Human Planet היא אחד הסדרות התעודיות המרשימות ביותר שנעשו. הסדרה ששודרה בחודשיים האחרונים ב-BBC, היא מאמץ נרחב ויוצא דופן לתאר את הדרכים מעוררות ההשתאות שתרבויות שונות על הפלנטה שורדות פנים אל פנים מול הטבע: באוקיאנוס, בקוטב, במדבר, בג'ונגל, בסוואנה, בהרים וגם בנוף האורבני.
4 צוותים של ה-BBC בילו שלוש שנים אינטנסיביות בצילום 70 סיפורים שונים של עמים ילידיים בפינות שונות של הכוכב. התוצאה היא עדות מהממת ליכולת האנושית להתקיים בתנאים קיצוניים ולצורות חיים וידע שהולכות ונעלמות במהירות בעוד יותר ויותר אנשים על הכוכב עוברים לחיות בסגנון החיים האורבני המודרני.
הסיפורים ש-Human Planet מביא, על שבטים שחיים על עצים בגובה של 35 מטר, קבוצות אחרות שחיות בים בלי אזרחות ומגיעות ליבשה רק לביקורים חטופים (ואז חוטפות "מחלת יבשה"), דייגים שיוצאים לצוד תוך כדי צעידה בת דקות ארוכות על קרקעית בתוך הים בלי כל ציוד עזר או ילדים שמבריחים לבדם עדרי פילים שלמים – קוראים תיגר על הרבה ממה שאנחנו נוטים להניח לגבי מה זה להיות אנושי, ומזכירים לי את הנקודה החשובה שהאנתרופולוג ווייד דיוויס שב ומעלה בספריו: האופן שבו תרבויות אחרות מרחיבות את התפיסה שלנו לגבי "מהי משמעות הדבר, להיות אנושי?".
אז הנה כמה פעילויות שאם הייתם נולדים במקום אחר על הגלובוס, ייתכן שהיו מרכיבות את חיי היום יום שלכם:
גניבת דבש מדבורים זועמות על צמרת של עץ בגובה 40 מטר
הברחת 15 אריות עם שני חברים
מגורים בבית-עץ בגובה של 35 מטר
ציד תת-מימי ללא אמצעי עזר
קישוש טארנטולות ענק לארוחת ערב
במקום להסתפק בקטעונים ביוטיוב, מומלץ מאוד לצפות בסדרה כולה. זו חוויה די חזקה. בינתיים כדאי גם לצפות במצגת התמונות היפהפיה שנוצרה עבור הספר שיצא במקביל לסדרה.
ולסיום. הקטע הזה מראה תמונות ראשונות של שבט מבודד שעדיין לא יצר קשר עם הציביליזציה, אחד מכ-70 שקיימים עדיין בברזיל על פי ההערכות שנוקבים בסדרה. צילום בני השבט בעזרת משקפת, ממרחק של קילומטר, נועד להוות הוכחה נגדית כנגד מי שטוענים שהאנשים הללו לא קיימים ושמבקשים להשתלט על היערות הללו ולגרש או לחסל את האנשים הללו.
החוקר והאקטיביסט הברזילאי חוזה קרלוס מרלס שמופיע בקטע הזה, קורא לאנשים הללו, החיים בניתוק מוחלט מהציביליזציה, "האנשים החופשיים האחרונים". אם אתם רוצים לעזור לשמור אותם חופשיים ולעצור את רצח העם המתנהל כנגד העמים הילידיים בברזיל ובמקומות אחרים בעולם, תרגישו חופשיים להכנס כאן ולתרום לשימור התרבויות הילידיות האחרונות שנותרו על כוכבנו.
טכנומיסטיקה 
תגובות
מרתק, אך גם מזעזע…
יואב, מה זעזע אותך?
צורות החיים האלו (אני חסיד מושבע של תרבותנו המערבית והשגיה). הרי אם בארץ היו ילדים שהיו צריכים לאכול עכבישים, העיתונאים היו יוצאים בכותרות ענק נגד המצב. אבל כשזה קורה בג'ונגל זה כביכול חינני ומקסים.
באופן אישי אני לא חושב שכל מה שעתיק בהכרח ראוי לשימור. פעם אנשים היו פחות לחוצים, נכון, אבל האם הם ידעו להעריך את זה? כנראה שלא.
לי נראה שהילדים האלה יותר נהנים מהטרנטולות המטוגנות שלהם מאשר הרבה ילדים ישראלים שראיתי אוכלים עם ההורים במסעדות יקרות.
מעבר לזה הם נראים לי יותר עצמאיים, בטוחים וגאים בעצמם, וגם שומרים על קשר לארוחה שלהם ואוכלים אקולוגית, אבל זה כבר לא קשור.
מעבר לזה ההגדרה של מה זה אוכל ומה זה לא אוכל, היא תרבותית לחלוטין, כידוע, ויש תרבויות שאוכלות חרקים וזחלים אבל מגיבות בבחילה על הרעיון של אכילת מרק בצל. בסה"כ עניין של הגדרה תרבותית.
אבל מצד שני, כתבה בתחילת תגובתך שאתה חסיד של התרבות המערבית והשגיה… 🙂
הכוונה שלי היתה שיש כאן עיוורון מסויים מול ״הפרא האציל״ כביכול. מציגים את מצבם הציביליזטורי כאילו זהו אידאל מסויים, בשעה שאף אחד מהצופים לא היה מוכן שילדיו יחיו בתנאים כאלה. כמובן שמכאן נובעת גם הסקרנות. אולי אפשר לומר שהכשל הזה הוא סוג של ״אדוארד-סעידיוּת״ אקולוגית…
בטח לא היה מתחשק לי לאכול כרגע טרנטולה, כמו שאני אחרי שגדלתי בתרבות מערבית וכל ג'וק מבהיל אותי. מצד שני, אם הייתי גדל בחברה שבה טרנטולה זה מעדן מקובל כנראה שלא הייתי מרגיש ככה, וכאמור, לא נראה שהם סובלים במיוחד. בטח ובטח שאני לא חושב שלפתח את הרגישות שפתחתי ולהיות בלתי מסוגל לתפקד כמו הנערים הללו זה משהו שיש בו איזשהו יתרון או משהו להתגאות בו, או שילד בחברה שלנו חי יותר טוב בהכרח מהילדים האלה.
אתה חושב שזה רומנטיקה? בעיני התגובה של מי שמסרב להאמין שלאנשים בצורות חיים כאלו יש אושר מסוג מאוד גדול ועמוק, למרות כל מה שיעידו הם עצמם, היא תגובה שמביטה מתוך אידאולוגיה ומסרבת להכיר במציאות.
האם הייתי רוצה שהילדים שלי יגדלו בתנאים כאלה? לא ממש ראיתי איך הם גדלים ובוודאי לא הייתי רוצה שיגדלו בעוני. אבל לא היה אכפת לי אם הילדים ההיפותטים שלי היו יודעים לצוד עבור עצמם טרנטולות וכנראה הייתי מעריץ אותם על זה.
בוודאי שזו רומנטיקה, גם אם הם חיים באושר. אין לי ספק שגם בתקופת האבות חיו כאן באושר. אמנם מדי פעם מתו מרעב או ממחלות, אבל בין לבין היו מאושרים. כי הם עשו את המקסימום האפשרי בימיהם. וחיו, מן הסתם, טוב יותר מאבות-אבותיהם, שעוד גנבו נבלות מטורפים כאחרון הקבצנים.
להתסכל על פיגור כזה בחיוב במאה ה-21, זו רומנטיקה. בדיוק כמו הרומנטיקה שאפיינה את היחס לימי הביניים במאה ה-19. בוחרים היבט צר ושולי ומתעלמים מהאומללות המקיפה כמעט את כל תחומי החיים.
כמובן, אם מישהו בוחר לחיות כך ועושה זאת מרצונו החופשי – אדרבה ואדרבה. אבל הילדים האלו לא בחרו בחיים האלו. הם שקולים לילדים האומללים של הורים פושעים שמונעים מילדיהם לקבל טיפולים רפואיים קונבנציונליים גם כשברור לכל בר דעת שבכך הם פוגעים בילדיהם (ה״מאושרים״). ומשום מה שיש לי הרגשה, שבכל המקרים האלו, שבהם אין בחירה חופשית, רובם המוחלט של ה״מאושרים״ היה מעדיף להנות ממנעמי החברה המערבית. (לא שאין לה חסרונות, אבל הם באמת בטלים בשישים לעומת ההישגים.)
יואב,
אני לא יודע על מה אתה מבסס את הבטחון שלך בזה שהם היו מעדיפים לחיות בחברה המערבית על "שלל השגיה".
אני לא רוצה לפקפק בזה שיש לחברה המערבית השגים (ויש לה) אבל להזכירך יש לה גם הרבה כשלים – והאנשים הללו, אם ולכשיכרתו אל הערים המודרניות – לא ימצאו בהן את תחושת הקהילתיות שהיו מורגלים בה, את תחושת הבטחון בתפיסת עולם השבטית, ובוודאי לא יהנו מתחושת הערך העצמי של מי שמסוגל לדאוג לעצמו ולשמור על עצמו.
במקום זה, הם יפלטו לחברות עם שיעורי עוני אדירים, פערים הולכים ומתרחבים, מחסור באופציות לפרנסה, עבודות מונוטוניות ומבזות, מזון תעשייתי מאיכות ירודה, ניוון גופני, צברי מזהמים וכו'.
לצערי האמירה שלך על אבות אבותיהם שאכלו נבלות כאחרוני הקבצנים, מבוססת על בורות במקרה הטוב או על דעות קדומות במקרה הרע.
בחברות ילידיות לא מכירים בכלל את מושג הקבצנות, שזה משהו שהומצא לאחר הממהפכה החקלאית והיווצרות הריבוד בחברה, ואין שום דבר באופן הקיום של החברות הללו שיש בו מן הקבצנות.
האנשים האלה דואגים לעצמם ומכלכלים את עצמם מזה כמה מליוני שנה. הם עושים זאת לא על ידי ליקוט נבלות סרוחות אלא על ידי ציד אקטיבי בעזרת טכנולוגיות של עידן האבן, והם משתמשים בטכנולוגיות הללו באופן מחוכם לא פחות מזה שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיות מודרניות (ובניגוד אלינו גם מבינים כיצד הטכנולוגיות שלהם פועלות ויודעים לבנות אותן מהבסיס – דבר שאי אפשר לומר אותו עלינו, בני החברה "הטכנולוגית"). אני נזכר בסיפור על איזה אנתרופולוג שהיה בכפר שהגיע אליו מקלט רדיו, וכשזה התקלקל חברי הכפר ביקשו מהאנתרופולוג לתקנו – הם הניחו שכחבר בחברה הטכנולוגית הוא מבין בתיקון ויצירה של הטכנולוגיות הללו, ויודע לתקן כל טכנולוגיה שבאה מהחברה המערבית, כמו שהם יודעים לבנות את כל או רב הפריטים שמיוצרים בחברה שלהם, לבנות בתים, לקלוע סלים, להכין סכינים, סירים וכו'.
כפי שכבר אמרתי, אין שום ראיה שאתה יכול להתבסס עליה כדי לומר שהאנשים האלה אומללים. דכאון זה המצאה של החברה המודרנית, שלא אובחנה אצל קבוצות ילידיות במחקרים, ושהשיעור שלה ממשיך ועולה בחברה המערבית ככל שזו מתפתחת וככל שהניכור החברתי גובר בתוכה. בחברות ילידיות על פי כל המחקרים, לא מכירים בכלל את התופעה של דכאון.
כשאתה לא מוכן לקבל את העדויות של האנשים הללו, שמבקשים להאבק מול כורתי עצים או חברות כריה שבאים לנחלותיהם עם נשק חם כדי לגרש אותם או לחסל אותם ולהשתלט להם על היערות שבהם חיו מליוני שנה על מנת להופכם לאיזורי חקלאות או כריה, ובמקום זאת קורא לצורת החיים שלהם "פיגור" – אתה לא טוב יותר מקורטז, פיסרו ושאר הקולוניאליסטים המוקדמים של אמריקה, שהשמידו עמים בשם הקדמה.
אני יודע כמובן שאתה לא מתכוון להיות כזה, ושבניגוד לקונקוויסטדורים ההם אתה טוען זאת לא משום שצפוי לך רווח מכך אלא כי אתה באמת מאמין בכך. אני מבקש ממך להרהר במשהו שאומר אחד הצלמים של הסדרה, שצילם את הקטע של הבית על העץ. בקטע שלקוח ממאחורי הקלעים של הסדרה, הוא אומר שאחרי שהתבונן בדרך החופשית שהאנשים בכפר הזה חיים את חיי היום יום שלהם, בלי ביטוח, תקנות בטיחות, ואנספור אמצעי עזר שמסייעים לבני החברה המודרנית בכל דבר, ובאופן שכל דבר שמסובך מבחינתו ועובר דרך המון פרוצדורות ואמצעי בטיחות (לטפס על עץ, לדוגמה) נעשה שם בטבעיות, הוא הבין שלמרות שלאנשים הללו יש תוחלת חיים קצרה יותר – הם גם חיים חיים מלאים הרבה יותר, ושהוא אישית היה מעדיף לחיות את החיים מלאים ככה.
אני מתאר לעצמי שאתה תאמר שגם זו רומנטיקה – ובכך, (אם תנקוט בעמדה כזו) תמשיך בעמדה ההכחשה – לא להאמין לילידים שמאמינים שהם מבכרים להשאר ילידים מאשר להמיר את דרך חייהם בצורת החיים המהוללת של החברה המערבית, וגם לא להאמין לעדויות של בני עולם מערבי שהיו אומרים שהיו מעדיפים להיוולד ילידים.
אני לא יודע אם הייתי רוצה להיוולד ילידי אבל אני יכול לומר לך חד משמעית שאני מעדיף חיים קצרים ומלאים על חיים ארוכים וריקים, מהסוג שהעולם המערבי כל כך מצטיין בסיפוקם.
כתבת:
"אם מישהו בוחר לחיות כך ועושה זאת מרצונו החופשי – אדרבה ואדרבה. אבל הילדים האלו לא בחרו בחיים האלו. הם שקולים לילדים האומללים של הורים פושעים שמונעים מילדיהם לקבל טיפולים רפואיים קונבנציונליים גם כשברור לכל בר דעת שבכך הם פוגעים בילדיהם (ה״מאושרים״). ומשום מה שיש לי הרגשה, שבכל המקרים האלו, שבהם אין בחירה חופשית, רובם המוחלט של ה״מאושרים״ היה מעדיף להנות ממנעמי החברה המערבית."
אני לא יודע מה זה "לבחור" צורת חיים. אני לא יודע כמה אני כאדם שגדל בחברה מערבית בחרתי באופן החיים הזה יותר משבחר מהם אחד מהם. אני חושב שמעבר פתאומי מדרך חיים אחת לשניה הוא כנראה טראומטי וקשה בכל מקרה, לאורך לפחות דור או שניים, וכנראה יותר.
קח בחשבון, שצורת המחשבה שלך כבר נצחה, בין אם בהשפעת האידאולוגיה שאתה מדבר בשמה, או (סביר יותר) פשוט מתוך חמדנות ותאוות בצע. לפני 15,000 שנה כל האנשים על פני הכוכב חיו כציידים-לקטים. כולם כבר הושמדו או עברו לאורח החיים המודרני שאתה משבח כל כך – מרצון, או לעיתים רחוקות מכפיה.
נשארו רק כמה עשרות של קבוצות אחרונות, מינים נכחדים, שעדיין לא הצטרפו לצד המנצח והמזהם שהורס את הפלנטה Quickly and surely ושבוחרות לחיות בניתוק מאיתנו. הם יודעות על קיומנו, ואם הם יבואו ויבקשו להצטרף, לאף אחד לא יהיה התנגדות. נכון לכרגע, הן בוחרות להשאר לבד. אם אתה בוחר בשם האידאולוגיה שלך להתעלם ממה שאומרים הם וקבוצות כמותן, שמבקשות להמשיך בצורת החיים שחיו עד היום – ולכפות עליהן את הקדמה, תוך פירור המרקם החברתי והתרבותי שלהם, אין לי שם אחר לקרוא לזה אלא המשך הקולוניאליזם ורצח התרבויות העתיקות.
אם לקצר, ברשותך: אני לא חושב שקולוניאליזם זה רע. זה לא אומר שהיו צריכים להרוג אותם, אבל השאיפה לצמוח ולהתקדם (כלכלית, טכנולוגית, קוגניטיבית, גיאוגרפית…) היא, מצד עצמה, חיובית.
נכון שיש עניים בחברה שלנו. ובכל זאת רמת החיים האובייקטיבית של העניים בחברה המערבית גבוהה הרבה, הרבה יותר מזו של יושבי הג'ונגל. זה לא הופך את העניים המפונקים (כולנו מפונקים) למאושרים, כמובן, כי רף הציפיות גבוה מאד. אבל זו כבר בעיה אחרת – ולמען האמת, הבעיה המרכזית שלנו.
בשורה התחתונה, 99% מהאנשים בחברה המערבית נהנים מרמת חיים אובייקטיבית גבוהה יותר מכל דור אנושי אחר שחי לפניהם, אי פעם, על פני כדור הארץ. כמובן שההיבט האובייקטיבי-חומרי הוא רק חלק מהתמונה. אבל שאר החלקים נמצאים בידיים שלנו – האם נרגיש שאנחנו עניים, כי יש לנו פלאפון דור שני בלבד, כי אנחנו לא הולכים לקולנוע כל שבוע, כי אין לנו כבלים בטלוויזיה? או שנרגיש עשירים, כי בכ״ז יש לנו כ״כ הרבה דברים שלאף דור אחר לפנינו לא היה?
ולא, אני לא מתעלם ממה שאומרים הפרימיטיביים. גם אין לי שום בעיה עם צורת החיים שלהם. מה איכפת לי? אבל אני רואה בזה אידאל כלשהו. זו צורת חיים מפגרת ותו לא. אין שום טעם, לדעתי, להאדיר ולהלל אותה, וגם אין סיבה אובייקטיבית לעשות זאת. חשוב לתעד את המיתוסים שלהם, את המנהגים שלהם, לצרכי מחקר – אבל בזה, בעצם, מסתכם הסיפור.
יואב,
אתה אומר שהקולוניאליזם כשלעצמו לא רע. אבל זה בדיוק העניין – הקולוניאליזם היה רצח מחפיר של עמים, הפיכתם לעבדים, נישולם מאדמותיהם, איסור תרבויותיהם והכחדתם, גזילת משאביהם וכו' וכו' – לא צריך לקרוא אדווארד סעיד או הומי באבא בשביל לדעת זה. מספיק לקרוא את ספרי ההיסטוריה. אין קולוניאליזם נאור כמו שאין כיבוש נאור.
אני בוודאי לא פוסל את זה שנוצר קשר בין המערב לשאר העולם, ואולי גם אפשר לומר שהקולוניאליזם היה רעה עם טובות בצידה – יתכן, אבל הוא היה רעה לא פחות נוראית מרציחות עם אחרות בהיסטוריה, ולומר שהוא לא היה רע זה כמו לומר שרציחות העם האלה היו גם לא נוראיות כל כך בבסיסן…
אתה מדבר על רמת חיים "אובייקטיבית" אבל אין כזה דבר. השאלה מהי רמת חיים גבוהה תלויה בערכים שלך.
בעיני רמת חיים של האזרח הישראלי שמבלה את יומו בפקקים מהמשרד ובחזרה, שמבלה את יומו במשרד בעבודה שבה חש מנוכר ממנה ומבוזבז בה, שמנהל קשרים שטחיים עם ילדיו, שמבלה את הילדות שלו בכיתות צפופות של ילדים רעשניים, מתגייס לצבא, אח"כ נאבק לעשות תואר או למצוא עבודה, על מנת להגיע בהמשך לפקקים ולמשרד – אינה גבוהה כלל וכלל.
אז יש לו מכונית יפה להיות תקוע איתה בדרך למשרד ולעלות לצימר בצפון שלוש פעמים בשנה ופלאזמה גדולה לראות בה כוכב נולד והאח הגדול, ביג דיל. זה איכות חיים? הרשה לי לגחך.
אני אישית חושב שלצאת לצוד ביער עם חברים שלך כל יום, להכין איתם ביחד אוכל, ולחיות בבית קרוב לטבע – זו איכות חיים יותר גבוהה. ובמקום להיות תקוע בכיתה צפופה עם ילדים חובבי מותגים, לצאת לצוד טרנטולות עם חברים שלך כשאתה בגיל 15, זה פעילות הרבה יותר מרגשת ומעניינת.
אני לא אומר שלתרבות המערבית לא נותנת אפשרויות רבות להרחבת האופקים מעבר למה שאפשרי בתרבויות "פרימיטיביות", אבל לצערנו רוב האזרחים הקפיטליסטים לא מנצלים אותם גם ככה כלל וכלל. "איכות החיי"ם שלהם מתבטאת לא בהגשמה עצמית מסוג גבוה יותר, אלא בעיקר בסוגים שונים של נוחות: מכונית יותר גדולה, מיטה יותר נוחה, בית יותר מפואר, פלאפון יותר חדש. הרשה לי שוב לגחך על הרעיון שהדברים האלה הם מה שיוצרים "איכות חיים". הם יוצרים אולים "נוחות חיים" – אבל זו בעיני אינה ערך כלל וכלל.
לסיכום, אני שמח שזה לא משנה לך, ואתה מוכן לקבל גם צורות חיים "מפגרות" כדבריך ואפילו למצוא טעם בתיעוד התרבויות הללו. עם זאת אין לי דרך אחרת להגדיר את השכנוע העמוק שאתה מפגין בכך שדרך חייהם נחותה מזו שלנו, כסוג של שוביניסטיות תרבותית מהזן הגרוע. לצערי צורת המחשבה הזו, שחושבת שאנחנו יודעים יותר טוב מ"הפראים", היא ששימשה את כל השמדות העם שהתבצעו עד היום בקרב עמים ילידיים בעידן הקולונילאיסטי ועד היום, והיא ממשיכה לשמש אותו עד היום.
נ.ב.
אני מצטער אם הדברים שאני אומר נשמעים חריפים מאוד. מותר לציין שאני תוקף רק את העמדות האידאולוגיות שאתה מביע, ולא חס וחלילה את האדם.
לא דיברתי על איכות חיים אלא על רמת חיים. איכות חיים היא עניין סובייקטיבי – העובדה שאתה רואה את חיפוש העכבישים כאיכות חיים גבוהה לא אומרת שזו "באמת" איכות חיים גבוהה. רמת חיים לעומת זאת היא משהו שניתן להשוות אותו – מה האפשרויות שמעמידה לרשותך התרבות סביבך, על מנת שתוכל לממש את עצמך. מה לעשות שרוב בני האדם אינם ענקי רוח ומעדיפים את כוכב נולד על פני הסרטים האתנולוגיים של הביביסי. ועדיין, יש להם, עקרונית את האפשרות לבחור במה להעשיר את עצמם. למחפשי העכבישים אין אפשרות כזו – עולמם אולי עשיר, אבל זהו עושר מוגבל מאד, אותו עושר שהיה לסבא שלהם ולסבא שלו ולאבות אבותיהם. זהו עולם ללא התפתחות, ללא צמיחה, ללא התקדמות – ומכאן הפיגור האינהרנטי שלו. האם ילד בן שלוש יכול להיות נבון, סקרן ומאושר ולחיות חיים מלאים? כן. אבל אם הוא יהיה באותו מצב גם כשהוא בן 30, זהו פיגור, גם אם הוא יהיה עדיין מאושר בתוך הפיגור הזה.
ולגבי הקולוניאליזם: לפי מה שאתה אומר, לא היינו צריכים לצאת מאפריקה בכלל… מה לגבי רצח העם שביצע ההומו-ספיינס באדם הניאדרטלי באירופה, בכל מקום שבו נפגשו השניים?
מבחינתי איכות חיים ורמת חיים חד הן, ובשני המקרים זה עניין סובייקטיבי. בסופו של דבר כל האפשרויות שאתה מדבר עליהן מתנקז לאורח החיים הצרכני-אורבני המערבי שאני לא רואה בו יתרון אינהרנטי על אורך החיים הילידי, מלבד בעיני אנשים מסוימים.
הקשר בין יציאת ההומו-סאפינס מאפריקה לבין הכחדות הניאנדרתלים באירופה אינו ברור ועדיין נתון בדיון. כך או כך, אתה בהחלט צודק בכך שההיסטוריה הייתה מלאה ברציחות עמים מתחילתה (אך אלו התעצמו מאוד בעוצמתן לאחר המצאת החקלאות והלוחמה המאורגנת). אני לא רואה להכשיר אותן בגלל שהן היו חלק ממנה… אני אישית מתנגד לרציחות עמים.
טוב, זה לא כאילו שאני בעד רציחות עמים… הטענה שלי היא שגם כאשר מתמקדים בכמה היבטים שליליים מאד, צריך לזכור גם את התמונה הכללית.
למה דווקא אורבני? עם השלמת המהפכה התעשייתית בעשורים האחרונים הגענו למצב כמעט אוטופי שבו לא רק בערים, אלא רק בכפרים ישנה טכנולוגיה מתקדמת ביותר (אינטרנט למשל), מוצרים מכל טוב הגלובוס (בננות בחורף) ועוד. אני לא טוען שהחיים העירוניים הם האידאל – באופן אישי נראה לי שארצה יום אחד לגור בעין גדי… או משהו כזה. אבל רק בזכות התרבות המערבית שמאפשרת לי, גם במדבר, להיות משוחרר מכל מצוקות הטבע האכזר ובאותו זמן להיות מחובר לכל נפלאות התרבות.
בעיני זהו סוג של אחרית הימים, ואם בדרך לכאן קרו דברים רעים מאד, זה בוודאי לא משמח אותי, אבל זה גם לא גורם לי להצטער על כך שהצלחנו בכל זאת להגיע עד הלום.
אני בטוח שאתה לא באמת בעניין של רציחות עמים.
התמונה הכללית בהחלט חשובה ולא צרים להגזים לשום צד.
בוא נפרד כידידים 🙂
עידו,
האם תוכל להרחיב על עניין הדיכאון?
כמה שיותר, יותר טוב:)
תודה.
היי אביב,
לצערי לא יכול למצוא לך מראי מקומות כרגע.
מחקרים רבים נעשו בעניין עליית שיעורי הדכאון בעולם המערבי בעשורים האחרונים במקביל לעליית "רמת החיים".
קראתי בעבר על כך שדכאון הן דבר בלתי מוכר בחברות ילידיות. יש בחברות כאלו כמובן בעיות נפשיות אחרות כמו שגעון, אבל לא דכאון. (מומלץ לקרוא בספר "רופא לבן אלים שחורים" מאת אורי שוורצמן)
זה די הגיוני בסה"כ כשחושבים על זה שדכאון הוא תוצאה של חברה מנוכרת, של אנשים מבודדים מקהילות ושל תפיסת עולם מנוכרת שרואה את האדם כיצור נטוש בקוסמוס חסר משמעות.
בחברות מהסוג הזה שבהן חיי האדם טוויים בתוך קהילה ושהוא מבלה רוב ימיו בפעילויות משותפות ושמשמעות החיים היא דבר שמודגש שוב ושוב דרך טקסים דתיים קהילתיים – אין פלא שהדכאון יהיה שכיח הרבה פחות, עד לא ידוע.
עידו
וואו, מרתק. תודה :^)
וגם הדיון בתגובות, חשוב בבעיני כמו/כמעט הפוסט עצמו.
עדות ישירה מה!קונג
אני רוצה לראות את כל הסדרה במלואה ולא רק קטעים קטנים
איך אפשר?
או להזמין באינטרנט או להוריד באינטרנט.
נשמע מרתק! תמיד עניין אותי איך זה שם, מחוץ לתרבות שלנו. אני בטוחה שיש לנו הרבה מה ללמוד מהם. בהחלט אצפה בסדרה, זה הכי קרוב ללבקר בחברות האלו.
תודה רבה על השיתוף ))