לפני כמה ימים שדרגתי מחלונות 7 לחלונות 10 והלחצן של הקליק השמאלי בטאצ'פד שלי הפסיק להגיב. אחד הדברים שאני הכי פחות אוהב זה לשדרג מערכות הפעלה או לעדכן תוכנות ואפליקציות. זה תמיד גורם לכך שכל מיני דברים שקודם עבדו יופי מפסיקים לתפקד ואני שואל את עצמי למה הייתי צריך את זה ומה היה לי רע קודם לכן כשהכל עבד כמו שצריך.
בדרך כלל אני נוטה להשתיק את הדרישות המחוצפות של המכשירים האלקטרוניים שלי להשתדרג שוב ושוב, התרעות שאותן אני חווה כחדירה בוטה לשגרת מערכת היחסים התקינה שלנו. אבל לפעמים הדרישה הזו עקשנית כל כך, כמו במקרה של האנדרואיד שלי שרק לאחרונה שדרגתי אותו מאנדרואיד ארבע לאנדרואיד חמש כדי להפסיק את מטרד ההתראות הבלת נפסקות, וכמובן שמיד התחרטתי על זה כי צצו לי בטלפון מגוון בעיות שלא היו לי בגרסה הישנה. בכלל, נדמה לי לפעמים שיותר משהסיפור של הטכנולוגיה הוא סיפור של התפתחות וצמיחה הוא דווקא סיפור של דהבולוציה, של מערכות טכנולוגיות שהופכות פחות ופחות אמינות ככל שחולפות השנים. כשאנשים אומרים לפעמים שהגוף שלנו הגשמי שלנו שביר אני חושב לעצמי שזה עוד כלום לעומת רמת השבירות של המכשירים האלקטרונים שלנו, הנוטים תמיד לחלות, ושאם רק נוגעים בהם קצת מים, הם כבר בהתמוטטות עצבים, ולפעמים זה מנחם אותי כי זה מראה לי שהסינגולריות בכלל לא כזו קרובה כמו שחלק אומרים ושיש לי עוד זמן להתרווח עד שהרובוטים יגיעו. אבל זה כבר סיפור אחר…
אני משדרג את האפליקציות, התוכנות ומערכות ההפעלה שלי ותמיד מתחרט מיד, כי מערכת ההפעלה הקודמת תמיד הייתה נוחה לי יותר, עד שאני מתרגל לזו חדשה ואז כשרוצים שאשדרג שוב אני כבר נוסטלגי גם אליה.
יש בעמדה הניאופובית הזו משהו ריאקציונרי, אני יודע. אנשים צעירים ממני מאמצים חידושים טכנולוגים, אפילו עדכוני תוכנה, בהתלהבות, ואילו אני עדיין כמעט משוכנע שהיה עדיף לנו לו היינו נשארים עם חלונות XP (לאחרונה התקנתי XP על מחשב ישן שברשותי, והיא עדיין הרגישה לי כמו הדבר הכי טבעי בעולם, אבל גיליתי שהרבה מהתוכנות שאני רגיל לעבוד איתן כבר לא תומכות בה). אני מעדיף להקדיש את הזמן שלי בדברים שלשמם יש לי מחשב: בעיקר לכתוב, לקרוא ולשמוע מוזיקה, מאשר בללמוד פונקציות חדשות של מערכת הפעלה שבוודאי אדרש להחליף עוד שנה או שנתיים.
אבל יש גם יתרון מסוים בדרישה לעדכן שוב ושוב ולשבור את ההרגלים הישנים שלך. טימותי לירי היה ידוע בכך שהקפיד על שלל אנטי-הרגלים שמטרתם היתה למנוע מהמח שלו לפול לתבניות, כמו למשל לישון כל לילה בחדר אחר בבית, או לצחצח שיניים ביד אחרת כל פעם. מטרתם של התרגילים הללו הייתה לגרום לו לא להתרגל, או לתרגל את ההחלפה הבלתי מפסקת של נקודת המבט. להחליף כל פעם שוב את מערכת ההפעלה שאנחנו רגילים להפעיל באמצעותה את המציאות הדיגיטלית שלנו זו גם דרך ללמד את התודעה שלנו שוב ושוב טריקים חדשים, למנוע התאבנות בתוך תבניות ולשמור את הפלסטיות של מח שאוהב להקל על עצמו את החיים על ידי שקיעה בתוך הרגלים.
יש יתרון מוסרי מסויים במכשירים אלקטרונים שלא עובדים לגמרי בסדר, כי בחיים בדרך כלל לא הכל מתפקד כמו שצריך, וזה טוב להתרגל לכך וללמוד לעבוד עם מה שיש בלי לקחת את זה קשה מדי. בעיות קטנות במכשירים האלקטרוניות שלנו, כמו מכשיר פלאפון שמאחר להגיב או מחשב שמקפיץ מדי פעם את הסמן כמה שורות למעלה יכולות להיות גם יופי של עבודה על המידות ברוח ספרות המוסר היהודית של ימה"ב.
במקרה שלי, אני עדיין לא מצליח לגרום ללחצן השמאלי של הטאצ'פד שלי לעשות קליק, אבל למדתי בינתיים שאני יכול גם לעשות לפט-קליק גם על ידי לחיצות על הטראקפד. השינוי הזה עדיין לא לגמרי נח לי וקצת מעצבן אותי, אבל אני משתדל לעבוד על המידות שלי, לקבל את זה באהבה ולהתרגל מחדש. ככה זה כשהמחשב שלך הוא גם המאסטר והמאמן האישי שלך.
טכנומיסטיקה 
תגובות
אתה חמוד אתה!
תיאור מעניין של מה שנראה כהתפתחות הדרגתית של הטכנולוגיה למשהו אורגני. הרי כמו כל צורת חיים, ובמיוחד אלו המפותחות והמורכבות, גם למחשבים ראוי שיהיו שלל שאריות ועצמות זנב לא שימושיות שנשארו במקרה כשהתפתחה מערכת הטלאים הזאת. אולי לא ירחק היום בו נבהיל את סמרטפוננו לבית־החולים למחשבים לניתוח להסרת תוספתן.
השינויים באמת מחייבים אותנו "לעבוד על המידות", אבל האם זו לא תמימות לחשוב שזה מה שיגאל אותנו מההרגל שנראה כל כך נצחי בתקופתנו: זה של ה־infinite scroll, גלילה בלתי פוסקת בין אם בעכבר ובין אם בהחלקת האצבע על המסך? על פניו נראה שלפיד יש עוצמה תודעתית גדולה בהרבה מאשר זו של הרגלים טכניים קטנים.
(היי, עכשיו נזכרתי שלפני אי אלו שנים עשיתי ניסוי בהחלפת הידיים בצחצוח!)
מסכים לחלוטין עם התנגדותך לשינויים ושידרוגים. נראה לי שהיה זה ביל גייטס שהציע למתכנתיו לשדרג, לשדרג ולשדרג. ככה הוא יכול למכור יותר תוכנות והלקוחות הטפשים קנו אותן ושילמו ביוקר – גם בכסף וגם בזמן ועצבים. בתוכנות החדשות היו מיני אפשרויות לא חשובות במיוחד או שינויים שהצריכו לימוד מחדש, כמו שאתה מספר עליהן. התוצאה – המשתמשים הפסידו, ביל גייטס הרוויח. בעלי חברות אחרות למדו ממנו.
אני מסכים לגמרי, ואביזרים טכנולוגים שנוצרו לפני עידן השדרוגים האינסופיים כמו מכונות כתיבה או מערכותסטריאו פשוט תפקדו עשרות שנים בלי שצריך לשדרג אותם ללא הפסק.
למטרותי שלי גרסת הוורד של 1997 כבר הספיקה לחלוטין.
אני מבין למה למייקרוסופט יש אינטרס להחליף גרסה של חלונות ולגבות עוד כסף מהמשתמשים, מה שאני לא מבין הוא מה האינטרס שלה לעדכוני התוכנה התכופים או האינטרס של חברה כמו גוגל שמערכת ההפעלה שלה אנדרואיד אפילו לא עולה כסף – אבל מנג'סת בלי סוף שתעדכן ותעדכן…
והנה קומיקס שמסכם את זה לא רע. והכי מדויק הציור של משתמש החלונות בקומיקס…
השדרוגים שאתם מתייחסים אליהם הם רק מה שאנחנו רואים על קדמת הבמה. בפועל רוב השדרוגים של מערכת קיימת הם תיקוני באגים ופרצות אבטחה שמאחורי הקלעים (ולכן ההצקות שחשובות בחלק מהמקרים). ובלינוקס מדובר בעדכונים מאוד שוטפים, לא רק עוד free stuff.
אחד הדברים שהכי ציערו אותי היה המעבר של פיירפוקס למודל עדכונים רץ כמו זה של גוגל כרום. זאת הייתה טרגדיה אסתטית, אהבתי את האיטיות הכבדה והמהורהרת של עדכוני 3.01, 3.02, 3.5… אז היה אפשר להתלהב כשפתאום היה 4.0! ומאז הם החליטו להיראות עדכניים ולרוץ. כל חודש וחצי גרסה חדשה משמאל לנקודה העשרונית. היום 41, עוד מעט 42. איזה שעמום.
גם העדכונים מאחורי הבמה מרגיזים למדי, אם כי כנראה חשובים בחלק מהמקרים (אין לי באמת איך לדעת).
אני התרגזתי על האנדרואיד שלי שכל פעם שהייתי צריך לעשות משהו הוא נכנס לבולמוס עדכונים של עשרות אפליקציות מה שמאט אותו משמעותית. זה קורה ברמה יומית ואיכשהו זה תמיד קורה דווקא כשאני זקוק לו למשהו והנה הוא כבר לא פנוי אלי, אלא רק להתעדכנויות האינסופיות שלו