סיפורים ממיכל הציפה


חוקר דולפינים ופסיכונאוט. ממציא מתקן הציפה, ג'ון סי לילי.

מיכל ציפה הוא תא המבודד את האדם מרשמי החושים. המיכל מתוכנן כך שלא חודרים אליו אור, צליל או ריח, והוא מכיל כמות גדושה של מי מלח איפסום שמידת החום שלהם ווסתה לזו של הגוף כך שגוף האדם צף על פניהם בטבעיות וללא כל מאמץ ושהגוף לא יחוש תחושות חום או קור.

חוקר הדולפינים והפסיכונאוט האמריקאי ג'ון סי. לילי, המציא את מיכל הציפה ב-1954 על מנת לבחון את השפעתיו של "חסך חושי" (Sensory Deprivation) על האדם. אחת התיאוריות הנוירופיסיולוגיות של אותה תקופה גרסה שאם המוח ינותק מגירויים חיצוניים הוא פשוט יכבה את עצמו. לילי שהמציא את המתקן כדי לבחון את ההיפותיזה גילה שהשהיה בו מסייעת בהרפיה, במדיטציה ובמקרים מסוימים, לאחר שהמוח נותק מספיק זמן מהגירויים שבחוץ, אף מעוררת הזיות – כאשר המח ממציא  לעצמו עולם במקום זה שנותק ממנו.

הניסויים שהכניסו את לילי לפנתיאון היו אלו שבהם שילב לילי את השימוש במיכל הציפה עם שימוש בלסד, באופן שבו שני האמצעים משני התודעה הללו שימשו כקטליזטורים (Potentiators) זה של זה. חווית הלסד הועצמה פי כמה בתוך מצב הניתוק החושי שהסיר את כל הכבלים מתא הטייס של התודעה. בשלב מאוחר יותר, לאחר שנאסר השימוש בלסד, עבר לילי לעשות שימוש גם בקטמין. על חוויותיו הפסיכדליות במיכל הציפה סיפר לילי בספרו The Center of the Cyclone והן גם עובדו לסרט מופתי ומטורלל בשם Altered States, קלסיקה פסיכדלית שביים קן ראסל ב-1980 ושמתארת מדען הנמצא במסע גילוי קוסמי מוטרף שמערב שיקויים שבטיים ומיכלי ציפה.

בימינו המיינסטרים של עולם הציפה מתנהל בצורה סטרייטית לחלוטין, ללא כל שימוש בסמים. מתקני ציפה הפכו פופולריים במכוני בריאות רבים במערב ועושים בהם שימוש לטיפול בלחץ, כאב ואינסומניה. ובכל זאת מעניין לציין שמיכל הציפה הוא עדיין אחת משתי הטכניקות הבולטות ביותר בשורה של טכנולוגיות שפותחו לאורך השנים וששמן נקשר בחוויה הפסיכדלית, כשהשניה היא הנשימה ההולוטרופית מבית מדרשו של סטניסלב גרוף. המעניין הוא ששתי הטכניקות הללו הן מעין קטבים זו של זו, שההבדל ביניהם הוא זה שבין חסך לבין עודף, בין בולמוס לבין צום. בעוד שהנשימה ההולוטרופית מבוססת על היפר-ונטיליציה – האצת והעצמת פעילות מערכות הנשימה והגוף עד למצב קיצון המעורר חוויות מיסטיות של לידה מחדש ורה-אינטגרציה פסיכולוגית – הרי שמיכל הציפה מבוסס על השקטת החושים והנשימה, ביטול מערכת הרשמים החיצוניים על מנת להביא למצב של התמוססות האגו בחלל הלא ידוע, לטיפוח הרפיה ומסע תודעתי פנימי.

מיכלי ציפה בישראל

מיכל ציפה סגור במכון גלים. מתוך אתר המכון.

מכון גלים, ששוכן לו ליד מכון מור בבני ברק הוקם ב-1990 על ידי יעל לנגפורד ז"ל, מדענית ומיסטיקנית שבאה מהעולם הדתי ושנפטרה לפני כשנתיים. את המקום ממשיכים להפעיל כיום בני משפחתה המקסימים. קשה להעלות על הדעת איזור מתאים פחות למכון התרגעות מאשר מכון מור שבקרבתו ממוקם מכון גלים, אבל למרבה הפלא השהות במיכל הציפה מרגיעה כל כך, שגם כשיצאתי אחרי הציפות לתפוס קו אוטובוס בז'בוטינסקי המפויח הרעש וההמולה מסביב סירבו לגעת עלי וכאילו החליקו על התודעה שלי.

כיאה לטכנולוגיה שפותחה במקור בשנות השישים, יש למיכל הציפה אסתטיקת ספייס-אייג' סיקסטיזית של חללית מהסרט אוסטין פאוארס. המיכל לבן לגמרי, בעל קימורים חלקים וקוקפיט שמתרומם בלחיצת כפתור. אחרי שנכנסים לתוך תא הטייס התודעתי הגוף מתחיל לצוף, אתה לוחץ על הכפתור העליון מצד שמאל והקוקפיט יורד עליך בקול חרישי ומתחיל את הבידוד מהעולם החיצון. לחיצה על הכפתור שמצד ימין יוצרת קשר אינטרקום עם מרכז הבקרה: "יוסטון, אני מוכן לצאת למסע", האור הפנימי של המיכל מכובה וההרפתקה מתחילה. הכינוי פסיכונאוט לא נראה מעולם הולם יותר.

חוויות מהסשן האחרון והכפול

אחרי מה שהרגיש לי כמו עשרים דקות לתוך חוויית הציפה התחלתי לשמוע רעשים עמומים שנשמעו כמו צעדים או דלתות שנפתחות ונסגרות. כל פעם שנדמה היה שאני עומד לשקוע לתוך ריפיון מוחלט חזררו הקולות הללו ודרכו שוב ושוב את תודעתי, אם כי לא את גופי. מדי פעם שקלתי לפנות באינטרקום לנעמי ולשאול אותה אם מישהו מסתובב שם מאחור או שאני הוזה, אבל החלטתי לחכות.

ההזיות של מיכל הציפה שונות מאלו של הפסיכדלים. כחצי שעה מאוחר יותר התחלתי לשמוע קולות שהייתי בטוח בכך שלא ייתכן שהם אמיתיים. בהתחלה היו אלו בעיקר רעשים מוזרים ולא צפויים, אבל בהמשך שמתי לב שמדי פעם אני מתחיל לשמוע מקהלות ותזמורות, ולמרות שכהסבתי אליהן את תשומת לבי הן נמוגו להן, הרי שכל פעם ששכחתי מהן הן שבו והופיעו מנגנות לי מוזיקת רקע עדינה מיקום אחר.

רחל לנגפורד הסבירה לי שמיכל הציפה מסייע לאנשים להעביר את התודעה למצב של גלי תטא –מצב שבין ערות לשינה, שבו הגוף כבר לא מודע, אך התודעה עדיין שומרת על ערנות מסוימת. יש אנשים שמשתמשים במצב הזה לצורך פתרון בעיות ועבודה יצירתית.

אחרי כשעה במיכל הציפה הגוף שלי נמוג לו כבר לחלוטין, צף לו בחלל חסר מקום. רק התודעה המשיכה להתקיים במקום שבין ערות לחלום,היא הפכה צבעונית והחלה להמציא לעצמה סיפורים מכל מיני סוגים ומינים אבל גם חזרה שוב ושוב למקום שהתבונן במתרחש.

תמיד הייתי בערך האדם הכי גרוע במדיטציה, המוח שלי הוא מוח קופיפי קלאסי שאוהב לדלג ממחשבה למחשבה. גם במיכל הציפה, במיוחד בביקור הראשון, הציקו לי מחשבות טורדניות. ועם זאת, הסוד של מיכל הציפה, כך גיליתי, הוא שהוא נעים כל כך לגוף שגם אם התודעה ממשיכה בהתחלה לעסוק במחשבות טורדניות התחושה בגוף טובה כל כך שאינך יכול שלא להרגע לאחר פרק זמן מסוים כל עוד אינך מתנגד לכך בצורה קיצונית.

לא ניתן להעלות על הדעת צורה מושלמת יותר של הרפיה, שכן מי המלח מעצבים עצמם לפי המנח הטבעי ביותר לציפה, מחזיקים את הגוף בבטחון ושלמות כזו שניתן לבלות שעות מבלי להרגיש כל צורך ולו לתנועה הקטנה ביותר ושומרים אותו בציפה שבה אין הגוף נדרש לעשות דבר כדי להחזיק את עצמו ביציבות מושלמת מלבד להיות. ההרפיה הזו מושלמת כל כך שכשיצאתי מתא הציפה אחרי שעתיים הרגשתי כאילו הגוף שלי חוזר ממקום אחר לחלוטין. כאילו עזבה אותי הנשמה בתקופה הזו, או שהייתי ג'ק מהסרט אווטאר שחוזר לגוף שלו לאחר שהות ארוכה בגוף אחר (גם הגיבור באווטאר צף במיכל ציפה).

בדקות האחרונות של הציפה הרגשתי כאילו המים עוטפים אותי לחלוטין, כאילו הם נושאים אותו מעלה לחלל, מייצבים אותי בריחוף. התחלתי להעביר את הזמן תוך כדי שאני סורק את האיברים שלי אחד אחד ורואה אותם מתמלאים באור. ואז, כשהייתי במצב מעורר זה, האור נפתח, והקוקפיט התרומם. הטיסה נגמרה.

טכנולוגיית אי-תקשורת

אני לא יכול שלא לחשוב על על כך שה-Isolation Tank הוא ההפך המוחלט של מגיפת המדיה החברתית של השנים האחרונות, ההפך המוחלט מהכלים המקשרים שאנחנו מוצפים בהם.

בניגוד לטכנולוגית התקשורת, מיכל הציפה הוא דוגמה מעולה לטכנולוגית ניתוק, טכנולוגית אי-תקשורת. אחד הרגעים המאושרים ביותר שהיו לי בתוך מיכל הציפה היה הרגע שבו הבנתי שאין סיכוי שאפרסם מכאן סטטוס לפייסבוק עכשיו או לעולם. ה-Isolation tank הוא התא המנתק, המסר שלו הוא ניתוקם של כל החושים כולם, מכל המקומות ומכל הדברים מלבד התודעה. הוא הטכנולוגיה האנטי-טכנולוגית שמכבה את כל הטכנולוגיות האחרות ומותירה אותך לבד עם התודעה המנותקת, צף בחלל הריק.

שיר לגוף ללא איברים

בדירתי החדשה בפלורנטין קודחים בבקרים מתחת לבית. בערב נשמעות האזעקות. אחרי חצי שנה בשקט של אמירים ו-50 דקות של Floating in Space – העיר הגדולה מרגישה כמו ההפך המוחלט של Sensory Deprivation: תוכנית תפלצתית להעצמת החושים והרעשים עד דרגת הבלתי נסבל.

Sensory Deprivation כנגד צפירות המכוניות

Sensory Deprivation כנגד הקריינים בחדשות

Sensory Deprivation כנגד המסרים בפרסומות

Sensory Deprivation כנגד חלונות הפופ-אפ

Sensory Deprivation כנגד המקדחים בפרויקט הבניה הסמוך

Sensory Deprivation כנגד הגרפים של הבורסה

Sensory Deprivation כנגד עולם שלם של גרויים

Sensory Deprivation כנגד עולם שלם של איברים

שבמקומו מופיע, כמו הבטחה לגאולה

גוף ללא איברים שצף לו בחלל

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • ליאת שכטר  On 12 ביולי 2011 at 8:17

    יש אפשרות להיכנס לתוך מרחבים שקטים מרפאים שלא מסיחים את הדעת , ללא מדיטציה אין סופית 🙂 וללא מבנים חיצוניים. חוויתה דגימה של איכות של אותם מרחבים הנמצאים מן הסתם בבריאה , כאן ועכשיו . אני חושבת שאני יכולה לתת לך עוד קצת מהדגימות האלו. . ביום רביעי הבא אני פותחת קבוצה נוספת הלומדת את המידעים המעוברים דרך נילי בכר. אוסף התיקשורים שהיתחילו לרדת משנת 2007 ,היום הם" התוכנית להכשרת שליחים" .זוהי תוכנית מרתקת גם ברמה התאורטית וגם ברמה הפרקטית. דרך התדרים המעוברים במפגשים אנו מרחיבים את התודעה ואת החוויה הריגשית והגופנית שלנו ולומדים להתחבר לשדות ומרחבים שיש בהם מן הקלות השקט והמחשבה החופשית . מה שמגניב בכל זה שניתן להיתחבר אל מרחבים אלו בכל רגע נתון ולנטרל רעשים חיצוניים ופנימיים. יש לי עוד המון מה לספר על זה .. אתה מוזמן לשמוע עוד . יום ד בשעה 20.30 ערב מבוא לתוכנית להכשרת שליחים . בי מיי גאסט .לפרטים נוספים ליאת שכטר 052-8519622 . או במייל

  • Ido Hartogsohn  On 12 ביולי 2011 at 9:30

    מחר בערב אני אהיה על סירה באמצע הים התיכון, בדרכי לקפריסין ויוון.
    תודה על ההזמנה,
    🙂
    עידו

  • יואב ספיר Yoav Sapir  On 12 ביולי 2011 at 15:59

    מעניין מאד – לא הבנתי לגמרי איך נושמים שם?

  • Ido Hartogsohn  On 12 ביולי 2011 at 16:29

    יש מערכות המזרימות אוויר

  • 6dmind  On 13 ביולי 2011 at 9:31

    עידו, ללא ספק אחד הפוסטים המעניינים והחשובים שלך לדעתי מהזמן האחרון. שמור אותו. הוא מרגיש לי כמו מפתח משמעותי.

  • ליאת שכטר  On 14 ביולי 2011 at 16:03

    הפלגה נעימה 🙂

  • גולן  On 17 ביולי 2011 at 14:10

    נשמע מגניב לאללה… מי ייתן ונגיע ליום שבו תהיה אופציה לקחת טיפת lsd לפני הכניסה למיכל הציפה

  • שלום  On 18 ביולי 2011 at 9:40

    לא יאומן, לאן הטכנולגיה מגיעה .
    יש אפשרות לקרוא בפנים ספר?!

  • Ido Hartogsohn  On 18 ביולי 2011 at 9:56

    בחושך מוחלט? לא ממש.
    זה גם די נוגד את הרעיון…

  • עוז  On 20 ביולי 2011 at 14:59

    כשהייתי בגיל ההתבגרות והיה לי יותר כוח רצון, הייתי סוגר את התריסים הדלת בחדר, ושוכב על השטיח, או אם חששתי להרדם הייתי עומד או יושב בלי תנועה.
    נראה לי שאני אעשה את זה עכשיו. תודה על הפוסט.

  • איציק המדלקיציק  On 24 ביולי 2011 at 2:43

    שלום עידו,
    שמי איציק ואני בן 15..
    אני מאוד מתעניין בנושא של סמים פסיכודליים ובכלל באופן כללי שינויי מציאות..
    אני נורא סקרן בקשר לנושאים האלה,מה ההמלצות שלך בנושא?
    מה לפי דעתך הגיל המתאים ביותר לנסות חוויה שכזאת?

  • איציק המדלקיציק  On 24 ביולי 2011 at 2:53

    סליחה לא ניסחתי את עצמי טוב..
    אבל יש משהו שמטריד אותי בעולם
    אני קראתי לאחרונה את הכתבה הזאת:
    http://www.nrg.co.il/online/55/ART2/250/096.html
    הכתבה השפיעה עליי מאוד,ועשתה לי טיפה סדר של מה שאני רוצה לעשות בחיים..
    כמקובל לגיל ההתבגרות יש לי הרבה סימני שאלה של "מה יקרה?" ו"מי אני?"
    סליחה אני סתם סוטה מהנושא,מה שאני לא מבין זה איך זה שיש חומרים שיכולים לשנות לך את התודעה לגמרי,כלומר ללכת למעיין עולם מקביל.
    כיצד יש אנשים שאפילו לא מנסים חוויה כזאתי? יש אנשים שמתים ללא לנסות חוויה פסיכולדית אחת! הם לא סקרניים??
    בכל מקרה אני מוצא את הבלוג שלך מעניין מאוד..
    אבל אני צריך עוד טיפה לגדול כדי שאני באמת אהנה ממנו,כל טוב! =)

  • איציק המדלקיציק  On 24 ביולי 2011 at 2:55

    האם יש בכלל צדדים שליליים לסמים הפסיכודליים??

  • Ido Hartogsohn  On 25 ביולי 2011 at 14:50

    איציק יקר,
    כתבתי לך כרגע בפרטי במייל בתגובה לפנייתך אלי שם.
    הנושא כולו מורכב ודורש התייחסות אישית. אין תשובה אחת "נכונה".
    יש כמובן סכנות בפסיכדליים ובמיוחד בשימוש פזיז או לא זהיר, ובכל מקרה, לא הייתי ממליץ להתנסות בהם בגיל מוקדם מדי. מלבד זאת, ראה במכתבי אליך במייל.
    לצערי איני יכול להרחיב יותר כרגע משום שאני בדרכים.
    כל טוב,
    עידו

  • איציק המדלקיציק  On 26 ביולי 2011 at 16:39

    תודה לך עידו

  • sidu  On 9 באוגוסט 2011 at 6:01

    פסיכונאוטיקה?! באבו אבוהה!
    באמצעות סמים?! לא בל' רבתי.
    תודה על ההמלצה על מיכל הציפה הבניברקי. לא הכרתי. אנסה.
    תודה שאתה מציל את האינטלגנציה המכונה ברבים "עידו הרטוגזון", מהרס כימי של הגוף , שהיא כה זקוקה לו – באמצעים בלתי פולשניים כמו הולוטרופיה. (התכתבנו על זה פעם.)
    ציפה נעימה.

  • HassanSabbah  On 20 בספטמבר 2011 at 15:09

    The global best solution deposits pheromone on every iteration along with all the other ants.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Ant_colony_optimization_algorithms
    http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3527587,00.html
    also…
    http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000628127

    d'uread this?

    I ain't never heard of a better metaphor for the truth

    Immensity of a river that flows only towards you, life did not give it nor can death take it away.

    Me thinks there's an article here somewhere.

  • Ido Hartogsohn  On 20 בספטמבר 2011 at 16:31

    pretty damn cool
    😉

  • שי  On 21 באוקטובר 2011 at 12:46

    שלום לעידו ולכל קוראי הבלוג
    רציתי להפנות את תשומת ליבכם
    לקיומו של מיכל ציפה בבית ינאי שעל חוף הים
    Float המקום נקרא
    Float.co.il וכתובתו ברשת
    מוזמנים לחוויה של ציפה
    יש אפשרות לסשן ציפה עם הדרכה או הטמעת תכנים
    ע״י אודיו תת מימי
    שבת שלום
    שי 0547743830

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: