טכנומיסטיקה

כתבה מעניינת של דורה קישנבסקי בכלכליסט על מרוץ החימוש בין הספאמרים למערכות ה-CAPTCHA.

למי שהחמיץ את הפרקים הקודמים. מערכת CAPTCHA היא המערכת הזו שמותקנת בהרבה אתרים היום כדי למנוע ספאם. המערכת דורשת ממך להוכיח שאתה בנאדם ולא בוט על ידי כך שהיא מבקשת ממך להקליד מחדש קטע טקסט שמוצג על המסך.

הבעיה היא שמערכות ה-Optical Charcater Recognition של הספאמרים הופכות יותר ויותר טובות כך שגם מערכות ה-CAPTCHA עברו שדרוג בשנים האחרונות. היום בשביל להצליח לרמות אותן האותיות באתרים הגדולים כבר כל כך מעוותות שהן נראות כאילו המחשב לקח טריפ. הרבה גולשים לא מצליחים לזהות את האותיות הכתובות על הדף. ואם אתה באמת על טריפ, אז אתה באמת כבר יכול לשכוח מלהרשם לאתר או לפרסם תגובה..

בינתיים מופיעות מערכות מתקדמות יותר כמו השמעה של טקסט שהגולש צריך להקשיב לו. אבל במקביל גם הספאמרים מתחמשים בתוכנות לפיענוח דיבור, טכנולוגיה שנמצאת כיום בהתפתחות מהירה.

"פתרונן של חידות ה-CAPTCHA דורש יותר ויותר זמן" כותבת קישנבסקי. כך למשל השלב הבא עשוי על פי קישנבסקי להיות

"שיטה להבחנה בין בני אדם לבוטים המבוססת על איורים. באחת מהגרסאות הנסיוניות, הגולש רואה מספר תמונות, למשל תמונה של פרח, תפוח, נעל וכוס מיץ, וצריך להקיש את מה שמשותף לכולן – למשל "אדום". בגרסה מעט שונה, הגולש צריך לבחור אחת מהתמונות לפי רמז שמוצג לידן, למשל "אוכל", ולסמן באמצעות העכבר את קווי-המתאר של החפץ. "

בגלל שקשה לי באמת להאמין שנביס את הבוטים, זה גורם לי לחשוב שלא יקח הרבה זמן עד שהבוטים יצליחו לעשות גם את הדברים האלה: לומר מה נמצא בתמונה ואיזה בדיוק נמצא אפי וכו'. למעשה זה גורם לי לחשוב שבסופו של דבר, אחרי שהמאבק הזה בינינו לבין הספאמרים ימשיך עם עוד ועוד שיטות ושיטות נגד, נגיע בסוף למצב שבו לא נצליח למצוא שום דבר שבני אדם מצליחים לעשות ושבוטים לא. ואז בעצם, נגיע לסוג של אינטיליגנציה מלאכותית, לא? והכל בזכות הספאמרים.

אז אל תאמרו שלספאמרים אין תפקיד חיובי בעולם. גם הם עוזרים להביא את הגאולה.

או את האפוקליפסה… זו הזדמנות טובה להזכר בנביע הזעם דניאל זוארץ שמנבא שבוטים אינטרנטיים הם אחת הסכנות הגדולות ביותר שעומדות כיום בפני המין האנושי.

טוב, אז נקווה שהגאולה תגיע קודם.

המאמר התפרסם היום במדור קפטן אינטרנט בעיתון הארץ.

ככל שניקולס קאר משתמש יותר ברשת, כך הוא מרגיש שהאינטליגנציה שלו נוזלת מבין החריצים שבמוחו. כך טען הסופר האמריקאי במאמר שפירסם ביולי בכתב העת "אטלנטיק". המאמר הוכתר בכותרת "האם גוגל עושה אותנו טיפשים".

"אני לא חושב כמו בעבר", מתלונן בו קאר. אם בעבר היה יכול לשקוע בספר טוב לשעות ארוכות, הרי עכשיו הריכוז שלו נוטה לנדוד כבר לאחר שניים-שלושה עמודים. "אני נעשה חסר שקט, מאבד את חוט המחשבה שלי ומתחיל לחפש משהו אחר לעשות".

את הגורם לשינוי מאתר קאר במבנה האינטרנט. אחרי שנים של שימוש ברשת, המוח שלו מצפה לקבל מידע בחתיכות קטנות ומתעצל להתמודד עם מבני מידע מורכבים יותר. הרשת, הוא טוען, בעצם משנה את המוח האנושי.

דיונים בהשפעתן של טכנולוגיות המידע האלקטרוניות על החשיבה האנושית מתקיימים כבר שנים בקרב חוקרים אקדמיים כמו סוון בירקרטס ומריאן וולף, שקאר מזכיר אותם במאמרו, אבל נראה שמשהו בסגנון של קאר נגע בעצב רגיש. מתברר שרבים יודעים בדיוק על מה הוא מדבר.

בתוך ימים ספורים התמלאה הרשת בדיונים של קוראים, בלוגרים, עיתונאים ומבקרי טכנולוגיה, שחלקם הזדהו עם החוויות של קאר ואילו אחרים ראו בהן טכנופוביה צרופה. בינתיים התפתח הדיון, שהסופר אנדרו קין כינה "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול", לזירת התגוששות המונית, שמשתתפים בה כמה ממבקרי הטכנולוגיה המובילים של זמננו: קווין קלי, סטיוון ג'ונסון, קליי שירקי, דני היליס ואחרים.

גם בישראל התפתח דיון ער בעיתונות הטכנולוגיה ובבלוגוספירה בנוגע למאמר של קאר. העיתונאי יוסי גורביץ כתב בבלוג  "הסיפור האמיתי והמזעזע של", כי הוא מצליח לקרוא רק כשהוא באוטובוס או ברכבת. בבית הוא מתקשה להסתגר עם ספר, כתב גורביץ: "הרשת שם, מרחק תריסר פסיעות לכל היותר, והיא קורצת. אולי שלחו לך אי-מייל? אולי – מה אולי, בטוח – אחד הבלוגים החביבים עליך התעדכן?"

בחודשים שחלפו מאז פורסם המאמר התפתח מרוץ חימוש: כל צד אוסף הוכחות בעד ונגד התיאוריה של קאר. מחקר אחד של יוניברסיטי קולג' שבלונדון טען שצעירים היום כבר לא קוראים טקסטים אלא רק סורקים אותם. לעומת זאת, מחקר מאוניברסיטת קליפורניה טען כי הרשת משפרת את היכולת לקבל החלטות במהירות ולסנן מידע. ואילו מחקר שפירסם הקינגס קולג' שבלונדון טען כי יכולתם השכלית של הצעירים בני ימינו הידרדרה בעשור האחרון וכי הם מתקשים להבין רעיונות מדעיים בסיסיים.

רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון, מבין את קאר. "בצעירותי הייתי בולע בהנאה דוסטויבסקי. היום אני לא מסוגל ואנשים צעירים ממני אפילו לא מנסים", הוא אומר. "בדורות קודמים אנשים גדלו בנרטיווים לינאריים, אבל ההומו-דיגיטלוס לא מסוגל לנרטיב כזה, עם התחלה, אמצע וסוף, ולכן הוא לא מסוגל לחשיבה שיטתית ולבניית תפישת עולם מסודרת".

איך זה משפיע על הזהות שלנו?

"מי שלא מסוגל לספר נרטיב, לא מסוגל לספר לעצמו נרטיב על עצמו והזהות שלו. זה מצטרף לאובדן היכולת לרפלקסיה. רפלקסיה דורשת פסק זמן ושקט פנימי. לאנשים צעירים אין את זה, מכיוון שהם לא מסוגלים להתמקד ליותר משבריר שנייה והם מוצפים ברעש פנימי. לכן זה גם אובדן הרציונליות והלוגיקה. גם לוגיקה היא לינארית".

אז הרשת היא נשק יום הדין של החשיבה האנושית?

"זו לא רק הרשת. בעשרות השנים האחרונות התרבות האנושית עברה תהליך של דרדור השפה. ראה את המעבר מהמכתב לטלפון, מהטלפון לפקס, ממנו למייל, ומשם לפורום ולצ'ט ולאס-אם-אס. אנחנו חוזרים 4,000 שנה אחורה בזמן לשיטה ההירוגליפית, כאשר אנשים כותבים בשפה מדוברת לקונית. גם שפה מדוברת אפשר לדבר בצורה עשירה, אבל השפה המדוברת לקונית כי היא כפופה לטמפלטים (השלמות מלים) של האס-אם-אס. אנשים צעירים מתכתבים היום באוצר מלים של לא יותר מ-300 מלה. במקום שנעבור תהליך של בידול מושגי, אנחנו חוזרים למצב שבו אותו סמיילי מסכן ועוד כמה סימנים לידו אומרים הכל. לאנשים יש חמישה מצבים רגשיים וככה הם מתקשרים".

אבל יש גם מי שחושבים אחרת. בשנים האחרונות יותר ויותר מאמינים שהמדיה הדיגיטלית דווקא מפתחת את האינטליגנציה. חוקרים כמו דאגלס ראשקוף, סטיוון ג'ונסון וג'יימס פול ג'י טוענים כי האינטרנט ומשחקי מחשב מפתחים כישורים כמו עיבוד נפחי מידע גדולים, ניווט במערכות מידע מורכבות, הבנה ופעולה ברשתות המורכבות ממספר גדול של פריטים מקושרים ועוד. לעומת קאר הטוען שהאינטרנט עושה אותנו טיפשים, האנשים הללו טענו שהוא דווקא עושה אותנו חכמים.

הסופר דון טפסקוט, מחבר הספר "Growing Up Digital", הוא אחד מהם. "ילדים היום גדלים כשהם מתקשרים, משתפים, מאמתים מידע, יוצרים תוכן וצריכים לזכור דברים", הוא אומר בשיחה המתקיימת בדואר האלקטרוני. "הדרך שבה אתה מבלה את הזמן בגיל ההתבגרות היא קריטית למוח, והילדים של היום חכמים יותר כי יש להם מבנה מוחי טוב יותר. אנשים שמשחקים הרבה משחקי וידיאו, למשל, מעבדים מידע ויזואלי יותר מהר מאנשים שלא".

כשהוא מדבר על הילדים של זמננו טפסקוט נשמע מלא הערצה גלויה. "ילדי דור הרשת מהירים ממני בהחלפת משימות וטובים ממני בחסימת רעש רקע. הם עובדים בצורה אפקטיווית עם מוסיקה שמתנגנת וחדשות שנכנסות מפייסבוק. הם מתעדכנים ברשתות החברתיות שלהם בזמן שהם מתרכזים בעבודה. אני חושב שהם למדו לחיות בעולם שבו הם מופצצים במידע.

"לקאר חסרה אירוניה", מוסיף טפסקוט. "הוא אומר שגוגל עושה אותנו טיפשים, אבל עושה זאת במאמר מלומד וכתוב לעילא. אני לא חושב שזה נכון. בכל מדד אפשרי של התקדמות אינטלקטואלית אנחנו יוצרים היום יותר רעיונות, המצאות ותובנות מבכל זמן אחר בהיסטוריה".

בין נבואות הזעם של קאר לטכנו-אוטופיזם של טפסקוט, אפשר גם להציע דרך שלישית. סוג מסוים של אוריינות, זו הקשורה לספרים, אכן מצוי בנסיגה, אבל בו בזמן מופיעים לצדה סוגים אחרים של אוריינות, למשל אוריינות חזותית ואוריינות משחקית, שמגיעות לרמות גבוהות מאי פעם. התשובה לשאלה אם האינטרנט עושה אותנו חכמים או טיפשים היא כנראה גם וגם.

השינוי בתחום הזה לא התחיל עם המצאת הרשת ולא יסתיים בקרוב, הוא רק קורה כעת במהירות גבוהה יותר מאי פעם. "המוחות שלנו מסתגלים לצורות חדשות של חשיבה", אומר קאר, "כזו שמעריכה מהירות ויעילות של עיבוד מידע על פני עומק ומיקוד. התהליך הזה משנה אותנו והוא משנה את התרבות".

אנשים יקרים, קהל נכבד. אנחנו רוצים להעניק היום את פרס הטכנולוגיה המרגיזה ביותר שנוצרה בהיסטוריה להמצאה קטנה, חסרת משמעות כמעט אבל כזו שיכולה להעיר אותך משנת לילה עמוקה, לקטוע שיחת נפש, מחשבה, הרהור בהקיץ, בישול הרפתקני או כל דבר אחר – והכל על מנת לחוש רגש עמוק של תסכול וחוסר אונים.
 
כן הטכנולוגיה שעליה אנחנו מדברים היא תקליטים טלפוניים, אלה שמתקשרים אליך בשמה של מרגול בשעה 3:00 בבוקר וממליצים לך לשתות קפה או מרימים אליך טלפון באמצע מדיטציה וממליצים לך לפרגן לעצמך בביטוח על האוטו. טכנולוגיה שמזכירה לי יותר מכל את טכנולוגיות התקשורת המציקניות שחוזה פיליפ ק. דיק בספרו "הצלם", שם יתושי פרסומות חגים סביב לאנשים כך שצריך להתאמץ למחות אותם אחד אחרי השני עם הידיים בעוד הם חומקים ממך בערמומיות.
 
הטכנולוגיה המרגיזה ביותר בהיסטוריה היא טכנולוגיה שהייחוד הגדול שלה הוא שהיא מאפשרת להטריד אותך מבלי לאפשר לך להשיב מענה ולהביע את תסכולך על העוול שנעשה לך. הטכנולוגיה הזו היא מופת לתכנון טכנולוגי שמטרתו להותיר את האדם בצד השני מבולבל, מרוגז, מהסס אם כדאי לו להתקשר להתלונן אבל בדרך כלל סביל מתוך ניסיון לצמצם נזקים.
 
הטכנולוגיה המרגיזה ביותר בהיסטוריה היא טכנולוגיה נלוזה כל כך שניתן לחשוב על שימושים נאותים בשבילה (כדוגמת זה שביצעו הרשויות הפדרליות בארה"ב בזמן השריפות בקליפורניה בשנה שעברה) אבל שנפילתה לידיים הלא נכונות גורמת תוצאות קטסטרופליות על בסיס יומיומי.
 
הטכנולוגיה המרגיזה ביותר בהיסטוריה היא כזו שהשימוש בה מהווה לעג לחברה שלמה הסובלת ממנה לתועלתן של כמה חברות מסחריות שחסרות אפילו את כבוד בסיסי של העמדת פנים של התחשבות בצרכנים שלהן. הטכנולוגיה המרגיזה ביותר בהיסטוריה היא כזו שבא לך לגלות את הכתובת של האדם שהמציא אותה ולשלוח אליו מתנקש הביתה. כזו שבא לך לעזוב הכל כל פעם שמשתמשים בה נגדך על מנת לצאת להפגנות ברחוב כנגד הנבלים. הטכנולוגיה הזו מחכה כפרי בשל לתביעות קיבוציות או פרטיות שיפילו את החברות שמשתמשות בה אחת אחרי השניה ויגרמו להוקעת כל מי שמשתמש בה כיצור נאלח.
 
הטכנולוגיה המרגיזה ביותר בהיסטוריה העירה אותי פעמיים השבוע וממשיכה להטריד. למישהו יש רעיון מה עושים?

בספר המד"ב של ויליאם נולן Logan's Run (1967) מופיעה חברה אנושית המתמודדת עם בעיה של עודף אוכלוסיה ונוקטת בשיטה אכזרית בשביל למנוע אותה. רף עליון לגיל שאליו ניתן להגיע נקבע וכל אדם שמגיע לגיל 21 מומת על ידי השלטונות במאמץ לשמור על איזון האוכלוסיה. הספר של נולן עובד לאחר מכן לסרט קאלט מ-1976  שזכור היום בעיקר בזכות הסטים הקמפיים שלו שציירו את העתיד כעידן בעל אסתטיקה של עטיפת צלופן.
 
חששות מאכלוס יתר של הכוכב הם עניין של המאתיים שנה האחרונות. המחשבות הללו על הגבול של האנושות לא הטרידו את העולם העתיק אבל עלו מאז ספריו המשפיעים של הדמוגרף תומס מלתוס שפעל בתחילת המאה ה-18. מאז מלתוס הכו בנו תחזיות על הגעה למצב של אכלוס יתר שוב ושוב. שנות השישים והשבעים, התקופה שבה כתב נולן את Logan's Run הייתה תקופה שבה חזו כותבים כפול ארליך (The Population Bomb) קטסטרופת אכלוס יתר בקצב הולך וגובר, אלא שהמין שהמין האנושי הצליח עד היום לעמוד במעמסה של כוכב ומתאכלס.
 
ובכל זאת עלו לי כל מיני מחשבות מלתוסיאניות על בריחתו של לוגאן בזמן האחרון. בעוד שספר כמו Logan's Run שנכתב ב-1967 בשיאה של מהפכת הנוער של שנות השישים חוזה אחוז הולך וגדל של צעירים בחברה, הרי היום כשהצעירים של 1967 הם גיל הזהב החדש אחת המגמות היציבות של זמננו היא דווקא עליה בתוחלת בחיים, או צניחה חדה בשיעורי התמותה בגילאים פחות ממקשישים. תוחלת החיים האנושית במדינות המפותחות זינקה במאות האחרונות מכ-30 שנה בתחילת המאה התשע עשרה לכ-50 שנה בתחילת המאה העשרים לכ-80 שנה בתחילת המאה העשרים ואחת. לא רק שסוף אינו נראה באופק אלא שעתידנים כמו ריי קורצוויל כותב הספר Fantastic Voyage: Live Long Enough to Live Forever מקדמים את החזון של חיי נצח, תעשיה שלמה של Anti-Aging ומגזרים שלמים של עולם הביוטכנולוגיה מקדישים הון עתק על מנת לעצור את תהליך ההזדקנות וחלק מהתחזיות טוענות שתוך כעשור, בעקבות המהפכה הביוטכנולוגית, תוארך תוחלת החיים ביותר משנה מדי שנה, מה שאומר שאחוזי המיתה יצנחו בפראות משנה לשנה.
 
כל זה היה טוב ויפה לולא הייתה תקופה זו של נסיון להתעלות מעל לגבולות ההזדקנות האנושית גם תקופה שבה האנושות נתקלת באופן מוחשי יותר מאי פעם בגבולות ההתפתחות שלה. מחסורים גלובלים במתכות, דלקים, מזון, מים וחומרי גלם מעלים את השאלה האם אנחנו מתקרבים לאיזשהו מחסום בהתפתחות האנושית. נכון, מחסום שיהיה ניתן לעבור אותו לו יפותחו טכנולוגיות חדשות להפקת אנרגיה, מזון ומים, או אם בני אדם בכלל יהפכו למחשבים כמו שקרוצוויל טוען. ובכל זאת מחסום שכל עוד הדברים האלו לא קורים הופך מוחשי יותר ויותר.
 
זה מחזיר אותי ללוגאן. תארו לכם את התסריט הבא. בני האדם לא הופכים לתוכנה ומעלים את עמם לרשת, לא עוזבים לכוכבים ולא מצליחים לפרוץ דרך בתחומי תפוקת המזון והאנרגיה. בינתיים עם ההתפתחות של מגזר ביוטכנולוגי המרוכז בהארכת חיים ועליה באיכות החיים במדינות המתפתחות ממשיכה העליה דרסטית בתוחלת החיים. האוכלוסיה על פני כדור הארץ צומחת וצומחת עד שהיא מגיעה לסף מסוים שהחברה מגיעה למסקנה שהוא הסף העליון שהרמה הטכנולוגית הנוכחית מסוגלת לתמוך בו.
 
הולדת ילדים חדשים הופכת בגידה בחברה שבה יש צורך לשמור על סף אכלוס עליון על מנת למנוע קטסטרופה גלובלית. על הכוכב הכחול יש מקום מוגבל. אבל אז נשמעים קולות חדשים. למה שהילדים יסבלו? למה שאדם שכבר בילה 150 או 200 שנה על פני הכוכב יתפוס את מקומו של ילד חדש שמצפה להיוולד. כל אדם שחי על הכוכב ישקל למול אדם אחר שהוא פוגם בזכותו להיוולד. מכסות החיים יועמדו כנגד מכסות מורבידיות של מוות.
 
קשה לדמיין דברים כאלה, אבל מעניין שכאשר ממשיכים את הטרנדים הנוכחיים של הארכת החיים ושל המגבלות הפיזיות של הכוכב הם מובילים אותנו לעולם כזה. אז מצד אחד הטרנדים הנוכחיים הם בסיס רעוע מאוד ליצור עליו תחזיות לעתיד, משום שתמיד מגיע איזשהו ברבור שחור (מושג של האנטי-עתידן נאסים ניקולס טאלב, אחד מההוגים המפתיעים והמרתקים ביותר שנחשפתי אליהם לאחרונה) שטורף את הקלפים כולם, ומצד שני מעניין שהחזון הפרוע של Logan's Run, אינו כל כך רחוק כמו שאנחנו חושבים, הוא ההמשך ההגיוני של המגמות שקורות היום בחברה שלנו.

העיתונים מלאים כרגע בדיווחים על משבר המזון שעושה רושם שעומד להיות אחד האירועים המכוננים של 2008, ואולי של תקופתנו בכלל. מחירי המזון קופצים בשיעורים אדירים, בעשרות אחוזים בחודש כחלק ממהלך שמייקר בצורה חדה את הדבר הבסיסי ביותר בסולם הצרכים האנושי (והאורגני) – אוכל.
 
כמובן שכל זה היה צפוי כבר זמן רב למי שעקב אחר המגמות השונות בכוורת האנושית: השימוש הגובר בדלקי אתנול, העליה בצריכת הבשר בעולם השלישי, גידול האוכלוסיה בעולם וקפאון ובמקרים מסוימים שחיקה בשטחים המוקצים לחקלאות. וכמובן שלמרות שלמרות שכל זה היה צפוי, הוא בכל זאת בא בהפתעה, כמו כל קטסטרופה.
 
התוצאה המיידית היא שלכל מיני אנשים שמדברים על כך שסוף העולם יגיע ב-2012 יש יותר על מה לסמוך, לכל מיני אנשים אחרים שחיים מדולר ליום אין מה לאכול, וכל מיני אנשים אחרים שמתקיימים ממשכורת שנקראת "מינימום" והייתה צריכה להקרא "בזיון" בקושי מוצאים מה לאכול.
 
הדבר הראשון שיש לומר על משבר המזון הוא לפזר את האשליות. המשבר הזה כאן, ועד כמה שנראה הוא כאן בשביל להשאר. שום מטעים ושדות גידול לא עומדים לנחות על כדור הארץ פתאום. גם אוכולוסיית העולם לא תשתנה ביום אחד וגם לא מגמות צריכת המזון בעולמנו. טכנולוגיות חדשות לפיתוח מזון יקחו זמן רב עד שיגיעו להבשלה ויתפשטו בין חקלאי העולם.
 
מה שזה אומר זה שהאנושות עומדת להתקל באתגר, ואתגר ממשי מאוד. כן, ידענו שזה בא, אבל כמו בחיים יש תמיד תחושת מתח מסוימת בגוף לפני האתגר, גם כשכל זה היה צפוי מראש. חלקים גדולים מהגוף הקולקטיבי הנקרא "האנושות" עומדים בסכנה. יש לנו גוף שמורכב מ-6.5 תאים, ועכשיו השאלה כיצד להמנע מהמתות המוניות וממחלות בחלקים נרחבים בגוף.
 
בהזדמנות יש מספר דברים שכדאי לומר אותם בצורה ברורה או לפחות להעלות אותם על פני השטח.
 
בשר זה רצח – עבדכם הנאמן הוא לא צמחוני (ומתבייש בזה) אבל משתדל להפחית בצריכת הבשר. מעבר לעניין המוסרי שבגרימת סבל אכזרי מעין כמוהו לבע"ח, אכילת בשר הופכת היום לעניין קניבלי. קילו אחד של בשר דורש משאבים הגדולים פי 10 בערך מקילו אחד של גידולים צמחיים ובמילים אחרות – קילו בשר שווה 10 קילו ירקות. זה אומר שמי שאוכל קילו בשר גוזל בקירוב 9 קילו ירקות מהפיות הרעבים של אנשים אחרים על גבי הכוכב.
 
בתור מי שלא הפסיק לצרוך בשר אני בטח לא אומר לאף אחד להיות צמחוני. השאלה האם האדם (או לפחות חלק מבני האדם) זקוקים לבשר כחלק מהדיאטה שלהם על מנת לשמור על בריאות תקינה תלויה ועומדת גם כן.
 
אבל אכילת בשר הופכת מסתם קרניבוריות לקניבליות. בני אדם תמיד הרגו אחד את השני במשותף כחלק מהתרבות שלהם, אין בזה שום דבר חדש. גם היום אנחנו מפטמים את עצמנו על חשבון אנשים אחרים בצד השני של העולם אבל בעתיד הדבר הזה יהפוך לבוטה עוד יותר.
 
מה שזה אומר זה שכל מיני ממשלות יצטרכו לשקול אם להתחיל לצאת בקמפיינים שקוראים לאזרחים שלהם לצמצם בצריכת הבשר. המודעות לצמחונות עומדת (וזה יקח קצת זמן, אבל זה יקרה) לעלות בצורה חדה כמו שקרה למודעות הירוקה בשנים האחרונות. התוצאות האקולוגיות של אכילת בשר יעלו לפני השטח ואיתן גם תופעות הלוואי האחרות. בסיומו של התהליך הזה שיארך כנראה תקופה של שנים לא מעטות יעברו הרגלי צריכת הבשר של המין האנושי שינוי משמעותי, או כך אפשר לפחות לקוות.
 
בחינה מחדש של ההנדסה הגנטית – ידידי אלכסנדר מאן נהג להתריע בפני כבר בתחילת העשור על כך שהבעיה המוסרית של התנועות הירוקות האירופאיות היא שהן מתנגדות בתוקף להנדסה גנטית ובו זמנית עוצמות עיניים למול העובדה שבלתי אפשרי להאכיל את אוכלוסיית העולם מבלי להשתמש בהנדסה גנטית ובכך בעצם גוזרות רעב על העולם השלישי.
 
אני לא באמת מבין בהנדסה גנטית. אני יודע שטהרנים טבעיים שונים מתנגדים שונים בתוקף לצריכת מזונות שהונדסו גנטית. בו זמנית אני יודע שהמין האנושי יכל לצמוח לממדיו היום רק בגלל סדרה של מהפכות באמצעי ייצור המזון, תחילת "אונס האדמה" שאותו אנחנו מכנים המהפכה החלקאית לפני כ-10,000 שנה. מאוחר יותר מהפכה נוספת בסדרי הגודל של האוכלוסין האנושיים יכלה להתרחש במאה העשרים בזכות טכניקות חדשות לחקלאות שאפשרו להפיק יותר תוצרת משדה נתון.
 
הסוגיה של מזונות מהונדסים גנטית (מהסוג שניתן לומר עליו בהכללה שהוא מותר בארה"ב ואסור באירופה) הייתה מקור לוויכוחים קשים בשנים האחרונות. אני לא מעוניין לקחת כאן צד, מפני שהשאלה האם מזונות מהונדסים גנטית גורמים נזקים בריאותיים הפכה לשאלה פחות מדעית ויותר אידאולוגית וחברתית כמו שאלת הסמים הקלים בחברה שלנו.
 
מה שאני כן יכול להציע זה להפטר מהר מדוגמטיות ולבחור לעצמנו, כמו שראוי בכל נושא מהסוג הזה, בגישה פרגמטית. יתכן שמזונות מהונדסים גנטית הם הרסניים בריאותית ואם כן יש לאסור אותם. אם לא (ועד כה אין ראיות הגורסות להפך, וגם יש מזונות מהונדסים שאמורים לתרום לבריאות) הם עשויים להיות חלק מפתרון זמני לפחות לבעיות המזון העכשוויות של האנושות.
 
ועכשיו לעתיד
 
האינטרנט מת
ריי קורצוויל כותב בספר של The Singularity Is Near על שני סוגים של תהליכי התפתחות. אחד הוא תהליכי התפתחות שמאיצים את עצמם כל העת, והשני תהליכי התפתחות שהולכים ומאיטים. תהליך התפתחות מהסוג השני הוא לדוגמה זה של בן אנוש. במהלך החודש הראשון מהפריית הביצית כבר הופך כל אחד מא
יתנו מתא זרע בודד ליצור רב תאי עם מבנה גוף משורטט. במהלך החודשים של ההריון כבר נוצרים איברי המין, מתפתח המוח והעובר מגדיל עצמו עשרות מונים. במהלך השנים הראשונות של חיי האדם מתגבש מוחו, אישיותו הוא לומד לנוע ולדבר. בעוד שבתחילת הדרך נמדדים תהליכים משמעותיים בשבועות, לאחר מכן בחודשים, הרי ככל שההתפתחות מאטה אנחנו עוברים לספור את ההתפתחות בחייו של אדם בשנים ובגילאים מאוחרים בחיים כעשורים.
 
הדבר הזה קורה עם כל צורת חיים חדשה, ותהא היא ביולוגית (כל אורגניזם), טכנולוגית (טכנולוגיה חדשה) או תרבותית (סגנון מוזיקלי, קולנועי, ספרותי וכו'). היא מתחילה בהתפוצצות אדירה של רעיונות וממשיכה בתהליך של גיבוש אשר הולך ומאט ומקבע אותה לצורה מסוימת עד שצורת החיים החדשה הופכת לטריויאלית ומגיעה למצב של סטאזיס (תחשבו על ההתפתחות של אדם או חיה, על ההתפתחות של מכוניות, האופניים או המחשב האישי או על התפתחות הפאנק או קולנוע גל החדש הצרפתי – כל אחד מהם צורת חיים שעברה תהליך כזה). [אגב האתגר הגדול בתור אדם הוא לא להכנע לתהליך הזה ולהגדיל כל העת את קצב השינוי, אבל זה כבר נושא למאמר אחר]
 
אותו הדבר קורה היום לאינטרנט. חברה', אנחנו לא ב-1995 וצריך להודות בזה. האינטרנט הוא כבר לא כזה תינוק, הוא כבר לא כל כך מפתיע אותנו כל יום כשאנחנו קמים בבוקר, הוא כבר לא כל כך בועט ומרדני – למעשה הוא הפך לסטנדרנטי למדי.  באמצע שנות התשעים היה לנו את ה-www וההייפרטקסט; בסוף שנות התשעים היה לנו את בועת דוטקום והתפוצצות של סטארט-אפים וחברות האינטרנט המצליחות הראשונות (אמזון, איביי וכו'); בתחילת שנות האלפיים את גוגל, רשתות שיתוף הקבצים, הבלוגים; ובאמצע שנות האלפיים עסקנו ברשתות החברתיות ואתרי הוידאו.
 
עכשיו ב-2008 לא קורים דברים מסעירים באמת באינטרנט. כמובן, יש רכישות, ורעיונות ופיתוחים וערוצי המחשבים והאינטרנט ימשיכו לכתוב ולנפח את ההתרחשויות – זה התפקיד שלהם, אבל האמת היא שבשנתיים האחרונות לא קרה שום דבר משמעותי באמת ברשת מלבד הרחבה של מגמות שהיו שם כבר קודם, ואם מישהו יודע על כאלו אני אהיה הראשון שישמח לשמוע.
 
האינטרנט לא יעלם – כמו כל המצאה טכנולוגית גאונית בהיסטוריה הוא יהפוך לבסיס להמצאות הבאות. מה שמוביל אותנו למבנה ההיסטוריה, לצורת העתיד, ולאיך שכל זה קשור למשבר המזון.
 
ההיסטוריה נעה בגלים
התפיסה הישנה של האבולוציה תפסה את תהליך האבולוציה כתהליך רציף וזוחל. כל דור ודור מזיז אותנו מעט מאיך שהיינו פעם ואיך שנהיה בעתיד. שנות השבעים הובילו פליאונתולוגים כמו גולד ואלגרדג לגיבוש ההכרה כי תהליך האבולוציה דווקא אינו תהליך אחיד, אלא תהליך ששומר על קפאיו למשך תקופות ארוכות ואז במשך תקופות קצרות ומכריעות מתקדם בקפיצות. הקוסמוס מתפתח במשברים ודילוגים. רוב הזמן ההיסטוריה היא קפאון (סטאזיס) המופרע מידי פעם בתקופות קצרות של מהפכה שבהן נוצרות המון צורות חדשות ומהפכניות (תחשבו על ההתפוצצות הקמברית, תחשבו על התפוצצות האינטרנט) ושאחריהן חוזר שוב הסטאזיס.
 
 
את התהליכים האבולוציונים הללו אפשר להחיל גם על טכנולוגיה ואכן אפשר לראות שהטכנולוגיה האנושית מתקדמת בקפיצות והקפיצות הללו משנות כל פעם את המקום שאליו אנחנו מסיטים את הפוקוס שלנו וגורמות לנו להניח שהעתיד יהיה אקסטרפולציה לטווח הארוך של המגמה שבה אנחנו חוזים כרגע (מה שמקלוהן קורא לו, לנהוג לתוך ההיסטוריה תוך כדי שאנחנו מביטים במראה האחורית).
 
 שמעתי פעם את וויל רייט אומר משהו בנוסח "בשנות העשרים הופיעו הרבה גורדי שחקים אז אנשים דמיינו שבעתיד כל הערים יהיו ערים עצומות עם בניינים אדירים וגבוהים. בשנות השלושים נפרשו רשתות של רכבות תחתיות ואנשים חשבו שבעתיד כל העולם יהיה מורכב מרשתות אדירות של רכבות מטרו. בשנות הארבעים והחמישים חלה התקדמות אדירה בתחום האנרגיה האטומית ואנשים דמיינו עתיד שבו לכל אחד יש מכונית ובית המונעים על כור גרעיני". (**אני מצטט מזכרוני, לא ציטוט מדויק**)
 
באותו אופן אפשר לראות שהמאות השבע עשרה והשמונה עשרה היו מאות שבהן התפתחה מאוד המכניקה, מאות שעודדו תפיסה מכנית של היקום והאדם. המאה התשע עשרה הייתה המאה של האנרגיה. זו הייתה תקופה שבה הומצאו טכנולוגיות אנרגיה כמו הקיטור, שימוש בדלק והחשמל. היא עודדה את תפיסת העולם והאדם במונחים של אנרגיה. המאה העשרים ובייחוד חציה השני הייתה מאה של אינפורמציה.
 
המהפכה שאחרי מהפכת האינפורמציה
אלא שלנביאי עידן האינפורמציה יש בעיה קטנה. אם אינפורמציה הופכת להיות הדבר החשוב ביותר למה המשאבים החשובים ביותר בתחילת המאה ה-21 הם דווקא משאבי טבע. אין זאת אלא שהאבולוציה שיטתה בנו שוב. כחלק מתהליך הסינגולריטי  גם המהפכות שלנו מתקצרות (ממהפכה מכאנית שאורכת מאות שנים, למהפכה חשמלית שאורכת 150 שנה, למהפכת אינפורמציה של 50 שנה).
 
ומה מגיע אחרי מהפכת האינפורמציה? ובכן, מסתבר שמה שמגיע זה השאלות הישנות של החומר והאנרגיה – איך להזין את העולם הביולוגי ואיך להזין את תאוות האנרגיה של העולם הטכנולוגי.
 
אני מכנה את המהפכה הירוקה שאנחנו כעת בעיצומה – מהפכת האנרגיה השניה. זוהי רוויזיה מקפת של הדג�
� הציביליזטורי שאותו בנינו לעצמנו בעזרת טכנולוגיות ופרדיגמות חדשות כמו אנרגיה סולרית, פרמקלצ'ר, מחזור, פוסטקפיטליזם ופוסטקונסומריזם. זוהי המהפכה שאני קורא לה ציבליזציה 2.0 – שהמטרה שלה להקים מחדש את הציבליזציה שלנו בצורה ברת קיימא שתהיה מסוגלת לתמוך בעצמה.
 
אבל המהפכה הגדולה באמת, העידן החדש שלתוכו עומדת להכנס האנושות ושיעקוב את עידן האינפורמציה הוא עידן הננו-טכנולוגיה. ננוטנכולוגיה, הרעיון של מכונות קטנות כל כך שהן פועלות בקנה המידה של הננו (מיליארדית המטר) ומסוגלות לבצע מניפולציות במולקולות הוא רעיון שהעלה לראשונה אריק דרקסלר בשנות השמונים. אם אז נחשב הרעיון של דרקסלר לרעיון מדע בדיוני הזוי, הרי בעשרים השנה שחלפו מאז הפך הרעיון לרעיון מקובל – מיליארדים רבים של דולרים נשפכים בתחום ואינספור חברות עם פתרונות ננוטכנולוגיים שונים קמות חדשים לבקרים.
 
המהפכה הננוטנכולוגית מציעה פרדיגמה חדשה לחלוטין שתפתח אופקים רעננים לאנושות. הגביע הקדוש של המהפכה הננוטכנולוגית הוא האסמבלר המולקולרי, מכונה ננוטכנולוגית שתפקידה יהיה ליצור מיסודות פשוטים ושכיחים בטבע כל דבר שאפשר להרכיב ממולקולות: ממצרכי מזון, דרך מוצרי אלקטרוניקה ועד רהיטים קטנים.
 
המשמעות הברורה של מכונה כזו תהיה החלת חוקי האינפורמציה על מישור החומר. המחיר של המבורגר של מקדונלדס או של מערכת מדיה חדשה של סוני לא יהיה לא במוצר החומרי עצמו שעלותו תהיה זניחה, אלא במחיר האינפורמציה או זכויות היוצרים שצריך הקונה לרכוש על מנת לייצר לעצמו המבורגר כזה או מערכת מדיה כזו. הייצור של עגבניה, תפוח או כל פרי, ירק ומוצרי טבע אחרים יהיה כנראה קוד פתוח. מזון, במילים אחרות יהפוך למצרך חופשי.
 
וכך מהפכת הננוטכנולוגיה תהיה מהפכת האינפורמציה השניה, המהפכה שתאחד את מהפכות האנרגיה והאינפורמציה, את החומר והידע. זו המהפכה שתאפשר למי שיירצה לחזור לצרוך בשר (הפעם בלי לפגוע בבעלי חיים חפים מפשע) ותאפשר גם מהפכה טוטאלית בתחום החומרים הפסיכדלים (ייצור ביתי חסר גבולות. ממשלות בוודאי ינסו לאסור הרכבה של אובייקטים מסוימים, אבל כמו תמיד יהיו לנו האקרים שיפרצו את המגבלות). זו המהפכה שתאפשר לאנושות להוריד את הלוגיקה האינסופית של האינפורמציה לתוך עולם החומר הסופי כל כך.
 
 
בימים אלו שבהם האנושות נראית כמועדת לתוך איזור אפל ועיתות של מחסור במזון ורעב, כדאי לשים לב טוב טוב לאופציות שלנו (להיות קצת פחות קרניבורים, להיות קצת יותר פרגמטים) ולזכור את העתיד הגדול, את הרגע שבו אולי נוכל לפתור בעתיד את הרעב אחת ולתמיד. אמן.