אחת התכונות המזעזעות ביותר של תקופות הוא שהן מעוררות בנו את האמונה שהן נצחיות. ואולי זה לא תכונה של התקופות אלא של המח האנושי. אני לא יודע אם הדינוזאורים ציפו שיום אחד עידן הדינוזאורים יגיע לסיומו אבל אני יודע שאנשים, בתקופת האבן, בימי האימפריה הרומית, בימי הביניים או בתקופת ההשכלה, נטו לתפוס את התקופה שחיו בה כנצחית באופיה (אני מתעלם כאן מהאמונה בימות משיח ואמונות על-היסטוריות שונות). כשאנשים מנסים לחשוב על העתיד הם בדרך כלל חושבים עליו בתור הקצנה של ההיגיון שהניע את התקופה שלהם.
כמו שוויל רייט מציין באחת ההרצאות שלו בשנות העשרים, עם העליה של גורדי השחקים אנשים האמינו שבעתיד כולם יגורו בגורדי שחקים. בשנות השלושים עם ההצלחה של מערכות המטרו אנשים דמיינו את מערכות התחבורה של העתיד כמורכבות מרישותים אנסופיים של מנהרות מטרו. בשנות החמישים, לאחר פיתוח האנרגיה האטומית אנשים נטו לחשוב שבעתיד הכל יונע על כח אטומי ולכל אחד יהיה כור אטומי משלו בבית.
כי לכל תקופה יש היגיון. בתקופת הדינוזאורים גדול היה שם נרדף לכח. ואחר כך היו אלפי שנים שבהן אם רצית להגן על עיר בנית סביבה חומה גבוהה ומבוצרת. בימי הביניים המצאת האוכף גרמה לעליית החשיבות של פרשים מאומנים וחסונים לעומת החייל הרגלי. בזמנים עתיקים לזכרון של זקני השבט לא היה תחליף והם נחשבו לחכמי השבט. התקופה שלאחר המצאת הדפוז יצרה סוג מסוים של אינטלקטואל שמתמחה בקריאת ויצירת טיעונים טקסטואלים מורכבים.
אבל כל תקופה גם נקטעת בסופו של דבר על ידי איזה ברבור שחור, משהו שמשנה את ההיגיון מן הקצה אל הקצה. הדינוזאורים הוכו על ידי שינוי האקלים ועל ידי יונקים קטנים ששרדו גם בתנאים האקולוגים החדשים. הפרש והחומה של ימי הביניים ירדו מבמת ההיסטוריה לאחר המצאת אבק השריפה שהחזיר את הדומיננטיות של החייל הרגלי ואפשר לראשונה לערים לגדול מעבר לגבולותיהן הצרים של החומות (מה שהוביל לשינוי ציבליזציוני רב הקף וגם הוביל לעליית קרנה של המתמטיקאי שהפכה לפתע ממי שעוסק בתחום במספרים בטלים למי שיודע לחשב את מסלולם של קליעים ולכוון תותחים היישר למטרה). חשיבות הזכרון של הזקנים ירדה פלאים לאחר המצאת הכתב והדפוס. ואילו חשיבתו של האינטלקטואל הבקיא בטקסט שקעה לאחר הופעת צורות התקשורת האלקטרוניות החל מהמחצית הראשונה של המאה העשרים.
התקופה החקלאית עם ההיגיון החקלאי פינתה מקומה לתקופה התעשייתית שהביאה איתה היגיון כלכלי, צבאי ותרבותי חדש לחלוטין. וגם זו ירדה מעל במת ההיסטוריה במחצית השניה של המאה העשרים לטובת עידן המידע שהביא איתו היגיון כלכלי, צבאי ותרבותי חדש.
ההיסטוריה בנויה מאנספור תקופות כאלה שבאות והולכות, הולכות ומשתנות. והתהליכים הללו שתיארתי כאן בפשטנות די פושעת מתרחשים כל העת באנספור רמות פרקטליות כשהם משפיעים זה על זה. כמו שהעידן התעשייתי היה עולם שלם בפני עצמו עם תרבות, כלכלה וצבא משל עצמו כך גם עידן מולקולות הענק שתייאר דה שארדן מתאר אותו בספרו התופעה האנושית היה עולם בפני עצמו, וכך גם תקופת התקופה הקמברית או תקופת הציידות-לקטות.
הספר A Thousand Years of Nonlinear History של ההוגה הדלזיאני מנואל דה לאנדה מציע ניתוח מפורט ומרתק של ההיסטוריה הגיאולוגית, הביולוגית, והלינגוויסטית של כדור הארץ בין השנים 1,000 ל-2,000 ומראה כיצד המערכות הללו זורמות זו לתוך זו ומשתנות כל העת. דבר אינו נותר קבוע.
שום דבר לא נותר קבוע ובכל זאת כל תקופה מקיפה אותנו בצורה אימרסיבית לחלוטין וגורמת לנו להאמין שהיא המציאות האפשרית היחידה. המצב הוא כזה גם היום בשיאו (או שלהיו, תלוי את מי שואלים) של עידן הקפיטליזם (שהוא כמובן אחד מתוך מספר אדיר של עידנים אחרים זעירים יותר שהוא מכיל [למשל, עידן שלטון מערכות ההפעלה] וגדולים יותר שהוא מוכל בתוכם [למשל עידן ההומו-סאפיינס] – ושכל אחד מהם מפעיל היגיון משלו עם מוקדי כח אחרים).
ובאמת רוב האנשים בימינו נוטים להניח שהקפיטליזם כפי שאנחנו מכירים אותו הוא חוק טבע – דרך שלטון וניהול ציביליזיציונית טבעית שאין לערער עליה. קל מאוד להצביע על כך שאין זה כך כפי שעושים הסרט המומלץ והחינמי The Corporation או הספר המתקרב של דאגלס ראשקוף שמבטיח להציע גניאולוגיה מרתקת לקפיטליזם של ימינו.
אפילו אנשים שמכירים בעובדה ש"חוק הטבע" הקפיטליסטי הוא למעשה אובייקט מיוצר מתקשים לראות את הקפיטליזם נעלם. יש משהו כל כך מעיק בנוכחות של הקפיטליזם, כמו אורח לא רצוי שקשה להאמין שאי פעם יעזוב את הבית. ובכל זאת ברגע שמכירים בכך שההיסטוריה מורכבת מהרבה הרבה תקופות ושינויים, ושגם התקופה שאתה חי בה תעלם, חייבים לראות שגם הקפיטליזם הוא רק הערת שוליים בהיסטוריה של היקום בדיוק כמו התקופה הקמברית, עידן הפרשים והחומות או הרגע הקצרצר ההוא בתולדות היקום אחרי שהגרביטציה נוצרה ולפני שהחומר הופיע.
בתקופה האחרונה אני נתקל בעוד ועוד עדויות להוגים (לא מרקסיסטים) שכבר מסתכלים על הסוף של העידן הקפיטליסטי. הפעם הראשונה שנתקלתי בקולות האלו הייתה, אני חושב, כשביקרתי ביולי 2007 בבלוגפרנס ושמעתי איזה בלוגר אמריקאי מדבר על זה שאנחנו נכנסים לעידן שבו הקפיטליזם, למרות שלא יעלם לגמרי, יהיה רק עוד דבר אחד בין שורה של דברים אחרים, ולא דווקא הדומיננטי שבהם.
פעיל הסביבה פול הוקן מדבר בספר האחרון שלו Blessed Unrest על כך שאנחנו נמצאו בפתחו של עידן חדש שהמרכז שלו יהיה בקהילה. הוקן חוזה עולם שבו המגזר השלישי (האזרחי) הולך ולוקח תחומי אחריות מהמגזר הראשון (הממשלתי) והמגזר השני (העסקי). התחזית הזו של הוקן מצטרפת לתחזיות אחרות על גל של אלטרואיזם שעומד לשטוף את הכוכב, כמו זו של העתידן ג'ון פיטרסן ממכון ארלינגטון לחיזוי העתיד.
גם ההופעה של הסרט האנטי קפיטליסטי צייטגייסט: אדנדום יכולה להחשב חלק מהתנועה החדשה שבאה להציע אלטרנטיבה לקפיטליזם. העתידן ז'אק פרסקו שמופיע בסרט בהרחבה עובד כבר מאז 1975 על פרויקט ונוס, פרויקט עתידני שבא להציע לאנושות אופק חדש לעידן שאחרי הקפיטליזם. ואחרי שלושים ומשהו שנים, עם צייטגייסט: אדנדום נדמה שהרעיונות שלו זוכים לאחרונה למעט יותר אוזן קשבת.
אפילו אלבין טופלר שאיש אינו יכול להאשים אותו ביחסים רעים במיוחד עם הממסד הכלכלי מתאר בספרו האחרון עושר מהפכני את "שידוד המערכות של הקפיטליזם המתרחש עתה – שעלול להביא עליו את קצו" (עמ' 309). במקום הקפיטליזם מציע טופלר את ה"יצרכנות" (שילוב היצרן וצרכן שחלק מכנים Prosumer ואחרים Conducer, ושעדין לא נמצאה לו מילה מוצלחת בעברית [ואתם מוזמנים להציע כאן]), שהיא לטענתו מגזר הצומח במהירות והולך ומאפיל בהקפו על חשיבות הצרכנות הקפיטליסטית.
הקולות של אנשים כמו הוקן, פרסקו וטופלר הם עדיין מיעוט זניח יחסית בקרב המון אנשי עסקים, קובעי מדיניות והדיוטות שרואים בקפיטליזם את השיטה היחידה שעובדת, ויותר מזה את קץ ההיסטוריה. אני לא יודע איזה תקופה תגיע אחרי הקפיטליזם: תקופת הקהילה, תקופת היצרכנות או כל תקופה אחרת. מה שברור לי הוא שבכל תקופה ותקופה בתולדות המין האנושי אנשים תמיד נטו להניח שהסדר שקיים בתקופה שלהם יימשך לנצח, ושזה אף פעם לא קרה. דברים תמיד המשיכו להשתנות. גם הקפיטליזם, כמו כל תקופה אחרת, יגיע לסיומו.
טכנומיסטיקה 
תגובות
1. חזרה למדינת הרוחה
2. עשיית דין בפושעים שהביאו את הנגזרים ואת האגח מגובה המשכנתאות
3. שיוחזר האגח היעודי
4. שנהיה עם אנרגיה ירוקה ולא ג'יפים מזהמים
5. שיחוסל סחר העבדים באמצעות חברות כח האדם
6. חינוך חינם ,בריאות חינם ודיור לנזקקים
מעניין מאוד. בטרילוגיית מאדים של קים סטנלי רובינסון יש תיאור מעניין מאוד של חברה בתר קפיטליסטית שמנסה למזג כמה מהמודלים שאיזכרת
ומי ייתן ותום העידן יגיע.
בקשר ליצרכנות, בעיניי זה פשוט קיימות. לא?
לא בדיוק, טופלר בעצם רוצה להצביע על פעולות שנעות החוצה מתוך המערכת הקפיטליסטית בין אם זה דרך התנדבות או דרך מערכות כמו קוד פתוח או web 2.0 או הרבה ערוצים שונים (הוא מונה 12 ערוצים כאלה).
שלך,
עידו
לא ברור לי איפה הדמוקרטיה בסוגיה השונים נמצאת כאן. כקבוע? כמשתנה? לאן?
שאלה גדולה, אני הצעתי כאן רק קודם כל להרהר בכך שהקפיטליזם זה שלב והצעתי כמה מההצעות שעלו בתקופה האחרונה לגבי מה יש בהמשך הדרך.
דמוקרטיה…
אני חושב שבצורה מסוימת היא חייבת להמשיך להתקיים, אבל כשאתה שומע אנשים כמו העתידן פול סאפו מדברים על סוף מדינת הלאום במאה ה-21 (לא דווקא במובן של התפרקותה, אלא במובן של אובדן הרלבנטיות שלה) או את פול הוקן מדבר על עידן שבו ממשלות הן דבר מרכזי הרבה פחות לעומת שיטות שלטון אורגניות – ובכן, נראה לי פשוט שהיא תעבור שינויים מרחיקי לכת. אולי בכיוונים שיהפכו אותה יותר שיתופית, קהילתית וישירה. בכל אופן נדמה לי שהדמוקרטיה כפי שאנחנו מכירים אותה כיום בעולם המערבי בהחלט נמצאת בבעיה.
עידו
כדי ששיטה כלכלית מסוימת תגווע, צריכה להגיע חלופה מתקדמת הרבה יותר ממנה. הבעיה עם כל החלופות לשיטה הקפיטליסטית, אשר חסרונותיה ניכרים, היא שהן הובילו בסופו של יום לדיקטטורה צמאת דם. הקפיטליזם של אדם סמית', ג'ון סטיוארט מיל וג'ון לוק הוא עודנו השיטה היחידה שבה ניתן להבטיח את חירות הפרט המירבית ביותר ולהביא לכמה שפחות סבל אנושי.
לקפיטליזם יש תחלואים רבים שיש לתקנם אולם לכל החלופות האחרות יש תחלואים מפלצתיים בהרבה. אני חושב שגישה קהילתנית-קומונליסטית ודמוקרטיה ישירה יכולות להביא להעמקת הדמוקרטיה הקפיטליסטית, אולם העיקרון יישאר אותו עיקרון.
זה לא מקרי שדווקא דלזיאנים ופוסט-סטרוקטורליסטים אחרים מתעסקים בפוסט-קפיטליזם ולו משום שהם מעולם לא עסקו בתיקון החברה אלא רק בדקונסטרוקציה שלה ולכן הרס הקיים הוא לעונג על לשונם.
שם נעשו כל מיני נסיונות בשיטות שלטון שונות. עקרונית, לא המצאנו הרבה מאז .
ראשית, ההוגים שציינתי בהקשר של מות הקפיטליזם הם לא פוסט-סרוקטורליסטים או דלזיאנים. אמנם הזכרתי את דה לאנדה שהוא דלזיאני, אבל הזכרתי אותו בקשר לאי-לינאריות הכללית של ההיסטוריה.
אני לא חושב שיש כרגע חלופה שעובדת בצורה מושלמת, בטח לא מאלה שניסו עד כה. מה שכן, הקפיטליזם בצורתו הנוכחית לא היה קיים לפני 200 שנה וכנראה שלא יהיה פה בעוד 200 שנה.
האם זה אומר שכל הצורה הכלכלית הזו תעלם מהבסיס?
אני לא יודע, מה שאנשים כמו הוקן או טופלר באים להציע הוא שלמרות שהקפיטליזם ימשיך להתקיים ברמה זו או אחרת הוא יהיה הרבה פחות בולט בתור המודוס אופרנדי של החברה שלנו ובמידה מסוימת יחזור לגודלו הטבעי, לפני שהגענו למצב הנוכחי שבו נראה כאילו הכל סחיר.
לצד הטענה הזו, הוגים אחרים כמו פרסקו יטענו טענה מרחיקת לכת יותר שלדבריה פיתוחים טכנולוגים שונים מכשירים את הקרקע לעידן פוסט-קפיטליסטי. זו כמובן טענה שדורשת הוכחה, הבאתי אותה כאן בשביל להציג חלק מגוון החשיבה הזה שקורה כרגע בתחום הזה.
כדאי להכנס לאתר Reality Sandwich משום שהתפרסמה שם בחודשים האחרונים סדרה נרחבת של כתבות מכותבים שונים שמציעים יחס חדש לקפיטל. אני לא יודע מה, אבל אני חושב שיש אינדיקטורים טובים לזה שמשהו קורה.
כל טוב,
עידו
מה אתם רוצים לעשות למוח שלי עם המאמרים האלה? למה אתם כל הזמן כותבים על הזרמים ששזורים זה בזה? אתם רוצים לשגע אותי? אתם רוצים שאני כל הזמן ישאל מה הולך פה ויחשוב שהחיים שלי הם דבר חולף שאין לו תכלית? או אולי להפך, שהחיים שלי הם דבר נצחי בעל משמעות עמוקה?
צריך להזהר כשמדברים על הנושא הזה שלא לערבב בין תחזית שמבוססת על הבנה של תהליכים היסטוריים ובין תחזית שמבוססת על משאלות לב.
הטענה "קפיטליזם הוא רע ולכן יוחלף" היא טענה בעלת היגיון לקוי. גם פיאודליזם הוא רע, אבל לקח לו הרבה יותר מ-200 שנים להעלם.
לכן פרוייקט ונוס לא מרשים אותי במיוחד, כיוון שהוא מבוסס על התקווה לשנות את כל העולם בעזרת חזון כלשהו. לעומת זאת, חלק מהעתידנים באמת מבססים את הטענות שלהם על תצפיות וראיה היסטורית, וכאן העסק נהיה הרבה יותר מעניין לדידי.
עידו,
תוכל לתת לי רפרנס לדיון של פול סאפו על סופה של מדינת הלאום? זה תחום שאני עוסק בו כרגע ואני לא מכיר את הטקסט הזה.
תקשיב להרצאה של סאפו באתר של קרן העכשיו הארוך
long now
הוא מדבר על הנושא הזה מתישהו בחצי השעה האחרונה, בחלק שמוקדש לשאלות. הבנתי אבל שהוא גם כתב על זה בעבר.
בהחלט נותן חומר למחשבה… קשה לצאת מדרכי חשיבה שנולדים כה עמוק לתוכן.
הפוסט הזכיר לי עיתונאי שסיפר היום על כך שהוא ראיין את סבתא של אובאמה, שחיה בכפר נידח בקניה, מגדלת תירס בו היא סוחרת בשוק, וכל המידע שלה מגיע מרדיו בשפה שאת שמה לא הכרתי.
מעניין איך זה משפיע על תפיסתו של הנשיא הטרי.
אפשר להסתכל על מה שאומר נאסים טאלב עצמו, שכתב את "הברבור השחור": הוא מדבר על קפיטליזם דור שני, שבו המערכת הפיננסית הרבה יותר שמרנית ומפוקחת, ובנקים הם מין ספקי תשתית כמו חברות חשמל ומים, במקום להתעסק בתעלולים פיננסים.
הבועות שאנחנו רואים הן בעיקר בצד של הפיננסים. הקפיטליזם במובן של תחרות ומשק חופשי עובד לא רע (אם גם לא מושלם). הדרך שבה התחום הפיננסי מייצר בועות של שוק המשכנתאות או הדוט קום אינה באג של הקפיטליזם עצמו. בעיני מצחיק לראות הרבה פעמים מבקרי קפיטליזם שמשתמשים בתוצרים מובהקים שלו – המחשב האישי, הרשת – כדי לפסול אותו בכללו.
זאק פרסקו מציע את הפיתרון הטוב ביותר,
ישנם עניינים שלא צריכים להיות מושגים ע״י דעות של אנשים, דעה הינה דבר סוביקטיבי, מה שטוב לאחד פוגע באחר וזה מוכח לאורך כל ההיסטוריה, שילוב של אוטומציה ותיכנון העתיד על פי משאבים אמיתיים ולא כסף, הוא הפיתרון האידיאלי להשתחרר מהאומללות העוני וחוסר הצדק שפוקד את המין האנושי