טכנומיסטיקה

אתמול פורסמה בגלריה של הארץ כתבה ראשונה בסדרת כתבות פרי עטי שתסכם את העשור של האינטרנט משורה של כיוונים. להלן גרסה מלאה מעט יותר של הכתבה הראשונה בסדרה שעוסקת בדברים שקרו לידע האנושי במהלך העשור הראשון של המאה ה-21.

ינואר 2001. ג'ימי ויילס, יזם אינטרנט המתגורר בפלורידה הקים לא מכבר את נופדיה, אנציקלופדיה אינטרנטית המבוססת על מאמרים מפרי עתם של מומחים. אלא שהפרוייקט של ויילס עמד לפני התרסקות. תהליכי הבדיקה והעריכה שנדרשו על מנת להעלות את הערכים האנציקלופדים היו ארוכים ומייגעים כל כך שאיימו לסכל את הרעיון כולו. ואז, כשויילס חוכך בדעתו איך לקדם את הפרויקט הצולע הציג בפניו ידיד את מושג הוויקי: אתר שמאפשר יצירה ועריכה מהירה של דפי אינטרנט. הייתה זו יריית הפתיחה לתהליך ששינה באופן רדיקלי את תפיסת הידע בעשור הראשון של המאה ה-21.

וויקיפדיה החלה כפרוייקט צדי של נופדיה, אבל מימדיה עלו במהרה על אלו של הורתה. שמונה שנים מאוחר יותר, וויקיפדיה היא כיום הפרויקט האנציקלופדי הגדול בהיסטוריה. עם 14 מליון ערכים ב-240 שפות ומאות מליוני משתמשים, וויקיפדיה נמצאת בעשיריית האתרים הפופולריים ביותר ברשת. יותר אנשים משתמשים היום בוויקיפדיה משהשתמשו אי פעם באיזושהי אנציקלופדיה. ידע מעולם לא היה פופולרי יותר.

וויקיפדיה הביאה לרנסנס חסר תקדים של מושג האנציקלופדיה אבל גם שינתה את משמעותו מן היסוד, במהלך שאופייני לאופן שהמדיות החדשות שינו את מפת הידע האנושי. תוך שנים בודדות הפך האתר סמל למהפכה האדירה בשדות הידע, והסמכות עליו, ולמרכז של וויכוח עז הניטש בין נביאי תרבות הידע החדשה למגיני התרבות הישנה. מאפייניה הדמוקרטיים של וויקיפדיה הפכו אותה לחביבתם של כל מי שרצו להפוך את הידע לשווה, אבל הרגיזו את כל מי שראו בכך איום על סדרי הידע הישנים. וויקיפדיה הפכה לחברתו הטובה ביותר של התלמיד, אבל גם עוררה גל ביקורת על דור שיודע לעשות רק קופי פייסט מוויקיפדיה. הזמינות המוחלטת של הידע בוויקיפדיה גרמה לרבים לראות בה תרופת פלאים שתפיץ את כללות הידע האנושי לכל אדם ואדם בעולם, וציפיות אלו נכזבו בתורן למול ההפרש המתסכל שבין עושר המידע לבין רדידות השימוש שעושים בו רוב האנשים.

גם מערכות הידע הישנות קלטו את וויקיפדיה באמביוולנטיות שעירבה סקרנות וחשדנות. מרצים באוניברסיטאות רבות הונחו לפסול עבודות שמראי המקום שלהם לקוחים מוויקיפדיה. בו בזמן, יצירה משותפת של ערכי וויקי, הפכה לדרך לימוד פופולרית ואופנתית במוסדות השכלה רבים. מושג הוויקי הפך בתורו לבסיס של מושגי ידע חדשים כמו מדע-וויקי, ספרים ומאמרים מדעיים הנכתבים במשותף על ידי כותבים רבים, לעיתים אלפי כותבים בו זמנית אבל גם התהליך הזה נתקל בהתנגדות מצד מערכות הבנויות על תהילת החוקר הבודד.

המהפכה שהובילה וויקיפדיה לאורך שנות האלפיים הייתה חלק ממגמה רחבה יותר שאותה סימנה תרבות הווב 2.0: המעבר ממערכות חד-סיטריות של ידע מומחים למערכות מידע דמוקרטיות ואינטראקטיביות. ד"ר אשר עידן, יועץ ומרצה למדיה חברתית-שיחתית בארגונים רואה במודל הידע האינטראקטיבי של הרשת החזרת עטרה ליושנה וחלק מתהליך היסטורי רחב בהרבה.

"לפני 2500 שנה התרחשה 'תאונה גלובלית'. עיקר השינוי חל במעבר מהתייחסות פסיבית לידע להתייחסות אקטיבית אליו. עד לפני בערך 2500 שנה כולם התייחסו לידע בצורה אקטיבית, משום שבשיחה בשוק או בסלון או ליד המעיין, אנחנו מדברים. אולם ברגע שהופיע כתב היד כמכשיר חזק יותר מהדיבור בעיקר ביוון ואחר כך ברומא, השולטים על הכתב הפסיקו את השיחה ועברו למונולוג" אומר עידן.

"לפני כ-500 שנה, מהפכת הדפוס צמצמה עוד יותר את השיחה וחיזקה עוד יותר את המונולוג. כך קמו האימפריות המערביות המודרניות וכך גם קם המדע המונולוגי מניוטון ועד אינשטיין. ידע/כוח גם באימפריה הרומית וגם בקולוניאליזם המודרני הם ישויות בלתי ניתנות להפרדה."

האינטרנט משנה את זה?
"האינטרנט, במיוחד בדור השני שלה ווב 2.0 או המדיה החברתית-שיחתית, מחזירה מאז 2005 את השיחה לקיום האנושי. אנשים שחיים בפייסבוק או בטוקבקים השתחררו מהתאונה הגלובאלית. הם פחות מאמינים במנהיגים-מותגים-גאונים, כי עבורם ההמון חכם מהמנהיג. זו משמעות המעבר מספר ותוכנית טלוויזיה והראצה אל שיחה. טכנולוגיות חדשות כמו Google Wave ו- Google Sidewiki, הם רק הצעדים העובריים של היפוך גלגל ההיסטוריה."

השינוי הנרחב שתקף את מערכי יצירת ושימור הידע של החברה המערבית התרחש במגוון זירות אינטרנטיות בעשור הראשון של המאה ה-21. תחומי ידע רבים רבים ושונים שהגישה אליהם נמצאה אצל המומחים הפכו לפתע נגישים בעזרת אתרים כמו eHow, או Knol שהסבירו לגולשיהם איך לעשות כל דבר שבעולם מהחלפת ברז במקלחת או תיקון מנוע המכונית ועד הורדה במשקל או טיפוח תדמית ציבורית. המומחים שמצאו את עצמם תחת מתקפה למדו במהרה לנצל את המדיה החדשה לצרכיהם והפכו את האתרים לפלטפורמה לקידום עצמי.

גם מבנה הידע השתנה והפך שיוויוני יותר. מערכות הידע הישנות היו בנויות על טקסונומיות, שיטות קטלוג נוקשות שבמסגרתם היה לכל נושא מקום אחד ורק אחד. ספר על ההיסטוריה הפוליטית של ברה"מ יכל לשבת במדף הפוליטיקה או במדף ההיסטוריה, אבל לא בשניהם. המשתמש היה צריך ללמוד, בתהליך מורכב ומפרך את שבו הידע קוטלג על ידי האחראים. המסר המובלע היה: שבעלי הסמכות הם שקובעים את המבנה של הידע, ושמחפשי הידע צריכים להתאים את התפיסה שלהם לזו של המומחים. במקביל, כל שינוי קטן בעולם יצר בעיות טקסונומיות חריפות. כך לדוגמה, המדפים בנושא "ברה"מ" בספריית הקונגרס לא פורקו מעולם אלא רק הפכו ל"ברה"מ לשעבר" משום שלא נמצא כח האדם על מנת להציב אותם מחדש בקטגוריות המתאימות להם כיום.

הפולקסונומיה, שיטת המיון החדשה שהתפתחה בשנות האלפיים באתרים כמו פליקר ויוטיוב, עשתה ארגון מחדש של הידע האנושי בצורה גמישה יותר ושוויונית יותר שבה כל גולש יכל להוסיף תג. תגים שונים לאותו פריט מידע השלימו זה את זה. תצורת הידע התחלפה מהצורה הטקסונומית של עץ הירארכי לצורה הפולקסונומית של שורש ריזומטי שבו פריטים רבים ושונים יכולים להיות מקושרים זה לזה על ידי תגים משותפים.

גם הספר, הסמל הגדול ביותר של ההשכלה ב-500 השנה האחרונות, נמצא תחת מתקפה בסוף העשור הראשון של המאה. ולא רק בגלל הפופולריות ההולכת וגוברת של בלוגים, פודקסטים ושיעורי וידאו. לאחר שנים של הספדים מוקדמים, היוותה השקתו של הקינדל, קורא הספרים האלקטרוני של אמזון באוקטובר 2007 אות הפתיחה לנסיקה מסחררת בתחום הספרים המקוונים ולמה שיראה אולי בעתיד כתחילת גסיסתו של הספר המודפס. כאשר גילה מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס במאי 2009 שגרסאות הקינדל אחראיות ל-35% ממכירות הספרים באמזון, עבור אותם ספרים שלהם מוצעת גרסת קינדל, נדהם עולם הספרים. מאז התחממה זירת הספרים המקוונים וכיום נמצאות במערכה ענקיות כמו סוני, גוגל ובארנס אנד נובל, כאשר שמועות עקשניות מדווחות שאפל היא הבאה בתור.

משמעותו של עידן הספר האלקטרוני המתרגש עלינו רחוקה עדיין אינה ברורה, אבל דבר אחד ברור: הקריאה בספרים מקוונים תהיה שונה במובהק. על פי הסופר ותיאורטיקן הטכנולוגיה סטיבן ג'ונסון הספר האלקטרוני יהפוך את הקריאה מפעילות מבודדת לפעילות חברתית. הוא חוזה שגוגל תתחיל לתייג ולדרג קטעים שונים מספרים כך שכאשר קורא יתקל בקטע מסקרן במיוחד בספר, הוא יוכל לגלוש בלחיצת כפתור לדף אינטרנט שבו דנים קוראים אחרים באותו הקטע. כל ספר יזכה למועדון קוראים קבוע וגלובלי. גם האופן שבו אנחנו מגלים ספרים ישתנה לדברי ג'ונסון. קוראים יחשפו לספר חדש בעקבות קישור לקטע פופולרי במיוחד בתוכו ולא בעקבות כריכה מושכת במיוחד. בעולם החדש הזה כל עמוד שאי פעם נכתב יתחרה בכל עמוד אחר, וכל אלו יהיו מאונדקסים ומדורגים. בסביבה החדשה הזו, כותבים יכתבו ספרים מתוך מחשבה על גוגל, כפי שעושים כותבי בלוגים רבים כבר היום. ספרים יהפכו ליצירות מודולריות שמגיעים אליהן דרך לינקים וקוראים אותם בחתיכות המותאמות לגולש.

בעולם כזה, שספרים מבותרים בו לחתיכות טקסט, ספרים עשויים לאבד בהדרגה את איכותם הלינארית והכובשת. אחד ממקורות הכח של הספר היה היכולת שלו לנתק אותו, מהרגע שהחזקת אותו ביד, משאר העולם ולהכניס אותך לעולם סגור בעל מבנה לינארי מתוכנן בקפידה. קוראי הספרים האלקטרוניים שישימו את הרשת במרחק לחיצה מקצות אצבעותיו של הקורא צפויים לסכל את חווית הקריאה הטוטאלית הזו לדור הדיגיטלי התקוף ממילא בבעיות קשב.

רוב החוקרים מסכימים שצורת המחשבה החדשה של העידן הדיגיטלי שונה באופן רדיקלי מזו הישנה. חוסר ההסכמה הגדול נמצא בשאלה, האם זה טוב או רע. כאן נעות הדיעות בין טכנו-אוטופיזם נלהב של הוגים כמו דון טפסקוט, אשר רואים במדיה האלקטרונית את הגביע הקדוש של הגברת האינטיליגנציה, לבין מי שרואה ברשת את נשק יום הדין שיחסל את ההשגים של אלפי שנות השכלה כמו ניקולאס קאר שמאמרו הפולמי "האם גוגל הופכת אותנו לטיפשים יותר?" טען שאתרים כמו גוגל הופכים את החשיבה האנושית לשטחית ורדודה ועורר ב-2008 פולמוס אדיר שזכה לכינוי "ויכוח האוריינות הדיגיטלית הגדול".

"קאר כמו פוסטמן לפניו הוא פונדמנטליסט מודרניסטי" אומר עידן "מעניין למה הוא ופוסטמן לא חוקרים אם הספר וכתב היד לא הפכו אותנו למטומטמים. מי ששואל אם האינטרנט וטוויטר הופכים אותנו למטומטמים שיחקור קודם אם העיתון ובית הספר והאוניברסיטה לא הופכים אותנו לרובוטים משננים, צייתנים ושטחיים."

כתומך נלהב של המדיה החדשה רואה עידן את הדור הדיגיטלי כמבשרו של עידן חכם ויצירתי יותר. "צעירי דור ה-Y צריכים פחות תכנון ויותר תיאום, פחות טקסונמיות ויותר פולקסונומיות. הם פחות סינכרונים ויותר אסינכרוניים. לכן הם יותר יעילים." העתיד שעידן חוזה, מחריב עולם ישן עד יסוד ואינו מותיר מקום רב לעולם הידע המסורתי. "ילידי המונולוג של הדור הקודם מהגרים בקשיים רבים אל השיחה ויש להם מבטא מונולוגי גם כשהם מתעסקים באינטרנט." הוא אומר "ילידי השיחה, לעומת זאת, הם נייטיבס של גלקסיית השיחה. כשייתם דור המדבר המונולוגי הקרוי בייביבומרס ודור השיחה הקרוי דור ה-Y ישתלט, אז נראה את המהפכה".

פרופ' רוני אבירם, מנהל המרכז לעתידנות בחינוך באוניברסיטת בן גוריון אופטימי פחות. "כביכול יש לנו דמוקרטיזציה של ידע, אבל זה כבר לא אותו ידע." הוא אומר "המושג של ידע משנה לחלוטין את משמעותו. הסטרוקטורה והסמכות נעלמות. אנחנו מאבדים את המבנים הברורים של התחלה אמצע וסוף והתפיסה של ידע בקרב ההמונים מתקרבת יותר ויותר לאינפורמציה, לאנקדוטות. המחשבים מבצעים לנו אנלפביתיזציה והיכולת לחשיבה רציונלאית ושיטתית נמוגה אצל רוב בני האדם. המחשבים היום מתחילים לדעת לדבר ולהבין שפה טבעית, וככל שהם ישתפרו בכך הצורך שלנו לדעת קרוא וכתוב ירד. זה מחזיר אותנו לימים שלפני תקופת ההשכלה, אז אולי יש אנשים שרוצים לחזור לשם, אבל זה מוביל אותנו למקום שבו הכח ינטל הכח מההמונים. בגלל דלדול השפה והיכולת לחשיבה רציונלית תהליך הדמוקרטיזציה כביכול יהפוך לסוג של טוליטריזם ונקבל חברה הנשלטת על ידי אליטות יודעות קרוא וכתוב."

עידן מסכים שהדברים אינם מושלמים, אבל רואה את העתיד באופטימיות. "לכל טכנולוגיה יש יתרונות וחסרונות. האנלפבתיים יותר שיחתיים. אנשי כתב היד יותר מאלתרים מאנשי הדפוס. הטוויזיה יותר אוראלית ופחות אוריינית. האינטרנט הוא בעיקר אקטיבי, בעיקר בעידן ווב 2.0 השיחתי. אלה שהפכו אותנו לעדר פסיבי של צרכני לתקשורת המונים, חינוך המוני ודמוקרטיה המונית, מבוהלים מהמעבר לתקשורת קהילתית-שיחתית, חינוך קהילתי-שיחתי ודמוקרטיה ישירה-שיחתית, כפי שאובמה הוכיח ורק על זה מגיע לו פרס נובל."