טכנומיסטיקה

מה הקשר בין החוויה הפסיכדלית לחוויות הטבע והאם פסיכדלים יכולים לעזור במאבק במשבר האקלים?

אלברט הופמן, הכימאי השוויצרי שגילה את האל-אס-די נהג לטעון שאחת האיכויות החשובות ביותר של חומרים פסיכדליים היא העובדה שהם מחוללים תחושה של חיבור מועצם לטבע. הופמן האמין שאל-אס-די הופך את המשתמשים למודעים ורגישים יותר "ליופי של הטבע ושל ממלכות החי והצומח." הוא שאב הנאה מיוחדת ממשתמשים שסיפרו לו שגדלו בעיר, מנוכרים מהטבע, ושהחוויה הפסיכדלית גרמה להם לחוש לראשונה מחוברים לעולם הטבעי. בעידן של משבר סביבתי, הופמן האמין, שמור לפסיכדלים תפקיד מיוחד: לחבר מחדש את הנפש האנושית שהתנכרה מסביבתה, אל שורשיה שבטבע.

בעשור שחלף מאז מותו של הופמן המשיך המשבר הסביבתי להחריף, אולם התובנה הבסיסית של הופמן על כך שפסיכדלים יכולים לשחק תפקיד משמעותי בטיפוח ערכים פרו-אקולוגיים וביצירתה של ברית חדשה בין האדם לעולם הטבע, זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב גוברת. שורה של מחקרים מהשנים האחרונות  מצאו שחוויות פסיכדליות מעצימות את הקשר של משתמשים אל הטבע, ואת ההנאה וההערכה שהם חשים כלפיו.

זאת ועוד, מחקרים עכשוויים מגלים קשרים מפתיעים בין חוויות פסיכדליות וחוויות טבע. מחקרים אלו מצביעים על כך שהחוויה הפסיכדלית וחווית הטבע פועלות באמצעות אותם מנגנונים פסיכולוגים ויש להן במקרים רבים תועלות ואפקטים תודעתיים זהים כמו תחושת חיבור מועצמת, מיינדפולנס (קשיבות) מוגברת, אמפתיה מוגברת, חוויות רוחניות, ירידה במחשבות טורדניות והפחתה ברגשות שליליים.

במקביל לצמיחה של ספרות המחקר הפסיכדלית, צומחת בשנים האחרונות גם הספרות העוסקת בביופיליה, הנטיה האנושית המורשת לחפש אחר קרבה לטבע ולשאוב ממנו רפואה. מחקרים על ביופיליה מראים למשל שבילוי בטבע מגן מפני גורמי מחלה כמו קורטיזול ולחץ דם גבוה ואפילו מגביר יצירתיות. חולים שחדרם משקיף על נוף יפה מחלימים מהר יותר ועם פחות תרופות מחולים ששהו בלי חלון. מגורים בקרבה לאזורים מיוערים מורידים את הסבירות למחלות לב ומחלות מטאבוליות.

לטבע, מתברר, יש אפקט מרפא. ובמקרים רבים האפקט הזה מהדהד את האפקט של החוויה הפסיכדלית. חוויות טבע וחוויות פסיכדליות נמצאו אלו וגם אלו כיעילות בטיפול במצבי דכאון, חרדה ופוסט טראומה. מעבר לכך, יש משהו בחוויה הפסיכדלית שמהדהד את חוויית השהות בטבע. תחושות ההתרחבות, הנשימה העמוקה, הרוגע והנוכחות שיורדות על האדם לאחר חוויה פסיכדלית מזכירות במידה רבה את החוויה שמעוררת שהות בת מספר ימים בטבע. החוויה הפסיכדלית, כך נדמה, היא כמו מיצוי מזוקק של רבות מהתחושות והתועלות שמקנה המגע עם עולם הטבע. אלא שהיא מאפשרת לייצר את האפקטים הללו מיידית, ללא הצורך (המבורך!) לבלות מספר ימים בטבע.

הצומת המחקרי המחבר בין חוויות פסיכדליות לחוויות טבע חדש, אבל החיבור בין שני העולמות הללו עתיק בהרבה. המולקולות הפסיכדליות הגדולות באו תמיד בצורה של אורגניזמים חיים כמו קקטוסים, פרחים, עלים, גפנים ופטריות. השימוש המסורתי בפסיכדלים במסגרות שאמאניות אופיין מאז ומעולם בקשר הדוק עם רוחות וכוחות הטבע. השמאן הקדום עשה שימוש בצמחים פסיכדליים על מנת לבוא במגע עם עולם רוח אנימיסטי שחיבר בין ישויות טבע למימדים מטאפיזיים.

הקשר עם הטבע שמר על מקומו המרכזי גם בתרבות הפסיכדלית המודרנית. הדתות הפסיכדליות הגדולות: דתות הפיוטה הצפון אמריקאיות ודתות האיוואסקה הברזילאיות מציבות את האהבה והכבוד לטבע במרכז. וחובבי פסיכדלים ידעו מאז ומעולם שטבע הוא הסביבה המושלמת לחוויות פסיכדליות. לפסיכונאוטים רציניים יש בדרך כלל פז"מ רציני של בהיה בעננים זזים, מים זורמים, נחילי נמלים ועלי הכותרת של פרח. מסיבות אסיד ידועות גם בתור מסיבות טבע, והמפגש בין דפוסים גיאומטרים המגיעים מפנים הקרנית לדפוסים הגיאומטרים של הטבע ידוע כמוצלח יותר מכל מופע VJ אפשרי.

הוגים פסיכדלים טוענים מזה עשרות שנים שעיתוי ההופעה המחודשת של הפסיכדלים בעיצומו של משבר אקולוגי אינו מקרי. ההוגה הפסיכדלי טרנס מק'קנה מתח בשנות השמונים קשרים בין פסיכדליה וסביבה. מק'קנה דיבר על צמח כוכב ותוכנית. (Plan. Plant. Planet) וטען שהחומרים הפסיכדלים שהחומרים הפסיכדלים חושפים בפנינו מודל אחר לדו-קיום עם הטבע. הופעתם המחודשת של הפסיכדלים בעידן של קריסה סביבתית, טען, הוא חלק מניסיון של הכוכב לתקשר עם האדם באמצעות קולות פנימיים העולים מתוך התודעה במהלך חוויות פסיכדליות כדי לסייע לאדם להבין את הקשרים והתלות ההדדית העמוקה בין כל מערכות החיים בפלנטה.

ואכן, אחת החוויות הנפוצות אצל משתמשים פסיכדלים היא מפגש עם רוחות טבע המתרות בהם לדאוג לטבע ולשמור אותו. בחלק מהמקרים המפגשי הללו הובילו לפעולות מהפכניות של ממש. גייל ברדברוק, מייסדת הארגון הסביבתי הרדיקלי מרד ההכחדה ייחסה את ההשראה לשיטות הפעולה המהפכניות של הארגון לריטריט איוואסקה ואיבוגה שבו השתתפה ושבו קיבלה "את הקוד לשינוי חברתי."

פתרון המשבר הסביבתי אמנם רחוק, אבל בטווח המיידי, המפגש בין טבע לפסיכדלים מבטיח יתרונות לשני הצדדים. החוויה הפסיכדלית, מחד, מעצימה חוויות טבע ומגבירה את האהבה, ההערכה והדאגה לטבע. הטבע, מאידך, מציע סביבה תומכת, ומקרקעת עבור מי שמתנסים בפסיכדלים. במאמר מדעי שהתפרסם בשנה שעברה ושעוסק בקשר בין חוויות טבע לחוויות פסיכדליות ממליצים החוקרים על עבודות גינה כמו עישוב ובניית ערוגות כחלק מההכנה למסעות פסיכדליים וכחלק מעבודת האינטגרציה בסיומן. החוקרים גם קוראים תיגר על המונופול שרכשה לעצמה הסביבה הקלינית בתחום התרפיה הפסיכדלית. במקום הסביבות האורבניות המנכרות של בתי חולים הם ממליצים על סביבה היברידית המשלבת בין מבנה מוגן הכולל אלמנטים טבעיים, לבין גישה למרחב טבעי כמו בוסתן הממוקם באזור פסטורלי.

הפסיכולוג דיוויד לוק, שכתב כמה מהמחקרים החלוציים על הקשר בין חוויות פסיכדליות לחוויות טבע מספר שהסקרים והראיונות שביצע מגלים שרוב מי שעוברים חוויות פסיכדליות מבצעים בחייהם התאמות במטרה להתקרב לטבע, על ידי שינוי בתזונה, טיפוח הרגל גינון, ולפעמים אפילו מעבר לעבודה בתחומים אקולוגים. "זה מתחלק לשני סוגים של אנשים," אומר לוק. "הסוג הראשון מורכב מאנשים שכבר היה להם קשר עם הטבע בילדות, והם  חווים את החוויה הפסיכדלית כמו חידוש של הקשר הזה. לצידם יש קבוצה נוספת של אנשים שמעולם לא חשבו על הטבע כעל משהו שהוא יותר מנוף יפה. הם האנשים עוברים את השינוי העמוק ביותר."

"במחקר שערכנו מצאנו שרוב האנשים שעוברים חוויות פסיכדליות מעדיפים את הטבע על כל סביבה אחרת לחוויות האלו. אני חושב שהערך הגדול ביותר שיהיה לחומרים האלה הוא כשלוקחים אותם בקבוצה, כחלק מקהילה בעלת המשכיות, ובתוך סביבה טבעית. זה גם מה שמלמדות אותנו אלפי שנה של פרקטיקות ילידיות."

"כמין ביולוגי, התפתחנו בסביבות טבעיות והניתוק שלנו מהסביבות הטבעיות הללו הוא אחד מהגורמים למשבר בריאות הנפש שאנחנו מצויים בו." אומר לוק. "אנחנו רואים עליה במצבי דכאון, חרדה ופסיכוזה, והיא חריפה במיוחד באיזורים אורבניים. עכשיו מצטרפות לזה הבעיות שיוצרת הוירטואליזציה וחיים שמתנהלים מול מסך. פסיכדלים מעצימים תחושת חיבור לטבע ואת הסיכוי שאנשים יבלו זמן בטבע, כך שהשילוב בין תרפיה פסיכדלית לבין סביבות טבעיות יכול לייצר סינרגיה."

לוק מאמין שבכוחה של הסינרגיה הזו  לסייע במאבק במשבר האקלים. "מתוך 150 משתמשים פסיכדליים שהשתתפו במחקר שערכתי, 100% הרגישו יותר מחוברים לטבע לאחר החוויה הפסיכדלית ו-85% חשו דאגה גדולה יותר לשלום הטבע. כשאתה מדבר עם אקולוגים היום הם נוטים למצב רוח קודר משום שלמרות כל המחקרים המדעיים הם לא מצליחים לשנות את התפיסות של אנשים. מה שבאמת צריך זה שינוי פרספקטיבה תודעתי, והידע המדעי לא מספיק בשביל לייצר את זה. התודעה היא הבסיס. אי אפשר לשנות כלום עד שהגישה והדעות של אנשים ישתנו."