טכנומיסטיקה

ההוגה הפסיכדלי טרנס מק'קנה העלה בשנות השמונים את התיאוריה שפטריות חזיון שיחקו תפקיד חשוב באבולוציה האנושית. רעיונות אלו נדחו בבוז בזמנו, אך זוכים כעת לבחינה מחודשת במחקר המדעי.

ההוגה והאייקון הפסיכדלי טרנס מק'קנה החזיק באמתחתו שורה של תיאוריות מרחיקות לכת עד מטורללות. אחת התיאוריות הללו, שזכתה לכינוי 'תיאוריית הקוף המסומם' (Stoned Ape Theory) גרסה שפטריות פסילוסיבין שיחקו תפקיד מכריע בהתפתחות האבולוציונית של המין האנושי.

מק'קנה ראה בפטריות את החוליה החסרה בהתפתחות התודעה האנושית. הוא הצביע על שכיחותן של הפטריות באיזורי המחיה בהם התפתח המין האנושי, על הפופולריות של פטריות בקרב קופי אדם בני זמננו, וטען כי צריכה של פטריות חזיון בידי בני אדם קדמונים יכלה להעניק להם יתרונות בלתי מבוטלים במאבק ההישרדות. כך למשל, צריכה של כמויות קטנות של פטריות פסילוסיבין מחדדת את הראיה ומשפרת את יכולות הציד והליקוט של ציידים-לקטים. כמויות גדולות יותר מגבירות את החשק המיני ומתמרצות את הרביה המינית. וכמויות גדולות עוד יותר של פטריות מובילות לחוויות מיסטיות שממוססות את גבולות האני ומחזקות את הקשרים הקהילתיים. בעיני מק'קנה, תיאוריית הקוף המסומם ספקה את התשובה לשאלה, כיצד התפתחה השפה והמודעות האנושית, ומפתח לחידה הגדולה של האבולוציה האנושית: מה הוביל את המח האנושי, באופן חריג לחלוטין, לשלש את עצמו בגודלו תוך פרק זמן קצר מבחינה אבולציונית?

מק'קנה היה פילוסוף בר, שרעיונותיו הפליגו הרחק מעבר למוכר ולמקובל בחוגים אקדמיים. גם תיאוריית הקוף המסומם שלו זכתה להתעלמות במקרה הטוב, ולעג במקרה הרע. הפסיכונאוט המנוסה נהג לספר שכשהציג את הרעיון בפני אקדמאים הם אמרו לו שהרעיון שערורייתי מדי מכדי שניתן יהיה בכלל לשקול אותו.

שלושים שנה מאוחר יותר, בעידן של רנסנס פסיכדלי, יש מי שמוכנים לשוב לרעיונות של מק'קנה ולבחון אותם מחדש. במאמר ארוך ועמוס במראי מקום שפורסם לאחרונה בכתב העת המדעי Frontiers in Pharmacology, בוחנים האנתרופולוגים האבולוציונים מייקל ווינקלמן וחוזה ארקה את האפשרות שפטריות שיחקו תפקיד בהתפתחות המין האנושי ומגיעים למסקנות מרחיקות לכת אף יותר מאלו של מק'קנה. חמושים בשורה ארוכה של מחקרים עדכניים על ההשפעות של חומרים פסיכדלים על קוגניציה והתנהגות, ווינקלמן וארקה טוענים שלפסילוסיבין היה תפקיד מכריע בגיבוש הנישה האבולוציונית שתפסו מיני האדם הראשונים. הם פונים לתיאוריית הסימום האינסטרומנטלי, שגורסת ששימוש בסמים יכול להקנות יתרונות אדפטיביים ומצביעים על שורה של דרכים שבהם האפקטים שקושר המחקר העכשווי לפסיכדלים עשויים היו לשפר את יכולות ההשרדות של בני האדם המוקדמים ולסייע להם בהתמודדות עם מצבי סטרס ועקה, בהעצמת הקשרים החברתיים, קבלת החלטות קבוצתית ופיתוח ריטואלים ומיתוסים משותפים. בראשית ההתפתחות האנושית, טוענים ווינקלמן וארקה, נמצא חומרים פסיכדלים שהעצימו יכולות קוגניטיביות של יצירתיות ופתרון בעיות, שיפרו את הרהיטות הלשונית ואת הרצון לתקשר, הובילו לאמפתיה מוגברת והתנהגות אלטרואיסטית, וגם חיזקו את היכולת לפתח ולהקנות ערכים משותפים.

"אין לנו מאובנים של פטריות, וגם לא יהיו, אבל גם אין לנו בננות מאובנות, ופרימטולוגים בכל זאת לא מטילים ספק בכך שאבותינו אכלו בננות. באותו אופן, לא צריך להיות ספק שהם אכלו הרבה סוגים של פטריות, ובהן גם פטריות פסילוסיבין. פטריות פסילוסיבין היו קיימות בכמעט כל האזורים של הפלנטה, ובמיוחד באיזורים הטרופיים והסמי-טרופיים שבהם התרחשה מרבית האבולוציה האנושית. כשאבות אבותינו ליקטו באחו וביערות הם נתקלו בהכרח בפטריות בעלות ערך תזונתי ורפואי, וגילו את השימושים השונים שלהן. יש ראיות מרובות שפטריות פסיכדליות היו משולבות בריטואלים ברחבי העולם. האם אנחנו יכולים להוכיח שפסילוסיבין התניע את האבולוציה האנושית? מדע לא עובד ככה. המדע צובר ראיות לתיאוריות שונות ומנסה להפריך תיאוריות. כל התיאוריות צריכות להתמודד עם ראיות סותרות, ובסופו של דבר מה שקובע זה המשקל הראייתי שתומך בתיאוריה לעומת תיאוריות אחרות וכמה היא יכולה להסביר. אנחנו מציגים את הראיות שלנו בצורה של "מה אם…". אין ספק שהיו עוד גורמים ששחקו שם תפקיד. פסילוסיבין בוודאי לא היה הגורם יחיד, אבל הוא היה לכל הפחות גורם מסייע לאבולוציה האנושית. מה באשר לראיות שהוא אכן שיחק תפקיד חשוב ואולי מרכזי בהתפתחות הייחודיות האנושית? אנחנו עוסקים בראיות הללו במאמר, וצופים שראיות נוספות יופיעו בקרוב."

שאלת החברות האנושי תופסת מקום מיוחד במאמר של ווינקלמן וארקה. הם מדגישים שעלייתו של מין האדם התבססה לא רק על התפתחות האינטליגנציה האישית אלא בעיקר על שיתוף פעולה ולימוד חברתי שמבוסס על שפה. ההשפעות של פטריות, שמעצימות התנהגויות חברתיות כמו משחק, צחוק, שירה, ריקוד, סיפור סיפורים וטקסים דתיים, יכלו, לטענת החוקרים, לתמוך בחיי חברה עשירים יותר, וביכולת לחזק קשרים חברתיים ולהפיג מתחים תוך-קבוצתיים. הן גם העצימו את היכולות הלשוניות, חשיבה מחוץ לקופסה ופתרון בעיות יצירתי. התפתחויות אלו השפיעו על המסלול האבולוציוני של המין האנושי, אבל, חשוב לציין, שהשפעה זו לא הייתה השפעה תורשתית ישירה. תיאוריית האבולוציה קובעת שפרטים אינם מורישים לצאצאיהם תכונות שרכשו במהלך חייהם. הטריפים שהומיניד מסוים אכל במהלך חייו לא השפיעו על תכונות צאצאיו. ההשפעה הפסיכדלית על התרבות האנושית תווכה, תחת זאת, באמצעות לולאת פידבק שבמסגרתה יכולות אנושיות שהועצמו באמצעות סמים חוללו שינוי בדפוסי החיים האנושיים ויצרו לאנושות נישה סוציאלית-קוגניטיבית ייחודית שהפכה למקור הכוח האנושי. הסביבה החדשה ששמה דגש על שיתוף פעולה חברתי, למידה חברתית והתנהגות סימבולית הקנתה, לדברי ווינקלמן וארקה, יתרונות לפרטים שידעו לעשות שימוש אדפטיבי בחומרים משני תודעה כדי לשפר את ביצועיהם בתחומים שמסייעים להשרדות. אותן סביבות חברתיות וקוגניטיביות שנוצרו בחברה האנושית המוקדמת בהשראת השימוש בפסיכדלים המשיכו להתקיים גם כאשר שימוש בפסיכדלים כבר לא היה חלק מהרפרטואר ההתנהגותי של הומינידים. באופן זה הם שימשו כקטליזטורים שהאיצו התפתחויות אנושיות בתחום החברות, הקוגניציה, והתקשורת. סיפור עליית האנושות וסיפור הפטריות כרוכות זו בזו.

המאמר של ווינקלמן וארקה יוצא דופן ברצינות וביסודיות שבהן הוא ניגש לשאלת מקומה של הפטריה באבולוציה האנושית, אבל הוא חלק ממגמה רחבה של נכונות גוברת לבחון מחדש את הרעיון. תיאוריית הקוף המסומם של מק'קנה מופיעה ברב המכר הפסיכדלי 'איך לשנות את דעתך' מאת מייקל פולן, וכשחוקר הפטריות המפורסם פול סטאמטס הכריז בכנס Psychedelic Science ב-2017 שהיפותיזת הקוף המסומם של מק'קנה היא הפתרון הסביר ביותר לתעלומת הצמיחה המסחררת בנפח המח האנושי, הוא זכה לתשואות רמות מהקהל.

כמו הרעיון ששימוש בחומרים פסיכדליים עמד בבסיס הדתות הגדולות, גם הרעיון שפסילוסיבין נמצא בשורש ההתפתחות האנושית הוא רעיון בעל השפעות מרחיקות לכת ונפיץ. הוא ממשמע מחדש את ההיסטוריה האנושית כולה ורומז שהחזרה הנוכחית לחומרים הפסיכדליים היא שיבה מלאת משמעות לעצם הדבר שהפך אותנו בני האדם לאנושיים מלכתחילה. כצפוי, הרעיון מעורר חילוקי דעות עזים.

"גרסאות קודמות של המאמר שלנו קיבלו תגובות ביקורתיות ומוטעות ברובן בסגנון של 'התיאוריה שלי טוענת שפסילוסיבין הוא רעלן ולכן הוא לא יכול לשמש כאדפטציה," מספר ווינקלמן, שמתאר במאמר באריכות כיצד במהלך מרוץ החימוש האבולציוני בין צמחים, חרקים וחיות אחרות, למדו צמחים לייצר כימיקלים הגנתיים שמחקים ומשבשים את פעילותם של הקולטנים במוחן של חיות, בעוד שהחיות מצידן למדו לעשות שימוש מועיל ברעלנים אלה, ובכללם הפסילוסיבין. כשאני שואל את ווינקלמן האם הרעיונות שלו נחשבים פרועים, הוא מתקומם. "הרעיונות האלו לא פרועים בכלל. למעשה, אנתרופולוגים אבולוציונים מפרסמים כבר 20 שנה מאמרים על השימוש האדפטיבי שחיות עושות ברעלנים צמחיים. רעיונות כאלו נכתבו כבר ביחס לשורה ארוכה של סמים, פשוט לא על פסיכדלים, משום שלאורך שנים הם נחשבו משהו פסול שאסור לדבר עליו.  אפשר לקוות שבתקופה של רנסנס פסיכדלי הרעיונות הללו יזכו יפלו על אוזניים קשובות יותר."