאחר שעזבו את אולם הקולנוע.

במובנים אלו ואחרים חווית התלת מימד מטשטשת עוד את הגבול בין סמים לטכנולוגיות. אם תורידו את המשקפיים שלכם במהלך הקרנת תלת מימד ותסתכלו סביבכם תשימו לב שהאנשים באולם לא רואים אתכם, מאחר שמשקפי התלת מימד חוסמות ומחשיכות את רוב שדה הראיה שלהם. הבעות הפנים הבלתי מרוסנות והכמעט קמאיות שנשקפות מפניהם מזכירות את אלו של אנשים שנמצאים תחת השפעתו של איזשהו טריפ.

התלת מימד הוא סם המדיה הטוטאלי והמקיף ביותר שפותח עד כה על ידי קומפלקס ההיי-טק-מדיה שלנו, הנסיון המצליח ביותר עד כה לחקות את האפקטים של המצב הפסיכדלי.

אווטאר והחוויה השאמאנית

אווטאר מספר את סיפורו של ג'ייק סאלי, חייל מרינס לשעבר המשותק ברגליו ואשר מגיע לכוכב הזר פנדורה על מנת להחליף את אחיו שנרצח לאחרונה כמפעיל של אווטאר, ישות כלאיים שזהה במבנה הפיזי לילידים החייזריים של פנדורה, אבל נשלטת על ידי טייס עם DNA מתאים.

לג'ייק יש עכשיו שני אחים. האחד מת, השני התגלמות חייזרית של עצמו. על מנת לחדור לתוך ישות חייזרית זו ג'ייק נדרש לרוקן את התודעה שלנו, להכנס למצב חלום ולהתחבר עם אותה ישות מתוך תא מיוחד שתודעתו מוקרנות ממנו באופן טכנולוגי לתוך גופו של האווטאר. חייו של אחד הם חלומו של השני. היכן שמסתיימת מציאות אחת, מתחילה מציאות שניה.

הגירה בין שתי מציאויות מקבילות היא רעיון פסיכדלי מאוד. זהו אחרי הכל היסוד הראשון במעלה של הקיום השמאני. כפי שתיארו זאת חוקרים כמו מייקל הארנר ואחרים, השמאן הוא זה שעובר בין מציאויות שונות, ותרבויות שמאניות רבות אף רואות את המציאות שאותה חושפים החומרים הפסיכדליים כהמציאות האחת האמיתית.

צ'ואנג צ'ה סיפר לנו שחלם פעם שהוא פרפר וכשהתעורר לא ידע אם הוא צ'ואנג צ'ה שחולם שהוא פרפר או פרפר שחולם שהוא צ'ואנג צ'ה. מהי המציאות ומהו חלום? יש הטוענים שכל הקיום שלנו הוא חלום; אחרים מציעים שאנחנו קיימים על מנת לחלום ושחיי הערות הינם רק תופעה משנית הנועדה לתמוך בחלומותינו.

ג'ק נרדם ומתחבר לעולם העתיק והמכושף של תת המודע התרבותי, שם יפגוש בצל הילידי של הציביליזציה. אחרי שיצור קשר עם שבט הנאבי, יעבור ג'ייק טרנספורמציה פנימית. מה שהיה בעיניו תחילה חלום, יהפוך למציאות והמציאות לחלום. העולם המכושף-מחדש הזה שג'ייק נכנס לתוכו באווטאר, כשהוא הופך לאיש שבט הנאבי, הוא העולם הפסיכדלי של השמאניזם.

שבט הנאבי, שבט ציידים-לקטים ילידי של חייזרים פאנדוריים הוא שבט שאותו מובילה הטסאהיק, שמאן ממין נקבה אשר מפרשת את רצונה של איווה, האם הגדולה אשר שמה ומהותה מזכירים את אלו של חווה, אם החיים, כמו גם את זו של גאיה, האם הפלנטרית של כל החיים. בדומה לתרבויות שמאניות רבות, גם תרבות הנאבי מאמינה ב"זרימת האנרגיה", ב"רשת של אנרגיה שעוברת דרך כל הדברים החיים". היא מוקירה כבוד רב ל"רוחות של חיות" וכאשר בן שבט הנאבי הורג חיה הוא מבצע טקס לקידוש נשמתה, כפי שהדבר נעשה בתרבויות ארכאיות רבות. טקס המעבר של השבט דורש מבן השבט ללמוד לרכב על איקראן, ציפור טורפת ענקית שמזכירה את ציפורי הענק והמיתיות אפשר מופיעות בתרבויות שמאניות רבות כמו אלו של החוף הצפון-מערבי של אמריקה, וקשורה באופן הדוק לדמות השמאמן, אשר מזוהה לעיתים תכופות עם ציפורים גדולות כמו הנשר. ואם כל זה עדיין לא פסיכדלי או שמאני מספיק עבורכם, שבט הנאבי גם סוגדים ל"עץ הנשמות" אשר דרכו, בשירה ובריקודים, הם מתחברים לנשמתו של הכוכב והופכים לחלק מתודעה קולקטיבית.

 

טקס שמאני בעץ הנשמות.

שווה להזכיר כאן שמשמעות המילה איוואסקה בשפת הקווצ'ואה היא "גפן הנשמות". טקסי השירה והריקודים של הנאבי, מזכירים למדי טקסי איוואסקה עכשווים. שווה גם להזכיר שאחד מהיסודות האקטיביים של האיוואסקה, ההרמלין נודע במערב תחילה בשם "טלפתין" משום שתרבויות ילידיות רבות טוענות שהן מגיעות בהשפעת איוואסקה להחלטות משותפות במצבים של תודעה קולקטיבית, באופן המזכיר את המתואר באווטאר.

מקנה תיאר את השמאן כמי שנבדל מכל שאר אנשי השבט בכך שבהגיעך לכפר שזרים מגיעים אליו אולי פעם בשנה, הוא היחיד אינו מתעניין כלל בשעון או בסירה המשוכללים שלך אלא בנסיון לחדור לתוך ישותך ולראות מי אתה, איזה מין אדם אתה. השמאן מתנשא מעל גבולות תרבותיים ורואה לתוך האדם עצמו. "אני רואה אותך" היא גם הברכה המקודשת של שבט הנאבי, אשר מתייחסת למבט לתוכו של אדם, ולראיה לתוך מהותו הממשית. כאשר ג'ייק מגיע לשבט הנאבי וההמון המזועזע מזרותו כמעט והורג אותו זוהי הטסאהיק, השמאנית, אשר בוחנת אותו בעיניי פעורות לרווחה ולבסוף מחליטה לתת לו להשאר. בהמשך הסרט, כאשר כולם פנו כנגדו והוא קשור חסר אונים בעוד היער נהרס, תהיה זו שוב השאמאנית אשר תשחרר אותו. היא ראתה משהו.

ג'ייק מורשה להשאר עם השבט, ואז קורה משהו מעניין. בורחס מספר לנו ב"הסיפור על הלוחם והשבויה" על דרוקטולפט, לוחם ברברי שהתאהב בעיר הרומאית רוואנה וברוח הציביליזציה. הוא ערק מהצבאות הברבריים והצטרף לרומאים בהגנה על האימפריה. אווטאר, באופן קוטבי לגמרי, מספר לנו על לוחם שמגיע מחברה היפר-טכנולוגית על מנת להרוס את הטבע, מתאהב ביער ועורק על מנת להגן עליו.

"מחזור חיים אחד מסתיים. אחר מתחיל". הסיפור של אווטאר הוא סיפור אנטי-ציביליזציוני ופרימיטיביסטי באופן מובהק. כאשר ג'ייק מתקבל לשבט לתקופת חניכה הטסאהיק אומרת "נבדוק אם ניתן לרפא את השגעון". השגעון שאליו היא מתכוונת הוא כמובן השגעון של הציביליזציה, השגעון של תפיסת העולם המטריאליסטית והטכנולוגית שג'ייק בא ממנה. מנקודת המבט השמאנית הציביליזציה היא שגעון (ולהפך). את השגעון הזה יש לרפא: יש להחליף מנהרת מציאות אחת לטובת אחרת. "הזיה" ו"מציאות" צריכות להחליף את מקומן בתהליך המזכיר את זה של החוויה הפסיכדלית.

כפי שטרנס מקנה לעולם לא עייף מלהזכיר לנו, החוויה הפסיכדלית מטשטשת גבולות. היא מטשטשת את הגבולות בין "מציאות" ל"הזיה", בין "שגעון" ל"שפיות". אחרי הכל, הדבר המשותף לתנועה הפסיכדלית ולתנועה האנטי-פסיכדלית היא ששתיהן תופסות זו את זו כבלתי שפויות. תחת ההשפעה של חומרים פסיכדליים ובמידה רבה גם במהלך תקופות של שימוש נרחב בפסיכדליים, העולם נתפס כקסום. חיי היום יום של האתמול נראים לפתע שדופים וחסרי צבע, אשליה קטלנית של מוח בלתי מודע. ההפכים של הזיה ומציאות, חלום וחיי ערות, מחליפים לפתע את מקומם. הייתכן שחיי החלום הינם החיים האמיתיים?

זה מה שקורה גם לג'ייק. הוא מתעורר בתוך פוד המתכת שבו נמצא גופו הנכה ולפתע החיים האמיתיים מתרחשים לא בעולם הקר של משרדי היחידה שלו, אלא ביער, בריצה על ענפי הענק של העצים, ברכיבה על האיקראן, ציפור הענק שלו, ובשהות עם אהובתו נייטירי. ג'ייק חייב לבחור בין תרבויות ותפיסות עולם. בין העולם הטכנולוגי ותפיסת העולם המטריאליסטית שלו לבין היער ותפיסתו השמאנית את המציאות. כמו דרוקטולפט, הוא מחליף צדדים. בסיום הסרט הוא כבר יכנה את בני האנוש "חייזרים"ובסצינה הסוגרת הוא יהרוג את ההתגלמות האנושית שלו ויחליף את צורתו סופית לצורת האווטאר.

גל חדש של קולנוע פסיכדלי

בספרו מעורר ההשראה Blessed Unrest מתאר פול הוקן את סיפורם של עצי הסקויה הראשונים שהתגלו על ידי המתיישבים האמריקאיים במחוז קלבראס בקליפורניה. העצים, בגובה של כ-100 מטר ורוחב של כ-10 מטרים, היו מעבר לכל מה שהכיר העולם המערבי עד אז. יזם בשם ג'ורג' גייל ראה הזדמנות עסקית גדולה. הוא ושותפיו החליטו לחתוך את עץ הסקויה הגדול ביותר ולהציג אותו מסביב לעולם. העץ שגילו הוערך ב-2500 שנה היה כה גדול שקבוצת הפועלים שנשכרה כדי לכרות אותו נזדקקה למספר שבועות של עבודה. הוקן מספר שכשנפל העץ לבסוף, רעש הנפילה העיר אנשים במחנות כורים שבמרחק 25 ק"מ. העץ הענק הכיל כל כך הרבה מים שהוא נותר ירוק במשך שנים ארוכות לאחר שנכרת. כאשר חלקים של העץ הוצגו בניו-יורק ובלונדון גרמו אלו לזעזוע ולמחאה ציבורית כנגד האכזריות שבמעשה הכריתה של עץ עתיק כל כך והפכו לאחד הגורמים שהובילו לצמיחת התנועה הירוקה.

סיפורו של עץ הסקויה הענק משוקף בסיפור של עץ הבית העצום של שבט הנאבי אשר נהרס על ידי הבולדוזרים וכלי הנשק של "אנשי השמיים". כשג'ייק שמתפלל לאיווה (אמא טבע) לעזרה הוא אומר: "ראי את העולם שממנו הם באים. אין שם ירוק. הם הרגו את אמא שלהם". ואכן, המיתוס של הרג האם, ההרג של אמא טבע, אשר עומד בבסיס של אווטאר, אינו בדיוני כלל וכלל. שבטים ילידיים הולכים ונכחדים במספרים אסטרונומיים כבר מזה מאות שנים בתהליך ג'נוסייד נמשך והם עומדים בימים אלו מול אסונות גדולים שנגרמים על ידי חברות הנפט ותאגידים בינלאומיים חסרי רחמים, שכירי החרב של הציביליזציה שפולשים לג'ונגל על מנת לספק את תאבונה ההולך וגדל של הציביליזציה לאנרגיה ולמוצרים.

אווטאר מספר סיפור אלים וריאליסטי שמתרחש בעודכם קוראים מילים אלו, וזו הסיבה מדוע המסר שלו חשוב כל כך. ועם זאת, זהו גם סיפור של המרה, של המרתו של ג'ייק מדרך הטכנולוגיה, מהתרבות הפרומתאית של "אנשי השמיים", כפי שקוראים אנשי שבט הנאבי לבני האדם, לדרך היער. אווטאר הוא סיפור של טרנספורמציה, כזו שהאנושות זקוקה לה אנושות בימים אלו, כאשר שינוי רדיקלי של יחסנו לטבע הופך לכורח דחוף.

 

האם מצפה לנו עוד טריפ פסיכדלי תלת מימדי? עליזה בארץ הפלאות.

באיכויות וברעיונות הפסיכדליים שלו, בערכים השמאניים שלו, ובפוליטיקה הילידית שלו, אווטאר קורא תיגר על הערכים השולטים של התרבות שלנו באופנים הבסיסיים ביותר. העובדה שהסרט הזה, אשר קורא תיגר על כל מה שקדוש לתרבות המערבית המטריאליסטית ושם על דגלו רעיונות וערכיים שמאניים אשר נחשבים למגוחכים בתרבות השלטת, הרוויח כבר יותר ממיליארד דולר ונמצא אולי בדרכו להפוך לסרט המרוויח ביותר בכל הזמנים היא דבר לא פחות ממדהים בעיני. אווטאר מביא אסתטיקה פסיכדלית ורעיונות וערכים שמאניים למליונים של צופי קולנוע. הייתכן שזה קשור באופן כלשהו לעובדה שהוא סרט תלת מימד? אם לוקחים בחשבון שאירוע התלת מימד הגדול הבא הוא עליזה בארץ הפלאות של טים ברטון, סיפור העמוס בפטריות בעלות השפעה מוזרה, ובמציאויות מוזרות אף יותר, נדמה שאנחנו עומדים בפני רנסנס פסיכדלי שאותה מובילה מהפכת ה-3D.

הייתכן כי אווטאר ועליזה בארץ הפלאות הינם השליחים הראשונים של גל פסיכדלי חדש שאותו מוביל מדיום חדש עם נטיות פסיכדליות? היתכן כי יצליחו להנחיל ערכים ורעיונות פסיכדליים לזרם המרכזי של התרבות? אני לא בטוח שזה יספיק, אבל נדמה שאחת הטכניקות ששימשו באופן מסורתי על מנת ליצור את אפקט התלת מימד בקולנוע עשויה להיות שימושית כמטאפורה בנסיון להבין את המקום שהסרטים הללו משחקים בתרבות בת ימינו. אפקט פולפריץ' אשר משמש ליצירת קטעי סרט סטריאוסקופים נסמך על העובדה שעיבוד המידע של העין איטי יותר בתנאים חשוכים, כדי לגרום לעין אחת לראות את המציאות בפיגור, ובכך יוצר אשליה של אפקט תלת מימד בצפייה בחפצים בתנועה. זה כאילו היו שתי עיניך צופות במסך משתי נקודות שונות בזמן, או משתי נקודות שונות בחלל. באופן דומה, חווית התלת מימד החדש מאפשר לנו לראות את התרבות שלנו משתי נקודות פרספקטיבה שונות בחלל ובזמן: אחת של תרבות השקועה לחלוטין במאניה צרכנית, והשני של תרבות השומרת קשר לשורשיה המיתיים בטבע. האפקט המולטי-מימדי הזה שמאפשר לנו לראות את עצמנו משתי פרספקטיבות שונות באותו הזמן עשוי לרמוז לנו על השינויים שלפנינו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אלחי  On 18 בינואר 2010 at 0:19

    אבל בעיני אחרים זו פשוט איכות טובה בעולם אחר,לא כולם מתחברים לפסיכדליות ולהשראה הזאת כאילו אתה שרוי במצב מרומם כזה או אחר, אבל באמת בעיני -עולם הקולנוע מנסה להכניס אותנו לעולם של אשליות,עולם "חדש" ו"אמיתי" .

  • עידית  On 20 בינואר 2010 at 4:57

    קראתי מאד בעניין. תודה.
    בהחלט משהו לחשוב עליו.

    אבל מה עם הסוף? חצי שעה לפני הסוף הסרט הפך להיות סרט אמריקאי שטוח ואלים. עם המון המון הרג שפתאום לא כל כך מכאיב לנאבי. לדעתי, חבל שהוא לא סיים את הסרט 20-30 דקות לפני. מה דעתך?

  • עידו  On 21 בינואר 2010 at 12:03

    שאלות קשות.

    אולי זה בגלל שאווטאר הוא בכל זאת סרט הוליוודי.

    אולי בגלל שלהדחיק לחלוטין אלימות זה בעיה. ואולי כי לפעמים אלימות היא חובה – כי החייזרים, הרובוטים האנושיים והמפלצתיים הללו שפולשים לפנדורה לא מכירים שום שפה אחרת. האם אנחנו מתנגדים לאלימות בכל מחיר ובכל סיטואציה? אולי, אני לא יודע. אני יודע שיש מעט מאוד אנשים שמתנהגים ככה בעולמנו.

    אם קמרון היה מסיים את הסרט 20-30 דקות מוקדם יותר, הוא היה חותך את המערכה השלישית, ואין מה לעשות – צריך אותה, כי כי היא חוק הטבע של התסריטים, בלי זה אין בלוקבאסטר, ובלי בלוקבאסטר אין 400 מליון דולר ובלי 400 מליון דולר אין אווטאר. כך השאלה הזו היא היפותטית לחלוטין, אי אפשר היה לחתוך 30 דקות קודם – כי זה היה אמצע הסרט. אולי אפשר היה לעשות סוף אחר – יותר רוחני/מיסטי אבל לדעתי זה היה פוגע במסחריות של הסרט וגם עושה אותו טוב פחות.

    עידו

  • זנבון  On 3 בפברואר 2010 at 11:45

    אני רוצה להעיר משהו אודות אפקט פולפריץ' המוזכר בפוסט.

    בתור הקדמה אציין שזה אפקט די מוגבל וברור שלא השתמשו בו לצורך יצירת אשליית התלת מימד באווטאר (אני בכלל לא בטוח איפה כן השתמשו בו, נראה לי פעם באיזה פרסומת של קולה, אבל בכל מקרה בעיקר הוא מפורסם בעיקר ממחקרים פסיכופיזיים ששם הוא בהחלט מעניין)

    בכל מקרה, לעניינו, זה קצת מטעה לאמר שזה כאילו ששני העיניים מסתכלות מנקודות שונות בזמן, למרות שזה באמת האפקט שכביכול נוצר, אלא שהאשלייה נגרמת מכיוון שהן כאילו מסתכלות מנקודות שונות במרחב. זה בגלל שהאפקט חל רק על עצמים שנעים במישור האופקי ובגלל פיגור הזמן המדומה ותנועת החפץ נוצר הבדל מדומה במרחב היוצר את אשליית התלת מימד.
    מקווה שזה ברור

    שנית, גם להגיד שזה כאילו ששני העיניים מסתכלות מנקודות שונות במרחב זה קצת מטעה הפעם בגלל המילה כאילו. כלומר, שתי העיניים שלנו באמת מסתכלות תמיד מנקודות שונות במרחב ולא כאילו, זה בגלל שהן נמצאות בנקודות שונות על הפנים שלנו ובזכות זה אנחנו רואים תלת מימדי בכלל. אפקטי התלת מימד השונים גורמים לעצמים להופיע בכל עין (לשם כך המשקפיים) כאילו היו במקום אחר ממה שהם באמת (על פי ההפרש בין העיניים) וכך אפשר לגרום לעצמים שמופיעים על אותו מסך (בסרט למשל) להראות כמופיעים בעומקים שונים.

    מקווה שההסבר הזה תורם משהו למישהו

    תודה

    זנבון

  • לטאה קוסמית  On 4 בפברואר 2010 at 6:52

    זו דרך טבעית לעבד חוויות וויזואליות ורגשיות שמוקרנים אל המוח דרך החלונות הפרטיים של כל אחד העיניים
    השלכת המעשה על גורם חיצוני זו חווית למידה והתנסות ללא לשלם את מחיר המציאות- התוצאות של מעשינו
    אווטאר משתמש בשיחזור מעשה של גרגרנות ותאוות בצע מול הפרימיטיווי והחלש רק באה להעביר את הצופה את החוויה ותחושת חוסר האונים שיש לו לאדם מול הטבע ועד כמה הוא יכול להיות אכזרי בכדי לכופף אותו לצרכיו. הוא מסתמך על כך שבעקבות החוויה הצופה יוכל בקלות לתפוס צד בראית העולם המגמדת את גחמותיו של האדם מול הפראי והבלתי מאולף של הטבע הקדמוני
    אווטאר מראה לנו מה סופו של מרדף כוחני אחרי סיפוק היצר מול הבינה והחוכמה שקיימים בטבע כמו שהוא. וכמו שנעלמו הדינוזאורים כך גם נוכחותו של האדם המוציא עצמו מהטבע באשליית שלטונו השברירי היא רגעית אל מול מיליוני שנות קיום

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: