טכנומיסטיקה

איך שימוש בטכנולוגיה משפיע על היכולת שלנו להתרכז ולהכנס למצבים מדיטטיבים? כשאני נמצא בנתק מהטכנולוגיה, ומחיי היום יום: למשל אחרי מספר ימים ביער, אני שם לב שהריכוז שלי מעמיק באופן טבעי, גם בלי תרגול פורמלי מהסוג שמתרחש בריטריט. ואז כשאני  חוזר הביתה הריכוז הזה נגוז לו במהירות. העידן הזה הוא בו זמנית עידן הסמרטפון וגם עידן שבו זוכות פרקטיקות כמו מיינדפולנס ומדיטציה לפופולריות חסרת תקדים. אבל אם בוחנים אותן זה לצד זה נדמה ששתי הפרקטיקות הללו מתנגשות זו בזו ישירות. מדיטציה באה לנטוע אותך במקום וברגע הנוכחיים ולשחרר מהצורך לרדוף אחר תאוות מה שאינו נוכח. הטלפון הנייד בא לשלוף אותך מהמקום שאתה נמצא בו ומטפח אצל האדם צורך בלתי פוסק במשהו הזה שנמצא במקום האחר, בתוך המכשיר. אחת המתנות הבסיסיות של המדיטציה היא שהיא עוזרת לנו לזהות את הלופים התודעתיים שלנו ולגדוע אותם באיבם. הסמרטפון והרשת, לעומת זאת, הם כמו מכשיר לופר היפר-היפראקטיבי – תמיד יש שם כמה לופים פתוחים, שיחות שנמצאות בתהליך של התגלגלות, תגובה שהשארת באיזה מקום ושממשיכה להתגלגל ולדרוש את תשומת ליבך.

הסמרטפון הופך את כולנו לאמני בריחה מהרגע הנוכחי. אלא שכאומני בריחה מיומנים אנחנו מאבדים את היכולות שלנו להיות אמני שהיה. בינתיים הפער בין מצב התודעה השגור של האדם לבין הסאמאדהי (ריכוז) הדרוש כדי להגיע לשלבים מתקדמים יותר בתרגול המדיטציה הולך וגדל. אם הייתם לוקחים אדם ממוצע מהרחוב לפני 100 או 200 שנה, סיכוי טוב שהגישה שלו למצבי תודעה מדיטטיבים הייתה קלה ונוחה יותר מזו של האדם הנוכחי שמחזיק בכיסו לופר-תודעתי דיגיטלי. זה עצוב כי נפש חסרת מנוח היא נפש שקשה לה יותר להיות מסופקת ובריאה. בדרך לריכוז ויציבות תודעתית רבה יותר, כולנו נדרשים לפגוש את השד הקטן שבכיס.