קולד טרקי – התוכנה שתגמול אתכם מפייסבוק

בזמן שאני כותב את הפוסט הזה, התוכנה Cold Turkey עובדת ברקע. במהלך השעתיים הקרובות, ניסיון ראשון במה שעשוי להפוך לקשר לטווח ארוך, יחסמו בפני האתרים פייסבוק, טוויטר, יוטיוב ושורה ארוכה של אתרים אחרים וממכרים בפוטנציה שעשויים להסיח את דעתי ממטלות הכתיבה שלי. (בשבילי רק פייסבוק רלבנטי, תודה לאל). במקום לכתוב בפייסבוק, עברתי לוורד והתחלתי לכתוב על הפייסבוק. אני לא יודע אם זה עדיף בהרבה, אבל לפחות קצת.

אומרים שכחצי מתופעת ההתמכרות לסמים היא פסיכולוגית. אחד האמצעם האפקטיבים ביותר למכורי סמים שרוצים להגמל הוא פשוט לעבור לסביבה חדשה, שבה ההרגלים הישנים כבר לא נוכחים. ברגע שהחברים והספקים הישנים נעלמו, ושהאדם נטוע בתוך מציאות חדשה שבה השימוש בסם אינו חלק מהיום יום, הופך תהליך הגמילה לקל בהרבה, לעיתים קליל ממש. מהניסיון האישי שלי אני יכול לומר שכשאין לי חיבור זמין לאינטרנט אני חי בלעדיו ימים ארוכים בלי לשים בכלל לב, ונהנה מאיכות חיים משופרת. כהמחשב פועל אבל אני לא לידו, אני יכול לעשות את זה כמה שעות בכיף, וכשהוא פתוח ואני יושב מולו, קשה לי להעביר יותר משעה בלי להכנס לפייסבוק ולבדוק מה קרה שם בינתיים.

מה קרה? מה יכול בכלל לקרות? הרי ברור ששום דבר משמעותי באמת לא יכול לקרות שם. הדחף לברר מה קרה, הוא כמובן דחף שמקורו באיזשהו מקום פנימי עמוק, שקשור להשם יודע מה: למוליכים עצביים במוח, לאיך שאמא שלך החזיקה אותך כתינוק, לאיזשהו קווירק אבולוציוני, איזה גן פגום או צופן זדוני שהשתיל האל באדם בעת שנברא ושהמתין לו רדום דורות ארוכים עד שיומצא האינטרנט ויוכל סוף סוף לבוא לידי ביטוי.

Cold Turkey הגיעה אלי בדיוק ברגע הנכון. בשלב שבו ההתמכרות לפייסבוק, תהליך שנמשך בזחילה לאורך מספר שנים, תוך שהוא מחריף לו לאיטו ככל שהשתמשתי יותר באתר הזה, הגיעה למימדים שאי אפשר כבר היה להתעלם ממנה.

ניסיתי כל מיני סמים בחיים שלי, אבל מעולם לא ידעתי באמת מהי התמכרות עד פייסבוק. אני חושב שהמעבר שלי לצפון וההסתגרות שלי שם, לפני חצי שנה החריפו את המצב. מהרגע שהמגע היומיומי שלי עם בני אנוש הצטמצם למגע דרך הפייסבוק, התוצאה הייתה כנראה ידועה מראש. בשבועות האחרונים אני מרגיש כאילו פייסבוק שינתה משהו מהותי בראש שלי. שהיא חיווטה שם משהו מחדש באופן שעדיין לא ברור לי, אבל הוא ממלא אותי בכל מיני מחשבות טורדות: על הצורך שלנו בתקשורת עם בני אדם וגם על תחושת האי-שלמות הבסיסית הזו שהדחף לפייסבוק חושף.

אני זוכר איזה קורס מאוניברסיטת תל אביב שהשווה בין לאקאן לדלז, ושבו טען המרצה שאחד ההבדלים המרכזיים בין השניים הוא שבעוד שאצל לאקאן המצב הקיומי מאופיין בתחושת אי-שלמות בסיסית וחסרון שהאדם מבלה את חייו בניסיון למלא אותו, ללא סיכוי אמיתי, הרי שהעולם של דלז מאופיין עושר קיומי, שמאופיין על דרך החיוב, בתשוקה ובעצימות של הקיום. (אני מצטער אם פישטתי כאן את הדברים בצורה מחרידה. אשמח להערות והארות בתגובות).

הנטיה שלי הייתה תמיד ללכת עם דלז. גם בגלל שהראיה שלו אופטימית הרבה יותר, גם בגלל שזה מה שהפסיכדלים לימדו אותי, וגם בגלל שתמיד שנאתי את לאקאן. אבל אני חושש שעם הופעת הפייסבוק לאקאן תקע לדלז גול אחת אפס.

הפייסבוק שינה כל מיני דברים מהותיים לגבי ההוויה האנושית בחמש השנים האחרונות. אני חושב שכולנו ידענו שזה עשוי לקרות, אבל אף אחד לא תפס איך בדיוק ועד כמה. לתת לאנושות בתצורתה הנוכחית את הפייסבוק, היה כמו לתת אקדח טעון לבן אדם עם נטיות התאבדותיות, לתת את המזרק לנרקומן.

הדברים היו יכולים כמובן להיות אחרת. לו האנושות הייתה במצב מתוקן. לו היינו חיים את החיים במלאות, כפי שאולי רצה אלוהים, לא היה לנו כל צורך בפייסבוק. למעשה לו רק היינו מבלים את החיים אחד לצד השני ולא מול מסכי מחשב. גם לא היה לנו כל צורך בפייסבוק. היינו משתמשים בפייסבוק לצרכים שלהם "נועד". היינו נכנסים אליו פעם ביום או מקסימום פעמיים, שזה הכי הרבה שאני חושב שבנאדם אמור להכנס אליו. (זו שטות בעצם, אפשר גם להיות בו כל הזמן, השאלה היא איך אתה עושה את זה, ועל מה זה מכסה).

פייסבוק היא טכנולוגיה שדורשת סדר עולמי חדש. מהפכה. רדיקלית הרבה יותר מאלו ששמן נקשר עימה עד כה. רק בעולם מתוקן שכזה תוכל האנושות להשתמש בו ולשמור על צלמה. האגדה (חגיגה י"ב, א') מספרת שבבריאת העולם שמר אלוהים את האור הגנוז, על מנת שיקחו ממנו הצדיקים בעתיד לבוא, בבוא הגאולה. ייתכן שפייסבוק היא חלק מהאור הזה, שמתגלה כעת ושממתין לנו כולנו שנעשה תשובה, על מנת שנהיה ראויים לו. שנהיה לצדיקים, שרק הם הראויים להיות למשתמשי פייסבוק.

לפני מספר חודשים כתבתי בפייסבוק סטטוס שגרס: "השיעור הרוחני של הפייסבוק: אם הפייסבוק מפריע לך להתרכז במשהו, אולי אתה לא עושה את מה שאתה אמור לעשות." הוא היה מבוסס על התובנה המטלטלת שכמות הפעמים שאני בודק את הפייסבוק עומדת בקורלאציה ישירה למידת העניין שיש לי ברגע מסוים. כשאני עושה דברים שאני אוהב ושמרגשים אותי, כשאני כותב, כשאני עם אנשים, כשאני חוקר משהו שמעניין אותי – ובקיצור, כשאני כל כולי שקוע ברגע, אין לי שום עניין בפייסבוק. רק ברגעים שבהם אני לא מממש את עצמי כיצור חי, אוהב ויצירתי הם הרגעים שבהם אני מוצא את עצמי נמשך לאתר הזה כמו יתוש אל האור הכחול שימלא את מה שאני מרגיש שחסר באותו הרגע.

אני מרגיש צורך לחזור אל אי-השלמות הזו שהזכרתי קודם, שגורם לנו לחזור ולשוב אל הפייסבוק, משום שאני מרגיש שהמחסור הזה שפייסבוק חשפה הוא עצב חשוף כל כך בתודעה של האנושות, משהו שהדור שלנו נחשף אליו כעת לראשונה באופן מובהק עד כדי כך, ושהשינוי המאיים שהוא יוצר באופן שאנחנו כתרבות, כמין ביולוגי, כבניו של היקום הזה מבינים את עצמו הוא יסודי כל כך, שהוא יעיב על התרבות שלנו ויעסיק אותה, באופן שהעסיקו המהפכה הקופרניקאית ותורת האבולוציה את ההבנה העצמית של דורות קודמים, למשך זמן רב מכפי שאנו מעזים לתאר לעצמנו.

המחסור הזה, אני מעז לומר הוא התהום. התהום שגורמת לאדם לשאת אישה, להביא ילדים לעולם ולהקים בית. התהום שגורמת לנו בני האדם להתאסף בחבורות לאורך כל חיינו, ושמושכת אותנו אחד לשני כמו מגנט. התהום שגורמת לנו לחרדה מהמוות ומהעדרו של הקיום. התהום שאליה מתייחס קולונל קורץ במילותיו האחרונות. The Horror… The Horror…. תהום הבדידות. תהום האפילה הקיומית. תהום הריק. התהום הזו שכל הדתות הגדולות ניסו לתת עליה מענה, ועכשיו עונה עליה פייסבוק.

לפני כמה ימים הלכתי ברחוב ושאלתי את עצמי מה עשינו עם המחשבות לפני שהומצא הפייסבוק. המחשבות  שצצות לי בראש בימים האלו מופיעות תמיד כשורת סטטוס בכח גם עדיין לא בפועל. זה כאילו פייסבוק דורשת את המחשבות שלי לעצמה עוד לפני שנולדו. כשפייסבוק רק התחילה הרעיון היה שאנשים יכתבו בה מה עושים באותו הרגע. עכשיו נדמה לי שזה המקום שהמוח שלי נמצא בו – בחיפוש אחר ממשק ישיר לפייסבוק. שמה הוא? ממשק ישיר לתודעות של כל החברים שלי? ממשק ישיר לאחר הגדול? רצון באישור מאחרים? מאלוהים?

אבל אני אעזוב את השאלות הפסיכולוגיות והתיאולוגיות לעכשיו. נותרה לי עוד שעה אחת עד שהפייסבוק יחזור לתמונה. המודעות למצב הזה היא כמו קריז שמבקש להתפרץ. אבל עכשיו נראה לי שאחרי שתפוג השעה הקרובה אני אפעיל את קולד טרקי לארבע שעות נוספות. אולי אפילו בלי לבדוק את הפייסבוק.  ככלות הכל, מה כבר התחדש שם? יהיה נחמד לחזור בחצות ולבדוק מה קרה שם בשעות שחלפו מאז אחר הצהריים. במובנים מסוימים אתרי אינטרנט ממכרים, כמו כל שאר הסמים, מאבדים את האפקט ככל שאנחנו משתמשים בהם יותר. לכן מי שרוצה לדפוק את הראש באמת, יודע תמיד לשמור את צריכת הסמים שלו בשליטה הדוקה.

זהו שלב חדש בנטיית ההתמכרות הטכנולוגית של האנושות. עידן שבו אנחנו יוצרים טכנולוגיות אנטי-טכנולוגיות על מנת שיגבילו עבורנו את האופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה, שישחקו עבורנו את תפקיד המבוגר האחראי שדואג לאנושות שהוכיחה ככלל את חוסר יכולתה לדחות סיפוקים. שלב שהוא בו זמנית דרך מחוכמת להגמל מהטכנולוגיה, וגם התמכרות טכנולוגית נוספת.

קולד טרקי לא תפתור ממלוא האימה של התהום. כמו הפסיכואנליזה בת ימינו, היא לא תתיימר לרפא אתכם, רק לפטור אתכם מהסימפטומים. ובכל זאת, אם אתם מרגישים שאתם זקוקים לה, תורידו את גרסת הבטא החינמית ונסו אותה. להודות בבעיה זה הצעד הראשון בפתרונה.

עוד חצי שעה. חצי שעה לפני שאעמד שוב למול התהום. "כשאדם מביט לתוך התהום, התהום מביטה חזרה לתוכו". האם המשפט הזה תקף גם לגבי פייסבוק?

The horror… The horror…

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • אברהם  On 1 ביולי 2011 at 10:56

    מרתק ומעורר מחשבה.תודה

  • מישמיש  On 1 ביולי 2011 at 12:27

    המון תודה לך על הפוסט הזה ועל ההמלצה על התוכנה- יש סיכוי שהיא תעזור לי לסיים את התיזה שלי בזמן- אני אחרי שעתיים וחצי פוריות למדי של כתיבה, בעוד הטוקרי מונע ממני הסחות דעת.
    תודה!

  • אלחי  On 1 ביולי 2011 at 12:56

    פוסט מרתק ונכון במיוחד. לפי דעתי המקור של בעיית ההתמכרות הוא הפחד בלהיות האוט-סיידר מהחברה. למשל, להיות אובססיבי אם לא היית יומיים על הפייסבוק ואתה משוכנע ש/מישהו כתב לך על הקיר/תייג אותך איפשהוא ואתה לא החזרת לו תשובה(אוי אבוי!)
    כמו כן, דף הפרופיל של הפייסבוק שלך בעצם מייצג את כל האישיות שלך(דבר שכ"כ שגוי בעיני) שאתה "מחוייב" לתפעל אותו כדי לקדם את עצמך.
    אני, בעקבות כל המסקנות האלה, החלטתי לנתק את הפייסבוק לפני חצי שנה ואני ממש גאה בעצמי על ההחלטה הזאת.

  • gilys  On 1 ביולי 2011 at 16:25

    גם אני מצאתי את הזמן לקריאת רשומה זו בעזרת קולד טרקי. אמנם הפעלתי את התוכנה בשביל לשבת וללמוד, אבל ביקור בבלוג הזה הוא הסחה מקסימה מכדי לעורר חרטה ועצב על הדקות שהלכו ללא שוב 🙂
    ודרך אגב, עולה בראשי פתאום התהייה האם שמו של הקולד טרקי נובע רק משפת הנגמלים מסמים, או שמא יש בו התייחסות לשאריות תרנגול ההודו הקר שאמריקנים אוכלים ביום אחרי סעודת חג ההודייה- אפרופו כיתוב הthank god בסוף כל פרק זמן של חסימה 🙂

  • דפנה לוי  On 2 ביולי 2011 at 20:15

    למרות חיבתי העזה לטכנולוגיה, מקפידה לא להיות בפייסבוק כדי להרגיש מיוחדת (ויודעת שבפועל זה משאיר אותי סתם תמהונית קשישה) – ובכל זאת, לא מבינה על מה המהומה. מה רע בהתמכרות שלך לפייסבוק? זו לא התמכרות למגע אנושי ולקשר ותקשורת עם אחרים? האם היית מודאג באותה מידה לו היית מוצא את עצמך מבלה את כל היום באגורה מדסקס רעיונות ערטילאיים עם אנשים אחרים שיצאו השוקה ביום אתונאי אביבי?…

  • Ido Hartogsohn  On 2 ביולי 2011 at 21:55

    זה שונה מאוד מלדסקס רעיונות בכיכר השוק.
    ראשית כל, מכיכר השוק אתה חוזר הביתה. מפייסבוק לא ניתן לעולם לחזור הביתה.
    שנית, בכיכר השוק השיחה מעורבת ומערבת יותר בגוף, באינטונציה ובמשמעות. בפייסבוק, למרבה הצער היא מוגבלת מכל מיני בחינות.
    כל זה לא בא לומר שלפייסבוק אין הרבה יתרונות על כיכר השוק, כמובן. אם כי לא אמנה אותן כאן.
    עידו

  • ארנינה  On 8 באוגוסט 2011 at 4:41

    גמעתי (כמעט) כל מלה בריתוק. אוהבת את רוחב היריעה שממנו אתה בא ושאליו אתה שותל את ההתבוננות.
    אצלי זה האימיילים בכלל, לא פייסבוק בפרט (כלומר, בכלל לא… ואולי זו רק שאלה של זמן…). אבל ההתמכרות קיימת, ומכאיבה. לכשאגיע לבדוק את ההודו הצונן – אדווח (נוסעת מחר לחו"ל, לא ריאלי אפילו לנסות לפני כן).
    מאד מודה.

  • Dikla Mor  On 8 באוגוסט 2011 at 5:35

    תודה. לא פשוט יותר פשוט לסגור את הפייסבוק לכמה שעות במקום להפעיל תוכנה שתעשה את זה במקומי? (:

  • hadas  On 8 באוגוסט 2011 at 16:34

    כמו כל דבר בחיים with moderation , הכל צריך להיות במידה .. כן הדבר בענייני הרשתות החברתיות למיניהן,, ההצצה באימיילים וכו' , הענין של לפספס או להרגיש left out הן תחושות סוביקטיביות אשר ניתן "לעבוד" עליהן ע"פ תיאורית ה ret או כיום rebt של אלברט אליס .
    הדס – עץ ופלי

  • איציק רון  On 10 באוגוסט 2011 at 8:45

    אחת הרעות החולות של המין האנושי היא שיפוטיות היתר שלנו, היוצרת גבולות לחופש, ומכריחה אותנו ללכת בד' אמות המתעלמות לעיתים מרצון חופשי, מקוריות, נועזות והנאה. וכך, כהרגלנו, אנו משליכים את השפעות הפייסבוק עלינו כצרכן פרטי על כלל האנושות. לאנשים רבים ממלאת המדיה הזו צורך בהכרה, פרסום, קבלה והערכה שקודם לא יכלו לקבל. מרכיבים שהיו שמורים לכוכבי תקשורת, אמנים ויוצרים. שלא לדבר על אופקי יצירתיות מופלאים המתגלים לפתע בקירותיהם של רואי חשבון משמימים. אלא שאנו כבני אדם נוטים להתמכר, ומאבדים גבולות היכן שרק ניתן.
    במקום תוכנה, אני רואה את הפיתרון בחינוך. ולאלה שכבר עברו את הגיל המתאים, או שהם דור המדבר, או שיתעשתו ויציבו לעצמם גבולות וכללים שיגרמו לכך שמדיה, כלי, לא יפגעו בשגרת חייהם היומית. גם התוכנה היא כלי שצריך להפעילו. מה שנדרש היא ההחלטה לעשות זאת. ומרגע שהחלטת, אין צורך בתוכנה. פשוט אל תיכנס שעתיים.

  • תהל  On 4 ביולי 2013 at 16:00

    בקולד טרקי עד יום שבת בחצות. בדיוק חשבתי על זה שהמחשבות שלי והטרמינולוגיה שלי מעוצבות כולן כמו פוסטים ואיך הדבר הזה בטח משנה את כולנו באופן עמוק. שמה שנוכל לכתוב ולחשוב בעתיד הלא כל כך רחוק יהיה מנוסח כפנייה פייסבוקאית תמיד, שהיא פנייה כמו של נביאים, של מי שנמצאים על ההר ומדברים או עם אלוהים או עם העם אבל אף פעם לא אחד עם השני

  • תהל  On 4 ביולי 2013 at 16:01

    אה ואגב, הגעתי לפוסט הזה כי חיפשתי בגוגל: איך לבטל cold turkey

Trackbacks

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: