אחת מהשפעות הלוואי החיוביות שיש לחומרים פסיכדלים היא היכולת שלהם לשנות את הרגלי התזונה של האדם. אלברט הופמן מספר בספרו ל.ס.ד. הילד הבעייתי שלי איך לאחר טריפ הל.ס.ד. הראשון שלו התחדד חוש הטעם שלו פלאים. לפתע קיבל כל ירק ופרי את טעם גן עדן המקורי שלו והיה זה כאילו הוא טועם אותו לראשונה. את ההרגשה הזו, של נגיסה בחסה או בגזר, לאחר חוויה פסיכדלית, והתפעמות עמוקה לנוכח פלא המתיקות העשירה שלהם, אני יכול להשוות רק לתחושה שהייתה לי לאחר שצמתי פעם אחת שישה ימים רצופים.
אכילה פסיכדלית
חוויות פסיכדליות נוטות לשנות באופן כללי את היחס שלנו לאכילה. באיורוודה (ובמסורות רבות אחרות, אני בטוח) ממליצים לקיים לפני האכילה טקס של התרכזות במזון ושל אמירת תודה על כך שמסר את חייו כדי שנוכל לחיות דרכו. עוד מורה האיורוודה להקדיש לאוכל שאנחנו אוכלים תשומת לב מלאה, כפי שראוי בעת פעולת הקורבן, בעת שאנחנו מקבלים את חייו של האחר – לא לדבר בזמן האוכל, לא לצפות בטלוויזיה או לקרוא עיתון. לאכול במדיטציה, בריכוז. כל אכילה אחרת היא סוג של ברבריות, של רצח מחוסר מחשבה.
החוויה הפסיכדלית נוטה להדגיש את משמעות האכילה באופן התואם את זה שמצביעות עליה מסורות רוחניות, ובמהלכה מקבלת האכילה מימדים חדשים לחלוטין. אני יכול להזכר ברגעים שבהם אכלתי אשכולית וראיתי אותה במלוא חיותה. החזקתי אותה דקות ארוכות כנצח, ממשש אותה, מריח את ניחוחה העשיר ומרגיש אותה חיה ופועמת בידי. אני זוכר את רגע קילוף הקליפה, שהזכיר לי ביתוק בתולים רק מועצם בהרבה – כי היחסים הללו שקיימנו היו חד פעמיים לגמרי, ועמדו להסתיים במהירות בתמזגותנו המוחלטת שאין להשיבה. בשרה האדום של האשכולית נחשף לאור העולם ובעודי מבתק את קליפותיה ראיתי אותה מורכבת מרבבות חתיכות פרי קטנות ועסיסיות השזורות זו בזו בשלמות כמו כנפיים ומחוברות זו לזו בקרומים חצי שקופים.
קשה לתאר את ההרגשה ההיא של אינטימיות חסרת קץ עם המזון. לפתע הרגשתי כאילו אני רואה כעת לראשונה את האוכל שבא לפי. כאילו בפעם הראשונה אני מודע לו, והדבר הזה העצים את חווית האכילה. מעשה האכילה הזכירה לי באותו רגע את טקס הגריקה בספר גר בארץ נוכריה האכילה קיבלה ברגעים ההם את מלוא משמעותה – כטקס מיסטי, כמעשה של התמזגות עם הדבר, מעשה שניתן לעשותו בקדושה מלאה. מעשה שלווה בציווי קטגורי לשנות לחלוטין את האופן שבו אני אוכל ולתת למזון שאני אוכל את הכבוד הראוי.
תזונה פסיכדלית
אני לא בא לטעון שכל מי שמשתמש בפסיכדלים ישנה את התזונה שלו. כמובן שאפשר להשתמש בפסיכדלים ולהמשיך להתחזר. אחד הדחפים הנפוצים אחרי טריפ פסיכדלי הוא הרבה פעמים לרוץ מיד להמבורגריה. אפשר לפול לו קורבן פעם אחת, וגם במשך שנים ארוכות. אבל מי שמשתמש בפסיכדלים ברצינות יתחיל בסופו של דבר (אבל לא תמיד) לקבל מסרים הקוראים לו:
א. להפסיק להחריב את הגוף שלו בתזונה מזיקה – שכן תזונה מזיקה הינה המשך הזיהום הסביבתי שהמין האנושי גורם לכדור הארץ, ברמת המיקרו של הגוף.
ב. להפסיק לגזול בחזירות את החיים של אחרים. לפתח שלד מוסרי לצורת האכילה שלך, להתחיל לאכול במודעות – שכן אכילה ברברית היא בסיס לקיום ברברי.
בסופו של דבר, למרות שיש כמובן רבים שיחלקו עלי (ועובדתית יש להם על מה לסמוך), שימוש בפסיכדלים הוא בעיני בלתי קומפיטבילי לאכילת בשר – או יותר נכון לאכילת הבשר המתועש, המגודל במחנות ריכוז, שנצרך כיום בכמויות גדולות מאי פעם בהיסטוריה של התרבות שלנו. מי שנמצא ביחסים קרובים עם הפטריות (או פסיכדלים אחרים) יקבל בסופו של דבר שוב ושוב את אותו המסר הקורא לו לשוב מדרכו הרעה. הוא יכול להתעלם מזה פעם, פעמיים, ואפילו מאה פעמים – אבל בסופו של דבר, אצל הרבה אנשים, המסר נקלט בסופו של דבר. הם מפסיקים לאכול בשר או לכל הפחות מגבילים את צריכת הבשר שלהם בצורה זו או אחרת. ראיתי את זה קורה כבר הרבה פעמים.
באופן משעשע אפילו מתנגדים לשימוש בחומרים פסיכדלים מודעים לעיתים בצורה מסולפת להשפעה שלהם על הרגלי האכילה שלנו. סרטון האנטי LSD הבא משנות השישים מספר על בחורה שלוקחת לראשונה טריפ ויוצאת כהרגלה לדוכן הנקניקיות אבל אחרי שהיא מטביעה את הנקניקיה שלה בקטשופ וחרדל, רגע לפני שהיא מוכנה לתחוב אותה לפיה ברעבתנות, היא שומעת קול. לפתע היא רואה את הנקניקיה כיצור חי, וזו מתחננת בפניה שלא תאכל אותה ותגזול את חייה. בעיני יוצרי הסרט רגישות מתעוררת זו היא כמובן סימן לכך שה-LSD הפך אותה למשוגעת…
תרבויות בשר ותרבויות פטרייתיות
וזה מביא אותי לחברת הצריכה המודרנית והמכורה לבשר. בעוד הפטריות אוסרות על אכילת בשר, הרי חברת הבשר אוסרת בכל תוקף על אכילת פטריות. אכילת בשר ואכילת פטריות, כך נדמה, מציגות שתי אלטרנטיבות תרבותיות שונות בתכלית שכל אחת מוציאה את השניה מכלל אפשרות.
בעוד האלטרנטיבה הפטרייתית מייצגת פוטנציאל לתודעה וחברה של של מודעות לגוף, לסביבה האקולוגית ולאחינו בני האדם – חברת הבשר היא חברה המושתתת על:
1. הרס של הגוף -אכילת בשר אדום גורמת על פי מגוון מחקרים לסרטן, בעיות לב ועוד. על פי מחקר שפורסם לאחרונה "11%ממקרי התמותה בגברים ו-16% ממקרי התמותה בנשים ימנעו אם אנשים יפחיתו את כמויות הבשר האדום בתפריט".
2. נזק אקולוגי – האו"ם כבר הכריז שהגורם הראשון במעלה לאפקט החממה הוא כמויות הבקר הבלתי הגיוניות על פני הכוכב שלנו וכמויות המתאן שהן משחררות. על פי גורמים באו"ם צמצום צריכת הבשר שלנו הוא צעד חשוב ביותר אם ברצוננו לשרוד כמין.
3. נזק כלכלי – מהוצאות הבריאות המאמירות כתוצאה ממאות מליונים של אזרחים מפוטמים החולים במחלות לב, סרטן וסובלים מאנספור סיבוכים רפואיים הנגרמים כתוצאה מאכילת בשר.
4. נזק מוסרי – חברת הבשר היא חברה שמושתתת על הרג המוני של חיים בתנאים של מחנות השמדה. החברה הזו, שבסיסה בחטא, אינה יכולה שלא להיות חברה אלימה ביסודה. וזאת מבלי להכנס לפירושים אבסטרקטים יותר שיתנו מגוון מסורות רוחניות על התכונות הנפשיות השליליות שמטפחת אכילת בשר באדם.
לעומת עשרות המליונים שמוצאים את מותם כתוצאה מאכילת בשר, את מספר הקורבנות של אכילת פטריות בעשרות השנים שנמכרו באופן חופשי באמסטרדם ניתן למנות בעשרות (וגם את מספר זה היה ניתן למנוע, מאחר שברובם המכריע של המקרים נפגעו המשתמשים בגלל המודל הקפיטליסטי השגוי מיסודו שבו נמכרו פטריות ושתוצאתו הייתה אנשים צורכים פטריות ללא ידע עמוק ותוך הפרות גסות של החוקים הבסיסיים לשימוש נבון בחומרים פסיכדלים).
אין פלא, אבל, שאכילת פטריות היא אסורה בעוד אכילת בשר מותרת, שלא לומר מעודדת על בחברה שלנו. עבור החברה הקרינבורית המקדשת ערכים של מלחמה ובשריות, ערכי ההרמוניה של הפטריה הם אלטרנטיבה מאיימת שיש להדחיקה בכל מחיר, שכן הם עשויים להעמיד בסימן שאלה את הציביליזציה הבשרית כולה על ערכי הכח והשלטון שלה.
אכילת בשר ואכילת פטריות הן יותר משתי אופציות תזונתיות – הן אלטרנטיבות תרבותיות, מודוסים של חשיבה, של יחס לגוף, לסביבה, לאחר. כל עוד החברה שלנו בוחרת לבצר את הראשונה בעזרת טיפוחם של קואופרטיבים מפלצתיים לגידול ושחיטת בשר, ולאסור את השניה בעזרת תקציבי מיליארדים שמופנים ל"מלחמה בסמים", אין היא יכולה להתפלא על מצבם העגום של הכוכב והתרבות.
טכנומיסטיקה 