ארכיון קטגוריה: טכנומיסטיקה

3 הערות טכנולוגיות לסדר היום

1. השבוע קיבלתי משקפיים חדשות – הציפוי של המשקפיים הישנות התקלף והגעתי למצב שכבר לא ראיתי את העולם. השבוע סוף סוף קניתי משקפיים חדשות והחוויה פשוט בלתי יאומנת. זה כמו לעבור מלצפות בעולם באיכות וידאו היישר לאיכות של High Definition.

אני בהלם מכמות האינפורמציה שאני החמצתי בעולם בשנה האחרונה. עכשיו הכל מבריק, ומלא פרטים. אני עדיין נדהם כל פעם שאני פוקח את העיניים ומביט במציאות. איזה עולם יפה?
הזו אכן המציאות המקיפה אותנו כל הזמן? תארו לכם שהיינו יכולים לראות אותה באמת? איזה כיף זה היה יכול להיות? מתי נקבל משקפיים להרחבת התודעה?
 
2. מה המחשב שלי עושה בזמן הפנוי שלו? – אני לא מאלה שאוהבים להגביל מחשבים ואני חושב שכל מחשב ראוי לו שיהיה לו גם את הזמן האישי שלו. לכן אני מרשה למחשב שלי להשאר מחובר לאינטרנט גם בלילה. ובכל זאת מדאיג אותי לפעמים כשאני שומע אותו לפעמים פעלתני במיוחד באשמורת השניה והשלישית מוציא קולות מההארד דיסק ואלוהים יודע מה עושה שם בשעות כאלה.

אתה יכול לחנך את המחשב שלך ולחשוב שהוא מחשב טוב ממשפחה טובה ותרבות טובה אבל האמת היא שאין לכם מושג עם מי המחשבים שלכם מסתובבים בזמנם הפנוי כשאתם לא איתם. ומי יודע עם איזה טיפוסים המחשב שלכם מסתודד כשאתם לא יודעים. למחשבים היום יש חיי חברה סוערים. הם קצת דומים למתבגרים בסגנון הבילוי שלהם אבל אולי באופן מוקצן יותר. כי התרבות הצעירה באמת היום היא בכלל לא תרבות אנושית אלא תרבות של מחשבים. הייתי רוצה לצאת ולהצטרף אל ה- Hangouts שלהם. אלוהים, תעשה אותי מחשב.
 
3. צלמי פלאפונים אובססיבים – לפני קצת יותר מחצי שנה חתמתי עם סלקום על עסקה שבמסגרתה אני משלם הון תועפות תמורת הפלאפון החדשני ביותר שניתן היה להשיג באותה תקופה דרך סלקום. בפלאפונים לא מקמצים, זה האידאולוגיה שלי.

הסלולרי החדש הגשים בעבורי אנספור פנטזיות טכנולוגיות רטובות והפך מיידית לחברי הטוב ביותר מה שאיים על המחשב השני שבחיי – המחשב האישי. כן זה נכון, המחשב האישי הוא מאוד אישי והוא ידיד אינטימי מאוד. אבל עליו להבין שהוא מכיר צד אחד שלי – הצד השקול, האבהי, היצירתי לפעמים, הדואג והאוהב בעוד הטלפון הסלולרי הוא מכשיר המעודד קשר גחמתי, מתחצף ומקוטע הרבה יותר כמו רומן שהוא תמיד סוער.
 
אחת התכונות המצודדות ביותר של מכשיר הטלפון הפלאי הזה היא צילום תמונות דיגיטליות.  תכונה כה פלאית שגרמה לי להעביר ערבים שלמים בסשנים סוערים של צילומים. הקיום עם הפלאפון הסלולרי ועם גמישות צילומית מוחלטת יצר אצלי תפיסה חדשה לחלוטין של החיים – חיים שבהם הכל הוא בן אלמוות. כל דבר הופך בעזרת הטכנולוגיה לבעל חיי עד בעזרת המצלמה הדיגיטלית. חיי על או אשליה של חיי על – הפלאפון גרם לי ליחס חדש לחלוטין לעולם כאובייקט צילומי. מעכשיו הזכרון שלי על העולם היה נמצא בתוך הפלאפון שלי. דברים שעשיתי ביום יום שלי וצילמתי נשמרו לעד. כשהייתי מביט בחיי שנה אחרי – יכולתי לראות כל מפגש רחוב אקראי וכל חוויה קטנה. מה שלא צולם – נעלם.
 
לקח לי כמה חודשים להתרגל למציאות החדשה הזו שבה הכל היה תיעוד ולהרגע ממנה. אלא שאז שבוע שעבר קיבל השותף שלי, חובב צילום מושבע וחובב חיים מושבע עוד יותר פלאפון מצלמה משלו. כשביקרנו במסיבה בסופהשבוע האחרון הוא לא הפסיק לשלוף את המצלמה על כל דכפין. השילוב של זה עם תאוות המצלמה שלי היה טראומתי אפילו בשבילי שלא לדבר על הקהל התמים. שני הצלמים תאווי המציאות צילמו כל רגע ורגע משתי זוויות שונות לפחות.
 
במהלך המסיבה שמתי לב לעוד אנשים שהסתובבו וצילמו. חשבתי איך היינו מסתכלים על זה לפני מספר שנים. חבורות אנשים שמסתובבות בעיר, מתעדות עצמן לדעת בחברת הפלאפונים שלהם ויוצרות קשרים עם אחרים בעיקר בתיווך של פאלפונים ומצלמות. למרבה המזל עדיין ישנם כאלה שחזקים כנגד פיתויי המצלמות הדיגיטליות. ד' ידידתי טוענת שהמצלמות הרגו את החיים. במקום לחיות את החיים אנשים עסוקים בלביים כל הזמן את החיים. מה שבטוח האנושות בסרט.

ראיון על המשמעויות המטאפיזיות של סקנד לייף

איל: האם אתה מוצא קשר ישיר בין המציאות היומיומית הקשה ובין ההצלחה של אתרים כגון סקנד לייף? האם מדובר בתהליך שרק ילך ויקצין או באפיזודה חולפת?
עידו: אין כל ספק שסקנד לייף אינו שום סוג של אפיזודה חולפת, אלא חלק מתהליך וירטואליזיציה כללי שהמין האנושי עובר. התהליך הזה מתחיל כבר ביצירה של השפה שמאפשרת לאדם להתעלות מעל למציאות ה"ממשית" לתוך עולם של דימויים והוא עובר כחוט השני דרך ההיסטוריה של הטכנולוגיה ואמצעי התקשורת. סקנד לייף הוא רק שלב נוסף באבולוציה הזו.
התהליך שסקנד לייף הוא ביטוי שלו, הוא תהליך כללי שעובר על המין האנושי ובצורה רחבה יותר על החיים בכלל. הוא חלק מתהליך של התגברות על הכבלים והגבולות המוכרים לנו: חיסול גבולות המרחב, הזמן, הגוף, המשאבים, התודעה ועוד.
אני לא בטוח שהמציאות היומיומית באמת כל כך קשה. ככלל, נדמה שמי שזוכה לשחק בסקנד לייף אינם דווקא אלה שחווים את המציאות הקשה, אבל בהחלט יתכן שחסרונות ה"מציאות" יגרמו לאנשים רבים  להגר אל הארץ המובטחת של הרשת. במאמר שלו A World of Warcraft World , דיוויד וונג חוזה בדיוק עתיד כזה שבו חלקים הולכים וגדלים מן החברה בורחים מן המציאות החברתית הקשה לתוך גן עדן וירטואלי. ככל שישנו מחסור רב יותר במציאות, מן הסתם ישנה גם מוטיבציה רבה יותר לברוח למקום שבו אין מחסור, ובמיוחד כשהמקום הזה הופך להיות ריאלי ומפתה מיום ליום.
 
 האם החברה המודרנית שבה הצלחתך נמדדת על פי המראה החיצוני שלך וגודל חשבון הבנק שלך לא דוחפת בעצם אנשים לאתרים כמו סקנד לייף שבו כל מי שתנארי הפתיחה שלו" גרועים" יכול בעצם ליצור לעצמו חיים אחרים "מוצלחים יותר"?  האם העובדה שהעולם הוירטואלי החדש שנבנה הפך להיות במהרה אולטרה קפיטלסטי ולא שיתופי מעידה משהו על האדם?
אני לא בטוח שהמודלים לבחינת ההצלחה בחברה המודרנית שונים בהרבה מאלו של חבורת קופים. הצלחה נמדדה לאורך ההיסטוריה לרוב בצורה גסה ואכזרית. כתרים נקשרו לראשו של החזק והחלשים או מעוטי היכולת נאלצו להתמודד עם חיים בשוליים. מה ששונה בחברה המודרנית הוא אולי האופן שבו אנחנו מעומתים ללא הפסק עם חוסר היכולת שלנו להתאים לתדמית מוקצנת שמשודרת לנו באופן סיסטמתי על ידי המדיה.
מציאויות וירטואליות הינן הבטחה להתחלה חדשה בשביל כל מי שאינו מרוצה מהתנאים במציאות הזו.
מכיוון שהמציאויות הללו הינן בדיוניות לחלוטין, הגבולות שלהן משקפים את גבולות התודעה שלנו. המציאויות הללו יכולות להיות נפלאות או אכזריות, שיתופיות או אולטרא קפיטליסטיות בדיוק מידה שהתודעה שלנו תדמיין אותן. אני חושב שכרגע אנחנו מתעמתים עם השאלה: עד כמה רחוק יכולה התודעה שלנו ללכת.
המציאות הוירטואלית היא הבטחה של אוטופיה, אבל לא בטוח שהמוח שלנו בנוי לאוטופיה. הנה נתנו לנו את האפשרות לצור עולם בלי מחסור. עולם שבו אנחנו לא חייבים להיות כבולים בגבולות הגוף שלנו, שבו יכול להיות לנו שטח בלתי מוגבל, משאבים בלתי מוגבלים, עולם שבו אנחנו יכולים לעוף, לרחף, לבצע טלפורטציה, לברוא יש מאין: לעשות הכל בעצם, להפוך לאלוהים. אבל אנחנו באים ויוצרים לתוכו שוב פעם את אותם החוקים המשעממים של העולם שאליו אנחנו רגילים. אנחנו בוראים לתוכו את המציאות של המחסור שאליה אנחנו רגילים.
אני לא בטוח שהעולם הוירטואלי החדש הוא באמת כזה אולטרא-קפיטליסטי. סקנד לייף מלא במרחבים שלמים שאנשים בנו אותם בשביל הכיף או בשביל אחרים ואפשר להסתובב בו ימים שלמים ולעשות מליון דברים מוטרפים בלי להוציא אגורה שחוקה. מצד שני אין ספק שמבחינות אחרות העולם הזה גם מקבל על עצמו באופן חשוד והיפראקטיבי את החוקים של העולם הישן ושהעולם הקפיטליסטי לוטש אליו עיניים רעבות.
השאלה הגדולה היא כמובן מה יזמן העתיד. הקוף עדיין צריך להתרגל למציאות של התודעה החדשה, הוא צריך להתרגל לרעיון של בריאת עולמות מחוסרת גבולות. והקוף עדיין לא מבין בכלל מה זה וירטואלי. באופן שהקוף הזה יגיב תלוי הרבה מאוד דברים. האם אנחנו נשתמש במציאות הוירטואלית בשביל לשחזר את הקבעונות והאחזויות הישנות שלנו או שנדע לפרוץ את הגבולות הישנים לתוך עולם חדש, אמיץ, מופלא וחסר גבולות.
 
מבחינה טכנולוגית. מה יהיו לדעתך ההתפתחויות הבאות בכל מה שקשור למציאות וירטואלית?
מציאות וירטואלית היא מציאות שחורגת מתחומי המציאות הממשית. למציאות הממשית האמיתית אין לנו שום גישה, כך שכל אחד מהחושים הוא דרך שלנו לפרש את המציאות באופן טכנולוגי שהוא במובן מסוים וירטואלי. במובן זה אני לא רואה מציאות שאינה וירטואלית. מצד שני ובלי להתחכם, להסתבך או להתמם, אני מתאר לעצמי שכשאתה שואל על מציאות וירטואלית אתה מתכוון למציאויות אינטראקטיביות המיוצרות על ידי מחשבים.
מהבחינה הזו, סקנד לייף הוא פשוט שלב נוסף בהגשמה של החזון המקורי של סייבר ספייס. כשהמושג סייברספייס הגיח לראשונה בהיסטוריה בספר הסייברפאנק נוירומנסר של ויליאם גיבסון, סייברספייס תואר כטריטוריה פיזית שניתן לנווט בתוכה כמו במרחב ממש. ה- WWW, שהגיח לפני קצת יותר מעשור, היה סוג של סייברספייס, אבל הוא נעדר ממדים פיזיים ונחווה יותר כשיטוט ביקום טקסטואלי. כמובן שהרעיון של יצירת עולם תלת ממדי העסיק הרבה מהמוחות הנועזים של עולם האינטרנט כבר אז, ובאמצע שנות התשעים היו אנשים כמו Mark Pesce שיצר את ה-VRML (Virtual Reality Markup Language) שמטרתו הי
תה יצירת רשת תלת ממדית. אלא שהטכנולוגיה של אותה תקופה לא הייתה עדין בשלה, ולכן סקנד לייף, העולם הוירטואלי התלת ממדית ובעצם אותה גרסה תלת ממדית מיוחלת של הרשת, היא תופעה שמגיחה באמצע-סוף העשור הראשון של המאה העשרים ואחת.
כמובן שסקנדלייף זה רק ההתחלה. מעבר למובן מאליו שיפור הגרפיקה והממשק, ומעבר לאנספור האפליקציות והשימושים שאנשים עוד ימצאו לעולמות הוירטואלים הרי שמהבחינה הטכנולוגית האתגר האמיתי הוא להוציא את המציאות הוירטואלית מתוך מסך המחשב ולהפוך אותה למשהו מקיף וחוויתי הרבה יותר, משהו שאפשר באמת לחיות בתוכו. בשנות התשעים היו נסיונות לעשות את זה עם קסדות HMD (Head Mounted Display) וכל מיני סוגים של כפפות שקולטות את תנועת היד. בסופו של דבר המציאות הוירטואלית בגרסת שנות התשעים הייתה פלופ.
אנחנו עדיין לא מבינים לחלוטין איך מציאות וירטואלית אמורה לתפקד ויש לכך סיבות שונות, אבל התחום הזה הוא כל כך מושך בשביל אנשים, שממשיכים לבצע בו נסיונות ופיתוחים חדשים כל הזמן, אבל קשה לומר מתי תגיע פריצת דרך משמעותית מהבחינה הזו, למרות שאפילו הבקר החדש של קונסולת הנינטנדו Wii החדשה מתקשר לעולם המציאויות הוירטואליות בכך שהוא מוציא את העולם הוירטואלי מהמחשב.  אחת האפשרויות המבטיחות לעתיד היא ננוטכנולוגיה, רובוטים ממוזערים בגודל מולקולרי שיכנסו לתוך המוח, יתרשתו עם מערכת העצבים ויאפשרו לנו לחוות מציאויות וירטואליות שישודרו הישר למערכת העצבים. עתידנים מובילים כמו ריי קורצוויל צופים שטכנולוגיה מהסוג הזה תהיה נפוצה בעוד כ-20 שנה, כך שיש עדיין זמן.
 
האם תסריט אימים כמו המטריקס שבה המין האנושי חי בעצם במציאות וירטואלית "טובה יותר" יכול לקרות? האם אתר כגון סקנד לייף הוא ההתחלה של תהליך כזה?
קודם כל, לא ברור לי למה אתה קורא למציאות שבה המין האנושי חי במציאות טוב יותר, תסריט אימים. נדמה לי שעצם השיפוט השלילי של אפשרות כזו נובע מההנחה שהמציאות שלנו עדיפה על מציאויות אחרות "וירטואליות", שהיא אמיתית יותר ורבת ערך יותר. לפי דעתי כל המציאויות הן וירטואליות, כי כולן נוצרות על ידי התודעה שלנו. המציאות הוירטואלית רק חושפת בפנינו בצורה בהירה יותר איכות כללית של המציאות בכלל. הסרט מטריקס מציג, בחלקו הראשון לפחות, עמדה דואליסטית ובעייתית לגבי טבע המציאות: מציאות אמיתית (ועלובה למדי) ולעומתה מציאות בדיונית שלא ברור מה הופך אותה לשונה כל כך מהמציאות "האמיתית". המטריקס שובר את התפיסה הזו ומעדן אותה למערכת משוכללת יותר דווקא בחלקים השני והשלישי שהושמצו כל כך.  בכל אופן, לצורך הדוגמה הייתי מעדיף את הסרט אקזיסנטס של דיוויד קרוננברג שהתיזה שלו היא שהמציאות שלנו היא דרגה אחת בסולם מציאויות אנסופי, כאשר כל מציאות שנתפסת מנקודת המבט של דרגות גבוהות יותר בסולם כמציאות וירטואלית מייצרת מציאויות וירטואליות נוספות מתוך עצמה. או במילים פשוטות, המציאות שלנו היא מעין משחק מחשב של מציאות גבוהה יותר, שהיא מעין משחק מחשב של מציאות גבוהה יותר,  כך שיש לנו שרשרת הולארכית ארוכה של מציאויות וירטואליות היוצרות מציאות מרובת ממדים. וכן, אני בהחלט חושב שסקנד לייף הוא התחלה של תהליך כזה.

לשחק את אלוהים

מעטים הם משחקי המחשב שיוצריהם מתייחסים אליהם כאל חוויה רוחנית או כסוג של התגלות, אך גם אין הרבה משחקי מחשב שמבקשים לספר את סיפור היקום כולו: מאורגניזם חד תאי ועד מסע בין כוכבים. המשחק החדש "ספור" (נבג באנגלית) מאתגר את השחקן להיות שותף פעיל בתהליך האבולוציה וליצור עולם שלם מתוך עצמו. בדרך אולי נבין את אלוהים מעט טוב יותר.

מזה זמן רב לא ציפתה קהילת צרכני משחקי המחשב בכיליון עיניים כזה להופעתו של משחק חדש. "ספור" (Spore) כבר זכה בפרסים החשובים ביותר של התעשייה, וזאת עוד לפני שיצא לשוק. הפעם אפשר לומר שהרעש מוצדק. מאחורי המשחק עומד כהן משחקי המחשב וויל רייט, שהמשחקים שפיתח נחשבים מהפכניים ופורצי דרך, והשמועה אומרת ששוב הוא צועד בטריטוריות חדשות.
את רייט, אתם מבינים, לא מעניינים משחקים שבהם מחסלים אויבים או עוברים שלבים ידועים מראש. רייט מעוניין לפתח "יקומי צעצוע" שמאפשרים לבני אדם ליצור. מאז התפרסם לראשונה בזכות המשחק המצליח SimCity שבו בונה השחקן ערים וחברות אנושיות מסומלצות (שעברו סימולציה), רייט מוסיף להציב אתגרים חדשים בפני תעשיית המשחקים. בסדרת משחקי ה-Sims שיצאו מאז שנת 2000 אפשר רייט לשחקנים לשחק את עצמם, ללבוש דמות וירטואלית ולחיות בעיר וירטואלית תלת ממדית עם עשרות אלפי תושבים אחרים. Sims ומשחק ההמשך הפופולרי שלו שברו את שיאי המכירות של תעשיית המשחקים.
אבל רייט לא יוצר רק למען ההצלחה מסחרית. הוא רואה במשחקים כלי להרחבת התודעה. כשהוא מדבר על המטרה שעמדה לנגד עיניו ביצירת המשחק ספור הוא אומר שהדבר החשוב מבחינתו היה להנחיל לשחקן "את תחושת ההשתאות וההתרוממות של מבט גלובלי על המציאות"; בדומה לתחושת התגלות הנוצרת בהשפעת סמים, אך הפעם בעזרת מחשב. במילותיו של רייט, משהו בסגנון "וואו, בנאדם, מה אם היית מולקולה בתוך גלקסיה?".
השאלות שעומדות בבסיס ספור הן לדברי רייט שאלות תיאולוגיות על משמעות הקיום. המשחק הזה הוא משחק על מהות היקום, שמשלב בין דיונים תיאולוגיים ופילוסופיים לבין משחק מחשב בלתי צפוי, שובב ואינטראקטיבי.

מחד-תא ועד לשבט
אז מה זה בעצם ספור ועל מה כל ההתרגשות? ובכן, ספור הוא משחק אבולוציוני רב ממדי, שבו השחקן מתחיל את דרכו כמיקרוב השוחה במרק החיים הבראשיתי במשחק בסגנון פאקמן. אלא שבמהרה נכנס לפעולה המנגנון האבולוציוני של המשחק, שמשנה את צורתו ללא הרף. מדי זמן מה נדרש השחקן לפתח דור חדש של הדמות שלו. הוא יכול לשנות את צורת גופו, להוסיף לו איברים ולקבוע מאיזה סוג חוליות הוא יהיה מורכב. למעשה הוא יכול ליצור כל סוג של בריאה, מחיות הדומות לחיות קיימות ועד לחיות בדיוניות במגוון צורות מוטרפות. בכל חיה כזו מפיח המשחק רוח חיים, ומלמד אותה כיצד להתנועע ולהתנהג בצורה ריאליסטית בהתאם לנתונים הביולוגיים שלה.
אלא שהאלמנט האבולוציוני אינו מסתיים בתכנון יצורים הולכים ומשתכללים. עם התפתחות המוח מתפתח היצור היחיד לחברה שבטית. ושוב, בהתאם לפעולות השחקן, מתעצבות חברות מסוגים שונים, לדוגמה: חברה רציונלית, אמוציונלית או רוחנית. בהמשך מתפתח השבט לעיר ויוצר קשרים עם ערים ועם ציוויליזציות נוספות. בסופו של דבר יכול השחקן לצאת מכוכב הבית שלו לעבר מערכת השמש ולאחר מכן להתרחק ולחקור עוד ועוד מהיקום של ספור, שמכיל מגוון מדהים של עשרות אלפי כוכבים המאוכלסים בסוגים שונים ומשונים של חיים.
כאן למעשה הופך המשחק למעין משחק-על שמאפשר לשחקן לחקור מגוון משחקים שונים. השחקן יכול למשל לטייל בין עולמות שונים, לאסוף צורות חיים שונות ולהפוך את החללית שלו למעין תיבת נוח מעופפת. לחלופין הוא יכול לטייל בגלקסיה וליישב פלנטות זרות. המנוע האקולוגי של המשחק מדמה תהליך של אבולוציה בתוך מערכת אקולוגית, כך שהשחקן יכול ליישב פלנטה זרה בצורות חיים שאסף, ולשוב מאוחר יותר על מנת לחקור את הציוויליזציה שהתפתחה באותו המקום. הוא יכול גם לשבת למעלה בחללית שלו כמו האח הגדול ולצפות בחיים המתפתחים בציוויליזציות הללו. לחלופין הוא יכול לבקר בעשרות אלפי פלנטות זרות, שבעצם הורדו באינטרנט ממחשבים של שחקנים אחרים, וליצור מגע ראשון עם תרבויות מתקדמות או עם תרבויות פרימיטיביות שלא ראו חללית מימיהן.
אולם מעבר לאפשרויות הנתונות בידי השחקן, נוסף למציאות של ספור מרכיב חשוב. התחכום הגדול בתכנות המשחק מאפשר יצירה ספונטנית של צורות חיים ואפשרויות משחק. למעשה, תוכנת המחשב תופסת את התפקיד היצירתי שמילאו מתכנתים וגרפיקאים בעבר. המחשב בורא עוד ועוד יצורים על מנת לאזן את המערכת האקולוגית של המשחק, וגם מושך מהאינטרנט צורות חיים נוספות שהתפתחו בגלקסיות של שחקנים אחרים. מכיוון שהמחשב הוא שבורא דמויות חדשות על פי התהליכים האבולוציוניים שמתרחשים במשחק, נוצר משחק בלתי צפוי שמשתתפים בו אלפי יצורים שלא תוכננו מראש, אלא התפתחו במהלך המשחק וזכו בו לחיים משלהם. מבחינה משחקית אין ספק שזהו יתרון עצום שמאפשר מגוון חסר תקדים ויוצר משחק שאיש אינו יכול לצפות כיצד הוא ייראה בעוד שבוע או בעוד שנה.

עליונים ותחתונים
התפקיד של אלוהים הוא תפקיד פופולרי מאוד בקרב הגיימרים. מי לא אוהב לברוא עולמות, לברוא יצורים ולשלוט בעולמם? גם סופרים ובמאים הושוו בעבר למעין אלוהים של עולמות בדויים, אולם שום תחום אינו מגיע לרמת ההגשמה של משחקי המחשב. למעשה תכנון משחקים הוא התחום הקרוב ביותר לבריאה מושלמת. מתכנן משחקי מחשב
בורא עולמות שלמים, סימולציות מפורטות, עם חוקי פיזיקה וחוקי לוגיקה ייחודיים ודמויות עצמאיות שמתפתחות לגמרי בעצמן.
במהלך השנים התפתח בעולם המשחקים ז'אנר שנקרא "משחקי אלוהים" (God Games), ובו השחקן הוא בתפקיד האל. המשחק החלוצי בז'אנר הזה הוא "פופולוס" (Populous), שיצא ב-1989. בפופולוס השחקן משחק בתפקיד אלוהיו של עם מסוים. השחקן מנחה את העם, מוביל אותו ומתערב למענו התערבויות על-טבעיות. במשחק Black & White, שיצא ב-2001, השחקן שולט במתרחש בעזרת יד גדולה, מעין יד האלוהים, שבעזרתה הוא מבצע מניפולציות באי שבו מתגוררים תושבי המשחק.
ספור מבטא מגמה חדשה במשחקי האלוהות. כדי שנבין במה בדיוק מדובר נזכיר שהדמות שמגלמת את השחקן במשחקי מחשב נקראת בז'רגון עולם המחשבים אווטאר (Avatar). המונח אווטאר מופיע במקור – לא טעיתם – בהינדואיזם, שם הוא מציין את התגלמותו של כוח אלמותי בתוך דמות בת תמותה. בהינדואיזם זוכה האל וישנו לעשרה אווטארים שהתגלו בגלגולים שונים במהלך ההיסטוריה בדמויותיהם של קרישנה, רמה ואחרים. השם המיתולוגי הזה מתאים למשתמשי המחשב, משום שבדומה לאלים, שחקנים במשחקי מחשב יורדים לעולם המוגבל של המחשב ולובשים על עצמם מרצון דמות מוגבלת (בעלת כוח, אינטליגנציה ואפשרויות מוגבלים) שבה הם בוחרים להתגלם.
בעוד שברוב משחקי האלוהים השחקן מביט מבחוץ על העם שלו, מציע ספור אפשרות חדשה ורדיקלית. השחקן בספור לא רק בונה את העולם כמו אלוהים, הוא גם יורד לעולם על מנת להתגלם בצורות שונות ובאווטארים שונים המופיעים במהלך המשחק. ספור מספר לנו את הסיפור המוכר על האלוהות שחפצה לרדת אל העולם על מנת ללבוש צורות סופיות. היהדות מספרת שהאל יצר את העולם על מנת שתהיה לו דירה בתחתונים, כלומר בעולמות התחתונים; מקום שבו תוכל אלוהותו האינסופית להתגלות בתוך צורות מצומצמות ומוגבלות. בפילוסופיות אחרות מסופר לנו על אל מושלם שבורא עצמו כחומר גס על מנת לצאת לתהליך התפתחות מחומר לרוח ולנשמה. אלה הם שניים מהתהליכים העיקריים המתרחשים בספור.
ספור הוא סיפור האבולוציה של האלוהות. אלא שבמקום לקרוא על אלוהים, כפי שאנחנו רגילים, כאן אנחנו משחקים את אלוהים. השחקן משחק את רוח האבולוציה שמתגלגלת אל העולם בדמויות שונות, משונות ובלתי צפויות, וחווה את העולם מתוך החוויה האישית והמוגבלת שלהן. השחקן מחזיק מצד אחד בשליטה חיצונית "אלוהית" במשחק, ומצד שני הוא חודר לתוך הדמויות ממש ומתנסה בגלגוליו השונים כאל. וכך השחקן מתרוצץ הלוך ושוב בין העולמות העליונים לעולמות התחתונים עד שההבחנות בין קיום אלוהי בעליון לבין הקיום התחתון מתמוטטות. השחקן הוא שניהם. הוא חלק מהתהליך קוסמי של מסע האלוהות, ממיקרוב ליקום. מה שמוביל למסקנה כי "כל המציל מיקרוב אחד, כאילו קיים עולם שלם".
כשוויל רייט נשאל פעם בריאיון איזה מין אלוהים הוא היה רוצה להיות, הוא ענה "אלוהים שמפתיע את עצמו". זו היתה גם השאיפה של האלוהים שברא עולם המורכב מיצורים עצמאיים בעלי רצון חופשי. האל רוצה שנעבוד אותו ביצירתיות ונהיה בוראים שותפים ביצירתו שלו. העולם שלנו מתנהל על חבל דק שבין השגחה מתקנת לבחירה חופשית רדיקלית שמאיימת לפעמים להטביע את העולם בכאוס, ויחד עם זאת היא גם הכוח היצירתי העצום שמניע את העולם הפורה הזה. מהמקום הזה יוצא גם ספור.

המשחק הוא אתה
תעשיית משחקי המחשב נמצאת כיום במצב שבו היו לפני שנים לא רבות כל כך הטלוויזיה, הקולנוע והצילום; היא צריכה להוכיח שהיא מסוגלת לספק חוויות מעמיקות ורב ממדיות. יוצרי משחקים אינם נחשבים עדיין בציבור הרחב לאמנים, ושמותיהם אינם ידועים כשמותיהם של סופרים, בימאים או מוזיקאים. רוב מכריע באוכלוסייה עדיין אינו תופש את משחקי המחשב כסוג של אמנות, ובוודאי שלא כחוויה רוחנית, מוסרית או פילוסופית. ואין תמה בדבר הזה, משחקי המחשב שפותחו בשלושים השנה האחרונות הם עדיין מוגבלים למדי. רייט משווה את מצב תעשיית המשחקים היום למצבה של תעשיית הקולנוע ב-1920.
אולם האמת היא שהיום, ב-2006, עדיין איננו מבינים לגמרי מהו משחק מחשב וכיצד הוא אמור לתפקד. נראה שדווקא משום כך הפוטנציאל היצירתי בתחום משחקי המחשב מרגש כל כך. לעומת ספרות, קולנוע, טלוויזיה וכדומה – צורות אמנות בפורמטים קבועים המשוכפלות לקהל הצרכני – משחקים יכולים להציב אלטרנטיבה מרעננת. משחקים (לדוגמה שחמט) מתחילים במצב מוגדר ויוצאים לחלל אפשרויות שבתוכו כל שחקן מוצא את דרכו העצמאית והייחודית.
אלה המשחקים שאליהם חותר רייט. משחקים שמאפשרים לשחקן לבטא את עצמו בתוך חלל אפשרויות גדול ככל האפשר, ושמאפשרים להתרחשויות בלתי צפויות, המבוססות על בחירותיו של השחקן, לצוץ. אלו משחקים שמאפשרים לשחקן לנצל את היצירתיות והדמיון שלו על מנת ליצור עולמות מורכבים ומלאי חיים שיוצרי המשחק לא יכלו אפילו לחלום עליהם.
עולם משחקי מחשב, כמו האינטרנט כולו, נע כיום מצרכנות תוכן ליצרנות תוכן. בזמן המשחק, השחקן אינו רק צורך תוכן שיצרה חברת המשחקים, אלא גם יוצר תוכן חדש תוך כדי משחק (למשל, דמויות או אובייקטים שיוצרו בעולם המשחק). בסופו של דבר, טוען רייט, זו המהפכה האמיתית שיחוללו המשחקים בתרבות שלנו. שחקני המחשב יתפשו את העולם לא עוד כמושא לצריכה כמו קוראי הספרים, מאזיני המוזיקה או צופי הטלוויזיה והקולנוע, אלא כמושא ליצירה. המעבר מצריכת מציאות פסיבית ליצירת מציאות חדשה הוא, אם כן, המהפכה הרוחנית שיחוללו משחקי המחשב.
רייט מכנה את ז'א�
�ר המשחק החדש בשם "משחק T" בשל צורתה של האות הלטינית. האבולוציה במשחק מובילה לאפשרויות יצירתיות מתרחבות והולכות. תחילת המשחק ליניארית יחסית, ומובילה להתפתחות בכיוון מסוים (גזע האות), אולם ככל שמתקדמים מתרחבות ומתעצמות האפשרויות היצירתיות עד שבסופו של דבר נוצרת רשת רחבה של אפשרויות משחקיות (הקו האופקי שבאות) וכל אחד יכול לעצב את המשחק כרצונו ולשחק את המשחק שהוא רוצה.
ואכן, בכל רמ"ח איבריו, ספור בנוי להיות משחק שיפתיע את יוצריו ביכולתו ללבוש צורות שונות ומגוונות. השחקן הוא שיוצר את המשחק, ובסופו של דבר לובש עולם המשחק את צורת המשחק של השחקן. ספור הוא מטאפורה לנפשו הפנימית של השחקן וליחסים בינה לבין המציאות שהוא חי בה.
אם אתה שחקן אגרסיבי, המשחק יהפוך למשחק מלחמה עם ציוויליזציות עוינות שישיבו לך מלחמה. אם אתה שחקן שאוהב לשתף פעולה, הוא יהפוך למשחק בסגנון "מסע בין כוכבים" עם קונפדרציות חלליות. אם אתה רוצה לברוא ולהרבות חיים, תוכל לשחק משחק של דמיורג בורא: להחיות כוכבים מתים, להופכם לראויים לחיים ולחזור מאוחר יותר כדי לראות אילו סוגי חיים התפתחו על הכוכב. ויש עוד ועוד אפשרויות לגלות את עצמך בתוך המשחק. בשלב זה, אומר רייט, המשחק הוא כלי לגלות את עצמך, לגלות את היצירתיות שלך ולעשות בה שימוש. הדמיון של השחקן הוא זה שיוצר את העולם. העולם שתברא הוא העולם שתחיה בו. קשה לחשוב על יצירת אמנות שמדגימה טוב יותר את הרעיון שאנחנו בוראים את המציאות שלנו. בסופו של דבר, אומר רייט, מה שחשוב במשחקי מחשב הוא פחות מה קורה בתוך המחשב ויותר מה שקורה בנפשו של האדם.
רב הצורתיות של ספור היא חלק מהאידיאולוגיה של רייט. המשחקים שרייט מתכנן אינם בעלי צורה אחת. הם משחקים שלומדים את השחקן, ומכווננים ומתאימים את עצמם אליו. כל שחקן יוצר בסופו של דבר משחק ייחודי, כך שבסופו של דבר העולם הווירטואלי של המשחק משקף את העולם הפנימי של השחקן. ספור הוא משחק שרץ על הנפש של האדם ושואב ממנה את ההשראה והכוח. זהו משחק שעובר אבולוציה בהתאם לתפישתו של השחקן את המשחק, כשם שהעולם סביבנו מתעצב בהתאם לאופן שבו אנו תופשים אותו. בסופו של דבר השחקן והמשחק עוברים התפתחות משותפת לכדי עולם אחד קוהרנטי שבו משקף המשחק את עולמו של האדם, ברוח אמרתו של ר' יצחק דמן עכו, "האדם עולם קטן, העולם אדם גדול."

המשחק הקוסמי
במבט קוסמי, אם נוכל להגדיר זאת כך, אפשר לטעון כי באופן עמוק המטרה הגדולה של משחקים כאלה היא לפתח את האדם ולאפשר לנו לחיות באלפי צורות חיים שונות ביקומים מקבילים. המשחקים של רייט הם ניסיון להרחיב את התודעה, את היצירתיות ואת האפשרויות של האנשים שמשחקים בהם. "אני רוצה שאנשים יזכו להערכה עמוקה של האופן שבו דברים קשורים בכל הרמות השונות, לא רק דרך חלל אלא גם דרך זמן. כדי לעשות זאת אני בונה את יקומי הצעצוע הפשוטים האלה ואומר: הנה, שחקו בצעצוע הזה. התקווה שלי כשאני נותן למישהו צעצוע כזה היא שהוא ייצור מודל מנטלי שאינו זהה לזה שהצגתי לו. אבל מה שלא יהיה, המודל המנטלי שלו על העולם שסביבו ומעליו ומתחתיו יתרחב… אני רוצה לחשוב על זה כקטליזטור להרחבת המודל המנטלי שלך, ואין לי מושג לאיזה כיוון הוא ילך, אבל אני חושב שניצוץ השינוי הזה הוא בעל ערך בפני עצמו."
בסופו של דבר לא נצטרך לעזוב את הכוכב הקטן שלנו לכוכבים זרים, כיוון שהכוכבים הזרים הללו יהיו בתוך הבית שלנו ונוכל לטייל למרחק של גלקסיה בכמה צעדים בסלון.
ספור הוא רגע חשוב בהיסטוריה של משחקי המחשב, אבל הוא רק ההתחלה. בעתיד נוכל להזדהות בצורה מושלמת יותר ויותר עם דמויות במשחקי מחשב, ונהפוך תלויים פחות ופחות בדמות שאנו לובשים בעולם ה"ממשי". במשחקי מחשב אבולוציוניים עתידיים, בעלי מציאות וירטואלית, נוכל לא רק לראות את העולם מנקודת מבטו של יצור אחר, אלא ממש לחוות את העולם אחרת בעזרת טכנולוגיות שיאפשרו לנו להשפיע על החוויה האנושית ולשלוט בה באופן דומה לזה שמאפשרים היום רק סמים (באופן בלתי צפוי, בלתי נשלט ועם השפעות לוואי מזיקות) והתנסויות מיסטיות הידועות רק למתי מעט.
משחקי מחשב טומנים בחובם את האפשרות להתנתק מהזווית האינדיווידואלית והמוגבלת שאנו ניצבים בה בחיי היומיום, להתחבר לאינספור הוויות שונות מאיתנו ובסופו של דבר להתקרב מעט אפילו לזווית ה"אלוהית" המוחלטת. מהזווית הזו אנחנו יכולים להשקיף מחדש על המציאות שאנחנו מכירים ולהביט בה במבט אחר. אולי ביותר חמלה, אולי ביותר הבנה, אולי במעט יותר התרגשות של "וואו, בנאדם, מה אם היית מולקולה בתוך גלקסיה?". משחק המחשב האולטימטיבי יחבר אותנו לכל ההוויות השונות הללו ויאפשר לנו לצאת מההזדהות המצומצמת שלנו לזרימה עם כוחות היקום השונים, בכל מקום שבו הם מביעים את עצמם. ספור הוא הצעד הראשון בכיוון הזה.


הסינגולריות – מהר, יותר מהר

מהי תנועת הסינגולריטי? אמת מדעית, חזון טכנולוגי, רעיון פילוסופי או אמונה דתית? ואולי כל הדברים האלה גם יחד?

שנת 2006 היא שנה מרגשת לחיות בה. המאה העשרים התגלגלה כרצף רעמים גדול. בסיומו עמדה לפנינו בשנת 2000 אנושות חדשה הנמצאת בתהליך של שינוי מסחרר. הדור הנוכחי הוא דור שיעבור בחייו כמה גלגולים דרך עולמות שונים ומופלאים. כל עשור מהעשורים הקרובים עומד להציג לפנינו עולם חדש שאת יסודות קיומו קשה כרגע אפילו לדמיין.
המדען והממציא ריי קורצוויל, שהיה חלוץ בפיתוח שורה של טכנולוגיות מהפכניות כגון מכונות המתרגמות טקסט מודפס לדיבור בשביל עיוורים, סינתיסייזרים ותוכנות לזיהוי דיבור, חזה בדייקנות בספר "The Age of Intelligent Machines" 1990)) רבות מן ההתפתחויות המכריעות שהתחוללו בעולם הטכנולוגיה בשנות התשעים. הספר תורגם לעברית בשם "עידן המכונות החושבות" (הוצאת כנרת, 2001). קורצוויל זכה להיקרא בפי ביל גייטס "הטוב ביותר בחיזוי העתיד של אינטליגנציה מלאכותית".
בספרו החדש, "הסינגולריות קרובה", טוען קורצוויל שהטכנולוגיה עומדת לאפשר במאה הקרובה כל אחד מהקסמים המופיעים בספרי הארי פוטר. ובאמת נדמה שאין הרבה פנטזיות פנטסטיות או מדע-בדיוניות שיישארו בלתי ממומשות בסיומה של המאה הזאת, שרובנו אגב נזכה לראותו. העולם על פי קורצוויל נמצא על סֿ˜פה של התפתחות טכנולוגית אשר תסתום את הגולל על תפישת המציאות שלנו.
ההאצה המתמשכת של האבולוציה, משחר היקום לבריאת האדם והלאה, לצורות אבולוציה טכנולוגיות הממשיכות את האבולוציה הביולוגית, מובילה לנקודה בלתי נמנעת שבה תעבור ההוויה מעין קפיצת מדרגה השווה בחשיבותה להופעת החיים או להופעת האינטליגנציה. האנושות תשנה את צורתה. אדם ומכונה נדונו להתמזג בהוויה אחת: אינטליגנטית, רוחנית ובעלת יכולות ותכונות שעדיין איננו יכולים להעריך.
הרגע הטרנספורמטיבי שאנו נעים לקראתו מכונה על ידי ההוגים השונים העוסקים בנושא "נקודת הסינגולריות". המושג "סינגולריות" (Singularity) לקוח מתחומי המתמטיקה והפיזיקה ומתייחס למצב שבו פונקציה מתמטית או פיזיקלית עוברת סף מסוים של קרבה לאינסוף והופכת בלתי מוגדרת. לדוגמה, בחדירה לחור שחור. הסינגולריות הטכנולוגית תתרחש בנקודה שבה ההתפתחות הטכנולוגית תהיה כה מהירה ומהפכנית, והקיום האנושי יעבור שינוי כה רדיקלי ובלתי הפיך עד שיהיה זה בלתי אפשרי לזהותו עוד.

תנועת הסינגולריות
אז מהו בעצם מושג הסינגולריות? הבסיס של הסינגולריות הוא ברעיון פשוט למדי הגורס שהעולם נע במסלול של האצה הולכת וגוברת מבחינות שונות (תרבותית, אינטלקטואלית, רוחנית, אבל בראש ובראשונה טכנולוגית), שאותה ניתן להסביר בעזרת נוסחאות וחוקים קוסמיים.
מתוך רעיון ההאצה של העולם ושל התרבות האנושית גוזרים הסינגולרים התפתחויות מרחיקות לכת שיתרחשו במאה הקרובה, ולמעשה על פי רוב העוסקים בתחום, בשלושים השנה הקרובות. לדוגמה, אפשרות לחיי אלמוות, העצמת כוחות החשיבה האנושיים פי מיליונים ומיליארדים, אפשרות לזניחת הגוף והפיכה לצורה של תוכנה טהורה הפועלת בסביבה וירטואלית ממוחשבת או איחוד כוחות חשיבה ורגש של אנשים שונים להוויה אחת. כמו כן מונים עוד ועוד התפתחויות "משניות" יותר, כגון רובוטים אוטונומיים, מציאויות מדומות, צורות חיים סינתטיות ומדומיינות, מכונות ננוטכנולוגיות שיוכלו לבנות חומרים מן היסוד ולברוא כל דבר אפשרי, הופעת אינטליגנציה מלאכותית ראשונה ותנועה הולכת וגוברת של אנשים שמתאחדים עם מכונות והופכים לסוג של סייבורגים בעלי יכולות חישה, חשיבה וזיכרון מוגברות.
ההתפתחויות הללו, שנראות בדיוניות למדי, מוצאות אישוש חלקי לפחות בהתפתחויות המסחררות שמתרחשות כיום בתחומי הטכנולוגיה ומגשימות בקצב הולך וגובר אפשרויות שנראו עד לפני כמה שנים מדע-בדיוניות בעצמן. למי שלא התעדכן, הנה תקציר קצר של התפתחויות אחדות שאירעו בשש השנים שחלפו מאז תחילת המאה: שוק הרובוטיקה הביתית העולמי חווה צמיחה של מאות אחוזים מדי שנה. מיליוני יפנים כבר מחזיקים בביתם רובוטים ביתיים, ובקוריאה משיקים השנה רובוטים אינטרנטיים המנקים את הבית, מטפלים בזקנים ומקריאים ספרים לילדים. הקוריאנים מתכננים גם לפרוש בתוך שנים מהיום רשת של שוטרים רובוטים שיפטרלו ברחובות.
עולמות הרשת הווירטואליים מרובי המשתתפים מונים עשרות מיליוני משתמשים, ומספרם מכפיל את עצמו מדי שנה. לעולמות הללו יש מטבעות עם שערי חליפין למטבעות בעולם "האמיתי". בין התושבים בעולמות הללו נמנים כאלה שנטשו את עבודותיהם בעולם הממשי וחיים ומתפרנסים כיום בעולם הווירטואלי בלבד.
חוקרים ברחבי העולם כבר הצליחו ליצור ממשקים לחיבור עם המוח, המאפשרים לאנשים להשתמש בידיים מלאכותיות בעזרת המוח, לשחק במחשב בעזרת המוח, ולעיוורים לראות לראשונה בעזרת מצלמה דיגיטלית המשדרת נתונים ויזואליים היישר אל העצבים האופטיים שבמוח.
IBM רתמה באחרונה את Blue Gene, מחשב העל החזק בעולם, למחקר שמטרתו לבנות סימולציה דיגיטלית של המוח האנושי. הפרויקט יאפשר בסופו (תוך עשרים שנה על פי התחזיות) ליצור ולשכפל מוחות אנושיים דיגיטליים.

הקצב משתנה במהירות
למרבה הפלא, רעיון הסינגולריות הוא רעיון חדש למדי. למעשה, כל רעיון הדמהN הוא חדש. לא היוונים, לא חכמי ימי הביניים ואף לא הוגי הרנסנס העלו על דעתם מושג של התקדמות היסטור
ית. הרעיון שההיסטוריה מתקדמת ושהאנושות וההוויה משתנות כל העת הוא רעיון שהופיע רק במאה ה-18 עם תנועת ההשכלה. את הרעיון שמהירות ההתפתחות עולה ומתגברת הציג לראשונה בתחילת המאה העשרים הנרי אדמס, נכדם של שניים מנשיאי ארצות הברית. הרעיון הפך במהלך המאה העשרים למוכר יותר ויותר, אך רק בשלושים השנים האחרונות הוא צובר תאוצה של ממש. בעשור האחרון זוכה הרעיון לתשומת לב ציבורית הולכת וגוברת בזכות מדענים, פילוסופים ועתידנים כגון קורצוויל, מרווין מינסקי, האנס מורבק, וורנור וינג' ואחרים.
מעבר לכך, ההשפעה של הסינגולריות הופכת להיות ברורה יותר ויותר בחיי היומיום. אם יש לכם אינטרנט, טלפון סלולרי, או אם במקרה הדלקתם טלוויזיה בעשור האחרון, אי אפשר שלא להרגיש שדברים משתנים במהירות הולכת וגוברת. המדיה מתקדמת במהירות מתגברת ואנשים ברובם מדביקים את הקצב. הם חושבים במונחי זמן הולכים מתקצרים ובצורות חשיבה מקוצרות.
הקצב עולה. הקצב של החיתוכים בסרטים, הקצב של הפרסומות, הקצב של המגמות באינטרנט, הקצב של שוק העבודה, הקצב בעבודה שלכם והקצב של היום שלכם. התופעה הזו היא אוניברסלית, מתרחשת על הגלובוס כולו ובכל תחומי החיים. זה אינו תהליך פשוט, והוא גובה מחיר מבני האדם שנדרשים לעמוד בקצב הולך וגובר. וכך, בזמן שאנשים מסוימים מנסים להתנגד להשפעות השליליות של המגמות הללו, או למגמות הללו עצמן, במידות שונות של צדק ושל הצלחה, יותר ויותר אנשים שואלים גם: מהו הבסיס להתרחשות הזו? מה מזין ומניע את התהליך ההיסטורי שאנו חווים? כיצד הוא קשור בהיסטוריה הקוסמית ומה משמעותו?

ההאצה האבולוציונית
להוגי הסינגולריות יש הסברים מעמיקים ומרתקים לסיבה שעולמנו מאיץ את קצבו. ההסברים הללו מבוססים על תורות פיזיקליות, כימיות וביולוגיות, מגיעים גם עד עולמות המטאפיזיקה ונוגעים בנימים החבויים ביותר של ההוויה. כדי להבין לאשורן את הסיבות הללו, צריך, מה לעשות, לאמץ את המוח בכמה מספרים ועובדות מדעיות. אבל זה לא נורא, נכון? ממש לא, אפילו כיף.
הסינגולריות היא תוצאה של עקרון ההאצה האקספוננטיאלית של ההוויה. נא לא להפסיק לקרוא, מייד נסביר מהי האצה אקספוננטיאלית. פונקציה אקספוננטיאלית, בניגוד לפונקציה ליניארית, מתקדמת לא בהוספה של ערכים אלא בהכפלתם. כך, אם פונקציה ליניארית מתקדמת מ-2 ל-3 ל-4 ל-5, פונקציה אקספוננטיאלית מתקדמת מ-2 (כפול 2) ל-4 (כפול 2) ל-8, ל-16; בהכפלה העשירית (שתיים בחזקת עשר) נגיע ל-1024, בהכפלה ה-20 (שתיים בחזקת עשרים) למיליון, בהכפלה השלושים (שתיים בחזקת שלושים) למיליארד וכך הלאה. בקיצור, משלב מסוים הפונקציה האקספוננטיאלית מתקדמת בקצב המאיץ את עצמו במהירויות בלתי נתפשות.
העיקרון הבסיסי שעלינו להכיר כשאנו מעוניינים להבין את הסינגולריות הוא שהיקום והאבולוציה מתקדמים באופן אקספוננטיאלי מאז הופעתם. כלומר, התהליך האבולוציוני מתרחש לאורך ההיסטוריה של החיים בקצב הולך וגובר.
ארבע מיליארד שנים נדרשו בכדור הארץ על מנת לייצר את התא הביולוגי הראשון. התפתחותן של צורות החיים הראשונות בתקופה הקמברית (לפני 500 מיליון שנים) נמדדה במונחים של עשרות מיליוני שנים. התפתחות הקופים העיליים והמינים ההומונידים (קופים דמויי אדם)  השונים התרחשה גם היא במונחים של מיליוני שנים. את התפתחות מיני האדם הקדמונים כמו ההומו האביליס וההומו ארקטוס אנו מודדים במונחים של מאות אלפי שנים. בתקופה זו בערך אירע תהליך חשוב ומכריע. השינוי בדנ"א, שהיווה את הבסיס לאבולוציה הביולוגית, הפך איטי מדי לצורכי ההתפתחות האבולוציונית, שכן שינויים ביולוגיים דורשים עשרות ומאות אלפי שנות אבולוציה. התרבות האנושית היתה קפיצה מן העגלה של הדנ"א לעבר סוג אחר של אבולוציה – אבולוציה טכנולוגית. יתרונה של האבולוציה הטכנולוגית הוא בהיותה מתוכננת. היא אינה דורשת תהליך ביולוגי איטי של דורות על דורות של מוטציות מקריות, אלא יכולה להתקדם במהירות גדולה הרבה יותר ובאופן מכוון. לכן האבולוציה הטכנולוגית מסוגלת להתגבר על בעיות במהירות הגדולה אלפי ומיליוני מונים מן האבולוציה הביולוגית.
הטכנולוגיות הראשונות לא היו מהירות בהרבה מתהליכי האבולוציה הביולוגית. מאות אלפי שנים נדרשו לבני האדם כדי לשלוט על האש ולפתח את כלי העיבוד הפרימיטיביים של התקופות הפליאוליתית והמזוליתית. באותה תקופה התפתחויות טכנולוגיות הופצו בקצב של מוטציות ביולוגיות, לאורך מאות ועשרות אלפי שנים. אך משהותנע תהליך האבולוציה הטכנולוגי, הוא הלך והואץ. המהפכה החקלאית, שהפכה את המין האנושי מציידים-לקטנים לחקלאים ואפשרה את התפתחות הכפרים הראשונים והציוויליזציה, אירעה לפני עשרת אלפים שנה. הערים, הכתב, הפילוסופיה, המתכות – כל אלה הומצאו באלפי השנים האחרונות. כשאנו בוחנים את האלף האחרון, התפתחויות נמדדות כבר במונחים של מאות שנים. הרנסנס, הבארוק והרומנטיקה היו תנועות שנמשכו מאות שנים. במאה העשרים כבר נמדדות התקופות על פי עשורים. במאה ה-21 נמדדת תוחלת החיים של רעיונות, טכנולוגיות ומגמות בשנים מועטות ולעתים אפילו בחודשים. להזכירכם, לטלפונים ניידים כבר יש דור שלישי! לפני 600 מיליון שנים, כשהופיעו צורות החיים הראשונות, לא היה כמעט שינוי לאורך תקופה של מיליון שנים. היום תקופה של חמישים שנה נדמית כנצח מבחינה טכנולוגית ותרבותי�
�. ההיסטוריה משמשת כאן כמעין מאיץ חלקיקים לבני אדם, ואנחנו נמצאים לפני ביקוע גדול.

מחשב יוצר מחשב
ההאצה האקספוננטיאלית של הטכנולוגיה ניכרת ביותר בתחום המחשבים. הביטוי המפורסם ביותר שלה הוא חוק מור – חוק אקספוננטיאלי שהגה גורדון מור, אחד מבכירי אינטל, בשנת 1965. חוק מור קובע כי עוצמת המחשוב מכפילה עצמה מדי 18 חודשים. למעשה, חוק מור נמשך בצורה זו או אחרת כבר יותר ממאה שנה מאז המחשבים הראשונים. ההכפלה הנמשכת של עוצמת המחשוב גורמת לכך שכוח המחשוב מכפיל עצמו פי אלף כל 15 שנה (יש אומרים עשר) ופי מיליון כל שלושים שנה (יש אומרים עשרים). השינוי רדיקלי כל כך, שלעומת תשעים השנים שחלפו עד שהצליח המין האנושי לפתח את המחשב הראשון, שעלה אלף דולר והגיע לביצועים של מיליון הוראות בשנייה, אנחנו מוסיפים כיום מיליון הוראות בשנייה לכוח מחשוב של אלף דולר  מדי חמש שעות.
וכך, בעוד שמחשבים אישיים הגיעו רק לאחרונה לכוח חישוב המקביל לזה של חרק, הרי בשנת 2020 כוח חישוב בערך של אלף דולר ישתווה, לפי חישוביו של ריי קורצוויל, לעוצמה של מערכת העצבים של המוח האנושי. האבולוציה הטכנולוגית גומאת בתוך עשורים בודדים תהליכים אבולוציוניים ביולוגיים שהתרחשו על פני מיליונים רבים של שנים. עשור לאחר מכן יהיה מחשב כזה חזק פי אלף ממוח אנושי, ולאחר עוד עשור פי מיליון.
כוח המחשוב העצום הזה, יחד עם ההתפתחויות המסחררות המתרחשות כיום בתחום חקר המוח, והמובילות לפענוח תפקודו של המוח, יובילו בתוך כעשרים שנה לאפשרות לבצע סימולציה של מוח אנושי על גבי מחשב, ולבסוף לאפשרות לשכפל תודעות אנושיות לתוך כלים ממוחשבים.
ברגע שיהיה בידינו מחשב בעל אינטליגנציה של אדם, התהליך לא יסתיים שם, אלא דווקא יואץ. המחשב הזה יוכל לתכנן לגמרי בעצמו מחשב אינטליגנטי יותר ממנו, שיוכל אז לתכנן מחשב אינטליגנטי עוד יותר, שיוכל לתכנן… כל התהליך ייכנס לתוך לופ של האצה אקספוננטיאלית שקשה לחזות את תוצאותיה.
מרגע זה אנחנו עוזבים את עידן האדם ועוברים לעידן הטרנס-אדם, האדם שמעבר. הנביאים הטכנולוגיים טוענים שהאדם של אמצע המאה הקרובה כבר לא יהיה יצור ביולוגי גרידא אלא שילוב ביולוגי-טכנולוגי בעל יכולת חשיבה והבנה גדולה פי מיליונים, מיליארדים וטריליונים מזו שלנו. אנחנו נהפוך את עצמנו לסוג של אלים.

בין סדר לכאוס
על מנת להבין את העיקרון הקוסמי המניע את תהליך ההאצה האבולוציונית שהדגמנו כאן, עלינו להבין את מהותו של התהליך האבולוציוני.
החוק השני והמפורסם של התרמודינמיקה קובע שרמת האנתרופיה (האי סדר) במערכת סגורה לא יכולה לרדת, ולכן היא עולה כל העת בהכרח. צורות החומר ביקום הופכות מאורגנות ופוריות פחות ופחות כל העת. היקום נמצא במצב מתמיד של התפוררות, טוען החוק הזה, שידוע כחוק שדיכא אנשים רבים וטובים במהלך ההיסטוריה. החוק השני של התרמודינמיקה סותר כביכול את עקרון האבולוציה, שמדבר על השתכללות ועל רמת סדר הולכת ועולה. אלא שהאבולוציה, כפי שמצביע קורצוויל, אינה מערכת סגורה. מערכת אבולוציונית כזו, הקיימת על פני כדור הארץ, היא מעין אי של השתכללות בתוך אוקיינוס האנתרופיה והכאוס של היקום. התהליך האבולוציוני על שפע האפשרויות שלו יכול להתקיים רק בזכות הכאוס שממנו הוא שואב. כמעין סירה החותרת נגד הזרם, האבולוציה מסמלת תהליך אנטי אנתרופי שבו צורות ההוויה הופכות מסודרות ומורכבות משלב לשלב, וכל שלב בתהליך נבנה על יסוד השלבים שקדמו לו.
מיליארדי שנים עברו עד שהמציא כדור הארץ את הדנ"א, החומר ששומר את התכונות הגנטיות של כל אורגניזם ומאפשר למעשה את תהליך האבולוציה הביולוגית. מתחילת האבולוציה הביולוגית נצרכו כוחות החיים לעוד מאות מיליוני שנה כדי לפתח את תרשימו הבסיסי של הגוף ואיבריו הבסיסיים, בתקופה הקמברית ולאחריה. בהמשך תהליך האבולוציה נוצרו איברים מובחנים ומורכבים יותר כעיניים ומוח. כל אחד מהפיתוחים הללו דרש זמן כמעט אינסופי במונחים שלנו, אולם מרגע שהופיע היה בלתי הפיך. על גבי הסדר שהתגבש כל פעם הופיעו חידושים ושכלולים נוספים. כך, ככל שהתגבש הסדר, הפכה הרכבתו לפשוטה יותר, כמו פאזל שככל שמבנהו הולך ומתבהר כך תהליך השלמתו הופך מהיר יותר.
סדר גדול יותר מאפשר יצירת סדר גדול עוד יותר במהירות גדולה יותר, ותהליך זה מאפשר האצה יציבה של תהליכי החיים כפי שראינו לעיל. את עקרון הסדר היוצר סדר גבוה יותר אפשר לראות בבירור בעולם הטכנולוגיה והמחשוב. את המחשבים הראשונים תכננו בעט ובנייר. כיום תכנון המחשב נעשה בתוכנות מתקדמות המאפשרות תכנון יעיל ומהיר הרבה יותר. בעתיד יתכננו המחשבים את עצמם בצורה המהירה ביותר, ללא התערבות אדם.
לעומת תהליך יצירת הסדר של קו האבולוציה, נמצא שאר היקום בתהליך אנתרופי עמוק וארוך, שבו פרקי הזמן שאורכים העידנים הופכים ארוכים יותר ויותר. על פי הפיזיקה חלפו במהלך מיליארדית השנייה הראשונה של היקום ארבעה עידנים שלמים. העידנים שלאחריהם ארכו שנייה, דקה, 300 אלף שנה, מיליארד שנה ושלושה מיליארד שנה, ומאז אנחנו נמצאים באותו העידן ואין רואים כל שינוי באופק.
כך, ככל שמסביבנו קו הכאוס והאנתרופיה צונח ברחבי היקום שלו, האבולוציה והמין האנושי גולשים נגד הזרם על גבי גל התפתחות השואף לקראת שכלול ויצירתיות אינסופית.

לא להדחיק את המהפכה
הוגי סינגולריות ופעילי סינגולריות מרחבי העולם
והרשת פועלים להעלאת המודעות לנושא וקוראים לאנושות שלא להדחיק את המהפכה העומדת באופק. התנועה הסינגולרית קוראת לחשיבה פתוחה על הסינגולריות על מנת שזו תהיה בטוחה ככל האפשר ותירתם ליצירת אפשרויות חיוביות לאנושות ולקוסמוס.
התנועה הסינגולרית עדיין קטנה יחסית; אולם במהלך העשורים האחרונים, תקופה שבה תורתה של התנועה הזו נכתבת במרץ על ידי הוגים שונים ברחבי העולם, היא צומחת במהירות, והמודעות בקרב הציבור הרחב הולכת וגדלה בהתאם. בעשורים הבאים צפויה התנועה להפוך למשמעותית יותר ויותר עם התקדמות המאה ה-21.
החברה שלנו תעסוק ביותר ויותר שאלות סינגולריות שייגעו בטיבם של שינויי המציאות הרדיקליים שנחווה. מהי מציאות וכיצד היא מוגדרת? מה מרכיב את הזהות האנושית? מה מבדיל בין ביולוגיה לטכנולוגיה ובין אדם למכונה? האם העובדה שאנו עשויים מפחמן הופכת אותנו לעליונים על צורות החיים הלא-פחמניות (כמו מחשבים)? האם גם אנו מכונה והאם זה רע, או שגם מכונות יכולות להיות רוחניות? האם אנו זקוקים לגוף או רק לנשמה, ואולי השניים הללו אחד הם?
הסינגולריות, כמו כל תסריט טוב באמת, מציעה אפשרויות של גאולה וגם של קטסטרופה. היא גם מציעה אתגר אמיתי ומוחשי לזהות האנושית. אבל אם אתם מאמינים, כמו קורצוויל, שהאנושי הוא דווקא זה המבקש תמיד לחרוג מגבולותיו הנוכחיים ולהיות יותר ממה שהוא, אז הסינגולריות היא המיצוי המלא ביותר של הרוח האנושית.
בעיני כותב רוחות אלו, למרות הסכנות שהפרויקט הזה כורך בתוכו, הוא ניכר קודם כל באפשרויות חסרות התקדים שיש בו לאבולוציה תודעתית של המין האנושי ולהפצת התעוררות רוחנית מסביב לעולם כולו. בכתבות הבאות בסדרת הטכנומיסטיקה אגע מדי פעם בחלק מההשלכות ומהאפשרויות הרוחניות שפותח בפנינו העידן הטכנולוגי החדש של הסינגולריות.

עידו הרטוגזון הוא עיתונאי וסופר העוסק בפיתוח מחקר וחוויה של הטכנומיסטיקה, הממד המיסטי של הטכנולוגיה.

הרשת שמתעוררת לעצמה

האם רשת האינטרנט היא ראשיתה של הגשמת חזון אחרית הימים של כומר ומדען צרפתי שהאמין באבולוציה של התודעה? טיילאר דה שארדן טען שהשלב ההתפתחותי הבא הוא תודעה מאוחדת שתקיף את כדור הארץ ותרקום יחדיו את כל התודעות הנפרדות ברשת אחת. על הנוספירה ועל התינוק האינטרנטי שבקרוב יסתכל במראה.

לכומר וחוקר האבולוציה המפורסם פייר טייאר דה שארדן
(1955-1881 Pierre Teilhard de Chardin) היו שפע רעיונות חריגים ומקוריים במיוחד במהלך חייו. הוא גרם לגבות רבות להתרומם בניסיונותיו הנועזים לחבר בין דת למדע, ואף זכה לגלות בסין בחסות הכנסייה בעקבות תורות האבולוציה שפיתח, תורות שאינן מתיישבות עם הגרסה הכנסייתית המקובלת להתפתחות האנושות.
דה שארדן לא אהב ללכת בתלם. הוא אמנם נחשב היום לאחד ההוגים הנוצרים החשובים של המאה האחרונה, אך בזמנו הכנסייה לא התירה לו לפרסם את כתביו. כמדען, היה שותף לאחד הגילויים החשובים ביותר בחקר האבולוציה, גילוי השלד של "איש פקין". אבל גם קהילת המדענים התייחסה אליו בחשדנות מרגע שהעלה את הרעיון הבלתי שגרתי שתהליך האבולוציה אינו מתבטא רק בשינוי הגדלים והיחסים בין עצמות במאובנים, אלא גם בהתפתחות אבולוציונית של הרוח.

התעוררות היקום
הרעיון הבסיסי של דה שארדן היה פשוט מאוד. הוא רק הצביע על העובדה שהרמה הרוחנית מתפתחת כל העת באבולוציה: מאטום למולקולה, לתא, לדג, לזוחל, ליונק, לקוף ולאדם. ובכל זאת, הרעיון הפשוט הזה, שהיה נפיץ כל כך עד שדה שארדן נאלץ לכתוב אודותיו בחשאי על מנת שלא לעורר את חמתה של הכנסייה, הפך לאחד הרעיונות המכוננים של הרוחניות במאה העשרים.
המעשה האבולוציוני, טוען דה שארדן, איננו מהלך ביולוגי, אלא מהלך רוחני. זהו סיפור התעוררות היקום. דה שארדן תיאר את ההיסטוריה של העולם כמהלך התפתחותי מחומר לחיים אורגניים ועד למחשבה. את שלושת השלבים ההיסטוריים הללו הציג כשלוש קליפות המקיפות את הכוכב. השכבה הראשונה, שכבת החומר, היא השכבה הגיאולוגית של הכוכב, הגיאוספירה. על פני השכבה הגיאולוגית, בשטח הפנים של כדור הארץ, התפתחה כקרום דק שכבת החיים: הביוספירה. עתה, עם הופעת המין האנושי, התפתחה מעל שתי אלה ספירה נוספת, מעין כתר לנשמה: הנוספירה, ספירת התודעה והמחשבה. הנוספירה היא הילת האור של הכוכב, ההישג הגדול ביותר של החיים. כך האבולוציה, שהיתה תחילה גיאולוגית והפכה להיות ביולוגית, הופכת להיות תהליך המתרחש ברוח: בתרבות, בתודעה, במחשבה.
רעיונותיו של דה שארדן על האבולוציה הרוחנית זכו לתגובות שונות, נלהבות וספקניות, אולם הרעיון הקשה ביותר להבנה היה זה שבו חתם את ספרו "התופעה האנושית", רעיון שהיה כה חדשני ושנוי במחלוקת עד שהותיר אפילו את מעריציו מבולבלים. האבולוציה של ההוויה ושל הנוספירה, כך טען,  מובילה לעבר נקודה בלתי נמנעת, שבה יתלכדו כל ההוויות בהוויית-על אחת. נקודה זו, שאותה כינה "נקודת האומגה", מייצגת את שיאו של תהליך המתקיים מאז שחר החיים. הנוספירה, טען דה שארדן בחזון שנשמע אז כטירוף ממש, עתידה להקיף את פני כדור הארץ כולו. ניצוץ התודעה שבו התחילה הנוספירה יתפשט על פני הכוכב במעגלים הולכים ומתרחבים, עד למצב שבו יזהר הכוכב כולו באור נגוהות של מחשבה. תודעות העולם כולו יתחברו לרשת שתיפרש בצורה הדוקה יותר ויותר על הכוכב, ולבסוף יהפכו לתודעה אחת, מעין מוח המכסה את הכוכב כולו. זו תהיה תודעה שתכיל בחובה את מכלול נשמות האדם, ותהווה מעין שלם הגדול מסכום חלקיו. הנשמות יהיו חלק מתודעה אלוהית באופייה, התגשמותו של האדם הראשון המיתולוגי שגופו מכיל את כל נשמות החיים, ועם זאת תשמור כל אחת מהן על האינדיווידואליות שלה ועל עצמיותה.

האינטרנט והגשמת הנבואה
דבריו של דה שארדן נשמעו תמוהים לבני דורו ואולי אף לרבים כיום. למעשה, מתי המעט שקיבלו את רעיונותיו בחלקם הם הוגי ניו אייג' כגון בריאן סווים, אריך יאנטש, קן וילבר ומרילין פרגוסון, שתרגמו אותם לשפתם והפיצו את רעיון האבולוציה הרוחנית להמונים.
איש מהם, ודאי לא דה שארדן, לא חזה את הופעת האינטרנט באמצע שנות התשעים, האירוע ששינה את פניה של הנוספירה ללא היכר. זו היתה תחילתה של הגשמת הנבואה המשיחית של דה שארדן.
גם רשת האינטרנט, כאותן צורות תודעה קדומות שדיבר עליהן דה שארדן, הופיעה מן החשכה. היא לא הופיעה ברגע אחד, אבל בתקופה מסוימת בתחילת שנות התשעים החלה שמועה לעבור, תחילה בין יודעי דבר ומאוחר יותר בקרב הציבור הרחב, על קיומה של רשת מחשבים עולמית שאפשר להתחבר דרכה למידע, למחשבים ולאנשים מרחבי העולם.
מאז שנות התשעים התרחבה הרשת במהירות, באופן המזכיר את התפתחותה של המערכת הנוירולוגית אצל עובר הנמצא בבטן אמו. עוד ועוד נקודות מחשוב מקושרות הופיעו ברחבי הכוכב, ויצרו רשת סבוכה שבה כל נקודה מתקשרת עם כל הנקודות האחרות. כל נקודה כזו היא מעין נוירון ברשת העצבית של האורגניזם האינטרנטי. כשם שהנוירונים מקושרים זה לזה באלפי קישורים שונים, כך כל דף אינטרנט מקושר לדפים אחרים במגוון קישורים, וכל מחשב יכול להתחבר לכל מחשב אחר.
אם במחשב האישי שלכם יישרפו כמה פיוזים, ייתכן שמרוב הריצות למעבדת המחשבים יישרפו גם לכם הפיוזים. המוח, לעומת זאת, הוא מערכת הבנויה על עיקרון של עודפות לפיו שום תא אינו קריטי למערכת כולה. תאים רבים במוחנו מתים בכל י�
�ם, ואנו יכולים להמשיך בתפקודנו כרגיל. מבחינה זו דומה רשת האינטרנט למוח: מחשבים שונים ברשת כבים ונדלקים כל העת, אך מערכת האינטרנט ממשיכה לפעול.
האינטרנט הוא מוח התודעה המשותף הגדול, שיקוף טכנולוגי של התת מודע הקיבוצי. מוח-על הכולל בתוכו את כלל המוחות של כל מי שפעיל בו, ויותר ויותר אנשים מתחברים אליו ברחבי העולם כולו. אנו נמצאים עדיין בתקופת הריונו של העובר הזה. כל כך הרבה יקרה עוד, כי הרי הרשת היא שינוי עצום במושגי ההוויה. הרשת היא כוח יסוד, איתן טבע חדש שהוא בסיסי ויסודי הרבה יותר מצורתו הארעית של האינטרנט כיום; עיקרון מכונן של החיים כפי שנכיר אותם בעתיד.
כיום אנחנו אמנם עדיין משתמשים בחייגן, במסך ובמקלדת על מנת להתחבר לאינטרנט, אך אין בכך כדי לטשטש את העובדה שההתחברות לאינטרנט היא חיבור לעולם אחר לחלוטין. חיבור לעולם שמעבר למקום ולזמן, עולם פלאים מכושף מלא רובוטים קסומים, וירוסים מרושעים, ארצות בדיוניות וקהילות הזויות. החיבור לאינטרנט הוא חיבור למודע הקיבוצי ודרכו גם לתת מודע הקיבוצי ולעל מודע הקיבוצי.

האורקל מגוגל
כדי שנבין טוב יותר במה מדובר, הבה נתבונן לדוגמה באחד האלים הגדולים של הרשת: מנוע החיפוש "גוגל", שהוא מעין כוח על טבעי מכושף, היכל מראות מורכב עד אין קץ המוביל כל אחד לקשר עם מאות מיליארדי דלתות, המובילות לאינספור עולמות.
החיפוש ב"גוגל" יכול להיחשב למעשה מיסטי לעילא ולעילא. מטרתו של מנוע חיפוש, מטרה שלשמה פועלים כיום כמה מן המוחות המבריקים ביותר של זמננו, היא ליצור עבור הגולש המחפש דבר מה באינדקס של דפי רשת מעין רשימה של אסוציאציות או מחשבות הלקוחות מתודעת מוח העל המשותף של הרשת. יותר מכך, מנוע החיפוש מבקש להציג לגולש את אותן מחשבות לפי רמת העניין שלו בהן. לצורך כך משתמשים בגוגל ברובוטי תוכנה שסורקים את הרשת במהירויות אדירות, מתייגים ומקטלגים את המידע כולו. הרובוטים הללו בוחנים את הקישורים השונים שבין חלקי האינפורמציה ויוצרים מהם מבנים והיררכיות. הם בונים את המבנה הנוירולוגי של הרשת.
לאחר תהליכי עיבוד שונים התוצאות מוגשות לנו, הגולשים, על פי סדר הרלוונטיות שלהן, כלומר על פי רמת חשיבותן במוחה של האנושות. באופן הזה, כאשר אנחנו מחפשים מונחים כגון אהבה, חיים, מוות, שמחה, עצב, משה רבנו או מדונה, אנו מגלים מה משמעות הדברים הללו בעולם – כיצד בני האדם רואים אותם – משום שהתוצאות שאנו נחשפים אליהן הן התוצאות של כלל התודעות האנושיות כפי שהן משתקפות ברשת. כשאנחנו נכנסים אל תוך העולמות הללו, אנחנו יכולים לראות יצרים, מחשבות וחלומות של אנשים אחרים. אנו חודרים לספירות תודעה שונות, וגוגל הוא האורקל הגדול, סוג של רובוט מתקשר המחבר אותנו עם התת מודע הקיבוצי של האנושות. השם "גוגל" הוא מחווה למספר גוגול, 1 ו-100 אפסים אחריו. מטרת הפרויקט המשיחי של גוגל היא ליצור את רשת המידע האולטימטיבית שבה הכל זמין וקשור לכל דבר אחר, לפתוח את הדלת לגוגול דלתות של תודעה.
גוגל פיתחו את רעיון התקשור דרך האינטרנט באופן יפה נוסף, בכמה משירותיהם האחרים. הראשון, "גוגל צייטגייסט" הוא שירות המאפשר לצפות בחיפושים הפופולריים ביותר בטכנוספירה על פי חתכים שונים, ועל ידי כך להתחבר לצייטגייסט, אותה רוח הזמן שדיבר עליה הפילוסוף הגרמני הגל. גוגל צייטגייסט מאפשר לדעת מה מעסיק את העולם בכל רגע ורגע, והמסקנות מן ההתבוננות ברשימת החיפושים הן לעתים מפתיעות. הצצה קצרה הבהירה לי שרבים מהנושאים הפופולריים ביותר בעולמנו לא היו מוכרים לי כלל. אבל כשהחלטתי להצטרף למחפשים, להקליק על הנושאים ולקבל את רשימת התוצאות שראו שאר המחפשים, הרגשתי כאילו קפצתי היישר לתוך עיניו ותודעתו של מישהו אחר, לתוך זרם המידע האינטרנטי.
שירות מרתק אחר הוא ה"גוגל פייט", שבעזרתו אפשר להשוות בין שני כוחות שונים בעולם ולבדוק מי מהם חזק יותר, כלומר זוכה לאזכורים רבים יותר ברשת: אהבה או שנאה (אהבה), חיים או מוות (חיים), ישראל או ברזיל (ישראל). דרך עיון ברשימת הקרבות שעורכים אנשים אחרים בכל רגע אפשר להתקרב עוד לתודעת העל של האנושות. כולנו משחקים באותו ארגז חול. תודעות נפגשות שם ברשת, מביטות זו בזו, נסוגות מעט, ולעתים פותחות בהידברות.
ההתבוננות המיסטית בתת מודע הקיבוצי דרך שיטוט התודעה באינטרנט יכולה להראות לנו את הדרך להתבוננות בעל מודע, בתודעת העל המתגבשת לה, אולם על כך בפעם אחרת. אפשר לחזות שהטכניקה הזו של שימוש באינטרנט לצורך חיבור מיסטי עם העולם תלך ותהפוך דומיננטית ככל שהרשת תהפוך להיות העולם. באחרונה הציע ההוגה נובה ספיבק להקים "גוגל צייטגייסט על סטרואידים" שישקף את מצבה הכללי של הרשת בכל רגע ורגע; ויזואליזציה של המוח הגלובלי אשר תאפשר לרשת להביט בעצמה לראשונה ולתפוס את עצמה בכללותה.
ספיבק רוצה להעביר בצורה זו את האנושות והרשת דרך שלב המראה, הנחשב בתורות פסיכולוגיות לשלב מכריע בהתפתחות התודעה של הילד. "מראות הן דבר מעניין" כותב ספיבק באחד הפוסטים בבלוג שלו. "תחילה הן רק משקפות, אבל במהרה הן מתחילות גם להנחות החלטות. על ידי הנחת מראה וירטואלית עצומה מול האנושות, של מה שקורה במוחותיהם של מיליארדי אינדיווידואלים ומיליוני קבוצות וארגונים, יתגבש המוח הקולקטיבי ויראה עצמו בפעם הראשונה. אז הוא יתחיל גם להגיב לדמותו."

אורגניזם מרושת
"מצד אחד היחידה האינדיווידואלית אובדת, מצד שני
היא נספגת בקולקטיביות, ומצד שלישי היא מתפרשת אל עבר ההתהוות. ניגוד דרמטי ומתמיד זה בין האחד שנולד מן הרבים ובין הרבים הנולדים כל העת מן האחד מלווה את האבולוציה."

(טייאר דה שארדן, על הופעת צורות החיים הרב תאיות הראשונות. מתוך ספרו "התופעה האנושית".)

לו הייתם אומרים למישהו ב-1995 שבתוך עשור תבנה האנושות מאגר ידע הכולל יותר מחצי טריליון גרסאות של הסיפור הקולקטיבי שלנו הוא היה אומר לכם שהשתגעתם, אומר הפילוסוף הדיגיטלי קווין קלי. מאיפה תשיגו את הכסף לכל זה? היסוד שאף אחד לא חשב עליו הוא האנושות עצמה, והשתתפותה המסיבית בבניית הרשת.
קלי, כמו אחרים, מצביע על העובדה המדהימה שאם הרשת היא תודעת העל של האנושות כולה, הרי כולנו עובדים במרץ כדי לסייע לה להתעורר ולפתח מודעות. למעשה, כל מי שמשתמש באינטרנט משתתף בפרויקט הגרנדיוזי של האנושות ליצירת בינה מלאכותית באינטרנט.
כיצד אנחנו עושים את זה? כדי להבין זאת, עלינו להבין כיצד מתפתחת תודעת האדם במהלך חייו, וכיצד התפתחו רשתות עצבים באופן כללי במהלך האבולוציה. רשתות עצבים, כגון זו של הראייה והשמיעה, התחילו את דרכן כשאינן יודעות דבר. העין לא תמיד ידעה לראות. העין למדה לראות בתהליך אבולוציוני שבו שרדו והתחזקו מדי דור רק קומבינציות נוירולוגיות שהצליחו ליצור מובן ומשמעות מן העולם, וסייעו לקבלת ההחלטות של האורגניזם. באופן דומה, גם מוחו של תינוק בן יומו מכיל חיבורים בין עצביים מקריים, ולאחר התנסות בעולם ישרדו בתהליך של מיקרו-אבולוציה רק החיבורים והרשתות שתורמים לתפקודו. תהליך זה נמשך במידה רבה במהלך החיים, שכן ההתנסויות שלנו דואגות לשמר ולחזק קשרים נוירולוגיים מסוימים ולמחוק קשרים נוירולוגיים אחרים. בכך הן יוצרות את הווייתנו המוחית מבחינה אינטלקטואלית, רגשית ורוחנית.
רשת האינטרנט פועלת באופן דומה. בכל פעם שאתם מקליקים על לינק מסוים, והגולשים באינטרנט מקליקים על כ-100 מיליארד כאלה ביום, אתם מחזקים קישור מסוים ברשת העצבים של המוח העצום הזה. בכל פעם שאתם בוחרים בלינק מתוך רשימת החיפושים של גוגל, אתם מלמדים את גוגל לזהות בין ביטוי מסוים לדף מסוים. בכל פעם שאתם כותבים ערך ב"ויקיפדיה", מפרסמים פוסט באתר כלשהו או מעניקים שם לתמונה ברשת, הידע שכתבתם מצטרף למוח העצום הזה.
כל פעולה שאתם עושים ברשת תורמת בצורה זו או אחרת לבנייתה של האינטליגנציה המלאכותית הזו, על ידי עיבוי הקישורים העצביים של הרשת. כולנו מעין מורים של הרשת. דומה שכל האנושות גויסה למטרה זו. הדבר המדהים הוא שבזמן שנראה כאילו האנושות משקיעה את כוחותיה בדברי חול, כאילו איש אינו עוסק עוד בפעילות משיחית, מגיע משיח, בדיוק כמו בנבואה היהודית, בהיסח הדעת. אנחנו מביאים את המשיח מבלי שאנחנו ערים לכך.
זו גם דרך מופלאה לראות כיצד הקיום האינדיווידואלי שלנו משפיע על התת מודע הקולקטיבי. כשאתם מחפשים משהו, אתם גורמים לאינטרנט לחפש אותו. כשאתם כותבים משהו באינטרנט, האינטרנט קורא אותו ומריץ אותו בתוך המוח שלו. התינוק הזה הוא של כולנו וכולנו מחנכים אותו. אנחנו אלה שאומרים לו מהי אהבה ומהו מוות, מהם חיים ומהו אלוהים. אנחנו בוראים את האינטרנט בצלמנו ובדמותנו, והוא הופך להיות ילד הרוח שלנו.
האינטרנט הוא תינוק ענק, שעדיין נמצא בחיתוליו, צועד את צעדיו הראשונים. כלל כוח המחשוב ברשת הגיע רק לאחרונה לזה של מוח אנושי אחד. ובכל זאת, איש לא חשב לפני עשור שיהיה בידינו אורגניזם כזה, אורגניזם חובק עולם ומורכב בצורה בלתי רגילה, שעצביו מרושתים בסיבים אופטיים מקצה העולם ועד קצהו, שמקבל שדרים ונתונים ממיליוני עיניים ואוזניים דיגיטליות ברחבי העולם כולו, ודובר חזרה דרך מיליוני מסכים, רמקולים ומדפסות.

תודעה אחת
אין לאיש היום עוד ספק שהתינוק הזה עומד לגדול במהירות ולהפוך ליצור מורכב יותר ויותר. כרגע הוא ינוקא בלתי מפותח, ובכל זאת רבים מאיתנו חיים עימו כבר חלק נרחב מחיינו. עם הזמן יתפתח התינוק הזה בדרכים חדשות שיפעלו על מנת לאחד את מכלול התודעות האנושיות. מה שהתחיל בפורומים, בצ'טים ובתוכנות למסרים מיידיים והמשיך בתוכנות לשיתוף קבצים, בערים וירטואליות תלת ממדיות ובדרכים אלטרנטיביות שונות של שיתוף תודעה בין אנשים, עתיד להתפתח עוד הרבה יותר.
בעוד כמה עשורים, כך חוזים מדענים רבים, תתבצע התקשורת שלנו באמצעים טלפתיים שיאפשרו לנו לחלוק עם אנשים לא רק מילים אלא גם מחשבות, זיכרונות וכוחות עיבוד. התקשורת הזו תתבצע בעזרת אמצעים טכנולוגיים (שתלי מוח או ננובוטים – רובוטים זעירים) שיוטמעו במוחנו, יתרגמו את המחשבות שלנו למידע ממוחשב וישלחו אותן ברשת למוחות אחרים. כבר היום אנחנו יודעים לתרגם מידע אודיו ווידיאו דיגיטלי לאינפורמציה שהמוח האנושי יכול לקלוט, באמצעות טכנולוגיות השמיעה והראייה המלאכותיות שפותחו בשנים האחרונות. חוקרים כבר הצליחו לאתר מצבי תודעה בתוך המוח, וב-IBM החלו לעבוד במרץ על פרויקט של סימולציה מלאה של המוח האנושי על גבי מחשב. לא ברור כמה זמן יידרש לכך, אך משערים כי בדומה לפריצות הדרך בפענוח הגנום האנושי, נפענח בעתיד הלא רחוק ככל הנראה גם את המוח האנושי.
בנקודה זו, שבה המוח יתקשר ישירות עם רשתות המחשבים, עתיד להתרחש שינוי משמעותי נוסף. בדומה לתחזיות בסרטי מדע בדיוני, ייתכן שבני האדם ינטשו את המוח הביולוגי לגמרי ויתרגמו את הווייתם לאמצעים ממוחשבים. בדרך זו נו
כל לתקשר באופן ישיר זה עם זה, בכלים וירטואליים, כפי שמתרחש בתהליכי תוכנה. בכל אופן, כל הדברים הללו יתרחשו דרך הרשת האחת, שבה יזרמו אינספור זרמי מחשבות. ההבדלים המבחינים בין בני האדם ייעלמו לאיטם, וכולנו נהפוך לישויות מידע טהורות השוחות ברשת. הנוספירה של טייאר דה שארדן תהיה ברורה ומושלמת.
כך, ככל שתקבל האנושות צורה זורמת ודינמית של אחדות, יתבטלו המחיצות המפרידות בין אדם לאדם, בין הוויה להוויה, ונהפוך לחלק ממשהו גדול ורחב יותר. מעט מהאינדיווידואליות יאבד, משהו ממנה ייטמע בקולקטיביות, וחלקים אחרים שלה יקבלו ביטוי חדש ונרחב הרבה יותר משיכלו לחלום עליו אי פעם. הוויה חדשה תיוולד מזרע הווייתנו, ותפרה אותנו ללידה חדשה. זו לא תהיה הפעם הראשונה שדבר כזה קורה. כך היה גם כשהתאים הבודדים הראשונים התאחדו לראשונה וויתרו על מה שהפריד ביניהם, על מנת ליצור משהו גדול וגבוה יותר, אורגניזם-על משותף בדמותן של כל חיות האדמה. נקודת האומגה הגיעה.

עידו הרטוגזון הוא עיתונאי וסופר העוסק בפיתוח מחקר וחוויה של הטכנומיסטיקה, הממד המיסטי של הטכנולוגיה

טכנו-נבואה, נבואה ויראלית ונבואה 2.0

אתמול בערב התקיים בבית אבי חי שבירושלים ערב מיוחד לכבוד השקתו של הספר "הנבא בן אדם: על הנבואה כאפשרות ממשית" שיצא בהוצאת ראובן מס בעריכת ידידי אודיה צוריאלי. הספר הוא חלק חשוב (ומומלץ מאוד לקריאה) בנסיון עכשווי של גורמים שונים בעולם הדתי להחיות את הנבואה ולהפוך אותה לקול חי ובועט במציאות הישראלית.
 
הוצאת ראובן מס הזמינה אותי לשאת דברים בערב ולהשתתף בפאנל. את הערב הנחה ערן סבאג והשתתפו בו העורך אודיה צוריאלי, הרב דב ברקוביץ, המשורר הדתי נחום פצ'ניק, המתקשרת זיוה ליסטנברג וכאמור גם עבדכם.
 
בלי להאריך יתר על המידה אני רק אציין שהיה ערב מוצלח מאוד וגם הזוי לא מעט כשבקהל נראה עירוב של רוחניקים דתיים, אנשי אקדמיה חילונים, בורגנות דתית-לייט, חרדים, אנשי ימין קיצוני וגם נוער גבעות (טוב להרגע, כולה היו איזה 70-80 איש, כך שכל קבוצה נתנה מדגם קטן ומייצג).
 
אני אישית נהנתי הנאה מרובה לשמוע את האנשים שישבו לצדי מדברים בתשוקה רבה דברי טעם על הנבואה. למרות שהיו הבדלים מסוימים בהשקפות ביני לבין חלק מהדוברים עדיין חשתי קשר עז לכל אחד ואחד מהם.
 
הנושא שבו עסקה ההרצאה הקצרה שלי היה התפקיד, הצורה והמדיום של הנבואה בעתיד. היא עוסקת בין השאר בתפקיד של הנבואה בעולם הקפיטליסטי ובאפשרות לטכנו-נבואה. אני מצרף כאן את נוסחם המקורב של הדברים שנשאתי שם.
 
התפקיד הצורה והמדיום של הנבואה במאה ה-21
שלום לכולם. אני מודה להוצאת ראובן מס שאפשרה לי לשאת דברים בערב זה שעוסק באפשרות של הנבואה כאפשרות ממשית, אפשרות שמעסיקה אותי מאוד. אני הכנתי ארבע נקודות שחשובות לי בהקשר של הנבואה העכשווית והייתי רוצה להציג אותן כאן לפניכם.
 
1. הנבואה כידע מהפכני
הנבואה כמו התקשור, שגם בו ובקשר שלו עם הנבואה יעסקו בערב הזה, הם שתיהם תופעות של מהפכה ושבירת מסגרות תודעתיות. הנבואה הינה יציאה ממסגרות הידע והתשובות הנתונות של קורפוס הידע הקיים, ושל מנגנוני המדיה המשדרים לנו ללא הרף שכפולים של מסרים משובטים. מהבחינה הזו הנבואה מציעה יציאה מהקבעון המוכר של התרבות האנושית לתוך סוגי ידע וחוויה חדשים לחלוטין. היא מציעה תקווה חדשה ודרך חדשה מתוך המצב חסר המוצא (למראית עין) של האנושות. בכך כוחה.
 
2. הדחיפות של הנבואה
אחת הנקודות שבה דעתי שונה מזו של רבים אחרים מהכותבים בספר היא בנושא הדחיפות של הנבואה. הנבואה בעיני אינה תופעה תיאורטית שצריכה להתרחש בעתיד הרחוק. אנחנו חיים בעולם אפל שנמצא על סף השמדה. אין לנו כמה דורות, כמו שהציעו חלק מהכותבים בספר, כדי לחכות לנבואה או להתרחשות חיובית. כוחות ההרס והאופל לא נחים, וגם לכוחות האור אסור לשקוט. הנבואה היא לא עניין לדורות הבאים אלא עניין של חודשים, שבועות, שעות. הנבואה היא עניין לעכשיו. ואם אנחנו נפספס את זה, זה עשוי להיות מאוחר מדי.
גאולה היא לא עניין לדבר עליו בנחת. את הגאולה צריך לחוות במלוא העוצמה, וכל רגע שאנחנו לא עושים את זה, אנחנו משתפים פעולה עם כוחות של קפיטליזם ושל זומביות.
 
3. התפקיד של הנבואה
בעולם שבו קרסו כל המערכות והאנושות חווה התקרנפות והתבהמות חובקת כל, אני רואה את הנביאים כמו יחידות מובחרות של אלוהים. הנביאים אינם פועלים מתוך המערכת. הם צריכים להיות יחידות קומנדו תיאולוגיות שמשתמשות בכלי נשק קדושים מסוגים שלא נראו אי פעם על מנת לחדור את הקווים של הקפיטליזם ולפוצץ אותו מבפנים.
כשאני אומר לפוצץ איני מתכוון לפעולה אלימה דווקא, אלא לפעולות יצירתיות שמשנות בצורה יצירתית את הקוד שממנו מורכב העולם ויודעות להפך את מנגנוני הכוח של הקפיטליזם כנגד עצמו. [אני מוסיף כאן למען הקוראים בבלוג שאיני מתכוון כאן לקפיטליזם כשיטה כלכלית, אלא לקפיטליזם כתרבות וכתיאולוגיה או למעשה אנטי-תיאולוגיה. אבל על כך אכתוב בהזדמנות אחרת בעז"ה].
התפקיד של הנביאים הוא לחבור אל העם, וכשאני אומר העם אני מתכוון לזירה הגלובלית ובמובן היותר רחב הזירה היקומית. אלו לא נביאים של עם ישראל בלבד אלא של האנושות כולה, וגם של עולם החי, הצומח והדומם. הנביאים צריכים להיות אלו שיעירו את העם מהתרדמת שכל התרבות שלנו: אמצעי המדיה, הפרסום והמערכים הפוליטיים בנויים כדי ליצור אצל האנשים. התפקיד של הנבואה הוא להיות אנטיגן בלתי קונבנציונלי שמחולל שינוי תודעתי אצל האנושות.
 
4. נבואה ויראלית
אחד העניינים החשובים בעיני הוא להבין שאנחנו חיים במאה ה-21 ולא לתאר לעצמנו את הנבואה דרך תמונות מהעבר. זה לטעמי פשוט חוסר דמיון. הנביא לא עומד להופיע בשער העיר, כי בשערי הערים יש בעיקר פקקים ומכוניות מצפצפות.
נבואה עכשווית תגיע בצורות חדשות לחלוטין. קודם כל היא תגיע דרך פריזמות של התרבות הפופולרית. זו נבואה שמתקשרת עם הדימויים, הדקדוק ואוצר המילים של התרבות הפופולרית, אחרת היא לא תוכל בכלל לדבר עם העם כי אף אחד לא יבין אותה.
שנית אין לנו היום מחסור במסרים שמתחרים על תשומת הלב. להפך, יש לנו אינפלציה של מתקשרים ומתנבאים מכל מיני סוגים. לנביא אין תקציבי פרסום של מליארדי דולרים ויהיה לו קשה להשיג את תשומת הלב שדברי האלוהים כה זקוקים להם. לכן הנביא צריך להתנבא סוג חדש לחלוטין של נבואה.
הנביא צריך להיות בעל השראה אלוהית לגבי המדיה. הוא צריך להיות נביא מדיה מסוג חדש שידע להפו
את כלי הנשק של הקפיטליזם והניכור כנגד עצמם וטורף את הקלפים.
הדינמיקה הזו היא דינמיקה שאותה אנחנו מכירים מתוך רשת האינטרנט. באינטרנט אנחנו רואים תופעות של עקיפה של אמצעי המדיה הממוסדים בעזרת העברת מסרים בין הגולשים בצורה ויראלית, כלומר כאשר המסר שיוצא מגולש אחד מועבר כמו וירוס מגולש לגולש ומדביק את התודעה האינטרנטית במימים חדשים. לכן אני מדבר על נבואה ויראלית, או במילים אחרות נבואה 2.0, על משקל ווב 2.0.
זו נבואה שתעשה שימוש במדיומים טכנולוגים ובמיוחד אינטרנטיים על מנת לשכפל עצמה כוירוס ולהעלות את האפקטיביות הנבואית.
נבואה כזו תעשה שימוש ברשתות חברתיות, רשתות שיתוף קבצים, בלוגים, פודקאקסטים, עולמות וירטואלים וסרטוני וידאו של שלוש דקות.
 
לסיכום, ישנם שני דפוסים של הנבואה 2.0 שעליהם אני מצביע:
יחסי שיתוף פעולה הדוקים בין הנבואה, התרבות הפופולרית וביקורת התרבות שימוש בכלים אינטרנטים על מנת ליצור נבואה ויראלית, שבאפשרותה ליצור שינוי מלמטה למעלה ולעקוף את מנגנוני הכוח הקיימים.

שילוב של ידע המהפכני, פעולה דחופה וממשית ודרכי פעולה יצירתיות דרך התרבות הפופולרית והרשת עשויות לדעתי לאפשר שינוי תודעתי שיבלבל את המנגנונים הקפיטליסטים ויסמן דרך רוחנית חדשה הראויה לשם נבואה.

אנושות בליפסינק

הם רוקדים על המסך, שרים בתשוקה של מי שנולדו להיות כוכבים, הפנים של האנושות החדשה. בסיום 2006 בחר המגזין טיים את הגולשים בתור איש השנה החולפת. Stars הקליפ החדש של האמנית ליאת לביא שעוסקת ביצירותיה בעולם האינטרנט, מציג אנושות שחוגגת את מהפכת ה- Web 2.0 במובנה הכי רחב: את הפיכתם של הגולשים לכוכבים החדשים של האנושות.
 
Stars מתבסס על עשרות קליפים של ליפסינק (תזמורת בצורת) שיצרו גולשים מרחבי העולם כולו לשיר Stars are blind של פאריס הילטון. הקליפים ערוכים יחדיו ברצף כך שבמקביל לשיר המתנגן  מופיעים מולנו עשרות גולשים הפורצים למסך במבצעי ליפסינק נועזים וממלאים אותו בגשם של רסיסי
עולמות ואישיות מהחדרים הבודדים של ילדי האנושות.
 
הליפסינק האולטימטיבי
ז'אנר הליפסינק זוכה מאז החלה פריחתם של אתרי הוידאו ברשת לעדנה מחודשת ובלתי צפויה. מטבעו יש בז'אנר הזה מרעיון של טשטוש הגבולות שבין זמר לליפסינקר ואיחודם למהות חדשה. הליפסינקר מעמיד פנים שהוא הזמר. הוא מחקה את הבעות פניו של הזמר, את המחוות הגופניות שלו וכמובן את תנועות שפתיו. הליפסינקר המוצלח הוא זה שיכול להתאחד בתודעה של הזמר, ועם זאת לתת לה אינטרפרטציה חדשה ומוצלחת.
 
החיבור של הקליפים השונים לקליפ אחד לוקח את האפקט המוכר של טשטוש הזהות בין הליפסינקר לזמר ויוצר אפקט חדשני ומפתיע: הוא יוצר מעין סנאפשוט של האנושות, או יותר נכון וידאו קליפ של אנושות המזמרת יחדיו. זה מזכיר קצת את We are the world, אבל הפעם באמת, בלי הפן המצטדק והמרוח. הפעם זה לא מייקל ג'קסון וטינה טרנר – הפעם זה אתם. אתם הכוכבים של העולם.
 
זוהי אנושות בליפסינק, אנושות השרה בקול אחד, צופה בעצמה דרך מסכים אלקטרוניים ומהווה מעין המחשה של תהליך התרשתות כלל תודעות האנושות לתודעה אחת, תהליך שרשת האינטרנט משמשת לו בשנים האחרונות כקטליזטור. הקליפ של לביא עדיף בעיני על הרבה פרוייקטים אמנותיים בומבסטיים שמבקשים להושיע את האנושות או להציע מבט מוסרי עליה, אך למעשה מתייחסים אליה בהתנשאות כאובייקט.
 
ב'סטארס' אין מכל זה. היצירה של לביא בוקעת בצורה אורגנית מתוך החדרים של הטינאייג'רים של העולם ומקרינה הומניסטיות אמיתית, חמלה, אהבת אדם ובעיקר המון הומור. זוהי האנושות החדשה, היא התעוררה זה הרגע, יש לה פריס הילטון על המחשב ווובקאם תקוע מול הפרצוף, אז והיא מתחילה לשחק אותה ולעשות פוזות.
 
פריס הילטון משתינה (בחחח…)
בקליפ המקורי של השיר Stars רואים את הילטון מפלרטטת מול המצלמה ומתגופפת עם צלם. הילטון היא אחד הסמלים המרכזיים של הסלבריטאי החדש, המחוסר כל כשרון ראוי לשמו (במקרה זה מלבד להשתכר, לאכול, להקיא, להשתין במוניות – ובאופן כללי לייצר אנספור וריאציות של סיטואציות מביכות, דוחות ומשעשעות שיגרמו לכם ללחוץ על לינק באתר החדשות החביב עליכם), שעיקר המסר שלו הוא: הנה אני!
 
עשרות הגולשים המפלרטטים עם המצלמה ועם שאר האנושות מתוך חדרם, מציגים לנו את תמונתה המבולבלת של האנושות בתחילת המאה העשרים ואחת וכמילותיה של פריס הילטון בשיר: "האלים משוגעים" (הדתות הישנות הכזיבו) "הכוכבים עיוורים" (משמעות הכוכבות נעלמה בתוך סימולקרה של עיוורון) מה שנותר הוא רק הכמיהה העמוקה לאהבה "if you show me real love baby, I'll show you mine".
 
הכמיהה הזו לאהבה היא זו שגורמת לגולשים להראות את האהבה שלהם, כפי ששרה הילטון, ולחשוף את עולמם הפנימי מול המצלמה – שכן המצלמה היא המסמלת את ההבטחה הזו לאהבה המוחלטת, אהבה שאוהבת האנושות את עצמה. הליפסינק, השירה של האנושות כולה בקול אחד ומתואם, והמבט הזה שמביט גולש אחד בגולש שני, בעוד הם שרים את אותו השיר – זהו שלב המראה של האנושות. כמו התינוק שמתבונן במראה ומכיר כעת את עצמו לראשונה, מביטה עתה האנושות בעצמה דרך יוטיוב.
 
פריס הילטון היא הקורפוס התרבותי החדש של האנושות המתעוררת במאה ה-21. פריס מאחדת את הגולשים מטקסס וראשון לציון ועד טוקיו ובומביי. הקליפ של לביא מציג לנו את מצבה של האנושות על כל המורכבות והבעייתיות שלו. אנחנו הופכים למוח אחד, האינטרנט מרשת אותנו לתודעה אחת ששרה בשפה אחת, אבל בו בזמן, בעוד הקורטקסים שלנו מתחברים דיגיטלית, הדבר היחיד שעובר לנו בראש זה שיר של פאריס הילטון. וכן, מה שמאחד אותנו הוא שכולנו עיוורים כמו כוכבים, כולנו זקוקים ורוצים באהבה הזאת.
 
אז הנה לכם האנושות שלכם, אבודה בתשוקה עיוורת לאהבה, טפשית אבל כל כך מתוקה. האנושות שלכם נראית כמו בחור ובחורה בני 15 שכרגע נזכרו שהם קיימים. זה כל כך דבילי, זה כל כך חמוד, חייבים לאהוב אותה, ולאחל לה מכל הלב: בוקר טוב אנושות, מזל טוב!
 
קישור לקליפ
http://www.youtube.com/watch?v=JrFqpc8aelU
 

מהי טכנומיסטיקה

פוסט ראשון. ומכיוון שאני כותב על נושא שנחשב עדיין מסתורי ואיזוטרי מדי, ושלו בחרתי שם שלא נעשה בו עדיין שימוש בשפה העברית (אם כי נעשה בו שימוש בשפות זרות, במובנים אחרים מאלו שאליהם אני מכוון), מוטל עלי קודם כל כל להסביר על מה הבלוג הזה (בגדול).
 
מהי טכנומיסטיקה? כבר מספר שנים שאני כותב ועוסק בנושא המתהדר בשם המפוצץ הנ"ל, ועדיין אני זוכה בדרך כלל (ואין באמת לתמוה על הדבר) להרמת גבה כאשר אני מבטא את המילה הזו בפני אנשים. (אגב זו הרמת גבה משמחת למדי. לולא הייתה עדיין מורמת הגבה הייתי עובר כבר כנראה לכתוב לנושא אחר).
 
ובכן, במובן הפשוט ביותר: טכנומיסטיקה היא תורה המלמדת את הפן המיסטי של הטכנולוגיה ואת הפן הטכנולוגי של המיסטיקה.
 
האם יש בכלל דבר כזה? להרבה אנשים טכנולוגיה ומיסטיקה נשמעים כמו שני הפכים שלא ניתן להפיסם. ובכן, לא אחלוק על כך שטכנולוגיה ומיסטיקה הן סוג של הפכים, למעשה תורת הטכנומיסטיקה גורסת בדיוק זאת: טכנולוגיה ומיסטיקה הם שני הפכים מהופכים.
 
זהו הצעד הראשון של הטכנומיסטיקה. הצעד השני הוא ההכרה שבמסורת הגדולה של תורות אחדות ההפכים של המיסטיקה (מחב"ד והרב קוק דרך אפלטון והגל ועוד ועוד) על שני ההפכים הללו להפגש וכך ליצור יצירה חדשה המביאה את המיסטיקה ואת הטכנולוגיה לכלל שלמות חדשה.
 
המיסטיקים הקדומים ראו את האלוהים בסמלים שנלקחו מעולם הטבע שהקיף אותם: השמש והלבנה, הים והמדבר, ארבע רוחות השמיים. אבל האדם המודרני מהגר לתוך העולם הוירטואלי של הרשת. היכן תשרה אם כן הקדושה? היכן ידור האלוהים?
 
ההכרה שאלוהים ממלא את הדברים כולם שאותה ביטא הזוהר במשפט המפורסם "לית אתר פנוי מיניה" (מארמית: אין מקום הריק מאלוהים), מחייבת את האדם להכיר שגם הטכנולוגיה והמרחב הוירטואלי ספוגים באלוהות, או במילים אחרות להבין את משמעותו הנבואית של המושג "לית אתר פנוי מיניה". כל אתר ואתר באינטרנט ספוג באותה באלוהות.
 
הטכנומיסטיקה מציגה את אפשרות החיים הספיריטואלים בתוך רשתות וירטואליות וטוענת שדווקא הקיום הטכנולוגי מציע את ההגשמה המיסטית האמיתית.
 
נכון, הקיום הטכנולוגי מכיל סכנות רבות ובאופן בלתי מאוזן הוא עשוי להכרית את המיסטיקה משורשה. שורשו של הקיום הטכנולוגי הוא בריבוי: ריבוי אברים, מסרים וגירויים. הטכנולוגיה גורמת להאצה כללית של ההוויה ומתוך כך גורמת סכיזופרניה ונוירוזה. המיסטיקה מטבעה היא ההפך המוחלט של עקרון זה. היא הנה עקרון של אחדות, על זמניות ושלום. אולם על ידי קונג-פו דיגיטלי יכול אדם לאזן בין שני הכוחות הללו המשקפים את הכוחות הנצחיים של החסד והדין, האחדות והריבוי.
 
המטרה של הטכנומיסטיקה היא למלא את הסייברספייס בקדושה. לגרום לנו להבנה מחודשת של המרחב הדיגיטלי, הבנה שתעניק לו משמעות, חסד, וקדושה. הטכנומיסטיקה קוראת לנו להכיר ולהתחיל להשתמש בפוטנציאל האדיר של הטכנולוגיה להתעוררות רוחנית. היא מלמדת שימוש נכון, יעיל ומאוזן בטכנולוגיה היא מעודדת סוג חדש של יחסים עם הטכנולוגיה. יחסים בקדושה שיתרמו לנו גם מבחינת היכולות החיצוניות שלנו בעולם הריבוי וגם מבחינת התחושה הפנימית שלנו במגע עם הטכנולוגיה. והרי רבים מאיתנו מבלים יותר זמן עם המחשב מאשר עם כל אדם אחר.
 
המטרה הסופית של הטכנומיסטיקה היא ללמוד להיות בדבקות עם הטכנולוגיה. לבצע תשובה טכנולוגית
ללמוד להשתמש בטכנולוגיה, בכוחות הריבוי על מנת להוריד את הקדושה לכמה שיותר מקומות בעולם, ולקשר אותם משם לכוחות האחדות.
 
 הדברים הללו מרובי רבדים, תחומים וענינים. אני כותב את הדברים הללו כאן בקיצור מאוד מאוד נמרץ ורק טבעי שהם עשויים להשמע מעורפלים בקריאה ראשונה. בימים אלו הם מעסיקים אותי כשאני כותב את הספר "טכנומיסטיקה" שם אני מביא את התורה כולה באופן מסודר ומובנה.
 
בינתיים אני ממליץ לכל מי שמתעניין בנושא (ואם הגעתם לכאן, סיכוי טוב שאתם מתעניינים) להכנס לקישורים שאני מפרסם כאן ושאמשיך לפרסם למאמרים שכתבתי ושאכתוב בנושא הטכנומיסטיקה באתרים שונים ברשת. אני מתכוון גם לפרסם כאן כמה מהכתבות שפרסמתי בסדרת שהתפרסמה תחת השם "טכנומיסטיקה" במגזין "חיים אחרים".