כשהלכנו בגן החיות של אמסטרדם עלו לי המחשבות על אורגניזמים והקשר ביניהם לבין מצבי תודעה אלטרנטיבים. כל אחת מהחיות בגן החיות נראתה כאילו היא נמצאת בטרנס משל עצמה. גן החיות הוא גן של תודעות. הזוחלים שרויים בתודעת הזוחל, הדגים בתודעת הדג, הקופים בתודעת הקוף, הנמרים בתודעת הנמר.

כל אחד בעולמו שלו, גם היצור התת-מימי החי-צומח המוזר שפגשנו באקוואריום שנראה כאילו הוא מבלה את כל חייו בחלום על עולם אחר. לכל אחת מהחיות הללו יש דרך משלה לראות את העולם, לחוות אותו, להבין אותו, להגיב אליו. לכל אחד יש השקפה משלו על העולם והוא נשאר בה, מכיר רק אותה כל חייו. אין קונצנזוס לתודעה.
כשהייתי חולה חלמתי בלילה חלומות מוזרים שהרגישו כמו ביקור במציאויות אחרות. זה לא הפעם הראשונה שזה קורה לי. חשבתי על איך שההשפעה של רמות החום במחלה מקביל להשפעות של מינונים של חומרים פסיכואקטיבים מסוימים. ההשפעה של 37.5 מעלות חום מקבילה לכמות מסוימת של חומר פסיכואקטיבי וההשפעה של 38 מעלות היא השפעה כפולה, אבל 39 או 40 מעלות הם כבר השפעה גדולה עשרות מונים. גם מחלה היא יציאה מהקונצנזוס טרנס של התודעה. אין קוצנזנוס לתודעה.
כשעזבתי את ישראל והגעתי לאמסטרדם לביקור לפני כמה שבועות הרגשתי כאילו קיבלתי אספקת חמצן ישר למוח. האגרסיביות הים תיכונית, הלחצים השונים שהמציאות בישראל מטילה עליך – כל אלו התרחקו לפתע ופתאום נשמתי מלוא הריאות. לפתע הבנתי שמקומות שונים שאני נמצא בהם מכניסים אותי למצב תודעתי מסוים ושקל מאוד לשכוח שהתודעה הזו היא תוצאה של סביבה, אקולוגיה מסוימת ולא באמת מי שאתה. מי שחי כל חייו במקום אחד עשוי לחשוב שזו התודעה היחידה שהוא מסוגל אליה, בדיוק כמו שמי שלא ניסה מימיו איזשהו חומר משנה תודעה יכול להעביר את כל ימי בלי לדעת שאפשר לראות את העולם אחרת. האדם הזה שהיה כל חייו במקום אחד, מוקף בקבוצת אנשים אחת מניח שישראליות, הולנדיות או סנגאליות זה הדרך היחידה לראות את העולם. אבל לא. אין קונצנזוס לתודעה.
אין קונצנזוס לתודעה
היא כל הזמן בתנועה באיזורים כלשהם, תוך שהיא מאזנת בין אנספור ההשפעות שחולפות בתוכנו. בשר יוצר מחשבות אחרות מעגבניה ועגבניה מחשבות אחרות מזרעונים. התודעה בתנועה בין הסמים השונים שאנחנו צורכים: בין הקפה, לאלכוהול, לניקוטין, ולתה דרך כל הסמים הפחות חוקיים שאנחנו אולי צורכים. בין ריטלין לפרוזאק לרגיעון לאספירין לדקסמול. בין מצבים גופניים שונים של עייפות או רעב, כעס או שמחה. בין התחושה של צורך בפורקן מיני, בין תודעות טרנס של מיניות לבין התחושות המסוימות שמגיעות לאחר שהפורקן הזה הגיע. אין קונצנזוס לתודעה היא כל הזמן משייטת איפשהו בין גבולות שאותם לא ניתן למדוד.

אדם מאוהב הוא תחת השפעה
אבא ואמא הם תחת השפעה
חרמן הוא תחת השפעה
אדם רעב הוא תחת השפעה
כולם תחת השפעה כלשהי. אין קונצנזוס לתודעה. לתודעה יש רק אמת אחת. היא תמיד במצב טרנס. תמיד שקועה בעצמה ושוכחת מכל השאר התודעות. טרנס של כיף, עבודה, פרסום, משפחה, אהבה, למידה, מיניות, קרניבוריות. תמיד בטרנס. כולם בטרנס. כל אחד בטרנס אחר.
ספרים הם הפסיכדלים האמיתיים
הפסיכדליה קוראת לך לפתח את המודעות לתודעה שלך ולאופנים שבה היא מתעצבת ומשתנה כל העת. היא מעצבת לנגד עיניך עולם שמורכב מתודעה. חומרים פסיכדלים הם אולי הדבר המרתק ביותר שנתקלתי בו בימי, אבל יש דבר אחר שריתק אותי לאורך השנים לא פחות מהם וממשיך לרתק אותי כל העת. ספרים. השפה.
ספרים הם דבר מרתק בעיני. שוב אני מבין, כפי שהבנתי לאחרונה שספרים הם הפסיכדלים האמיתיים שלי. שלמרות הכל, ספרים ורעיונות הם כנראה ההשפעה העקבית ביותר על מי שהייתי ומי שאני מתגלגל אליו כל העת. אחרי שקראתי את האחים קאראמזוב הרגשתי כמה חודשים של התעלות רוחנית בלתי נפסקת. אחרי שקראתי את מסע אל קצה הלילה הרגשתי חודשים של שאט נפש מהאנושות. האם ההשפעה של הספרים הללו לא מזכירה את ההשפעה של חומרים פסיכואקטיבים אלו או אחרים?
ושוב אנחנו חוזרים לשפה. ספרים הם מכונות לשינוי התודעה ולאורך המאות היו דורות של מיסטיקנים ותיאולוגים וסופרים שהבינו את זה והשתמשו במדיומים עטופי הכריכה הללו על מנת ליצור מכונות מורכבות לאין שיעור. ספרים הם מכונות לשינוי התודעה, רק שלא לא כל מי שפותח ספר יודע איך להפעיל את המכונה.
מכירים את התמונה הארכיטיפית הזו של הספר שנפתח ובוקעים ממנו עולמות, של ספר שאתה פותח אותו ומאותו הרגע אין דרך חזרה – הוא משתלט לך על העולם: כמו בסיפור שלא נגמר, כמו בעלילות ספיידרוויק. זו לא פנטזיה. כך משפיע ספר כשהמכונה עובדת כמו שהיא אמורה לעבוד. הוא שואב אותך לתוכו, משפריץ ללא הזהרה תודעות החוצה מתוכו ומשנה אותך לתמיד.
ושוב אין קונצנזוס לתודעה

כשאתה פותח ספר, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך.
כשאתה מחליט לצום ביום כיפור ולבקר בבית הכנסת, אתה לא יודע מה זה עושה לתודעה שלך (תשאלו את פרנץ רוזנצוויג)
כשאתה רואה פרסומת בטלויזיה אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה מחליט לעבור לגור בטבע אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה קונה פלאפון חדש, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
יש אנשים (שכמובן שותים קפה ומעשנים סיגריות באופן קבוע) שמזהירים תמיד מפני כך שחומרים פסיכואקטיבים הם משני תודעה – שהם ישנו את התודעה 'האמיתית' שלך.
אלוהים! אולי תסבירו לי איך נשארים באותה תודעה רגע אחד מבלי שהיא תשתנה?
אני ממשיך בדרכי
על הרצף השמימי של התודעות
אני נווד של רעיונות
נוווד של תודעה
אני לא מקשיב למי
שמנסים לגרור אותי חזרה הביתה
אני יודע שלתודעה אין בית
היא בתנועה, ואני איתה
תגובות
המילה שינוי מעט חזקה לטעמי בהקשר התודעתי.
אני רואה זאת יותר כאירועים המשתלבים בתודעה ויוצרים מרקם חדש.
כאשר כל אירוע או ספר שקראת משתלב בתודעה הישנה, ומתעלה יחד איתה לרמה חדשה.
בין אם משהו משתלב בתוך משהו ישן, ובין אם הוא מתעלה לרמה חדשה – בשני המקרים מתחולל שינוי
עליית רמה לא אומרת שלא מתחולל שינוי
וחוץ מזה אני בכלל לא בטוח שבין עגבניה לקפה לחוסר שינה לסיגריה לסשן יוגה מתחוללת דווקא עליה – כלומר היינו רוצים לראות את זה ככה
האמת היא שספיראלה היא אולי באמת הצורה המחוכמת ביותר שמצאנו כדי לנסות לתאר את ההתפתתחות שלנו אבל היא מתארת אולי רק את מודל ההתפתחות הרצוי, וגם אז ההתפתחות היא בוודאי לא ספיראלה נקיה
אנחנו בקרב ובקרב יש כיבושים ונסיגות והפוגות. אני גם אבולוציוניסט של התודעה ברמה זו או אחרת, אבל הסיפור האבולוציוני מלא בלכלוכים, הוא לא נקי בכלל.
תיקון – עלית רמה היא שינוי
מה שמעסיק אותי הוא האימפריאליזם של הפרספקטיבות-תודעות השונות. כלומר, שכשאתה שרוי בתודעה אחת היא נוטה להשכיח ממך את האפשרויות לתודעות נוספות, אפילו אם שרית בתוכן באותו יום עצמו!
זו תכונה שהיא בעיניי חלק מעורמת/זדוניות הטבע והיה נחמד להיפטר ממנה. כי היא מבוא לתרפיה בתודעה(:
כמה שאתה צודק. קשה לנו באופן בלתי נתפס לתאר לעצמנו תודעה אחרת, יותר משקשה לנו אפילו לתאר תפיסת עולם אחרת.
מחוץ לטריפ קשה להבין מה זה טריפ, ומתוך הטריפ קשה לזכור שיש כזה דבר תודעה רגילה. כשאתה חולה קשה לזכור איך אתה מרגיש כשאתה בריא וכשאתה בריא קשה נורא לזכור איך זה כשאתה חולה. כל תודעה משתלטת בצורה טוטאליטארית. אנשים מטריאליסטים מתקשים להאמין בהמצאותן של תודעות אחרות של המציאות ואילו אנשים "רוחניים" הרבה פעמים מתקשים להבין את המצב התודעתי של מי שמכור לסמים קשים כמו טלויזיה ועיתונות או סתם מי שחי במציאות מטריאליסטית.
קשה להפטר מנקודת המבט הזו של טוטאליטאריות תודעתית. כמו בעניין הרב-תרבותיות אני אישית בעד לנסות לפתח כמה שיותר חמלה לתודעות אחרות. מעין רב-תודעתיות.
הביקור בגן החיות, מהבחינה הזו, היה התנסות מהסוג הזה. אבל אפשר לעשות את זה אפילו בגינה הציבורית. 🙂
עידו
אגב, בלי קשר (טוב, עם קצת): יש אמירה נפלאה של סקוט פיצ'ג'ראלד האומר שאחרי שחשב רבות, הגיע למסקנה כי מכל ההבדלים בין בני האדם – הבדלי עושר, מגדר ועוד – ההבדל הגדול ביותר הוא בין החולה לבין הבריא.
חג שמח!
אחלה תמונות.
במיוחד אהבתי את דג המוח.
השמועה פה אומרת שהדג הזה שולט באמצעות גלי מחשבתו בכל הדגים שבאקווריום וייתכן שגם בתושבי העיר כולה
מלכתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו במצרים
תודה
משתנה כל הזמן – כמו החיים – וגם מושפעת מנסיבות זמניות משתנות, אבל יש בה חלקים לא מודעים והם מנהלים אותנו בלי שאנחנו יודעים. אל החלקים האלה טוב וחשוב להתוודע במקרה שהם גורמים לנו קשיים. בעצם אפשר לזהות אותם עפ"י הקשיים. חג שמח!
אפשר לקרוא לך טרנס מקנה הישראלי?
: )
אתה כותב –
"כשאתה פותח ספר, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך.
כשאתה מחליט לצום ביום כיפור ולבקר בבית הכנסת, אתה לא יודע מה זה עושה לתודעה שלך (תשאלו את פרנץ רוזנצוויג)
כשאתה רואה פרסומת בטלויזיה אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה מחליט לעבור לגור בטבע אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך
כשאתה קונה פלאפון חדש, אתה לא יודע מה זה יעשה לתודעה שלך"
ואני חושב ש"לדעת מה זה יעשה לתודעה" שלנו זה כל הרעיון במסע הרוחני. והלא זו משמעותה של הבחירה !
אפשר לשער מה דברים מסוימים יעשו לך לתודעה, לאיזה כיוונים הם עשויים לקחת אותך – אבל אני חושב שזה מאוד קשה אם לא בלתי אפשרי ממש לדעת מה זה יעשה לתודעה.
אתה יודע מה יהיה כתוב בספר לפני שקראת בו?
אתה יודע איך אתה תגיב לרעיונות לפני שנחשפת אליהם ואתה יודע מה הם?
אתה יודע לאיזה מקומות אתה עשוי להגיע מתוך צום של שבוע?
אתה יודע איך שימוש בפיצ'רים החדשים של הפלאפון החדש של סלקום ישפיע על הרגלי צריכת התרבות, התקשורת שלך?
אנחנו בוחרים את האופציה המועדפת עלינו בקירוב, אבל אני לא חושב שיש לנו סיכוי לדעת מה דרך מסוימת עושה לגידול הפרא הזה שאנחנו מכנים תודעה
כל נסיון להכניס אותו למערכת סגורה וניבויית כמו תורות קבליות, יוגיות או אחרות אמנם יצליח להכניס אותה בכיוון אחד אבל אי אפשר לדעת מאיזה כיוון היא תצא בסוף
יותר מזה אם התודעה תשאר בכיוון אחד, היא תהפוך משעממת. כל מה שמעניין בה זה מרחב "הטעות" שלה, הדבר הבלתי צפוי בה שנע כל הזמן לכיוונים בלתי צפויים.
לפחות ככה זה נראה כשאני מסתכל על החיים שלי עד כה.
עידו
עידו, זהו הפוסט הראשון שלך שאני קורא (הגעתי דרך לינק מהרשימה של תומר פרסיקו) ואני רוצה להודות לך על פוסט מבריק שמנסח בשבילי דברים שעוברים בתודעתי המשתנה יום יום (וזה קבוע!) . זה אחד הדברים שטובים בלהעלות דברים על הכתב, שבשונה ממחשבות, מה שנכתב נכתב ורק התודעה שקוראת היא אחרת בכל פעם. אז התודעה שלי כרגע הבינה ומודה לך
הוא, כמו שדיאן המילטון אמרה לאחרונה,
וממש אהבתי את הביטוי שלה,
במקום להזדהות עם מצב תודעה אחד עיקרי,
להפוך ל-
"A PERSPECTIVE-TAKING BEING"
אני מדמה זאת לתמנון, או אולי זיקית,
שכמובן הם מאורה יחידני,
אבל מסוגלים להגמיש את עצמם לפי בחירתם
זוהי כמובן מטאפורה.
הבלוג שלך נהדר. נקודת אור 🙂
אני חושב שהיינו שמחים מאוד אם אכן התודעה שלנו הייתה "מתפתחת" . משהו בדומה לתיאוריה של המורה הרוחני המשופם אנדרו כהן
התחושה שלי קרובה יותר להשקפותיך שהתודעה שלנו משתנה כל הזמן ולא ממש נמצאת בעלייה או ירידה.
לכןלא ממש הבנתי שכתבת "אני גם אבולוציוניסט של התודעה ברמה זו או אחרת, אבל הסיפור האבולוציוני מלא בלכלוכים, הוא לא נקי בכלל".
יש מצב שאתה מסביר?
בוודאי ידידי,
כמישהו שמעריץ את החשיבה האבולוציונית של הוגים כמו תייאר דה שארדן או קווין קלי ןמושפע ומעריך את העבודה של אנשים כמו ז'אן גבסר וקן ווילבר (את אנדרו כהן אני פחות מכיר) – כן, אני מאמין שיש אבולוציה של הרוח.
אם נסתכל על הכוכב שלנו לפני מיליארד שנה, לפני 100 מליון שנה, לפני מליון שנה, לפני 100 אלף שנה, לפני אלף שנה והיום נמצא יותר ויותר מודעות ותודעה על פני האדמה.
האבולוציה מגיעה להשגים חדשים: תחילה נוצרה תבנית הגוף, לאחר מכן החל המוח להבנות, משלדה דגית למוח זוחלי, למוח למבי לניאו-קורטס. כל שלב שהגענו אליו המשיך לשלב הבא, האבולוציה לעולם לא נסוגה ממקום שאליו הגיעה. התפתחות זו המשיכה בהתפתחות הטכנולוגית של מאות אלפי השנים האחרונות ואלפי, מאות ועשרות השנים האחרונות בפרט.
זה החלק שבו אני מאמין בסיפור האבולוציוני על עליה וכל זה.
החלק שבו אני קצת יותר ספקן הוא החלק שבו אני יודע שמי שמתקיים בתוך הסיפור הזה רואה עליות וירידות, כיבושים ונסיגות.
בסוף יהיה טוב, ובזה אני מאמין, אפילו אם אין לי סיבה הגיונית (ואין גם סיבה הגיונית להאמין ההפך) בגלל שהכרעתי הכרעה אסטרטגית בחיי להאמין.
אבל בדרך לשם יכולות עוד להתרחש הרבה תנודות לכאן ולשם, ובמילים אחרות בדרך יכולות לקרות הרבה שואות (כפי שנזכר מחר), טפשויות גדולות וגם סתם צירופי מקרים.
ובכלל, אני חוזר שוב לטרנס מקנה. אידאולוגיות הן צעצועים, הן כמו קריקטורות – הן נועדו לשעשע אותנו אבל הן לא מציגות תמונה אמיתית של המציאות. כל תיאוריה או אידאולוגיה חוטאת למציאות הגדולה. כל תיאוריה שטוענת שיש לה את זה היא קריקטורה.
אידאולוגיה היא מבחן, ואם הצטרפת אליה נכשלת במבחן (בפרפראזה קלה על טרנס מקנה)
לכן אני משתדל, למרות הנטיות שלי, לא להיות אידאולוג של האבולוציה. זה גם רק חלק מסיפור מורכב הרבה יותר.
היקום לא רק מורכב הרבה יותר משאנחנו מניחים, הוא גם מורכב הרבה יותר משאנחנו יכולים להניח.
שלך,
עידו
היום גיליתי דרך הארץ את הפוסט הזה
http://cafe.themarker.com/view.php?t=438525
בקפה דה מרקר שבו עולה התיזה המעניינת שצפיה בפנים יפות משחררת דופאמין ולכן ממכרת
אכן, פנים הם סמים – עוד ארטיפקט פסיכואקטיבי שאנחנו מקיפים בו את עצמנו
טרקבאקים
[…] אין לי ספק שיש רבים ממתנגדי הסמים שזה בדיוק מה שהם רוצים. יו"ר "הוועדה למלחמה בנגע סמים", מר מוחמד ברכה תיאר בעבר את המלחמה בסמים כ"מלחמת קודש". תפיסת העולם של צלבני הפכחון הללו רואה בשינוי התודעה "נגע" שיש להכחידו מן העולם כחלק מג'יהאד שמטרתו להבטיח שאיש לא ישנה לעולם את מצב התודעה שלו ממצב תודעה "טבעי" פיקטיבי כלשהו. […]