טכנומיסטיקה

ה-SMS הוא כנראה הדוגמה המושלמת לכך שקשה לחזות מראש את מידת ההצלחה וההשפעה של המצאות טכנולוגיות. מעט מאוד אנשים האמינו בתחילת הדרך שצפוי לטכנולוגיה עתיד כה מזהיר או אפילו עתיד כלשהו. הדעה הרווחת של המנהלים בתעשיית התקשורת היתה, שאנשים לא יטריחו עצמם להקליד הודעות טקסט על גבי טלפון סלולרי (בשביל מה? הרי הרבה יותר פשוט פשוט לחייג ולומר את מה שאתה רוצה). כשמשווים את חוסר האמון המופגן הזה, לעומת תחזיות הרהב שהועתרו על טכנולוגיות תקשורת נוצצות אך כושלות, כמו שיחות וידאו – אפשר ללמוד דבר או שניים על ההבדל בין הפנטזיות שלנו על הטכנולוגיה, לבין האופן שבו אנחנו משתמשים בטכנולוגיה בפועל.

אנחנו חולמים על טכנולוגיות גרנדיוזיות, אבל חיים חיים קטנים. ועידות הווידאו נכשלו (בינתיים) כי אנשים לא תמיד רוצים שיראו אותם כשהם מנהלים שיחה. וזו בדיוק הסיבה שה-SMS הצליח. הבשורה העיקרית לא היתה תקשורת, אלא דווקא העובדה שהוא מאפשר להפחית המצאה של מכשיר שמאפשר הורדה של הווליום של התקשורת. מעין קונדום תקשורתי שמונע את הצורך למגע קרוב מדי. במקום ליצור קול אנושי ולהשתתף בסיטואציה חברתית או להקשיב לברבורים האינסופיים של מישהו אחר, ה-SMS איפשרה למותשי תקשורת להעביר מסרים בלי להיחשף.

 

למאמר המלא לכבוד 15 שנה ל-SMS