טכנומיסטיקה

ברומן הסייברפאנק הקלאסי נוירומנסר של ויליאם גיבסון יש לגיבור קייס עבודה מעניינת. הוא סוג של מיסטיקן דיגיטלי שמבצע מדיטציה על מאגרי נתונים. קייס עוקב אחר כל המידע שמוזן בתוך הרשת על אדם מסוים: מתי הוא קם בבוקר, איזה חיפושים הוא ביצע ברשת, לאיזה אתרים הוא נכנס, מה הוא אכל וכו' – ומכך הוא מסיק מה האדם הזה חושב ומה הוא עומד לעשות. (אגב, אני לא מתחייב שהתיאור הזה בנוגע לספר הוא מדויק לחלוטין. עברו הרבה שנים מאז שקראתי אותו).

החזון של גיבסון מתקרב יותר ויותר להפוך למציאות, אלא שמי שמנתח את האישיות שלנו הם לא דווקא תמיד מיסטיקנים דיגיטלים אלא אלגוריתמים מתמטיים שמתחקים אחרי מי שאנחנו ומנסים להבין אותנו יותר טוב ממה שאנחנו מבינים את עצמנו.

כחלק מתהליך הדיגיטציה שהמציאות עוברת בעשורים האחרונים קיים כיום מידע רב מאי פעם על האנושות והרגליה. כל שיחה, מחשבה, פעולה, ביקור באתר – מתועדים והופכים לחלק מרשת מידע שמתעדת את מעשיה של האנושות והופכת את הכל לישות נצחית. כל הפעילויות שהיו פעם עניין של רגע חולף, השיחות, השיטוטים, המין, המשחקים – כולם הופכים חלק מרשת נצחית שאינה נמחית לעולם. מעין כונן בק-אפ שמעסיק את עצמו במעקב אחר האנושות.

כונן הבק-אפ הזה הופך לכר פורה בשביל יצורים אלגוריתמיים שניזונים מנתונים על המין האנושי ומנפיקים בתורם אבחנות מעניינות וראשונות מסוגן על המין האנושי.

השבוע התפרסם שגוגל שוקלת להרחיב את טכנולוגית החיפוש שלה כך שיצרו פרופילים ארוכי טווח של משתמשים. אמנם ההודעות עד עתה לא מחויבות לחלוטין (אני לא אכנס כאן לפרטים, מי שרוצה יכול לקרוא בכתבה), אבל הן מעידות כמובן על אפשרויות מלהיבות מתמיד של החיפוש – אם מתגברים לרגע על שאלת הפגיעה בפרטיות.

העקרון הוא לדוגמה שאם מישהו מחפש מידע על חופשה באיטליה ולאחר מכן מחפש מזג אוויר, תדע גוגל להסיק שהאדם הזה מחפש את מזג האוויר באיטליה. אבל במובנים רחבים ומעמיקים יותר ניתן יהיה גם ליצור פרופילים ארוכי טווח של משתמשים. הפרופילים הללו יזכרו איזה מין אדם אתם: איזה מוזיקה אתם אוהבים, איזה סרטים, איזה סוג אנשים מעניינים אתכם, איזה ספרים מה ההעדפות המיניות שלכם וכו'.

הכיוון הזה, גם אם כרגע גוגל עדיין לא מעוניינים להצהיר עליו בגלוי, הוא הקאלמינציה הבלתי נמנעת של התהליך שבו המחשבים שלנו מכירים אותנו יותר טוב משאנחנו מכירים את עצמנו. ובסופו של דבר כמו ששמעתי פעם את אנדריי ברודר מיאהו (ונדמה לי שמאריסה מאייר אמרה דבר דומה בראיון שננתנה ליובל דרור ב-7 ימים בסוף השבוע) המטרה היא ליצור מנוע חיפוש יודע מה אנחנו רוצים לפני שאנחנו בכלל יודעים את זה.

וזה מביא אותי לערב ה- MediaBoom07 שהתקיים השבוע בשנקר. היו שם שתי עבודות שקשורות לנושא הזה. Charm  היא תוכנה ששואבת את המידע מכל החשבונות של האדם ברשת מויקיפדיה, דרך אמזון ועד גוגל (ועשרות האתרים השונים שיש לכם חשבונות בהם) ויוצרת לו מעין פרופיל כללי (התוכנה הזו נראתה כמו הדבר הכי קרוב למערכת הפעלה של רשת, שאני ראיתי).

עכשיו תחשבו שיש איזושהי תוכנה שמרכזת את כל המידע עליכם מכל תהליכי הגלישה שלכם ברשת. (אצלי זה בערך 10-15 שעות ביום – או רוב שעות הערות שלי). התוכנה הזו יודעת הכל עליכם, ממש כמו קייס בנוירומנסר. היא מכירה אתכם יותר טוב מהחברים מהעבודה, יותר טוב מהחברים הכי טובים שלכם, יותר טוב מבני הזוג שלכם, יותר טוב מעצמכם.

תארו לכם שילוב בין תוכנה מסוג זה לבין יכולות האלגוריתמים של גוגל ושל ענקיות אלגוריתמים אחרים אשר יסרוק את הדפוסים של כל הפעילויות שלכם על מנת למצוא דפוס קדוש, קוד טהור שהוא התרופה שלכם.

ופה נכנס פרוייקט שני שהציגו ברביעי האחרון בשנקר. תוכנה בשם Calmer שיצרה נטלי ורטר היא אפליקצית אינטנרט שמטרתה לעזור בתיעול לחץ. התוכנה אוגרת מידע על דפוסי הגלישה שלך (איפה התודעה שלך), סדר היום שלך, אירועים חיצוניים כגון מזג האוויר או מצב הבורסה ועוד – כמו כן היא שואלת אותך על מצבך הנפשי וכך יוצרת מעין פסיכוגרף שמזכיר את הפסיכוגרפים בניאון ג'נסיס אוונגליון.

"לבנאדם כמוני מאוד מרגיע לדעת שיש מקור טכנולוגי שאני יכולה לסמוך עליו. זה לא כמו המוח שיכול לשכוח ולהדחיק דברים. המחשב שאוגר מידע על החיים שלי אמין ואני יכולה לחזור לתובנות שלו" אמרה לי ורטר בסיום הערב "התוכנה יוצרת מודל טכנולוגי של המוח. מקום לאחסן בו את כל המחשבות והזכרונות. אפשר לעשות חיפוש ממש של החיים בשליפה. מתי פעם אחרונה הייתי עצוב ולמה".

הדברים המדהימים שורטר אומרת קשורים לאינטיליגנציה המלאכותית החדשה הזו שמביאה אותנו בפעם הראשונה למצב שבו מחשבים מבינים אותנו טוב יותר משאנחנו מבינים את עצמנו. כמו שורטר אומרת, המחשבים לא משקרים לעצמם כמו שאנחנו משקרים לעצמנו, הם לא מדחיקים אלא שומרים את כל הנתונים והם מעבדים אותם בדרכים הולכות ומשתכללות שיכולות עתה לראשונה לחשוף דפוסים שאנחנו בעצמנו לא מבינים.

יש לי חבר שאוהב להסתכל על החתול שלו ולהגיד שדרכו הוא מבין את המוגבלות התפיסתית שלו טוב יותר. הרבה פעמים אנחנו יכולים להסתכל על בעלי חיים עושים דברים שהם עצמם לא יודעים כלל למה הם עושים א
ותם, לדוגמה דברים שקשורים באוכל ובמין שמשנים לחלוטין את ההתנהגות שלהם, מבלי שהם מודעים לכך. נמלה שאני נושף עליה משנה את הכיוון ההליכה שלה מבלי לדעת בכלל למה.

אנחנו כמו הנמלים הללו, שגורמים שונים נושפים עלינו – מזג האוויר, מצב הירח, מספר השעות שאנחנו עובדים, הדברים שאנחנו אוכלים לארוחת צהריים, כמות המילים שאמרנו היום והרבה פרמטרים שאני בכלל לא מסוגל לחשוב עליהם. כיצורים שחיים ברשתות מורכבות כל כך של מידע אנחנו מדחיקים או פשוט לא מעבדים את חלקו הגדול של המידע.

מידע שהמחשבים צוברים עלינו יכולה לסייע לנו לראות טוב יותר את הדפוסים של החיים שלנו. המחשבים יכולים להשיג תובנות מצורות חדשות שאנחנו  בעצמנו לא יכולים להשיג. הם יכולים לשתף אותנו בתובנות הללו ובצורה זו ליצור אורגניזם אנושי-מכונתי בעל מודעות עליונה יותר.

בנענע התפרסמה היום כתבה שלי על ה-Wii-Fit, חבילת המשחקים המתקרבת לקונסולת המשחקים החדשה של נינטנדו שלאחרונה מסתבר שהיא טובה מאוד בלהכניס אנשים לכושר (משחק אינטנסיבי בה שווה ערך ל-4 ביג-מקים). 

ה- Wii-Fit היא חבילת משחקים ספורטיבים שהיא מעין מאמן כושר אישי ואפשר להתאמן בה גם באירובי ביוגה ובעוד פעילויות אחרות. הטענה שלי בכתבה היא שמדובר בקונסולת משחקים הוליסטית ראשונה. בעוד משחקי מחשב יצרו בעבר פיצול בתודעה שלנו וגרמו לנו להתכווץ בכסא בעוד אנחנו לוחצים בלחץ על כפתורים ה- Wii-Fit היא דוגמה ראשונה לקונסולה שמלמדת אותנו לשאוף אוויר, למתוח את הגו ולבצע תנוחות רוחניות. היתרון שלה על פני יוגה רגילה, זה שכיוון שזה קורה על המחשב, זה הרבה יותר כיף… 🙂 האם זו הקונסולה שתביא אותנו לנירוואנה? קראו כאן

וחוץ מזה, קשה להתאפק, אבל התפרסם היום במוסף הארץ ראיון שגרם לי להצטער שלא אני כתבתי אותו עם פרופ' נפתלי תשבי על האפשרות לעשות upload לתודעה ועל חיי נצח במימד הדיגיטלי. אגב לכתבה קוראים בשם הקורע: "תהיה נשמתך צרובה בלפטופ של אחותך". מומלץ.

בפדרוס, הדיאלוג המפורסם של אפלטון מספר סוקרטס סיפור על האל תות שניגש אל המלך תאמוס עם טכנולוגיה חדשה ומרעישה – הכתיבה. תות הבטיח למלך שההמצאה החדשה לא רק תגדיל את הזכרון אלא גם תגביר את החכמה. המלך תאמוס שקל את הנושא בכובד ראש ולבסוף החליט לדחות את ההמצאה החדשה. תאמוס חשש שהסתמכות על הטכנולוגיה של הכתיבה תשחית את הזכרון של הנתינים.

המלך ידע כבר אז כנראה את מה שמקלוהן גילה לעולם המודרני אלפי שנים מאוחר יותר בחוקי המדיה שקבע  בחייו. כל מדיום חדש, כך אמר מקלוהן מגביר חוש מסוים ובה בעת כורת חוש אחר שהופך בעקבותיו למיותר. כשאנחנו נוסעים במכונית הרגליים שלנו מתנוונות, כשאנחנו מסתמכים על מיזוג יכולות ויסות החום הטבעיות שלנו נפגעת.

טלפונים סלולרים כמו כל טכנולוגיות המידע הן הרחבה של מערכת העצבים האנושית ושל פונקציות החשיבה ובעיקר הזכרון. השבוע התבשרנו (ולי יצא במסגרת העבודה גם להעלות על זה ידיעה) על מחקר חדש המגלה שבעקבות הסתמכות יתר על טלפונים סלולרים לאנשים בני 50 יש היום זכרון טוב יותר מלאנשים בני שלושים… הסתמכות היתר על הזכרונות הסלולרי כורתת לאנשים את הזכרונות האנושיים. המדיומים נוקמים בנו כל הזמן, ואני בטוח שמקלוהן משתעשע בקברו.

ואם כבר עסקננו במקלוהן. אתמול צפיתי בסרט Mcluhan's Wake שאפשר למצוא אותו באוזן השלישית, והוא מסביר את התורה של מקלוהן בצורה מאוד מוחשית. למרות שהסרט עצמו גרוע ומשתמש בהרבה צילומי אווירה מבעסים למדי, הוא מעביר את הנאראטיב שלו בצורה חכמה ומשתמש גם בצילומים (חסרי החן כשלעצמם) על מנת להסביר את מקלוהן בצורה ברורה מאוד. מומלץ.

ואגב אני אישית מקפיד תמיד לזכור לפחות חלק מהטלפונים בטלפון הסלולרי בעצמי. תמיד כדאי לשמור גם על החושים הישנים במצב פעיל ברקע. אז תאהבו את הסלולרי, אבל אל תהיו רק סלולרי.

היום בבוקר היה יום העבודה הראשון שלי בנענע. מהיום אני עובד שם כעורך משנה במדור המחשבים. זה אירוע מרגש למדי בשבילי, כיוון שזה מקום העבודה המסודר הראשון שלי מאז תקופת הבועה הראשונה.
 
וכך בימים אלו אני מוצא את עצמי מתפרץ היישר לשיא בועת 2.0 היקרה כל כך ללב והיום הראשון בתפקיד זימן אותי לכנס המדובר כל כך בשעות אלו בבלוגוספירה:  הבלוגפרנס.  כבלוגר מתחיל שמחפש עדיין את הקול הבלוגרי שלו ומקווה להבין יום אחד טוב יותר מה זה בלוג, הכנס הזה היה התגשמות של חלום.
 
כטכנופיל חובב הסובל ממגבלות תקציביות הכנס הזה הזכיר לי את כותרת ספרו של סטניסלב לם, 'כנס העתידנים'. כמעט לכולם באולם היה איזה לפטופ או איזה סוג של מחשב קטן ונחשק והם הקישו בלהט על המקלדות בזמן שהדוברים עמדו על הבמה.
 
זה אולי עוד לא מרשים כל כך. מה שהרשים אותי היה שבשלב מסוים הבנתי שמה שהבלוגופסיכים האלה מקלידים זה דיווחים חמים בלייב מהשטח ומעלים לבלוג פוסטים על ההרצאה בעוד היא מתרחשת. בינתיים ראיתי בזווית העין את הבחורה מהשורה השניה מקדימה מזינה תגובה מפורטת לפוסט החדש של הבחור מהבלוג בקצה השורה ואת הבחור מאחור עונה לשניהם. משמאלי ישבה כרמל וייסמן (שדרך אגב נתנה הרצאה ממש אדירה) וצילמה בהתלהבות את האנשים בכל הכיוונים. היא החזיקה במצלמה בלהט אורגזמטי ממש ולרגע היה נדמה לי שהיא מעלה את הדברים האלה בלייב לרשת. תחושה של התעלות נפש התרוממה בתוכי. חשתי שאני במקום המתווך ביותר שהייתי בו בעודי. יותר עתיד מזה אין.
 
ארוסתי היקרה שלומדת במדרשה חרדית סיפרה לי שבפעם הראשונה שביקרה בהרצאה של בנות מהמדרשה הן נראו לה כמו ישות אחת, כמו כוורת של דבורים שקדניות. עכשיו כשישבתי על הכסא במרכז הבין תחומי בהרצליה הרגשתי שאני גם אני חלק מאותו Hive Mind כפי שקורא לכך קווין קלי בספר Out of Control.
 
נכון אפשר להתייחס לשימוש הזה בלפטופים כדי להעלות פוסטים ולהגיב על פוסטים של אנשים שיושבים שני שורות לפניך כמו גרסה מתוחכמת יותר של העברת פתקים בכיתה בעזרת רשת האינטרנט וציוד בשווי עשרות אלפי דולרים – ומצד שני זה כל כך הרבה יותר.
 
כשישבתי שם עם הישויות הבלוגוסייבורגיות הללו שנדמה שהבלוג שלהן הוא חלק מהיישות שלהן והם כאילו משדרים לתוכו ללא הרף את יישותם, הרגשתי כמה יש לי עוד ללמוד על Komputerliebe, על אהבה ותשוקה אמיתית למחשב ולמרחב הוירטואלי.
 
בסופו של דבר ועל זה אף אחד בכנס לא דיבר היום על כך שהבלוגוספירה במשמעותה הרחבה היא הסמל המקודש ביותר לתהליך התרשתותה של האנושות לכדי תודעת על. בשלל הקישורים ההדדיים שהיא יוצרת בתוכה וברשתות החברתיות המתענפות שלה היא יוצרת מעין דימוי למוח – מעין חיבורים סינפטיים הולכים ומתהדקים בין הנוירונים במוח של האנושות.
 
הבלוגים השונים שצצים ברחבי הרשת מזכירים מעין תהליך התעוררות של תאים באורגניזם של  האנושות. בשכבות על שכבות של לינקוקים וטראקבקים המקשרים אחד לשני כמו שנוירונים וכמו שאסוציאציות מקשרות אחת לשניה במוח הם יוצרים מעין מחשבות ורעיונות קולקטיביים במוח של האנושות. 
 
תייאר דה שארדן דיבר על ייעודו הסופי של היקום בנקודת האומגה – נקודה שבה תיווצר תודעת-על קולקטיבית שתשמור על האינדיבידואליות של כל תא ותא אנושי ועם זאת תיצור תודעה ברמה גבוהה יותר. הרעיון הכל כך חזק הזה שנראה אז משוגע לחלוטין קורם עור וגידים בדמות רשת האינטרנט ובראש ובראשונה בדמות הבלוגים.
 
הבלוגוספירה המפורסמת שאליה מרבים בימינו להתייחס כמערכת אקולוגית הינה אחד מהפנים המתעוררים החשובים של אותה תודעה קולקטיבית הנמצאת בחיתוליה. כל אחד ואחד מהבלוגרים שמרכיבים את הבלוגוספירה הזו שומר על האינדיבודאליות שלו אבל גם הופך לחלק מהישות האינטרנטית הסופר-אינטיליגנטית הזו.
 
כתבת נענע על הספה הירוקה שאלה אותי היום מה זה בלוגר ועניתי לה שבלוגר זה בנאדם שעוסק ביצירתה של התודעה הקולקטיבית של האנושות. חברים, אתם עושים מלאכת קודש.
 
מחר יהיה היום השני והאחרון של הבלוגפרנס ולי אישית הוא נראה מבטיח במיוחד. אז אני ממליץ למי שיכול להגיע. לא נראה לי שהשנה יהיה שם מושב על המשמעות הרוחנית של הבלוגוספירה אבל הרוח בכל זאת תהדהד.
 
לאתר הכנס לחצו כאן