טכנומיסטיקה

לישון זה לא תמיד פשוט. כשהייתי ילד היו לילות שהתקשיתי כל כך להרדם שהייתי שוכב במיטה ובוכה מרוב תסכול. הרגעים הללו שביליתי לבד עם עצמי בשעות הקטנות של הלילה בניסיון להשחיל חוט תודעתי דרך מחט פנימית היו כנראה בין הרגעים העמוקים ביותר של ילדותי. 

יש משהו בשינה שקשור באופן עמוק לתהליכים של שחרור והרפיה, וגם מצד שני, כשהוא משתבש, פותח פתח לרמות עמוקות של רפלקסיביות, רקורסיביות ומודעות עצמית – לא תמיד באופן חיובי. מי שהמחשבה ׳האם אני מצליח להרפות׳ התפרצה לו פעם ברגע שבו החל לשקוע בשינה וגירשה אותה מראשו, יבין מיד למה אני מתכוון.

נסיונות להרדם קשורים באופן עמוק עם תהליכים של התמסרות, נוכחות ועבודה עם מחשבות שמזכירים מבחינות רבות את התהליכים שמתרחשים בתרגול מדיטציה, אבל הדינמיקות שונות ולעיתים הפוכות. במקרה של שינה מחשבות תועות והזויות משתלבות היטב בתהליך ההרדמות, ובניגוד למדיטציה שבה מודעות היא המטרה כשזה נוגע לניסיון לישון מודעות יכולה להיות חרב פיפיות. ההופעה שלה ברגע הלא נכון יכולות להיות הרת אסון לתהליך.

נדודי השינה שלי כילד היו מטלטלים אבל נדירים יחסית, וכאדם בוגר, למדתי להרפות לתוך ההרדמות בצורה טבעית ונהדרת. שני אמרה לי פעם שאני האדם שנרדם הכי מהר שהיא מכירה – לאורך שנים הייתי נרדם תוך שניות מעטות מהרגע שהנחתי את הראש על הכר. משהו בראש היה נכבה והייתי שוקע מיידית לשינה מנחמת. עד כדי כך זה היה קל.

אבל היחסים עם השינה המשיכו לדעת תהפוכות ותקופות. הקשה בהן, שעדיין מהדהדת בי, התחילה במקביל לאיראן 2 וכללה חודשים ארוכים שבהם הייתי מתעורר בשעות הקטנות של הלילה ולא מצליח לחזור ולהרדם. למחרת הייתי מתקשה לתפקד ונאלצתי לעיתים קרובות לשחרר מהתוכניות שלי לאותו יום. לקח לי חודשים ארוכים של חקירה להחזיר את עצמי למצב שבו יכולתי לחזור לישון בטבעיות. אני רוצה לשתף כאן איך זה קרה.

בעולם שבו נדמה שיש פתרון תרופתי לכמעט כל בעיה, שינה היא אחד המקומות שבו הפתרונות הפרמקולוגים מוגבלים להפליא. יש עזרים שונים בדמות תוספי מזון כמו מגנזיום, הורמונים כמו מלטונין ותרופות מרשם כמו אנטי-היסטמינים ובנזודיאזפינים. נעזרתי בכולם, אבל אף אחד מהעזרים הללו לא מציע פתרון בר קיימא. כולם מייצרים תוך זמן קצר סוגים שונים של סבילות או שהם פשוט עדינים מדי בשביל להיות שוברי משוואה.

האמת היא שעל אף האופציות הפרמקולוגיות להכריח את המוח לכבות את עצמו, עיסוק בנושא מורה שחלק מהותי של תהליך ההרדמות הוא תודעתי. שינה תלויה באופן עמוק בתהליכים תודעתיים של מודעות והרפיה – שאף אחד לא יכול לעשות עבורך, ושיש להם אופי חמקמק ומתעתע – כאמור, בגלל האופי המביס-עצמית של הניסיון לשחרר את התודעה (אפקט ה׳אל תחשוב על דוב לבן׳).

כשזה מגיע לשינה אף אחד לא באמת יכול לעשות עבורך את העבודה: זה אתה מול התודעה שלך, שיכולה להיות כלי עזר בידיך אבל גם להכשיל ולהפוך ליריב עיקש. כאדם שסובל מנטייה למודעות יתר זה כנראה מה הפך את התהליך הטבעי לכאורה הזה למאתגר כל כך.

היכולת של התודעה להתערב ולקלקל את תהליך ההרדמות הוא אחת מבין מספר דוגמאות בהן מודעות עודפת בצורה של מחשבות טורדניות יכולה להתערב ולשבש תהליכים שמתרחשים לרוב באופן אוטומטי ושקוף. בפסיכולוגיה התופעה הזו ידועה בשם תהליכים אירונים –  דוגמאות נוספות כוללות דיבור מול קהל, תפקוד מיני, נגינה, השתנה או הניסיון לא לחשוב על משהו (דוגמת הדוב הלבן). בכל המקרים הללו ניסיון לפקח על על תהליך אוטומטי עשוי לחולל לולאת משוב מחרפנת.

הייתי אומר שהתקופה הזו של חודשים של שינה מועטה, ושל ניסיון סבלני ללמוד לחזור לישון הייתה אחת התקופות המשמעותיות והעמוקות ביותר שהיו לי בחקר התודעה. דבר אחד שעזר להפוך את התקופה הזו לקלה יותר היה נכונות לקבל את מצב חוסר השינה ללא התסכול או הכעס שאפיינו בעבר את ההתמודדות שלי עם מצבים כאלה.

למדתי להתעורר לפנות בוקר, ולחוש הכרת תודה על כך שאני יכול לקרוא ספרים ומאמרים שלא הייתי מוצא להם זמן אחרת. בעבר הייתי מוציא תסכול על קשיי שינה על שני. בסיבוב הנוכחי קרה משהו מדהים – במקום להתמלא בתסכול הייתי מבלה את השעות השקטות הללו בציפיה מתגברת לכך ששני והילדים יתעוררו – כשהם היו מתעוררים הלב שלי היה כבר מוטען ומוצף באהבה. משהו במצבי חוסר השינה הללו היה מרכך לי את הלב כך שהעיניים היו לפתע מתלחלחות באמצע היום כשהייתי מתרגש ממפגש או ממחשבה. זה היה כמו משנה תודעה שהפך אותי לרגיש יותר לעולם. בעבר, כשהיה לי לילה רע זה אמר מבחינתי שזהו – היום גמור. אבל בתקופה הזו למדתי שאפשר ללמוד לחיות עם העדר שינה עם שמחה, רכות וקצת יותר חן.

הדגשתי למעלה את ההיבט האירוני של תהליך ההרדמות, אבל הוא לא מספר את הסיפור כולו. גם כשהרפיתי בסבלנות ובהצלחה בלי שום סרטים – השינה עדיין סרבה להגיע. זה הרגיש שהגוף והתודעה קלים מדי ומסרבים לשקוע. היינו מריצים בבית כל מיני היפותיזות ביחס לשאלה מה מונע ממני לחזור לישון. שני טענה שזה קשור למתח. העובדה שכל זה התחיל במלחמה חיזקה את היפותיזת המתח אבל אני פחות תליתי את הקשיים שלי במלחמה או בעבודה. בתחושה שלי בתקופה ההיא קשי השינה היו סימן לכך שמשהו טקטוני ועמוק השתנה אצלי ברמה הפיזיולוגית. משהו שקשור לגיל. אותו משהו שגורם לכך שאנשים מבוגרים רבים סובלים משינה קצרה וקלה. אבל דרך כל התקופה הזו – גם לאחר עשרות רבות של לילות שנקטעו באיבם – משהו בי החזיק באמונה שאני עוד אעבור בהצלחה את הגיא צלמוות הזה – שאני עוד אלמד לחזור לישון.

ובסופו של דבר זה קרה. דרך התנסות וחקירה מתמשכות גיבשתי לעצמי רשימה של דברים שמיטיבים עם השינה שלי ודברים שפוגעים בה. מעבר לדברים הצפויים כמו המנעות מחומרים מעוררים, מאלכוהול או מאור מסכים מאוחר – דברים אחרים שעזרו לי להרגיע את השינה היו להכנס למיטה באופן קבוע בשעות מוקדמות, תרגולי נשימות לפני השינה, תזונה סאטווית ובאופן כללי כל דבר שהרפואה האיורוודית הייתה מתייחסת אליו כמרגיע ואטה (כמו במקומות אחרים, גם כאן יש לרפואה ההודית פרספקטיבה רלבנטית: נדודי שינה הם תופעה שמכה באופן חסר פרופורציה בבעלי מזג ואטה – בעיות שינה נדירות לאין שיעור בקרב בעלי מזג קאפה).

נדרשתי להתמיד בתרגול הזה לאורך תקופה כדי לראות את השינוי מבשיל. זה דרש טיפוח סבלני של האמון בין הגוף והתודעה לבין השינה. הוא העמיק מערב לערב והיה נעצר ומשנה רק כשהייתי עושה משהו טיפשי. ומדי פעם הייתי אכן עושה משהו טפשי כזה, פשוט כי סגנון חיים שתומך בשינה והרדמות, הוא איך לומר – לא מאוד מעורר ולא תמיד תואם את הרצונות והצרכים שיש לתודעה בגירוי והתרגשות. ובכל זאת, כשהצלחתי להמשיך ולהתמיד בשגרה קבועה וקצת משעממת השינה עברה והתבססה מלילה ללילה: מ-4 שעות בלילה ל-5, מ-5 ל-5.5 ואז כמה לילות של שש שעות שינה שהרגישו כמו הצלחה כבירה ואז לילות של שבע ואפילו שמונה שעות שהרגישו שמימיים וגרמו לי לחיות בתחושה עמוקה של הכרת תודה.

אם אני לוקח משהו מהתקופה הזו זה עד כמה השינה היא יקרה – ועד כמה אנחנו צריכים להיות אסירי תודה עבור כל יום שבו ישנו טוב בלילה. כי זה לא טריוויאלי. וכי לחיות בלי לישון זה קשה, מונע מאיתנו להנות כמו שצריך מכל הדברים היפים שיש לחיים להציע והופך את הדברים הקשים לקשים הרבה יותר.

אם אתם מתקשים להרדם, אני מקווה שהסיפור שלי נתן כיוונים לכם טובים איך לעבוד בצורה מטיבה עם השינה ולפתח איתה יחסים חיוביים ומשמחים. בעיות שינה יכולות להרגיש דבר מאוד בודד, אבל אתם לא לבד. מיליונים רבים התמודדו ומתמודדים עם הבעיות האלה. כשעושים את זה בצורה טובה זה יכול להפוך לדרך מרפאת של צמיחה והתפתחות אז שווה לגשת לזה בסקרנות וסבלנות, ושיהיה לכולנו לילה טוב.