טכנומיסטיקה

מה עדיף צמחים או מולקולות? על מחלוקת שמטרידה את העולם הפסיכדלי.

יש דרכים שונות להיות טהרן. יש טהרנים אידאולוגים שפוסלים את כל מי שחורגים מתפיסותיהם הרעיוניות, ויש טהרנות דתית ששואפת להכחיד כל מין של מגוון והטלת ספק. גם לעולם הפסיכדלי יש צורה אופיינית של טהרנות. נקרא לה טהרנות פרמקולוגית.

טהרנות פרמקולוגית גורסת שיש מולקולות מסוימות, אבל לא אחרות, שהן טובות, מועילות וראויות. שמולקולות מסוימות מקודשות בעוד שמולקולות אחרות הן טמאות ואסורות במגע. דיכוטומיה קלאסית ונפוצה אחת היא זו המנגידה בין חומרים פסיכדלים לכל סוגי הסמים האחרים.

צורה אחרת של טהרנות פסיכדלית פרמקולוגית היא טהרנות שמבדילה בין שימוש בפסיכדליים ממקור טבעי (צמחים, פטריות או בעלי חיים) לבין שימוש בחומרים פסיכדלים מסונתזים. דברו עם משתתפים בטקסי איוואסקה, סן פדרו, פיוטה או פטריות ורבים מהם יגידו לכם שהם נמנעים באופן קטגורי משימוש בסמים "כימיים" או "מסונתזים". הסיבות להתנזרות הזו מגוונות, אבל בבסיסן נמצאת אבחנה ארכיטיפית רבת עוצמה בין שימוש מקודש בחומרי משני תודעה (שימוש טקסי בחומרים טבעיים) לבין שימוש טמא בסמים (שימוש בחומרים סינתטיים למטרות הנאה).

בעולם הסימבולי העשיר המקיף את תהליכי הריפוי המתרחשים בחומרים פסיכדליים מיוחסת משמעות גדולה לשורשן של הרפואות הללו בטבע ובמסורות עתיקות. עבור אנשים שחיים בתרבות נהנתנית שמשלבת בין שימוש מופרז בסמים לגינוי של משתמשי סמים, האבחנה בין שימוש ריטואלי בצמחים משני תודעה לבין שימוש הדוניסטי בסמים הוא חשוב. גם המוניטין הרע שיצא לתעשיית התרופות לא משחק לטובת המולקולות הסינתטיות. רבים מחובבי הפסיכדליה הטבעית הופכים את החלוקה המקובלת בין סמים ותרופות על ראשה. צמחים פסיכדלים ידועים כרפואות מקודשות, ואילו החומרים שאותם מייצרת תעשיית התרופות ידועים כסמים.

אז מה בעצם ההבדל בין פסיכדלים טבעיים וסינתטיים והאם פסיכדלים שמקורם בטבע אכן טובים יותר מאלו שמיוצרים במעבדה? התשובה, שלא במפתיע, תלויה בזהות המשיב. מרבית הפסיכיאטרים ואנשי הרפואה יגידו לכם שלחומר שיוצר במעבדה יש יתרון מובהק על חומר טבעי. תרופות מעבדה מכילות חומר פעיל שבודד במינון ידוע ומדוד. באופן זה הן מאפשרות לרופא המטפל להשתמש בכמויות מדויקות של חומר פעיל, בניגוד למה שאפשרי אצל מי שאוכל פטריה או שותה כוס איוואסקה.

מצד שני גם לחומרים טבעיים יש יתרונות. ההוגה הפסיכדלי טרנס מקנה נהג לטעון שצמחים פסיכואקטיביים עדיפים על מולקולות מסונתזות משום שהם מוכרים למערכת העצבים, שמחזיקה באנזימים הנדרשים לפירוקם. מולקולות מסונתזות לעומת זאת יכולות לנחות על הגוף כמו אובייקט זר לחלוטין, וגם הידע שלנו לגבי השפעות הלוואי האפשריות שלהן שלהם דל בהרבה מהידע העשיר שיש לנו על צמחים שבשימוש מזה מאות ואלפי שנה.

נימוק נוסף לטובת הצמחים הוא אפקט הפמליה, מונח אותו טבע הכימאי הישראלי, רפאל משולם, מגלה ה-THC (המולקולה משנת התודעה בקנביס). בשנים שלאחר גילוי ה-THC איתרו משולם ושותפיו מעל למאה סוגי קנבינואידים – מולקולות המצויות בצמח הקנביס והמלוות את ה-THC בכניסתו לגוף, כמו פמליה. משולם טען כי המולקולות הללו פועלות יחדיו בסינרגיה ומייצרות אפקט של שלם הגדול מסך חלקיו. טענה זו זכתה להשפעה רבה עד כדי כך שחברות תרופות החלו לשלב קנבינואידים שונים במוצריהן כדי להשיג אפקט פמליה סינתטי. חובבי הצמחים ראו בכך אבסורד. למה להשקיע הון ואנרגיה כדי לחלץ קנבינואידים ולהזריק אותם מחדש כשעושר אדיר של קנבינואידים כבר נמצא בצמח באופן טבעי?

ואז יש את עניין הישויות. משתמשים בפסיכדלים מדווחים לעיתים קרובות על מפגש עם ספיריטס, מעין רוח או אינטיליגנציה הגלומה בצמח. הספיריטס הללו מתגלות בפניהם במהלך החוויה, מדברות אליהם, מציגות להן חזיונות ונותנות להם הדרכה בנושאים שונים. המפגש עם הישויות הללו, שיש המכנים אותן "מורות צמח" (plant teachers) מתברר כבעל חשיבות גדולה לפסיכונאוטים רבים. הוא מתואר כמפגש דיאלוגי עם אינטליגנציה זרה שיש לה יכולות ריפוי מופלגות וידע יקר למסור. אלא שמפגשים עם ישויות אינטיליגנטיות מסוג זה נוטים, למרבה העניין, להתרחש בעיקר במגע עם פסיכדליים טבעיים ולא עם מולקולות מסונתזות. פסיכונאוטים נוטים לדבר על ההוראות שקיבלו מסבתא (איוואסקה), סבא (פיוטה) או הפטריות. מולקולות סינתטיות כמו אל-אס-די, להבדיל, מומשגות לרוב ככלי, לא כאינטליגנציה עצמאית שניתן לנהל איתה דיאלוג.

לעין הסערה הזו נכנס לאחרונה עיתונאי המדע ומומחה הסמים המילטון מוריס, כוכב סדרת הטלוויזיה הפופולרית Hamilton's Pharmacopeia של Vice. הסדרה מתעדת את הרפתקאותיו הפרועות של מוריס בעודו חוקר (על בשרו) שורה של חומרים פסיכואקטיביים אקזוטיים ברחבי העולם. באחד מהפרקים הפופולריים בסדרה יצא מוריס למדבר סונורה שבמקסיקו בחיפוש אחר קרפדות הבופו-אלברוס המפיקות מבלוטותיהן ארס המכיל את החומר הפסיכדלי האולטרא-פוטנטי 5-MeO-DMT. הפרק המצליח של מוריס תרם לעלייה המסחררת בעניין הגלובלי ב-5-MeO-DMT וזו בתורה תרמה לכרסום מתמשך באוכלוסיית הקרפדות הפסיכואקטיביות ממדבר סונורה. מוריס הנרעש הגיב לכך בפניה נרגשת לאוכלוסיית הפסיכונאוטים העולמית להפסיק לצרוך 5-MeO-DMT שמקורו בקרפדות ולעבור ל5-MeO-DMT שהופק סינתטית.

"העובדה שהחומר הזה מגיע מקרפדה מעוררת גישה אנימיסטית," אמר המילטון לאחרונה בראיון בפודקסט של הסופר והפעיל הפסיכדלי טים פריס. "אנחנו נוטים לחשוב על חומרים סינתטיים כמשהו שהוא חסר נשמה. משהו רע. זה מגיע מהמעבדה הזאת בסין, אז זה רע. זה מלוכלך. אין לזה את הקדושה והסימבוליזם של משהו שבקע מקרפדה שחיה מתחת לאדמה בסונורה 9 חודשים בשנה בהמתנה לגשמי הקיץ."

מוריס דוחה את הטענות על הבדל בין השפעות 5-MeO-DMT מסונתז וטבעי. אם יש הבדל, הוא אומר, מקורו כנראה לא בחומר עצמו אלא ברשת ההקשרים הסימבולים שמקיפה אותו. השאלה, מבחינת מוריס, היא כיצד ניתן ליצור סביב חומרים סינתטיים הילה סימבולית דומה לזו המקיפה את ארס הקרפדה.

שאלת הקיימות של שימוש בארס קרפדות מצטרפת לשורה של שאלות קיימות העולות בשנים האחרונות ככל שמתגברת הדרישה הגלובלית לצמחים פסיכואקטיביים שחלקם צומחים בקצב איטי מדי בכדי לענות על הביקוש העולה.

"זכיתי להרבה תועלת תרפויטית מהחומרים הללו" אמר פריס בפרק "ונאלצתי להכיר באמת הלא נוחה שהמקורות שהעולם הפסיכדלי מסתמך עליהם כיום הם במקרים רבים לא ברי קיימא. עבור אנשים שמתעניינים בפיוטה, אני אומר, בבקשה אל תשתמשו בפיוטה. שימרו אותו לאוכלוסיות ילידיות ושקלו להשתמש בקקטוסים אחרים שמכילים מסקלין ומתחדשים מהר יותר, כמו קקטוס הסן פדרו. בנוגע לקמבו [קרפדה המייצרת ארס המשמש למטרות ריפוי] אני אומר פשוט אל תשתמשו בזה. רוב הציביליזציות שרדו ושגשגו ופתחו פרקטיקות רוחניות עמוקות בלי להשתמש בשום סוג של קרפדות."

אלא שלא כולם מסכימים עם הטענות של מוריס לגבי הזהות בין השפעות הגרסה הסינתטית והגרסה האורגנית של 5-MeO-DMT. בכנס שהוקדש לקרפדת הבופו-אלברוס היו מי שטענו שיש הבדל של ממש בין ההשפעות של 5-MeO-DMT טבעי ומסונתז. מוריס מצידו עדיין לא משתכנע ומצביע על העובדה שאין בידינו עדיין מחקר מדעי שתומך בכך שמדובר ביותר מהטיה פסיכולוגית. וגם אם כן "אתה יכול לסנתז את כל החומרים האלה ולנסות אותם בקומבינציות שונות. אז תעשה מזה את האתגר שלך, להראות את הכבוד שלך לקרפדה באופן הזה."

וכך, בתקופה שמספר גדל של מולקולות פסיכדליות הופכות זמינות לפסיכונאוטים בעולם גלובלי, הרנסנס הפסיכדלי מעלה לפני השטח גם שאלות של קיימות, ואת הכורח בפשרות שחוצות את מרחב הטאבו שחוצץ בין צמחים פסיכדליים למולקולות סינתטיות. מבחינת פריס המסקנה ברורה. "אפילו אם אנחנו מניחים שחלק מהאופציות הללו שמקורן בחיה או בצמח טובות יותר מהמקבילה הסינתטית שלהן, אני חושב שזה יהיה צבוע להמיט נזק אקולוגי עבור ריפוי עצמי כשיש כלים אחרים שהם טובים מספיק."