טריפים, טיולים והחיים

לפני כמה חודשים כשהייתי באמסטרדם פרסמתי כאן פוסט בשם "עמים הם סמים" שעסק במה שכיניתי שם "ההשפעה המסמעמת" של עמים (ותרבויות), או במילים אחרות הנטיה שלהם להכניס את המשתמש (התושב) למצב תודעתי מסוים, לפעמים מומלץ יותר ולפעמים פחות.

בביקור האחרון בסרייבו עלו לי כמה מחשבות על הקשר בין שני סוגים של טריפים – הטריפ הפסיכדלי המקבל השראתו מחומר פסיכואקטיבי פסיכדלי זה או אחר וטריפים גיאוגרפיים או במילים אחרות טיולים, שאנשים עורכים מסביב לעולם.

זה התחיל משיחה שהייתה לי עם ג'ון (שם בדוי), אוסטרלי שעובד במכרות באוסטרליה, עושה שם ים כסף ומבלה את חציה של השנה בטיולים בעולם. בקיצור, טריפר מקצועי. כמי שכבר ביקר בכ-70 מדינות שונות מסביב לעולם שרבט לי לבקשתי רשימה של כ-15 מדינות מובחרות לביקור. בינתיים ציין בפני שהוא לא משתגע על סרייבו "התרבות פה לא שונה עד כדי כך. כלומר היא שונה, אבל זה עדיין דומה מדי" ציין. על איזה מקומות הוא כן משתגע? על מקומות ששונים לחלוטין. לדוגמה פפואה גינאה ששם התקיים קניבליזם עד לפני 50 שנה, שמלאה בשבטים פראיים ומאופינת באופן כללי בחיים פרועים וחסרי מעצורים.

הרעיון שעמים הם סמים קיבל כאן תפנית די מעניינת. אם עמים הם סמים, אולי גם מקומות גיאוגרפים הם סוג של סם, הלוצינציה או בכל מקרה השפעה פסיכואקטיבית. תיירים שמגיעים מאירופה למדבר הנגב או ישראלים שנוחתים בהודו או בדרום אמריקה מוקסמים מהמציאות הייחודית והשונה כל כך שנחשפת בפניהם שם. הטיול למקום חדש חושף בפנינו מציאות שונה כל כך עד שהיא דומה להזיה, כמו כוכב זר שעליו נזדמנו לביקור, כמו דרך אחרת לצפות בעולם. הם מזכירים במילים אחרות, חוויה פסיכדלית. כמי שאוהב לבקר בארצות הזרות והמוזרות ביותר ג'ון הזכיר לי מהבחינה הזו את הטריפרים הקשים שאוהבים להתנסות בחומרים הקיצוניים ביותר בחיפוש אחר המציאות הזרה והמוזרה ביותר. לעומתו מי שנוסעים לערים במרכז אירופה מזכירים את מי שהסם החביב עליהם הוא קפאין.

אלא שכמו שימוש תכוף מדי בחומרים משני תודעה, גם שהות ארוכה מדי במקום מסוים יוצרת הרגל ועמידות לאפקט הפסיכואקטיבי המיוחד שלו. לאחר זמן מסוים הופכת החוויה למורגלת ומאבדת מהקסם שלה. וזה מוביל אותנו לנקודת דימיון נוספת בין שתי הפרקטיקות הללו, וזהו אפקט הזמן של טריפים משני הסוגים.

מכיוון שהטריפ הוא ביקור במציאות אחרת וזרה, מכיוון שהוא עמוס כל כך בפרטים השונים בצורה רדיקלית מהמציאות היומיומית המוכרת לך הרי הוא מכיל כמות אירועים משמעותיים גדולה בהרבה מסכום זמן אובייקטיבי המקביל לו בחיי היום יום. על מנת להבין במה מדובר אפשר לחזור למושג הזמן המשמעותי של רבי נחמן, מושג שגורס שהזמן היחיד שיש לו משמעות אינו הזמן המכאני האובייקטיבי אלא זמן שנמדד בהתרחשויות, תורות, חיים – בכמות החידושים, החוויות והקדושה. התפיסה הזו של רבי נחמן הופכת מוחשית למדי בטריפ פסיכדלי. משתמשים בסמים פסיכדלים יספרו פעמים רבות ששניות קלות בטריפ נראו להם כמו שנים ארוכות או אפילו כעידנים שלמים. מכיוון שהמציאות שנגלית בפניהם מחדשת להם כה הרבה, לעיתים בהבזק רגע יותר משנים ארוכות של חיים תפגשו אנשים שיטענו לאחר טריפ פסיכדלי שעבר משך זמן ארוך יותר מכל אורך חייו עד כה.  באופן דומה כשחיכיתי בנמל התעופה של זאגרב למטוס שיקח אותי הביתה הרהרתי בהפתעה רבה בכך שעבר בסך הכל שבוע מאז שעזבתי את הארץ. השבוע האחרון הרגיש לי כמו חודש או אפילו חודשיים.

אלא שכפי אצל טריפרים מנוסים שכבר מכירים את העולמות הפסיכדלים היטב תופעות התארכות הזמן דוהות מעט, כך גם מי שנמצא בטיול זמן רב תחושת התארכות הזמן נוטה להעלם. מי שנמצא כבר חצי שנה בטיול לא מרגיש כל שבוע כמו חודש.

בקיצור, אם עמים הם סמים, הרי טיולים הם סוג של טריפים, והדמיון בין שני סוגי הטריפים אינו חיצוני בלבד אלא מגיע עד להקבלות האינטימיות ביותר שבקרבי החוויות הללו. ביום האחרון שלי בסרייבו נתקפתי בבדידות, שעמום והרגשה גופנית רעה. היו לי עוד 8 שעות לחכות עד הנסיעה הבייתה, כבר לא היה לי חדר לשהות בו ובאמת שלא ידעתי מה לעשות עם עצמי.

הרגע הזה הזכיר לי את הרגע המוכר ההוא שהוא תמצית החלק הקשה והמפחיד של הטריפ הפסיכדלי. מדובר בותו הרגע שבו לפתע המצב האחר, השונה והדינאמי שאליו נכנסת כשחדרת לעולם הפסיכדלי הופך למאיים ומטריד. פתאום המציאות זוחלת עליך כרמשים שברצונך לגרשם מעליך ואתה מעוניין רק לחזור למצב הקודם שהיית בו קודם – להביט על העולם כמו בורגני מצוי, בלי שהדברים יהיו מורכבים, מעניינים מדי. שיחזור העולם להיות דהוי ושגרתי כמו קודם, חושב לעצמו אז הטריפר, נאמר יפה תודה ונלך לישון. אלא שהטריפ כמובן לא עוזב אותו ואז מתוך הרצון לחזור אל חוף המבטחים של התודעה הקונצזנזואלית הוא עלול לצלול לתוך חוויה שלילית שעלולה במקרים קיצוניים להתפתח לפאניקה ומה שמכונה בז'ארגון "טריפ רע".

באותו רגע בסרייבו, כשהייתי שרוי בצלילה לתוך יאוש נזכרתי בפתרון הפסיכדלי למצבים הללו שקורים בטריפים. הפתרון הוא בדרך כלל להרגע, לנשום, לפתוח את בית החזה, להבין שהכל טוב, שלא צריך להלחץ מכלום ושאפשר לחיות ולחקור, ובאופן כללי שלא צריך להלחץ מהמציאות. ולא – אין שום דבר שצריך לשאוף אליו בנוחות הנוחה מדי של המציאות בבית. המציאות הלא מספיק לא נוחה של הבית (המוטורי, האינטלקטואלי, הרגשי, הרוחני) היא בדיוק זו שכובלת אותך לדפוסים של מי שאתה, היא הגבולות שאתה שם לעצמך בתוך נוחות שאתה מארגן לעצמך ושהופכת להיות לכלוב האישי שארגנת לעצמך.

הטריפ הוא הטיול. בלשון הזוהר 'טיול' הוא זיווג, זיווגה של האלוהות, של עליונים בתחתונים. הטריפ הוא הטיול, הוא הזיווג – הוא דורש יציבות. יציבות באהבה, יציבות באמונה. הוא דורש זרימה, אהבה זורמת, אמונה זורמת. הוא דורש עמידה יציבה של איבר הברית של היסוד מתוך חשק שהוא פנימי וקדוש.

טיולים וטריפים הם בסך הכל מטאפורה לחיים. הם באים להזכיר לנו לפתוח את בית החזה, לנשום, לחקור, להתרגש, לגלות את התשוקה לחיים שמכחידה כל דאגה וקליפה.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • נופלת מגרייס  On 13 במאי 2008 at 13:58

    אבד לי הזמן בקריאה
    (הלא גם כניסה אל טקסט שסוחף אותך הוא טריפ)

    אגב, שינויים תפיסתיים של הזמן מתרחשים גם עם סמים "קלים". לי זה לא מניח מאז. אולי כי אי אפשר עוד להתכחש לעובדה שאתה מניע את הזמן, ולא ההיפך.

  • עידו  On 13 במאי 2008 at 15:12

    אני לא אשכח את הפעם הראשונה שהתנסיתי בהשפעות הקנביס. הזמן נמתח באופן כזה שצעידה של כמה דקות נראתה לי כמו מסע של שבועות. כל צעד וצעד היה נראה כמו שעות או ימים שלמים. וסיבוב ברחבי העיר נראה כמו אודיסאה שלמה.

    מאז שככו ההשפעות האלה, אולם החוויה הראשונה ההיא הייתה בהחלט פסיכדלית מאוד.

  • עמית  On 13 במאי 2008 at 16:17

    גם זמנים הם סמים, תאורה היא סמים, מזג אויר הוא סמים ועוד.
    שלשום, ישבתי בגינה הציבורית, השעה הייתה אחת עשרה בלילה בערך, ופנסי התאורה נצנצו והאור שלהם כאילו "נמתח" דרך האויר (כמו שרואים כשמצמצמים את העיניים ומביטים בנורה). השמיים גם היו בהירים מאד, ועל אף שכמעט ולא היו עננים ושאנחנו בשלהי האביב, התחיל לטפטף גשם. הסתכלתי סביב, הכל היה כל כך שונה, כל כך מרגש, למרות, שהייתי בגינה הציבורית השגרתית שליד הבית שלי.
    התקרבתי לבריכה המלאכותית הנמצאת שם, וראיתי דג זהב גדול מאד. "דגים הם סמים" חשבתי לעצמי (במילים אחרות לגמרי כמובן, אבל זאת הייתה הכוונה).
    ומה עם עכשיו? המקום הזה שאני יושב בו עכשיו? כל מה שאני רואה עכשיו?
    חושים הם סמים, כן, תפיסה היא סם.

  • עידו  On 13 במאי 2008 at 17:01

    לא יכולתי שלא לחוש (ואולי אני טועה) באירוניה משעשעת בדברים שלך. אכן אני חוזר פה בפוסטים האחרונים ומשווה דברים שונים לסמים – ממשקי מחשב כמו סמים, עמים כמו סמים, תפיסות של חיות כמו סמים, טיולים כמו סמים.
    זה שאנחנו קוראים לזה סמים, אנחנו באים בעצם לומר בזה שאלו דברים שמשנים את התודעה, שהם סוג של טריפים, טיול בתודעות אחרות – משהו שמשנה את התפיסה. אז כאמור, יש אולי משהו מטופש בלקרוא לדברים האלה סמים – כאשר מה שאנחנו מתכוונים בעצם הוא שבאופן כללי אין קונצנזוס לתודעה, כמו שנקרא אחד מהפוסטים הקודמים והמומלצים פה בבלוג.
    ובקריאה שניה של התגובה שלך נראה לי שהבנת בדיוק למה אני מתכוון. אז, תודה 🙂

  • עמית  On 13 במאי 2008 at 17:43

    כשכתבתי את הדברים חשבתי שאולי אפשר לחוש באירוניה משועשעת כזאת, בגלל התבנית הזאת של 'דברים הם סמים' (ובמיוחד בקטע עם הדג), ניסיתי לעקוף את הרושם הפוטנציאלי הזה ע"י תיאורים של התחושות האישיות שלי מאותו ערב יום ראשון בגן.
    אני משער שבמיוחד הקטע עם הדג עלול להשמע ציני ויחד עם זאת, הכל אמת, יש שם דגים ענקיים ומדהימים בבריכה בגן מאיר.
    (שמעתי פעם שיש דגים כאלה שחיים בבריכות בארמון וורסאי כבר חמש מאות (!) שנה גלל שאין להם שום טורף בסביבה)

    התכוונתי לכל מילה, מה לעשות שהמציאות משנה תודעה והתודעה אפילו משנה את עצמה וכבר לא יודעים למה לקרוא סם ולמה לא.
    אפילו לסוכר, שזה ברור שזה סם, אני כבר לא יודע אם לקרוא סם בשימוש יוםיומי.
    אני משער שניתן לקרוא לדברים סמים על פי עצמת ההשפעה שלהם עלינו.
    בקשר לתחושות הם סמים, רוב האנשים כבר מזמן פיתחו סבילות וזה לא מרגש אותם בכלל (אבל עיוור שמתחיל לראות – זאת חוויה פסיכדלית)
    אני משער שאפשר להשפיע על הסבילות הזאת בכל מיני דרכים (למשל בעזרת אותם דברים שרוב האנשים קוראים לו 'סמים') וגם בשיטות אחרות כמו למשל כל דבר שגורם לנו לראות את היומיום אחרת ואם
    אפשר גם להתרגש מכך (ספרים הם סמים, סרטים הם סמים).
    אין אירוניה, תודה גם לך

  • עירא  On 14 במאי 2008 at 11:45

    סינדרום ירושלים?

    http://he.wikipedia.org/wiki/תסמונת_ירושלים

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: