טכנומיסטיקה

כשהלכנו בגן החיות של אמסטרדם עלו לי המחשבות על אורגניזמים והקשר ביניהם לבין מצבי תודעה אלטרנטיבים. כל אחת מהחיות בגן החיות נראתה כאילו היא נמצאת בטרנס משל עצמה. גן החיות הוא גן של תודעות. הזוחלים שרויים בתודעת הזוחל, הדגים בתודעת הדג, הקופים בתודעת הקוף, הנמרים בתודעת הנמר.

כל אחד בעולמו שלו, גם היצור התת-מימי החי-צומח המוזר שפגשנו באקוואריום שנראה כאילו הוא מבלה את כל חייו בחלום על עולם אחר. לכל אחת מהחיות הללו יש דרך משלה לראות את העולם, לחוות אותו, להבין אותו, להגיב אליו. לכל אחד יש השקפה משלו על העולם והוא נשאר בה, מכיר רק אותה כל חייו. אין קונצנזוס לתודעה.

כשהייתי חולה חלמתי בלילה חלומות מוזרים שהרגישו כמו ביקור במציאויות אחרות. זה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. חשבתי על איך שההשפעה של רמות החום במחלה מקביל להשפעות של מינונים של חומרים פסיכואקטיבים מסוימים. ההשפעה של 37.5 מעלות חום מקבילה לכמות מסוימת של חומר פסיכואקטיבי וההשפעה של 38 מעלות היא השפעה כפולה, אבל 39 או 40 מעלות הם כבר השפעה גדולה עשרות מונים. גם מחלה היא יציאה מהקונצנזוס טרנס של התודעה. אין קוצנזנוס לתודעה.

כשעזבתי את ישראל והגעתי לאמסטרדם לביקור לפני כמה שבועות הרגשתי כאילו קיבלתי אספקת חמצן ישר למוח. האגרסיביות הים תיכונית, הלחצים השונים שהמציאות בישראל מטילה עליך – כל אלו התרחקו לפתע ופתאום נשמתי מלוא הריאות. לפתע הבנתי שמקומות שונים שאני נמצא בהם מכניסים אותי למצב תודעתי מסוים ושקל מאוד לשכוח שהתודעה הזו היא תוצאה של סביבה, אקולוגיה מסוימת ולא באמת מי שאתה. מי שחי כל חייו במקום אחד עשוי לחשוב שזו התודעה היחידה שהוא מסוגל אליה, בדיוק כמו שמי שלא ניסה מימיו איזשהו חומר משנה תודעה יכול להעביר את כל ימי בלי לדעת שאפשר לראות את העולם אחרת. האדם הזה שהיה כל חייו במקום אחד, מוקף בקבוצת אנשים אחת מניח שישראליות, הולנדיות או סנגאליות זה הדרך היחידה לראות את העולם. אבל לא. אין קונצנזוס לתודעה.

אין קונצנזוס לתודעה
היא כל הזמן בתנועה באיזורים כלשהם, תוך שהיא מאזנת בין אנספור ההשפעות שחולפות בתוכנו. בשר יוצר מחשבות אחרות מעגבניה ועגבניה מחשבות אחרות מזרעונים. התודעה בתנועה בין הסמים השונים שאנחנו צורכים: בין הקפה, לאלכוהול, לניקוטין, ולתה דרך כל הסמים הפחות חוקיים שאנחנו אולי צורכים. בין ריטלין לפרוזאק לרגיעון לאספירין לדקסמול. בין מצבים גופניים שונים של עייפות או רעב, כעס או שמחה. בין התחושה של צורך בפורקן מיני, בין תודעות טרנס של מיניות לבין התחושות המסוימות שמגיעות לאחר שהפורקן הזה הגיע. אין קונצנזוס לתודעה היא כל הזמן משייטת איפשהו בין גבולות שאותם לא ניתן למדוד.

אדם מאוהב הוא תחת השפעה
אבא ואמא הם תחת השפעה
חרמן הוא תחת השפעה
אדם רעב הוא תחת השפעה

כולם תחת השפעה כלשהי. אין קונצנזוס לתודעה. לתודעה יש רק אמת אחת. היא תמיד במצב טרנס. תמיד שקועה בעצמה ושוכחת מכל השאר התודעות.  טרנס של כיף, עבודה, פרסום, משפחה, אהבה, למידה, מיניות, קרניבוריות. תמיד בטרנס. כולם בטרנס. כל אחד בטרנס אחר.

ספרים הם הפסיכדלים האמיתיים
הפסיכדליה קוראת לך לפתח את המודעות לתודעה שלך ולאופנים שבה היא מתעצבת ומשתנה כל העת. היא מעצבת לנגד עיניך עולם שמורכב מתודעה. חומרים פסיכדלים הם אולי הדבר המרתק ביותר שנתקלתי בו בימי, אבל יש דבר אחר שריתק אותי לאורך השנים לא פחות מהם וממשיך לרתק אותי כל העת. ספרים. השפה.

ספרים הם דבר מרתק בעיני. שוב אני מבין, כפי שהבנתי לאחרונה שספרים הם הפסיכדלים האמיתיים שלי. שלמרות הכל, ספרים ורעיונות הם כנראה ההשפעה העקבית ביותר על מי שהייתי ומי שאני מתגלגל אליו כל העת. אחרי שקראתי את האחים קאראמזוב הרגשתי כמה חודשים של התעלות רוחנית בלתי נפסקת. אחרי שקראתי את מסע אל קצה הלילה הרגשתי חודשים של שאט נפש מהאנושות. האם ההשפעה של הספרים הללו לא מזכירה את ההשפעה של חומרים פסיכואקטיבים אלו או אחרים?

ושוב אנחנו חוזרים לשפה. ספרים הם מכונות לשינוי התודעה ולאורך המאות היו דורות של מיסטיקנים ותיאולוגים וסופרים שהבינו את זה והשתמשו במדיומים עטופי הכריכה הללו על מנת ליצור מכונות מורכבות לאין שיעור. ספרים הם מכונות לשינוי התודעה, רק שלא לא כל מי שפותח ספר יודע איך להפעיל את המכונה.

מכירים את התמונה הארכיטיפית הזו של הספר שנפתח ובוקעים ממנו עולמות, של ספר שאתה פותח אותו ומאותו הרגע אין דרך חזרה – הוא משתלט לך על העולם: כמו בסיפור שלא נגמר, כמו בעלילות ספיידרוויק. זו לא פנטזיה. כך משפיע ספר כשהמכונה עובדת כמו שהיא אמורה לעבוד. הוא שואב אותך לתוכו, משפריץ ללא הזהרה תודעות החוצה מתוכו ומשנה אותך לתמיד.

ושוב אין קונצנזוס לתודעה

כשאתה פותח ספר, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך.
כשאתה מחליט לצום ביום כיפור ולבקר בבית הכנסת, אתה לא יודע מה זה עושה לתודעה שלך (תשאלו את פרנץ רוזנצוויג)
כשאתה רואה פרסומת בטלויזיה אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה מחליט לעבור לגור בטבע אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה קונה פלאפון חדש, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך

יש אנשים (שכמובן שותים קפה ומעשנים סיגריות באופן קבוע) שמזהירים תמיד מפני כך שחומרים פסיכואקטיבים הם משני תודעה – שהם ישנו את התודעה 'האמיתית' שלך.

אלוהים! אולי תסבירו לי איך נשארים באותה תודעה רגע אחד מבלי שהיא תשתנה?

אני ממשיך בדרכי
על הרצף השמימי של התודעות
אני נווד של רעיונות
נוווד של תודעה

אני לא מקשיב למי
שמנסים לגרור אותי חזרה הביתה
אני יודע שלתודעה אין בית
היא בתנועה, ואני איתה