זה הפוסט הראשון שאני כותב מאז שטכנומיסטיקה נחטף על ידי ההאקר התורכי Cilginkurt שביקש במחיקת הבלוג שלי ושלושה אתרים נוספים שלי (בלוג הוידאו הפסיכדלי המשתקם, האתר של מפלגת הגאולה ואתר הספר טכנומיסטיקה שעדיין לא שוקמו) למחות על אירועי המשט לעזה.
פרסמתי כאן לפני רגע את הפוסט שכתבתי באותו היום, כשהייתי נעול מחוץ לבלוג שלי, ממעמקי הדכאון הקשה שהייתי מצוי בו בשעות ההן כשחששתי שהבלוגים נמחקו לעד. היו כמה שעות שחשתי ערעור עמוק בשורשי קיומי, ואם מדברים על מקלוהן וכריתת איברים באמת חשתי כאילו חיסול הבלוג היה הטלת מום בישותי.
באותן השעות חשבתי באמת ובתמים שאולי הגיע הזמן לעזוב את האינטרנט אחת ולתמיד, לפחות לכמה שנים. אני לא יודע כמה היה בזה רצינות אבל היה משהו משחרר בתחושה ההיא, במחשבה ההיא של לתת גט כריתות לרשת. לעזוב את הרשת היה כמו לעזוב את העולם. למחוק את הקיום האינטרנטי שלך בתגובה לאכזבה זה קצת כמו להתאבד אחרי שהעולם אכזב אותך. כי הקיום ברשת הוא סוג של יקום והעזיבה שלו היא התאבדות. אבל ברשת קל לקום לתחיה. אחרי שרצחו אותי, עשו לי ריסטור. המחשבות על מחיקה עצמית נדחו לזמן אחר, אם בכלל.
עכשיו אני עוזב, אבל לא את האינטרנט. היום בלילה אני יוצא לגרמניה, לסיבוב שני. שבע שנים אחרי שעזבתי אותה (חייתי שנתיים וחצי בקלן בשנים 2001-2003) אני יוצא להעביר את הקיץ בברלין ולהמשיך משם למסע לגילוי מחודש של עצמי, תוך כדי שאני עובד על הספר השני שלי.
הימים החמים כל כך האלה הם זמן טוב לעזוב. אני מבטיח לעדכן, אבל לא יודע מתי. אבל אני חושב שבמעבר של הבלוג מפורמט מחייב של פוסט בשבוע לפורמט ארעי יותר שתלוי בזמן הפנימי יש משהו מרענן בעידן הגלובלי המיידי והמתוקתק הזה שבו חייבים לעדכן ולהתעדכן כל הזמן, כי שכל הזמן מעודכנים אין זמן לתהליך עומק מענין באמת להתרחש ולהפתיע.
אני לא יודע מה יהיה, אבל יש לי תחושה שיהיה מענין.
טכנומיסטיקה 
תגובות
היה שלום עידו, כבר מתגעגעים..
עידו היקר,
שכחתי גם לספר לך על אלדוס הקסלי. יום אחד נשרף לו הבית, על כל הספרייה הענקית שהיתה לו. הוא ראה זאת (לפחות כך אמר) כניקיון והזדמנות להתחלה חדשה. דרך צלחה
יאר ה' פניו אליך ויחנך ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום
וואוו, 2001-3, איך הזמן טס…
תעשה חיים, עידו!
ההתבוללות, היא הגאולה!
עד שגיליתי את הבלוג שלך וכבר אתה עוזב 😦
אין ספק שגרמת לי לחשוב על טכנולוגיה מחדש
שכן, אתה חסר
דווקא במודעות שמשתקפת בפסקאות 2 ו 3 ב"מחשבות קודרות", מקופלת תקווה שתתחיל לצאת מהענן ה"טכנו- גאולי" המסמא, שבו עטפת את נפשך
ותבין שאין, (ולאף אחד) לאן לברוח, מההרס הבלתי נמנע שאנו דוהרים אליו, באמצעים טכנולוגיים או אחרים.
או אז – גם תבין שבר מזל גדול אתה שניתנה לנשמתך הזדמנות לביקור חד פעמי כאן, בתקופה שעוד ניתן בה להינות ממשהו מהטבע ושיש בידך אך זכות אחת והיא היכולת לבחור להנות מעצירה או לפחות מהאטה, מידי פעם ובסך הכל, כך מעט לעכב, את דהירת האמוק שלך, שלה אתה מכור, בצד כל אחיך ואחיותיך למין האנושי – בדרך הלא הפיכה לאבדון…
Viel Spass ins Berlin
בירתנו הנצחית שחוברה לה יחדיו
הי עידו,
כבר זמן רב אני קורא קובע אצלך. שיהיה בהצלחה.
דע שאתה משפיע והשפעת רבות על הדרך בה אני חווה ומתבונן בטכנולוגיה.
גם תחושותיך כלפי הרשת והחיים שמחוץ להם, מוצאות אצלי הדהוד חזק. חזק עד שלפעמים מזכירות לי כמה שכחתי אותם.
לא אאחל לך רק טוב (לדגים במקפיא רק טוב), אבל איכשהו שיהיה כיף ותמצא בעצמך דברים שלא חשבת שיש.