מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא אחד הכלים הטכנולוגיים המעניינים שראיתי בזמן האחרון. הוא קצת מזכיר לי את האקינטור שמנחש על מה אתה חושב. אבל מצפן הבחירות לא רק מנחש על מה אתה חושב, הוא ממש אומר לך מה אתה חושב. אחרי שהוא שואל אותך 30 שאלות על העמדות הפוליטיות המצפן אומר לך לאיזה מפלגה כדאי לך להצביע בבחירות הקרובות.
מצד אחד זה כלי נהדר שמעלה את האוריינות הפוליטית ומכייל את הקשר בין עמדותיו של המצביע לבין העמדות של המפלגות בצורה טובה הרבה יותר מתשדירי הבחירות. מצד שני יש בו גם כמה כשלים פילוסופים מרכזיים. לי למשל, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה אמר שאני צריך להצביע למפלגה שאני יודע בבירור שלא הייתי רוצה להצביע בשבילה.
אז אולי בכלל אני טועה? אולי המחשב יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי האופן שהמצפן של המכון הישראלי לדמוקרטיה מכוון את השאלות שלו שונה מהאופן שבו אני הייתי מכוון את השאלות שלי לעצמי. אולי למשל העובדה שרובן המוחלט של השאלות מוקדש לנושא הסכסוך הישראלי-ערבי הופך את הכלי הזה לכלי שמוטה מראש כלפי מפלגות מסוימות וכנגד מפלגות אחרות? לכלי שמקדש שיח מסוים במחיר של הדחקת כל האחרים?
אבל ההערות האלה הן חלק מ"מסר" נרחב יותר שהכלי הזה עומד בקונטקסט שלו. מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא חלק מהמשך הטכנולוגיזציה של התרבות והמחשבה, מגמה שעליה הצביעו מבקרי תרבות כמו ז'אק אלול (The technological society) וניל פוסטמן (טכנופוליס). על פי אלול ופוסטמן החברה הטכנולוגית היא חברה שבה המאפיינים של הטכנולוגיה: האוטומטיזם, היעילות והשבירה של נושאים גדולים לתוך חתיכות מידע קטנות, הופכים להיות הנחות יסוד שהחברה האנושית נדרשת להסתגל עליהם. במילים אחרות, אנחנו נדרשים יותר ויותר לחשוב כמחשבים והחברה שלנו מוותרת על חשיבה אמיתית לטובת חשיבה ממוכנת.
כך לדוגמה בחברה שלנו השיח הפוליטי מנוהל על ידי סקרים המנסים לפשט שאלות מורכבות לשאלות פשטניות ונתונים מספריים. בחינת חוכמתו של אדם מתנהלת בעזרת מבחני אינטיליגנציה "מדעיים" שמנסים לכמת את זהותו (כיום, כשאני עושה מבחנים בסוציולוגיה באוניברסיטת בר אילן, כל המבחנים אמריקאים. כאילו שזו הדרך למדוד הבנה של תורות תיאורטיות). ואילו רופאים משתמשים במכשירים משוכללים על מנת להפוך מחלות לגורם אימפרסונלי שיש להתרכז בו במקום בחולה בחולה (ואחר כך מתפלאים למה יש צורך ברפואה משלימה).
למרות שזו כמובן לא הייתה הכוונה של היוצרים שלו, מצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה משתלב יופי במגמה הזו של המכאניזציה של החשיבה. מאז שמצפן הבחירות של המכון הישראלי לדמוקרטיה ציווה עלי שבוע שעבר למי להצביע שבוע שעבר, אני לא יכול להשתחרר מהתחושה המוזרה הזו.
האם המחשב הזה יודע יותר טוב ממני למי אני צריך להצביע? ואולי בכלל הגיע הזמן לוותר על סובייקטים אנושיים בלתי מושלמים? אולי בקרוב פשוט נזין כמה נתונים לתוך המחשב וניתן לו להצביע בשבילנו?
תגובות
להוביל את המערכה הזאת? אתה לוקח את הקרדיט אבל אתה יודע שלא אתה לבד והמכון לדמוקרטיה תיכננתם את המערכה הזאת. תראה שאתה מסוגל להודות שלא היית לבד. תן שמות אז אצביע בשבילך.
וגם לי הוצעו שם התאמות שאינן זהות כנראה למה שאצביע בקלפי.
נשאר רק לברר למה האתר של המכון הישראלי לדמוקרטיה נמצא בכתובת הולנדית.
לי התוצאה הייתה מעניינת – היא הצביעה על מפלגה שתמיד הצבעתי לה למעט בבחירות האחרונות ודחפה למטה מפלגה שאני חלק ממנה. האם המצפן יודע משהו שאני לא יודע? לא הוא לגמרי מנותק מכך שהבחירה הפוליטית היא גם היסטורית עם השנים אדם מצביע גם על סמך מה שהוא יודע על המפלגות ולא רק על מה שהם מצהירות שהם מאמינות בו, וכמו כן חסר המימד הרגשי של אכזבה, אי אהבה של מועמדים מסוימים וכו.
איזה מערכה, לא הבנתי למה אתה מתכוון
כל טוב,
עידו
למרות שהוא לא אשם, בכל זאת מחשב.
זה לנסות להמיר אלגוריתם בחירות הולנדי )ולכן הכתובת בהולנד.(
למציאות הישראלית, שאין שום קשר בין מצעי המפלגות להתנהלות שלהם אחרי הבחירות.
אני חושב שהאתר נמצא בכתובת הולנדית כי הוא חלק ממחקר שנעשה במשותף עם חוקרים הולנדים.
באופן דומה, העליתי גירסה של מבחן פסיכולוגי פופולרי שהותאמה לבחירות ב-2009. יש הרבה הסתייגויות אפשריות גם מהמבחן הזה, אבל יש גם הרבה מה לומר בזכוותו. הנה הלינק:
https://implicit.harvard.edu/implicit/israel/research.jsp
בגלל שיש לי תחושה שהוא חלק ממחקר, אז יש להניח שכמו במקרה שלי, הכוונה היא למשוך קהל רב כדי לצבור נתונים מעניינים. אני מנחש שהאיכות של הפידבק שמקבלים הנבדקים פחות חשובה לחוקרים מאשר התשובות של הנבדקים שיכולות ללמד משהו על פרופילים של בוחרים בישראל.
יש סיפור של אסימוב, על בחירות דמוקרטיות בארה"ב בעוד מלן זמן, ושם המחשבים המשוכללים מוצאים את הבנדם, שבחירתו תהיה סטטיסטית בדיוק כפי שיבחרו רוב הבוחרים, ואז ביום המיועד הוא ברוב טקס בוחר במקום כל אזרחי המדינה…
לשמחתי יצא לי לבחור כמה מפלגות מנוגדות
כך שאני חופשית לבחור למה שבא לי
מיד כשקראתי גם אני נזכרתי בסיפור, אלא ששם גם אותו אדם אינו בוחר.
המחשב שואל את ה"מצביע" סדרה של שאלות, ועפ"י תשובותיו הוא מחשב את ההצבעות של כל האזרחים, לכל המשרות הציבוריות במדינה, מנשיא ועד לשריף באיזה מחוז מרוחק.
טוב מפתיע זה לא.. ככל שאני חשוב על זה יותר אני נזכר ביותר ויותר דרכים שבהן מנסים להגדיר אותנו ע"י שאלון אמריקאי צר אופקים. החל מחידוני- 'בחן את עצמך' שאני זוכר מכל מגזיני הנוער, דרך הפסיכוטכני בצבא והפסיכומטרי שהוא אמור להיות אומדן לאינטיליגנציה של אותו אדם, במקום שהאונ' יבחנו את האנשים לפי יכולות חשיבה יצירתית, בודקים את יכולות הלמידה הכי מקובעות שיכולות להיות. או העובדה שסטודנטים לפילוסופיה (לדעתי יותר קיצוני מסוציולוגיה) נבחנים אף הם בבוחן אמריקאי. דראקט… מצומצם ל-4 הגדרות צרות אופקין, יחד עם אחרים שלא נופלים ממנו.
אז בעצם למה שאת הדעה הפוליטית שלנו לא יכניסו לאותו נקיק צר שרק הולך ומעמיק וסוגר עלינו, מחשיך והולך.
איפה נכנסת שם מפלגת הגאולה?
יצירתיות מוחלטת
שאלות מסוג, מהי קבוצת הזהות החשובה לך? שמדינת ישראל תישאר מדינת העם היהודי? להצביע למפלגה שרוב בוחריה ערבים, מפריע לך?