אלוהי הרשת: נקודת האומגה והאינטרנט

כיצד ההגות של כומר ישועי צרפתי שכתב בשנות השלושים השפיעה על תפיסות משיחיות עכשוויות של רשת האינטרנט.

חוקר האבולוציה והכומר הישועי הצרפתי פייר תייאר דה שארדן היה דמות מלאת סתירות. הוא היה איש מדע ותיאולוג שהאמין שהקצוות המנוגדים כביכול של המדע והדת נפגשים בקטבים, פליאונתולוג שחקר את התפתחות החיים על פני כדור הארץ אבל גם האמין בתחייתו של ישו. עבור דה שארדן הייתה האבולוציה תהליך אורתוגנזי, תהליך התפתחותי בעל כיוון מוגדר, שהמדע והטכנולוגיה משחקים בו תפקיד מכריע ואשר עתיד להגיע לשיאו בהופעתו של הכרייסט הקוסמי, בנקודת זמן-תודעה שאותה כינה נקודת האומגה. אלא שתפיסתו של דה שארדן את תחייתו של ישו הייתה שונה במובהק מזו של הכנסיה. זו מצידה, התנכרה לדעותיו יוצאות הדופן, גזרה עליו עשרות שנים במעין גלות מדעית במזרח הרחוק ומנעה ממנו לפרסם את ספריו אשר ראו אור רק לאחר מותו, אך הפכו מאז לרבי מכר והשפיעו השפעה עמוקה על המחשבה המערבית על אבולוציה ועל טכנולוגיה.

בחיבור זה ארצה לדון ברעיון נקודת האומגה, שהיווה את מוקד ההגות של דה-שארדן מסוף שנות השלושים והלאה, בהתפתחות הרעיון בשבעים השנה שחלפו מאז, ובהפיכתו ממושג הנטוע בתורה מדעית-דתית איזוטרית לאחד המושגים המשפיעים ביותר על התפיסה של הוגים ניו-אייג'ים בני ימינו את רשת האינטרנט ועל תפיסות רוחניות של הרשת בכלל.

נקודת האומגה של דה שארדן

pierre-teilhard-de-chardin

האמין שכללות תודעות האדם תאוחד באמצעות רשת אלקטרונית. דה שארדן.

"נקודת האומגה" של דה שארדן היא פועל יוצא של תפיסתו את תהליך האבולוציה. בעיני דה שארדן מהווה האבולוציה תהליך רב שלבי שמוביל את היקום מחומר-לחיים-למחשבה. בניגוד לפליאונתולוגיה הקלאסית שהקדישה את עיקר תשומת ליבה למחקר התפתחות מבני השלד והרקמות הביולוגיות במהלך האבולוציה, התעניין דה שארדן לא פחות בתהליך התפתחותה של התודעה. הוא ראה את האבולוציה כתהליך התפתחות דו-מישורי ומשולב של חומר ותודעה, הבפנים והבחוץ של הדברים.

ההתפתחות האבולוציונית היא על פי דה שארדן אבולוציה של תודעה – מושג שהפך לקראת סוף המאה העשרים לאחד המושגים הפופולריים ברוחניות העכשווית. בספר The Phenomenon of Man (Teilhard de Chardin, 1955) בו סוקר דה שארדן את ההתפתחות המשולבת של החומר והתודעה במהלך האבולוציה, מן המפץ הגדול ועד אחרית הימים הוא הולך בעקבות הגיאוכימאי ולדימיר ורדנסקי ומתאר את כדור הארץ ככוכב דמוי בצל המורכב משכבות בדרגות הוויה שונות. מעל השכבה הראשונה, הגיאוספירה, מופיעה רקמה דקה של ביוספירה (הספירה של החיים), שמעליה נרקמת ככתר שכבה נוספת: שכבה של מחשבה. דה שארדן כינה את שכבת המחשבה הזו הנוספירה (שם, 180-184). הוא מתאר אותה כרקמה של מחשבות ותודעות הנוצרות על ידי כללות התודעות על הפלנטה ומתפתחות יחדיו, מעט כמו הממים של ריצ'רד דוקינס (Dawkins, 1989), בתקשורת בין בני האדם תוך כדי שהן יוצרות מערכת אקולוגית ואבולוציונית של רוח.

נקודת האומגה היא עבור דה שארדן שיאו של תהליך ההתכנסות הנוספרה. לאחר שהמינים הפרה-הומינידים השונים שקדמו לאדם התכנסו למין ביולוגי אחד, ההומו-סאפיינס, התרבותו של המין האנושי על פני הכוכב מובילה למגע הולך ומתהדק בגבולות בין תרבויות, מגע אשר יוצר את הבסיס לתהליך המוביל לאומגה. "עמים וציביליזציות הגיעו לדרגה כזו של קשר בגבולות, תלות כלכלית ושיתוף תודעתי שלא יכלו עוד להתפתח אלא על ידי חדירה הדדית זה של זה" (Teilhard de Chardin, 1995:252) כותב דה שארדן ומכנה תהליך זה "צעד חדש בהולדתה של הרוח" (שם, 253). "על מנת להפוך לאדם בצורה מלאה" הוא כותב "נדרש האדם להפוך לליגיון" (שם, 256)  שכן "לא ממתין לאדם כל עתיד אבולוציוני מלבד בקשר לכל האנשים כולם." (שם, 246).

תהליך התכללותה של האנושות מואץ על ידי האמצעים הטכנולוגיים שדה שארדן רואה אותם כהמשך טבעי ועמוק של האבולוציה (שם, 223). אמצעי התקשורת המתפתחים מהדקים את התקשורת בין בני האדם ויוצרים שכבת תודעה משותפת המתקיימת בצלילי הרדיו ובדימויים המשודרים בטלוויזיה."כיצד אפשר שלא לראות את תפקידה הקונסטרוקטיבי של המכונה ביצירתה של תודעה קולקטיבית אמיתית?" הוא שואל "אני מתכוון כמובן ראשית כל לרשתות המופלאות של הרדיו והטלוויזיה (…) אשר קושרות אותנו כבר עתה בסוג של תודעה אוניברסלית אתרית." (Teilhard de Chardin, 1959:161-162) דה שארדן אף מתייחס באותו מקום למחשבים ומציע כי האמצעים האלקטרוניים "הינם לא פחות ממניפסטציה של סוג של מוח-על" ויוצרים "מכניזם אחד" ו"רשת יחידה החובקת את הכוכב כולו" (שם, 160). את הנוספירה שנוצרת על ידי הרישות הטכנולוגי הוא מציג כ"גוף גדול שנולד עם צלעות משלו, מערכת העצבים משלו, אברי חישה משלו וזכרון משלו." (Teilhard de Chardin, 1955:246).

התהליך האבולוציוני של הנוגניזה מוביל לנקודה סינגולרית עתידית. "אנחנו נעים לקראת נקודה קריטית שניצבת למולנו" הוא כותב. "למרות הקשרים האורגניים שלה, שקיומם ניכר בעינינו בכל מקום, הביוספירה לא הייתה עד עתה יותר מרשת של קווים מתפלגים, פרומים בקצוותיהם. על ידי תהליך הרפלקסיה וההתכנסות שהיא מעוררת, הקצוות החופשיים נקשרים זה בזה והנוספירה יוצרת מערכת אחת סגורה שבה כל אלמנט רואה, מרגיש, רוצה וסובל בעצמו כמו כל האחרים ובסימולטניות" (שם, 251).

תהליך הנוגניזה מוביל להיווצרות של ישות קולקטיבית חדשה שאותה מכנה דה שארדן "קולקטיביות הרמונית של תודעה הדומה לסופר-תודעה" (שם). כפי שהתאים הביולוגיים הראשונים חיו במושבות משותפות אך היו נפרדים זה מזה עד שהשתלבו זה בזה והפכו למולטי-אורגניזמים, כך יתרשתו המולטי-אורגניזמים השונים שעל האדמה ויהפכו לסופר-אורגניזם שבו כל אדם ואדם מהווה חלק מתודעת על מסדר גבוה יותר.

דה שארדן היה מודע להשלכות הפוליטיות הבעייתיות העלולות להשתמע מרעיונותיו, בוודאי על רקע הפשיזם, הקומוניזם והנאציזם שהיו דומיננטים בתקופתו. "לא הייתה תקופה בהיסטוריה שבה רוכז מאמץ כזה ושבו פיתחה האנושות יכולות מעין אלו לארגן את ההמון לתוך סדר." הוא כותב "יש לנו תנועות המונים (…) אבל כל זה מוביל בסופו של דבר לקומוניזם ונציונל-סוציאליזם ותופעות איומות. במקום לקבל תא חי, קיבלנו גביש. תל נמלים במקום אחוות אחים. במקום הזינוק בתודעה שלו ציפינו נדמה שהטוטאליזציה מייצרת באופן נמנע מכאניזציה" (שם, 256).

אלא שדה שארדן התעקש שהנסיונות הכושלים הללו של המין האנושי להתאחד מייצגים משהו נשגב יותר "מפלצתי ככל שיהיה, האין הטוליטריזם המודרני למעשה עיוות של משהו מופלא ולכן קרוב למדי לאמת?" הוא שואל (שם, 256). תהליך האומגה פוינט אליו הוא מתייחס נועד להתרחש באופן שונה מהותית מהתהליכים הסרטניים של הפשיזם. "אנו חווים את הסימפטומים הראשונים של אגרגציה מדרגה גבוהה עוד יותר: לידתו של מרכז יחיד מהקרניים המתכנסות של מליוני מרכזים אלמנטרים המפוזרים על שטחה על הארץ החושבת" (שם, 259) הדברים כולם מתכנסים לעבר "נקודה שאנו יכולים לקרוא לה אומגה, אשר מתיכה ומעכלת אותם לתוכה באופן אינטגרלי" (שם).

המילה אינטגרלי חשובה כאן. דה שארדן רואה את נקודת האומגה לא כסתם נקודת מרכז אחת שהכל מותך לתוכה."מבנה האומגה, בעיקרון האולטימטיבי שלו, יכול" לדברי דה שארדן "להיות רק מרכז מובחן המקרין מתוך מערכת מרכזים" (שם, 262). על תהליך ההתכללות להיות תהליך אורגני, כזה שמצרף את התודעות כולן לכדי תודעה אחת, אבל גם שומר על הייחודיות של כל תודעה ותודעה ואף מעלה אותה לדרגה גבוהה יותר. הפנים של האדם אינן נמחקות אלא שומרות על יחודיותן, בו בזמן הן הופכות לחלק מפנים מסדר גבוה יותר שאותו מכנה דה-שארדן "ההיפר-פרסונלי" (שם, 260). "בלתי אפשרי להזדהות עם מספר אנונימי" הוא כותב "אבל אם היקום יעטה פנים ולב, הרי על ידי האווירה שתיווצר ממיקוד זה, משיכת היסודות זה לזה תתגבר במהרה" (שם, 267).

דה שארדן מתאר את מצב האומגה כמצב שבו נכללות כל התודעה בתודעה אחת כאשר "כל תודעה פרטית נותרת מודעת לעצמה בסוף התהליך, ואפילו (זאת יש להבין) כל תודעה פרטית הופכת יותר ויותר לעצמה ובאופן זה הופכת מובחנת יותר מהאחר ככל שהיא מתקרבת אליו באומגה" (שם, 262).

חזונו של דה שארדן יצא מגבולות המדע והדת גם יחד. למרביתם של בני זמנו הוא נראה תמוה ובלתי מסתבר באופן קיצוני. "עבור ההיגיון הבריא של 'האדם מהרחוב' וגם לפילוסופיה מסוימת של העולם אשר עבורה דבר אינו אפשרי אלא אם כן התקיים מאז ומעולם, אפשרויות מעין אלו עשויות להראות בלתי מסתברות עד מאוד." הודה דה שארדן "אבל לרוח המודעת למימדיו הפנטסטיים של היקום אפשרויות מעין אלו יראו טבעיות למדי משום שהן פרופורציונליות לממדי הענק האסטרונומיים. במימד המחשבה, האם יתכן שהיקום יסתיים במשהו שהוא פחות מזה שבלתי ניתן למדודו – כמו הזמן והחלל ולא אחרת" (שם, 252). דה שארדן התעקש שתהליך האומגה אינו רק אפשרי אלא הכרחי (שם, 266).

רעיון המח הגלובלי אצל מקלוהן

mcluhan

"העידן האלקטרוני מקים רשת גלובלית שתכונותיה דומות מאוד לתכונות מערכת העצבים המרכזית שלנו." מקלוהן.

ספריו של דה שארדן, אשר התפרסמו לאחר מותו ב-1955 זכו להצלחה והשפעה ניכרת. ב-1964, פחות מעשור לאחר מותו של דה שארדן, הופיע להבין את המדיה, ספרו הסמינאלי של חוקר המדיה מרשל מקלוהן אשר ממשיך בפיתוח הרעיון שהגה דה שארדן על התכנסות התודעות האנושיות לכדי תודעת-על באמצעות כלי המדיה האלקטרונית.

"אחרי שלושת אלפים שנים של התפוצצות באמצעות טכנולוגיות מפוצלות ומכאניות" פותח מקלוהן את ספרו "חל בעולם המערבי תהליך של הצטופפות. במהלך התקופות המכניות הרחבנו את גופנו בשלוחות לעבר המרחב. כיום, כעבור למעלה ממאה שנות טכנולוגיה אלקטרונית, אנו שולחים שלוחות של מערכת העצבים המרכזית עצמה בחיבוק גלובלי, ומבטלים זמן ומרחב גם יחד, עד כמה שהדבר נוגע לכדור הארץ. אנחנו קרבים במהירות אל השלב האחרון בפרישת שלוחותיו של האדם – הדמיה טכנולוגית של תודעה. בשלב זה יתרחש התהליך היצירתי של ידיעה והוא ישתף וישלב את החברה האנושית כולה." (מקלוהן, 2003: 9).

הדעות בנוגע להשפעתו של דה שארדן על מקלוהן חלוקות. מקלוהן מזכיר את דה שארדן רק פעמים בודדות בכתיבתו[1], ומחקרים משנות השישים כמו אלו של לירי (Leary, 1969) או מקפרטי (McCafferty, 1969) טענו שמקלוהן לא הושפע ישירות מדה שארדן. עם זאת חוקרי מקלוהן מאוחרים יותר כמו היקי (Hickey, 2005) ויוכום (Jochum, 2004) טענו שדה שארדן דווקא השפיע על מקלוהן השפעה מובהקת. לטענתו של וולף (Wolfe, 2003), דה שארדן היה אחד משתי ההשפעות העיקריות על מקלוהן אלא שזה חשש לזהות את עצמו בכתיבתו עם דמותו הקונטרוברסלית של דה שארדן ולנקוט בקו תיאולוגי מובהק מדי אשר עשוי להרתיע את המעגלים האקדמיים החילוניים בהם פעל.

הז'רגון אמנם השתנה מדתי לטכנולוגי אולם המשמעויות נשאו דמיון רב. מערכת העצבים הפלנטרית שדה שארדן חזה הפכה בהגותו של מקלוהן לרשת התקשורת האלקטרונית, ואת התודעה הקולקטיבית ניתן היה לזהות במושג "הכפר הגלובלי" שטבע מקלוהן.

מקלוהן דיבר גם הוא על טכנולוגיות כהמשכים, שלוחות בלשונו, של הגוף ושל תהליך האבולוציה. על פי מקלוהן אמצעי התקשורת מהווים המשך של מערכת העצבים המרכזית של האדם ומאחדים את האנושות בסינכרוניות "לתודעה מכלילה אחת" (מקלוהן, 2003: 130). "דאנטה חלם על קיום מודע אוניברסלי כזה עבור האנושות. הוא האמין שבני אדם ישארו בחזקת רסיסים שבורים עד אשר יתאחדו לתודעה מכלילה אחת. אלא שבמקום תודעה חברתית מאורגנת על ידי סדר אלקטרוני, יש לנו כיום תת-תודעה פרטית, כלומר 'זווית ראיה' אישית, שאותה כופה עלינו בנוקשות טכנולוגיה מכנית ישנה" (שם).

כנגד זאת, "העידן האלקטרוני מקים רשת גלובלית שתכונותיה דומות מאוד לתכונות מערכת העצבים המרכזית שלנו. זהו אחד העקרונות המרכזיים המאפיינים אותו. מערכת העצבים המרכזית היא לא רק רשת חשמל. היא גם יוצרת שדה אחד ואחיד של התנסות" (שם, 416). "מהירות המעורבות האלקטרונית יוצרת את השלמות האינטגרלית של המודעות האישית והציבורית. אנו חיים כיום בעידן המידע והתקשורת, מפני שתקשורת אלקטרונית יוצרת בקביעות ובמיידיות שדה כולל של אירועים המקיימים ביניהם אינטראקציה, ושכל בני האדם משתתפים בהם" (שם, 293). "הבו-זמניות של התקשורת האלקטרונית האופיינית גם למערכת העצבים המרכזית, עושה כל אחד מאיתנו נוכח ונגיש לכל אדם אחר בעולם" (שם, 294).

בדומה לדה שארדן, ולמרות שהוא נמנע כמעט תמיד מלהעניק לדבריו משמעות דתית, טוען מקלוהן כי אמצעי התקשורת האלקטרוניים הופכים לרשת עצבים פלנטרית שמחברת ומכנסת את כולנו לתודעה משותפת החווה את העולם כאחד.

 

ממשיכיהם של דה שארדן ומקלוהן בעידן האינטרנט

רעיונותיו של דה-שארדן המשיכו והשפיעו בעשורים הבאים על שורה ארוכה של קוראים שבין המפורסמים שבהם סגן הנשיא האמריקאי אל גור ומושל מדינת ניו-יורק מריו קואומו. הם מצאו אוזן קשבת במיוחד אצל הוגי עידן חדש כגון מרילין פרוגסון בריאן סווים ואחרים וגם הפכו לחלק מהספרות המשפיעה על התנועה האינטגרלית, אלא שהתנופה המהותית להגותו של דה שארדן התרחשה עם פתיחת רשת האינטרנט לציבור באמצע שנות התשעים של המאה העשרים. ביוני 1995 התפרסמה במגזין האמריקאי Wired, מגזין שגילם בדמותו יותר מכל כתב עת אחר את האינטרנט-אוונגליזם של שנות התשעים, כתבה של ג'ניפר קוב קרייסברג, תיאולוגית וחוקרת טכנולוגיה שטענה ש"תייאר חזה את הופעתה של רשת האינטרנט יותר מחצי מאה לפני שהופיעה" (Kreisberg, 1995).

בכתבתה של קרייסברג, שחלק ניכר ממנה מוקדש לתיאור הגותו של דה שארדן, משובצים קטעי ראיונות עם חלוצי סייברספייס בעלי קשרים לתרבות הנגד ולקהילה הפסיכדלית בפרט אשר טוענים שתייאר היה נביא הרשת. ביניהם ג'ון פרי בארלו, תמלילן להקת הגרייטפולד דד שפרסם ב-1996 את הצהרת העצמאות של הסייברפייס וראלף אברהם, פיזיקאי ופילוסוף ששמו נקשר גם כן בתנועה הפסיכדלית אשר פרסם באותה תקופה ספר על רשת האינטרנט. "תייאר תיאר 'את הפיכתה של האבולוציה למודעת לעצמה'" כותבת קרייסברג "הרשת, קבלן הקולקטיביזציה הגדול של התודעות היא הכלי העיקרי לבקיעתנו לעבר השלב השלישי" והיא מצטטת את בארלו "בסייברספייס אנחנו למעשה מרשתים את התודעה הקולקטיבית" (שם).

שלוש שנים מאוחר יותר, פרסמה קרייסברג את ספרה Cybergrace (Kriesberg, 1998) בו היא מקדישה פרק שלם לנוספירה ולקשר בין האינטרנט לנקודת האומגה של דה שארדן. אותה שנה הקדיש ההוגה הפסיכדלי אריק דיוויס לאותו הנושא פרק בספרו Techgnosisשבו משובצים בו ציטוטים של חלוץ סייברספייס ופסיכונאוט ידוע אחר, מרק פשה, ממציא שפת התכנות VRML, המתייחס גם הוא לאינטרנט כהתגשמות נקודת האומגה של דה שארדן. שנתיים מאוחר יותר פירסם לורנזו האגרטי, יוצר הפודקסט האינטרנטי 'הסלון הפסיכדלי' ספר בשם The Spirit of the Internet שבו מוקדש פרק לנקודת האומגה והאינטרנט.

נקודת האומגה, דה שארדן ומקלוהן זכו גם לאזכורים מרובים בדרשותיו הפופולריות של ההוגה הפסיכדלי טרנס מקנה, הדמות החשובה ביותר בתנועה הפסיכדלית של שנות התשעים אשר הרבה לפתח תיאוריות פרועות על האינטרנט ועל תפקידו באבולוציה הרוחנית של האנושות.[2] בו בזמן, בפרק השמיני של סדרת האנימציה היפנית Serial Experiments Lain מ-1997, אשר טווה תסריט מד"בי סביב עולם עתידני ומרושת שובצו קטעים על התפתחות האינטרנט שבהם נאמר: "מספרה של האוכלוסיה האנושית על פני כדור הארץ מתקרב לזה של מספר הנוירונים במוח. דאגלס ראשקוף טוען שתודעת כדור הארץ עצמו עשויה להתעורר כאשר כל בני האדם על פני הכוכב ירושתו בצורה קולקטיבית ויהדהדו באותו התדר. האבולוציה של הרשת תתקיים כרשת נוירונים וכפי שנוירונים במוח האנושי מחוברים בסינפסות, כך יהפוך הכוכב עצמו לרשת נוירונים אחת" (Serial Experiments Lain, 2005). ואילו הסופר האנגלי פטר ראסל, אשר מתיייחס לדה שארדן בהרחבה ואף מונה אותו בראש רשימת ההוגים שהשפיעו עליו בכתיבת ספרו The Global Brain Awakens (Russell, 1995: 36), טען כי הרשת מהווה את שיאו של תהליך התעוררות של הפלנטה והשווה בין התפתחות האנושות להתפתחותו של המוח. בשלבים הראשונים של התפתחות המוח מתרבה מספר התאים במהירות, לאחר מכן מפסיק ייצור התאים החדשים ומתחיל תהליך יצירת הקישורים בין התאים שהופך אתם למוח חושב אחד. בצורה דומה לאחר שהאוכלוסיה האנושית זינקה באלפי השנים האחרונות מסמנת האטת גידול האוכלוסין בשנים האחרונות את הרגע להופעת רשת האינטרנט ויצירת הקישורים שיבנו את מה שראסל מכנה אותו "המוח הגלובלי". לדברי ראסל בקרוב "לא נראה את עצמנו עוד כישויות נבדלות, אלא נכיר עצמנו כחלק מרשת גלובלית מתהדקת, תאי עצב של המוח הגלובלי המתעורר" (Russell, 1995:141).

lain1

"כפי שנוירונים במוח האנושי מחוברים בסינפסות, כך יהפוך הכוכב עצמו לרשת נוירונים אחת". ליין מתוך סדרת האנימה היפנית Serial Experiments Lain.

לצד הכינוי הפופולרי "מוח גלובלי" שטבע ראסל, זכתה נקודת האומגה זכתה למספר גרסאות ושמות בעלי גוון דתי פחות כמו המח הפלנטרי, מוח עולמי[3], רוח גלובלית, מוח סוציאלי, סופר אורגניזם וסופר-ישות. (Heylighen, 2004). התיאורה השתלבה היטב בתורות אחרות שזכו לפופולריות בשנות התשעים כמו תיאוריות האינטיליגנציה הקולקטיבית שבהן עסקו הוגים כמו פייר לוי (Levy, 1999) וקווין קלי בספרו (Kelly, 1994) והיפותיזת גאיה מבית מדרשו של הביולוג ג'יימס לאבלוק.

בו בזמן זכו רעיונותיו של דה שארדן לפופולריות מתגברת בקרב מדענים ואנשי טכנולוגיה ובאופן ספציפי בתנועת הטרנס-הומניסטים, כפי שמראה סטיינהרדט (Steinhard, 2008). בין אלו שרעיונותיהם מושפעים מרעיונתיו של דה שארדן ניתן למנות אנשי טכנולוגיה כמו ריי קורצוויל והאנס מורבק ופיזיקאים כמו ג'ורג' דייסון, פרנק טיפלר וג'ון בארו. במקרים מסוימים אף היו נסיונות לתאר את התנאים הטכנולוגיים להיווצרותו של מוח גלובלי (Heylighen, 2004). למרות שמוקד כתיבתם של אלו היה חילוני יותר מכתביהם של אנשי קהילת הניו-אייג', שמר הנושא על ניחוח רוחני ואיזוטרי מובהק.

ראויה לתשומת לב מיוחדת הגותו של תיאורטיקן הטכנולוגיה קווין קלי, מייסד מגזין Wired שכמו דה שארדן ומקלוהן ידוע גם הוא, מעניין לציין, באדיקותו הנוצרית. במאמר שפרסם קלי Wired ב-2005 (Kelly, 2005) הוא ממשיך ומפתח את ההשוואה בין האינטרנט למוח הגלובלי. "גם במח וגם ברשת יש מאות מיליארדי תאי עצב (או דפי רשת). כל תא עצב ביולוגי יוצר אלפי קשרים סינפטיים עם תאי עצב אחרים בעוד כל דף רשת מוביל לעשרות היפרלינקים. כל זה מסתכם בטריליון 'סינפסות' בין הדפים הסטטיים של הרשת. למוח האנושי יש בערך פי 100 יותר, אבל מוחות לא מכפילים את עצמם מדי מספר שנים. המכונה כן." טוען קלי.

kelly1

הוויקיפדים הם בוני המח הגלובלי. קווין קלי.

"בעוד עשר שנים המערכת תהיה מורכבת ממאות מיליוני קילומטרים של תאי עצב פייבראופטיים המקשרים את מליארדי הצ'יפים החכמים המוטמעים במוצרים השונים, חיישני סביבה המביטים בנו ממצלמות לווין, מנחים מכוניות וממלאים את עולמנו במספיק מורכבות על מנת ללמוד. אנחנו נחיה בתוך הדבר הזה" (שם).

"ומי יכתוב את התוכנה שתהפוך את המנגנון הזה לשימושי ופרודוקטיבי? אנחנו. למעשה אנחנו כבר עושים זאת, כל אחד מאיתנו. מדי יום אנחנו מלמדים את המכונה לתת שמות לתמונות. הקישורים המתהדקים בין תמונות וכיתוב יוצרים רשת נוירונים לומדת. תחשבו על 100 מיליארד הפעמים מדי יום שבהם בני אדם מקליקים על דפי רשת כדרך ללמד את המכונה מה חשוב בעינינו. כל פעם שאנחנו יוצרים קשר בין מילים אנחנו מלמדים אותה רעיון. וויקיפדיה מעודדת את הוויקיפדים לקשר כל עובדה למאמר ברפרנס. עם הזמן מאמר וויקיפדיה מתמלא בקישורים כחולים בעוד הרעיונות מקושרים זה לזה. קישוריות הדדית מסיבית זו היא האופן שבו מוחות חושבים וזוכרים. כך עונות לנו רשתות עצבים על שאלות. זהו האופן שבו העור הגלובלי של הנוירונים שלנו יתאים עצמו בצורה אוטונומית וירכוש רמה גבוהה יותר של אינטיליגנציה" (שם).

שנתיים מאוחר יותר, ב-2007, בהרצאתו "5000 הימים הבאים של הרשת" בכנס TED היוקרתי אמר קלי: "מקלוהן אמר 'מכונות הינן שלוחות של החושים האנושיים.' ואני אומר 'בני אדם הופכים כעת להיות השלוחות המורחבות של המכונה', במובן מסוים. וכך יש לנו טריליון עיניים ואוזניים וחיישנים מכל התמונות והמצלמות הדיגיטליות שלנו. ואנחנו רואים את זה ביישומים כמו פליקר או פותוסינת', תוכנה של מיקרוסופט שמאפשרת לך להרכיב פנורמה של אתר תיירות מאלפי תמונות התיירים שלו. המכונה רואה דרך הפיקסלים של המצלמות האינדיבידואליות" (Kelly, 2007). הפרשנות של קלי מתייחסת להתפתחויות טכנולוגיות עכשוויות כמו רשתות חברתיות, ותיוג תמונות ומהדקת בכך את הקשר בין נקודת האומגה לרשת.

 

האומגה והאינטרנט

אהבה קוסמית ששמה הוא רשת האינטרנט. דה שארדן פותח מטריה ומתכונן לאחרית הימים.

אהבה קוסמית ששמה הוא רשת האינטרנט. דה שארדן פותח מטריה ומתכונן לאחרית הימים.

"אהבה, כפי שאמרתי, מתה כאשר היא בקשר עם חסר האישיות והאנונימי. היא מתדלדלת ללא יוצא מן הכלל גם בעקבות ריחוק בחלל ואפילו עוד יותר כאשר מתקיים ריחוק בזמן. על מנת שתהא האהבה אפשרית היא חייב להמצא בקיום סינכרוני." כותב דה שארדן (Teilhard de Chardin, 1955:269). גם מקלוהן הצביע שוב ושוב בכתיבתו על הסינכרוניות כאחד מהעקרונות היסודיים והחשובים ביותר של מערכת העצבים האלקטרונית והפנלנטרית החדשה.

אפשר רק לדמיין מה היה הכומר הצרפתי חושב על פייסבוק, טוויטר ועל שאר הרשתות החברתיות בנות זמננו אשר מציבות את הגולשים במעין מרחב משותף שבו הם מתקיימים בסמיכות סינכרונית של זמן וחלל וירטואלים. האם היה חושב שהן מרבות את האהבה הדרושה, לדידו של דה שארדן, בכדי להגיע לנקודת האומגה, או אולי דווקא מהוות כלים לבנאליזציה של התקשורת האנושית. מפתה לחפש קשרים בין השורות מלאות ההשראה, המיסטיות באופיין, של דה שארדן לבין התרחשויות עכשוויות ברשת.  "גבישי התודעה אינם מאבדים מצורתם ואינם מתערים בחוגם סביב מסלולי המרכזים, אלא להפך, מבליטים את העומק ואי היכולת לתקשר את האגו שלהם. ככל שהם הופכים יותר 'אחרים' בצירופם, כך הם נעשים 'עצמי'." (עמ' 262). היינו יכולים כמעט לנסות להסב את המילים הללו על מנת לתאר את המתרחש ברשתות החברתיות שבהן ככל שהמשתמשים יוצרים קשרים הדוקים יותר זה עם זה, כן הם מנסים להבליט את ייחודיותם (בתכנים שהם מפרסמים) ודרך תהליך זה, בו בזמן, חוקרים את זהותם העצמית.

אלו, כמובן, לא יותר מפירושים מרחיקי לכת, נסיונות נוספים להשתמש בשורות הנבואיות של דה שארדן בכדי לתאר לאורן את המציאות האינטרנטית העכשווית. במאמר זה, ביקשתי לעקוב אחר מספר נסיונות כאלו ולהראות את התפתחות הרעיון שרשת האינטרנט הינה הגשמה של רעיון נקודת האומגה של דה שארדן. הרעיון שרשת האינטרנט הינה תחילתה של יצירת תודעה גלובלית ממשיך להיות אחד הרעיונות הדומיננטים בשיח הרוחני על הרשת וכפי שהראיתי אף זוכה לפיתוחים חדשים שלוקחים בחשבון התפתחויות טכנולוגיות כמו וויקיפדיה, אתרי שיתוף קבצים ורשתות חברתיות. דומה שלתורה זו, ששורשיה בנבואתו של דה שארדן משנות השלושים, ואשר הלכה והתפתחה בשבעים השנה שחלפו מאז בהתאם לאבולוציה של טכנולוגיות התקשורת, נכון עוד עתיד פורה.


ביבליוגרפיה

מרשל מקלוהן. להבין את המדיה.תרגום: עידית שורר. תל אביב: בבל.2003

Davis, Erik. Techgnosis. New York: Harmony Books. 1998.

Dawkins, Richard. The Selfish Gene. New York: OxfordUniversity Press. 1989.

Ferguson, Marilyn. Aquairan Conpisracy. J. P. Tarcher. 1980.

Hagerty, Lorenzo. The Spirit of the Internet. Matrix Masters. 2000.

Avilable at: http://www.matrixmasters.com/spirit/html/html.html

Heylighen Francis. "Das Globale Gehirn als neue Utopia" (The Global Brain as a new Utopia). Renaissance der Utopie. ed. R. Maresch & F. Rötzer. Frankefurt: Suhrkampf. 2004.

Heylighen, Francis. "Conceptions of a Global Brain: an historical review".  Technological Forecasting and Social Change. 2005.

Avilable at: http://pespmc1.vub.ac.be/Papers/GBconceptions.pdf

Hickey, Niel. “McLuhan in the Digital Age: Where Are You Now That We Need You?”. in The Legacy of McLuhan. New York: Hampton Press. 2005.

Jochum, Uwe. “The Gnosis of Media.” Library Quarterly 74, no. 1 (2004): 31–32.

Kelly, Kevin. Out of Control: The New Biology of Machines, Social Systems and the Economic World. Reading, MA: Addison Wesley Publishing Company. 1994.

Kelly, Kevin. “We are the Web”.Wired 13.08 (August, 2005).

Available at: http://www.wired.com/wired/archive/13.08/tech_pr.html

Kelly, Kevin. “Kevin Kelly on the next 5,000 days of the web”. TED video. 2007. Available at:

http://www.ted.com/talks/kevin_kelly_on_the_next_5_000_days_of_the_web.html

Transcript available at:

http://www.cloudhosting.co.uk/content/future-internet-kevin-kelly

Kreisberg, Jeniffer Cobb. “A globe, clothing itself with a brain”. Wired 3.06 (June 1995).

Available at: http://www.wired.com/wired/archive/3.06/teilhard.html

Kreisberg, Jeniffer Cobb. Cybergrace. New York: Random House. 1998.

Leary, J. Daniel. “Voices of Convergence: Teilhard, McLuhan, and Brown,”.  The Continuous Flame: Teilhard in the Great Traditions. Ed. Harry J. Cargas Jefferson. St. Louis: B. Herder. 1969.

Levy, Pierre. Collective Intelligence: Mankind’s Emerging World in Cyberspace.New York: Persus Books: 1997.

McCafferty, Richard B. “The Influence of Teilhard De Chardin on Marshall McLuhan,” (Northwestern University, Ph.D. diss., 1969).

Russell, Peter. The Global Brain Awakens.Palo Alto: Global Brain.1995.

Serial Experiments Lain. Dir. Ryutaro Nakatura. DVD Boxed Set. Geneon [Pioneer]. 1995.

Steinhard, Eric. Teilhard de Chardin and Transhumanism. In Journal of Evolution and Technology. Vol. 20 (1), December 2008.

Avilable at: http://jetpress.org/v20/steinhart.htm

Swimme, Brian. The Universe is a Green Dragon.Rochester, Vermont: Bear & Company. 1984.

Teilhard de Chardin, P. The phenomenon of man. Translated B. Wall. New York: Harper Collins. 1955.

Teilhard de Chardin, P. The Future of Man. Trans. N. Denny. New York: Doubleday. 1959

Teilhard de Chardin. P. The Divine Milieu. Translated by B. Wall. New York: Harper & Row. 1960.

Wolfe, Tom. Foreward to Understanding Me: Lectures and Interviews. Ed. Stephanie McLuhan & David Staines. Toronto: M&S. 2003.


[1]  וולף טוען שבחוגים פרטיים הרבה מקלוהן להתייחס לדה שארדן בהשפעתו עליו.

[3]  מושג שסופר המד"ב ה.ג. וולס טבע אותו כבר ב-1937 World Brain: The Idea of a Permanent World Encyclopedia אשר חזה למעשה את הופעתה של אינציקלופדיה חובקת עולם בסגנון וויקיפדיה של היום.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • aviv beilis lerner  On 17 בדצמבר 2012 at 9:40

    תותח אתה תאמין לי, מרתק. תודה. חושב על זה כל הזמן. ליין סדרה מעולה שמאוד בילבלה אותי כנער בכיתה ח' אבל היא ללא ספק קשורה בזה עמוקות. בכלל האנימה היא מעולה בזה.

    אני ממליץ לראות סרט בשם פפריקה שעוסק בזה בצורה ישירה וחדה – עוסק ברובד שנוצר מתוך איחוד התודעות. מדהים.

    http://en.wikipedia.org/wiki/Paprika_%282006_film%29

  • ShacharErez  On 18 בדצמבר 2012 at 11:50

    פוסט מצוין.
    כל כך הרבה פעמים שמעתי על נקודת האומגה אבל לא ידעתי על ההקשרים שציינת.
    תודה

  • יואב ספיר Yoav Sapir  On 14 בינואר 2013 at 17:13

    בד״כ אני לא כ״כ מתחבר לתוכן שלך אבל זה בהחלט מעניין, במובן המרתק של המילה 🙂

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: