מעבר למאניה ולדיפרסיה הטכנו-פרימיטיביסטים

אחרי שנים בין מאניה טכנואופטימית לדכאון מזוועות המין האנושי והקדמה אני מוצא כעת נחמה בדרך האמצע. לאחר תקופות ארוכות של קריאה באוונגליסטים טכנולוגיים מעמק הסיליקון ואנכרו-פרימיטיביסטים מהיער, פיתחתי תקוות טכנו-אוטופיות וחרדות טכנו-סיוטיות ששכנו באי נוחות אלו לצד אלו. נדרשה הזחה מסוימת בפרספקטיבה כדי להבין שתנועת המטוטלת בין האופטימיזם לפסימיזם שגויה מיסודה.

ההיפותיזה חדשה גורסת שהתחום השברירי והחמקמק של עולם המציאות שוכן באיזור ביניים מוגה אור הנסיבות, בתווך בין איזורי דמדומים המקיפים אותו בתחזיות מכל הסוגים: לגאולה ולחורבן (ומי שרואים את אלו ברגע הנוכחי). אם תבלה את זמנך בחוגים שבהם שורה הדכדוך וההתמקדות במגמות השליליות (למשל [בהכללה] חוקרים ממדעי החברה והרוח, אקטיביסטים, או אנשים בעלי חשיבה ביקורתית מפותחת) תראה רק את הצד השלילי ותאמין שאנחנו על סיפה של קטסטרופה. לעומת זאת, אם תבלי זמנך בחברת האנשים שמדגישים את השינויים והפוטנציאלים החיוביים (למשל עתידנים, אנשי טכנולוגיה ורוחניקים מסוימים) את עשויה לחשוב שאנחנו על סף פריצת דרך לעבר האוטופיה. כל אחת מנקודות המבט הללו גורמת לשניה להראות מגוחכת, וחסרת היגיון. כל אחת מהן מסתירה את השניה ומונעת מהאדם להכיר בקיומה ובערכה. בפועל, כל הדברים הללו, החיוביים והשליליים, קורים במקביל. הנקודה שבה שני הצדדים למחלוקת מסכימים ותואמים זה את זה היא באבחנה שמתרחשים כרגע שינויים דרמטיים ומואצים. אלא שבת'כלס ברוב המקרים חוזי הטוב רואים רק את האפשרויות החיוביות שרובן עדיין לא כאן ורובן גם לא יתגשמו ואילו חוזי הרע רואים רק את האפשרויות השליליות שרובן עדיין לא כאן ורובן גם לא יתרחשו. רוב התחזיות האופטימיות של אנשי הטכנולוגיה לא יתגשמו כי שיקולים וכוחות טכנולוגים, כלכליים ופוליטיים יגבילו את ההיתכנות שלהם וידאגו לכך שהפוטנציאל המהפכני שלהם ינוטרל או ינותב על מנת לשרת את כוחות השררה. רוב התחזיות השליליות יסוכלו כי ככל שהסכנה תהפוך דרך לברורה ומוחשית כך יתגברו הקולות המתריעים ומי שינסו לסכל אותה, כך שברוב מהמקרים הקטסטרופה תמנע או תמותן. בתווך בין שני אלו נמצאות ההתפתחויות המועטות (יחסית) שאכן יתרחשו ושגם בהן כמובן טוב ורע מעורבבים זה בזה וכמובן תלויים בפרספקטיבה.

ללמוד את את העתיד זה כמו ללמוד היסטוריות של יקומים אלטרנטיבים שרובם לעולם לא יתגשמו. זה דורש לסגל את הנכונות לקבל באהבה את הגמישות האי-לינארית שמאפיינת את ההיסטוריה ולשהות שם מבלי להזדהות מדי עם טלטולי הספינה בים הנסיבות. אם יש שם שיעור לחיים האישיים, הוא עשוי להמצא בנכונות לזהות גם בחיים האישיים שלנו את הנארטיבים השונים המטלטלים אותנו בין חלומות מופרכים לחרדות תלושות, וללמוד לחיות בנוחות, באהבה ובלי מורא במרחב הביניים שהוא המציאות.

פרסם תגובה או השאר עקבות: Trackback URL.

תגובות

  • liorbargal  ביום 20 בדצמבר 2017 בשעה 20:50

    שלום עידן
    ברשותך אני אנסה לחבר את הקונטקסט הטכנו-מיסטי הרחב שמתוכו אני מניח אתה שואב את המטפורה המאנית-דיפרסית התרבותית הזו, לבעיה שאני מחשיב כמהותית ביותר עבור הדור ואף העידן הזה, המשבר הדיגיטלי.

    מדובר בשינוי פרדיגמה כה עמוק ושעדיין לא ברור אם העולם מסוגל להבין. לכן נדמה לי שאנחנו מטלטלים בין אופטימיזם פוזיטיביסטי של חסידי קדמה בכל מחיר וסטיב ג׳ובס כגיבור תרבות, לבין פסימיזם כרוני שמקרין בחסידיו מעין הילה פונדמנטליסטית אנטי-טכנולוגיזם מריר המתבטא בגישה ביקורתית מאוד כלפי האינפינטליזציה ורידוד המוני של דורות ה-y וה-z. זה קולו של הצקצוק הזה שאתה תמיד שומע כנגד ״תרבות המסכים״

    אין ספק שהטכנולוגיה תקדם אותנו, השאלה היא האם היא תצליח גם ״להעלות״ אותנו, להעמיק אותנו, לאפשר לנו להתחבר לעצמנו וזה לזה באופן איכותי יותר ולא רק מהיר יותר.

    בהקשר האחרון אני רוצה להפנות לשני מאמרים תקיפים וביקורתיים מאוד כלפי התרבות הדיגיטלית בת-זמננו שקראתי לאחרונה בעיתונים. הביקורת כוונה בעיקר כלפי הדיכוי והטוטליטריזם המאפיינים את הדומיננטיות של גוגל ופייסבוק בחיינו. הראשון, מאמר מצוין של נטע גורביץ על האלורתמיזציה של חיינו הוירטואליים, פורסם במוסף הארץ מלפני שלושה שבועות (מומלץ ביותר). והשני כתבה במוסף הספרים האחרון, והוא של בועז יזראלי ועוסק בספרו הדיסטופי של א״מ פורסטר ״המכונה נעצרת״. בשני המאמרים אתה מזהה את הטון החד, המושחז הביקורתי, החריף מאוד ורווי באנלוגיות אפלות המשרטטות עולם מתקדם אך קודר ומנוכר אנושית. הסדרה המצוינת ״מראה שחורה״ מבטאת בצורה אומנותית את הטון הזה.

    יחד עם זאת אני מעוניין לטעון כלפי הפסימיים הללו(מבלי לחטוא באופטימיות טכנוקרטית עיוורת), שהם לגמרי מפספסים את השאלות הרחבות והמרתקות שהטכנולוגיות הדיגיטליות מעלות. קיים לטעמי פוטנציאל פסיכו-תקשורתי ורוחני אדיר, הטמון בהם. והמחכה לאנושות כולה, אם תדע זו לרתום אותו לטובת קידום בני האדם. לא רק ברמה החומרית אלא גם ואולי בעיקר ברמה הרוחנית והערכית.

  • Jonathan Zak  ביום 21 בדצמבר 2017 בשעה 10:14

    מסתובב לי בסין
    הכי נהנה לקרוא את הפוסטים שלך
    תודה!

    יונתן זק

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: