טכנומיסטיקה

הדרך לאינטיליגנציה מלאכותית עוברת בספאם

כתבה מעניינת של דורה קישנבסקי בכלכליסט על מרוץ החימוש בין הספאמרים למערכות ה-CAPTCHA.

למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים. מערכת CAPTCHA היא המערכת הזו שמותקנת בהרבה אתרים היום כדי למנוע ספאם. המערכת דורשת ממך להוכיח שאתה בנאדם ולא בוט על ידי כך שהיא מבקשת ממך להקליד מחדש קטע טקסט שמוצג על המסך.

הבעיה היא שמערכות ה-Optical Charcater Recognition של הספאמרים הופכות יותר ויותר טובות כך שגם מערכות ה-CAPTCHA עברו שדרוג בשנים האחרונות. היום בשביל להצליח לרמות אותן האותיות באתרים הגדולים כבר כל כך מעוותות שהן נראות כאילו המחשב לקח טריפ. הרבה גולשים לא מצליחים לזהות את האותיות הכתובות על הדף. ואם אתה באמת על טריפ, אז אתה באמת כבר יכול לשכוח מלהרשם לאתר או לפרסם תגובה..

בינתיים מופיעות מערכות מתקדמות יותר כמו השמעה של טקסט שהגולש צריך להקשיב לו. אבל במקביל גם הספאמרים מתחמשים בתוכנות לפיענוח דיבור, טכנולוגיה שנמצאת כיום בהתפתחות מהירה.

"פתרונן של חידות ה-CAPTCHA דורש יותר ויותר זמן" כותבת קישנבסקי. כך למשל השלב הבא עשוי על פי קישנבסקי להיות

"שיטה להבחנה בין בני אדם לבוטים המבוססת על איורים. באחת מהגרסאות הנסיוניות, הגולש רואה מספר תמונות, למשל תמונה של פרח, תפוח, נעל וכוס מיץ, וצריך להקיש את מה שמשותף לכולן – למשל "אדום". בגרסה מעט שונה, הגולש צריך לבחור אחת מהתמונות לפי רמז שמוצג לידן, למשל "אוכל", ולסמן באמצעות העכבר את קווי-המתאר של החפץ. "

בגלל שקשה לי באמת להאמין שנביס את הבוטים, זה גורם לי לחשוב שלא יקח הרבה זמן עד שהבוטים יצליחו לעשות גם את הדברים האלה: לומר מה נמצא בתמונה ואיזה בדיוק נמצא אפי וכו'. למעשה זה גורם לי לחשוב שבסופו של דבר, אחרי שהמאבק הזה בינינו לבין הספאמרים ימשיך עם עוד ועוד שיטות ושיטות נגד, נגיע בסוף למצב שבו לא נצליח למצוא שום דבר שבני אדם מצליחים לעשות ושבוטים לא. ואז בעצם, נגיע לסוג של אינטיליגנציה מלאכותית, לא? והכל בזכות הספאמרים.

אז אל תאמרו שלספאמרים אין תפקיד חיובי בעולם. גם הם עוזרים להביא את הגאולה.

או את האפוקליפסה… זו הזדמנות טובה להזכר בנביע הזעם דניאל זוארץ שמנבא שבוטים אינטרנטיים הם אחת הסכנות הגדולות ביותר שעומדות כיום בפני המין האנושי.

טוב, אז נקווה שהגאולה תגיע קודם.

26 בינואר 2009 – 15:31 קטגוריות: טכנולוגיה | תגובות (10)

איך מביאים את הגאולה בישראל 2009 – מבצע תודעה יצוקה יוצא לדרך

פורסם בבלוג של מפלגת הגאולה.

ברוכים הבאים לבלוג של מפלגת הגאולה, המקום שבו הקמפיין של מפלגת הגאולה לבחירות הפנימיות של שנת 2009 יוצא היום לדרך.

כמו רבים אחרים גם אנחנו סובלים מהמצב הקשה ששורר בישראל 2009. אבל בניגוד למה שמנסים למכור לנו, אנחנו מאמינים מה שדפוק בישראל 2009 הוא עמוק הרבה יותר מהשאלה אם בנימין נתניהו, ציפי לבני או אהוד ברק יהיו ראש ממשלת ישראל. מה שדפוק בישראל 2009 זה הדברים שמשדרים לנו בפרסומות, זה הטון שאנשים מדברים בו זה עם זה, זה המבנה החברתי והדברים שאנשים מחונכים להאמין בהם. הבעיות בישראל 2009 מורכבות הרבה יותר ממה שאיזשהו פוליטיקאי יכול לפתור. זה בעיות תרבותיות, רוחניות ותודעתיות עמוקות בהרבה ממה שמישהו מהפוליטיקאים שלנו בכלל מסוגל להבין. בנימין נתניהו, ציפי לבני או אהוד ברק לא יכולים לתת לדברים האלה תשובה כי כמו כולנו גם הם תחת כיבוש זר של תודעה מסולפת וכבויה.

אנחנו מאמינים שהבחירות הבאמת חשובות הן לא הבחירות לכנסת אלא הבחירות שאנחנו עושים בחיים שלנו. אפשר להתווכח שעות על הבחירות החיצוניות, אבל השקעה נקודתית של כמה דקות ביום בבחירות הפנימיות שאנחנו עושים את החיים שלנו יכולה לשנות לנו את החיים.

הפוליטיקאים שלנו רוצים שנאמין שמה שקורה בתודעה שלנו חסר משמעות ושמה שקובע את המציאות שלנו זה המסמכים שהם חותמים עליהם בטלויזיה. הם מייצרים עוד מלחמה ועוד מלחמה, ולפני שהם מסיימים מלחמה הם כבר מתחילים לדבר על המלחמה הבאה ומצפים מאיתנו להאמין שמה שיפתור את המצב זה עוד ועוד מאותו הדבר.

הגיע הזמן שכל אחד יתחיל לקחת אחריות על החיים שלו. זה לא קל כשאנחנו נסחפים שוב ושוב לתוך מערבולות חדשותיות שיוצרת בשבילנו המדיה ושמערפלות את התודעה שלנו. אבל דווקא עכשיו כשאנחנו שקועים במלחמות ומשברים כלכליים, דווקא עכשיו כשנדמה שהדבר היחיד שקיים זה פוליטיקאים תכנניים שתוקעים אחד לשני סכינים בגב, וסכנות מחוץ ומבית, זה חשוב כל כך להחזיר את תשומת הלב פנימה. עכשיו, הדבר הראשון לעשות, לפני שאנחנו עושים משהו טיפשי, זה לבחון את התודעה.

תרגעו רגע.
תרגיעו.
תעצרו שניה.
תעצרו שניה את מה שאתם עושים כרגע.
תנשמו ותקשיבו לקול הפנימי שקיים בתוככם.
ואחרי שלמדתם לשמוע שם צליל.
תנו לו להמשיך ולהתנפח עוד שימלא את עולמכם כולו.

מנסים לגרום לנו לשכוח את זה כל הזמן, אבל לפני הטלויזיה, לפני העיתונים, לפני האינטרנט אפילו – יש לנו קודם כל עולם פנימי. ובניגוד למה שאומרים לנו המציאות שלנו בוקעת משם, ולא מתוך החדשות.

כל אחד ואחד מאיתנו הוא נס. לכל אחד מאיתנו התרחש נס. אנחנו חיים! ולכל אחד מאיתנו יש מצלמה בתוך הראש לחקור איתה את המציאות.

בואו נפסיק לתת לחדשות לייצר בשבילנו את מי שאנחנו, ונתחיל לייצר עבור עצמנו את המציאות שלנו. עכשיו, בעידן של פוסט-צרכנות, של משבר כלכלי ואקולוגי, מה שאנחנו צריכים הוא סוג חדש של צרכנות: צרכנות תודעה.

האני הזה שקיבלתם כשבאתם לעולם, עם המצלמה הזו שבתוך הראש שלכם, הוא החידה הגדולה ביותר והוא מקור השמחה הגדול ביותר שיכול להיות לאדם בחייו. אל תזדהו איתו. תשתעשעו איתו ותכייפו איתו כי כיופי תודעה הם אחד הדברים שהגאולה הכי זקוקה להם.

תארו לעצמכם חברה שמחויבת לחקור את התודעה שלה מדי יום. חברה שבה כל אדם ואדם מקדיש כמה דקות ביום על מנת לכוון את המחשבות שלו לכיוון הנכון. תארו לכם חברה שבה כל יום באותה השעה אלפי אנשים מכוונים את התודעה שלהם לתדר אחד. לחברה כזו בדיוק מכוונת תוכנית 9 הדקות של מפלגת הגאולה שמטרתה להרחיב את התודעה הקולקטיבית של ישראל.

תוכנית 9 הדקות היא תוכנית התעמלות וחיטוב לתודעה שמטרתה ללמד את האדם להתחיל להשתמש במח שלו ולחקור את התודעה. תכנית 9 הדקות היא צרור מפתחות ראשון שמפלגת הגאולה מציעה לתוך עולם המוצרים הפנימיים.

אבל תכנית 9 הדקות היא רק התחלה, הצעה לכל אחד ואחת להתחיל לחקור את המח והתודעה שלהם בכל צורה אפשרית. אנחנו מציעים לכל מי שרוצה להקשיב שמצבנו יהיה טוב יותר אם נתחיל ללמוד להשתמש במוח שלנו.

ישראל יכולה להיות המקום הכי מעולה בעולם. בארץ הזו ובאנשים שלה טמונים ניצוצות בעלי כוחות אדירים. אבל כרגע למרבה הצער נראה שהמצב הנפשי של ישראל הולך ומתדרדר ושאם היא לא תעצור לרגע ותנשום היא הולכת לעשות משהו טיפשי במיוחד שהיא עוד תתחרט עליו.

אף אחד לא יכול לאמן את התודעה שלכם בשבילכם, אבל זה מה שדרוש אם רוצים להתחיל לחיות בטוב ולשנות את הדברים מהבסיס. מה שנדרש הוא לבחון את התודעה, להיות אמיצים וישרים ולבחור בטוב שוב ושוב ושוב. עם ישראל לא יגאל בפחות מזה. אף אחד מאיתנו לא יגאל בפחות מזה. אבל זה גם מספיק בשביל לגאול כל אחד ואחד.

בשביל כל מי שמוכן להתחיל לקחת אחריות על החיים שלו. בשביל כל מי שמוכן להתחיל להתנהג כמו בני אדם גם במקום שאין בו בני אדם. אנחנו מכריזים שיש לנו לנו לב חזק כמו שיריון ואנחנו מוכנים לצאת איתו החוצה, אפילו עם הסיכון שנפגע. כי יש לנו לב שחזק כל כך בטוב, שאנחנו יכולים לחיות במציאות הקטסטרופלית של ישראל 2009 ועדיין להיות מודעים וגם להכיל את זה.

זה הזמן לקצת חוסן פנימי,
אבל כשאנחנו מדברים על פנימי,
אנחנו מת
כוונים לפנימי באמת
כי אנחנו הולכים להראות לכם את אם כל המלחמות הרוחניות.

מבצע תודעה יצוקה יוצא לדרך.

25 בינואר 2009 – 13:57 קטגוריות: מפלגת הגאולה | תגובות (9)

רשימת הכתבות המומלצות המלאה בנושא ביקורת תרבות

למציאת כתבות נוספות בנושא טכנומיסטיקה יש להקליק בתחתית הכתבות על תגית המדור "ביקורת תרבות"

פרסומיסטי
http://www.notes.co.il/ido/41424.asp

5 הפרסומות המגעילות ביותר
http://www.notes.co.il/ido/35546.asp

הסימולקרה ששמה בריטני ספירס
http://www.notes.co.il/ido/40015.asp

מהשרדות לכוכב נולד – מחזור החגים הישראלי החדש
http://www.notes.co.il/ido/44437.asp

בטיחותיזציה
http://www.notes.co.il/ido/35546.asp

יותר זה פחות
http://mymoney.nana10.co.il/Article/?ArticleID=512253&sid=130

העכשיו הארוך
http://www.nrg.co.il/online/15/ART1/672/770.html

הסרט שכל ישראלי חייב לראות
http://www.notes.co.il/ido/43952.asp

ההרגשה האולימפית – תגובת תרבות נגד למשחקים האולימפיים
http://www.notes.co.il/ido/46547.asp

המדריךהמלא לשימוש בתיאוריות קונספירציה
http://www.notes.co.il/ido/49777.asp

קריאה לממשלה גלובלית
http://www.notes.co.il/ido/45776.asp

כבו את הטלויזיה
http://www.notes.co.il/ido/31460.asp

על התוכנית הבמה המרכזית (ז"ל)
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=99824&sid=126

תרבות יהודית רדיקלית
http://www.makorrishon.net/show.asp?id=9570

רשימת שינדלר – מקרה מבחן
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=457

ביקורת קניונים על קניון ארנה
http://www.maarav.org.il/classes/PUItem.php?lang=HEB&id=276

איןציקלופדיה
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/015/259.html

מלך הרייטינג – דוד טופז בסרטו של דורון צברי
http://weekend.nana.co.il/Article/?ArticleID=108778&sid=78

20 בינואר 2009 – 20:39 קטגוריות: טכנומיסטיקה | פרסם תגובה

רשימת הכתבות המומלצות המלאה בנושא טכנומיסטיקה

למציאת כתבות נוספות בנושא טכנומיסטיקה יש להקליק בתחתית הכתבות על תגית המדור "טכנומיסטיקה"

הרשת שמתעוררת לעצמה
http://www.notes.co.il/ido/30461.asp

לקראת הסינגולריות
http://www.notes.co.il/ido/30462.asp

לשחק את אלוהים
http://www.notes.co.il/ido/30463.asp

בעקבות הקוד המפורש
http://www.notes.co.il/ido/33695.asp

התורה כאלגוריתם
http://www.notes.co.il/ido/37113.asp

עולמות וירטואלים – הארץ המובטחת?
http://www.notes.co.il/ido/36840.asp

שיר אהבה לפלאפון שלי
http://www.notes.co.il/ido/34414.asp

כשהמחשב קורס
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/443/085.html

מחשבים שמכירים אותנו יותר טוב משאנחנו מכירים את עצמנו
http://www.notes.co.il/ido/35031.asp

מעבד התמלילים האלוהי
http://www.notes.co.il/ido/36885.asp

יהודי אורגני, יהודי מכאני, יהודי דיגיטלי
http://www.notes.co.il/ido/39355.asp

האינטרנט הוא הטריפ הקולקטיבי
http://www.notes.co.il/ido/41889.asp

הגיאומטריה המקודשת של שומרי המסך
http://www.notes.co.il/ido/48060.asp

מחוץ לזמן
http://www.notes.co.il/ido/49564.asp

גוגל כמנוע לחיפוש עצמי
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/061/101.html

האנטי וירוס הפנימי
http://www.nrg.co.il/online/10/ART1/046/024.html

הולדתה של הטכנומיסטיקה
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3321832,00.html#n

בסייעתא דטכנולוגיה
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=104065&sid=127

20 בינואר 2009 – 20:34 קטגוריות: טכנומיסטיקה | פרסם תגובה

מעבר לקשת – ביקור בריינבואו

המחשבה הראשונה שתפסה אותי כשנחתתי בשעת צהריים, בפסטיבל הריינבואו בקרחת נידחת ביער יתיר, היא שהאוטובוס שלקחתי מהתחנה המרכזית בבאר שבע, היה למעשה מכונת זמן שהחזירה אותי כמה עשרות שנים אחורה לשנות השישים. במישור הקוצני של העמק ישבו במעגל גדול כמאתיים איש בלבוש צבעוני ושבטי וסעדו יחדיו, כאשר בינתיים סובבים את המעגל חבורת נגנים המלווים ברקדנים וזמרים שהיו באקסטזה בלתי מובנת. האווירה הייתה וודסטוקית, כמעט בלתי מציאותית מוצפת חיוכים וצחוקים גדולים.

יש לי ניסיון די רע מפסטיבלים ומפגשים ניו-אייג'ים, ובמיוחד כאלה המתרחשים בטבע. ראשית כל, אף פעם לא אהבתי באמת טבע. נופים מרהיבים לא ריגשו אותי, הפעימות האיטיות והקבועות של הטבע שעממו אותי והממדים הנעלמים שלו נותרו נסתרים מעיני. הטבע מבחינתי היה בעיקר מקום לא נוח. שנית כל, פסטיבלים שבהם אתה אמור להרגע, לחוש משוחרר, להתחבר לעצמך, לאנשים אחרים, ליקום ולאהוב את כולם, הם בדרך כלל המקום שבו אני מרגיש הכי פחות משוחרר, הכי באובר-מודעות והכי מנוכר. בחיי היום יום שלי אני לא היפי, לא בטבע, לא לובש בגדים פריקים ולא חי חיים אלטרנטיבים. כשאני מנסה לשוחח עם העם הזה, הדיאלקט שלי נתקע בשלהם. מבחינתם אני מדבר יותר מדי, מנתח יותר מדי ולא מספיק "זורם".

אבל הריינבואו היה אמור להיות משהו אחר. שמעתי עליו לראשונה מקלראנס, היפי בגיל העמידה, עם שער מדובלל וכרס קטנה שחי כבר שלושים שנה על דמי האבטלה של הרפובליקה הגרמנית ומטייל ברחבי העולם. קלראנס סיפר לי על מקום אחר, מחוץ למפה המוכרת לי. מקום שבו ישנה יצירתיות מוחלטת, אהבה מוחלטת, קיום מוחלט. מעבר לקשת ומעבר לענן. הריינבואו.

האגדה של שבט ההופי האינדיאני מספרת על שבט "לוחמי הריינבואו" אשר יופיע לקראת קץ הימים ויראה מפלט ודרך מילוט מהכאוס והרס שפשו בעולם. מפגשי הריינבואו המודרנים הם התרחשות לחלוטין לא פוליטית ולא מסחרית. כל בני האדם מוזמנים להצטרף להתקהלות ולהפוך לחלק ממשפחת הריינבואו. המפגשים מתרחשים בטבע, תוך כבוד כלפיו וקיום בהרמוניה עם כל צורות החיים שבסביבה. המשתתפים נקראים לוותר על כל התמכרויות היום יום שלהם לסיגריות, אלכוהול, קפה, סוכר או כל סם אחר ולהמנע משימוש בכלים טכנולוגים כמו פלאפונים, מצלמות, נגני מוזיקה ועוד. אורכם של המפגשים הוא ירח אחד, ושיאם בדומה לרבים מחגי היהדות, ב- Full Moon, הירח המלא שבאמצע החודש.

כשרואים אנשים משוחררים כל כך, האינסטינקט הראשוני הוא לפעמים דווקא להסתגר בעצמך. אבל הגעתי לכאן מסיבה ולכן החלטתי לא להניח לפקפוקים להשפיע עלי. שעה מאוחר יותר כבר הקמתי לעצמי אוהל על הרכס ההר הגבוה ביותר בסביבה (אלוהים יודע למה כל כך גבוה) והתחלתי לתת למקום הזה לחדור לתוכי. והוא חדר.
אם בתחילה חשבתי שחזרתי לשנות השישים, הרי במהרה הסתבר לי שמכונת הזמן שתפסתי עליה טרמפ הובילה אותי רחוק הרבה יותר. הניתוק מהטכנולוגיה, והחיים בטבע החזירו אותי במהירות לעולם האסוציאציות של הניאולית והמזולית. כוח בלתי מוכר חדר לתוכי ונפגש בכוח נוסף שהיה נוכח בי דומם כל השנים. התקשרות השניים החלה לפעול בי פעולה משונה.

האדם הקדמון שבתוכי מתעורר
הריינבואו הוא התכנסות של שבטי הארץ השונים למסר של אחדות ושלום. יש כאן מכל הסוגים והמינים. חילונים ודתיים, ילדים וזקנים, יהודים וערבים. מרפאים הוליסטים, חקלאים אורגנים, דתיים היפים ואנשים שיצאו הבוקר מהקיוביקל המשרדי. כל אחד תורם לאירוע, כל אחד נותן ממה שיש לו וכך אנו יוצרים ביחד את המציאות שלנו. כל שנה יש להתאספות הזו אנרגיה אחרת, וגם כל יום. הכפר הזמני הזה הוא מטריקס של רעיונות, תחושות ומחשבות שזורמות אחת לתוך השניה וזה משתקף לכל מקום שאתה הולך: באוכל שאתה מקבל, בפנים שאתה פוגש, בשיחות שאתה שומע.
כל אחד נותן משהו משלו. כל יום בסיום הארוחה מציעים אנשים סדנאות ושיעורים. מסדנה להכנת מנורות ועד טיפול שיאצו. אחרים מביאים את כלי הנגינה שלהם ומנגנים למי שעוסקים במטבח, או למי שבנו סוג של סאונה על אחד הרכסים הסמוכים. יש שמבצעים מופעי ג'אגלינג ואש בלילה, ויש מי שתלה על עץ נידח ביער מראה שעליה נכתב "?Who am I". זו חברה קומוניסטית במובן האמיתי של המילה, כאשר כל אחד זוכה להזדמנות להגשים את הפוטנציאלים האבודים שלו ולהיות מה שהוא רוצה. כל אחד הוא גוון בקשת העצומה של הריינבואו.

"השתתפות היא המפתח" גורסים אנשי הריינבואו וכמה שהם צודקים. כן, אפשר גם לרבוץ כל היום באוהל או בצ'אי קיטצן, אבל הריינבואו מדגים את בצורה המוחשית ביותר את העקרון הקבלי הגורס כי כח הנתינה הוא משפיע ומפתח את כח הקבלה. אחרי שקיבלת כל כך הרבה מהאנשים מסביבך, מתעורר בפנים רצון לתת משהו חזרה, וככל שנותנים יותר מרגישים שייך וקשורים יותר לשבט הגדול הזה. הנתינה היא הפשוטה ביותר, כי אין מה להפסיד. אנחנו פה כדי ליצור מציאות חד פעמית. הריינבואו הוא שיעור בנתינה וביציאה מהגבולות של עצמך.

אחרי שבילית את היום בעבודה או בקפיצות תיש בין ההרים והגבעות מחלחל הרעב בערב. האוכל נישא מהמטבח בשירים וריקודים. המגישים שרים "We are the servants of the food". והמושג "Food" מקבל לפתע את המשמעות האמיתית שלו. מזון, הדבר שמקיים אותך, אוכל לנשמה. מגישי המאכלים, הופכים כמעט למלאכים. כולנו עומדים מסביב למדורה במעגל גדול מחזיקים ידיים ומעלים תודה לאל שנתן לנו מטובו. לפתע חוזרת לברכת המזון משמעותה המקורית, הנסתרת כל כך מעינינו כשאנו מוציאים משהו מהמקרר או מקבלים אותו מוגש במסעדה. לא משנה מה שמו לך בצלחת, הקיבה והלב מתלאות סיפוק שלם ואמיתי. מדי פעם נשמעות מקצוות המעגל השונות קריאות "תודה על האוכל!" שלא ברור אם הן מכוונות, למבשלים, למגישים או לאלוהים הגדול.

בטבע אין טלויזיה, וכך לאחר הארוחה מתקבצים כולם מסביב לאש המדורה והמושג מדורת השבט זוכה מחדש למשמעותו. האנרגיה השבטית שאבדה לנו בעיר שבה בטבעיות מפתיעה. בין ארבעה רכסי הרים, נמצא עמק, ובמרכזו במדורה יוקדת וסביבה מעג
ל השר הללו-יה ומעליהם עולה ירח מלא. במשותף עם האנשים הללו, בקור של הלילה, לאחר ארוחה שציפיתי לה שעות ארוכות, ההודיה לאל הופכת כנה וטבעית כל כך. ספונטניות רוחנית סוחפת. הדת השבטית והמקורית של ישראל מבצבצת פה דרך השבטיות. דת סוחפת ובלתי ממסדית. לא צריך למסד אותה כי היא כל כך טבעית. טבעי להתפלל ואין צורך בכפיה ואין צורך לקבוע זמנים לתפילות. טבעי לקום בבוקר ולהודות לאלוהים, טבעי לקבל מזונך ולהודות לאלוהים, טבעי לחתום את היום בחילוי ובתפילה לעוד יום כזה. לפתע הבנתי למה אומרים לך כאן כולם, Welcome Home. זה השיבה הביתה אל מהותי האבודה, אל מקורי האבוד, אל המאמין החבוי שבקרבי, אל איש הטבע שבתוכי.

אם היו עושים סרט על הריינבואו, הוא היה בוודאי מחזמר. מכל קצה של היער נשמעת שירה שבטית, אנשים חווים ופועלים. במרכז של הכל עומד המושג המיסטי העצום של המעגל. המעגל של האוכל, מעגל המדורה, המעגל ללא התחלה וללא סוף, שבו כולם שווים, שבו כולם אחד. מעגלים נוצרים באופן ספונטני ובכל מקום. כל אחד יכול ליצור מעגל, וכל אחד יכול להצטרף לכל מעגל. מישהו, כל אחד, מספר סיפור ולאיטו נרקם סביבו, ובהדרגה מצטרפים מוזיקאים שחקנים וצופים אחרים והסיפור הופך למחזמר. זה כמו ערוצי טלויזיה, אבל אנחנו השדרים. כל ילד וקשיש שולפים גיטרה ומזמרים מעשרות שירי השבט האופטימים והסולידאריים. לכל אחד קול של זמיר והמסרים החיוביים מתחזקים משיר לשיר ומרתכים לך למוח שוב ושוב את ההכרה: אני אחד עם האנשים כאן, אני אחד עם אלוהים.

זהו כפר קטן. כשהולכים ביער בצהריים אפשר לראות אנשים חוצים את היער בדרך למלאכותיהם השונות. זו תחושה צבעונית וחיה. יש כאן צעירים ומבוגרים, והם חיים יחדיו, בתוך עולם אחד, ללא הניתוק המקומם של העיר. פורחים כאן הילדים והתינוקות שמתרוצצים בטבע, וגם המבוגרים יותר שזוכים חזרה במעמדם האבוד כזקני השבט. ראיתי כאן ילדים בני 17 לומדים תורה מאמהות השבט. אנו חוזרים לארכיטיפים היונגיאנים של האם הגדולה. כאן הכל ארכיטיפי והכל סימבולי. הכל מקבל את משמעותו הבראשיתית. כוחות העולם מתבהרים והופכים מוחשיים: הירח, ההר, הסלע, העץ.

מהי שבת? בשבילי שבת זה להיות במקום שאתה בו, להתקיים בתחושת השלמות והאחדות עם העולם. אמרו על שבת שהיא מעין עולם הבא. וכאן בריינבואו, זהו מעין עולם הבא חי ומתמשך. שבת מתמשכת. אבל אם ימי השבוע היו מעין עולם הבא. הרי כשבאה השבת, עברנו לעולם הבא ממש. "שבת שלום", הקריאות נישאו מהר להר, וכל אחד שקיבל את בשורת בוא השבת העביר אותה הלאה להרים הסמוכים, אל הרחוקים יותר. מעין מוח שבאיזור אחד שלו התעורר זרם חשמלי והוא שולחת זרמים ומעורר סערות חשמליות במוח כולו. כזהו היער הזה, והשבת התפשטה בו לנגד עינינו המתפלאות. קבלת שבת מסביב למדורה עם עשרות נגנים וזמרים ששרים את "מלאכי השלום". אי אפשר היה שלא להרגיש אותם יורדים מעלינו, את מלאכי השלום הללו. היו שם דתיים ירוקים, מתנחלים מההאחזויות הקיצוניות, ופעילי שלום, וכולם שילבו קולם לרומם שמו. הצביון היהודי נרקם כאן בצביון האוניברסלי באופן הרמוני ומעורר השתאות, כל עוד לא קורה, כפי שקרה פעם, כך שמעתי, כשבקבלת שבת מלהיבה במיוחד התלהטה מישהי כל כך שהורידה את חולצתה וזינקה למול המדורה ערומה בריקודים. לכמה מהנוכחים נשמטו הלסתות.

הימים עוברים, והשינויים בהוויה זוחלים לאיטם, מפרקים אותי מולקולרית והופכים אותי לאדם אחר שלא הכרתי. שוב, זה לא נסיעה ליער יתיר ליד הר חברון, זה פניית פרסה אלפי שנים אחורה. זה נסיעה מעצמי השכלתני והמילולי לאני שבגוף ושבהוויה הרוחנית. בבית החבר הכי טוב שלי הוא מחשבי, וכאן זה מקל שמצאתי. כל כך הרבה ימים אני יושב בבית על הכסא לבד קורא וכותב כל היום ורואה במקרה הטוב את פומליקו השותף. לפתע אני כל היום עם אנשים "זרים", רץ את ההר הזה מעלה ומטה מבוקר עד ערב, יושב על סלעים וקוצים ורוקד ריקודים שבטיים בכל רגע פנוי. הגוף המבולבל שלי לא מבין מה קורה ומה אני מנסה לומר לו. ביומיים הראשונים הולכים ומתגברים אצלי כאבי הגב. ביום השלישי אני כבר חושב שעוד רגע יצטרכו לסחוב מפה אותי על אלונקה. אבל כפי שלפני שעוברים את מחסום הקול, רועד המטוס רעידות גדולות, ולאחר שנחצה המחסום הופכת הטיסה חלקה במיוחד, כך קורה גם לגוף שלי. ביום הרביעי אני חוצה מחסום מסוים. האיברים הופכים לפתע קלים ורכים. הם שוקעים בנוחות לתוך כל נקבת סלע, מקבלים לעצמם באהבה כל קוץ ודרדר. ההרים טוענים את גופי באנרגיות חסרות קץ. אני רץ את המדרונות התלולים ורוקד מסביב למדורות אבל הכוח לעולם לא נגמר. לגלות את עצמך כאיש מערות. לגלות את עצמך כאדם קדמון. לגלות את עצמך כחיה.

השינויים המפליאים הללו פועלים גם על הוויתי הפנימית. אני מתחיל לבטוח בהשם ולגבש תחושה טבעית יותר של העולם סביבי, בלי להסתבך בעצמי, בעבר או בעתיד. למה זה קורה דווקא פה? אני שואל את עצמי. האדם רצה לחיות חייים יעילים וניסה לקצר כל דבר למהותו התמציתית ביותר. אבל משום שהעדיף את הנוחות על פני אהבת העבודה הוענש בכך שגורש מתוך ההווה וחדל לחיות בתוך הזמן. פניו תמיד קדימה לעתיד או אחורה לעבר ולעולם לא במקומו. תפיסותיו את הקיום הפכו מסולפות.
השינוי ההפוך מתחולל בי בטבע ללא מאמץ אפילו. אני לא צריך לעשות מדיטציות, יוגה או פסיכואנליזה. ההוויה הקסומה של הקיום הטבעי חודרת לתוכי פשוט מלהיות. כשאני מקושש עצים אני מקושש עצים, כשאני מרדד פיתה אני מרדד אותה
ואתמול הבטתי כשעה בפיצה שנאפתה בתנור. כמו לשים משהו במיקרוגל בעיר ולהביט על השעון מתקדם במשך שעה. אבל כמה שאני הייתי עם הפיצה הזאת בתנור. הרוגע של הטבע שורה עלי. בעיר הייתי פוכר באצבעותי באופן בלתי רצוני ואילו כאן התנועות הללו נעלמו כלא היו.

לפני שאנחנו עוזבים אני רוצה להודות לאלוהים. לא בגלל שצריך, בגלל שאני חש שכה ראוי. לשלוח משהו מלבי לתודעה הקוסמית. להגיד לה שאני מעריך את זה ואוהב אותה. לקחתי את הסידור לתוך היער ושאלתי מישהו היכן ירושלים. הוא חשב רגע ואז הצביע למרחקים. הפניתי פני לשם והרשיתי סוף סוף למילות 'שמע ישראל' לפרוץ מפי בשירה. הקול שפורץ מחזי גם הוא אחר לפתע, לא נשמע כך מעולם. ענוג ומהלל, ועם כל מילה ומילה מתבהר הכתוב לפני. התפילה הזו שונה מכל תפילה אחרת שנשאתי עד כה. אני מריח את האדמה, מנשק אותה, אומר לה שלום ומבטיח שנתראה בקרוב.

השיבה לציביליזציה
כבר כשהמכונית יוצאת מהחניה ב- Welcome Center, מתחילות האצבעות למלול את השפתיים במתח. אני שם ליבי לכך מיד, מניח את ידי על ברכי ומנסה לאמץ שוב את אותו הרוגע שמילא אותי קודם. זה מצליח, אבל אני כבר יודע שלאורך זמן הקרב הזה אבוד. בדרך חזרה החברים שהגיעו אתמול ונוסעים איתי מדליקים פלאפונים. לפתע אני שם לב לכל רשתות האנרגיה השליליות שפועלות בעולמנו, והפלאפונים שנעלמו מעולמי נראים כמו שדים שחודרים לתוך ההרמוניה האנרגטית מפריעים אותה ומפרידים בין בני האדם.

אנחנו עוצרים בבית הוריה של חברה בבאר שבע. הפעם זו טיסה חדשה מהקיום הניאנדרטלי אלפי שנה לעתיד. אני מוצא עצמי מפליט קריאות התפעלות בלתי נשלטות מהשולחן הנקי, המנורות המאירות והרדיו המזמר. כשמוגשת על השולחן ארוחה נדיבה אנו פורצים בקריאות ספונטניות "תודה על המזון". הורי הידידה חושבים שהשתגענו שם ביער וחוקרים על תפוצת הסמים באירוע.

כשחוזרים לתל אביב, אני כבר לא רגיל ללכת את הרחובות השטוחים של העיר הזו האהובה עלי כל כך. שטוחים בצורה מלאכותית כל כך, עם מדרכות מקצה לקצה. מרגיש כמו קוף שמתהלך על אספלט בין קופסאות בטון מנותק מסביבתו הטבעית. אני זז מדוד, כאילו גלומה בתוכי תכונה מיוחדת שעלולה לנשור ממני ולהעלם עם כל צעד בלתי זהיר. מתפלל שלא יעבור לידי אף אוטובוס רועש ונחרד מכל צלצול פלאפון שמא יטיל עלי קללה. אבל אין תקווה. התחושה הבריאה והטבעית הזו תאבד לאיטה ותותיר אחריה את השאלה למה אני לא יכול להיות בעיר כמו שהייתי שם? למה הרוחניות והרוגע שחדרה לתוכי חייבים לנזול הלאה ממני? אין ברירה. לעיר יש הליכה אחרת, לעיר חשיבה אחרת, לעיר הוויה אחרת. היא מעצבת אותך. בטבע לא היה צריך לעשות מדיטציה כי כל הטבע היה מדיטציה אחת גדולה שאתה נבלע בתוכה. ואילו כאן יש המולה אחת גדולה שאתה הופך לחלק ממנה. אני אוהב מדיטציה ואני אוהב גם המולה. אני אוהב את הטבע ואני אוהב את המכונה. אבל כרגע אני שואל את עצמי כיצד לשלב מבלי לוותר על שום דבר משניהם. כיצד להיות ממוחשב לחלוטין וניאוליתי לחלוטין. אני רוצה להיות האדם במלאותו. מתחילתו ועד סופו. אתגר חדש מונח לפני.

בוקסה
מפגש הריינבואו הראשון התקיים בקולוראדו, ארה"ב ב-1972 במשך 4 ימים. מאז מתרחשים המפגשים הללו באופן שנתי ולאורך כחודש. בשנות השמונים נדדו מפגשי הריינבואו לאירופה ומשם הייתה קצרה הדרך לעולם כולו. ישנם מפגשי ריינבואו מדינתיים, יבשתיים עולמיים. מלבד המפגש העולמי יתרחש השנה לראשונה גם מפגש ריטריט עולמי שבו יינתן דגש מיוחד על הילינג, מדיטציה, צום ויוגה (שימו לב, הריינבואו ריטריט העולמי יערך השנה בפברואר בסיני!). המפגש הישראלי הראשון התרחש ב-1992 ומאז בנובמבר מדי שנה.
הריינבואו מתנהל באופן א-פוליטי, א-מסחרי וחסר מבנה הירארכי של סמכות תוך שיתוף פעולה וללא מנהיגים במעגלי הצבעה שכל אחד יכול להצטרף אליהם.
העקרונות המנחים של המפגשים הם המנעות מאלימות ושמירה על הסביבה. המשתתפים נקראים שלא להביא איתם כלי נשק או מוצרי חשמל. המשתתפים נקראים גם לזנוח את ההתמכרויות השונות: לאלכוהול, קפאין, סוכר, סיגריות וסמים אחרים. כמו כן נמנעים המשתתפים משימוש בסבון רגיל (שאינו מתכלה) או בנייר טואלט.
ההתארגנות המשותפת מבוססת על רוח ההתנדבות של המשתתפים וזו אחריותם לדאוג למזון ולבישולו, לעצים למדורה המרכזית, לחפירת בורות, לניקוי השטח ועוד. השבט כולו נפגש בשתי הארוחות המרכזיות הנערכות מדי יום במעגל גדול. הכסף לארוחות והוצאות אחרות מגיע מ"כובע הקסמים" שעובר בין הסועדים בסיום כל ארוחה.
למי שמתכנן להגיע למפגש, מספר המלצות:
לא לסמוך על הריינבואו בשביל מים ואוכל. הגיעו כך שתוכלו גם להסתדר בעצמכם במקרה הצורך. הגיעו כשלוח הזמנים שלכם פתוח יחסית. נדרש זמן מסוים כדי לתת לריינבואו לשקוע לתוככם. סופשבוע זה פשוט לא מספיק. תביאו מהבית דברים שבעזרתם תוכלו להביע את עצמכם. כלי נגינה, בגדים שאתם לא מרשים לעצמכם ללבוש בדרך כלל, אביזרי ג'אגלינג, קטורת, נרות וכל דבר שיש בו כדי לתרום לאווירה בקהילה ולאפשר לכם להביע את עצמכם. אם אתם רוצים לצאת ממש לארג'ים תביאו גם מעדר, חבל או כלי עבודה אחרים שיתרמו לרווחת הכלל. תמיד יש בהם צורך ויש מי שיעריך זאת.

20 בינואר 2009 – 17:36 קטגוריות: טכנופוביה | פרסם תגובה

תתעודדו, יש תקווה!

הכתבה פורסמה היום בערוץ הניו-אייג' של אתר אנרג'י מעריב

אם אתה מסתכל על המצב כרגע ואתה לא פסימי אין לך עיניים בראש. אבל אם אתה מסתכל על מה שאנשים מסביב לעולם עושים ואתה לא אופטימי אין לך לב, אומר הפעיל הסביבתי פול הוקן. להוקן, אחד מפעילי הסביבה הבולטים של העשורים האחרונים, יש לב. הוא כבר כונה בעבר "מר ירוק", ו-Natural Capitalism, אחד מספריו הקודמים נבחר על ידי הנשיא לשעבר ביל קלינטון כאחד מחמשת הספרים שכל אחד בימינו חייב לקרוא. Blessed Unrest, רב המכר האחרון של הוקן הוא אחד הספרים האופטימיים, החכמים והמעודדים ביותר שיצא לי לקרוא בשנים האחרונות.

עולם בהתעוררות

דאגה לזכויות האדם והסביבה הינה דבר חדש בעולמנו. כשתנועת זכויות האדם צצה לראשונה ב-1787 היא הייתה לא הרבה יותר מתופעה שולית. תריסר החברים שהחלו ב-1787 להפגש בחנות דפוס קטנה בלונדון מתוך מטרה להביא לחיסול העבדות היו הקבוצה הראשונה בהיסטוריה שהתאגדה על מנת להלחם עבור זכויותיהם של אנשים אחרים שאותם לא הכירו. בתקופה שבה 3/4 מהמין האנושי היה משועבד בצורה זו או אחרת הרעיון הנועז של עולם ללא עבדות נחשב חתרני ומסוכן. פוליטיקאים ואנשי עסקים יצאו נגדם בחריפות וטענו (ממש כמו היום) כי הרעיונות הקיצוניים שלהם יפילו את הכלכלה, יעלו יותר מדי כסף ויורידו את רמת החיים.

220 שנה אחרי תריסר המופלאים האלה איש לא יודע כמה תנועות לזכויות האדם והסביבה קיימות כיום מסביב לעולם. הוקן עצמו החל את כתיבת הספר שלו לאחר שבמהלך מסעות ההרצאות שלו נחשף תוך ההכרות לקהל שלו לאלפי ארגוני זכויות אדם וסביבה קטנים. חלק מחברי הארגונים הללו סיפרו לו שאמצו נהר מקומי והם יוצאים בקבוצות לנקות אותו או מוכרים עוגיות בעיר כדי לאסוף כסף לשימורו. אחרים סיפרו לו שהם שהקימו ארגון המסייע לתושבים להתקין פאנלים סולארים על גגות הבתים שלהם. בסופו של דבר התעוררה סקרנותו של הוקן: מי הם האנשים האלה שהקדישו את מיטב זמנם לדאוג ליערות, לעוני, לאיכות המים, לזכויות עובדים?

המחקר שביצע הוקן בעזרת קבוצת המחקר שלו העלה תוצאות מדהימות. על פי הוקן ישנם כיום מעל למליון ארגוני זכויות אדם וסביבה מסביב לעולם עם יותר ממאה מליון חברים המועסקים במשרה מלאה. הגרעין של התנועה הזו, אומר הוקן, גדול מזה של האיסלאם הפונדמנטליסטי, מזה של הניאו-קונסרבטיבים וחזק יותר מזה של הכנסיה הקתולית. הקבוצה הזו שגדלה במהירות גבוהה יותר מכל קבוצה אחרת במאתיים השנה האחרונות מהווה את חוט השדרה בצמיחתו של המגזר השלישי, המגזר האזרחי שבימים אלו מתפתח על מנת לתת מענה על הבעיות שגרמו חוסר התפקוד של המגזר הראשון (הממשלתי) וחוסר האחריות של המגזר השני (העסקי).

אז איך זה שלמרות כל ההייפ השטחי שיש בתקשורת על טרנדים ירוקים שומעים מעט כל כך על מאות אלפי התנועות הללו? את התשובה לשאלה הזו מוצא הוקן במבנה של הקבוצות האלה. בניגוד לתנועות חברתיות מסורתיות, תנועות האדם והסביבה החדשות לא מבוססות על ארגון צנטרליסטי שבמרכזו עומדת אידאולוגיה ואיזשהו מנהיג פרימאטי כריזמטי. תנועות צנטרליסטיות מהסוג הזה הופיעו לאורך ההיסטוריה שוב ושוב. הן הציבו תמיד אידאולוגיה אורתודוקסית, כלומר תפיסת עולם שאין לחרוג ממנה, ולאחר תקופה מסוימת החלו בדרך כלל לריב בינן לבין עצמן על האידאולוגיה הזו ולהתפצל. תנועות האדם והסביבה של ימינו לעומת זאת צומחות מלמטה למעלה. הן מבוססות לא על אידאולוגיה גדולה אלא על רעיונות קטנים. התנועות הללו קמות בלי קשר אחת לשניה כשכל אחת מהן בוחרת כפוקוס בנושא אחר שבו היא מבקשת לטפל, אבל דווקא משום כך הן נארגות באופן אורגני לכדי שלם הגדול מסכום חלקיו. כשקוראים את הצהרות המטרה של הקבוצות הללו, אומר הוקן, מגלים שהן לא סותרות זו את זו. כל הקבוצות הללו מבוססות על שני חוקים בסיסיים מאוד. הראשון מהם הוא כלל הזהב של הלל הזקן: ואהבת לרעך כמוך. העקרון השני, הוא קדושת החיים.

הסיבה שאנחנו לא שומעים על התנועה הזו יותר היא שהמבנה של מדית ההמונים של ימינו הוא כזה שהיא יודעת לדווח רק על אירועים דרמטיים ומפוצצים, מנהיגים או מפורסמים בעוד שהשינוי האדיר שיוצרת התנועה הזו מבוסס דווקא על אנספור קבוצות הקטנות ואירועים קטנים, מיקרוסקופים ממש. "ניסויים מדעיים הוכיחו שוב ושוב שקבוצות של אנשים מלומדים ועירוניים לא נותנים כל תשומת לב לאובייקטים בלתי מוכרים המתקרבים לכיוונם אם הם מרוכזים מדי באובייקטים המוכרים להם. מה שאנחנו יודעים כבר קובע את מה שאנחנו רואים, ומה שאנחנו רואים קובע את מה שאנחנו מבינים" כותב הוקן. לתקשורת ההמונים יש עוד מרחק רב לעבור עד שתדע לדווח לנו על התופעה האדירה הזו.

מערכת החיסון הפלנטרית

עד שזה יקרה, כדאי לכם לקרוא את הספר של הוקן. Blessed Unrest הוא סיפור ההיסטוריה של תנועות האדם והסביבה; סיפור שנקרא קצת כמו היסטוריה של האלטרואיזם. זה סיפור מחמם לב שלא מסופר מספיק במדיה שלנו, על האופן שפילוסופיות כמו אי-אלימות ודאגה לסביבה הפכו במאות השנים האחרונות לשכיחות יותר ובולטות יותר מדור לדור. הסיפור שהוקן מספר הוא סיפור על התעוררות פלנטרית.

ובסופו של דבר הספר של הוקן הוא סיפור על התלכדות התנועות הללו לתנועה אחת שבמרכזה עומד העקרון של קדושת החיים וששמה לה למטרה לרפא את הכוכב שלנו מהמחלות של שחיתות פוליטית, סרטן כלכלי והשחתה אקולוגית. השימוש הנרחב בדימויים ביולוגים אינו מקרי, כי הוקן מציג בספרו את תנועות האדם והסביבה כסוג של מערכת חיסון פלנטרית.

האימונולוג פרופסור קלהאן רואה את המח כהמשך של מערכת החיסון. בעוד מערכת החיסון דואגת להגן על הגוף מפני איומים מיקרוסקופים כמו חיידקים ובקטריות, המח שלנו מגן עלינו מפני איומים שגדולים מדי עבור מערכת החיסון כמו דובים, כרישים או נמרים. באותו אופן, תנועות האדם והסביבה, מהוות מערכת חיסון שמגנה עלינו ברמה הקולקטיבית של האנושות והכוכב.

מליון הארגונים הסביבתיים-חברתיים הללו שמרכיבים את מערכת החיסון הפלנטרית המתהווה שלנו מקבילים על פי הוקן לטריליוני תאי הדם הלבנים, המיקרופגים ושאר הגופיפים המיקרוסקופים שמגינים על הגוף שלנו מפני פולשים מזיקים. כפי שמערכת החיסון שלנו מנטרת כל אובייקט זר הנכנס לגוף ושואלת עליו "האם זה חלק ממני או לא חלק ממני? או האם זה מזיק או לא מזיק?" כך הגופים הללו מנטרים כל אחת ואחת מהפעילויות המתרחשות על פני כדור הארץ תוך מענה על שאלות כמו: "האם זה הומני או לא הומני? האם זה מזיק למארג החיים שעל פני האדמה או לא?" ומתריעים על כל פעילות שמזיקה למארג החברתי והסביבתי של הכוכב.

אחת המסקנות החשובות של חקר מערכת החיסון בעשורים האחרונים הוא שחוסנה של מערכת החיסון נמדד לא במדדים של כח אש אלא באיכות הקישוריות שלה. התגובות של מערכת החיסון על איומים חיצוניים אינן פשוט להשמיד כל תא חיצוני. מערכת החיסון נסמכת על מליוני שנות אבולוציה שבהם למדה להכיר את האויבים הפוטנציאלים שלה, להסתגל למצבים שונים ולשמור על הומיאוסטאזיס מול השינויים שמתרחשים סביבה ובתוכה. מבנה מערכת החיסון הפלנטרית המורכב מאנספור גופיפים קטנים (חלק מהארגונים שבהם אנחנו עוסקים מורכבים מאדם אחד ואולי מספר חברים בודדים נוספים) מחקה את המבנה הקישורי הזה בעזרת טכנולוגיות מידע מקשרות כמו טלפונים סלולארים, מייל, בלוגים ורשתות חברתיות. הטכנולוגיות החדשות הללו יוצרות עבור התנועה את הסביבה המושלמת להתפתחות, צמיחה וניטור מתמיד של המצב הפלנטרי.

נכון, אומר הוקן, המצב גרוע מאוד, אבל גם אי אפשר שלא להתפעל מעוצמת התגובה של המערכת החיסונית הפלנטרית. בכל מקרה של מחלה חולפת תקופה מסויימת עד שמערכת החיסון מתעוררת ונכנסת לפעולה. זהו גם מצבה של מערכת החיסון הפלנטרית. אנחנו נמצאים כעת לאחר 500 שנה של דרדור המצב פלנטרי בהשפעת פעולות האנושות אבל אנחנו נמצאים גם ברגע שבו מערכת החיסון מתעוררת ומתחילה לפעול במלוא העוצמה. למרות שבכלל לא בטוח שהאנושות תשרוד את החוליים שיצרה, האנשים הרבים שעובדים על מנת לתקן ולהבריא את הפלנטה מותירים לנו מקום לתקווה. והתובנה הזו של הוקן, למרות שהיא לא מבטיחה שום דבר, רבת עוצמה ומעודדת כל כך, והיא גם גורמת להתפעם מהנדיבות והאמונה שגורמות לכל האנשים הללו מסביב לפלנטה להקדיש עצמם למאבק עבור העתיד המשותף של כולנו. להוקן היא גרמה לפתוח את האתר Wiserearth.org י (Wiser הוא קיצור ל-World Index for Social and Environmental Responsibility)

שמטרתו לרכז את מאות אלפי הארגונים הללו, על אלפי התחומים השונים שבהם הם עוסקים במטרה לרפא את הפלנטה, ולהציג אותם. מטרת האתר, על פי הוקן, היא פשוט להציב מראה בפני האנשים הללו ולהראות להם עד כמה הם יפים.

בפתחו של עידן חדש

"נאמר כבר שלא נוכל להציל את הכוכב שלנו אלא אם המין האנושי יעבור התעוררות רוחנית ודתית רחבת הקף. במילים אחרות. התיקונים לא יעזרו אלא אם נתקן את נשמתנו. לכן הבה נשאל את עצמנו: האם נכיר התעוררות רוחנית עולמית כשנראה אחת כזו?" שואל הוקן בסיום ספרו.

לדעתו של הוקן, יתכן מאוד שאנחנו נמצאים כרגע במהלכה של התעוררות כזו. כדי להדגים זאת הוא פונה חזרה לתקופה שאותה כינה הפילוסוף קארל יאספרס עידן הציר, התקופה בין 900 ל-200 לפני הספירה, התקופה שבה נטשו חלקים גדולים מהאנושות את הברבריות והאלימות לטובת רעיונות חדשים. בין האנשים שחיו בתקופה זו היו סוקרטס, אפלטון, לאו צה, קונפוציוס, בודהא, ירמיהו, ישעיהו ואחרים. בהסתמך על ספרה של קרן ארמסטרונג The Axial Age טוען הוקן שהאנשים האלה לא היו מעוניינים ביצירת דתות דוגמטיות אלא ביצירת תנועות חברתיות שיענו על הסבל האנושי, וביססו את המערכות שלהם לא על אמונה תיאוקרטית אלא על פרקטיקות תומכות חיים. על פי ארמסטרונג האנשים הללו לא התרכזו במסיונריות, דרשות מוטיבציוניות או הוכחת חוטאים אלא קראו לאנשים לשנות את דרכם. כולם הסתמכו על חוק הזהב: ואהבת לרעך כמוך. "לא רק שאסור להרוג אדם אחר; אסור אפילו לבטא מילה עויינת או להביע מחווה כועסת. יותר מכך, כמעט כל החכמים של עידן הציר הבינו שאתה לא יכול להגביל את הנדיבות שלך לבני עמך בלבד. דאגתך צריכה להמשך איכשהו לעולם כולו… אם אנשים יתנהגו בטוב ובנדיבות לאחיהם הם יוכלו להציל את העולם".

"אף אחד בעידן הציר לא דמיין שהוא חי בתקופה של התעוררות רוחנית". כותב הוקן "זו הייתה תקופה קשה מלאה בבגידות, חוסר הבנה וקנאויות קטנוניות. אבל הפילוסופיה והרוחניות של המאות הללו יצרה תנועה שאותה אנחנו יכולים לזהות במבט לאחור. כמו היום, חכמי עידן הציר חיו בתקופה של מלחמה. המטרה שלהם הייתה להבין את מקור האלימות, לא להלחם בה".

הספר של הוקן נותן תקווה שלמרות כל החשיכה שאנחנו רואים סביבנו, אנחנו נמצאים כיום במרכזה של התעוררות רוחנית אדירה שכשזו. היום, כמו שמציין הוקן, היא הפעם הראשונה בהיסטוריה שציביליזציה שלמה עושה ניסיון להפסיק את התדרדרות המצב ומתעמתת עם השאלה איך אנחנו כאנושות יכולים לחיות על הארץ בצורת ברת קיימא.

תקראו את הספר של הוקן. הוא יתן לכם תקווה גם ברגעים החשוכים האלה ולכו תצטרפו לאיזה ארגון בשביל להציל את חופי הכנרת שלנו, את העניים בערים שלנו, את החיות בארץ שלנו – או אפילו יותר טוב, תקימו ארגון חדש כזה. והכי חשוב – תתעודדו, יש תקווה.

20 בינואר 2009 – 12:30 קטגוריות: ביקורת תרבות | תגובות (12)

מה יבוא אחרי הקפיטליזם

אחת התכונות המזעזעות ביותר של תקופות הוא שהן מעוררות בנו את האמונה שהן נצחיות. ואולי זה לא תכונה של התקופות אלא של המח האנושי. אני לא יודע אם הדינוזאורים ציפו שיום אחד עידן הדינוזאורים יגיע לסיומו אבל אני יודע שאנשים, בתקופת האבן, בימי האימפריה הרומית, בימי הביניים או בתקופת ההשכלה, נטו לתפוס את התקופה שחיו בה כנצחית באופיה (אני מתעלם כאן מהאמונה בימות משיח ואמונות על-היסטוריות שונות). כשאנשים מנסים לחשוב על העתיד הם בדרך כלל חושבים עליו בתור הקצנה של ההיגיון שהניע את התקופה שלהם.

כמו שוויל רייט מציין באחת ההרצאות שלו בשנות העשרים, עם העליה של גורדי השחקים אנשים האמינו שבעתיד כולם יגורו בגורדי שחקים. בשנות השלושים עם ההצלחה של מערכות המטרו אנשים דמיינו את מערכות התחבורה של העתיד כמורכבות מרישותים אנסופיים של מנהרות מטרו. בשנות החמישים, לאחר פיתוח האנרגיה האטומית אנשים נטו לחשוב שבעתיד הכל יונע על כח אטומי ולכל אחד יהיה כור אטומי משלו בבית.

כי לכל תקופה יש היגיון. בתקופת הדינוזאורים גדול היה שם נרדף לכח. ואחר כך היו אלפי שנים שבהן אם רצית להגן על עיר בנית סביבה חומה גבוהה ומבוצרת. בימי הביניים המצאת האוכף גרמה לעליית החשיבות של פרשים מאומנים וחסונים לעומת החייל הרגלי. בזמנים עתיקים לזכרון של זקני השבט לא היה תחליף והם נחשבו לחכמי השבט. התקופה שלאחר המצאת הדפוז יצרה סוג מסוים של אינטלקטואל שמתמחה בקריאת ויצירת טיעונים טקסטואלים מורכבים.

אבל כל תקופה גם נקטעת בסופו של דבר על ידי איזה ברבור שחור, משהו שמשנה את ההיגיון מן הקצה אל הקצה. הדינוזאורים הוכו על ידי שינוי האקלים ועל ידי יונקים קטנים ששרדו גם בתנאים האקולוגים החדשים. הפרש והחומה של ימי הביניים ירדו מבמת ההיסטוריה לאחר המצאת אבק השריפה שהחזיר את הדומיננטיות של החייל הרגלי ואפשר לראשונה לערים לגדול מעבר לגבולותיהן הצרים של החומות (מה שהוביל לשינוי ציבליזציוני רב הקף וגם הוביל לעליית קרנה של המתמטיקאי שהפכה לפתע ממי שעוסק בתחום במספרים בטלים למי שיודע לחשב את מסלולם של קליעים ולכוון תותחים היישר למטרה). חשיבות הזכרון של הזקנים ירדה פלאים לאחר המצאת הכתב והדפוס. ואילו חשיבתו של האינטלקטואל הבקיא בטקסט שקעה לאחר הופעת צורות התקשורת האלקטרוניות החל מהמחצית הראשונה של המאה העשרים.

התקופה החקלאית עם ההיגיון החקלאי פינתה מקומה לתקופה התעשייתית שהביאה איתה היגיון כלכלי, צבאי ותרבותי חדש לחלוטין. וגם זו ירדה מעל במת ההיסטוריה במחצית השניה של המאה העשרים לטובת עידן המידע שהביא איתו היגיון כלכלי, צבאי ותרבותי חדש.

ההיסטוריה בנויה מאנספור תקופות כאלה שבאות והולכות, הולכות ומשתנות. והתהליכים הללו שתיארתי כאן בפשטנות די פושעת מתרחשים כל העת באנספור רמות פרקטליות כשהם משפיעים זה על זה. כמו שהעידן התעשייתי היה עולם שלם בפני עצמו עם תרבות, כלכלה וצבא משל עצמו כך גם עידן מולקולות הענק שתייאר דה שארדן מתאר אותו בספרו התופעה האנושית היה עולם בפני עצמו, וכך גם תקופת התקופה הקמברית או תקופת הציידות-לקטות.

הספר A Thousand Years of Nonlinear History של ההוגה הדלזיאני מנואל דה לאנדה מציע ניתוח מפורט ומרתק של ההיסטוריה הגיאולוגית, הביולוגית, והלינגוויסטית של כדור הארץ בין השנים 1,000 ל-2,000 ומראה כיצד המערכות הללו זורמות זו לתוך זו ומשתנות כל העת. דבר אינו נותר קבוע.

שום דבר לא נותר קבוע ובכל זאת כל תקופה מקיפה אותנו בצורה אימרסיבית לחלוטין וגורמת לנו להאמין שהיא המציאות האפשרית היחידה. המצב הוא כזה גם היום בשיאו (או שלהיו, תלוי את מי שואלים) של עידן הקפיטליזם (שהוא כמובן אחד מתוך מספר אדיר של עידנים אחרים זעירים יותר שהוא מכיל [למשל, עידן שלטון מערכות ההפעלה] וגדולים יותר שהוא מוכל בתוכם [למשל עידן ההומו-סאפיינס] – ושכל אחד מהם מפעיל היגיון משלו עם מוקדי כח אחרים).

ובאמת רוב האנשים בימינו נוטים להניח שהקפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו הוא חוק טבע – דרך שלטון וניהול ציביליזיציונית טבעית שאין לערער עליה. קל מאוד להצביע על כך שאין זה כך כפי שעושים הסרט המומלץ והחינמי The Corporation או הספר המתקרב של דאגלס ראשקוף שמבטיח להציע גניאולוגיה מרתקת לקפיטליזם של ימינו.

אפילו אנשים שמכירים בעובדה ש"חוק הטבע" הקפיטליסטי הוא למעשה אובייקט מיוצר מתקשים לראות את הקפיטליזם נעלם. יש משהו כל כך מעיק בנוכחות של הקפיטליזם, כמו אורח לא רצוי שקשה להאמין שאי פעם יעזוב את הבית. ובכל זאת ברגע שמכירים בכך שההיסטוריה מורכבת מהרבה הרבה תקופות ושינויים, ושגם התקופה שאתה חי בה תעלם, חייבים לראות שגם הקפיטליזם הוא רק הערת שוליים בהיסטוריה של היקום בדיוק כמו התקופה הקמברית, עידן הפרשים והחומות או הרגע הקצרצר ההוא בתולדות היקום אחרי שהגרביטציה נוצרה ולפני שהחומר הופיע.

בתקופה האחרונה אני נתקל בעוד ועוד עדויות להוגים (לא מרקסיסטים) שכבר מסתכלים על הסוף של העידן הקפיטליסטי. הפעם הראשונה שנתקלתי בקולות האלו הייתה, אני חושב, כשביקרתי ביולי 2007 בבלוגפרנס ושמעתי איזה בלוגר אמריקאי מדבר על זה שאנחנו נכנסים לעידן שבו הקפיטליזם, למרות שלא יעלם לגמרי, יהיה רק עוד דבר אחד בין שורה של דברים אחרים, ולא דווקא הדומיננטי שבהם.

פעיל הסביבה פול הוקן מדבר בספר האחרון שלו Blessed Unrest על כך שאנחנו נמצאו בפתחו של עידן חדש שהמרכז שלו יהיה בקהילה. הוקן חוזה עולם שבו המגזר השלישי (האזרחי) הולך ולוקח תחומי אחריות מהמגזר הראשון (הממשלתי) והמגזר השני (העסקי). התחזית הזו של הוקן מצטרפת לתחזיות אחרות על גל של אלטרואיזם שעומד לשטוף את הכוכב, כמו זו של העתידן ג'ון פיטרסן ממכון ארלינגטון לחיזוי העתיד.

גם ההופעה של הסרט האנטי קפיטליסטי צייטגייסט: אדנדום יכולה להחשב חלק מהתנועה החדשה שבאה להציע אלטרנטיבה לקפיטליזם. העתידן ז'אק פרסקו שמופיע בסרט בהרחבה עובד כבר מאז 1975 על פרויקט ונוס, פרויקט עתידני שבא להציע לאנושות אופק חדש לעידן שאחרי הקפיטליזם. ואחרי שלושים ומשהו שנים, עם צייטגייסט: אדנדום נדמה שהרעיונות שלו זוכים לאחרונה למעט יותר אוזן קשבת.

אפילו אלבין טופלר שאיש אינו יכול להאשים אותו ביחסים רעים במיוחד עם הממסד הכלכלי מתאר בספרו האחרון עושר מהפכני את "שידוד המערכות של הקפיטליזם המתרחש עתה – שעלול להביא עליו את קצו" (עמ' 309). במקום הקפיטליזם מציע טופלר את ה"יצרכנות" (שילוב היצרן וצרכן שחלק מכנים Prosumer ואחרים Conducer, ושעדין לא נמצאה לו מילה מוצלחת בעברית [ואתם מוזמנים להציע כאן]), שהיא לטענתו מגזר הצומח במהירות והולך ומאפיל בהקפו על חשיבות הצרכנות הקפיטליסטית.

הקולות של אנשים כמו הוקן, פרסקו וטופלר הם עדיין מיעוט זניח יחסית בקרב המון אנשי עסקים, קובעי מדיניות והדיוטות שרואים בקפיטליזם את השיטה היחידה שעובדת, ויותר מזה את קץ ההיסטוריה. אני לא יודע איזה תקופה תגיע אחרי הקפיטליזם: תקופת הקהילה, תקופת היצרכנות או כל תקופה אחרת. מה שברור לי הוא שבכל תקופה ותקופה בתולדות המין האנושי אנשים תמיד נטו להניח שהסדר שקיים בתקופה שלהם יימשך לנצח, ושזה אף פעם לא קרה. דברים תמיד המשיכו להשתנות. גם הקפיטליזם, כמו כל תקופה אחרת, יגיע לסיומו.

19 בינואר 2009 – 13:34 קטגוריות: ביקורת תרבות | תגובות (16)

קשרים ברשת

המאמר התפרסם היום במדור קפטן אינטרנט בעיתון הארץ

VonHelton מאתר יוטיוב מאמין שאת הרשע צריך להעניש. ולכן קם ופתח את ערוץ המעניש ביוטיוב, שם הוא מעלה מאות סרטונים שמטרתם להלחם בכל מי שקושרים מזימות אפלות. בקליפים שלו תוקף VonHelton את עולם הבנקאות שלדעתו שולט בממשלות העולמיות ובמדיה, את הממשל האמריקאי על כך שיזם לטענתו את התקפות ה-11 בספטמבר ואת המדענים על כך שהם מונעים את פרסום דבר קיומם של מקורות אנרגיה חופשיים ובלתי נדלים שיכולים להחליף את הנפט כבר היום.

לפני כמה שנים לא היה לאנשים כמו VonHelton סיכוי להפיץ דעות מהסוג כזה ברבים. כיום יש ל-VonHelton ערוץ אינטרנטי שזוכה למאות אלפי צפיות ותגובות, מה שמעורר את VonHelton להעלות לרשת עוד ועוד וידיואים מופקים ביתית מדי שבוע. האתר יוטיוב הוא מבחינתו של VonHelton כלי הנשק של הציבור והערוץ שלו הוא האקדח שהוא תוקע בפנים של הממסד והמדיה ההמונית.

קונספירציות בזק
"הסמל של הבונים החופשיים הוא לוח השחמט, ועכשיו בעידן האינטרנט התחלנו להזיז את הכלים הלבנים נגד הכלים השחורים" אומר א', מנהל האתר "קונספירציות ישראל" (שמסרב למסור את שמו המלא מחשש מנקמתם של הבונים החופשיים ושאר כוחות האופל), האתר הישראלי הראשון שמקודש לתיאוריות קשר.

"קונספירציות ישראל" מלא בכתבות מושקעות בנושאי קונספירציה קיצוניים כמו התיאוריות שטוענות שסדאם חוסיין היה סוכן CIA או אלו שמוצאות קשרי דם בין בוש ואובמה או מציגות הוכחות לכך שאובמה ומקיין משתתפים יחדיו בפולחנים פגאנים קדומים. ההופעה של אתר מפורט כל כך לסצינת הקונספירציה הישראלית מראה שמשהו קורה לסצינת הקונספירציה הישראלית.

תיאוריות קונספירציה מתבססות בדרך כלל על מחקר מדוקדק שמתנהל לאורך שנים ומצרפות בין עובדות מוכחות לבין היכולת הפרשנית לרקוח מתוך אותן עובדות סיפור קוהרנטי וחדש לחלוטין. אלא שאם בעבר חוקרי קונספירציות היו מבודדים אחד מהשני ולא יכלו לפרסם את ממצאיהם, הרי שמאז האינטרנט הם יכולים לראשונה לפרסם מחקרים שנערכו לאורך עשרות שנים וגם יוצרים קשרים בין תיאוריות הקשר השונות. המבנה המקושר של האינטרנט הוא מבחינה זו המדיום המושלם על מנת ליצור את הקשרים שדורשות תיאוריות קשר.

" אם פעם היה לך מישהו שחקר את משפחת רוטשילד, אחד אחר את הותיקן ואחד את משפחת המלוכה, כל הדברים האלו התחילו להתפוצץ באינטרנט וביוטיוב". אומר א' "כל מיני קשרים שאף אחד לא ראה במשך שנים התחילו להופיע. ברגע שנוצרו הקשרים הקהילה עברה פיצוץ, ואם לפני חמש שנים הכל היה בסוד, היום הדברים יוצאים החוצה בכמויות הולכות וגדלות".

"הרשת היא המקום העיקרי שבו קורה היום הפעילות מבחינת תיאוריות קונספירציה" מסכים העיתונאי והסופר דרן מילר שכתב יחד עם פרופסור ג'ים ברודריק את הספר Web of Conspiracy שעוסק בתיאוריות קונספירציה ברשת. "הרשת שמה חומרים שפעם היה קשה למצוא אותם במרחק קליק", מוסיף מילר. "בעבר נדרשו שנים מרגע ההתרחשות של תקרית ועד שהופיעו תיאוריות קונספירציה. כיום חוקרי קונספירציה מצרפים את העובדות חצאי עובדות כדי ליצור תיאוריות חדשות במהירות שיא".

"תיאורטיקנים של קונספירציה משתמשים ברשת בשביל לחקור ולקדם את התיאוריות שלהם. מה שהרשת מעניקה להם הוא את הכח והנוכחות שהיו שמורות פעם רק לחוקרים 'לגיטימיים'".

אסור לדבר על המלכה
אפשר לתאר את התפקיד של הרשת ביצירת מתקפת הקונספירציה שהתרבות הפופולרית נתונה בה כרגע בשני שלבים. בשלב הראשון שהתנהל מאז אמצע שנות התשעים החלו חוקרי קונספירציות לתקשר ביניהם ולפתח תיאוריות קונספירציה חדשות בהשראת המידע שהרשת ספקה להם. בשלב השני שמתרחש מאז אמצע שנות האלפיים, הווב 2.0 ויוטיוב הפכו קונספירציות למוצר צרכני בעל פופולריות עצומה שיוצרי וידאו ביתי מכל העולם משתתפים בהכנתו. כל הסכרים נפרצו.

סרטי קונספירציה כמו צייטגייסט, Loose Change ו–Endgame הם רק כמה מסרטי הקונספירציה שהפכו ללהיטי יוטיוב בשנים האחרונות. הסרטים שזכו למליוני צפיות באתר עוררו תגובות קיצוניות, נלהבות ונזעמות, לא מעט ממי שנפגעו מהטענה שהשלטון האמריקאי הוא האחראי למתקפת ה-11 בספטמבר. ההצלחה של הסרטים הללו סימנה את הפיכתן של תיאוריות הקשר אינטרנטיות משעשוע למקצוע של ממש. מגיש הרדיו אלכס ג'ונס שאחראי על הסרט Endgame ועל מאות סרטוני קונספירציה ויראלים אחרים כבר חולש על רשת אתרי אינטרנט שעוסקים כולם בנושאי קונספירציה ומוכרים ספרים וסרטי DVD.

"הטכנולוגיה של ימינו מכוונת את תנועת הקונספירציה" אומר מילר שרואה ביוטיוב את המדיום המושלם להפצת תיאוריות קונספירציה. "תחשוב על סרטים כמו Loose Change שעוסק ב-11 בספטמבר. אם המסקנות שלו היו מופיעות בצורה כתובה כמה אנשים היו בכלל שמים אליו לב?"

אבל הסיפור האמיתי של הקונספירציות ברשת וביוטיוב אינו בשמות הגדולים אלא בהשפעה הדמוקרטית שהייתה לווב 2.0 על סצינת הקונספירציה. " הקצב שבו תיאוריות קונספירציה נוצרות היום הופך את זה לקל יותר עבור כל אחד להיות מעורב ולפרסם מחקרים ורעיונות חדשים משלו. לפני האינטרנט תיאוריות קונספירציה היו עניין לבודדים. עכשיו כל מי שיש לו מחשב, מודם ותיאוריה הוא שחקן" אומר מילר. שינוי אמצעי הייצור של תיאוריות הקונספירציה גרם לרבבות גולשים מסביב לעולם להרתם להפקת סרטוני קונספירציה מה שהוביל להיווצרות זנב ארוך של גרסאות אלטרנטיביות של האמת.

תנועת המחאה We Are Change, היא אחת מהתוצאות של שגשוג הקונספירציה 2.0 הזה. התנועה שחרגה כבר מזמן מגבולות האינטרנט מורכבת מאלפי אנשים שיוצאים לרחובות עם מצלמות ויוצרים ביחד מאות סרטונים רשת שמטרתם להתחקות אחר האמת האפלה. התנועה מחזיקה סניפים במדינות רבות בארה"ב ובעולם ומקיימת פעולות מחאה בעולם האמיתי מתוך דרישה "להעלות את השאלות הקשות שהתקשורת הממוסדת מסרבת להעלות".

"We Are Change מהווה לדעתי דוגמה של איך העם יכול לעשות מהפכת מידע לא אלימה" אומר ט. מהאתר קונספירציות ישראל "זו תנועה שהתחילה משני אנשים שהלכו עם מצלמת וידאו לבית של [דיוויד] רוקפלר ושאלו אותו למה הוא כותב בספר שלו על סדר עולמי חדש. מתוך זה התחילו אנשים אחרים שראו את זה לקחת מצלמות ולצלם ותוך שנה כבר היו אלפים ומאות אלפים של פעילים ברחובות. זה הגיע למצב שהיום ילדים מגיעים בארה"ב לבית ספר עם חולצה של 9/11 Was an Inside Job ולא נותנים להם להכנס לכיתה."

אבל לא בטוח ששגשוג הקונספירציות ביוטיוב ימשיך לעד. כוחות אפלים, או סתם פקידים ביוטיוב, כנראה נבהלו מנחשול הקונספירציות שמשתולל במסגרת האתר. ט. מספר שנותרו לו באתר 200 סרטים בלבד מתוך 1,000 סרטים שהעלה לשם. זהות הסרטים שנמחקו מעלה השערות מפתיעות בשאלה מי מחזיק באמת בכח בעולמנו. "כל הסרטים שהיו לי על משפחת המלוכה והבונים החופשיים נמחקו" הוא מתלונן. גם א. מסכים "אתה יכול לדבר על ה-CIA או הפוליטיקאים כמה שאתה רוצה, אבל ברגע שאתה מתחיל לדבר על הותיקן או המלכה עברת את הגבול".

13 בינואר 2009 – 9:01 קטגוריות: טכנולוגיה | פרסם תגובה

הרעיון המושלם

הוא כמו הפשע המושלם.
נכנסים, מבצעים, יוצאים בלי שום בעיות
לרעיון המושלם אין שום התנגדויות
יום אחד אני חולם לעלות על הרעיון הזה
לסטארט-אפ, לסרט, ליצירת אמנות, לטכניקה שיווקית
כשיהיה לי אותו, הכל בחיים שלי יהיה מסודר

זה כל מה שצריך. רק רעיון אחד.
מושלם.

9 בינואר 2009 – 12:54 קטגוריות: טכנומיסטיקה | תגובות (9)

דאבל קליק על התאים האפורים

המאמר התפרסם היום במדור קפטן אינטרנט בעיתון הארץ.

ככל שניקולס קאר משתמש יותר ברשת, כך הוא מרגיש שהאינטליגנציה שלו נוזלת מבין החריצים שבמוחו. כך טען הסופר האמריקאי במאמר שפירסם ביולי בכתב העת "אטלנטיק". המאמר הוכתר בכותרת "האם גוגל עושה אותנו טיפשים".

"אני לא חושב כמו בעבר", מתלונן בו קאר. אם בעבר היה יכול לשקוע בספר טוב לשעות ארוכות, הרי עכשיו הריכוז שלו נוטה לנדוד כבר לאחר שניים-שלושה עמודים. "אני נעשה חסר שקט, מאבד את חוט המחשבה שלי ומתחיל לחפש משהו אחר לעשות".

את הגורם לשינוי מאתר קאר במבנה האינטרנט. אחרי שנים של שימוש ברשת, המוח שלו מצפה לקבל מידע בחתיכות קטנות ומתעצל להתמודד עם מבני מידע מורכבים יותר. הרשת, הוא טוען, בעצם משנה את המוח האנושי.

אי אפשר לקרוא

דיונים בהשפעתן של טכנולוגיות המידע האלקטרוניות על החשיבה האנושית מתקיימים כבר שנים בקרב חוקרים אקדמיים כמו סוון בירקרטס ומריאן וולף, שקאר מזכיר אותם במאמרו, אבל נראה שמשהו בסגנון של קאר נגע בעצב רגיש. מתברר שרבים יודעים בדיוק על מה הוא מדבר.

בתוך ימים ספורים התמלאה הרשת בדיונים של קוראים, בלוגרים, עיתונאים ומבקרי טכנולוגיה, שחלקם הזדהו עם החוויות של קאר ואילו אחרים ראו בהן טכנופוביה צרופה. בינתיים התפתח הדיון, שהסופר אנדרו קין כינה "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול", לזירת התגוששות המונית, שמשתתפים בה כמה ממבקרי הטכנולוגיה המובילים של זמננו: קווין קלי, סטיוון ג'ונסון, קליי שירקי, דני היליס ואחרים.

גם בישראל התפתח דיון ער בעיתונות הטכנולוגיה ובבלוגוספירה בנוגע למאמר של קאר. העיתונאי יוסי גורביץ כתב בבלוג "הסיפור האמיתי והמזעזע של", כי הוא מצליח לקרוא רק כשהוא באוטובוס או ברכבת. בבית הוא מתקשה להסתגר עם ספר, כתב גורביץ: "הרשת שם, מרחק תריסר פסיעות לכל היותר, והיא קורצת. אולי שלחו לך אי-מייל? אולי – מה אולי, בטוח – אחד הבלוגים החביבים עליך התעדכן?"

בחודשים שחלפו מאז פורסם המאמר התפתח מרוץ חימוש: כל צד אוסף הוכחות בעד ונגד התיאוריה של קאר. מחקר אחד של יוניברסיטי קולג' שבלונדון טען שצעירים היום כבר לא קוראים טקסטים אלא רק סורקים אותם. לעומת זאת, מחקר מאוניברסיטת קליפורניה טען כי הרשת משפרת את היכולת לקבל החלטות במהירות ולסנן מידע. ואילו מחקר שפירסם הקינגס קולג' שבלונדון טען כי יכולתם השכלית של הצעירים בני ימינו הידרדרה בעשור האחרון וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים.

סמיילי וזהו

רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, מבין את קאר. "בצעירותי הייתי בולע בהנאה דוסטויבסקי. היום אני לא מסוגל ואנשים צעירים ממני אפילו לא מנסים", הוא אומר. "בדורות קודמים אנשים גדלו בנרטיווים לינאריים, אבל ההומו-דיגיטלוס לא מסוגל לנרטיב כזה, עם התחלה, אמצע וסוף, ולכן הוא לא מסוגל לחשיבה שיטתית ולבניית תפישת עולם מסודרת".

איך זה משפיע על הזהות שלנו?

"מי שלא מסוגל לספר נרטיב, לא מסוגל לספר לעצמו נרטיב על עצמו והזהות שלו. זה מצטרף לאובדן היכולת לרפלקסיה. רפלקסיה דורשת פסק זמן ושקט פנימי. לאנשים צעירים אין את זה, מכיוון שהם לא מסוגלים להתמקד ליותר משבריר שנייה והם מוצפים ברעש פנימי. לכן זה גם אובדן הרציונליות והלוגיקה. גם לוגיקה היא לינארית".

אז הרשת היא נשק יום הדין של החשיבה האנושית?

"זו לא רק הרשת. בעשרות השנים האחרונות התרבות האנושית עברה תהליך של דרדור השפה. ראה את המעבר מהמכתב לטלפון, מהטלפון לפקס, ממנו למייל, ומשם לפורום ולצ'ט ולאס-אם-אס. אנחנו חוזרים 4,000 שנה אחורה בזמן לשיטה ההירוגליפית, כאשר אנשים כותבים בשפה מדוברת לקונית. גם שפה מדוברת אפשר לדבר בצורה עשירה, אבל השפה המדוברת לקונית כי היא כפופה לטמפלטים (השלמות מלים) של האס-אם-אס. אנשים צעירים מתכתבים היום באוצר מלים של לא יותר מ-300 מלה. במקום שנעבור תהליך של בידול מושגי, אנחנו חוזרים למצב שבו אותו סמיילי מסכן ועוד כמה סימנים לידו אומרים הכל. לאנשים יש חמישה מצבים רגשיים וככה הם מתקשרים".

גם וגם

אבל יש גם מי שחושבים אחרת. בשנים האחרונות יותר ויותר מאמינים שהמדיה הדיגיטלית דווקא מפתחת את האינטליגנציה. חוקרים כמו דאגלס ראשקוף, סטיוון ג'ונסון וג'יימס פול ג'י טוענים כי האינטרנט ומשחקי מחשב מפתחים כישורים כמו עיבוד נפחי מידע גדולים, ניווט במערכות מידע מורכבות, הבנה ופעולה ברשתות המורכבות ממספר גדול של פריטים מקושרים ועוד. לעומת קאר הטוען שהאינטרנט עושה אותנו טיפשים, האנשים הללו טענו שהוא דווקא עושה אותנו חכמים.

הסופר דון טפסקוט, מחבר הספר "Growing Up Digital", הוא אחד מהם. "ילדים היום גדלים כשהם מתקשרים, משתפים, מאמתים מידע, יוצרים תוכן וצריכים לזכור דברים", הוא אומר בשיחה המתקיימת בדואר האלקטרוני. "הדרך שבה אתה מבלה את הזמן בגיל ההתבגרות היא קריטית למוח, והילדים של היום חכמים יותר כי יש להם מבנה מוחי טוב יותר. אנשים שמשחקים הרבה משחקי וידיאו, למשל, מעבדים מידע ויזואלי יותר מהר מאנשים שלא".

כשהוא מדבר על הילדים של זמננו טפסקוט נשמע מלא הערצה גלויה. "ילדי דור הרשת מהירים ממני בהחלפת משימות וטובים ממני בחסימת רעש רקע. הם עובדים בצורה אפקטיווית עם מוסיקה שמתנגנת וחדשות שנכנסות מפייסבוק. הם מתעדכנים ברשתות החברתיות שלהם בזמן שהם מתרכזים בעבודה. אני חושב שהם למדו לחיות בעולם שבו הם מופצצים במידע.

"לקאר חסרה אירוניה", מוסיף טפסקוט. "הוא אומר שגוגל עושה אותנו טיפשים, אבל עושה זאת במאמר מלומד וכתוב לעילא. אני לא חושב שזה נכון. בכל מדד אפשרי של התקדמות אינטלקטואלית אנחנו יוצרים היום יותר רעיונות, המצאות ותובנות מבכל זמן אחר בהיסטוריה".

בין נבואות הזעם של קאר לטכנו-אוטופיזם של טפסקוט, אפשר גם להציע דרך שלישית. סוג מסוים של אוריינות, זו הקשורה לספרים, אכן מצוי בנסיגה, אבל בו בזמן מופיעים לצדה סוגים אחרים של אוריינות, למשל אוריינות חזותית ואוריינות משחקית, שמגיעות לרמות גבוהות מאי פעם. התשובה לשאלה אם האינטרנט עושה אותנו חכמים או טיפשים היא כנראה גם וגם.

השינוי בתחום הזה לא התחיל עם המצאת הרשת ולא יסתיים בקרוב, הוא רק קורה כעת במהירות גבוהה יותר מאי פעם. "המוחות שלנו מסתגלים לצורות חדשות של חשיבה", אומר קאר, "כזו שמעריכה מהירות ויעילות של עיבוד מידע על פני עומק ומיקוד. התהליך הזה משנה אותנו והוא משנה את התרבות".