We all have it coming: כמה דברים בשבחי החציבעונות

כמה דברים על החציבעונות כאופציה אתית ותרבותית. חציבעונים, למי ששכח, הם אנשים שטבעונים רובו הגדול של הזמן אבל חוטאים מדי פעם באכילת מוצרים מן החי (גילוי נאות, אני כזה). החציבעונות היא אופציה פחות מדוברת בהשוואה לטבעונות ולצמחונות, ויש לכך סיבות טובות. מבחינה אידאולוגית החציבעונות והחצימחונות הינן עמדות מוטלות בספק, ויש שיאמרו אף פשרות מתועבות. החציבעוני נמצא על קרקע לא יציבה מבחינה ערכית לעומת הקרניבור, או הצמחוני/טבעוני. הקרניבור, אחרי הכל, לא רואה בעיה אמיתית באכילת בשר. לרוב הוא ימצא סיבות אלו או אחרות מדוע זה בסדר לאכול חיות או מוצרים שהופקו תוך כדי התעללות בהן. בניגוד אל הקרניבור, הצמחוני/טבעוני מכיר בכך שמשק החי התעשייתי הוא סוג של שואה. ההכרה הזו כופה עליו את הכורח שבצמחונות/טבעונות, והוא מקיים את האידאל שלו באדיקות. לעומת שני אלו, החצימחוני והחציבעוני נמצאים בעמדת ביניים לא פשוטה. מצד אחד, הם נאלצים להכיר במה שמכירים הטבעונים, שעבור בעלי החיים כל יום זה טרבלינקה ושצריכת מוצרים מן החי היא השתתפות בזוועה הזו. הם אמנם פועלים לצמצום הזוועה הזו, ומצד שני, מסיבות אלו או אחרות ובנסיבות אלו או אחרות, הם גם פועלים בשונה מעקרונותיהם ואמונותיהם. החציבעונות אם כן, היא עמדה פרגמטית במקום שבו לא ניתן להיות פרגמטי. היא עמדה פרגמטית לנוכח הסבל והזוועה. מהבחינה הזו, קל מאוד לשפוט את החציבעוני. הוא סמל לחולשת הרוח האנושית, לקושי לחיות מתוך נאמנות מוחלטת לערכים שלנו, ולכך שאף מי שמכירים בגודל הזוועה אינם מצליחים להמנע מלקחת בה חלק פעיל.

מצד שני, ישנם כמה דברים שניתן לומר בשבחי החציבעונות/חצימחונות. ראשית כל, האפקט. החציבעונות אינה עמדה בולטת כמו זו של הטבעונות והצמחונות. חציבעונים אינם מנופפים בסטטוס הזה שלהם, שכן הוא מורכב מדי ומכיל בתוכו סתירה מביכה בין אידאלים למעשה. ובכל זאת, הפרגמטיזם החציבעוני ממחיש את הפער בין גזרה שהציבור יכול לעמוד בה לבין גזרה שהציבור אינו יכול לעמוד בה. יש להכיר בכך שהחציבעונות והחצימחונות נפוצות בהרבה מהצמחונות והטבעונות, ושההשפעה שלהם רחבה בהרבה. אם עשרה אנשים מצמצמים את צריכת המוצרים מן החי שלהם שלהם ב-95% הרי שהיתרון מבחינת הסבל שנחסך גדול יותר מאשר חמישה אנשים שצמצמו את צריכת המוצרים מן החי שלהם ב-100%. מבחינה זו, עד שתגיע בשורת הבשר הסינתטי החציבעונות הינה האופציה האפקטיבית ביותר בעולם שבו האחריות המוסרית מופרטת במקום שתעשה כחלק מרגולציה קבוצתית.

ויש נקודה נוספת, חשובה ומעניינת יותר בעיני שניתן לציין בשבחי של החציבעונות, ושמקורה באופן מעניין בדיוק באותו עמוד שדרה מוסרי עקמומי שהחציבעונים אינו חשים עימו בנח. בניגוד לקרניבור, החציבעוני מעוניין לצמצם את כמות הסבל בעולם, אלא שבניגוד לטבעוני, מסיבות אלו או אחרות החציבעוני אינו עומד באידאולוגיה הטבעונית החמורה. החציבעונות מכילה, אם כן, הכרה מובלעת בפגמיו של האדם. היא כופה את ההכרה בכך שגם את/ה מעורבים ללא הרף בחילול זוועות נוראיות ולכן אין לך זכות לשפוט אף אדם אחר. מבחינה זו החציבעונות מלמדת אותנו שיעור מצוין בענווה כי היא מלמדת על הפער שבין מה שאנחנו יודעים ושואפים לו לבין מה שאנחנו מסוגלים, ועל הקושי האנושי לצעוד בצורה מוחלטת בעקבות הערכים שלנו, והדבר הזה מסייע לנו בתקוווה גם לקבל את חוסר השלמות של אנשים אחרים. זהו שיעור רב ערך במיוחד בתקופה שבה חוסר הסובלנות והבוז לקבוצות חברתיות שערכיהן מנוגדים לערכינו הופכים בולטים ומרכזיים יותר ויותר בשיח הציבורי. ההבנה שאנחנו חלק בלתי נפרד מזוועות העולם, שאין הפרדה מוחלטת בין 'בעיה' ל'פתרון', עשויה לעזור לנו לסלוח למי שמחזיקים בעמדות שנראות לנו בלתי נסלחות. כי מי אנחנו בכלל, מוכתמים בחטאינו, שנשפוט אותם? השיעור הזה חיוני במיוחד בעידן הגלובליזציה והקפיטליזם המאוחר שבו כל מוצר שאנחנו צורכים מעורב בהגדרה ברשת של ניצול וזוועות ושבו איש לא יכול להינקות מהחטא, גם אם יחזיק בכוונות הכנות ביותר ויפעל באופן ההוגן ביותר, שכן רשת ההשלכות של כל פעולה ופעולה הינה מבוזרת ורחבה מדי על פני כלכלת השוק ובלתי נתנת לתפיסה. ובכלל כל גביע גלידה (טבעונית) שאנחנו מרשים לעצמנו יכל לשמש להצלת ילד רעב. החציבעונות לא רואה כאן סיבה להרים ידיים או לסגת חלילה לציניות או ניהיליזם. החציבעוני מממשיך לשאוף ולפעול לתיקון עולם, אבל גם  מקבל את היותו באופן בלתי נמנע פגום (imprefectible) וחלק בלתי נפרד מרשת של אי צדק הנפרשת לכל עבר, ודבר זה מסייע לו (בתקווה) להיות רחום ומקבל יותר כלפי אחרים ופגמיהם.

אפשר לקרוא את הטקסט הזה כאפולוגטיקה. אם צמחונים או טבעונים יבחרו לתקוף אותי או את הנאמר כאן, אשתדל לקבל את הביזוי באהבה. גם זה חלק מהעמדה החציבעונית: ההכרה בכך שכמו שקלינט איסטווד אומר בסרט 'בלתי נסלח'  – ‘we all have it coming’. מצד שני כחציבעוני נכפה עליך להכיר שאין הרבה ערך בשיימינג מהסוג הזה, בדיוק משום שאתה חציבעוני. עוד הערה לסיום, למען הסר ספק אני לא מתכוון חלילה להפחית כאן מערכה של הטבעונות, מהחשיבות של עקביות ערכית, או לומר שהחציבעונים טובים מבעלי עקרונות סדורים יותר באיזשהו אופן. ללא הטבעונות והמאבק ההירואי והמוצלח שלה לא הייתה מופיעה כנראה חציבעונות. אני מלא הערצה לאנשים שעומדים בצורה מלאה מאחורי האידאלים הטבעוניים שלהם ומאחל לעצמי להגיע יום אחד לדרגתם. בסיכומו של דבר החציבעונות היא רק דוגמה בולטת  לעקרון כללי יותר של שאיפה לתיקון (עזה או כנה יותר או פחות) המלווה בחוסר עקביות מסוים, ומלווה בקבלה של חוסר שלמות האישי שיכולה אולי להוביל לקבלה של חוסר השלמות של האחר. לעקרון הכללי הזה ניתן לקרוא פרגמטיזם, ואני אקדיש לו תשומת לב נוספת בפוסט הקרוב שלי.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • חן  On 10 בינואר 2018 at 15:38

    למרות היותי חצימחוני כבר המון שנים, עד קריאת הפוסט כלל לא ידעתי שאני כזה.
    מיותר לציין שאני מסכים עם כל מה שכתבת כאן (ומצפה בכיליון עיניים לביאת הבשר הסינתטי, בתקווה שיגאל את העולם מייסוריו). תבורך.

  • נתן  On 11 בינואר 2018 at 11:46

    אני אוכל 4 פעמים בשבוע דג בארוחת שישי, אז מה אני? יש 21 "ארוחות" בשבוע 4 מתוכם אני "חוטא" 80.9 % טבעוני?

    אני מחשיב את אצמי כאדם עם טביעת רגל סביבתית נמוכה..ממחזר לגמרי בקבוקים אבל עובד במעבדה ומשתמש יותר מידי בכפפות גומי..מה אני?

    מנסה לא להישתמש במעליות, חוסך בחשמל בבית..אבל כמו כולם טס יותר מידי פעמים לחו"ל (פליטת פחמן..) מה אני?

    אני חושב שכולנו איפשהו על הספקטרום של תודעת הטוב והרע..הפסיכדליה לימדה אותי שכל ההגדקות האלה הם בלוף גדול?

    מה גרוע יותר לאכול בשר או להיוץ טבעוני ממניעים של תפיסה חברתית\השתייכות לסמל סטטוס או רצון להתסאות רוחנית..?
    כנראה שאם האדם בוגד בעצמו זה יותר גרוע מהכל כמו שהרבתה איין ראנד לתאר ב"כמעיין המתגבר", בבודהיזם אומרים "אל תקח את מה שלא לך.."
    בסוף טקס 4 טבקו האינדיאני אוכלים בשר כחלק מהטקס, אני לא אוכל אבל מרגיש שמי שאוכל הבשר הוא לגמרי לו..

    ככול שנתעצם ונתקרב לאסנס כך נצרוך פחות, נזהם פחות, נפגע וננצל פחות..מי שפוגע בחיות או בבני אדם שתופרים חולצות באסיה בתנאי עבדות זה אותו דבר..אני תמיד מסתכל מה רמת הקפיטליזם שזורמת בי כמדד בריאותי למצב הנפש..

    כשאני במקום נמוך: בא לי קוק,זיונים,בשר,להרוויח כסף וכ"ו..(להמחשה)
    כשאני במקום גבוהה:לא צריך לאכול, אני בהודייה לבריאה ובחמלה לסובבים אותי..

    הנקודה שלי: בוא נעשה את הכי טוב שלנו ותמיד נתבונן באמת כמו שהיא..זה הכי צודק.

    כתבתי את זה בשטף הרגע מהלב, לא ערוך ולגמרי מהלב,
    תודה לך עידו על הבלוג המדהים הזה שממש מעצב את חיי. אין עליך!

  • נתן  On 11 בינואר 2018 at 11:47

    כמובן שהתבלבלתי 4 פעמים בחודש (בארוחת שישי) ..

  • אוריהיפפו  On 13 בינואר 2018 at 18:49

    מהנה מאד. כן ירבו כתבותיך.
    כנראה שאני חצימחוני כמו רבים וטובים, אנחנו כאלה ברוב ההתנהגות שלנו בחיים

  • dorco  On 16 בינואר 2018 at 16:43

    אני הפסקתי להיות חצימחוני לפני שלושה שבועות בערך, אחרי ארבע שנים. הזדהיתי כצמחוני, אבל כן הייתי אוכל בשר פעם בכמה חודשים, רצוי בחג כי אז הוא הכי טעים וגם לא מקבלים חפירה מהדודה. אם הייתי מרגיש יותר משבוע שבועיים שאני רוצה בשר, הסקתי שכנראה אני צריך ואכלתי בלי להתבייש ובלי להתנצל. העניין הוא, שהצמחונות שלי מעולם לא היתה עניין אידיאולוגי. אני מסכים לחלוטין עם האידיאולוגיה הטבעונית – זו השואה הכי גדולה בהיסטוריה. זה לא עזר לי הרבה ממש לעשות את הצעד ולהיות טבעוני.. הרגש הוא מה שחסר. לאורך כל הצמחונות שלי, מההתחלה, העניין היה רגשי. פשוט לא רציתי לאכול חיות. כנראה שכן רציתי לאכול את הגבינות שהפיקו מהחלב שלהן ולנעול את העור שהופשט מהן. אני לא יודע, אבל נדמה לי שיש לא מעט צמחונים שהעניין אצלם הוא לא רק אידיאולוגי – הוא יותר רגשי ועמוק. עכשיו התחלתי לרצות שוב לאכול בשר, והרצון לא לאכול חיות קצת נמוג. אז אני אוכל.
    ולצד זאת אני מסכים לחלוטין שההיסטוריה תשפוט אותי לחומרה בעניין הזה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: