קדחת הסלוויה – על דיווחי סמים בעיתונות הישראלית ועל סרטוני היוטיוב-סלוויה

באתר ויינט עלתה אתמול כתבה על תופעת סרטוני הסלוויה דיבינורום ביוטיוב – מתבגרים שמעלים לרשת סרטונים שמתעדים אותם מתמסטלים מהחומר הדיסוציאטיבי הזה יחד עם חברים – וחבר העלה לי לוול בפייסבוק לינק לכתבה ושאל אותי מה דעתי. עמדתי לכתוב לו תגובה שם, אבל הבנתי שמה שיש לי לומר ארוך למדי אז החלטתי לייצא את התגובה מהפייסבוק לכאן.

אז איפה להתחיל? ראשית כל מחוסר הדיוק הבסיסי בכתבה שמאפיינת את הסאלביה כסם פסיכדלי. קשה להבין למה כל פעם שמתעסקים בסמים כל העקרונות העיתונאיים הבסיסיים של דיווח מהימן נזרקים מהחלון וציבור הקוראים זוכה במקרה הטוב למידע בלתי מדויק ולוקה בחסר או במקרה הרע למידע מגמתי (לזכות הכתבה הנוכחית יש לציין שלפחות אינה מגמתית כמו רבות אחרות). אולי הגיע הזמן שהעיתונים הישראלים יקצו לנושא הסמים כתב ייעודי או לפחות ימצאו במערכת כתב בעל ידע בסיסי בנושא שיכול לכתוב על הנושאים האלה בלי לפדח?

אז לא. סאלביה זה לא סם פסיכדלי. זה סם דיסוציאטיבי, ולמרות שטקסונומיה של סמים זה עניין מורכב, כמו כל טקסונומיה, אני חושב שרוב הטקסנומיות המקובלות יסכימו שעישון סלוויה היא לא חוויה פסיכדלית, לפחות לא במובן הקלאסי, אלא חוויה דיסוציאטיבית. ההבדל? ובכן, יש שורה של הבדלים. בעוד שבשימוש בסמים פסיכדליים קלאסיים (LSD, פטריות, פיוטה וכו') הפסיכודינמיקה של החוויה היא של יציאה למסע שמתחיל באופן הדרגתי ומסתיים באופן הדרגתי – הרי שהטריפ של הסלוויה הוא פתאומי מאוד, מתחיל בבום ומסתיים לאחר מספר דקות (בין השאר משום שמעשנים אותה). בעוד שהסמים הפסיכדליים מאופיינים בכך שמי שמתנסה בהם יודע שלקח סם, ושהוא נמצא תחת השפעה, המתנסה בסאלוויה ישכח פעמים רבות שלקח את הסם או כלל את זהותו. בעוד החוויה הפסיכדלית היא חוויה שהאלמנטים הבסיסיים שלה הם בבסיסם: תחושת אקסטזה, יכולת מוגברת לאינטרוספקציה, לחיבור לעצמי, לגוף, לאנשים אחרים, לטבע וכו' – החוויה הבסיסית של הסאלוויה, לפחות על פי הניסיון שלי ושל פסיכונאוטים רבים אחרים שאני מכיר ושהתנסו בה – היא לעיתים רבות קודם כל ביזארית ומתאפיינת בתחושת מוזרה (במשמעות המקורית של המילה) ולא בלתי מאיימת שבה האדם חש מנותק מהגוף שלו, מעצמו ומהעולם (לכן הוא נקרא סם דיסוציאטיבי). זו הסיבה שהאמירה של הכתבת דובילנסקי שחוויות הסם מזכירות את חוויות ה-LSD מוטעה ומטעה גם אם היא מסתתרת מאחורי המילים "לדברי משתמשיו", משום שהמידע הזה פשוט לא נכון כפי שאפילו בדיקה פשוטה בוויקיפדיה הייתה יכולה לגלות.

 

ולשאלה המקורית: "מה אתה אומר על התופעה הזו?"

ובכן. בשתי מילים אני חושב שהיא עצובה ודוחה, ואני לא משתמש במילים הללו כדי להתנגח במישהו אלא פשוט כדי לתאר את התחושות שהיא מעוררת אצלי. אני חושב שזו אחת הדוגמאות המובהקות והעצובות לדברים הרעים שקורים לסמים עתיקים ששימשו שאמאנים לאורך דורות כשהם נפגשים בחברת הצריכה והמדיה שלנו: הצמחים המקודשים הללו, שחניכי החוויה השאמאנית ברחבי העולם שמרו עליהם והתייחסו אליהם ביראת כבוד משך אלפי שנה הופכים לאמצעי ליצירת דאחקות ילדותיות וצבירת צפיות ביוטיוב.

בעוד שבעבר שימשו הסמים הללו על מנת להשיג מבט מעמיק יותר לתוך העצמי ולתוך עולמות אחרים, על מנת ללמד אותנו, עכשיו הם משמשים כסמי הטפשה שמשתמשיהם מחוסרי המושג ביוטיוב משתמשים בהם כדי להתחרות אחד בשני מי יצא יותר טמבל, קרוע ודפוק ממשנהו. החוויה הכל כך אינטימית של מסע לתוך עצמך ולתוך עולמות התודעה הופכת לאובייקט אקסהיביציוניסטי שנבחן במופעיו החיצוניים (צחקוקים, פרצופים אידיוטיים, התגלגלות על הרצפה) ומשודר לעולם כולו.

אני לא כועס כמובן על הצעירים שמשתמשים בחומרים הללו באופן הזה, אלא על החברה הצינית, הילדותית והמטראיליסטית שבהדחקותיה את עולמות התודעה האחרים שהם חלק מהמורשת התרבותית של מין האדם לא ציידה את הנערים האלה בכלים מושגיים שיאפשרו להם להבין במה מדובר ולהפיק מחומרים כמו סאלביה דיבינורום יותר מחוויה של דפיקת ראש – ולמעשה, על כל רטוריקת האנטי-סמים שלה, בעצם עודדה את הילדים הללו לדפוק לעצמם את הראש משום המסגרות הקונספטואליות המסולפות והמעוותות שבאמצעותן היא ממשיגה חומרים משני תודעה.

ועכשיו כמובן מגיעים כל אבירי המוסר והסדר הטוב שטוענים שצריך להוציא את הסאלביה מחוץ לחוק, מבלי לדעת דבר או חצי דבר על הצמח הזה, ההיסטוריה שלו או האפקטים שהוא מעורר – ובלי שאי פעם הוכח או אפילו נטען שהוא גורם נזק כלשהו – פשוט מתוך הפרדיגמה האינקוויזטורית השולטת בתרבות הגלובלית בת ימינו ועל פיה מצבי תודעה אחרים הם טאבו שיש לאסור אותו על האנשים (אלא אם כן הם נוצרים על ידי אלכוהול, ג'אנק פוד, טלוויזיה, פרסומות, פרופגנדה פוליטית וכו'…). את הטענה שמה שאנחנו זקוקים לו הוא חינוך מבוסס יותר, כנה יותר ומסולף פחות בתחום יותר כנראה לא נשמע באף אחד מאמצעי המדיה הגדולים.

לי אגב יצא להתנסות בסאלוויה לפני כ-5 שנים פעם אחת ועד שהבנתי מי אני ושלקחתי סאלוויה כבר עבר החלק המשמעותי והחזק ביותר של הטריפ, מה שהיה די מתסכל מבחינתי. היה משהו די ביזארי, לא נעים וחייזרי בחוויה של הסאלביה ובאותו הערב החלטתי שאין לי רצון להתנסות בה שוב. שם הרומן הקצר שלי עם הסאלביה נגמר.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • מתן  On 11 בינואר 2011 at 12:43

    אכן עצוב.
    הדיסאוציאציה אכן דומיננטית, אבל נראה לי שחשוב להבהיר את התכונות הפסיכדליות גם. כל סם פסכודלי עלול להיות מסוכן למי שאינו מוכן לקחת אותו וללא הנחיה כלשהי.
    תראה את הבחור המסכן ששמו בכתבה של ויינט, אין לו מושג למה הוא נכנס. ולך תדע אנשים רגישים שמשתמשים בסם בלי הנחיה עלולים להאבד וחזרתם אלינו תהיה רק חלקית.
    בעצם כל חזרה אני משאר שתהיה חלקית אם מישהו לקח משהו מהחויה, אבל לאנשים מסויימים זאת תהיה חזרה חלקית מדי.

    במיוחד עם התרכיזים,זה עלול להית טראומה שתגרור חוליים, במקום חויה קיומית ונראה לי חשוב להגיד גם את זה במקום להגיד שלא נמצא בו שום דבר מוסכן בכדי לתת קונטרא לכוחות שמפחדים ורוצים להוציאו מחוץ לחוק.
    זה חומר חזק וצריך תת לו א הכבוד הראוי לו באמת כמו שאמרת וכשנעשה בו שימוש לא נכון הוא עלול לפגוע.

  • אוהד  On 11 בינואר 2011 at 13:28

    עידו,
    אתה איש חכם…

    בכל פעם שאני קורא משהו שכתבת אתה מצליח להוציא ממני משהו שאני מבין, אבל לא יודע לגבש לעצמי…

    תודה!

  • נועם  On 11 בינואר 2011 at 13:41

    " קשה להבין למה כל פעם שמתעסקים בסמים כל העקרונות העיתונאיים הבסיסיים של דיווח מהימן נזרקים מהחלון וציבור הקוראים זוכה במקרה הטוב למידע בלתי מדויק ולוקה בחסר או במקרה הרע למידע מגמתי"

    משפט חזק.
    העצוב הוא שאתה יכול להחליף את המילה סמים בכל מילה אחרת ועדיין המשפט ישאר נכון באותה מידה.
    חיסונים\כלכלה\פוליטיקה\הפלרה…
    טוב שיש מקומות כמו הבלוג שלך בו ניתן לקרוא מידע אמין ושקול.

  • tomerpersico  On 11 בינואר 2011 at 20:49

    יפה כתבת.

  • גליה  On 12 בינואר 2011 at 9:23

    יקירי,

    גם על זה אנחנו צריכים לדבר!
    בעיקר על המשפט "למעשה, על כל רטוריקת האנטי-סמים שלה, בעצם עודדה את הילדים הללו לדפוק לעצמם את הראש משום המסגרות הקונספטואליות המסולפות והמעוותות שבאמצעותן היא ממשיגה חומרים משני תודעה"

    אני חושבת שזה לא רק בגלל האופן שהיא ממשיגה "חומרים משני תודעה" אלא בגלל איך שהיא ממשיגה תודעה. זה בכלל פוסט על נוירואתיקה לדעתי. ואתה צודק מאוד אבל אני חושבת שיש כאן עוד מימד עומק של הכמיהה "לדפוק את הראש" שצריך לרדת לשורשו.

  • אלון  On 12 בינואר 2011 at 10:13

    סלביה… החביבה עליי בהווה מכל הצמחים, רבים משתמשים בה בצורה לא חכמה במיוחד, בעישון סלביה ההשפעה עולה מאוד מהר מאוד ויורדת מאוד מהר, ככה שבד"כ לא מכילים את החוויה ולא מפיקים ממנה יותר מאשר "קיבינמט מה זה היה" זה עולה מהר מדי חזק מדי.
    השימוש המסורתי בסלביה הוא בלעיסת העלים, אז החוויה נמשכת בערך 3 שעות עולה לאט ויורדת לאט(לעומת 5 דקות של בום בם), במקום ללעוס אפשר למצות מהעלים את החומר הפעיל ולהפיק נוזל שבשימוש Sublingual בו החוויה נמשכת בערך 3 שעות ובאה והולכת בהדרגה.
    אישית אני מפיק הרבה יותר מהחוויה הארוכה, set & settings, חשוב מאוד, כדאי לעשות סלביה בחושך, לא בבוקר או באמצע היום, סלביה אוהבת לילה.
    ההשפעה התודעתית היא מדהימה זה אחד הצמחים הכי מהממים שאני מכיר, לסלביה יש כ"כ הרבה ללמד אותנו חבל ששטותניקים מוציאים לה שם רע וגורמים לפעולות נגדה. אני חושב שהשיטה הנפוצה לשימוש (עישון) חזקה מדי לרוב האנשים, היא עולה ויורדת מהר מדי כך שקשה להפיק ממנה משהו ואכן רואים הרבה שמנסים נבהלים ובורחים. אני לא לגמרי שולל עישון סלביה, אבל אני מאמין שמי שמעשן אותה צריך שתהיה לו הכרות טובה עם הצמח במינונים נמוכים. צריך להכיר אותה בהדרגה כדי להיות מסוגלים להכיל את מה שיש לה ללמד.
    בכל אופן Sublingual administration הרבה יותר מומלץ לטעמי, אז החוויה היא פסיכדלית ומיוחדת מאוד. זה לא צמח למסיבות, זה צמח למדיטציה, חקירה תודעה, שאילת שאלות ועוד…

    ראוי לציין ולו רק לשבירת מיתוסים לגבי המשתמשים בסלביה, אני לא הזוי/סטלן/משועמם, אני קרוב לגיל 30 תורם מאוד לחברה ועובד בהיי טק, צמח הסלביה תורם ותומך בי בהמון דרכים, כי, אני משתמש בו בצורה בוגרת אחראית וחכמה.

  • MorningGlory  On 12 בינואר 2011 at 18:54

    ח"ח!

  • גולן  On 13 בינואר 2011 at 15:29

    אני חייב להגיב כמישהו שמשתמש בסאלוויה. כשהחלטתי לנסות את "העיניים של הרועה"* קראתי ערמות של מידע באינטרנט וגיליתי את היחס האינטימי המיוחד שאלו שרואים בה כצמח וישות מקודשת רוחשים לה. הבנתי שלפי האינדיאנים המצטקים היא מאוד ביישנית ושהיא דורשת שקט, חושך מוחלט וכבוד (לא לצחוק למשל) בכדי שהיא תסכים להתגלות בפני מי שצורך את הצמח. זהו צמח שדורש ממך להתמסר אליו לחלוטין לכמה דקות. אותי אישית הוא לימד איך להרפות.
    כשאני מעשן סאלוויה אני שוכב על המיטה, עוצם עיניים ומרפה את השרירים. לפעמים יש תחושת אי נעימות באזור כלשהו בגוף אבל אם במקום לזוז אני מתמקד באזור הזה ומרפה את השרירים אני חש זרמי אנרגיה משחררים עוברים בגוף שלי וזה עובר. אם אני מרפה מהאגו שלי שתמיד מנסה לחוות דעה ולהסביר מה קורה לי אני יכול לחוות מצב של חוסר גבולות מוחלט. בפעם האחרונה יצאתי לאזור שמחוץ לפריימים של החיים שלי וראיתי את עצמי משם מה שגרם לי לתהות אם אני יכול לחזור לחיים של מישהו אחר.
    התחושה היא "רק תרפה ותראה איך אתה מצליח, איך אתה מחלים, איך אתה פורח. תרפה ותראה איך הכל מסתדר".
    צמח שמחזיר לי לכמה שעות את היכולת לחשוב כמו ששכחתי, כמו שהייתי ילד (חשיבה משחקית יצירתית). צמח שה"after glow" שלו יכול להמשך כמה שעות או כמה ימים. תחושת ביטחון מלא בקיום.
    כמו שאלון אמר, צמח של לבד, צמח של מדיטציה.
    זהו בהחלט צמח מלמד (teacher plant) ויש לו המון מה לתת למי שמוכן להתנסות בחוויה שהוא מייצר (כמו שציינתי הוא מתנה זאת בגישה של כבוד והבנה).

    עידו, הרגשתי בדיוק כמוך כשנחשפתי לסרטונים ביוטיוב וליחס של התרבות ה"מתקדמת" שלנו לסאלוויה. זה מזכיר לי שפעם אחת תחת השפעה חוויתי תחושה חדה כמו תער, פתאום היה ברור לי כשמש ששגרת היום שלי (שהיא שגרת אדם מהתרבות המערבית) דפוקה לגמרי ושכל התרבות שלנו מאוד חולה. הרגשתי שכולנו צריכים להחלים.

    צריך לזכור שמחיר חשיפת סאלוויה לכלל המין האנושי כרוכה בכך שיהיו כאלה שישתמשו בה בצורה לא נכונה, שמוסדות מסוימים יגנו אותה וכל הבולשיט המוכר- זה בלתי נמנע. תשאלו את עצמכם אם זה שווה את זה או לא. אני את התשובה שלי כבר קיבלתי

    *טרנס מקנה על סאלוויה- http://www.youtube.com/watch?v=PEPEV_NbfN8

    • Ido Hartogsohn  On 16 בינואר 2011 at 18:26

      תודה גולן, על התגובה הכל כך יפה. עשית לי חשק לתת לסאלביה עוד צ'אנס. אולי זה יקרה מתישהו.
      עידו

  • דנה  On 9 באפריל 2011 at 2:09

    גולן ואלון צודקים במאה אחוזים לגבי הליידי סאלי. אין צמח שלימד אותי להרפות בצורה כ"כ משכנעת כפי שסלביה עשתה. לפעמים אפילו מוזיקה מוכרת ברקע תגרום לה לחשוד ולא לאפשר לך להיכנס לעולמה הקסום. עידו, מקווה שנתת צ'אנס נוסף. ללא סיטר, מינון נמוך יותר מאשר בפעם הראשונה, עיניים עצומות (בהתחלה), שקט מוחלט (מתקן ציפה אידיאלי אך לא זמין עבור רובנו) או מוזיקה שקטה ללא מילים (חשוב) ואתם בדרך לחוויה מיוחדת עם צמח שמבחינה בוטנית מרתק לא פחות מאשר מההבט הפסיכדלי. בהצלחה!

    • Ido Hartogsohn  On 9 באפריל 2011 at 7:53

      נתתי צ'אנס, ושיניתי לחיוב דעתי על הסאלביה. 🙂

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: