טכנומיסטיקה

האם שימוש בפסיכדליים מחולל חשיבה קונספירטיבית? (לטור המקורי באתר הארץ)

כשתומכיו של הנשיא לשעבר דונלד טראמפ עלו על גבעת הקפיטול ב-6 לינואר היה אדם אחד שבלט בדיווחים מהמקום. עם כובע פרווה עטור קרניים, ופלג גוף עליון חשוף ומקועקע, דמותו של ג'ק אנג'לי שזכה במהרה לכינוי שאמאן ה-QAnon הוסיפה מידה גדושה של ביזאריות סוריאליסטית למחזה ההזוי ממילא ששודר מהמקום.

עיתונאים זריזים שסרקו את דפי המדיה החברתית של אנג'לי לפני שנמחקו, גילו שם שאנג'לי הוא שחקן ומדובב לא מאוד מצליח שמתאר את עצמו כמרפא אנרגטי ושמאן בחניכה עצמית. אנג'לי שהזדהה גם בשם הילידי זאב אבן-צהובה, כבר דיבר בעבר על הפוטנציאל האדיר של חומרים פסיכדלים כמו לסד ופסילוסיבין כאמצעים לריפוי וצמיחה רוחנית, ובפרופיל שלו כיכבה תמונה בה הוא מופיע בסווטשירט עם הדפס של פטריה פסיכדלית. הנטיות הפסיכדליות של אנג'לי השתלבו במישמש הרעיוני שהופיע בדפי הבית שלו ושחשף שילוב בין כמיהה לממד רוחני נסתר שהתגלמה בחיבה למכתבי שרשרת ולזיהוי דפוסים הרי משמעות בעננים בשמיים, לבין תפיסות קונספירטיביות ששואבות השראה מתיאוריית הקשר הפופולרית QAnon. אלו התבטאו למשל בטענה שמתחמי בדיקות קורונה הם למעשה מקדשים לאל המצרי אנוביס ובדיווחים ממסעות בחיפוש אחר קודים פדופיליים על גבי שלטים של חנויות באריזונה.

השילוב הלא שגרתי בין תימות רוחניקיות, אקולוגיות ופסיכדליות לבין תמיכה ברעיונות של עליונות לבנה ותיאוריות קונספירציה מהימין הקיצוני הפתיע לא מעט ממי שהתקשו להבין כיצד רעיונות של אור ואהבה מבית מדרשו של הניו-אייג' משתלבות באידאולוגיה של ימין קיצוני. אלא שסיפורו של אנג'לי משתלב היטב בעיסוק הגובר בשנים האחרונות בנושא הקונספיריטואליות או קונספירוחניות – השילוב בין רעיונות רוחניים לבין תיאוריות קונספירציה.

את המושג קונספיריטואליות טבעו לראשונה ב-2011 חוקרי הדתות שארלוט וורד ודיוויד וואס. וורד ווואס הגדירו את הקונספיריטואליות כפילוסופיה פוליטית-רוחנית שמשלבת בין תרבות הניו-אייג' והדגש החיובי שלה על התפתחות אישית וטרנספורמציה, לבין עולם הקונספירציה והדגש השלילי שלו על פוליטיקה גלובלית; בין האמונה שיש קבוצה סודית ששולטת בעולם לאמונה שהאנושות  עוברת טרנספורמציה תודעתית ושהשינוי מתחיל מבפנים.

 קונספיריטואליות כשלעצמה אינה תופעה חדשה. השילוב בין אמונות רוחניות לאמונה בתיאוריית קשר שב וחוזר לאורך ההיסטוריה, מהכתות הגנוסטיות של המאות הראשונות לספירה שהאמינו שהבריאה כולה היא קונספירציה של אל-מרושע (דמיורג) המבקש להסתיר מהאדם את האלוהות האמיתית, ועד לנאצים ששילבו חיבה לרפואה אלטרנטיבית, אסטרולוגיה וחקלאות ביו-דינמית עם אמונה בפרוטוקולים של זקני ציון. אלא שעם עליית הרוחניות הפופולרית בעשורים האחרונים, וצמיחת שיח הקונספירציות בשנים האחרונות הולכות ומתרבות תיאוריות הקונספירציה המשלבות תכנים 'רוחניים' וניו-אייג'ים. בראש אותן תנועות נמצאת כמובן QAnon, תיאוריית קונספירציה מטורללת הטוענת שפוליטיקאים דמוקרטים, כוכבים הוליוודים, האפיפיור והמפלגה הקומוניסטית בסין משתפים כולם פעולה כחלק מרשת בינלאומית נסתרת של פדופיליה, קניבליזם ועבודת-שטן. רשת רשע זו היא המושכת בחוטים והאחראית למצבו העגום של הכוכב. אך אל ייאוש! QAnon מבטיחה שלוחם האור הנבחר דונלד טראמפ יפיל את כל אלו ויוביל לעידן חדש של אור ואהבה. התיאוריה אולי נשמעת מופרכת, וציפיות המאמינים לנצחון של טראמפ, סוף הקורונה, והוצאות להורג של פוליטיקאים דמוקרטיים התבדו שוב ושוב, אבל הפופולריות של התנועה בשנה האחרונה כבר גרמה ל-FBI להגדיר אותה כאיום טרור. 

יש סיבות רבות לפקפק בטענותיהן של תיאוריות קונספירציה: הן נוטות לצייר תמונות מיתיות פשטניות של מאבק בין טוב לרע; מעניקות לארכי-נבלים שלהן יכולות דמיוניות של תיאום והסתרה של מזימות חובקות עולם; והספקנות המוחלטת שלהן כלפי ידע מקובל משולבת בקבלה תמימה ותמוהה של הנטען בקרב 'מקורות מידע אלטרנטיביים.' דפוסי החשיבה המאפיינים תיאוריות קונספירציה כבר תוארו בעבר כצומת העל המחברת בין כל סוגי הכשלים הלוגיים וההטיות הקוגניטיביות. כעת הפופולריות הגוברת של תיאוריות הקונספירציה במילייה הרוחניקי בכלל  ובתת התרבות הפסיכדלית מעלה שאלות קשות על הקשר בין שימוש בפסיכדליים לבין חשיבה קונספירטיבית.

קצה חוט אחד לחיבור בין פסיכדלים לקונספירציות ניתן למצוא במאמר שפרסם בשנת 2013 חוקר המח רובין קרהרט-האריס ומחבר בין החוויה הפסיכדלית למצב נוירו-ביולוגי שהוא מכנה אותו המצב הפרימיטיבי: מצב רגרסיבי המאופיין בחשיבה מאגית – חשיבה מנותקת מהמציאות שמבוססת על משאלות וחרדות ומתבטאת בפנטזיות ופרנויות. קרהרט-האריס מתאר את המצב הפרנואידי הזה כתמונת המראה של הריפוי הפסיכדלי, ומציע שההכרה בו מדגישה את הצורך לנווט את החוויה הפסיכדלית לכיוונים חיוביים. תיאוריות קונספירציה, מצטיירות כאן כפשוט סוג של טריפ רע.

אלא שהאבחנה בין חיזיון מיסטי לפרנויה לא תמיד פשוטה. אחת ההשפעות הבסיסיות של חומרים פסיכדליים היא ההעצמה של יכולות זיהוי הדפוסים וההקשרים. תחת השפעת פסיכדלים פרטים שנראו חסרי משמעות קודם לכן נוטים להתחבר, וצפיה בעננים במהלך חוויה פסיכדלית מגלה בהם דפוסים וצורות ושעין בלתי מזוינת תתקשה לגלות, מלבד אולי זו של ג'ק אנג'לי.

 זיהוי דפוסים הוא תכונה אנושית קדמונית ומהותית שמסייעת לאדם להבין את העולם ולשרוד בו, אלא שתחת השפעה פסיכדלית זיהוי הדפוסים הזה מועצם באופן שיכול לחשוף צורות בדיוניות לחלוטין. זה כשלעצמו לא בהכרח בעיה. היחס לחזיונות הוא שאלה מרכזית בשיח הפסיכדלי. לצד מי שמקבלים את החזיונות הללו כפשוטם, יש רבים שקוראים להתבונן בהם בעין פקוחה ובלתי מעורבת, כמו בתרגול מדיטציה בודהיסטית. אלא שגם הניסיון לניתוק סטואי מהתוכן של חזיונות מסתבך עקב תכונה אחרת של החוויה הפסיכדלית. אחד המרכיבים הבסיסיים של החוויה הפסיכדלית הוא הנטיה שלה לייצר תחושת שכנוע עמוק בתוקף המראות והתובנות שהיא מציגה. מסיבות אלו, השילוב בין נטיות קונספירטיביות לפסיכדלים יכול לייצר תוצאות עזות במיוחד. אם תיאוריות קונספירציה מבטאות ניסיון לחפש היגיון ומשמעות בעולם מורכב ומבלבל הרי שפסיכדלים, שמעצימים את תחושת המשמעות באדם, יכולים להוות חומרים ממריצים לחיפוש הזה. בנוסף, הנטיה הפסיכדלית לאתר בעולם כוחות קוסמיים גדולים, הולמת את החיבה הקונספיריטואלית למאבקים מיתיים בין בני אור ובני חושך.

בינתיים, הקשר המתהדק בין פסיכדליים ורוחניות לבין תיאוריות קונספירציה מפוקפקות כבר מוביל דמויות בולטות באגף האינטלקטואלי של העולם הרוחני להרהר בצד האפל של הרוחניות. "ראיתי הרבה אנשים שכמוני מרגישים מעין דחיה מהתרבות הרוחנית, שאנחנו רואים עצמנו חלק ממנה" אמר לאחרונה הסופר הבריטי ג'ולס אוונס בראיון לפודקסט Rebel Wisdom. "הטרגדיה היא שבמשך שנים אנחנו מנסים לבצע אינטגרציה למצבי תודעה אחרים, לומר שיש להם תוקף, ושההסתמכות בלעדית על התודעה הרציונלית מגבילה מדי. מה שקרה בשנה האחרונה זה כמו הצפה של סוגי תודעה אחרים כמו חשיבה מאגית וחשיבה אקסטטית אבל בצורה מאוד רעילה. המטוטלת נעה חזק מדי לצד השני, ועכשיו אנחנו צריכים למצוא איזון חדש: לא לומר שכל מה שלא רציונלי ואנליטי לחלוטין הוא הזוי ואי-רציונלי, אלא למצוא איזון בין פתיחות לדברים כמו אינטואיציה, מצבים אקסטטיים, ומצבי טראנס לבין יכולת אבחנה וחשיבה ביקורתית."

הכרה בבעיות של חשיבה קונספירטיבית אין משמעותה אימוץ של שיח המיינסטרים הר כגיגית. הרבה מהביקורות הקונספירטיביות על המדיה, הפוליטיקה ותעשיית התרופות, למשל, מוצדקות בשורשן –יש הטיות במדיה, מבני התמריצים של תעשיית התרופות מעוותים מבסיסם –  אלא שהניסיון לפתור אותן דורש הכלה של מורכבויות ומחשבה בלתי דוגמטית. אוונס מציע לנו לשהות במתח המאתגר אך הפורה שבין הגנוזיס, תחושת הידע העמוק שהחוויה הפסיכדלית מקנה, לבין נכונותו של האגנוסטיקן להודות במגבלות הידיעה ולהמנע מאמונות נחרצות מדי לגבי העולם. הדברים הנכוחים שלו מזכירים את העובדה שמרביתם הגדולה של חובבי הפסיכדלים לא מאמצים תפיסות קונספירטיביות ושפסיכדליה אינה גוררת בהכרח אמונה בקונספירציות. מחשבה פסיכדלית יכולה גם לאמץ את המורכבות הפרקטלית והאינסופית של המציאות, ולנקוט במה שההוגה הפסיכדלי רוברט אנטון ווילסון כינה "אונתולוגיית גרילה" – הנכונות לאחוז בדיסוננס קוגניטיבי ולהמנע מאימוץ של אידאולוגיה או אמונות נוקשות על טבע העולם. גם ג'ק אנג'לי אולי בדרך להבין שהעולם מורכב יותר מהסכמות שכפה עליו. לאחר אירועי הקפיטול, המפגש של אנג'לי עם קרקע המציאות היה קשה. הוא ספג את זעמם של מאמיני QAnon, ושל עורך דינו של טראמפ שהוקיעו אותו כסוכן שתול של השמאל הקיצוני. לאחר שבקשת החנינה שלו מטראמפ הושבה ריקם, אנג'לי הביע אכזבה מטראמפ ואף הסכים להעיד נגדו במשפט ההדחה שהתקיים באמצע פברואר. היה זה דפוס שממנו התקשה להתעלם.