סיכום לעשור האינטרנטי – רשתות חברתיות

אתמול פורסמה במוסף גלריה של הארץ הכתבה השניה בסדרת כתבות פרי עטי שמסכמת את העשור הראשון של המאה ה-21 באינטרנט. להלן גרסה מלאה מעט יותר של הכתבה, שעוסקת ברשתות החברתיות.

במסיבה שנערכה לאחרונה בתל אביב ושמספר הנוכחים בה היה נמוך משמעותית מהציפיות קם אורח שקבוצת דפים מודפסים בידו והחל קורא שמות מרשימת האנשים שאישרו בפייסבוק את הגעתם לאירוע. "130 אנשים עשו אטנדינג, ואנחנו פה בקושי 30. איפה כולם?", האגדה האורבנית הזאת שאולי הייתה ואולי לא, מבטאת את הפער בין העולם השוקק שהתפתח בשנים האחרונות בין רשתות החברתיות לעולם האופליין.

325 מליון משתמשים רשומים נכון לכתיבת שורות אלו בפייסבוק לבדה, וחצי מליון נוספים מצטרפים אליה מדי יום. מאות מליונים נוספים ברשתות חברתיות נוספות כמייספייס, Bebo, Hi5, Orkut ואחרות. הופעתן של הרשתות האלו משום מקום, צמיחתן המטאורית והפיכתן לחלק אינטגרלי מחיי היום יום של מאות מליונים ברחבי העולם היא אחת התופעות המכוננות של האינטרנט בשנות האלפיים.

העולם החדש

הרשתות החברתיות הראשונות, SixDegrees.com ו-Classmates.com הופיעו כבר בשנות התשעים, אבל הפריצה הגדולה של הרשתות החברתיות התרחשה לקראת אמצע שנות האלפיים. האתר Friendster שהושק ב-2003 היה הכוכב הראשון של התחום, כשגרף בחודשים בודדים מליוני משתמשים ותשומת לב תקשורתית. נסיקתו של מייספייס ב-2005 השאירה את Friendster הרחק מאחור, אבל לא לזמן רב. המתחרה הצעיר יותר, פייסבוק, שנוסד שנתיים לאחר Friendster ושנה לאחר מייספייס, הוא שזכה לבסוף בבכורה לאחר שעקף בסיבוב את מייספייס והפך לשולט הבלתי מעורער בעולם הרשתות החברתיות ברוב חלקי העולם, וביניהם ישראל. התכונה הידועה לשמצה של רשתות, שהן הופכות את העשירים לעשירים יותר ואת העניים לעניים יותר, תורמת בינתיים לביסוס שליטתו של פייסבוק בענף. אחרי הכל, הסיבה העיקרית להרשם לרשת החברתית היא למצוא את החברים שלך, ואם כולם כבר בפייסבוק, גולשים חדשים ינטו לבחור בה גם הם, ולהגביר את הסבירות שאחרים ינהגו כמוהם בעתיד.

ימיה הראשונים של פייסבוק היו מלווים בשאלה הנצחית: מה לעזאזל עושים שם? הלא משתמשים ניסו להבין את הרשתות החברתיות כטכנולוגיה בעלת תכלית. אבל הרשת החברתית הציגה היגיון חדש משלה שהיה מבוסס לא על פונקציונאליות אלא על הדוניזם. פייסבוק הפכה לסוג של מסיבה המונית. בניגוד לנסיונות המקרטעים לקיים מסיבות בעולמות וירטואלים כמו סקנד-לייף, פייסבוק הייתה מסיבה שהייתה מושתתת דווקא על הזהות האמיתית של החברים שלה, ולא על זהות וירטואלית. זו, אגב, הייתה אחת הבשורות העיקריות של פייסבוק, העליונות הניצחת, לעת עתה לפחות, של הזהות "הממשית" על פני הזהות הוירטואלית שיש מי שצפו שתחליף אותה.

פייסבוק הציגה סדר חברתי וירטואלי שהתכתב כמעט אחד לאחד עם הסדר החברתי האופלייני. הפעילויות הבסיסיות של החיים החברתיים הפכו לפעילויות החברתיות ברשת החברתית: להכיר אנשים חדשים (להוסיף חברים חדשים), לדבר (לכתוב סטטוסליין), להקשיב ולענות (לקרוא סטטוסליינים ולהגיב להם), להעיר (על תמונות, סטטוסליינים ועוד), לראות (להציץ באלבומים של אחרים) ולהראות (להציב אלבום משלך), לקבוע אירועים חברתיים (איוונטס), להשתתף בקבוצות ועוד ועוד.

העולם החברתי כולו שוכפל על ידי פייסבוק, ובחוגים מסוימים הפכה השאלה "אין לך פייסבוק?" למקבילה של השאלה "אין לך סלולארי?" מי שנשארו בחוץ הודרו מחלק שלם של החיים החברתיים ובמקרים מסוימים אף זוכים לתווית של "סנובים". נכון לכתיבת שורות אלו תופס פייסבוק את המקום השני ברשימת האתרים הפופולרים של אלקסה לאחר שעקף בפינה אתרים כמו יאהו ויוטיוב. מה שעובד לזכותו היא העובדה שהוא עונה בצורה המשוכללת ביותר אי פעם על צורך ממכר של בני האדם: הצורך בתשומת לב. לרובנו המכריע יש צורך באישורים על כך שאוהבים אותנו או לפחות שמים לב אלינו. פייסבוק אפשרה הזנה תמידית ומשוכללת מאי פעם של התאווה האנושית לתשומת לב. פתאום לכל אחד הייתה זכות דיבור. וכולם ראו כל מה שאמרת. לעשות לייק על משהו שמישהו אחר כתב או להגיב לו בכמה מילים הפך למקבילה של ליטוף. זה היה נעים ולפתע כולם התלטפו, פייסבוק הפכה לרשת של תשומת לב. הצורך בתשומת לב ובהסחות דעת קלות אשר לובה עוד ועוד על ידי הממשק ההיפר-קישורי של האתר גרם למשתמשים להכנס לתוכו עוד ועוד, לבדוק את הפייסבוק כל כמה דקות, לבלות את היום בשיטוטים בטלים. ובעוד חלק מהמשתמשים מנסים להתנתק או לפחות להגביל את השימוש העצמי, גרף ההתחברויות לפייסבוק ממשיך לטפס מעלה וצפוי לעבור את החצי מיליארד בשנה הקרובה. פייסבוק הפכה למציאות החברתית חדשה.

כל אחד אוטר

רשתות חברתיות אינן תופעה חדשה. הן היו איתנו מאז שהיה עולם חברתי. האפקט של האינטרנט בעשור האחרון היה בעיקר לאפשר את הצמיחה הפראית של מגמות שהחלו להתפשט בחברה המערבית עוד קודם. כשרב המכר המשפיע מגה-טרנדס שפורסם ב-1988 חזה שנטוורקינג תהיה אחת המגמות העיקריות של העתיד, המושג עניין עדיין בעיקר קבוצות מצומצמות של אנשי עסקים. עשרים שנה מאוחר יותר, הרשתות החברתיות באינטרנט הפכו את כולנו למרשתים. התחרות למי יש יותר חברי פייסבוק, הפכה למקבילה של תחרויות הפופולריות מהתיכון והפכה את עקרון הרישות לערך ראשון במעלה.

במקביל השתנה לו השדה החברתי. טכנולוגיות ישנות כמו הטלפון והמפגש החברתי, אפשרו לשמור על קשר רציף ויומיומי עם קבוצה של עשרות בודדות של אנשים לכל היותר. הטכנולוגיות החדשות שהציעו הרשתות החברתיות, אפשרו שמירה על קשר עם מספר הולך וגובר של בני אדם שהציפו את מסך המחשב שלנו בשורה ארוכה של עדכוני סטטוס מאנשים שלא שמענו מהם מזה שנים. בכך אפשרו לנו להרגיש שיש לנו קשר למספר חסרי תקדים של אנשים, יותר ממה שאנחנו מכירים. האנתרופולוג רובין דאנבר חישב ב-1992 שהקבוצה החברתית הטבעית של חברים שאדם מסוגל לשמור איתם על קשר בעל משמעות מונה לא יותר מ-150 איש, אבל עשור וחצי מאוחר יותר משתמשים רבים במספרים חסרי תקדים של חברים והחוקר אדם אקאר גילה שמספר החברים הממוצע בפייסבוק גדול פי 1.5 מזה שבחיים האמיתיים.

זה לא שכל 400 חברי הפייסבוק הפכו פתאום לחברי נפש, אבל מרכז הכובד של מושג החברות האונלייני היה שונה מזה של מושג החברות הישן. המאמר הסוציולוגי הקלאסי של מארק גרנובטר "עוצמתם של קשרים חלשים" טען שכשמחפשים עבודה או דירה או רוצים להפיץ בשורה או אופנה – החברים הרחוקים שלנו חשובים יותר מהקשרים עם אנשים קרובים אלינו. פייסבוק, שבה רובם המוחלט של החברים הוא חברים מהמעגל הרחוק, ניצלה תכונה זו והפכה לדרך האידאלית למצוא עבודות, דירות, או אירועים חברתיים דרך מכרים רחוקים.

לפתע היו שני סוגים של חברים. מושג החבר הישן של עולם האופליין, ולצדו מושג החברות החדש, האנונימי והלפעמים אינסטרומנטלי של פייסבוק. המילה חבר התחילה לתאר את כל מי שאתה מכיר ואפילו אנשים שאתה לא מכיר ושמתפקדים כסוג של צופים מהצד לחייך. הדף האישי של פייסבוק היה הקצנה של מגמות שהתחילו כבר עם הופעת הבלוגים ושהפכו כל אחד גולש לעורך מגזין. בעולם החדש שורת הסטטוס החליפה את המגירה. כל גולש פרסם עדכוני סטטוס, וקישורים מומלצים מפרי עטו ויצר מעין מהדורת מגזין של העולם הפרטי שלו. החברים הפכו לצופים וטוקבקיסטים של אותו מגזין וירטואלי ששמו אתה. פתאום כל אחד הפך לאוטר.

פרטיות זו תופעה מודרניסטית

"הרשת החברתית היא המימוש החברתי במאות מליונים של רעיונות שניטשה כיחיד חווה אותם במאה ה-19, פוקו-מקלוהן-היידגר, חוו אותם כעשרות אינטלקטואלים במאה ה-20 ובמאה ה-21 הם הפכו לנחלת הכלל" אומר ד"ר אשר עידן, יועץ ומרצה למדיה חברתית-שיחתית בארגונים ומשתמש פייסבוק אדוק. "הכח של פייסבוק הוא שילוב של אלטרנטיבה שיחתית לתקשורת המונולוגית, אלטרנטיבה פרסונלית לתקשורת ההמונית וכפר גלובאלי במקום שטעטל לאומי". בעיני עידן "התפקיד העיקרי של רשתות חברתיות הוא 'בעקבות הזמן האבוד' של הקהילתיות שאבדה לנו במעבר מחברת קהילות מסורתית-פרימיטיבית לחברת לחברת המונים מודרנית."

הרשת החברתית אכן השטיחה מחדש את הריבוד והמידור שנוצר בעולם המודרני. אם בעולם ההוא, היה עולמו החברתי של האדם ממודר בין כמה איזורים נפרדים זה מזה: עבודה, משפחה, וחברים. עמיתים לעבודה פגשו לעיתים נדירות בני משפחה, חברים פגשו לעיתים נדירות עמיתים לעבודה וכן הלאה. הרשת החברתית התיכה את כל הקבוצות הללו למשפחה אחת הנמצאת על מישור אחד והוסיפה עוד קבוצה אחת שהייתה קודם לכן לגמרי מחוץ לתמונה: החברים לשעבר. פתאום כל מיני אנשים מקריים שהכרת במהלך החיים ושהיו בשלב זה או אחר חברים או מכרים שלך, הציעו לך חברות. בעולם החברתי הדיגיטלי של פייסבוק, החברים הללו שפעם היו נעלמים יחד עם העבר, הפכו למשהו אקטואלי. אנשים שמהווים חלק בלתי נפרד מהיומיום הדיגיטלי.

כור ההיתוך של הקבוצות החברתיות יצר תופעות בלתי צפויות ומשעשעות למדי. פתאום החברים מבית הספר היסודי יכלו לראות מה עשית בשישי בערב, והבת דודה יכלה לראות מה החברים כותבים לך על הקיר. בעולם החדש, כולם יכלו לראות את אלבומי התמונות שלך וגם את אלו של החברים שלך, שצילמו אותך שיכור במסיבה והעלו את התמונות בלי לבקש רשות. המדיום החדש יצר את התנאים האידאלים לוויריזם (מציצנות). לפני הוויריזם הוירטואלי המבט היה חשוף. תמיד היה אפשר לתפוס אותך מציץ. בעידן הפייסבוק, כולם יכלו ובמידה רבה הוזמנו לעיין באלבומי התמונות שהפכו מחוויה אינטימית שנחווית עם המשפחה והחברים הקרובים לחוויה ציבורית. החיטוט הפך למלאכה ציבורית וההצצה באלבומים של אנשים זרים: הטיול האחרון של חבר שלך מהצבא, או מסיבת רווקות שביקרה בה מישהי שהכרת בתיכון – הפכה לאחד הבילויים הנפוצים על הגולשים בפייסבוק. בעולם החדש כולם הפכו לוויריסטים עם רשות. הוויריזם הפך לברירת המחדל של התרבות.

ידע הוא כח, ושדה המידע החדש והפורה קרץ לשורה ארוכה של בעלי סמכות. אמה של הבת הסוררת נרשמה לפייסבוק והתחילה מיד לחטט באלבומים של החברות, המעסיק הפוטנציאלי בדק בגוגל ובפייסבוק את המועמד לעבודה. המלחמה הוירטואלית על המידע האישי עלתה באבדות רבות וחייבה קורבנות. שאלות כמו מה לחשוף ולמי לחשוף הפכו לוחצות, ובסוף העשור נרשמה תנועה לכיוון של סינון הולך וגובר של החשיפה: על ידי חשיפה מבוקרת יותר של תוכן או יצירת מערכת מורכבת וממודרת של הרשאות. פייסבוק הפכה לסמל של אובדן הפרטיות, במה שהפך לאחד הדיונים הבוערים ביותר ברשת.

אבל לא כולם מתרגשים מאובדן הפרטיות. "הצורך של אנשים בפרטיות הרבה יותר נמוך ממה שאפשר היה להתרשם מדיבורי המתלהמים" אומר פרופ' שיזף רפאלי, חוקר ומרצה בכיר בתחום תרבות האינטרנט. "יש מספר קטן של גורמים אינטרסנטים שיש להם מה להרוויח מלנפח את הבלון הזה, אבל לרוב הציבור לא אכפת. אני קצת מרחם על האנשים האלה כי כבר עשרים שנה הם עומדים בשער ואומרים כמה הפרטיות חשובה וכמה הטכנולוגיה מפירה אותה, אבל כל פעם רואים מחדש שלקהל לא כל כך אכפת."

כרמל וייסמן, דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטה העברית, המתמחה בקשר בין טכנולוגיה לתרבות, אפילו רואה את אובדן הפרטיות בפרספקטיבה חיובית: "פייסבוק מאפשר בחירה מדוקדקת של רמות פרטיות והגדרה של קבוצות שיוגבלו כך או אחרת, אבל כל כך מעט אנשים משתמשים בזה. מרוב ששיתוף מידע הפך לצורת חיים ודרך חיים גם עבור אנשים שלא רגילים לכך, אנחנו מתמסרים קצת, זה פותח אותנו. נהיה לנו פחות אכפת ואנחנו רואים שהשד לא נורא כל כך, אולי אפילו נחמד. גם זו תופעה חיובית בעיני, שתורמת ללכידות החברית ולהתפתחות עצמית ולמידה מחוויות ותובנות של אחרים. הסתרה ומידור דורשים כל כך הרבה מאמץ נפשי, ההתמסרות הזו כי 'לעזאזל, לכולם זה קורה' יש בה הקלה אמיתית. אני רואה גם היכן זה תורם לאותנטיות ולזהות שלנו כבני אדם, כי אנחנו מופיעים בפני קהלים מגוונים משלל מסגרות שבפועל אנחנו מציגים את עצמנו בנוכחותם בצורה שונה, ופתאום זה לא אפשרי כי כולם פה ביחד בפייסבוק שלך, ואולי זה מביא אותנו לפרסם רק את הדברים שאנחנו באמת עומדים מאחוריהם בפני כל אדם באשר הוא. יש כאן אפשרות מדהימה לתרגל להיות יותר אמיתיים ויותר חופשיים באמצעות היותנו גלויים".

אז האם אנחנו צריכים להפסיק לפחד ולהתחיל לאהוב את העולם החדש בלי הפרטיות? לדעת עידן אין לנו הרבה ברירה. "פרטיות היא תופעה מודרניסטית", הוא טוען. פייסבוק היא שלב ראשון במעבר למעבר לעולם שבו נחיה ללא פרטיות, ונאהב את זה. תתכוננו.

מודעות פרסומת
Post a comment or leave a trackback: Trackback URL.

תגובות

  • שרון רז  On 16 בדצמבר 2009 at 20:47

    עולם ללא פרטיות…
    מאמר מרתק, תודה עידו

  • שחר  On 17 בדצמבר 2009 at 11:17

    לא יודע למה, אבל זה מזכיר לי אימרה נפוצה בקרב בודהיסטים, שהבודהא הבא הוא הסנגהה.
    ואולי זה חלק מהתנועה הדיאלקטית.
    מהעולם המסורתי בו לא היה מושג "פרטיות", עברנו לעודף פרטיות בעולם המודרני, ואולי עכשיו איזשהו איזון פוסט מודרני שבו נבחר ברמה מסוימת של פרטיות

  • מיכל  On 17 בדצמבר 2009 at 16:33

    הרשתות החברתיות הן לא באמת חברתיות. הן כמו הנשפים בעידנים העתיקים. אף אחד לא באמת חבר של אף אחד, נכון? זה לא באמת משנה שיש לך מאתיים או חמש מאות חברים בפייסבוק, אם אין לך מי שיביא לך מרק עוף כשאתה חולה? או מי שיאכיל את החתול שלך כשאתה בחו"ל? או מי לאהוב אותו כשאתה רוצה?

  • עידו  On 17 בדצמבר 2009 at 20:09

    חחח

    כן, לא יביאו לך מרק עוף שאתה חולה

    אבל כן יפיגו את השעמום שלך כשאתה בעבודה או סתם משועמם.

    שזה גם משהו – כל טכנולוגיה במקום ובזמן הנכון לה.

    למרות שכרגע הייתי שמח למרק עוף.

    אבל אני לא חולה…

  • משתמש אנונימי (לא מזוהה)  On 26 בדצמבר 2009 at 21:05

    מעולה. נהניתי לקרוא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: