טכנומיסטיקה

המאמר התפרסם היום במדור אנרג'י ניו-אייג' תחת השם 'מה קורה, דוק'

את ד"ר אלכסנדר (סשה) שולגין המאסטר האינטרגלאקטי ה-12 והאחרון השווה פעם דניאל פינצ'בק לקוסם מרלין מאגדות אבירי השולחן העגול. שולגין, החוקר הבולט ביותר בהיסטוריה של הסמים הפסיכדלים, הוא מעין אלכימאי מודרני היוצר חומרי קסם בוראי עולמות.

לאורך 50 שנות מחקר אינטנסיביות המציא שולגין כ-90% מכלל החומרים הפסיכדליים הידועים כיום לאנושות, ביניהם ה-MDMA (החומר האמפתוגני הפעיל באקסטזי), ה-DOM ומשפחת ה-2C שכוללת את הסמים הפופולרים ה-2CI וה-2CB. בין השאר היה שולגין הראשון לפתח מילון פסיכדלי כולל ולחקור את הנושאים הבוערים של הפסיכדליה שהעולם האקדמי והמדעי בורח מהם כמו מאש.

האבקה הכילה את אלוהים?
הכל התחיל מתישהו בסוף שנות החמישים כששולגין שאז עבד עדיין ככימאי צעיר במעבדות Dow Chemical Company ניסה לראשונה מסקלין. החוויה שהעניק הקקטוס לשולגין הצעיר הייתה מהממת בהשפעתה: "העולם היה מרהיב בפרטיו. יכולתי לראות את המבנה האינטימי של הדבורה המניחה משהו לתוך שקיק המונח על רגליה האחוריות על מנת לקחת אותו לכוורת ועדיין הייתי בשלווה מוחלטת לקרבת הדבורה לפני." כתב מאוחר יותר. "יותר מכל הדהים אותי העולם בכך שראיתי אותו כפי שראיתיו כשהייתי ילד. שכחתי את היופי ואת הקסם ואת הידיעה של העולם ושל עצמי." שולגין חווה הזכרות ברגשות וחוויות שמילאו את ילדותו אך הודחקו במהלך תהליך ההתבגרות.

אולם בתוך החוויה משדדת העולמות היה עוד משהו בהיר. "התובנה החשובה ביותר של אותו היום הייתה שחווית ההזכרות המדהימה נגרמה על ידי חלקיק גרם של אבקה לבנה אבל שבלתי אפשרי לטעון שהזכרונות הללו נמצאו באבקה הלבנה. כל הדברים שגיליתי באו מעומקי הזכרון והנפש שלי."

"הבנתי שהיקום כולו נמצא בתוך התודעה והרוח" כותב שולגין "אנחנו יכולים לבחור שלא לחפש גישה אליו, אנחנו יכולים אפילו להכחיש את קיומו אבל הוא עדיין בתוכנו וישנם כימיקלים שיכולים לעורר את זמינותו".

עשרת המופלאים הפסיכדלים
חווית המסקלין שינתה את מסלול חייו של שולגין. הוא התחיל להתעניין בחומרים הפסיכדלים והפך למעצמת מחקר של איש אחד. לאורך השנים ניסה שולגין כבר אלפי חומרים וביצע בהם ניסויים בדרך היחידה האפשרית במחקר פסיכדלי: על עצמו.

השיטה של שולגין לניסויים הפסיכדלים היא מקורית ומיוחדת במינה. ראשית כל, על מנת להמנע ממנת יתר שולגין מתחיל את הניסויים עם כל חומר חדש בכמויות מזעריות הקטנות פי 50 בערך מהרמות האקטיביות של החומרים האנלוגיים אליו. אם ההשפעה של החומר אינה ברורה הוא מעלה את מינון החומר בהדרגה מניסוי לניסוי כאשר הוא מתעד בקפדנות את ההשפעות של החומר בכל רמה ורמה.

לבסוף אם החומר מתגלה כמעניין נותן אותו שולגין לנסיון לאשתו אן. אם גם היא נלהבת לגבי הפוטנציאל של החומר קורא שולגין לנסיינים שלו. קבוצת המחקר של שולגין היא אחת הקבוצות המיתולוגיות בתולדות הפסיכדליה. מדובר בקבוצה המורכבת מכ-10 פסיכונאוטים מנוסים הנפגשים מזה שנים רבות בבתים פרטיים באיזור המפרץ על מנת לנסות את התרכובות החדשות שרוקח שולגין. "הם מתנדבים, חלקם מדענים, חלקם פסיכולוגים וכולם מנוסים בהשפעות של מגוון רחב של סמים פסיכוטרופים" כותב שולגין. יש לציין כאן כי בעשרות השנים שבהם מתרחשים הניסויים לא נגרם מעולם נזק פיזי או מנטלי לאף אחד מחברי הקבוצה כתוצאה מהשימוש בסמים הפסיכדלים של שולגין, אם כי היו כמובן חוויות בלתי נעימות ספציפיות שהסתיימו לאחר שפגה השפעת הסם.

יחד עם קבוצת המחקר שלו פיתח שולגין גם שפה ייחודית המשמשת לתיאור מדויק של ההשפעה הפסיכדלית של סם מסוים על המחשבה, הראיה, השמיעה ועוד. כמו כן הוא פיתח את שיטת הפלוסים שלו לדירוג חוויות פסיכדליות שאפשר להקביל אותה לשיטת הכוכבים לדירוג סרטים. את הציון הגבוה ביותר בשיטה (4 פלוסים) מתאר שולגין כ "חוויה חד פעמית, מיסטית או אפילו דתית שלעולם לא תשכח. היא נוטה להביא לשינוי עמוק בפרספקטיבה או בכיוון החיים של האדם שבורך בה".

אבל לא משנה איזה סם מהדירוג של שולגין מחליטים לנסות כדאי לזכור את עצתו הטובה: "אפשר להשוות סם פסיכדלי לטלויזיה. טלויזיה יכולה להיות מאוד מגלה ומלמדת וכאשר בוחרים את הערוצים בקפידה אפשר אפילו לקבל בעזרתה תובנות רבות משמעות. אבל עבור הרבה אנשים סמים פסיכדלים הם פשוט סוג של בידור; אין חיפוש עבור משהו עמוק ולכן לרוב שום דבר עמוק לא נחווה". המקום שממנו בא האדם לחוויה חשוב לא פחות מהחומר שבו הוא מתנסה.

ספר מתכונים פסיכדלי
לאורך השנים נהנה שולגין מהסדר נוח וחצי מפוקפק עם ה-DEA, היחידה האמריקאית ללוחמה בסמים. שולגין סייע ליחידה בזיהוי סמי רחוב, שימש כעד מומחה במשפטי סמים (הוא מדגיש שלרוב שימש כעד מטעם ההגנה) ובאורח פלא כלשהו זכה לאישור חוקי להמשיך ולסתנז בשלווה את הכימיקלים הקסומים שלו…

אלא שבסוף שנות השמונים נתקף שולגין בחששות עמוקים שאימפריית התודעה של ארה"ב עשויה לשבור את הסכם הפסקת האש, לפשוט על המעבדה שלו ולהשמיד את הממצאים שעליהם שקד בעשרות השניםה אחרונות כפי שעשתה בעבר לפסיכואנליטיקן הגרמני וילהלם רייך.

באותה תקופה עדיין לא היה אינטרנט ורבים מהג'ורנלים המדעיים הגיבו בביטול למחקרים על חומרים משני תודעה כך שהאפשרויות שעמדו לרשות שולגין לצורך פרסום תוצאות הניסויים שלו היו מצומצמות. שולגין בחר לפרסם את ה
מידע היקר שאסף בספר PIHKAL (קיצור ל-Phenethylamines I have known and loved).

PIHKAL, A Chemical Love Story שפורסם בהוצאה עצמית ב-1991 תיאר את סיפור האהבה בין שולגין לאשתו ובין שניהם לבין משפחת הפנתילאמינים (הכוללת לדוגמה את ה-MDMA והמסקלין). מדובר בספר עב כרס (978 עמוד) המורכב ברובו (מלבד הרבה סיפורי פסיכדליה) כספר מתכונים  המכיל הוראות ייצור והרכבה למאות סמים פסיכדלים שיצר שולגין במעבדתו. על כל חומר מפרט שולגין את המבנה הכימיקלי, גודל המנה הנדרש, תיאור ההשפעה והערות נוספות.

TIHKAL ההמשך של PIHKAL כולל מתכונים פסיכדלים ממשפחת הטריפטמינים (המשפחה הכוללת בתוכה את ה-LSD, פטריות הפסילוסיבין, האיוואסקה ואחרים). שני הספרים הפכו ללהיטים בקהילת הפסיכדליה. למעשה פרסומם היא שהובילה כנראה לשלילת הרשיון של שולגין לאחר שהספרים נתפסו על ידי המשטרה במעבדות לייצור סמים בלתי חוקיים.

LSD נגד פצצת אטום
שולגין ניסה במהלך חייו כמעט כל סם אפשרי. "כל סם חוקי או לא חוקי מציע גמול מסוים. כל סם מציב סיכון מסוים" הוא אומר. לתפיסתו של שולגין מוטל על כל אחד לשקול את הגמול לעומת הסיכון ולהחליט עבור עצמו. בין השאר ניסה שולגין דפרסנטים כהירואין (שולגין אומר שהחליט להמנע ממנו לא מפחד מהתמכרות אלא בגלל העובדה שתחת ההשפעה של הרואין "שום דבר לא נראה לי חשוב במיוחד"); סטימולנטים כקוקאין (גם אותו נטש בחוסר עניין: "אין שם תובנות. אין שם למידה" הוא אומר "ישנה ידיעה בלתי נמנעת בפנים שזה אינו כח אמיתי, שאני לא באמת על גג העולם ושכשכוחו של הסם יפוג לא הרווחתי דבר) וגם סיגריות ("מה שהפחיד אותי לא היה הסיכון הבריאותי אלא שהפכתי מכור להן לחלוטין וזה היה בעיני מחיר בלתי מקובל לחלוטין") אבל את חייו הוא הקדיש לפסיכדליה.
בתחילת המאה העשרים היו ידועים לעולם המערבי 2 חומרים פסיכדלים בלבד: הקנביס והמסקלין. באמצע המאה כבר היו 20 פסיכדלים ידועים שכללו את ה-LSD, הפסילוסיבין ואחרים. בשנת 2000 כבר כללה הספריה הפסיכדלית האנושית מעל ל-200 סמים, רובם פותחו במעבדה הפרטית של שולגין. בין השאר פיתח שולגין סמים איזוטרים כמו סמים שפועלים על השמיעה או על תפיסת הזמן בלבד ללא להשפיע על כל אלמנט אחר בתודעה.

אבל למה הוא עושה את זה? השאלה הזו שמוצגת לעיתים נראית משום מה מוזרה כששואלים אותה על המדענים והמהנדסים השוקדים יומם ולילה בתקצוב נדיב של מאות מיליארדים של דולרים על פיתוח כלי נשק שיהיו יעילים יותר בחיסול בני אנוש, אלא שבחברה כמו שלנו חקירת התודעה האנושית היא פעולה לגיטימית פחות מהרג המוני ומחוסר היגיון.

שולגין הוא מדען של ההארה. המכונות המולקולריות שהוא בונה הן טכנולוגיות המכוונות להביא את התודעה האנושית למקומות חדשים ולהעניק לה כלים משופרים להתמודד עם המציאות.  בועידה הפסיכדלית שהתקיימה בסנטה ברברה ב-1983 נאם שולגין ונתן הסבר מסוים לסיבה שהוא עושה את מה שהוא עושה.

"אני מאמין איתן במציאותו של איזון בין האספקטים השונים של העולם. כל פעם שישנה התפתחות מסוימת שנעה בכיוון אחד, הרי באופן כלשהו, כמעט באופן מידי, ישנה גם התפתחות שנעה לכיוון השני" הוא אומר. "בתוך התודעה האנושית מתקיימים יחדיו הארוס, הכח אוהב החיים ויוצר החיים והתנטוס שאיפת המוות וההרס העצמי. שני אלו קיימים בתוכנו אבל מופרדים בדרך כלל על ידי הקיר הקשה מאוד של התת מודע." אומר שולגין.

שולגין רואה את ההיסטוריה האנושית כמתנהלת באיזון העדין בין הטוב לרע בין הארוס לתנטוס. בעת משטר הדיכוי של האינקוויזציה הופיעה האלכימיה שכיוונה ללימוד העולם והעצמי על ידי לימוד החומר. גילוי הרדיואקטיביות התרחש במקביל לגילוי המסקלין במערב ואילו ה-LSD שהופק ב-1943 על רקע השואה ופיתוח פצצת האטום היה כלי נשק תודעתי לעידן החדש, החומר הפסיכדלי הראשון שאפשר סנתוז המוני וזול ללא תלות במשאבים טבעיים.

בעיני שולגין החומרים הפסיכדלים הם התשובה למרוץ ההרס העצמי שבו נמצאת האנושות. "הגדרה אחת של הכלים שבהם אני עושה שימוש הוא שהם עשויים לאפשר לנו אוצר מילים שיאפשר לכל אדם לתקשר בצורה בהירה יותר ומודעת יותר עם הפנימיות של נפשו. אוצר מילים של מודעות".

המצב של האנושות כחבורת קופים חרמנים שהשיגו בעלות על נשק גרעיני הוא מצב בלתי נסבל. טרנס מקנה נהג לומר שתת מודע, איזור תודעה אפלולי שאין אליו גישה או שליטה, זה דבר נסבל כל עוד אתה רץ וצד חזירי בר, אבל לא כשיש לך כלי נשק גרעיניים. מטרת הכלים הפסיכדלים של שולגין היא להוות טכנולוגיות הארה שיאפשרו לאנושות לפתח מודעות מוגברת ויהוו איזון למרוץ הטכנולוגי המטורף לעבר השמדה.

אייבי נתן של התודעה
ויש דרך נוספת להבין את קדחת הכימיה הפסיכדלית ששולגין נתון בה כבר 50 שנה. מי שהתנסה בחומרים פסיכדלים יכול להעיד שהמפגש איתם הוא מעין מפגש עם תרבויות זרות וחייזריות. בני אדם מרבים לקונן על בדידותו של האדם ביקום כאשר הם מחפשים חייזרות מהסוג הקלאסי, זה המתאפיין בצבע ירוק, ראש בסגנון אי.טי. וקול בסגנון בלון הליום.

החומרים הפסיכדלים מדברים על סוג אחר של חייזרות, זרה ומסתורית בהרבה ששפתה היא שפה מולקולרית ותרבויותיה שוכנות בעולמות תודעתיים. הם מדברת על תקשורת שמתבצעת בין בין בני אדם לבין תרבויות חייזריות השוכנות בתוך המוח. ההחרמה של המולקולות הללו על ידי המשטר דומה להחרמה הדיפלומטית שמחרימות מדינות אחרות זו את זו.

שולגין הוא מהבחינה הזו מעין אייבי נתן שיוצא למסעות חלוציים על מנת להפגש וליצור קשר ראשון עם עם תרבויות שהמין האנושי אינו מכיר בהן ולעיתים אף מחרים. למעשה ניתן לראות אותו כשגריר של המין האנושי במפגשים מהסוג השלישי המתרחשים דרך קבע במעבדתו. "אתה פוגש משהו שאתה לא מכיר והוא פוגש משהו שהוא לא מכיר ואז אתם מנהלים החלפה של תכונות ורעיונות" הוא אומר.

פרס נובל לכימיה וחקר התודעה
לרוע המזל הסמים שיוצר שולגין נכנסים אוטומטית לפקודת הסמים האסורים של ארה"ב ושל רוב מדינות העולם שאותן מעניינים מירוצי חימוש הרבה יותר מהמירוץ לתודעה האנושית ללא שמישהו כלל שוקל את הפוטנציאל או הסכנות שלהם. אחד מהפרדוקסים של חוקי הסמים של ארה"ב הוא שהן אוסרים  מראש אפילו חומרים פסיכדלים שמעולם לא סונתזו ושמעולם לא נוסו ושעל השפעותיהם לא ידוע דבר מתוך מאמץ נואש למנוע גישה לתודעה האנושית.

העובדה שחומרים פסיכדלים אחראים לפחות מקרי מוות מאספירין ושבריר אחוז מהמיתות שגורמים אלכוהול וסיגריות לא מעניינת אף אחד במשטרים אוטורטיבים (קפיטליסטים, סוציאליסטים או רודניים) שמעניינים אותו בעיקר סובייקטים צייתנים ויצרניים. האיסור החוקי על חקירת התודעה באמצעים אנתיאוגנים הוא גורף ללא קשר לרמת הבטיחות או ההשפעות החיוביות שלו. "הדור שלנו הוא הראשון אי פעם שהפך את החיפוש אחר מודעות עצמית לפשע, בין אם הוא נעשה בעזרת צמחים או חומרים כימיים כאמצעים לפתיחת השערים הנפשיים" אומר שולגין.

את האיבה המתמשכת של הממסד וחלק מהציבור לחקר התודעה משווה שולגין לתגובת הכנסיה לתיאוריה של גלילאו שהארץ אינה מרכז מערכת השמש. כמו מקנה משווה גם שולגין את החומרים הפסיכדלים לטלסקופ או מיקרוסקופ הפותחים מימדים חבויים ושמי שמבקש לחקור את התודעה ומתעלם מהם הוא כמו אסטרונום המסרב להביט דרך טלסקופ או ביולוג המסרב להביט דרך מיקרוסקופ.

דניאל פינצ'בק כותב על כך בספרו "לפתוח את הראש": 'לפני שלוש מאות וחמישים שנה ציין שולגין, טענה הכנסיה ש"כדור הארץ הוא מרכז היקום וכל מי שטוען אחרת הוא כופר". היום טוען הממשל: "כל הסמים שמסוגלים להרחיב את גבולות התודעה אין להם כל הצדקה רפואית או חברתית, וכל מי שמשתמש בהם הוא פושע". בתקופתו של גלילאו טענו הרשויות: "איננו צריכים להביט מבעד למכשיר המוזר הזה." כעת הממשל אומר: "אין כל צורך לטעום באמת את החומרים המסתוריים האלה." בעבר אמרה הכנסיה: "איך אתם מעזים לטעון שכדור הארץ אינו מרכז היקום" היום אומר הממשל הממשל: "איך אתם מעזים לומר שידיעת האל יכולה להמצא באבקה לבנה".'

אחרי יותר מ-4,000 טריפים אקספרימנטלים ממשיך שולגין גם היום בגיל 82 בעבודתו, שוקד על כתיבתה של אנציקלופדיה פסיכדלית ממצה של כל החומרים הפסיכדלים הידועים לאנושות ונהנה מבריאות מנטלית וגופנית שבה יכולים להתקנא רבים בגילו.

הממסד המדעי עדיין מסרב ברובו להכיר בחשיבותה של עבודתו של שולגין, אולי מתוך צרות עין ואולי מתוך פחד אבל בקהילה הפסיכדלית כבר רואים בו רבים את אחד המדענים החשובים של המאה הקודמת ומועמד טבעי לפרס נובל כימיה. אולי יום אחד כששלטון האינקוויזציה של התודעה יחלוף עוד תזכה עבודתו של שולגין להכרה כאחת מהיצירות פורצות הדרך, המקוריות והחשובות בתולדות הכימיה המודרנית וחקר התודעה.