מעשיות סמים מסמרות שיער – סיפורו של סטיבן גאסקין

 

גאסקין בפסטיבל בניו-זילנד ב-1981

"כבר בהתחלה, מהטריפים הראשונים שלי, הרגשתי שאסיד זה דבר שאני מבין אינטסיטינקטיבית. הייתי טוב בזה והמשכתי להיות טוב בזה גם מאוחר יותר. כבר מהפעמים הראשונות שעשיתי אסיד פשוט נהניתי מזה באופן קיצוני. אהבתי את זה! הרגשתי שזה… לא בדיוק דבר שקל לעשות אותו, אבל בוודאי הדבר הראשון שעשיתי בחיי שהרגיש טבעי באמת." כותב סטיבן גאסקין בפתיחת הספר Amazing Dope Tales & Haight-Ashbury Flashbacks שמתאר את הרפתקאותיו הפסיכדליות בסן פרנסיסקו של שנות השישים. "זה קצת כמו מישהו שהוא שחיין מעולה ושאף פעם לא חי במקום שיש בו חוף, אבל ברגע שאתה זורק אותו במקום שיש בו מים הוא שוחה בטבעיות."

הספר "מעשיות סמים מסמרות שיער" (השם בעברית, תרגום טנטאטיבי שלי) הוא מעין שילוב של סיפורי אימה פסיכדליים בסגנון "פחד ותיעוב בלאס וגאס" לבין הגיגיו המפורטים של גאסקין על החוויה הפסיכדלית, פילוסופיית סטלנים משוכללת שהינה פרי של שנים ארוכות שאותן העביר במצבי תודעה אחרים. 52 הפרקים מהם מורכב הספר מגוללים את הרפתקאותיו הפסיכדליות של גאסקין מהג'וינט הראשון שלו בגיל 18 ועד הטריפ האחרון שלו באותו אירוע ידוע לשמצה שבו נורו למוות סטודנטים אמריקאים בהפגנה בקנט סטייט, 1970, אחד האירועים שסיימו סימבולית את שנות השישים.

דמותו של גאסקין לא ידועה כל כך בישראל, אבל בתרבות הנגד האמריקאית שמור לו מקום של כבוד, ולא רק מטאפורי. ב-1980 הוא זכה בפרנס נובל האלטרנטיבי  וב-2004 הוא הוכנס להיכל התהילה של תרבות הנגד, כבוד שהוענק לו על רשימה ארוכה של השגים: מהקמת ה-Farm, אחת הקומונות המצליחות ביותר שיצאה משנות השישים ואחת היחידות ששרדו עד היום, דרך השבת זכות ההצבעה לרבע מליון אסירים בארה"ב (מהלך שביצע מהכלא לאחר שנאסר בעצמו על אחזקת מריחואנה) וכלה באנספור יוזמות אקטיביסטיות ופילנתרופיות שהגיעו לאיזורים שונים בעולם מהעמים הילידיים בגואטאמאלה ועד צ'רנוביל.

סמים בכמויות מיתיות

אבל כל זה קרה מאוחר יותר. בשנות השישים גאסקין היה עסוק בעיקר בלקחת סמים פסיכדליים. הרבה סמים פסיכדליים. גאסקין, יליד 1935, חי את המהפכה התרבותית של שנות השישים בזמן אמת, אבל היה מבוגר ביותר מעשור מרובם של ילדי הפרחים. בקיץ האהבה המפורסם של 1967, הפסיכונאוט החובב בן ה-32 כבר הספיק לנשור ממשרתו כמרצה בסן פרנסיסקו סטייט קולג' לטובת חיים של ריגושים פסיכדליים בלתי פוסקים.

באותה תקופה סוערת, כשרחובות סן-פרנסיסקו רחשו בבאז בלתי פוסק של טריפטמינים גאסקין היה אחד מההרפתקנים הפסיכדליים הפרועים ביותר בעיר. הוא אכל מאות רבות של טריפים עם אלפים מבני תקופתו. בין הדמויות השזורות בסיפורים במהלך הספר נמצאים טימותי לירי (שגאסקין מוכה ההזיות מנסה לסכל את הקמפיין שלו למשרת מושל קליפורניה, כדי למנוע ממנו להפוך חלק מהמערכת הפוליטית), ג'רי גארסיה (שגאסקין עוצר קונצרט שלו בעזרת מאגיה ועל ידי כך מונע אסון תודעה רחב היקף), ראווי שנקאר (שגאסקין מתאר ביקור בקונצרט שלו, שבמהלכו נרקמת בין הקהל לשאנקר תודעה-על קיבוצית-טלפאתית), בילי גראהאם, קן קיזי, ורבים אחרים מהדמויות האגדיות של תרבות הנגד האמריקאית של שנות השישים.

סן פרנסיסקו של שנות השישים כפי שמתאר אותה גאסקין היא עולם חלופי בעל איכויות כמעט מד"ביות מנקודת ההשקפה של הקורא בן זמננו. זוהי עיר שבכל רגע נתון חלק ניכר מתושביה מצוי תחת סוג זה או אחר של השפעה הזייתית. עיר שלמה שמצויה ללא הפסק במצב תודעה אחר.

קשה לחשוב על מקבילות אחרות בהיסטוריה האנושית למציאות שגאסקין מתאר. מדובר במצב ייחודי שאני מעז להתנבא ולומר שאיני צופה שיחזור בעתיד. היה משהו בגילוי הראשוני של הפסיכדליה של שנות השישים ובנאיביות ששררה באותם ימים לגבי הפסיכדליים שהניב תפיסה ייחודית של כל המוסיף הרי זה משובח, של כמה שיותר, יותר טוב, וליחס פרוע באופן שכמעט לא יעלה על הדעת היום.

הגיבורים של גאסקין (וגאסקין עצמו) מתנסים בכמויות מיתיות של טריפים. הם לוקחים טריפים בדרך להעביר שיעור באוניברסיטה, הם לוקחים טריפים כשהם נוהגים בדרך להופעה, כשהם הולכים לעשות קניות בסופרמרקט, ואפילו כשהם עסוקים בלהחליף גלגל במכונית. חיי היום יום שלהם מתנהלים בעולמות מאגיים עשירים בהלוצינציות קולקטיביות שבמסגרתם מאגיה, טלפאתיה, ושלל תופעות על חושיות הן דבר מוכר וידוע לכולם. חלק מהמציאות היומיומית.

The Force – הגרסה הפסיכדלית

 

גאסקין (במרכז) כהיפי צעיר בשנות השישים.

"מעשיות סמים מסמרות שיער" גדוש ברעיונות סטלניים שמזכירים פעמים רבות תפיסות סטלניות טיפוסיות הנפוצות גם כיום, אבל התפיסה החשובה והמרכזית ביותר ביניהם היא ראיית עולם מאגית-פסיכדלית שבבסיסה עומד מושג ה-"Juice", כח פסיכדלי קוסמי בעל מאפיינים מאגיים, שמי שחולש עליו יכול לשלוט בתודעתם של אחרים.

בסן פרנסיסקו של גאסקין כמעט כל מי שאוכל טריפים מתרגל את שליטתו ב-Juice. מדובר בעיר שתושביה שוקדים יומיומית על פיתוח כוחות טלאפתיה פסיכדלית ומאגיה; בחוצות העיר הזו מהלכים להקות של קוסמים ומכשפים בסביבות גילאי העשרים שנחשפו כולם לכוחות האדירים שפתחה הפסיכדליה ומתאמנים במניפולציות על תודעות זרות. הצעירים הללו מהווים מעין לוחמי ג'דיי פסיכדליים, חלקם עם מטרות טהורות, וחלקם עם כוונות אפלות. תושביה של העיר חיים באימה תמידית מהאפשרות שהם נמצאים תחת שליטתו התודעתית של אדם אחר. גאסקין עצמו מספר ש היה מקפיד לבצע מדי  יום בדיקות שמטרתן לוודא שתודעתו לא נמצאת תחת שליטה חיצונית.

בתוך העולם ההזוי הזה גאסקין מתהלך כבודהיסטווה מסומם שמטרתו לתקן את העולם מתוך מצב תודעתו הערפילי. בזמן שמתחוללות סביבו מהפכות, בזמן שאלפי אנשים מתפשטים, מתמסטלים, צועקים ססמאות, מזדיינים ומנסים להשתלט אחד לשני על הראש, גאסקין מסתובב במצבי תודעה גבוליים ומנסה להשפיע לטובה על המצב. במהלך הספר הוא חושף נטיה בלתי מוסברת להסתובב עם טיפוסים מהסוג הנאלח ביותר (ראה לדוגמה ג'ודי, בהמשך) שעושים מאמצים נרחבים להשתלט לו על התודעה במהלך טריפים,לשחק לו בראש ובאופן כללי להוציא אותו מדעתו.

"מעשיות סמים מסמרות שיער" הוא מעין שילוב בין סיפורי חסידים לבין סיפורים על קרבות מכשפים בסגנון קסטנדה המאוחר. סיפורי הסמים של גאסקין מהווים ללא ספק דוגמה מובהקת לשימוש בלתי אחראי בעליל בחומרים פסיכדליים אבל גם אם קשה לי להביע תמיכה בשימוש כזה, קשה לי גם לגנות אותו באופן קטגורי. וגם אם הייתי בוחר שלא להכנס להרבה מהסיטואציות שגאסקין נכנס אליהם במהלך הספר, כקורא המתעניין בחוויה הפסיכדלית מצאתי בספר של גאסקין עושר אדיר של תובנות מסוממות וסיפורי סטלנים מצחיקים להפליא.

זה היה ללא ספק ספר הסמים המצחיק ביותר שקראתי מימי, אבל מלבד הצחוקים הוא כולל גם הקדמה יפהפיה שגאסקין אומר בה לטעמי הרבה דברים חשובים מאוד על טריפים, חוויות פסיכדליות והחיים הפסיכדליים. הנה כמה ציטוטים מההקדמה ומהמשך הספר למתעניינים.

 

**************************************

ציטוטים מתוך "מעשיות סמים מסמרות שיער".

מתוך ההקדמה:

"כבר בהתחלה, מהטריפים הראשונים שלי, הרגשתי שאסיד הוא דבר שאני מבין אינטסיטינקטיבית. הייתי טוב בזה והמשכתי להיות טוב בזה גם מאוחר יותר. כבר מהפעמים הראשונות שעשיתי אסיד פשוט נהניתי מזה באופן קיצוני. אהבתי את זה! הרגשתי שזה…  לא בדיוק דבר שקל לעשות אותו, אבל בוודאי הדבר הראשון שעשיתי בחיי שהרגיש טבעי באמת. זה קצת כמו מישהו שהוא שחיין מעולה ושאף פעם לא חי במקום שיש בו חוף, אבל ברגע שאתה זורק אותו במקום שיש בו מים הוא שוחה בטבעיות.

הרגשנו כאילו אנחנו בתוך מכונת זמן שמאיצה את הזמן לקצבים אדירים. למדנו דברים בקצב-על. היינו חייבים ללמוד את כל מה שאנחנו יכולים ללמוד מהר ככל שאנחנו יכולים; וכמעט כל מה שעשינו היה Cool באופן כלשהו, משום שהכל היה לימוד. זה לא כל כך שינה מה קרה לך כל עוד הקפדת לשים לב והשתדלת שלא לפגוע באף אחד."

"האנשים שאני מזכיר בספר הזה הם חברים שלי. בני תקופתי, בוודאי, אבל רובם למעשה חברים שלי. אלו החברה' שעשיתי איתם טריפים. אנשים שעשית איתם טריפים הם כמו אנשים שעברת איתם חווית חניכה. אפילו אם רבתם לאורך כל הטריפ, אחר כך העובדה שהייתם שם ביחד בזמן הטריפ חשובה יותר מהשאלה אם רבתם או לא, או אפילו יותר מהשאלה אם חבבתם אחד את השני באותה התקופה."

"חלק מהאנשים שידעו לחולל מעשים על-טבעיים מאוד מרשימים איבדו את האמונה שלהם בסמים ולא לוקחים יותר טריפים. הם שכחו דברים ששינו את תפיסת העולם שלי באופן שאותו לא אוכל לשכוח לעולם, למרות שלא אכלתי אסיד כבר עשר שנים. חלק מהאנשים שאיתם לקחתי את הטריפים הללו נעלמו. הם שכחו והפכו לסטרייטים, קצת בגלל כסף והמשפחות שלהם; אבל לרבים מהם זה קרה בגלל שהם התעסקו עם מאגיה מהסוג הלא נכון כל כך הרבה שאיבדו את הכוחות שלהם.

אנשים היו משחקים משחקים פראיים. הם היו סוחרים באסיד על אסיד. עסקות גדולות, עסקאות בגרמים, אלפי מנות. הם היו סוחרים בסמים בזמן שהם היו מסוממים והיו נכנסים לטריפים של כח לגבי המחיר, בזמן שהם תחת ההשפעה, דבר שהוא ניצול בוטה לרעה של הכח. אפשר להבין למה הם איבדו את הכוחות שלהם לאחר ששיחקו איתם כך. איבדו את הכוחות שלהם בגלל ששיחקו איתם בחוסר אחריות.

ואין עוד רבים מאיתנו מאותו המחזור שנותרו להם כיום הכוחות."

 

ועוד כמה קטעים שאהבתי

"העיר הייתה כולה בהיי גבוה כל כך שכולם ידעו שיש בזה משהו על טבעי. אפילו הסחים חשו שיש כאן עניין על טבעי. הרבה סחים התחילו להדבק בקונטקט-היי. שוטרים רבים נדבקו בקונטקט-היי מהאנשים שבאו לעצור אותם. בתחנות משטרה וחדרי חקירה התרחשו סצינות פריקיות. אנשים היו נדבקים בקונקט-היי ונגנבים על ראשם על ידי אנשים שהיו מאוד מסטולים. היו טריפים המוניים שבהם אלפי אנשים היו מסתממים יחדיו. כל מי שהיה מגיע לשם היה מסתמם, מי שלקח משהו וגם מי שלא. בחלק מהסימומים ההמוניים הללו קרו דברים מדהימים." (154)

***

(בחלק שבו הוא מספר על פעם שבה מישהו התנקם בחבר שלו על ידי כך שהגניב לשניהם בחשאי חומר בשם Di-ethyl Triptamine שהוא מעין גרסה ממושכת ועצבנית יותר של DMT).

"הרגע שבו שמתי לב שמשהו יוצא דופן היה כשהתחלתי לחשוב לעצמי בעוד אני יושב: 'אם כן, ההבדל האמיתי ביני לבין הקיר הזה הוא שהקיר הזה הוא סך הכל יצור בעל ארבע ממדים בעוד אני למעשה יצור בעל חמישה ממדים".

ואז חשבתי לעצמי.

"אתה מוזר! איך הפכת למוזר כזה? ואז התחלתי להבין שסוממתי."

(עמ' 38)

***

"לעשות טריפים היה כמו להיות אתלט. זה דרש כמות אדירה של אומץ, ונדרשת להסתמך על האופי המולד שלך יותר מאשר על החכמה שאולי ייחסת לעצמך"

***

"בעוד אני נוהג בירידה מהר טאם התחלתי להזות חזק כל כך שבכל פניה בכביש הייתי חייב לבחון את כל היקומים האלטרנטיביים הקיימים ולבחור את זה שהמכונית יכולה להמשיך לתוכו ולנהוג אליו." (עמ' 155)

***

"בדרכנו למסיבה גילינו שארעה טעות קלה, ושלמעשה מייקל לא הסניף THC כמו כולנו; הוא הסניף כמות גדולה של אסיד שהייתה מעורבב עם THC; הוא החל להמריא באופן דינאמיטי מהסנפת האסיד. לא היה לו הרבה מה לומר; אנחנו פשוט הובלנו אותו לאורך הערב ומדי פעם הוא היה פולט: "וואו" או "גזעי לחלוטין!" או משהו כזה, אבל רוב הזמן פשוט הולכנו אותו ממקום למקום, הושבנו אותו פה, חכה כאן, נחזור בעוד רגע, בוא לכאן…" (208)

***

ג'ודי הוא אחת הדמויות שמופיעות שוב ושוב בספר של גאסקין, הוא מעין רב-מכשף של מאגיה פסיכדלית שחורה שהתחביב הגדול ביותר שלו זה להסתמם לחלוטין ואז לתפוס אנשים אחרים על טריפים להשתלט להם על התודעה ולהוציא אותם מדעתם. הנה שני קטעי ג'ודי טיפוסיים שמתרחשים שניהם בשתי מסיבות שונות…:

"הסתממנו ביחד בלופט המחתרתי ברחוב ברודריק ופתאום שכבה לידי במיטה איזה אישה והתחילה להפשיל את מכנסיה. היא הייתה גברת קטנה ונקיה עם שיער קצר והייתה פסנתרנית קלאסית. היא לבשה מכנסי קורדורוי וסוודר חום שנראו יחד כמו מדים כלשהם של רוכבת סוסים אנגליה.

אני הייתי כל כך קרוע מאסיד שסקס היה בלתי מתקבל על הדעת. לא הייתי מסוגל למקם מספיק את הוויתי בתוך עצמי כדי לרצות להכניס עצמי לתוך משהו כזה.

ג'ודי עמד שם למרגלות המיטה, קימט מצחו ואמר: "יש משהו חשוב מאוד. אתה חייב לתנות איתה אהבים. אתה חייב לשכב איתה עכשיו." והוא הצביע על המפשעה שלי.

כתם אור גדול בוהק ולבן בקוטר של כ-18 אינץ' הופיע לרגע קצר מסביב המפשעה שלי. ואז הוא הצביע על המפשעה שלה וכתם לבן הופיעה מעל המפשעה שלה. והוא אמר לי שבגלל הכתמים הללו אני צריך לתנות איתה אהבים.

כל הזמן חזרתי ואמרתי שאני לא רוצה, ושזה די מוזר, וכל זה.

ככה הוא ממשיך ושואל את מרגרט [חברתו של גאסקין באותה תקופה] שאמרה:

"אני לא יודעת. אם אתה באמת חושב שהוא צריך לעשות את זה, אז אני משערת שזה בסדר, אבל לא נראה לי שהוא רוצה לעשות את זה".

(103, ההמשך שם…)

***

"בדרכנו מטה לחדר הבא, יצאנו מאיזה הדלת ופתאום ראינו את ג'ודי שקרא:

'חה-חה-חה חי-חי-חי! אני ממש מאושר מכך שלא אכלתי היום כמה טיפות אסיד רק למקרה שאתקל בך כאן, חה-חה-חה!'

ומיד הבנתי שהוא כן אכל כמה טיפות של אסיד, אלוהים יודע כמה.

הוא החל לגבור עלי בעזרת הנוכחות שלו. הוא מיסך את המציאות שאותה חוויתי בשכבת מציאות נוספת שכיסתה עליה. הוא כיסה לחלוטין את כל מקורות הקלט החושיים שלי מלבד ידי השמאלית שבה החזקתי ידיים עם אינה מאי [מי שתהפוך מאוחר יותר לאשתו של גאסקין ונחשבת היום למייסדת תנועת הלידה הטבעית וגיבורת תרבות נגד בזכות עצמה – ע.ה.]. לחצתי את ידה של אינה מאי באצבעותי והיא לחצה את ידי חזרה, ואני הבנתי שאפילו כשעולמי החושי מכוסה אני קול, מיוחד, לבד, בטוח; ובעוד הבנה זו מתגשמת בי החלה ההתגשמות שלו נמוגה חזרה והחדר שוב חזר להתקיים עבור כולנו והתחלנו לעזוב בלי לומר לאן אנחנו הולכים.

התחלנו לרדת במדרגות וג'ודי החל לקרוא אחרינו בעוד אנחנו יורדים במדרגות.

"היי! יש לי קונקשן לבחור שיכול להשיג קילואים של זהב! קילואים של זהב!! קילואים של זהב!! קילואים של זהב!!! קילואים של זהב!!!

ג'ודי המשיך לצעוק לעברנו את המילים הללו בעוד אנחנו יורדים במדרגות כל הדרך למטה 'קילואים של זהב'"  (211)

אגב גאסקין עצמו עדיין חי היום ויחגוג בקרוב את יום הולדתו ה-76. שיוודע לימים ארוכים וטובים.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ג'ידי  On 19 בדצמבר 2010 at 13:47

    אכן איש גנוב

  • tomerpersico  On 20 בדצמבר 2010 at 19:06

    מדהים. איזו תקופה.

  • MorningGlory  On 21 בדצמבר 2010 at 13:18

    תודה רבה! מאיר עיניים ומשעשע. תמיד שמח למצוא בבלוג דברים חדשים ומעניינים לקרוא.

  • גולן  On 22 בדצמבר 2010 at 23:20

    תענוג של פוסט.. והתלבש בדיוק על הווייב של לפני התנסות ראשונה, אז בכלל….

  • עוז  On 24 בדצמבר 2010 at 7:05

    התיאור של הקונטקט טריפ שם מתלבש לי טוב על "תיאורית" הreciprocality של אלאן קרטר.
    בקצרה- למוח יש מצב חשיבה מפוזר וממוקד.
    חוץ מלטווח הקצר-מיידי מצב החשיבה המפוזר יותר יעיל מהממוקד, אבל הממוקד יותר מדבק ונסגר בתוך עצמו, וככה הגענו לתרבות שנעולה כמעט תמיד בתוך המצב הממוקד, ואם היא נתקלת במישהו שחושב במצב מפוזר, ההמון הממוקד מפעיל הרבה כוח כדי להעביר אותו למצב ממוקד.

    אבל LSD ככל הנראה מעביר את האדם למצב מפוזר קיצוני, ואם אדם ממוקד מגיע לסביבה רוויה באנשים מפוזרים, אז מכיוון שהחשיבה המפוזרת יותר טובה בד"כ והחשיבה הממוקדת תלויה בלחץ מהחברה, ברגע שיהיה לו שבר בחשיבה הממוקדת הוא יעבור לחשיבה המפוזרת, שאף תוקצן בגלל הסביבה המפוזרת קיצונית של הLSD, בגלל שחשיבה מפוזרת מטבעה הרבה יותר פתוחה לקלט.

  • מומלצי הבלוגוספירה  On 6 בינואר 2011 at 14:56

    מרתק עידו. מיסוך חיצוני של התודעה בשעת מיסטול הוא מעשה של פשע ממש. היתה תקופה מצמררת לטוב ולרע.

    מומלץ אצלי בפנאי
    http://hamimlatsim.blogspot.com/2011/01/131-61.html

    אסתי כ.

  • אילנה  On 12 בינואר 2011 at 8:34

    איפה אפשר להשיג את הספר?

    • Ido Hartogsohn  On 12 בינואר 2011 at 8:44

      באמזון או חנויות ספרים אחרות ברשת. (באנגלית).

Trackbacks

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: