איורוודה, תזונה משנת תודעה וכמה מילים על פרשת דודו טופז

לאחרונה, בהדרכתה של ידידתי גליה עזרן, התחלתי להתעניין באיורוודה, הרפואה ההודית. בחודש וחצי האחרונים הספקתי לשנות לחלוטין את התפריט שלי, להתחיל לקחת צמחי מרפא, לשנות את אידאולוגית המזון שלי, ופרקטיקות אחרות הקשורות באכילה – אבל ההשפעה החשובה ביותר שהייתה לאיורוודה עלי הייתה בהבנה שלי את עצמי.
 
למי שלא מכיר ומאוד בקצרה, על פי האיורוודה מורכב העולם משלושה כוחות עיקריים: הפיתה (הכח המעכל: אש ומים), הכאפה (הכח המבנה: מים ואדמה) והואטה (אוויר וחלל). כל אחד מהכוחות הללו נקרא דושה ועל פי האיורוודה כל אחת מאיתנו נולד עם הרכב דושות ייחודי לו. לכל אדם יש מעין "מזג גוף" המורכב מדושה אחת, שתיים או שלוש. אני לדוגמה, אובחנתי על ידי גליה כשילוב של שתי דושות: פיתה (דושה עיקרית) וכאפה (דושה משנית).
 
מה שמעניין הוא שמאז האבחון, ומאז שלמדתי על המאפיינים האוניברסליים של הפיתה, התפיסה העצמית שלי השתנתה. פתאום דברים מקבלים משמעות חדשה. כל מיני דברים שמאפיינים אותי מקבלים היגיון משלהם בגלל שאני פיתה. ולא סתם פיתה, אלא חתיכת פיתה! הפיתה שבתוכי בוערת ללא מעצורים, ופתאום יש איזה הסבר לרמות האנרגיה הבלתי מתכלות שיכולות להניע אותי דרך ימים ארוכים של עבודה (או בילויים) אינטנסיביים, עצימויות שנוטות לגרום לי הנאה עצומה, אבל לעיתים, כאשר אני לא שם לב מספיק, גם לשרוף אותי, ולהתיש את עצמי בצורה יסודית מאוד. תמיד הייתי פיתה, רק עכשיו אני מודע מספיק למי שאני כדי להתחיל להתנהג בהתאם.
 

אנחנו נולדים עם סם שזורם לנו בעורקים כל הזמן, כל אחד עם סם שונה

סוג המחשבה הזה שמסדר את האנושות בטיפולוגיה לסוגים שונים של אנשים הנמצאים תחת השפעתם של כוחות יסוד שונים, מעוררים אצלי מחשבות על כך שהגוף שנולדתי לתוכו הוא גם סוג של סם. סם טבעי שנמצא איתי כל הזמן. אם אדם אחר נולד עם מזג של כאפה, ויש לו באופן טבעי מזג כבד ורגוע יותר, לעומת המזג התזזיתי וההיפר-אקטיבי שלי – זה לא קצת כאילו ששנינו פועלים באופן טבעי תחת השפעתם של סמים שונים? 

הטיפולוגיה שיוצרות הדושות של האיורוודה ניתנות להשוואה לטיפולוגיה של משפחות הסמים השונות. את הפיתה, האנרגיה המפוצצת וחסרת מנוחה אפשר להשוות לחומרים סטימולאנטים כמו קפה או ספיד; את הכאפה, האנרגיה המיושבת והאיטית יותר אפשר להשוות לחומרים דפרסנטים כמו ואליום או מורפיום; את הואטה, אנרגיה מרחפת ורוחנית באופיה, ניתן להשוות להרגשת הזיכוך שמופיעה לאחר שימוש בצמחים פסיכדליים כמו פטריות או פיוטה.

גוף הזה שנולדנו לתוכו בא קומפלט עם סט הסמים הטבעיים שממסכים את התודעה שלו בצורה אחת ולא אחרת. כולנו לוקחים סמים כל הזמן ואין ברירה אחרת. לחיות זה לקחת סמים. החכמה, מלמדת אותנו האיורוודה, זה לדעת לאזן את הדושות. האיורוודה עוסקת בהרחבה בשאלה כיצד ניתן לאזן את הכוחות השונים שפועלים באדם על מנת להגיע להרמוניה, והשאלה הזו היא בעיני שאלה פילוסופית שקשורה לא רק לתזונה אלא גם לכל הרכב סוגי הסמדיה (סם ומדיה) שאנחנו מכניסים לתוך החיים שלנו.

אחד מהדברים שקשים לי אישית בתורה האיורוודית היא הרעיון שאיזון הוא תמיד טוב. בגלל שהפיתה שלי מאוד חזקה, האיורוודה שואפת תמיד להרגיע אותה, לאזן אותה במשהו מיושב ורך יותר. אבל האם דווקא זה הטיפול הנכון שהפיתה שלי דורשת? כלומר, מבחינה בריאותית כנראה שכן, אבל האם זה גם נכון עבורי כאמן, כיוצר וגם כסתם אדם שאוהב להנות מהחיים.
 
הרבה פעמים לאורך החיים האלה, עודף אנרגיה, מלאות עד התפקעות בזרמי מרץ הדורשים פורקן, היא שהניעה אותי ליצור או להביע את עצמי, פשוט בגלל שכבר התחרפנתי מעוצמות בלתי ניתנות להכלה. לחוסר איזון, נדמה לי, יש מקום חשוב ביצירתיות (נושא שאם אני לא טועה גורדייף מזכיר אותו בספריו). דברים צריכים לצאת מאיזון על מנת שיופיעו אפשרויות חדשות. דרך האמצע, היא טובה ובריאה, אולם כדי להכיר את העולם בצורות חדשות – האם לא נדרשת יציאה למקומות מוזרים ויוצאי דופן?
 
אני שואל את עצמי את השאלות הללו ואין לי תשובה. האם אני צריך לאזן את האיכויות הרג'אסיות שלי (איכויות התזזיתיות של הפיתה) באיכויות סתוויות (מרגיעות)? או שאולי אני צריך דווקא לתת מדי פעם לפיתה שלי לצאת מאיזון ולהשתגע מרוב אנרגיה? אולי צריך למצוא את האיזון שבחוסר איזון: למצוא את הדרך לצאת מאיזון, אבל בצורה מאוזנת, לא יותר מדי.
 
אני ממשיך לעשות ניסויים, לראות מה עובד, ואיך התזונה שלי משנה את מצב התודעה שלי. האבחנה בין סמים, מדיה ותזונה ממשיכה להטשטש. אני חי במטריקס של תודעה, וכל צעד ימינה או שמאלה מטה את המצב מצד לצד.
 

רשימות קודמות בנושאים קשורים

אין קונצנזוס לתודעה

היקום עקום 

 

וכמה מילים בנושא דודו טופז

הנה קישור לכתבה שכתבתי לפני 5 שנים על הסרט הגנוז "מלך הרייטינג" שעשה דורון צברי על דודו טופז. מי שלא ראה את הסרט, כדאי לו לעיין בכתבה כי חלק מהדברים שהוא אומר שם מבהירים מאיפה הגיע סוג ההתנהגות שבא לידי ביטוי בפרשיה האחרונה. נדמה לי שכל מי שראה את הסרט יודע שהכתובת הייתה על הקיר.
 
הכתובת הייתה על הקיר, אבל אני מתכוון פחות לטופז עצמו, שהוא בסה"כ סימפטום של חברת מדיה חולה וחולנית, כמו שכתב היום יפה יצחק לאור בהארץ. דודו טופז הוא סימפטום של חברה שמכורה לריגושים זולים, שתבצע כל מעשה תועבה ותסלח על כל מעשה תועבה כדי להשיג את פיקס המדיה-פורנוגרפיה הבא שלה. בעבר דודו טופז היה התליין הטלוויזיוני של  המערכת הזאת שמבזה ומשפילה אנשים אחרים והופכת אותם לאובייקטים, היום, שלא יהיה ספק, הוא הקורבן.
 

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חובבן  On 4 ביוני 2009 at 15:26

    הקורבן הוא מי שעצמותי נשברו, מי שיסבול כל חייו מבעיות רפואיות וטרואמה נפשית שלא עוברת.
    מעבר לכל הרעש שהתקשורת מייצרת יש לראות את האמת הפיזית:
    יש תוקפן ויש מותקף.

  • עידו  On 4 ביוני 2009 at 15:30

    אתה צודק כמובן גם בזה. הוא היה תוקפן, ואנשים נפגעו מהתוקפנות הזו בצורה פיזית שיש לגנות אותה בכל אופן וצורה.

    ובו זמנית, בעליהום התקשורתי שיש עליו (ומי שראה את תמונת השער של עיתון ידיעות אתמול בבוקר יודע בדיוק על מה אני מדבר) הוא הפך לקורבן של התקשורת והחברה כולה. ועד כמה שיש לי מעט סימפטיה לדברים שהוא מייצג, ועד כמה שאני רואה את האירוניה בכך שהוא סובל מאותן מניפולציות שאותן נהג להפעיל חדשות לערבים, כרגע הוא בעיני קורבן של התקשורת. וזה עצוב. אני ממש לא מקנא בו.

    כל טוב,
    עידו

  • נולד היום  On 4 ביוני 2009 at 18:13

    שיטות מטופשות שונות כמו השיטה שהגדרת

    שנים מאכילים אותנו בשטויות האלו

    רק מה כל פעם עושה זאת מישהו אחר שמתפרנס מזה

    אל תקח ללב

    זה רק כסף ולא יותר

  • שרון  On 4 ביוני 2009 at 18:22

    מניסיון, אם תוסיף לזה גם חוסר שינה תקבל את הקיצוניות הרגעית שאתה מחפש.
    דודו טופז בחר להיות קורבן. הוא יכל היה לעזוב את הטלוויזיה וללכת לתיאטרון האידי או להצגות ילדים אבל הוא העדיף להתעמת בגלים הגבוהים של ערוץ 2.

    בקיצור, ערוץ 2 הוא סם קטלני שקראק לידו הוא משחק ילדים. הנה אחד שמתמודד עם המפלצת בלי לאבד צלם אנוש:
    http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1490573

  • עידו  On 4 ביוני 2009 at 18:36

    אל תדאג, ממני לא לוקחים כסף על זה, כי אני מקבל את הטיפול מחברה טובה.

    ולא נראה לי שיש מליון שיטות ששימשו ציבליזציה אדירה כמו הציבליזציה ההודית במשך אלפי שנה. למעשה שיטה כזו יש רק אחת… ועליה כתבתי כאן. אין הרבה שיטות עם מסורת ארוכה ומבוססת כשלה.

    לגבי תקפותה או חוסר תקופתה, ובכן כמו כל דבר אחר אני ממשיך לבחון, בינתיים התוצאות הן די מדהימות וסייעו לי לפתור בעיות בריאותיות שאני מתמודד איתן כבר שנים רבות.

    כל טוב,
    עידו

  • שי  On 8 ביוני 2009 at 13:11

    ראשית הפלת פה את עצמך למלכודת בכך שלקחת פוסט עם נושא אחד וסגרת אותו בנושא אחר שלצערי מקבל המון תקשורת ולכן הוא מאוד רגיש, ובכך כל האנרגיה של המגיבים הופנתה דווקא לנושא השולי.

    בכל מקרה אם לשוב לנושא המדובר, אז האירוודה אינה עומדת לבדה, ישנה גם הרפואה הסינית ונגזרותיה שמתייחסת ליסודות, וכן זרמים בקבלה. וכל אלו מתייחסות לכך שכל אדם הוא יחיד ומיוחד המורכב משילוב ייחודי של מספר יסודות. וכן נושא התזונה הוא חלק משמעותי בקיום איזון אנרגטי.
    מלבד זאת פעמים רבות נתקלתי בטענה כי לעיתים יש לצאת מאיזון בצורה קיצונית ומודעת, זאת על מנת לאפשר התפתחויות מסויימות (צום לדוגמא) ומצד שני כדי שנדע להעריך את האיזון עצמו.
    נוסף על כל זאת, אנו בני אדם החיים בעולם החומר, ולא נזירים במנזר ומכורח המציאות אנו נאלצים לעיתים (וחלקנו באופן קבוע) לעשות דברים שאינם מאוזנים ואינם בריאים לנו.
    זה מה יש

  • תמר  On 9 ביוני 2009 at 3:41

    האנטימי והפרטי של הפופיק, ולדעת שכל אדם בין אם נדמה לו שהוא שייך לציבור או לחברה ובין אם נקלע לאשליה של עוצמה ומאמין לכוח ומנכס אותו לעצמו בלבד,
    האגו והגאוה היא מחלה של מודעות ּ. ברק אובמה שסירב לקבלת פנים חגיגית בארמון האליזה כדי לבלות עם אשתו ובנותיו במסעדה ליד מגדל אייפל הוא סופר סטאר בצרפת, כך סיפר לי חבר קרוב שחי בפריז.

    ארמונות הרייטינג ארמון שבו יושב עבד ואשליית הכוח מחלת האגו וגוף הכאב,
    הנסיון לנכס את השפע האלוהי למימדיו הצרים של האני,
    דודו טופז הוא קורבן של עוצמה שהוא עצמו אינו מודע לה
    ואותה העוצמה הזו כמו פצצת וואקום מובילה אותו להפרד מכל נכסיו ומסירה את כוחו ומצמצמת אותו לתא
    והוא חסר ישע כי רק בקצוות שם ערום מכל נכסים וכוח ואשליה
    נפרד ממנו האגו זהו סוג של מוות

  • קרן  On 10 בינואר 2010 at 14:33

    גם אני עכשיו התחלתי לאכול לפי העקרונות הללו… עוד מוקדם מדי לומר אם חל שינוי ממש אבל בגדול אני חשה יותר עירנית וישנה יותר טוב…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: