טכנומיסטיקה

אני מתמכר לזה.

כשזה התחיל לא יכולתי לחשוב אפילו על סטטוס אחד להעלות לפייסבוק. כל סטטוס נראה מסובך מדי, מורכב מדי על מנת לשתף בו את העולם החיצון באופן גורף כל כך.

בחודשים האחרונים זה עבר תהליך מתון אך מתמיד של עליה בתדירות העדכונים, שבשלב מסוים עבר איזה מפנה איכותי, את מה שנקרא the knee of the curve והפך לעליה אקספוננטיאלית די מקפיאת דם: מעדכון כל חודש לעדכון כל שבוע, לעדכון כל יום, לעדכון כל מספר דקות.

זה הגיע לכדי רמות מוטרפות, סחרור חושים פייסבוקי. חוסר יכולת לחשוב מחשבה בלי לחשוב לעצמי "איזה סטטוס נהדר להיות בו". דיסאוריינטאציה פנימית בכל הקשור לגבולות בין שורת הסטטוס לבין שורת התודעה הפנימית שלי. תחושה שאני זה הסטטוס והסטטוס זה אני. תחושה שכל רגע שיש דה-סינכרוניזציה ביני לבין הסטטוס אני הוא מטריד, מכאיב – טעות שיש לתקנה.

אני מעלה סטטוס משמע אני חושב.
אני חושב משמע אני קיים.
אני מעלה סטטוס משמע אני קיים.
אני מעלה סטטוס.
אני סטטוס.

חברת סטטוס.
סטטוס של שקר.
סטטוס של אמת.

אלוהי אלוהים,
שמור עלינו מעדכונים מיותרים
הגן עלינו מסטטוסים לא נחוצים
וברכנו, שיהיו הסטטוסים שלנו
תמיד נכונים
תמיד טובים
תמיד ממלאים באור ושמחה
ואושר ואהבה
ואם לא אז לפחות מעוררי השראה
ואם לא אז לפחות סקרנות

אלוהי, אתה בראת אותי בצלמך
ואתה בראת את הסטטוס בצלמי ובדמותי

אלוהי אלוהים
שמור על הסטטוס שלי מכל זד, ומזיד ומפגע
נצור סטטוסי מרע, ומקלדתי מדבר מרמה
שמור עלי כנה, עם הסטטוס ועם עצמי
ותן לי את הכח לדעת מה לכתוב ומה לא לכתוב בשורת הסטטוס
כי לפעמים אני מתבלבל, אלוהים

אחד אותי ואת הסטטוס שלי בזיווג הקדוש
הידוע לנו מאבותנו ואבותי אבותיהם

חונן סטטוסים ברחמים רבים
השיבני אבי עם הסטטוס לעצמי
ואל תרחקיני לכדי סטטוס רע

הרשה לי לשבור את הסטטוס שלי
ובו בזמן גם לגדול איתו הלאה קדימה

אם אתה רואה את הסטטוס בדרך, הרוג אותו