תמיד הדהים אותי איך המצאות טכנולוגיות מסוימות שחזו להן עתיד מזהיר לא הצליחו להמריא (למשל עולמות תלת מימד וירטואליים כמו סקנד לייף, קסדות מציאות מדומה או הסגווי. אם כי חייבים לסייג-וואי ולומר – Never say never…) ואילו אחרות, כמו צורות חיים בעלות DNA שתלטני במיוחד, מתפתחות במהירות סרטנית שיוצאת מכלל שליטה, מצמיחות מתוכן כמו גידולי פרא, אקולוגיות טכנולוגיות שלמות והופכות לסמלים של מבני תרבות וחיים עצומי מימדים שנוצרים בהשראתן (לדוגמה הפלאפון, הדפוס או המחשב האישי).
פייסבוק היא דוגמה מובהקת לטכנולוגיה בעל מזג פראי במיוחד,והיא לא מפסיקה להפתיע. ה"רשת חברתית" הזו הולכת ומתפתחת וחורגת שוב ושוב מהתפקידים והגבולות שחוזיה ופרשניה הקצו לה בעבר. זו גם הסיבה שאני שם את המילים "רשת חברתית" במרכאות. המילים "רשת חברתית" רומזות על כך שפייסבוק היא אחת מיני רשתות חברתיות רבות, או שיש לה תפקיד מוגדר. אבל פייסבוק אינה "רשת חברתית" היא (כשם הסרט) "הרשת החברתית" והיא גם לא זה. היא הרבה יותר.
פייסבוק היא המציאות. היא מצמיחה מתוכה עוד ועוד צורות של אינטראקציה ומשנה את הפרקטיקות היומיומיות שלי, החל מהאופן שבו אני מארגן את אלבומי התמונות שלי, המשך בסוג הדברים שאני שם אליהם לב בחיי היום יום (שורת הסטטוס של הפייסבוק הופכת למעין פונקציה פנים-תודעתית שפועלת תמיד ברקע של התודעה שלי, וסורקת אחר רגעים ותובנות יומיומיות שניתן יהיה לקפסל אותם לסטטוס מוצלח) וכלה במקורות המידע שלי על פוליטיקה, תרבות וחברה.

אני לא יודע מי האדם הכי טוב בלהסביר מדיה חברתית, אבל היא הכי טובה בלהסביר את זה לי. כרמל וייסמן בבלוגפרנס, יולי 2007.
אני זוכר שבתחילת יולי 2007, בכנס "הבלוגפרנס" שהתקיים אז במרכז הבינתחומי בהרצליה, שמעתי את כרמל וייסמן אומרת שאוטוטו מקורות המידע שלנו עומדים להשתנות ואנשים יקומו בבוקר ולא יכנסו לדף הראשי של ויינט כדי לפתוח את היום, אלא ישתמשו במקורות מידע שיגיעו מבלוגים ורשתות חברתיות. באותו הרגע היה לי עדיין קשה לדמיין את התחזיות הללו של וייסמן מתגשמות. היום, כשהפייסבוק ורשימות המאמרים הנקראים ביותר של החברים שלי (מבלוגים אבל גם מהעיתונות הישנה, שם הם מטומעים לתוך הדף הראשי), מהוות חלק משמעותי בהבניית מקורות המידע שמזינים אותי (ובהבניית תפיסת המציאות שלי בכלל) הרעיון הזה נראה כל כך פשוט, כל כך אינטואיטיבי, כל כך נכון. ועדיין, אני מוצא את עצמי מופתע שוב ושוב מפייסבוק. ממה שהיא עושה. ויש חלק בתוכי, שבעומדו מול אלוהות בקנה מידה כזה, אינו יכול שלא להתמסר.
וזה, אני משער, ההבדל ביני לבין אנשים אחרים, פוליטיים יותר בהוויתם ממני, שבעיקר מקוננים על פייסבוק. בעוד אנשים אחרים מודאגים מפגיעה בפרטיות, אני עדיין לא הצלחתי להבין למה צריך להיות לי אכפת שאנשים יכולים לראות תמונה שלי ברשת, או לקרוא סטטוס שהעליתי לפייסבוק. אני לא אומר שזה טוב או נכון, אבל התכונה הבסיסית שלי היא פחות לבקר ויותר להשתאות. מטבעי, אני אדם יותר משתאה מביקורתי (האם זו נטיה ביולוגית? כימית? תודעתית? תרבותית? אלוהים יודע, אני רק יודע שאני כזה) כך שהנטיה הבסיסית שלי היא פחות לייצור של פיסות ביקורת תיאורטיות בעלות נטיה ספקנית ומתריעה ויותר להתקפות מאניה פסיכומיסטיות.
אני יכול להבין את הביקורת על הפייסבוק. אולי לא לגמרי[1], אבל הדבר שאני באמת לא מבין זה איך, על אף כל הביקורת, המבקרים הגדולים של הפייסבוק מתעלמים באופן בוטה כל כך מהמעלות הבלתי ניתנות להכחשה שלו או אפילו רק מעצם העובדה שהוא כל כך חדש ומדהים בעושר התופעות שהוא מייצר. אני קורא נלהב של טורי "הטכנולוגי על הבוקר" של יוסי גורביץ' ב'כלכליסט' אבל הדבר שתמיד מוזר לי כשאני קורא אותו זה שהוא אף פעם לא יכתוב לצד הביקורת הפוליטית שלו (המוצדקת בחלקה), על כל הדברים המדהימים שפייסבוק עושה. זה כאילו פייסבוק מבחינתו הוא כלי לשליטה פוליטית, וכל ההשפעות התרבותיות האדירות שלו הן לא יותר מתופעת לוואי מחוסרת חשיבות. כנראה שיש אנשים שהחוש הביקורתי שלהם חזק בהרבה מהחוש המשתאה שלהם.
פייסבוק ופנתאון האלים הטכנולוגי
אם בתחילת הדרך, כמו רבים אחרים, לא הבנתי מה עושים בפייסבוק (ואפילו כתבתי בספר שלי פרק שטען שפייסבוק היא לא יותר ממגרש משחקים לאגו, אחת הטעויות המביכות ביותר שעשיתי, אבל היה קל הרבה יותר לטעות אותה בנקודה בזמן שבה נכתבו הדברים ההם לראשונה.) הרי שעכשיו כשאני פוגש אנשים שאין להם פייסבוק הם נראים לי כמו סוג של מוטאציה. כסוג של חוליה חסרה. כלומר, אני חולק איתם את את אותה מציאות, אבל רק חלקית. חלקים אדירים כל כך מהמציאות שלי, מהפרקטיקות היומיומיות שלי לתקשורת עם אנשים ולצריכת תרבות, חדשות ומציאות פשוט לא קיימים.
האפיפאניה הגדולה שלי לגבי פייסבוק ולגבי יוטיוב והאינטרנט בכלל אירעה לפני מספר ימים. ישבתי עם א' וצפינו בכל מיני קליפים מגניבים באינטרנט כמו זה והדבר הזה וגם הדבר הזה. ופתאום קלטתי כמה דברים בעולם הזה נוצרים בזכות האינטרנט, או אם לומר זאת במילים אחרות – כמה דברים מעולים לא היו נוצרים אם לא היה לנו אינטרנט, ואם היו נוצרים, בוודאי לא היו זוכים לחשיפה. פתאום נקלט לי כמה יצירות אמנות מופלאות לא היו נהגות לעולם, ובוודאי שלא היו מתפתחות מרעיון ליצירת וידאו, סאונד או טקסט, אם לא היה לנו את הכלי המופלא הזה – ההיפר-מוליך היצירתי הזה, המהפכת דפוס על אמפטמינים הזו, שיש עדיין מי שקוראים לה "מהפכת האינטרנט" – שהוא סוג של סם ממריץ ליוצרי כל העולם. וברגע הזה, שבו הבנתי איך קבוצה של אתרים וטכנולוגיות יצרה נפח אדיר כל כך של יצירה חדשה, פתאום התמלאתי בתחושת יראה אדירה.
כמו האלוהות של הגל, גם פייסבוק היא אלוהות דינאמית. היא נמצאת במצב התפתחות מתמיד.
כמו פנתאון האלים ההינדואיסטי, גם העולם הטכנולוגי הוא עולם פוליתאיסטי מובהק שהאלים בו נמצאים במאבק בלתי נגמר זה מול זה, וכלי הנשק בעלי המימדים האגדיים שהם בהם עושים שימוש במלחמתם, הם הטכנולוגיות הסופר-מתוחכמות וחובקות הפלנטה שבאמצעותן הם נלחמים על הבניית אופני הייצור של המציאות והתודעה שלנו.
כמו האלים בפנתיאון האלים הינדואיסטי, גם האלים בפנתאון האלים הטכנולוגי הם חבורה שמורכבת ממאות אלפי אלוהיות, חלקן חובקות כל, חלקן קיקיוניות לחלוטין, וכולן דינאמיות לחלוטין בכוחן ובתפקידן. כמו ששיווה, שהיה משני עד לא קיים בספרות הוודית, נסק לו בתקופות מאוחרות יותר בהיסטוריה של ההינדואיזם והפך לאחד משלושת האלים המרכזיים של ההינדואיזם, בעוד אלים אחרים כמו "אינדרה" או "אגני" שזכו למקום של כבוד בהינדואיזם המוקדם הודרו לתפקידים נחותים או חסרי חשיבות – כך גם אלים כמו פייסבוק, שהיה לפני מספר שנים בלבד "אלילון" קטנטון הפכו לאלוהים הגדולים ביותר של הרשת, מאיימים על כוחם של אלים ותיקים כמו גוגל, ואילו אלים שאיבדו מכוחם כמו מיקרוסופט או יאהו, נאבקים בנואשות מול אלים צעירים ורעננים מהם על הזכות להמנות על שוכני האולימפוס.
ואנחנו יושבים ביציע. מביטים בהתגוששות האלים הזו. מפרשנים, לוקחים צדדים, מעמידים פנים שאנחנו מבינים מה קורה, שיש לנו איזושהי שליטה, ושמה שקורה זה בסה"כ מאבק בין כל מיני חברות בעלי אינטרסים כלכליים. זה כן. זה גם. אבל מעבר לזה, זה המאבק על תצורתה העתידית של התודעה האנושית. יתגוששו האלים לפנינו. הקומדיה האלוהית מתחוללת לנגד עינינו. מאות אלפי אנשים הצטרפו היום לפייסבוק. כמו אתמול וכמו מחר. זה מאות אלפי מהגרים חדשים שמהגרים לתוך תפיסת עולם ותרבות חדשה. מזל טוב לכל הילדים.
* ושווה לעיין גם. התחזיות של אורן פרנק בדה מרקר להתפתחויות הטכנולוגיות ב-10-20 השנה הקרובות הן לטעמי מהנועזות ועם זאת הבלתי מתלהמות והמדויקות שקראתי מזה זמן רב. לגזור, לסמן את ההימורים שלכם, לשמור ולהסתכל שוב עוד עשרים שנה. זה מה שאני עשיתי.
[1] כמו שאמרתי, אני לא מצליח להזדעזע מ"אובדן הפרטיות" שלי, דבר שהוא אולי מדאיג כשלעצמו. אני מודאג הרבה יותר מהאיום שיש בפייסבוק על משאבי תשומת הלב של התודעה שלי, ועל מצב התודעה שלי ככלל ועניין זה גם זוכה מצדי להרבה יותר ביקורת…
תגובות
תודה מותק. אם היית שומע את התובנות שיש לי היום היית מת במקום… אולי בקרוב אמצא זמן לכתוב על זה משהו אבל מוזמן לפוסט האחרון על זומבים ערפדים טכנולוגיה ומשמעות החיים, זו התחלה.
פוסט מרתק ומבריק, כבר מזמן לא קראתי פרשנות כל כך מדויקת לחברה ולתרבות. תודה על השיתוף.
וכרמל – אם מותר לבקש – כתבי, כתבי, כתבי! אני מת לדעת מה התובנות שלך אומרות על כל תרבות הרשת שמתפתחת פה בקצב מהיר וזולגת במהירות לכל תחומי החיים.
מש"א ^
אני לא בפייסבוק.
אני לא חושש במיוחד מאובדן הפרטיות. אני פשוט לא אוהב להרגיש שעובדים עלי.
פייסבוק, הוא מנגנון שמנסה לדעת עלי הכל: מי החברים שלי, איזה ספר אני קורא, לאן אני הולך, תמונות מביכות שלי ומה לא.
הייתי מצפה לתמורה כלשהיא בשביל כל המידע שאני מספק.
במקום תמורה, פייסבוק מוכרים את המידע שלי לחברות צד שלישי בלי לשאול אותי, למטרות שאין לי מושג מהן.
נכון גם גוגל עושים את זה במידה מסוימת, רק שבפייסבוק זה הכי גרוע.
אני מחכה בסבלנות לתואם פייסבוק פתוח. יש כמה נסיונות לא בשלים (diaspora).
הפוסט שלך גילה לי שאני חולק את ההשתאות היפה שלך אפילו בתור מוטאציה. אני מקבל לפעמים עדכונים ישירים מעולם הפייס בוק כשאשתי מספרת לי סיפור או מראה לי תמונה. טוב שיש מישהו באיזור שמתקשר בשבילך בפייסבוקית. אולי תוציא מכרמל איזה רעיון שיחון ראיון עם התחזיות שלכם לכל האבולוציה הטכנולוגית המואצת הזאת, זה בטוח יהיה מעניין
הזמנה פתוחה לארח אותך ואת וכרמל לועידת אינטרנט השנתית הבאה פה ביער. יש כאן קופים שאגנים שיהיו קהל אוהד.
חה חה. תגיד לקופים שיארגנו לנו כרטיס טיסה ליער ואני טס מיד להרצות לקופים, לאריות ולכל ממלכת החיות על הנושאים שעל הפרק 🙂
באנדר,
הכל עניין של פרספקטיבה. אתה אומר שפייסבוק הוא מנגנון שרוצה לדעת עליך הכל. אני חושב שפייסבוק הוא מנגנון שמוכן ללמוד עליך הכל. השאלה אם אתה מספר תלויה בך בסופו של דבר. פייסבוק לא רוצה לדעת על אנשים דברים – זה אנשים שרוצים לספר לה את הדברים האלה. פייסבוק רק נותנת להם פלטפורמה לעשות את הדברים האלה.
תמורה תמורת המידע שאתה מספק לפייסבוק? לא הבנתי לאיזה תמורה אתה מצפה. התמורה שאני מקבל היא יחסים תרבותיים מהודקים עם עשרות ומאות אנשים מהמעגל החברתי שלי – גישה לבנק לינקים איכותיים שיוצרים החברים שלי מדי יום בכל תחומי התרבות והחברה, גישה לאלבומי התמונות של חברים, ולתקשורת מאוד זמינה איתם. עבורי זה תמורה אדירה, ובסה"כ היא התמורה שאני מקבל מאנשים אחרים, מכך שהם גם נוהגים כמוני ומשתתפים בדבר הזה.
In the end the love you take is equal to the love you make.
מה שכן, Diaspora כן מציע שיפורים חשובים בתחום השליטה על המידע ופרטיות כמו החלוקה לקבוצות חברים לדוגמה. בהחלט מקווה שהם יכנסו ללופ של פייסבוק בשלב זה או אחר.
כל טוב,
עידו
"ואנחנו יושבים ביציע. מביטים בהתגוששות האלים הזו. מפרשנים, לוקחים צדדים, מעמידים פנים שאנחנו מבינים מה קורה, שיש לנו איזושהי שליטה, ושמה שקורה זה בסה"כ מאבק בין כל מיני חברות בעלי אינטרסים כלכליים. זה כן. זה גם. אבל מעבר לזה, זה המאבק על תצורתה העתידית של התודעה האנושית. יתגוששו האלים לפנינו."
רוצה להזכיר שאנחנו חלק מהתגוששות האלים הזו, אולי אלים קטנים וזניחים כרגע, אבל גם לנו יש מה לומר ולאן להטות את הכף, והכל דינמי כידוע.
הכל דינאמי כמובן וכולנו אלים וכמו שאמר סטיוארט ברנאד
“We are as gods and might as well get good at it.”
אנחנו מרכיבים את האלוהות וחלק מהדינאמיקה האלוהית וגם יש לנו המון חופש ומקום ליצירתיות. ועדיין בפרספקטיבה הקוסמית הגדולה, כחלק מתוכנית הענק, מה שאני אומר זה שפייסבוק היא תופעת טבע, תופעה מטאפיזית – איך שלא תקרא לזה – אבל משהו מהסדר הראשון – משהו שעונה על הצרכים הבסיסיים של האדם, של האנושות, של הקוסמוס. ברמה הזאת היא חלק מדינאמיקה בסיסית וגדולה בהרבה מהאוטונמיה של איזשהו אינדיבידואל.
לכן אני חושב שההתייחסות לפייסבוק וגוגל ושאר האלים הגדולים של האינטרנט כחברות מסחריות היא רק חלק מהסיפור – מעבר לזה הן חלק ממהלך קוסמי אדיר הרבה יותר שאנחנו חלק ממנו, אבל קובעים את עתידו בערך כמו שהיונקים קבעו את כך שהם יהיו את הארץ לאחר אירוע ההכחדה הקטסטרופלי של לפני 65 מליון שנה.
כל טוב,
עידו
תודה על התגובה. אני ממש לא מדבר מתוך מקום של אנטי-פייסבוק או משהו כזה, היחס שלי אליו הוא הרבה יותר אמביוולנטי, אני שותף להתלהבות ולהשתאות שלך, כמו גם לדאגה מתהליכי הקולוניזציה של התודעה.
מוזר לי לשמוע השוואה שלנו ליונקים הפרהיסטוריים, שנאמרת ברגע ההיסטורי שבו – דווקא דרך ובאמצעות הפייסבוק – לכל אחד מאיתנו יש את האפשרות ליצור בכל רגע את האלוהות הקוסמית הבאה. הרי כל פיפס שאנחנו משגרים לרשת שולח אדוות שמגיעות בסופו של דבר למיליארד איש. אז דווקא ברגע ההיסטורי שבו עקרון הקארמה מתגלה לראשונה במלוא בהירותו, דווקא ברגע שבו מתאמתת בצורה הכי ישירה הקלישאה ש"אני יוצר את המציאות שלי", דווקא ברגע הזה אתה מכחיש את היכולת שלנו להשפיע על עתיד המהלך ההיסטורי שאנחנו נוטלים בו חלק?
אינני סרבן FACEBOOK אך עד היום לא היתה לי סיבה ממשית לפתוח שם חשבון. שותפתי לחיים דווקא כן פתחה חשבון שם לפני שנים אך כמעט ואיננה משתמשת בו. אני חושש לצנן מעט את התלהבותך אך יתכן ואתה פשוט בנאדם מאד חברותי ועל כן הרשת הזאת מספקת אותך באופן כמעט אוטופי, למרות שהיא עצמה אולי רחוקה מלהיות כזאת. האינטרנט היא ללא ספק אחת התופעות היותר משמעותיות בהיסטוריה האנושית, אבל בפנטאון האלים שהיא יצרה, אני מעיז לנבא, יתכן והרשת החברתית תתגלה כמשנית ממה שהיא נדמת היום למשתמשים הפחות כבדים שלה.
היי צוקרברגמן,
ברמה מסוימת אתה בוודאי צודק. העניין שלנו בפייסבוק הוא בוודאי פונקציה של העניין שלנו בחברה. ובכל זאת, מאחר שהאדם מאופיין באופן מפורסם כחיה חברתית, אני חושב שלפן החברתי של הרשת – שפייסבוק תופסת כרגע חלק נכבד ממנו – יש חלק חשוב ומכריע ברשת.
אני לא חושב שאני אדם חברתי במיוחד. לפעמים כן, לפעמים מאוד לא. אולי קצת מעבר לממוצע, רק מספיק בשביל להכיר מספיק אנשים מתוך עולם האופליין ולדעת כמה פייסבוק שינה את החיים לאנשים סביבי.
גם אני לא השתמשתי תקופה ארוכה בחשבון הפייסבוק שלי. אני חושב ששימוש בפייסבוק זה הרגל שצומח ונלמד. קשה להיות באמת מעורב עם 50 "חברים" שכולם באמת חברים או עם קבוצת חברים לא טכנולוגיים שלא פעילים בפייסבוק. במקרה כזה קל לחשוב שפייסבוק לא רלבנטית. לעומת זאת אם יש לך מספיק חברים שמעדכנים לינקים, סטטוסים תמונות וכו', ואם אתה נכנס לפייסבוק בתדירות מינימלית, יש נטיה להשאב לתוך הפעילות ולהפוך חלק מהרשת הזאת והדינמיקה שלה – כך שמגוון, נפח ועומק הפעילויות שאתה מבצע בה עולה. זה קצת כמו ללמוד לקרוא ולכתוב. אם אתה לומד לקרוא ולכתוב בקהילה שאין בה תשתית לקריאה ולכתיבה, לא טקסטים כתובים ולא אנשים שכותבים כרגע, המיומנות הזו תהיה די מיותרת ואפשר היה לחשוב שהחשיבות שמקצים לקריאה וכתיבה גדולה יתר על המידה. צריך להיות מעורב במרקם של קריאה וכתיבה כדי להתחיל להעריך אותה. זה מה שמעורבות מוגברת בפייסבוק עושה לאוריינות המדיה-חברתית שלנו לדעתי – ואז פייסבוק הופך לגורם משמעותי ומכריע בחיים.
כל טוב,
עידו הרטוגזון
מהנסיון שלי ב80 חברים אפשר להיות מאוד מעורב אם יש שם כמה תותחים כבדים ואם יש לך כמה דפים של ארגונים.
חומר למחשבה.
אבל נראה לי שבשורה התחתונה מדובר במדיום תועלתני – כל אחד מחפש שם משהו או חושב להפיק מזה משהו (בעל ערך עבורו).
א. פוסט מעורר מחשבה. עידו, אתה ממש פורה בחודש האחרון! מקווה שאתה מסופק מהתוצאות ושתמשיך לספק עוד הרבה מחשבות מעניינות.
ב. לא בהכרח תועלתני – בתגובה ליואב – אני רשום בפייסבוק והפקתי ממנו תועלת חברתית, אבל לא נרשמתי "כדי להרוויח משהו". בעיני אנשים שחושבים שכל אחד מנסה להרוויח מדברים כאלה, או שכמאמר באנדר המערכת הזו מנסה "למכור את המשתמש" ולהרוויח משהו מסחרי מהנרשמים, הם אנשים שחולקים את תפיסת העולם המשותפת לישראלים רבים שחוששים שיעבדו עליהם ומלצאת פראיירים, כאילו שכל הזמן מנסים להשתמש בהם.
וגם לראות שאנשים כמו באנדר מצפה לקבל תמורה חומרית כלשהי על השתתפותו. האם אתה באמת מצפה לקבל תמורה על זה שנרשמת לרשת *חברתית*? הפייסבוק ורשתות חברתיות אחרות יכולים לשמש לאנשים מקום לעשיית רווחים כמו שהם יכולים לשמש למטרה הומניסטית הרבה יותר של יצירת קשר וחברות בין אנשים.
אפשר להשתמש בפייסבוק בדרך הטכנומיסטית – להשתמש במערכת הבסיסית (והשטחית) שמוצעת בו כדי ליצור קשר חברות עמוק ופורה (כמו גם התעדכנות מתמדת) של החלפת רשמים וחוויות בין שווים. סוג של לקחת את מושג החברות "הישן" לרמה גבוהה יותר של אינטראקציה בכמה מישורי תקשורת, בחיים כמו גם באינטרנט, ולא להשטיח אותו כמו שקורה הרבה פעמים ברשתות החברתיות.
ג. רעיון לעידו: למה שלא תנסה לכתוב על הטרנספורמציה של החברות בין אנשים, מהתפקיד הישן שלה (לפני עידן תקשורת האינטרנט) למה שהוא התפתח אליו בזכות/בגלל/למרות פייסבוק ודומיו.
היי הרטוגזון,
מאז שקראתי את הספר שלך, אני עוקב אחרי הבלוג ונהנה. בנוסף, אני משתמש בפייסבוק.
כשקראתי את הפוסט התעורר בי החשד שאין לך מושג מדויק לגבי "אינוס הפרטיות" שפייסבוק עושה בך, בי ובכל החברים הרשומים בו. אי לכך, הרשה לי לצייר במשיכות מכחול רחבות למדי את מה שמתחולל למיטב הבנתי, שהרי ידיעה כלשהי תמיד עדיפה על חוסר ידיעה.
פייסבוק יוצר קוקי לכל מי שגולש אליו. גם לי יש קוקי כזה בדפדפן שלי. אתרים רבים הם שותפים של פייסבוק (באמצעות פלטפורמות פרסום המוטמעות באתר), וככאלה יכולים לעדכן את הקוקי של פייסבוק בפרטי הגלישה שלי באתר שלהם – כל קליק שאני עושה וכל פריט שאני מתעניין בו. כך נאספת למעשה כל היסטוריית הגלישה שלי. מאחר ואני משתמש פייסבוק רשום, הפרטים הללו נאגרים בבסיס הנתונים של פייסבוק ומצטרפים לכלל הסטטיסטיקות לגבי – מי אני, מי החברים שלי, מהי היסטוריית הגלישה שלהם וכדומה.
והנה, אני גולש לי לאיזה אתר שותף של פייסבוק, והפלא ופלא – מקבל פרסומת שתפורה עבורי בדיוק. עבור מפרסמים רבים, ה"גביע הקדוש" היה עד עתה ידיעת מין הגולש וגילו. עכשיו, הם יכולים לדעת שיש לו גם שני ילדים, חברים שרובם נשואים, שהוא אוהב סיינפלד וכן הלאה.
הנתונים הללו נגישים לכל מפרסם בכל אתר שהוא שותף של פייסבוק.
ועכשיו תחליטו אם זה בסדר מצידכם. אני, בינתיים, בסדר עם זה.
שלום ונעים להכיר,
יש לך זוית ראיה מעניינת, בעייני לפחות.
תודה על השיתוף,
זאב
הערה קלה:
"התחזיות של אורן פרנק…הן לטעמי מהנועזות…..והמדויקות שקראתי.."
* הביטוי "תחזיות מדויקות" בעייתי משהו, הלא תסכים?
טרקבאקים
[…] לקריאת הפוסט בבלוג המקור לחצו כאן. […]
[…] פייסבוק, דוסטוייבסקי, פיליפ ק. דיק, והרשל גורדון […]
[…] פייסבוק כהתגשמות אלוהית […]