(אזהרה: ספוילרים קלים)
חזרתי עכשיו מצפיה במת לחיות 4.0
באתי בגלל הטכנולוגיה, לא יודע למה נשארתי. הסרט היה חלש למדי, ובכל זאת הנחת היסוד על טרוריסטים שמנסים להפיל את רשת האינטרנט כולה הייתה מסקרנת למדי מבחינה טכנולוגית.
הסרט הזה הזכיר לי קצת את הסרט 'הרשת' עם סנדרה בולוק שבא ב-1995 כדי להראות עד כמה החברה שלנו מחוברת בצורה בלתי הדוקה לטכנולוגיה. מעניין אולי יהיה לצפות בו עכשיו שוב ולהשוות אותו למת לחיות 4.0 כדי כמה התקדמנו ב-12 השנה האלו בתלות שלנו בטכנולוגיה.
האנושות שנשקפת במת לחיות ארבע היא אנושות שתואמת לחלוטין את התפיסות המקלוהניסטיות על כך שהטכנולוגיה מהווה שלוחה של איברי האדם הקוטעת את השלוחות הישנות שקדמו לה ושטכנולוגיות המידע הן שלוחות של מערכת העצבים האנושית. מקלוהן טען שבזמן שהגלגל הוא שלוחה של הרגל וביגוד של העור – הרי טכנולוגיות מידע הן שלוחה של מערכת העצבים האנושית – הן רואות, שומעות ומתקשרות בשבילנו. הטלויזיה הופכת לאיבר הראיה של הישות הקולקטיבית של האנושות, הרדיו לאוזן הקולקטיבית של האנושות, האינטרנט הוא הפה, הזכרון והמוח שלה.
מת לחיות 4.0 מציג לנו אנושות שקשורה שמערכת העצבים שלה קשורה לטכנולוגיה בקשר סימביוטי עמוק שלא ניתן לנתקו. כאשר מצליחים ההאקרים לנתק את האנושות מהטכנולוגיה מתגלה לנו אנושות שכל מערכות העצבים שלה משותקות. לאחר שרשתות האינטרנט, הסלולרי, הטלוויזיה, הרדיו והלווינים שותקו היא מוצאת את עצמה היא עיוורת, חירשת ונטולת כל מודעות לחלקיה השונים – ממש כמו אורגניזם שאיבד את ההכרה.
מת לחיות 4.0 הוא סרט של אנושות עם חרדת נטישה מהטכנולוגיה. אנושות שיודעת שהיא במהלך תהליך עמוק ולעיתים כואב של התאחדות עם עולם המכונות. לא ניתן לנתק אותנו יותר מהמכונות, ומת לחיות 4.0 הוא סוג של פנטזיה אימה מטופשת על מה שיקרה לו יפרידו אותנו בני אדם ממכונות. אבל הפרידה של הזוג הזה תהיה בשלב הזה כל כך כואבת שחלקים רבים מהאנושות כנראה לא יעמדו בה כלל, לו תתרחש כיום. אפשר רק לפנטז עליה בסרטי אסונות.
טכנומיסטיקה 