המכון לחקר הבעיה חוזר

מכון הסקרים ההזוי ביותר בעולם חוזר ומפרסם סוף סוף את התוצאות הגנוזות והסנסציוניות של סקר ינואר 2004. הסיפור המלא של מכון הסקרים החשוב והמקורי ביותר בהיסטוריה.

א"י נראתה כמקום הנכון להרפתקאות משיחיות ושיגועים למיניהם. הכותב בקיץ 2003.

בקיץ 2003, לאחר שהות של שנתיים וחצי בקלן שבגרמניה, חזרתי לארץ על מנת להביא למולדת היהודית גאולה ולמצוא בה את ייעודי. באותה תקופה היה מדובר היה בתחושות מעורפלות אך גם מוצקות שארץ ישראל צופנת בחובה פוטנציאל יוצא דופן להרפתקאות משיחיות ושיגועים למיניהם. הייתי בחור בן 25, בלי עבודה או לימודים שחזר להתגורר בבית ההורים ולאכול מצלחתם, והדבר העיקרי שהיה ברשותי היה זמן; שפע של זמן ותחושה ברורה של דחיפות המטרה.

זה היה הרקע להופעתו של המכון לחקר הבעיה. כצעיר הסובל ממצב כמעט קבוע של עודף סרוטונין ואנרגיה, והמחפש את דרכו במדינת ישראל של שלהי האינתיפאדה, הייתה לי תחושה של צורך לעשות דבר כלשהו שיתן מענה על השאלות הגדולות של הארץ, הנפש והיקום. אבל כיצד יכולתי לעשות משהו, כאשר לא ידעתי מה היו השאלות הללו?

למרות שלא ידעתי על אלו שאלות עלי לענות, קדחו בראשי לא מעט שאלות משלי. שאלות שסיקרנו אותי, שעשעו אותי, ושעניין אותי לשמוע איך יתייחסו אליהם אנשים אחרים. התחלתי להשתעשע ברעיון להקים מכון סקרים שיסייע לי להבין טוב יותר את הקוסמוס. זו הייתה ראשיתו של המכון לחקר הבעיה. מכון סקרים אקזיסטנציאליסטי שהתחיל כדאחקה וקרם עור וגידים לאחה"צ אקסטטי ונדיר אחד בקולנוע זמיר.

המכון לחקר הבעיה היה מכון סקרים שמטרתו המוצהרת הייתה לעשות את הבירורים המכריעים ביותר בנוגע למציאות, טבעה, מצב החברה, מצב האדם, וכפועל יוצא מכך – כמובן טבע הבעיה. התקווה הייתה שעל ידי איסוף תשובותיהם של קבוצה שרירותית של אנשים, על קבוצה שרירותית של שאלות – והזנת אלו לתוך מחשב חזק ופיקח מספיק – נוכל לקבל את התשובה לשאלה: מהי הבעיה. משם ללא ספק, נוכל לנוע במהירות מוחצת לעבר פתרונה – ותבוא על הארץ גאולה.

למרות שהמתודולוגיה שלו, אם הייתה כזו, הייתה ללא ספק מסתורית ותמוהה, המכון לחקר הבעיה ענה על מספר מהצרכים שהיו לי באותה התקופה. הוא העניק מוצא בלתי מזיק יחסית מוצא לדחפים המשיחיים שלי, סיפק לי בידור, וחשוב לא פחות, נתן לי אמתלה לקשור שיחה אינטימית עם כמה מהיפות בבנות העיר.

אחה"צ של פורענות

הכותב בדוכן המכון לחקר הבעיה בשוק קולטורה 2. ינואר 2004.

בעולם שלי, השנים 1999-2004 תמיד יהיו השנים המרגשות והיפות ביותר שתל-אביב ידעה אי פעם. אולי זה בגלל שתחילת גילאי העשרים היא תקופה מעצבת ומגניבה במיוחד בחייו של המתבגר המודרני, ואולי זה בגלל שביליתי את חצי מהזמן הזה בגרמניה, והגעתי רק לביקורים חטופים, היפר-אינטנסיביים וכאוטיים בעיר, אבל לתל אביב הייתה באותה תקופה ארומה מחרפנת מבחינתי של מוות, תקווה, אפוקליפסה ואנרגיה. השכירות בעיר הייתה זולה להפליא באותה תקופה מוכת אינתיפאדה וייאוש, ולסצינה כולה הייתה תחושה בתולית יותר, אם כי במקרה הזה חלק ניכר מהבתוליות היה טמון כנראה בתודעתו הבתולית של המתבונן.

ערב אחד הכרתי במסיבה חבורת רוסים שידעו לרקוד כמו שדים משחת. אחת מהן, נדמה לי שקראו לה מארינה, אבל אני לא רוצה להתחייב לזה, הייתה המארגנת, או אחת המארגנות של שוק קולטורה, שוק תרבות שכל מיני הוצאות קטנות היו מציגות בו את מרכולתן.

כשסיפרתי למארינה על מכון הסקרים הבלתי תלוי שלי, היא הציעה לי להפעיל אותו במסגרת שוק קולטורה, ואני נמלאתי באושר אדיר. הבטחתי לה שהמכון לחקר הבעיה לא יאכזב אותה ושהפעם נרד לחקר הבעיה אחת ולתמיד. מספר שבועות לאחר מכן באחר הצהריים של יום שישי קיצי, עלה המכון לחקר הבעיה על במת ההיסטוריה לרגע קצר, מרגש והרה גורל.

מכון הסקרים המבושם והבככנאלי בהיסטוריה. הכותב במהלך סקר קדחתני על מקור הבעיה.

שוק קולטורה היה מבחינתי סוג של קרנבל באותו היום. בתוך שוק שהוגדר כשוק של תרבות אלטרנטיבית, הייתי ללא ספק אחד הדוכנים האלטרנטיביים ביותר שפעלו ביריד באותו היום. בעוד שרוב הדוכנים האחרים ביקשו למכור משהו, ונאלצו להאבק אחד עם השני על תשומת ליבם וכספם של הלקוחות, אני הייתי היחיד שהתעניין בדעותיהם של האנשים וביקש מהם רק שיבטאו את עצמם בצורה חופשית ככל הניתן. השמועה על המכון והשאלון ההזוי שלו עשתה לה כנפיים, ואנשים התגודדו סביב הדוכן של המכון והתחננו שאעביר אותם את השאלון כאן ועכשיו. אחד מהדברים שלמדתי באותו היום, הוא שעולם הסקרים כולו מבוסס על פרדיגמה שגויה ושכששואלים את האנשים את השאלות הנכונות, אין דבר שהם אוהבים יותר מלענות על סקרים. מעולם לא היה מכון סקרים שפעל באופן בככנאלי, חוויתי, מבושם ואינטימי כמו המכון לחקר הבעיה. הדוכן הפך למוקד של וויכוחים, דיונים ושיחות נפש, ולי לא נותר אלא ללגום בירה אחר בירה ולהכות בשאלות בעוד אני משתכר להנאתי.

בין השאלות שנשאלו אותו היום היו שאלות כגון:

  • מתי יבוא המשיח? (רוב הנשאלים העריכו את חלון הזמן שבו יגיע המשיח בין 20 ל-50 שנה, בעוד שרבים אחרים התעקשו לבחור בשתי התשובות הקיצוניות על הסקאלה גם יחד, ועל פי הן המשיח כבר פה, ולא יבוא לעולם.)
  • האם הרובוטים ישתלטו על העולם? (הדעות בנושא היו חלוקות)
  • אם הייתה ניתנת לך הבחירה האם היית בוחר להיוולד יהודי/ה (רוב ניכר של הנשאלים אמרו שכן)
  • אם הייתה ניתנת לך הבחירה האם היית בוחר להיוולד ישראלי/ה (כן, אבל ברוב קטן הרבה יותר)
  • מהו הירק האהוב עליך? (אחד הממצאים המדהימים של הסקר הוא שבבחירה בין עגבניה, מלפפון, ברוקולי, קישוא ושמיר – רובם המכריע של הנשאלים בחרו בברוקולי).
  • האם חומרים פסיכדלים היו יכולים לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני? (רוב מוחץ: כן!)
  • מתי תפסיק ישראל להתקיים (רוב מפתיע של האנשים אמד את אורך החיים הצפוי של המדינה היהודית ב-1000 שנה, בעוד אחרים בכלל העריכו שישראל לא תפסיק להתקיים לעולם!!!)
  • דץ? דצה? או מוות? (רוב הנשאלים בחרו במוות)
  • איך הייתה חש לו דץ ודצה היו נולדים לך? [אסירות תודה/אדישות/הרגשת רתיעה קלה/סלידה עזה/כמיהה/אימה]. (רוב הנשאלים היו חשים אימה על פי עדותם, ואילו בודדים אחרים חשו אסירות תודה מעורבת בהרגשת רתיעה קלה) (הערה: הנושא של דץ ודצה הטריד אותי מאוד באותה תקופה כסממנים שביטאו בעיני את הרקבון הקיומי שהחברה התדרדרה אליו)
  • מתי היית רוצה לחיות? [מעמד הר סיני/המצאת הדפוס/בשנות ה-60/בבועת הדוט.קום/היום/בעוד 100 שנה] – (חלק ניכר מהנשאלים העדיפו לחיות בשנות השישים, רבים ביקשו לחיות בעוד 100 שנה. מספר קטן בלבד ביקש להיות נוכחים במעמד הר סיני, המצאת הדפוס או בבועה הטכנולוגית ואחרים היו פשוט מרוצים לחיות היום).
  • האם היית מעוניין לקיים יחסי מין עם אדם בלתי נראה? האם היית מוכן לנהל עימו מערכת יחסים? (הרוב מכריע של הנשאלים הביעו עניין בקיום יחסי מין עם דנידין היפרסקסואלי שכזה, אולם רובם  לא היו מוכנים להתחייב למערכת יחסים רצינית עם אדם כזה).

כמו כן היינו כנראה מכון הסקרים הראשון בהיסטוריה שחקר את הנסקרים על רגשותיהם כלפיו, על תחושותיהם בנושא סקרים באופן כללי וגם הציע להם לתרום שאלות לסקר הבא שיערוך. רבים מהנסקרים הצהירו על תחושת כמיהה המעורבת ברתיעה קלה ביחס למכון. לדעת רובם מספר השאלות הנכון לסקר הוא בין 5 ל-10, בעוד מיעוט קולני המשיך להתעקש כי הסקר המושלם הוא סקר שלא יסתיים לעולם. בין השאלות שביקשו הנסקרים להוסיף לסקרים עתידיים היו השאלות (השמות המלאים של מציעי השאלות שמורים במערכת):

  • אם היית פוגש כיום אדם שהוא כמו שאת/ה היית לפני שלוש שנים, האם נראה לך שהיית מתחבר איתו? (ע. קגיאן)
  • למשך כמה זמן הייתה רוצה להפוך לציפור חולה? [כלל לא/שעה/יום/שבוע/שנה/תמיד] (ע. קגיאן)
  • אם היית יודע מראש מה יהיו השאלות בסקר זה, האם היית מוכן לענות עליו?
  • האם לדעתך ניתן לגלות מהי הבעיה? (א. וודקה)
  • כל כמה זמן אתה מסתפר? (א. בן עזרא)
  • אם היית יכול להפסיק להתקיים בלי שישימו לכך לב, האם היית עושה זאת? (שרון ו.)
  • מה טוב יותר, משאית או קבוצת כדורגל? (ארנון)
  • אם היית בוחר להיות דמות היסטורית, מי היית בוחר להיות?
  • האם היית מעוניין לרדת מהארץ?
  • איזו חיה היית רוצה להיות? [קנגורו/חפרפרת/קרנף/תוכי/טונה]
  • מה מסמן כדור צהוב? [אהבה/שמש/חום/כלום/בדידות]

השאלות היו מעניינות, והתשובות מרתקות עוד יותר, אלא שהדרך לפיענוח הבעיה הייתה כרוכה במסע ארוך ומייגע בתוך נופיה האפרוריים של תוכנת מיקרוסופט אקסל.

לאחר שביליתי מספר שעות בהזמנת הנתונים מהדפים שאספתי לתוך גיליונות הנתונים של אקסל, הגעתי למסקנה שאפילו לבחור עם זמן עודף כמוני, יש דברים טובים יותר לעשות (מה גם שבינתיים כבר חזרתי למסלול האקדמי, כך שגם הזמן שעמד לרשותי התקצר במידה ניכרת).

תוצאות הסקר הראשון של המכון לחקר הבעיה נגנזו ולא ראו אור לעולם. למעשה, זהו הפרסום הראשון של תוצאות הסקר ההוא.

המכון לחקר הבעיה חוזר!!!

זה היה המצב לאורך מספר גדול של שנים. המכון לחקר הבעיה היה פרויקט בפגרה, פריט נוסף ברשימה מתארכת של פרויקטים הזויים שהמצאתי ברגעי חסד של עודף סרוטונין ושאותם נאלצתי לשים On Hold לאחר שנתקלו במגבלות המדכדכות של "המציאות". בינתיים, אין צורך לומר, הבעיה המשיכה להתפתח. סימפטומים שונים ורבים שלה הופיעו בתרבות, בחברה, בטבע, בתודעה האנושית. אין צורך לומר שהעדרותו של המכון לא שיפרה את המצב. הצעות שונות אמנם הועלו על ידי מומחים שונים שביקשו לפתור את הבעיה, אך בכל אלו ניכרה דוגמטיות, וחמור מכך, הן היו מבוססות על דעות והשערות, ולא על עובדות סטטיסטיות ומתודה מדעית מהסוג שהציע המכון לחקר הבעיה.

נדמה היה כי התקווה לרדת אי פעם לשורשה של הבעיה נגוזה לה לחלוטין. אך לא אלמן ישראל. לאחר שגיליתי לאחרונה את פונקציית הסקרים של הוורדפרס, ראיתי אפשרות חדשה ונהדרת להחזיר למציאות את המכון לחקר הבעיה, ללא העבודה המייגעת של הזנת התוצאות לתוך טבעות אקסל, אשר עמדה עד כה בינינו לבין הירידה לשורש הבעיה ופתרונה לאלתר.

אי לכך, אני גאה להכריז כאן על חזרתו של המכון לחקר הבעיה, כאן במסגרת הבלוג טכנומיסטיקה. בהתאם למסורת המכובדת שלו, כמכון הסקרים הדמוקרטי ביותר בעולם, המכון לחקר הבעיה מבקש גם הפעם מקהל הנסקרים להציע בטוקבקים את הצעותיהם לשאלות שיופיעו בסקרים הבאים של המכון לחקר הבעיה, שיתקיימו מעתה בפרקי זמן כלשהם במסגרת בלוג זה. אז אנא כתבו את השאלות שלכם מטה, בתוספת התשובות האפשריות לשאלות.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ע. גולדמן  On 23 במרץ 2011 at 8:39

    איזה מבין הדברים הבאים היית מעדיף שייעלם יום אחד מהעולם באשמתך, בהינתן העובדה שכולם יידעו שזה קרה באשמתך (אפשר לשאול את השאלה גם לגבי מספר אחד של דברים/דברים אחרים)?

    א. סין
    ב. התו לה במול
    ג. הטעם חמוץ
    ד. הירח
    ה. ההורמון אנדורפין

  • ע. גולדמן  On 23 במרץ 2011 at 8:40

    אופס, זה לא הורמון בכלל. בשאלה בעינה עומדת.

  • נריה  On 23 במרץ 2011 at 12:11

    שאלה: האם רזי ברקאי צרך לדעתך LSD?

    תשובה:

    – אני משוכנע שלא
    – אני מעריך שלא
    – אין לי מושג
    -אני מעריך שכן
    – אני משוכנע שכן

    ושאלת ההמשך: בהנחה והוא לא ניסה, כיצד תשפיע עליו התנסות כזו:

    – הוא יהפוך ליותר חכם
    – הוא יהפוך ליותר דתי
    – לא ישתנה
    – הוא יתחיל להתעניין בדברים יותר חשובים מאשר הרכילות של מסדרונות הכנסת
    – הוא בקושי ישתנה, אבל המוזיקה בתכנית שלו תהיה יותר טובה

  • דודי  On 23 במרץ 2011 at 12:15

    גוף ונפש – מה עדיף?
    א. גוף
    ב. נפש

    אלוהים –
    א. אין
    ב. אחד
    ג. יותר מאחד
    ד. אחד או יותר
    ה. אפס או יותר

  • דודי  On 23 במרץ 2011 at 12:23

    לו נגזר עליי להפוך לטקסט, הייתי רוצה להיות:
    א. טקסט קלאסי אך נידח בשפה קלאסית אך מתה
    ב. שיר של שלמה ארצי
    ג. ראיון עם מירי בוהדנה ב"לאשה"
    ד. ציוץ שנון של עיתונאי צעיר בטוויטר
    ה. חוקת פרו
    ו. סורת הפיל
    ז. פרק ג' בספר שמות

  • קיצקוצי  On 23 במרץ 2011 at 12:26

    באילו מהכינויים הבאים היית מעדיף לחתום על טוקבק אנונימי:

    א. זריזי
    ב. זנבון
    ג. קיצקוצי
    ד. מטמון

  • דודי  On 23 במרץ 2011 at 12:33

    מה הדבר שהכי חשוב בחיים מבין הבאים:

    א. להיות גנוב
    ב. להיות עשיר
    ג. להיות רגוע
    ד. להיות מצחיק
    ה. כולם חשובים בותה מידה
    ו. תשובות א' וד' נכונות

  • גיל  On 23 במרץ 2011 at 12:47

    לאיזה גיל מבין הגילאים הבאים היית רוצה לחזור/להתקדם:

    א. חצי שנה
    ב. שלוש
    ג. שבע
    ד. שתיים עשרה
    ה. שבע עשרה
    ו. עשרים וארבע
    ז. עשרים ותשע
    ח. שלושים וארבע
    ט. ארבעים וארבע
    י. חמישים ושתיים
    כ. שישים וארבע
    ל. שמונים ואחת
    מ. מאה

  • הסבתא מרי  On 23 במרץ 2011 at 13:01

    http://en.wikipedia.org/wiki/How_to_Lie_with_Statistics

  • יואכים  On 23 במרץ 2011 at 14:00

    ניתח סטטיסטי של תוצאות הביניים מגלה שבקרב אוכלסיית העונים לסקר:
    א. אין אף בן אדם שמסתפר אחת לשבוע
    ב. אף אחד לא מאשים את אירגוני השמאל
    ג. כולם בילו בטבע לפחות פעם אחת
    ד. אף אחד לא רוצה להפוך לציפור חולה למשך שנה

  • Ido Hartogsohn  On 23 במרץ 2011 at 17:09

    התשובות מאוד מעניינות. השאלות מאוד מצחיקות. תודה.

  • ברי  On 24 במרץ 2011 at 7:14

    מי יצר את האדם:

    א. אל כלשהו
    ב. אבולוציה
    ג. חוצנים
    ד. קופים
    ה. רובוטים
    ו. האדם היה קיים מאז ומתמיד

  • אלחי  On 24 במרץ 2011 at 17:14

    -איך לדעתך בני האדם יושפעו/יגיבו לטכנולוגיה המתפתחת?
    1.ייהנו ממנה ברמה מתונה.
    2.יהיו מכורים ומשועבדים לה.
    3.לא יהיו מושפעים ממנה כלל, הטרנד הבא יהיה חזרה לטבע.

  • עוז  On 24 במרץ 2011 at 17:18

    לאן?
    א.אני נשאר/ת כאן.
    ב.לשם
    ג.או-הו
    ד.לסגת!

  • Ido Hartogsohn  On 28 במרץ 2011 at 15:02

    פייסבוק גנבו את הרעיון של המכון לחקר הבעיה
    http://www.holesinthenet.co.il/archives/20688

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: